שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך פועל המיקרופון?
המיקרופון הוא אביזר שימושי בתעשיית הקול החדשה. זהו מוצר אלקטרוני חשוב ומשמעותי שהשפיע באופן עצום על תקשורת ההמונים, תעשיית המוסיקה, התרבות הפוליטית ועוד.
קולות שונים גורמים לתנודות שונות באוויר. התנודות הללו פוגעות בדיאפרגמה, שהוא מצע פלסטיק הנמצא מתחת לרשת המיקרופון. הדיאפרגמה הזו מניעה את הסליל הנע שמחובר אליה. הסליל הנע הזה מפעיל את המגנט שבמיקרופון.
כך, כשנשמע הקול של המדבר או מי ששר לתוכו, מופעל השדה המגנטי שלו ומרטיט את הסליל שמשפיע על המגנט. מהמגנט והסליל יוצאים כבלים שמעבירים את האותות החשמליים אל מגבר שיגביר את הקול, או אל מכשיר הקלטה כמו רשמקול או מחשב המצויד בתוכנת הקלטה דיגיטלית - כדי להקליט את הקול.
כך פועל המקרופון:
http://youtu.be/Mxp3eCCQyas?t=1m33s
מה היה טייפ הסלילים?
טייפ סלילים (Reel-to-reel tape recorder) הוא רשמקול שהתבסס על סרט מגנטי המגולגל על שני סלילים ועובר בהקלטה וההשמעה מצד לצד. מדובר במכשיר המשמש להקלטת מוסיקה, קולות ודיבורים.
ההקלטות בו הוקלטו על גבי הסרט המגנטי וממנו גם הושמעו ההקלטות. רמקול או אוזניות שימשו להשמעת צלילי הרשמקול, או שאלה הועברו למגבר סטריאו ורמקולים מקצועיים.
ההקלטה הייתה בעזרת מיקרופון או בחיבור ישיר אל מכשיר חיצוני שממנו מופק הצליל, כמו פטיפון או רדיו.
שיא הפופולריות של טייפ הסלילים הייתה משנות ה-50 ואילך. הוא שימש אז להקלטות מקצועיות באולפנים, בעוד הקלטות ביתיות הוקלטו משנות ה-70 ואילך על גבי רשמקול עם קלטות שמע.
עד סוף שנות ה-80 השתמשו גם בעולם המחשוב ברשמקול סלילים, כדי לשמור ולאחזר דאטה, כלומר לשמור ולקרוא נתונים שנשמרו באופן מגנטי. רק עם פיתוח הכונן הקשיח הם הפסיקו לשמש למטרה זו. באותה תקופה הפכו רשמי-קול מבוססי סלילים לאחד מסימני ההיכר של חדרי המחשב הגדולים של העסקים והארגונים השונים.
הנה טייפ הסלילים:
https://youtu.be/_TARpAdIjRM
טייפ סלילים מנגן בימינו ג'אז מפעם:
https://youtu.be/5tQsO15o9gs
כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
הטייפ הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/Xo9d-kUsuS0
והיום יש הרחבות לתוכנות הקלטה שמדמות טייפ סלילים:
https://youtu.be/u-6pD5qIWjc
איך פועל התקליט?
הכנת התקליט לוותה בחריטה על תקליט המאסטר, של גלי הקול שהוקלטו בו. השירים, הצלילים והקולות. נשמרו בצורת בליטות ושקעים בחריצים שבתקליט והם מייצגים את תנודות האוויר של גלי הקול המקוריים שנוצרו בהקלטה. רק המחט של הפטיפון (ולפניו הגרמופון) דרושה כדי לחלץ משם את גלי הקול בחזרה אל הרמקולים ולאוזנינו.
חריץ ארוך ולולייני, שנמשך מדפנות התקליט ועד למדבקה שבמרכזו, הכיל את ההרים והגאיות הזעירים, שמשקפים את רעידות האוויר מגלי הקול שעברו בו.
אם בתקליטי ה"מונו" היו בחריץ חריצים שתורגמו לצלילים, בתקליטי הסטריאו יש בכל חריץ שני צדדים, מעין שיפולים אלכסוניים שבין שניהם עוברת המחט. המחט הסטריאופונית קולטת את המידע משני הצדדים, כשבין שני צידיה יש הפרדה. וכך כל צד כזה מעביר להגברה את המידע הקולי של הצד שלו, מתוך שני ערוצי הסטריאו שהוקלטו.
מחט הפטיפון העוברת בחריץ, רוטטת בהתאם לשינויי הגבהים שבחריץ ויוצרת צלילי רעידות, גלי קול חלשים במיוחד. כשהללו מוגברים בעזרת המגבר, הם מרטיטים את האוויר חזק ומשמיעים לנו מוסיקה, היישר לעור התוף הרגיש שבאוזנינו.
בגלל הטכניקה הזו היה התקליט כה רגיש לשריטות. כל שריטה זעירה גרמה לו לרעש, שכן היא גרמה למחט לקפוץ, כאילו היה מוקלט בו רעש חזק..
הנה האופן שבו עובדים התקליטים:
https://youtu.be/5OWEEFg6fTY
הגדלה מדהימה של המחט כשהיא נוסעת על חריצי התקליט:
http://youtu.be/GuCdsyCWmt8
ואם מחט זה כל הסיפור, אז אפשר לחבר למחט נייר מגולגל ולקבל פטיפון ביתי פשוט:
http://youtu.be/iQikPNOPSUc
הרצאת וידאו על פעולת התקליט:
https://youtu.be/eJFuRnolwWk
וכך מייצרים אותם:
https://youtu.be/Eq5EDXNe-HQ
במה הצטיינה מערכת הסטריאו?
מערכת סטריאו (Stereo system) היא מכשיר משולב, או צירוף של כמה מכשירים להשמעת מוזיקה, כמו פטיפון, טייפ קלטות, טיונר רדיו, נגן תקליטורים וכדומה). כל אלה מוגברים על ידי מגבר סטריאופוני, שמגביר את עוצמת הקול שלהם ומעביר את הצליל לשני רמקולים או יותר, המשמיעים צליל סטריאופוני, כשהמוסיקה מושמעת בהם משני ערוצים, ערוץ ימין (R) וערוץ שמאל (L), כלומר בסטריאו.
מערכות הסטריאו היו בשיאן בשנות ה-70 וה-80. החידוש בהן היה שהצלילים נשמעו לראשונה מכיוונים שונים והמאזינים יכולים היו לפתע לחוש כאילו הם נמצאים אל מול הנגנים עצמם. כלומר מערכות הסטריאו התהדרו אז ביכולת להאזין בבית למוסיקה סטראופונית (Stereophonic), באמצעות השמעת צליל בשני ערוצים נפרדים. אפשרות זו מחקה את השמיעה הפנורמית של האדם, כשהוא מאזין למוסיקה חיה. ראו בתגית "סטריאו".
בסוף שנות ה-70 יגיע הווקמן ויכניס את החידוש המסעיר הזה למכשיר קטן ונייד, שישנה את תרבות ההאזנה למוסיקה. אבל מערכות הסטריאו ישרדו עוד עשור שלם ולאיטן יתחילו להיעלם בשנות ה-90.
מאוחר יותר הן ישובו, מצוידות בחידושים שונים. שכן מערכות הסטריאו של ימינו יכולות להכיל גם כניסת AUX לערוצי שמע נוספים, כניסת מיקרופון, כניסת USB להשמעת מוסיקה בפורמט MP3 ופורמטים אחרים מדיסק און קי, אפשרות להתחברות ב-Bluetooth ועוד.
הנה פרסומת אמריקאית משנות ה-70:
https://youtu.be/oNk4IHdiGgA
מערכת סטריאו מודרנית בסגנון שנות ה-70:
https://youtu.be/Le3MJhNmvJg
מערכת סטריאו מודרנית עם טאבלט כמקור המוסיקה:
https://youtu.be/QhKybxM9ZSs
ומערכות משנות ה-70 שהתהדרו גם ב"נאמנות גבוהה" לסאונד המקורי - הנה פרסומת ל-High Fidelity:
https://youtu.be/7Y8j2TiIwag
כיצד הקליטו פעם בטייפ 4 ערוצים?
טייפ 4 ערוצים (Compact Cassette) היה פעם המכשיר הכי לוהט אצל מוסיקאים, בעיקר כמובן אצל מי שיצרו מוסיקה קלה, בז'אנרים כמו פופ, רוק וג'אז. זה היה טייפ קלטות אודיו, שייצרו אז חברות כמו Fostex ו-Tascam שניתן היה להקליט על הקלטת שהוכנסה אליו, 4 ערוצים של מוסיקה.
ה-"4 טראק", כמו שהוא כונה אז באנגלית, היה גרסה פשוטה של טייפ הסלילים האולפני, שבו נהגו אז להקליט ערוצים באולפן. יכולת להקליט לתוכו תפקידים שונים אל ערוצי הקלטה. ערוץ השירה, לצד ערוץ הגיטרה, ערוץ הבאס, התופים וכדומה. תמיד בזמן שהקלטת ערוץ חדש, שמעת באוזניות המחוברות אליו, את הערוצים שכבר הוקלטו קודם. ממש כמו באולפן, אבל באיכות בינונית. הסיבה ברורה - קלטות לא אפשרו איכות הקלטה שהתאפשרה אז בסלילים.
מוסיקאים השתמשו אז בטייפ עם 4 ערוצים להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית. הקלטה ב-4 ערוצים לא הייתה כל כך מפתיעה ונחותה, כי צריך לזכור שעשור לפני כן, בשנות ה-60, זו הייתה ההקלטה האולפנית המקובלת. למעשה, את מרבית תקליטיהם יצרו "הביטלס" ב-4 ערוצים בלבד. כבר אז, באמצעות טכניקה שנקראת "באונסינג" (Bounce), נהגו להקליט הרבה יותר תפקידים מאשר ה-4 שבקלטת. עשו זאת על ידי הקלטת 3 ערוצים ושילובם לרביעי, דריסתם והקלטה בהם שוב ואז שילובם עם המוקלט לערוץ ריק מהם וכך הלאה.
הנה טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:
https://youtu.be/Lt8YpOG1e54
כך פעלה שיטת הבאונסינג בה הקליטו על 4 הערוצים יותר תפקידים:
https://youtu.be/cZanByojSCI
ממשיכי דרכו בימינו - 8 ערוצים עם שלל אפשרויות נוספות באותו כסף:
https://youtu.be/p_NZKPGClSo?end=3m51s
חלקם ממש זולים ונגישים היום:
https://youtu.be/qi9mZgZ3IiA
אפליקציות אייפד שנכנסו לעולם הזה:
https://youtu.be/D8jifGT4BCE
או זו שבכלל מדמה אולפן:
https://youtu.be/tws8bnVwv2o
וסרטון ארוך יותר על השימוש בו:
https://youtu.be/6d_MgPm8yYQ?long=yes
המיקרופון הוא אביזר שימושי בתעשיית הקול החדשה. זהו מוצר אלקטרוני חשוב ומשמעותי שהשפיע באופן עצום על תקשורת ההמונים, תעשיית המוסיקה, התרבות הפוליטית ועוד.
קולות שונים גורמים לתנודות שונות באוויר. התנודות הללו פוגעות בדיאפרגמה, שהוא מצע פלסטיק הנמצא מתחת לרשת המיקרופון. הדיאפרגמה הזו מניעה את הסליל הנע שמחובר אליה. הסליל הנע הזה מפעיל את המגנט שבמיקרופון.
כך, כשנשמע הקול של המדבר או מי ששר לתוכו, מופעל השדה המגנטי שלו ומרטיט את הסליל שמשפיע על המגנט. מהמגנט והסליל יוצאים כבלים שמעבירים את האותות החשמליים אל מגבר שיגביר את הקול, או אל מכשיר הקלטה כמו רשמקול או מחשב המצויד בתוכנת הקלטה דיגיטלית - כדי להקליט את הקול.
כך פועל המקרופון:
http://youtu.be/Mxp3eCCQyas?t=1m33s
טייפ סלילים (Reel-to-reel tape recorder) הוא רשמקול שהתבסס על סרט מגנטי המגולגל על שני סלילים ועובר בהקלטה וההשמעה מצד לצד. מדובר במכשיר המשמש להקלטת מוסיקה, קולות ודיבורים.
ההקלטות בו הוקלטו על גבי הסרט המגנטי וממנו גם הושמעו ההקלטות. רמקול או אוזניות שימשו להשמעת צלילי הרשמקול, או שאלה הועברו למגבר סטריאו ורמקולים מקצועיים.
ההקלטה הייתה בעזרת מיקרופון או בחיבור ישיר אל מכשיר חיצוני שממנו מופק הצליל, כמו פטיפון או רדיו.
שיא הפופולריות של טייפ הסלילים הייתה משנות ה-50 ואילך. הוא שימש אז להקלטות מקצועיות באולפנים, בעוד הקלטות ביתיות הוקלטו משנות ה-70 ואילך על גבי רשמקול עם קלטות שמע.
עד סוף שנות ה-80 השתמשו גם בעולם המחשוב ברשמקול סלילים, כדי לשמור ולאחזר דאטה, כלומר לשמור ולקרוא נתונים שנשמרו באופן מגנטי. רק עם פיתוח הכונן הקשיח הם הפסיקו לשמש למטרה זו. באותה תקופה הפכו רשמי-קול מבוססי סלילים לאחד מסימני ההיכר של חדרי המחשב הגדולים של העסקים והארגונים השונים.
הנה טייפ הסלילים:
https://youtu.be/_TARpAdIjRM
טייפ סלילים מנגן בימינו ג'אז מפעם:
https://youtu.be/5tQsO15o9gs
כך הקליטו בעבר על סרטי הקלטה באולפן - הנה 24 ערוצים:
https://youtu.be/D5VHW1J5o0Q
הטייפ הראשון בהיסטוריה:
https://youtu.be/Xo9d-kUsuS0
והיום יש הרחבות לתוכנות הקלטה שמדמות טייפ סלילים:
https://youtu.be/u-6pD5qIWjc
הכנת התקליט לוותה בחריטה על תקליט המאסטר, של גלי הקול שהוקלטו בו. השירים, הצלילים והקולות. נשמרו בצורת בליטות ושקעים בחריצים שבתקליט והם מייצגים את תנודות האוויר של גלי הקול המקוריים שנוצרו בהקלטה. רק המחט של הפטיפון (ולפניו הגרמופון) דרושה כדי לחלץ משם את גלי הקול בחזרה אל הרמקולים ולאוזנינו.
חריץ ארוך ולולייני, שנמשך מדפנות התקליט ועד למדבקה שבמרכזו, הכיל את ההרים והגאיות הזעירים, שמשקפים את רעידות האוויר מגלי הקול שעברו בו.
אם בתקליטי ה"מונו" היו בחריץ חריצים שתורגמו לצלילים, בתקליטי הסטריאו יש בכל חריץ שני צדדים, מעין שיפולים אלכסוניים שבין שניהם עוברת המחט. המחט הסטריאופונית קולטת את המידע משני הצדדים, כשבין שני צידיה יש הפרדה. וכך כל צד כזה מעביר להגברה את המידע הקולי של הצד שלו, מתוך שני ערוצי הסטריאו שהוקלטו.
מחט הפטיפון העוברת בחריץ, רוטטת בהתאם לשינויי הגבהים שבחריץ ויוצרת צלילי רעידות, גלי קול חלשים במיוחד. כשהללו מוגברים בעזרת המגבר, הם מרטיטים את האוויר חזק ומשמיעים לנו מוסיקה, היישר לעור התוף הרגיש שבאוזנינו.
בגלל הטכניקה הזו היה התקליט כה רגיש לשריטות. כל שריטה זעירה גרמה לו לרעש, שכן היא גרמה למחט לקפוץ, כאילו היה מוקלט בו רעש חזק..
הנה האופן שבו עובדים התקליטים:
https://youtu.be/5OWEEFg6fTY
הגדלה מדהימה של המחט כשהיא נוסעת על חריצי התקליט:
http://youtu.be/GuCdsyCWmt8
ואם מחט זה כל הסיפור, אז אפשר לחבר למחט נייר מגולגל ולקבל פטיפון ביתי פשוט:
http://youtu.be/iQikPNOPSUc
הרצאת וידאו על פעולת התקליט:
https://youtu.be/eJFuRnolwWk
וכך מייצרים אותם:
https://youtu.be/Eq5EDXNe-HQ
מערכת סטריאו (Stereo system) היא מכשיר משולב, או צירוף של כמה מכשירים להשמעת מוזיקה, כמו פטיפון, טייפ קלטות, טיונר רדיו, נגן תקליטורים וכדומה). כל אלה מוגברים על ידי מגבר סטריאופוני, שמגביר את עוצמת הקול שלהם ומעביר את הצליל לשני רמקולים או יותר, המשמיעים צליל סטריאופוני, כשהמוסיקה מושמעת בהם משני ערוצים, ערוץ ימין (R) וערוץ שמאל (L), כלומר בסטריאו.
מערכות הסטריאו היו בשיאן בשנות ה-70 וה-80. החידוש בהן היה שהצלילים נשמעו לראשונה מכיוונים שונים והמאזינים יכולים היו לפתע לחוש כאילו הם נמצאים אל מול הנגנים עצמם. כלומר מערכות הסטריאו התהדרו אז ביכולת להאזין בבית למוסיקה סטראופונית (Stereophonic), באמצעות השמעת צליל בשני ערוצים נפרדים. אפשרות זו מחקה את השמיעה הפנורמית של האדם, כשהוא מאזין למוסיקה חיה. ראו בתגית "סטריאו".
בסוף שנות ה-70 יגיע הווקמן ויכניס את החידוש המסעיר הזה למכשיר קטן ונייד, שישנה את תרבות ההאזנה למוסיקה. אבל מערכות הסטריאו ישרדו עוד עשור שלם ולאיטן יתחילו להיעלם בשנות ה-90.
מאוחר יותר הן ישובו, מצוידות בחידושים שונים. שכן מערכות הסטריאו של ימינו יכולות להכיל גם כניסת AUX לערוצי שמע נוספים, כניסת מיקרופון, כניסת USB להשמעת מוסיקה בפורמט MP3 ופורמטים אחרים מדיסק און קי, אפשרות להתחברות ב-Bluetooth ועוד.
הנה פרסומת אמריקאית משנות ה-70:
https://youtu.be/oNk4IHdiGgA
מערכת סטריאו מודרנית בסגנון שנות ה-70:
https://youtu.be/Le3MJhNmvJg
מערכת סטריאו מודרנית עם טאבלט כמקור המוסיקה:
https://youtu.be/QhKybxM9ZSs
ומערכות משנות ה-70 שהתהדרו גם ב"נאמנות גבוהה" לסאונד המקורי - הנה פרסומת ל-High Fidelity:
https://youtu.be/7Y8j2TiIwag
הקלטה
טייפ 4 ערוצים (Compact Cassette) היה פעם המכשיר הכי לוהט אצל מוסיקאים, בעיקר כמובן אצל מי שיצרו מוסיקה קלה, בז'אנרים כמו פופ, רוק וג'אז. זה היה טייפ קלטות אודיו, שייצרו אז חברות כמו Fostex ו-Tascam שניתן היה להקליט על הקלטת שהוכנסה אליו, 4 ערוצים של מוסיקה.
ה-"4 טראק", כמו שהוא כונה אז באנגלית, היה גרסה פשוטה של טייפ הסלילים האולפני, שבו נהגו אז להקליט ערוצים באולפן. יכולת להקליט לתוכו תפקידים שונים אל ערוצי הקלטה. ערוץ השירה, לצד ערוץ הגיטרה, ערוץ הבאס, התופים וכדומה. תמיד בזמן שהקלטת ערוץ חדש, שמעת באוזניות המחוברות אליו, את הערוצים שכבר הוקלטו קודם. ממש כמו באולפן, אבל באיכות בינונית. הסיבה ברורה - קלטות לא אפשרו איכות הקלטה שהתאפשרה אז בסלילים.
מוסיקאים השתמשו אז בטייפ עם 4 ערוצים להקלטת "דמואים", סקיצות של שירים חדשים שהוקלטו בבית. הקלטה ב-4 ערוצים לא הייתה כל כך מפתיעה ונחותה, כי צריך לזכור שעשור לפני כן, בשנות ה-60, זו הייתה ההקלטה האולפנית המקובלת. למעשה, את מרבית תקליטיהם יצרו "הביטלס" ב-4 ערוצים בלבד. כבר אז, באמצעות טכניקה שנקראת "באונסינג" (Bounce), נהגו להקליט הרבה יותר תפקידים מאשר ה-4 שבקלטת. עשו זאת על ידי הקלטת 3 ערוצים ושילובם לרביעי, דריסתם והקלטה בהם שוב ואז שילובם עם המוקלט לערוץ ריק מהם וכך הלאה.
הנה טייפ 4 ערוצים להקלטת דמואים על קלטות:
https://youtu.be/Lt8YpOG1e54
כך פעלה שיטת הבאונסינג בה הקליטו על 4 הערוצים יותר תפקידים:
https://youtu.be/cZanByojSCI
ממשיכי דרכו בימינו - 8 ערוצים עם שלל אפשרויות נוספות באותו כסף:
https://youtu.be/p_NZKPGClSo?end=3m51s
חלקם ממש זולים ונגישים היום:
https://youtu.be/qi9mZgZ3IiA
אפליקציות אייפד שנכנסו לעולם הזה:
https://youtu.be/D8jifGT4BCE
או זו שבכלל מדמה אולפן:
https://youtu.be/tws8bnVwv2o
וסרטון ארוך יותר על השימוש בו:
https://youtu.be/6d_MgPm8yYQ?long=yes
