שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך הפך פונט אריאל כה פופולרי?
הסיפור של פונט אריאל (Arial) הוא מצד אחד סיפור קצת אפל של עולם הפונטים ומצד שני לכולם ברור עד כמה הוא נפוץ ומוכר. ועוד פחות קשה זה להכחיש שניתן היום לראות אותו בכל מקום - מתוכנות מחשב ומסמכים עסקיים ועד עיתונים, מגזינים פרסומות ומודעות - דומה שאריאל הוא ה"גו טו" (זה שהכי יבחרו בו) של הפונטים הפשוטים והשימושיים.
אבל איך הוא נולד?
קניין רוחני וזכויות יוצרים זה עולם של כסף ולא פעם כסף גדול. כשענקים עושים עסקים, לא פעם הם מתגלים כקמצנים ואפילו אובססיביים. הסיפור של "אריאל" יכול להדגים עד כמה.
עד כמה? - הפונט אריאל, פונט נקי וללא תגים (מה שנקרא בטיפוגרפיה "סנס סריף"), שהאותיות מסתיימות בו בצורה ישרה (בניגוד לפונט Helvatica שהאותיות מסתיימות באלכסון החי) ושרבים רואים בו גופן סתמי וחסר ייחוד, הוא היום אחד הגופנים הנפוצים בעולם. וקנו אותו ממש בזול.
אז איך זה קרה?
אריאל פרץ בשלב בו חברת הענק מיקרוסופט (Microsoft), מפתחת מערכות ההפעלה המצליחות Windows ובעבר DOS, מתכוונת להוציא גרסה חדשה של ווינדוז. היא מחפשת פונט שיהיה נוח לקריאה של מסמכי טקסט על צגי מחשב.
מיקרוסופט מעוניינת להשתמש במערכות ההפעלה שלה בגופן שיהיה דומה לפונט הלווטיקה (Helvetica), המוצלח ושימושי כל כך. אבל החברה המצליחה לא ממש מתלהבת לשלם עבור רישיון השימוש היקר שלו. אז היא מחליטה למצוא פונט שיהיה דומה להלווטיקה, זול בהרבה ושונה מספיק, כדי שלא יתבעו אותה והיא תיכנס לבעיות משפטיות.
לשם כך היא מאמצת את הגופן Arial שעוצב על ידי חברת מונוטייפ (Monotype) עוד בתחילת שנות ה-80 וישמש את מערכת ההפעלה החדשה Windows 3.1 וממנה גם הלאה, לגרסאות העתידיות.
את הפונט במקור עיצבה מונוטייפ בשנת 1982, לשיפור קלות הקריאה של המסמכים והדפסות הלייזר מהמדפסות של חברת IBM. אבל רק בעסקה עם מיקרוסופט היא תתחיל להרוויח סכומים גדולים באמת, כשהיא משכירה את הרישיון שלו לשימוש מיקרוסופט.
אגב, כמה שנים אחר-כך, כשהיא תראה כי טוב, תרכוש מייקרוסופט ממונוטייפ את הרישיון לשימוש תמידי וחופשי בידיה. הצעד הזה הפך את אריאל לאחד הגופנים הנפוצים בעולם. זאת למרות שרבים רואים בו העתקה לא מוצלחת וחיקוי זול של גופן הלווטיקה. ללא ספק תרמה לכך התפוצה האדירה שהביאה לו הכללתו בכל מחשב בעולם עם מערכת הפעלה "חלונות".
כך נוצר מצב מעניין והגיוני בו שני הגופנים, אריאל והלווטיקה, מתקיימים זה לצד זה. בעוד הלווטיקה נשאר סמל של עיצוב איכותי ומקצועי ומשמש יחסית מעטים (בעתיד תבחר בו חברת פייסבוק להיות הפונט של הרשת החברתית המצליחה בעולם), אריאל הפך לברירת המחדל הנגישה לכל העולם דרך מערכת ההפעלה, כשהוא עצמו מועתק ונגנב, בשינויים קלים כמובן, על ידי מעצבים אחרים, לפונטים בשימוש מסחרי רב.
הנה השוואת הפונטים - Helvetica vs Arial:
https://youtu.be/2dj-_9Jg0oM
חלוקת העבודה בין הפונטים המודרניים והנפוצים:
https://youtu.be/cFQZEB-8cqs
סיפור החיקוי של הפונט החקיין אריאל:
https://youtu.be/8ktRNYioxEU
הטרנדיות של הלווטיקה:
https://youtu.be/LQ9SwJZiBf0
הקסם הסן סריפי:
https://youtu.be/cFQZEB-8cqs
והסיפור המלא של פונט אריאל - הסנס סריף הפופולרי:
https://youtu.be/oxrzJYpS5WQ?long=yes
למה אנשים יצירתיים גונבים ומעתיקים?
פיקאסו, מהאמנים המהפכניים במאה ה-20, אמר פעם ש"אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים". סטיב ג'ובס, המקביל הטכנולוגי ואחד המוחות המבריקים בתחום המחשבים ומוצרי האלקטרוניקה, הצהיר לא פעם ש“גאונים אמיתיים גונבים".
אפילו אלברט איינשטיין הדגול אמר פעם ש"סוד היצירתיות הוא לדעת להסתיר את מקורותיך."
איך זה מסתדר עם התפיסה שגניבה ויצירתיות הם בעצם דבר והיפוכו? - הרי נאמר לא פעם ואפילו בתורה "לא תגנוב". מצד שני, רבים רואים ביצירה ובגניבה משהו שהולך, מה לעשות, ביחד.
נראה שכל הגאונים הללו ניסו לומר בשפה פשוטה שכשנוצרת יצירה אמיתית, כל המקורות והגניבות שבה מתמזגים אליה ונמסים אל תוכה כך שהמרכיבים הללו לא נראים יותר כפרטים נפרדים ולא נתפסים עוד כהעתקה או כגניבה.
הקלישאה מחוזקת במשפט עממי, שגם הוא נראה גנוב מפיקאסו או ממישהו דומה ואומר "חובבים מעתיקים, גאונים - גונבים!"
אז האם באמת "אמנות היא גניבה" כמו שפסק פיקאסו באמירה אחרת שלו?
קודם כל, התשובה היא כן. בעבודות טובות בלתי אפשרי שלא יהיו דברים שלקוחים ממקומות אחרים. כל אדם יצירתי הוא אדם שמוחו מכיל כל כך הרבה השפעות, רעיונות, מראות, צלילים, חיבורים אסוציאטיביים, מחוות ומה לא, עד שגם אם ירצה, לא יוכל שלא להשתמש, לעיתים קרובות שלא מדעת, בדברים של אחרים.
כל אדם יצירתי באמת משתמש בדברים שמתכתבים, עושים מחווה, או בקיצור ובשם כולל "גונבים" לאחרים. אבל זה טוב ומותר כל הזמן שהיוצר עושה בהם שימוש אישי חכם, מחבר אותם לאמנות שלו, לפרויקט הספציפי, באופן שהופך אותם רלוונטיים ומחוברים היטב ובצורה עדינה והרמונית לנושא.
כך, אגב, פועל המדע, שב-500 השנה האחרונות הביא את האנושות להישגים בלתי נתפסים. שם בהגדרה, כל מדען וחוקר מפרסם את ממצאיו לעיון הקהילה המדעית כולה, תוך שהוא כולל בעבודתו שלל ממצאים של קודמיו. הבאים בתור אחריו ייקחו את עבודתו, ממצאיו ומסקנותיו ויצרפו אותם כרצונם לתזה שהם יחקרו וייבחנו והם ישמשו אז כר לממצאים שיפרסמו בתורם.
כך, כל מדען שמצליח יעשה זאת "על כתפי נפילים", כמו שהטעים פעם אייזיק ניוטון, מי שבעיני רבים נחשב כגדול המדענים בהיסטוריה.
אבל גם המדע וגם התרבות מראים שיש תנאי נוסף ליצירתיות שגונבת - גם אם אתם אוספים ומשתמשים ברעיונות של אחרים, הם צריכים להיות רק חלק ורצוי קטן מהדבר שלכם. קחו כרצונכם השפעות ורעיונות ממקורות אחרים, אבל דאגו שמה שאתם עושים לא יהיה בעצמו כמו של האחרים.
שיהיה רמיקס, שיהיה מושפע, מתבסס, משתמש. שיהיה מצטט, אבל שלא יהיה גנוב. או במילים אחרות, אם ציירתם ציור וגנבתם רעיונות של פיקאסו או מלביץ' - שימו לב שהציור עצמו הוא לא כמו שלהם. הרעיונות או המרכיבים? - אוקיי. אבל הציור - אסור!
אם כתבתם שיר, אין בעיה אם מרכיבים מסוימים מזכירים למאזין שירים מוכרים, כל זמן שהשיר עצמו יהיה מקורי ולא יישמע כמו משהו שעשה מישהו אחר, או סתם מועתק ממישהו... אגב, במקרים רבים זה אפילו עניין משפטי. במוסיקה למשל, אם תעברו מספר מסוים של צלילים, הם כבר לא רק "מזכירים מנגינה של אחר" אלא ממש המנגינה - במקרה כזה, הפרתם זכויות יוצרים ותשלמו על זה ביוקר. קראו דוגמאות לכך באאוריקה, בתגית "זכויות יוצרים".
הנה פיקאסו בעבודה:
https://youtu.be/Nxes8pyHkJc
מקורות ההשפעה על טרנטינו, מגדולי הבמאים בקולנוע ומ יצירתיים שבהם:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
וכך גונבים באופן יצירתי, כמו שעשו הגאונים:
https://youtu.be/i7LBHe5-01Y?long=yes
העתקה
הסיפור של פונט אריאל (Arial) הוא מצד אחד סיפור קצת אפל של עולם הפונטים ומצד שני לכולם ברור עד כמה הוא נפוץ ומוכר. ועוד פחות קשה זה להכחיש שניתן היום לראות אותו בכל מקום - מתוכנות מחשב ומסמכים עסקיים ועד עיתונים, מגזינים פרסומות ומודעות - דומה שאריאל הוא ה"גו טו" (זה שהכי יבחרו בו) של הפונטים הפשוטים והשימושיים.
אבל איך הוא נולד?
קניין רוחני וזכויות יוצרים זה עולם של כסף ולא פעם כסף גדול. כשענקים עושים עסקים, לא פעם הם מתגלים כקמצנים ואפילו אובססיביים. הסיפור של "אריאל" יכול להדגים עד כמה.
עד כמה? - הפונט אריאל, פונט נקי וללא תגים (מה שנקרא בטיפוגרפיה "סנס סריף"), שהאותיות מסתיימות בו בצורה ישרה (בניגוד לפונט Helvatica שהאותיות מסתיימות באלכסון החי) ושרבים רואים בו גופן סתמי וחסר ייחוד, הוא היום אחד הגופנים הנפוצים בעולם. וקנו אותו ממש בזול.
אז איך זה קרה?
אריאל פרץ בשלב בו חברת הענק מיקרוסופט (Microsoft), מפתחת מערכות ההפעלה המצליחות Windows ובעבר DOS, מתכוונת להוציא גרסה חדשה של ווינדוז. היא מחפשת פונט שיהיה נוח לקריאה של מסמכי טקסט על צגי מחשב.
מיקרוסופט מעוניינת להשתמש במערכות ההפעלה שלה בגופן שיהיה דומה לפונט הלווטיקה (Helvetica), המוצלח ושימושי כל כך. אבל החברה המצליחה לא ממש מתלהבת לשלם עבור רישיון השימוש היקר שלו. אז היא מחליטה למצוא פונט שיהיה דומה להלווטיקה, זול בהרבה ושונה מספיק, כדי שלא יתבעו אותה והיא תיכנס לבעיות משפטיות.
לשם כך היא מאמצת את הגופן Arial שעוצב על ידי חברת מונוטייפ (Monotype) עוד בתחילת שנות ה-80 וישמש את מערכת ההפעלה החדשה Windows 3.1 וממנה גם הלאה, לגרסאות העתידיות.
את הפונט במקור עיצבה מונוטייפ בשנת 1982, לשיפור קלות הקריאה של המסמכים והדפסות הלייזר מהמדפסות של חברת IBM. אבל רק בעסקה עם מיקרוסופט היא תתחיל להרוויח סכומים גדולים באמת, כשהיא משכירה את הרישיון שלו לשימוש מיקרוסופט.
אגב, כמה שנים אחר-כך, כשהיא תראה כי טוב, תרכוש מייקרוסופט ממונוטייפ את הרישיון לשימוש תמידי וחופשי בידיה. הצעד הזה הפך את אריאל לאחד הגופנים הנפוצים בעולם. זאת למרות שרבים רואים בו העתקה לא מוצלחת וחיקוי זול של גופן הלווטיקה. ללא ספק תרמה לכך התפוצה האדירה שהביאה לו הכללתו בכל מחשב בעולם עם מערכת הפעלה "חלונות".
כך נוצר מצב מעניין והגיוני בו שני הגופנים, אריאל והלווטיקה, מתקיימים זה לצד זה. בעוד הלווטיקה נשאר סמל של עיצוב איכותי ומקצועי ומשמש יחסית מעטים (בעתיד תבחר בו חברת פייסבוק להיות הפונט של הרשת החברתית המצליחה בעולם), אריאל הפך לברירת המחדל הנגישה לכל העולם דרך מערכת ההפעלה, כשהוא עצמו מועתק ונגנב, בשינויים קלים כמובן, על ידי מעצבים אחרים, לפונטים בשימוש מסחרי רב.
הנה השוואת הפונטים - Helvetica vs Arial:
https://youtu.be/2dj-_9Jg0oM
חלוקת העבודה בין הפונטים המודרניים והנפוצים:
https://youtu.be/cFQZEB-8cqs
סיפור החיקוי של הפונט החקיין אריאל:
https://youtu.be/8ktRNYioxEU
הטרנדיות של הלווטיקה:
https://youtu.be/LQ9SwJZiBf0
הקסם הסן סריפי:
https://youtu.be/cFQZEB-8cqs
והסיפור המלא של פונט אריאל - הסנס סריף הפופולרי:
https://youtu.be/oxrzJYpS5WQ?long=yes
פיקאסו, מהאמנים המהפכניים במאה ה-20, אמר פעם ש"אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים". סטיב ג'ובס, המקביל הטכנולוגי ואחד המוחות המבריקים בתחום המחשבים ומוצרי האלקטרוניקה, הצהיר לא פעם ש“גאונים אמיתיים גונבים".
אפילו אלברט איינשטיין הדגול אמר פעם ש"סוד היצירתיות הוא לדעת להסתיר את מקורותיך."
איך זה מסתדר עם התפיסה שגניבה ויצירתיות הם בעצם דבר והיפוכו? - הרי נאמר לא פעם ואפילו בתורה "לא תגנוב". מצד שני, רבים רואים ביצירה ובגניבה משהו שהולך, מה לעשות, ביחד.
נראה שכל הגאונים הללו ניסו לומר בשפה פשוטה שכשנוצרת יצירה אמיתית, כל המקורות והגניבות שבה מתמזגים אליה ונמסים אל תוכה כך שהמרכיבים הללו לא נראים יותר כפרטים נפרדים ולא נתפסים עוד כהעתקה או כגניבה.
הקלישאה מחוזקת במשפט עממי, שגם הוא נראה גנוב מפיקאסו או ממישהו דומה ואומר "חובבים מעתיקים, גאונים - גונבים!"
אז האם באמת "אמנות היא גניבה" כמו שפסק פיקאסו באמירה אחרת שלו?
קודם כל, התשובה היא כן. בעבודות טובות בלתי אפשרי שלא יהיו דברים שלקוחים ממקומות אחרים. כל אדם יצירתי הוא אדם שמוחו מכיל כל כך הרבה השפעות, רעיונות, מראות, צלילים, חיבורים אסוציאטיביים, מחוות ומה לא, עד שגם אם ירצה, לא יוכל שלא להשתמש, לעיתים קרובות שלא מדעת, בדברים של אחרים.
כל אדם יצירתי באמת משתמש בדברים שמתכתבים, עושים מחווה, או בקיצור ובשם כולל "גונבים" לאחרים. אבל זה טוב ומותר כל הזמן שהיוצר עושה בהם שימוש אישי חכם, מחבר אותם לאמנות שלו, לפרויקט הספציפי, באופן שהופך אותם רלוונטיים ומחוברים היטב ובצורה עדינה והרמונית לנושא.
כך, אגב, פועל המדע, שב-500 השנה האחרונות הביא את האנושות להישגים בלתי נתפסים. שם בהגדרה, כל מדען וחוקר מפרסם את ממצאיו לעיון הקהילה המדעית כולה, תוך שהוא כולל בעבודתו שלל ממצאים של קודמיו. הבאים בתור אחריו ייקחו את עבודתו, ממצאיו ומסקנותיו ויצרפו אותם כרצונם לתזה שהם יחקרו וייבחנו והם ישמשו אז כר לממצאים שיפרסמו בתורם.
כך, כל מדען שמצליח יעשה זאת "על כתפי נפילים", כמו שהטעים פעם אייזיק ניוטון, מי שבעיני רבים נחשב כגדול המדענים בהיסטוריה.
אבל גם המדע וגם התרבות מראים שיש תנאי נוסף ליצירתיות שגונבת - גם אם אתם אוספים ומשתמשים ברעיונות של אחרים, הם צריכים להיות רק חלק ורצוי קטן מהדבר שלכם. קחו כרצונכם השפעות ורעיונות ממקורות אחרים, אבל דאגו שמה שאתם עושים לא יהיה בעצמו כמו של האחרים.
שיהיה רמיקס, שיהיה מושפע, מתבסס, משתמש. שיהיה מצטט, אבל שלא יהיה גנוב. או במילים אחרות, אם ציירתם ציור וגנבתם רעיונות של פיקאסו או מלביץ' - שימו לב שהציור עצמו הוא לא כמו שלהם. הרעיונות או המרכיבים? - אוקיי. אבל הציור - אסור!
אם כתבתם שיר, אין בעיה אם מרכיבים מסוימים מזכירים למאזין שירים מוכרים, כל זמן שהשיר עצמו יהיה מקורי ולא יישמע כמו משהו שעשה מישהו אחר, או סתם מועתק ממישהו... אגב, במקרים רבים זה אפילו עניין משפטי. במוסיקה למשל, אם תעברו מספר מסוים של צלילים, הם כבר לא רק "מזכירים מנגינה של אחר" אלא ממש המנגינה - במקרה כזה, הפרתם זכויות יוצרים ותשלמו על זה ביוקר. קראו דוגמאות לכך באאוריקה, בתגית "זכויות יוצרים".
הנה פיקאסו בעבודה:
https://youtu.be/Nxes8pyHkJc
מקורות ההשפעה על טרנטינו, מגדולי הבמאים בקולנוע ומ יצירתיים שבהם:
https://youtu.be/1czSxBi-O9g
וכך גונבים באופן יצירתי, כמו שעשו הגאונים:
https://youtu.be/i7LBHe5-01Y?long=yes
