שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה הסיפור של השיר עם המנגינה בתו אחד?
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
הפרויקט של אלן פרסונס
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
