המלכה ויקטוריה (Queen Victoria) הייתה מלכת בריטניה במאה ה-19. היא מלכה במשך יותר מ-63 שנים, יותר מכל מלך בריטי אחר. תקופתה נקראה "התקופה הוויקטוריאנית" וחלה בעידן שבו התרחשה "המהפכה התעשייתית". זה אומר שבתקופת שלטונה של ויקטוריה מלכת אנגליה התקדמה הממלכה בכל התחומים - הכלכלה, התעשייה והחברה. בתקופה זו הפכה אנגליה לאימפריה הבריטית, הכוח החזק ביותר בעולם!

בשל שרשרת אירועים במשפחה היא ירשה את המלוכה כבר בגיל 18. היא נישאה לבן דודה אלברט, שאותו אהבה מאד. הוא היה ליועצה הקרוב ולימד אותה לשלוט כמו מלך. מותו המוקדם כאב לה מאד ובמשך 40 שנה היא התאבלה ולבשה רק שחורים.

במקביל היא הפכה למלכה חכמה וחברתית מאד ובעלת חשיבה כלכלית יוצאת דופן. היא עודדה פתרונות וארגונים שסייעו לעניים בבריטניה. כמו כן היא תמכה בעמותות לקידום החינוך ולפיתוח הרפואה. העושר והכוח של האימפריה שלה הפכו אותה למנהיגה חזקה, גם אם צנועה וסגפנית. על אף העצב שנקשר בדמותה, העם האנגלי אהב אותה ואת הערכים שקידמה והקרינה.


הנה סרטון על המלכה ויקטוריה, שנישואיה היו מדיניים והיא השיאה את בני משפחתה ליורשי עצר בבתי מלוכה בכל אירופה:

https://youtu.be/5w30XgACSAg


סרטון אמיתי מסוף המאה ה-19 שבו היא מגיעה למסיבה:

https://youtu.be/6jXwGKusIPM


וארמון קנזינגטון שבו נולדה המלכה:

https://youtu.be/AFdRM8zJfVE

סיפורו הוא אחת הדוגמאות הקשות לאכזריות האנושית והלעג לחלשים ולמוכי הגורל. כל חייו היה ג'וזף מריק מושא ללעג וכינויים מעליבים. האיש בעל הגוף המפלצתי היה ידוע בכינוי "איש הפיל" וכל רואיו הוכו בתדהמה.

אבל מריק היה נשמה טובה ששכנה בגוף מעוות. למזלו גברו איכויותיו האנושיות על מראהו המפחיד ובהדרגה הוא שינה את התפיסה כלפיו.

זה היה במחצית השנייה של המאה ה-19, התקופה הוויקטוריאנית. מריק נולד כתינוק נורמלי בעיר האנגלית לסטר. העיוותים החלו על פניו וגופו בסביבות גיל חמש.

הסתבר שהוא לקה במחלה שעיוותה את גופו ואת פניו באופן קיצוני. בגיל 11 מתה אימו.

אימו החורגת, שעימה התחתן אביו, דחתה אותו.

בשל עיוותו הוא התקשה למצוא ולהתמיד בעבודה. מתעשייה ועד רוכלות, בכל תחום שבו עבד נרתעו ממנו האנשים והוא נאלץ לעזוב. משם הוא החליט, בלית ברירה, להיות מוצג כאטרקציה לקהל בפריק שואו. הוא משמש כמוצג נלעג במעין קרקס של מוזרים ונכים, על תקן "איש הפיל".

במשך הזמן הפך האיש המעוות לידוען בחברה הגבוהה של אנגליה הוויקטוריאנית. השיא היה כשהמלכה ויקטוריה בכבודה ובעצמה הפכה אותו לידידה האישי.

כיום יודעים החוקרים לספר שסינדרום רפואי שנקרא פרותיאוס פגע בו אנושות והפך אותו למפלץ אומלל. מריק התגורר וזכה לטיפולים בבית החולים בלונדון.

מצבו הרפואי של גוף המפלצת שנשא אותו הלך והתדרדר. השינה הלא בריאה שכפתה עליו הגדילה ההולכת ומחמירה של ראשו, רק החמירה את מצבו, עד שנחנק ממנה ומת.

על מריק נעשה "איש הפיל", סרט המופת של גאון הפנטזיה המסתורית דיוויד לינץ'. בסרט שצולם בשחור לבן משחק אנתוני הופקינס את הרופא המנתח שנחשף וחוקר אותו בבית החולים. להפתעתו הוא מגלה שמאחורי החזות המפלצתית של "איש הפיל" מסתתר אדם נבון, רגיש ומכמיר לב. מריק שבסרט חווה, לראשונה בחייו, נדיבות לב וחום אנושי.


הנה סצנת הרכבת מהסרט על ג'וזף מריק "איש הפיל":

https://youtu.be/sF19L00KbAI


ניסיון מודרני לשחזר את קולו על סמך מחקר פיזיולוגי:

http://youtu.be/CejyfdIaCQ0


קדימון הסרט "איש הפיל" משנת 1980:

https://youtu.be/AF9gNKJi79g?t=20s


וחקר מותו בגיל 27 בלבד:

https://youtu.be/HKiRlZEbnxg

הסיור הגדול (The Grand Tour), או המסע הגדול, היה מסע חינוכי פופולרי, סיור תיירותי ארוך ומנהג אצולה בקרב בני המעמד הגבוה במאה ה-18 וה-19, שהתחיל בפריז, משם לאיטליה, דרום אירופה ולא פעם גם למזרח התיכון ולעתים נדירות בארצות הברית.

לסיור הזה, טקס מעבר לא רשמי אבל סופר יוקרתי, שיכלול את האתרים התרבותיים העיקריים של אירופה, יצאו בעיקר בני אצילים וצעירים ממשפחות עשירות בתקופה הוויקטוריאנית.

במאה ה-19, מאה שנה לפני שתיירות וטיולים בעולם יהפכו לפופולריים ורווחים בכל שדרות הציבור, יכולים היו רק המבוססים שבצעירים לצאת לטיול של שנתיים שלוש, ארוך ויקר.


#מטרות המסע הגדול
המסע או הסיור הגדול נועד מבחינה חברתית לחשוף את המטיילים לתרבות הקלאסית ולהיסטוריה של העולם, לפתח טעם אמנותי ואת הכישורים החברתיים והלימודיים שלהם.

הטיול סבב סביב מקומות שונים וידועים, בגדר אתרי החובה למטיילים והמסיירים בסיור הגדול הזה. היו בו אפילו שורשים קדומים וספרותיים של "מסע הגיבור" ולא מעט מהמטיילים אף ינציחו בספרים ויומנים את תגליותיהם מהסיור הגדול שעשו.

היסטורית החל הסיור הגדול עוד באמצע המאה ה-18. לשיאו הוא הגיע במאה ה-19, כשהפך לפופולרי במיוחד בקרב בני האצולה והבורגנות. בתקופה בה נולדים עשירים חדשים, בניגוד למשפחות האצולה המסורתיות, רבים מהמטיילים כך והוריהם ראו במסע היקר והממושך אמצעי להפגין את מעמדם החברתי והתרבותי הנבדל מה"עמך".

השפעתו של הסיור הגדול על החברה האירופית הייתה משמעותית. במיוחד הוא עזר להפיץ את הידע על תרבויות ותקופות אחרות, על היסטוריה, אמנות ופילוסופיה.


#גם היום
באופן מסוים, הסיור הגדול נמשך עד היום. אם זה בטיול הגדול של צעירים מכל העולם, שעובדים לפניו כדי לממן אותו. או בטיול אחרי הצבא של משוחררי ישראל מצה"ל, רגע לפני שהם נכנסים למרוץ החיים - של הרשמה ולימודים גבוהים, עבודה, זוגיות, משכנתא, משפחה וכמובן - משבר גיל הארבעים...

כאז גם היום, המסע הגדול היה ונשאר חוויה מעצבת עבור רבים מהמטיילים הצעירים. הוא סיפק להם הזדמנות להתבגר מעט, אך גם ללמוד על תרבויות אחרות ולהעשיר את השכלתם והיכרותם עם העולם. המסע גם סייע להם לפתח כישורים חברתיים ולימודיים, שהיו ונשארו חשובים להצלחה בחיים הבוגרים של כל אדם.


#מה כלל הסיור הגדול?
המסע החל בדרך כלל באיטליה, בה ביקרו המטיילים הצעירים באתרים ההיסטוריים דוגמת רומא, ונציה ופירנצה. הם נהנו וחוו את האמנות והתרבות האיטלקית, הן החזותית, עם ציורים ופסלים) והן את המוזיקה הקלאסית, האופרה והתיאטרון.

משם המשיכו המטיילים ההיסטוריים הצעירים ליוון. כאן הם פקדו אתרים היסטוריים כמו האקרופוליס, חורבות אתונה העתיקה, כף סוניון ועוד. בהם הם למדו והעשירו את ידיעותיהם על ההיסטוריה והתרבות היוונית הקלאסית.

המסע כלל לא פעם גם ביקור במצרים, בה פקדו המטיילים את המוזיאון הבריטי בקהיר ואת הפירמידה הגדולה של גיזה והספינקס המפורסם. הם למדו על התרבות וההיסטוריה של מצרים העתיקה.

לא פעם הסתיים המסע בירושלים, העיר הקדושה לשלושת הדתות האברהמיות. כאן ביקרו המטיילים באתרים היסטוריים כמו הר הבית, הכותל המערבי והרובעים של העיר העתיקה.


הנה הסיור הגדול של המאה ה-18 וה-19 בתקופה הווקטוריאנית:

https://youtu.be/kGu4eQ65h60


הסבר על הסיור הגדול:

https://youtu.be/BF3SJ6qkCJc


ושחזור עדכני של צעירה אירופית את הגרנד טור:

https://youtu.be/Loaylp03CsI

כוס השפם (Mustache Cup), או ספל השפם, היו כוסות תה או משקאות חמים דומים, שתוכננו עם מגן קטן, שהשתרע לרוחב שפת הספל ונועד לשמור את השפם יבש.

שומר השפם יועד אז לבעלי שפמים, בעת שהם שותים את התה שלהם או כל משקה חם אחר. השפמים הללו הטרידו באותה תקופה את בעליהם, כי תוך כדי שתייה מכוס משקה חם נספגו בהם לא מעט תה או נוזלים אחרים.

הספל כלל מעין מדף קטן, שהוצמד לחלקו הפנימי. במדף היה נקב שיועד לשתיית התה. בעת הלגימה, נצמד המדף לשפמו של לוגם התה ומנע מהמשקה החם לגעת בו.


#ההצלחה האדירה ותולדות הספל
כוס השפם תהפוך פופולרית באנגליה של התקופה הוויקטוריאנית. זה היה במחצית השנייה של המאה ה-19 ובמיוחד בשלהי המאה ועם תחילת המאה ה-20.

גברים רבים באותה תקופה גידלו שפמים גדולים ואופנתיים והיו נבוכים כשדבקו בהם נוזלים. שיא המבוכה היה כשקצף לבן עיטר את שפמם.

וכך הציעה אז הכוס הפשוטה והחכמה כל כך פתרון פשוט ומעשי לבעיה שהטרידה את הגבר האנגלי. שומר השפם אפשר לבעלי שפמים גדולים ללגום כרצונם, מבלי להיות חרדים כל הזמן שהשפם יירטב.

ככאלה שנחשבו בדרך כלל למוצרי יוקרה עבור המעמד המבוסס יחסית, היו כוסות השפם של אותם ימים עשויים קרמיקה או חרסינה משובחת. הם עוטרו בעיצובים מושקעים ויוקרתיים ונחשבו למוצר שגבר מכובד מצויד בו בביתו.

גם השיווק שלהם היה חכם. בתחילה הוצגו הספלים החדשניים כפרסים באירועים. לאחר שציבור הגברים התלהב, הן נרכשו בהמוניהן או ניתנו כמתנות. מאנגליה התפשט המוצר והפך פופולרי בכל רחבי אירופה ובהמשך גם בארצות הברית.

הייצור ההמוני של ספלי השפם הפך את הממציא, קדר בריטי בשם הארווי אדמס, לאיש עשיר כקורח.

עם תום מלחמת העולם הראשונה בא לסופו העידן הישן של אירופה. בהדרגה החלו נעלמים השפמים הגדולים, שייצגו את העידן שהסתיים. איתם נעלם בהדרגה גם גביע השפם ולא נמכר יותר.

כיום, נחשבים ספלי השפם או כוסות שפם לפריטי אספנים. הם מבוקשים בקרב אספני עתיקות ולמי שמתעניינים בהיסטוריה של כלי התה וחובבי תה בכלל.

תרומה לתקופתנו, אגב, הם בכל זאת הותירו. התרומה הזו היא בדמות מכסי כוסות הקפה שאנו לוקחים איתנו לשתייה בהליכה. לצד הכיסוי המלא של הכוס, תמיד יהיה שם את הנקב הקטן לשתייה.


הנה בקרת הנוזל הפשוטה וגאונית של כוס השפם:

https://youtu.be/RPD7BmOlFZU


הסבר לבעיות השתייה של בעלי השפמים המושקעים של המאה ה-19:

https://youtu.be/G8mMK2hYHDA


אספן כוסות השפם:

https://youtu.be/c0Vft0jM7tk


והרצאונת על העזרה של כוסות השפם לבעלי השפמים של התקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/js2V01iBRPY

הבול הראשון בעולם נקרא "הפני השחור" והוא יוצר ב-65 מליון עותקים. שוויו של הבול הזה, הבול הרשמי הראשון בעולם, שעלה ב-1840 פני אחד, הוא היום 153 אלף לירות שטרלינג (מעל מיליון שקלים!).

הפני השחור הונפק ב-1 במאי 1840, על ידי אנגליה, שנקראה אז הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, ואירלנד. הוא היווה מהפכה כיוון שעד אז, על אף שהיו בולים לא רשמיים גם באוסטריה, שבדיה, ואולי גם יוון, לא היה מעולם הסדר קבוע ותקף לשליחת דואר עם תשלום מראש, כמו שמחייבת קניית בולים.

הפני השחור שינה את כל זה וחייב תשלום מראש על שליחת דבר הדואר. הוא היה פתרון מוצלח לבעיה שהטרידה זמן רב את שירות הדואר הבריטי - איך לארגן שיטת תשלום מראש על שליחת דואר. 2,600 הצעות נשלחו לתחרות שבה הציעו דרכים לתשלום מראש על מכתבים אבל אף אחת מהן לא התקבלה ולבסוף החליטו בשירות הדואר על הבול.

הפני השחור נשא עליו את תמונת המלכה ויקטוריה. עד היום, אגב, על כל הבולים הבריטיים שיצאו מאז, מתנוסס תמיד ראשו של השליט על הבול. הבולים האנגליים הם גם הבולים היחידים ששם המדינה לא רשום עליהם כלל.


הנה סרטון של הפני השחור, בול הדואר הראשון אי-פעם:

http://youtu.be/NjerV0fkp0Y


אספנית מסבירה על הפני השחור:

https://youtu.be/vpYbDzJhSCU


והנה הבולים העתיקים הללו מקרוב:

https://youtu.be/qYYWAmMgxk4

זו ללא ספק אחת ההמצאות המוזרות בהיסטוריה והיא עברה מהעולם. אבל דמיינו רגע כלובי תינוקות התלויים בין שמיים לארץ, על חלונות הבתים, כשבתוכם כלואים ותלויים להם תינוקות רכים...

אז הייתם מאמינים שפעם, לא ממש מזמן, תינוקות אכן הוכנסו לכלובי תינוקות שנתלו באוויר, מחוץ לחלון, רק בשביל מעט חשיפה לאוויר ולשמש?

אז כן. פטנט ה"כלוב לתינוק" (Baby cage) נולד עם מצוקת העיר, תהליך המעבר לערים ולמבנים גבוהים יותר. יותר ויותר אנשים מצאו את עצמם מתגוררים עם משפחתם בבנייני קומות ללא מעליות, במרחק הולך וגדל מהטבע, מבית שעל הקרקע, מהחצר או הגינה.

דירות עירוניות באותה תקופה נוטות להיות קטנות ומחניקות. הן ודאי לא משופעות באוויר צח, הנחשב בריא וטוב בכל גיל.

במאה ה-19 הסתבר שיותר ויותר תינוקות וילדים רכים סבלו מבעיות נשימה. מחלת השחפת הקשתה על הנשימה והטיפולים בשחפת הכרוכים המליצו על שהייה באוויר הצח.

הורים רצו שילדיהם ינשמו אוויר צח ויספגו חום מקרני השמש, מבלי שהתאפשר להם להוציא אותם מהבית וודאי לא מהעיר התעשייתית. ספר שפרסם דוקטור בשם לותר אמט הולט בשנת 1884 הציע את הרעיון "לאוורר" את התינוקות ובכך לטהר להם את הדם ולחדש אותו.

אז איך לאפשר לילדיהם לשהות בחוץ כמה שיותר ואפילו לישון בחוץ?

היה זה אך הגיוני שהורים יחפשו את הטוב ביותר עבור תינוקות רכים. בשנת 1922 ממציאה גברת אמריקאית בשם אמה ריד את כלובי התינוקות וב-1923 היא גם רושמת עליהם פטנט.

הכלוב התלוי נועד להבטיח שתינוק למשפחה המתגוררת בבניין קומות יקבל מספיק אוויר צח ואור שמש, מבלי שההורים יצטרכו לצאת מהבית ולרדת את כל המדרגות למטה. ההנחה הייתה ששהייה של התינוק בכלוב גם תחזק את המערכת החיסונית שלו ותשפר את בריאותו הכללית.

לא פעם הכלובים הללו, שזכו לכינוי ה"פנטהאוז של התינוקות", נתלו באוויר בקומות גבוהות יחסית. התינוק שהה בהם מחוץ לבית, בזמן שאימא ולא פעם גם אבא, נמצאו בדירה.

אופנת כלובי התינוקות התלויים פרחה בערים החל משנות ה-20 של המאה ה-20. אבל במהלך מלחמת העולם השנייה השימוש בהם פסק ואחרי המלחמה הוא כמעט ולא התחדש.

זה היה סופם של כלובי התינוקות. השינויים בתפיסת הבריאות של הילד והאופן שבו תופסים ילדים בכלל, הביאו להבנה שהמנהג הזה, שלא לומר הטרנד, אינו תואם את החברה האנושית המודרנית ואת האופן שבו צריך לטפל בילדים.


הנה סרטון בריטי אותנטי על כלובי התינוקות שתלויים בין שמיים לארץ:

https://youtu.be/NerS17sC0Bg


מצגת וידאו על כלוב הציפורים לתינוק הפרטי שלהם:

https://youtu.be/4dgzJQsAXfI


ומסתבר שזה לא הדבר המוזר ביותר שהורים עשו עם ילדיהם בתקופה הוויקטוריאנית וקצת אחריה:

https://youtu.be/I5y-oQTBFzQ

מגיל צעיר אהבה מארי אנינג (Mary Anning), בת פועלים צעירה ונלהבת, לחפש מאובנים עם אביה. בתחילה, כמעין משחק חביב של אבא ובת, היא נהגה לחפש את המאובנים שהתגלו לאחר הסערה בצוקים של חופי דרום האי האנגלי. אבל עם הזמן זה הפך לתחביב מלהיב ואפילו לפרנסה.

כי אנינג, בת עניים צעירה וחסרת השכלה מדרום אנגליה של תחילת המאה ה-19, נולדה בעיר חוף קטנה בשם ליים רג'יס, שהצוקים שלה ליד הים, עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה.

מאביה, מייצר ארונות שמת בצעירותה, היא ירשה את האהבה לחיפוש מאובנים. לא רק את מארי הוא הדביק בתחביבו. עם הזמן הפכה כל משפחת אנינג למחפשת מאובנים נלהבת. כשמת האב, התפרנסה המשפחה בדוחק ממכירת המאובנים שמצאו בני הבית בצוק שליד הים.

בתחילה הייתה זו האם שניהלה את ענייני חיפוש המאובנים, אבל די מהר התבלטה דווקא הבת מארי. היא הצטיינה גם כמוצאת המאובנים המובהקת של המשפחה וגם כמי שיכולה לנהל את המכירה של המאובנים. היא מכרה מאובנים למוזיאונים גדולים, לאספני מאובנים עשירים, בדרך כלל מאצילי אירופה ולמדענים וחוקרים בתחום הפלאונטולוגיה.

הפרנסה הייתה מוגבלת ובני המשפחה לא ממש הבינו את השווי של מה שמצאו, אבל המשפחה התקיימה ומארי מצאה את עצמה הולכת ונסחפת לעולם המאובנים.

נסחפת זו לשון המעטה. מארי אנינג למדה והתפתחה ללא הפסק. היא הייתה זו שגילתה ראשונה, ביחד עם בני משפחתה, מאובני איכטיוזאורים, דינוזאורים ימיים גדולים. היא חשפה מאובנים של פלסיוזאורים, זוחלים קדומים, חלקם ענקיים, שחיו בים מתקופת היורה ועד הקרטיקון. עוד היא גילתה את מאובן הפטרוזאור, "הציפור של עידן הדינוזאורים" - סוג של לטאה מכונפת המעופפת באוויר ומזכירה מעין דינוזאור קטן ומעופף.

בהדרגה, לאחר שהמאובנים שמצאה עוררו התלהבות רבה אצל פלאונטולוגים, חוקרי המאובנים המומחים החלו לשמוע עליה שוב ושוב. הם ידעו יותר ויותר להעריך את מארי אנינג והיא הפכה לשם דבר בקהילה המדעית. התכתובות שניהלה עם החוקרים המובילים והמפורסמים בתחום הן שם דבר.

כך הפכה הבחורה הפשוטה מדרום אנגליה לברת סמכא, שהמומחים מתייעצים איתה ומקשיבים היטב לדעותיה ולתובנות שהיא מביאה. לא שזה שיפר במיוחד את מצבה הכלכלי, אבל אנינג גם פרצה את תקרת הזכוכית של נשים בתקופה הוויקטוריאנית. היא הייתה מהמדעניות הנשים היחידות בעולם המדע של הימים ההם.

כיום היא זוכה להערכה עצומה ובקרב רבים אף נחשבת, על אף שלא למדה את התחום באופן אקדמי, למלכת הפלאונטולוגיה, המדע או חקר המאובנים.

מרי אנינג גילתה בחייה ממצאים רבים ומדהימים. היא רכשה ידע עצום והפכה לבעלת מוניטין עולמי בחקר המאובנים. בלימוד עצמי מפרך היא הפכה מנערה מחוננת לבעלת הבנה והתמצאות נדירים ורכשה ידע שאפשר לה להחליף דעות והתכתבויות עם החוקרים החשובים ביותר בעולם, כשווה בין שווים.

ניתן לומר שבאופן לא סביר ומאוד לא שגרתי היא הפכה למגלת המאובנים החשובה בהיסטוריה.


הנה הפלאונטולוגית המופלאה מארי אנינג:

https://youtu.be/mwoqw_JHQ1U


סיפורה של מארי אנינג:

https://youtu.be/Of5sK8p2rZY


הטראומה שעיצבה את חייה:

https://youtu.be/GRyWewQM74Y


החוף שבו מצאה את המאובנים הגדולים שלה:

https://youtu.be/53qZ94lQGbo


מספרים עליה:

https://youtu.be/fDEYD-Jk_Hk


ומצגת וידאו על מארי אנינג:

https://youtu.be/uGziaenPdHg

רכבת קיטור (Steam Train) היא רכבת שנוסעת בכוח הקיטור שנפלט מדוד מים רותחים. השיטה פשוטה: בכל קטר של רכבת קיטור היה כבשן שהוסק בפחם וחימם דוד מים. הקיטור שנפלט מהדוד הניע את הבוכנות, ואלה הניעו את גלגלי הרכבת. תמיד היה הקרון הראשון של רכבת הקיטור קרון דלק ובו אוחסן הפחם ששימש במהלך הנסיעה להסקת התנור ולהנעת הרכבת.

לפי אחת הגרסאות, ההמצאה נולדה עם ריצ'רד טרוויתיק, שהמציא בשנת 1804 קטר שהוביל פחם אל מפעל מתכת בדרום ויילס שבבריטניה. בעזרתו הוא הצליח להוביל פחם על גבי מסילה באורך של כ-15 ק"מ ובמהירות של 8 קמ"ש.

גרסה אחרת נותנת את הבכורה לג'ורג' סטיפנסון, שפיתח בשנת 1812 את ההנעה באמצעות מכונת קיטור. הוא קיבל את ההשראה לכך מהמשאבה שהכיר ממכרות הפחם שבהם עבד, משאבה ששימשה לשאיבת מים במכרה. הקטר שבנה סטיפנסון משך את קרונות הפחם במכרה והצליח להחליף את הסוסים שעשו זאת עד אז.

גם אם לא היה הראשון, בעקבות ההישג המרשים הוזמן סטיפנסון לבנות רכבת על מסילת ברזל שתחבר בין הערים האנגליות ליברפול ומנצ'סטר. הוא הצליח להפוך את רכבת הקיטור לאמצעי תחבורה של ממש כשבשנת 1830 נפתח קו הרכבת הראשון של ליברפול-מנצ'סטר באופן רשמי.

האות ניתן לכיבוש העולם בידי רכבת הקיטור. בשנת 1850 היתה כבר רוב אירופה מרושתת במסילות ברזל ובשנת 1869 כבר נחנכה בארצות הברית מסילה שחיברה בין החוף המערבי לחוף המזרחי שלה.

במשך כמאה השנים הראשונות לקיומה של הרכבת הונעו הרכבות על ידי מנוע קיטור. אז נכנסו מנועי הדיזל שהחליפו אותם ברכבות המודרניות.




רכבת הקיטור באנגליה הייתה סממן מרכזי בתחילת המהפכה התעשייתית (עברית):

https://youtu.be/4wAiBWYsFnI


רכבת עם קטר קיטור בדרום-מערב גרמניה:

http://youtu.be/UCGOXtA4_jE


כך פועל מנוע הקיטור (מתורגם):

https://youtu.be/fsXpaPSVasQ


ורכבת קיטור שעדיין נוסעת באגם לואיז:

https://youtu.be/1Z8MIXXDPls

גרבי רשת (Fishnet socks) נראים אולי כפריט אופנתי זניח, אבל איכשהו הם הרבה יותר מסתם פריט אופנה - הם מייצגים סיפור תרבותי שלם של מרד, סקסיות ושבירת מוסכמות.

הכל התחיל בתקופה הוויקטוריאנית, תקופת המהפכה התעשייתית. הומצאה אז מכונת האריגה שאפשרה לייצר בדים מחוררים באופן תעשייתי. בהתחלה ועל אף שנארגו כמו רשתות דייגים פשוטות, גרבי הרשת היו דווקא סמל לאריסטוקרטיה ועושר.

רקדניות הבורלסק, אמנות במה שהחלה לפרוח כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 והייתה למרכיב מרכזי בתרבות הבידור של התקופה הוויקטוריאנית, היו מהראשונות שהפכו את גרבי הרשת לסמל של מיניות מתוחכמת ואמנותית. בגרביים האלה היה משהו פרובוקטיבי, במיוחד בשילוב של גרבי הרשת עם המחוכים והנוצות - ועוד יותר בתקופה בה חשיפת קרסול נחשבת לסקנדל של ממש.

בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, הבורלסק הופך מתוחכם יותר והמופעים הללו משלבים יותר ויותר הומור, סאטירה חברתית וארוטיקה מרומזת. גרבי הרשת הופכים לחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה הזו. הם מתחילים ותופסים מקום גם בתיאטראות וודוויל ובמועדוני הלילה המפוארים של התקופה.

עם עליית הקולנוע והטלוויזיה, הבורלסק המסורתי הולך ודועך, אבל גרבי הרשת משתלבים היטב בתרבות הפופולרית. רואים אותם בסרטים הוליוודיים של שנות ה-40 וה-50. הם מככבים על רגליהן של כוכבות כמו מרלין מונרו ובטי גרייבל, שהופכות את המראה הזה לסמל הזוהר ההוליוודי.

בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות, כשהמהפכה המינית הייתה בעיצומה, גרבי הרשת עברו טרנספורמציה נוספת. הם הפכו מסמל של פיתוי מעודן לחלק מהביטוי של שחרור מיני ופמיניזם.

זה בדיוק הרקע שיכין את הקרקע לאימוץ גרבי הרשת על ידי תרבות הפאנק. כי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 מגיע טוויסט בעלילה, כשתרבות הפאנק מאמצת את גרבי הרשת הקרועים דווקא, כסמל למרד נגד הממסד. הפאנקיסטים לוקחים את הפריט היוקרתי וה"מהוגן" והופכים אותו לסמל של מחאה, בדמות גרבי רשת עם קרעים מכוונים.

במקביל, תפסו גרבי הרשת את מקומם גם בעולם הבידור והאופנה. אם בעבר רקדניות בורלסק השתמשו בהם במופעים שלהן, בסוף המאה ה-20 הופכות אותם כוכבות פופ דוגמת מדונה לחלק בלתי נפרד מהשפה הוויזואלית, התדמית והאקססוריז שלהן.

היום, גרבי רשת הם פריט אופנתי שחוצה תרבויות וסגנונות. אפשר לראות אותם על מסלולי האופנה היוקרתיים ביותר, בהופעות רוק, במופעי הקהילה הגאה ובלבוש יומיומי של נשים שרוצות להוסיף טאץ' אטרקטיבי למראה שלהם. גרבי רשת הפכו לסמל של ביטוי עצמי וחופש אופנתי והדרך שבה הם התגלגלו מפריט אריסטוקרטי לסמל של מרד ומיניות ובחזרה למיינסטרים היא דוגמה מרתקת לאופן שבו פריטי לבוש מספרים את הסיפור של הדורות המשתנים.


הנה תולדות גרבי הרשת:

https://youtu.be/_zKP0KK4yyA


דוגמאות שנולדו מהפאנק והגותי בגרבי רשת:

https://youtu.be/bnCScB5T_ic


בסטיילינג לאופנת רחוב:

https://youtu.be/PqvHnuk_i1I


פתיחת קופסה:

https://youtu.be/t9Ozo0R59jM


גרבי קרסול רשת:

https://youtu.be/lyuTrJln8kQ


וכוכבות גדולות מהעבר בגרבוני רשת:

https://youtu.be/E-zhKmTJkWc?long=yes

הפילוסוף הגרמני קרל מרקס (Karl Marx) היה אחד הפילוסופים המשפיעים בתולדות הפילוסופיה, כנראה המשפיע מכולם. ביחד עם עמיתו פרידריך אנגלס, מי שהתוודע לעוני ולעליבות שיצרה המהפכה התעשייתית וכתב ב-1842 את "מצבו של המעמד העובד באנגליה", מרקס ניסח, הגדיר ועיצב את הרעיון הסוציאליסטי.

כגיבור מעמד הפועלים שהוא עתיד להפוך, ראה מרקס עוד במאה ה-19 את הסוציאליזם כשלב שיבוא לאחר שהעם העני ישתחרר מכבליו, יעשה מהפכה ויעביר את אמצעי הייצור הקפיטליסטיים לבעלותו שלו, כלומר לבעלות העם.

רעיונות אלה ואחרים נוסחו בספרו של הוגה הדעות קרל מרקס "הקפיטל". את הספר הוא כתב בלונדון, בשנת 1867, בעת גלותו מגרמניה. אלה היו ימי התיעוש הוויקטוריאני המטורף של המהפכה התעשייתית, בתקופה שבה הקפיטליזם היה לטרנד הכלכלי המצליח והסוחף בשתי היבשות החזקות בעולם ובאי האנגלי שביניהן.

אגב, הוא עצמו חי חיי עוני נוראים. איש חולני וחסר אמצעים, מקדיש את חייו לכתיבה, לא עובד בשום עבודה אחרת ולכן ללא הכנסות. בהיותו סוג של סמרטוט אדום עבור האליטה הקפיטליסטית ומצד שני נשוי לאהבת חייו ג'ני ואב ל-7 ילדים - רק שלושה מהם הגיעו לגיל בגרות - העוני הוא סיפור חייו.

ואם היה צריך השראה, אז נקודה מעניינת היא שלא מעט מתיאוריו הקשים של מרקס לגבי מצוקת מעמד הפועלים, הגיעו מספריו של הסופר צ'ארלס דיקנס. סיפוריו היו מלאים בדוגמאות ספרותיות לתוצאות האיומות של כלכלת השוק ושל אי השיוויון שהיא יצרה.

העניים בספריו הם מובסים וחלשים והוא יודע מגוף ראשון על העוני. חוסר הסיכוי של העניים להתמודד אל מול חברה דורסנית השפיע עליו עמוקות. נראה שלא מן הנמנע שהילד אוליבר טוויסט, אותה דמות ספרותית מבית המחסה לעניים באנגליה, השפיע על ההיסטוריה לא פחות מהקיסר הצרפתי נפוליאון ומהצורר הנאצי היטלר.

כך או כך, ביחד עם שותפו אנגלס, הפיץ מרקס את רעיונותיו הסוציאליסטיים בעולם. הוא טען שאחרי המהפכה הסוציאליסטית והשתלטות הסוציאליזם עליה, על החברה להתקדם לשלב של קומוניזם, מבנה חברתי שבו ישררו חיי שיתוף ושוויון מלאים בין האזרחים כולם.

כמו שבדרך כלל מוצאים אצל אנשים מורכבים - גם בקרל מרקס יש טוב ויש רע. מצד אחד הוא רצה בעולם טוב יותר, עולם שבו אין מנוצלים ומנצלים. מצד שני, הוא חתר למהפכה וידע שבדרך להגשמת חזונו, האלימות היא בלתי נמנעת. הגותו של מרקס הדגישה את נושא המעמדות בחברה והציגה את המהפכה האלימה כיסוד משמעותי בשינוי החברתי או בוויסות של הסדר לכיוון הסדר הצודק העתידי של השליטים והנשלטים.

שנים רבות אחרי מותו, אכן חוללו רעיונותיהם של הפילוסוף מרקס וידידו אנגלס את המהפכה הסוציאליסטית. ברוסיה השתלטו הבולשביקים על הממלכה והשליטו בה קומוניזם נוקשה וקפדני. אחריהם הפכו קומוניסטיות מדינות רבות, כולל סין, וייטנאם וקובה.

היו שנים שבהם נראה היה שהקומוניזם עומד להשתלט על העולם. למדינות הקומוניסטיות ניתן להוסיף גם את מדינות ברית ורשה, כמו פולין, יוגוסלביה, בולגריה ועוד. הייתה זו ברית המועצות החזקה שהשליטה בהן את הקומוניזם באותה תקופה. בכל מדינה כזו היא דאגה להשליט שלטון קומוניסטי מקומי וצייתן.

עד היום רואים הסוציאליסטים בקרל מרקס את מי שניתץ את השלשלאות של הבורגנות, הגן על המסכנים וחשב על הפועלים ועל שחרורם מהעול של הקפיטליזם הדורסני.

רבים אחרים, במיוחד אלו שבעד כלכלה חופשית, דמוקרטית ואף קפיטליסטית, רואים בו את מי שהוביל לסבלם של מיליארד בני אדם. בתור הדגמה הם מצביעים על מדינות גברית המועצות, סין ומדינות ברית ורשה, שנשלטו ועדיין די נשלטות על ידי הקומוניזם והבולשביזם, כמו גם על משטרים שקמו על יסודות תורתו והיו לדיקטטורות אכזריות, נוקשות ובלתי דמוקרטיות.

יש גם עניין עם יהדותו של מרקס. כן, קרל "הלוי" מרקס נמנה על משפחת מומרים. נולד יהודי ומשפחתו הפכה נוצרית. מצד אביו הוא היה נכדו של הרב הראשי של עירו ומצד אמו נמנה על שושלת רבנים הולנדית. אביו, עורך הדין, המיר את דתו לאחר שהשתנו בגרמניה החוקים ונאסר על יהודים לעסוק במקצוע. על מנת שיוכל להתפרנס מעריכת דין, הוא התנצר עם משפחתו ושם המשפחה "הלוי" הפך למרקס. החלפת הדת הזו עתידה לעצב את אופיו הפילוסופי, כצופה אובייקטיבי אל לפחות שלא חושש להצביע על הדרך המתמרנת בה משמשות דתות לשליטה במעמד העובדים המנוצלים.

בימינו רבים רואים בקרל עצמו אנטישמי היסטורי, דבר לא קשה כל כך בגרמניה של אותם ימים. אומרים שבכתביו התייחס האיש ליהודים בביקורתיות כמעט ארסית. הוא גרס שהדימוי של היהודים כנוכלים ורודפי כסף היא שלאורך דורות הם נדחפו שלא מרצונם להתפרנס מהלוואות בריבית ועסקאות ממון די בזויות, מה שיצר להם דימוי של חמדנים.

להגנתו אומרים רבים מהחוקרים כי את האשמה באופי היהודי הגרוע תלה הגאון האקסצנטרי בדת היהודית ולא ביהודים עצמם. זה מסתדר כמובן גם עם תיעובו של מרקס את הדתות בכלל וראייתו את הדת ככלי המשמש את הקפיטליזם כ"אופיום להמונים", אמצעי מתוחכם שבזכותו מוכנים הפועלים לשאת את חיי העוני והסבל שלהם, בדרך לגאולה שמבטיחה הדת.

כנראה שכמו כל גיבור בסרט איכותי, או במקרה הזה בסרט של ההיסטוריה עצמה, גם מרקס היה מורכב ורב פנים - גם טוב, גם רע וגם מה שביניהם.


הנה סיפורו של קרל מרקס, מבקר הקפיטליזם (מתורגם):

https://youtu.be/fSQgCy_iIcc


כאן המרקסיזם מוסבר יפה (מתורגם):

https://youtu.be/0gNkohtRB0s


סרטון אנימציה שמתאר בביקורתיות את הסוציאליזם לפי קרל מרקס (מתורגם):

http://youtu.be/LAkyUJ5aIZY


משנתו של קארל מרקס:

https://youtu.be/TMmDebW_OBI


וסרט תיעודי על קארל מרקס וחייו (עברית):

https://youtu.be/Z3vVhd42Ct4?long=yes

תמונות המוות, או "תמונות הפוסט מורטום” כמו שכונו בתקופה הויקטוריאנית, היו תמונות שבהן הושיבו את המת לצילום אחרון אחרי מותו.

המנהג הזה לא היה מתקבל יפה בימינו, אבל בעבר הוא היה מקובל. המשפחה הכואבת לא יכולה הייתה להיפרד מהבן או הבת המתים, מבלי להצטלם אתם בפעם האחרונה. פעמים רבות הייתה תמונה זו היחידה שבה צולם המת בכלל, כי באותה תקופה צילומים היו דבר יקר ונעשו אצל אנשי מקצוע בלבד.

למעשה, בשנים הראשונות של הצילום, היו צילומים כאלה מהשימושים הפופולאריים של המצלמה. הם גם עשו צדק חברתי, כיוון שאפשרו לבני המעמד הבינוני לשמר את זכר מתיהם, ממש כמו שהעשירים עשו עוד לפני המצאת המצלמה, כשהזמינו ציירים לתעד את יקיריהם המתים.

ברוב צילומי המוות נראות דמויות המתים ברורות וחדות הרבה יותר מדמויותיהן המטושטשות של בני המשפחה החיים, המצולמים לידם. הסיבה הייתה טכנית - לצילום בזמנים ההם נדרש זמן חשיפה ארוך מאד ודמות בני המשפחה הנעים ונושמים, נקלטה בצורה פחות חדה מדמותם של המתים, שלא זזו ולכן המצלמה תפסה אותה בחדות.

פעמים רבות העמידו את המת לצילום כשהוא נתמך באמצעות דוכן, שהוצב מאחוריו. הצלמים גם עשו מאמצים לשוות למתים מראה “חי”, על ידי הוספת סומק ללחיים ולעיתים אפילו על ידי ציור עיניים בתמונה, מעל העפעפיים הסגורים של המת.

תמונות אלה נקראו לעיתים “ממנטו מורי”, כשם הציווי התרבותי העתיק - לחיות את החיים, מכיוון שהמוות הוא בלתי נמנע ויכול לקרות בכל רגע. אם תחשבו על זה, הן אינן מפחידות, אלא יותר מהוות ביטוי של אהבה גדולה וגעגוע מיידי לאדם אהוב.


הנה סיפורן של תמונות המוות העצובות מהתקופה הוויקטוריאנית:

https://youtu.be/oF29vcZNMQY


הסבר התופעה של תמונות מוות ויקטוריאניות מהעבר הרחוק:

http://youtu.be/mYytf471Tf8


וכך העמידו את המתים לצילום:

https://youtu.be/ZqWSRPuBrqs

המהפכה התעשייתית היא מהפכת ההתפתחות המואצת של התעשייה באירופה, שהחלה באמצע המאה ה-18 באנגליה.

המהפכה הטכנולוגית וכלכלית הזו סגרה את התקופה החקלאית ופתחה את התקופה התעשייתית. במהלך 150 השנים הבאות הלכה והתפתחה התעשייה באזורים רבים בעולם, מארצות הברית ועד ליפאן, סין ומעצמות רבות באירופה.

המהפכה התעשייתית הונעה משרשרת של פיתוחים טכנולוגיים שהתרחשו אז, ביניהם הקיטור והחשמל. היא גרמה למעבר מהיר מכלכלה חקלאית המבוססת על כוח עבודה אנושי וזה של בהמות, לכלכלה תעשייתית שמונעת באמצעות אנרגיה.

המהפכה הונעה גם מהגידול המשמעותי באוכלוסייה, שנגרם במקביל להתפתחויות הטכנולוגיות שהובילו למהפכה זו. גידול האוכלוסיה נבע מהילודה שגדלה באופן משמעותי והתמותה שהלכה והתמעטה.

אחת התופעות שיצרה המהפכה התעשייתית הייתה המעבר המהיר של המוני כפריים לגור בערים, תהליך שנקרא "עיור". תוצאה נוספת של המהפכה התעשייתית הייתה שילדים רבים החלו לעבוד, במקרים רבים כבר מגיל 5.

עם השנים הביאה המהפכה התעשייתית גם לאובדן העבודה של עובדי ייצור רבים, לטובת מכונות חדשות ומשוכללות שהחליפו אותן. זה היה אחד המקרים הבולטים שבהם החליפו מכונות בני אדם בעבודתם.

יש הגורסים שאחרי המהפכה התעשייתית הראשונה היו עוד שתיים כאלה. המהפכה התעשייתית השנייה היא ההמצאה של פס הייצור, בתחילת המאה ה-20. היא שינתה את התעשייה והקפיצה אותה לעידן חדש.

השלישית היא זו שאנו ממש בתחילתה. היא נעוצה בהמצאת מדפסות תלת-הממד, שיאפשרו להדפיס את המוצרים בביתו של המשתמש, מערכות בינ מלאכותית שיחליפו בעלי מקצוע רבים שאינם פועלי ייצור ועוד.


#השפעות המהפכה התעשייתית
חשוב גם לומר מילה על ההשפעות החברתיות והפוליטיות האדירות של המהפכה התעשייתית. כבר במאה ה-19 הביאה המהפכה הזו לעליית מעמד הביניים ולהיחלשות מתמידה של מעמד בעלי הקרקעות.

בהמשך היא גם האיצה וחיזקה באופן חסר תקדים את הקפיטליזם, ממנו גם תנבע המהפכה הדמוקרטית שעבר העולם המערבי בעיקר. בתי מלוכה הלכו ונעלמו, מדינות דיקטטוריות גם הן. הפאשיזם והקומוניזם הרימו אמנם ראש בתחילת המאה הקודמת, אך אז גם הם ירדו ונעלמו, בעת שהדמוקרטיה, שהיא עצמה הגיחה מהקפיטליזם ההולך ומשתלט על הכלכלה, הפכה לנפוצה יותר ויותר ונתמכת בתעשייה אדירה ומתפתחת, תעשייה שתרמה לשפע יחסי בעולם המערבי, שפע שנמשך מאז תום מלחמת העולם השנייה ורק עתה, בתחילת שנות ה-20 של המאה הנוכחית, הולך ומתערער.


הנה סיפורה של המהפכה התעשייתית (מתורגם):

https://youtu.be/xLhNP0qp38Q


באנגלית:

https://youtu.be/-AyGN9wL_VU


ומזווית אחרת:

http://youtu.be/LbAOseDs3KY


מבחינות שונות רכבת הקיטור הייתה ציר מניע למהפכה התעשייתית:

https://youtu.be/zjGJsNPHXxo


המהפכה הזו גרמה לילדים להתחיל לעבוד קשה מאד (עברית):

https://youtu.be/ViV-uRokZ4A


המהפכה התעשייתית היא למעשה רצף של מהפכות תעשייתיות. הרביעית בדרך:

https://youtu.be/HPRURtORnis


העיור שהיא הביאה (מתורגם):

https://youtu.be/fKnAJCSGSdk


פרספקטיבה היסטורית:

http://youtu.be/3Efq-aNBkvc


היום כבר מדברים על המהפכה התעשייתית הרביעית:

https://youtu.be/v9rZOa3CUC8


אך השינוי העולמי של המהפכה התעשייתית היה הרבה יותר מכלכלי (מתורגם):

https://youtu.be/rvskMHn0sqQ?long=yes