שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך פרץ הסרט המדבר, ה"טוקי" לקולנוע?
אחת המהפכות הגדולות של עולם הקולנוע הייתה טכנולוגיית ה"טוקיז", הסרטים המדברים.
המהפכה הזו החלה בשנת 1927 במתחמי ברבנק, באולפני האחים וורנר, שם נולד הקולנוע המדבר. כשהסרט התחיל לדבר הפכו ה"מוביז" ל"טוקיז" והחלה המהפכה של הקולנוע עם הצליל.
הסרט המדבר נולד לאחר שנים שעולם הקולנוע השתמש בסרטי ראינוע, אותם סרטים ללא קול שהיו הסרטים הראשונים של הקולנוע האילם.
הקולנוע המדבר, שבארץ נקרא אז "שֶמַענוע" ובאמריקה "טוקיז" (Talkies) דיבר וניגן לפתע ממש כמו תיאטרון. זו הייתה טכנולוגיה חדשנית ומהפכנית. בניגוד למוסיקה החיה שנוגנה בכל בית קולנוע עם סרטי הראינוע האילמים, בטוקיז הסאונד הגיע לבית הקולנוע כשהוא מוקלט מראש בגוף הסרט.
וכשהסרט החל לדבר, השתנתה תעשיית הקולנוע די מהר. בהדרגה פוטרו נגני התזמורות והפסנתרנים שליוו את סרטי הראינוע. מרגע שהופקו סרטים עם פסקול מוקלט, הם הרי כבר לא היו נחוצים יותר.
אגב, גם בכותבי הכתוביות של הדיאלוגים (שיחות בין הדמויות) לא היה צורך יותר.
אבל הדרמה הגדולה הייתה בקרב רבים מכוכבי הסרט האילם, מי שאיבדו גם הם את עבודתם. הם הלכו ונדחקו מתעשיית הקולנוע. זאת לאחר שהסתבר שהקהל לא אוהב את קולם, או שהמשחק המוגזם שהתרגלו לשחק בראינוע לא התאים לסרט המדבר והמציאותי יותר.
הסרט המדבר הראשון היה "זמר הג'אז" שנעשה בשנת 1927. הדמות הראשית בסרט הייתה למרבה השעשוע, דמותו של חזן יהודי שהופך לזמר ג'אז. ג'אז באותה תקופה היא המוסיקה הכי פופולרית ולא היה מתאים מסרט כזה להיות הראשון שיכלול צלילים.
ו"זמר הג'אז" אכן כלל פסקול שהוקלט ממש ביחד עם הצילום. אבל על אף ההתלהבות ממנו, עדיין רק השירים היו בו עם קול, בעוד הדיאלוגים עדיין הוצגו בו אילמים, עם כתוביות. המהפכה המלאה והמעבר לקול יבואו בסרטים שאחריו.
מהפכת הסרט המדבר בישראל, כמו שתוארה בכתבה על קולנוע עדן, הקולנוע הראשון של תל אביב (עברית):
https://youtu.be/b3-hzFa9CzM?t=37s
הנה ג'ואן קרופורד מתוך סרט מדבר מהראשונים שהופקו על ידי MGM, כבר בשנת 1929:
https://youtu.be/3fyiSRc5tQE
בטי דיוויס האגדית מדברת גם היא:
https://youtu.be/aqiOPrV2sZk
כך הדביקו בטוקי'ז צחוקים זרים לסרט אילם של "השמן והרזה":
https://youtu.be/baEDJvy5O9s
ובאווירה משועשעת, סצנה מהסרט "שיר אשיר בגשם", בה המקליט מדריך את השחקנית איך לדבר למיקרופון, אביזר שהפך למרכיב מרכזי בסרט המדבר:
https://youtu.be/OTFCctdiS04
כיצד הצליחה גרטה גרבו בסרט המדבר אפילו יותר?
גרטה גרבו (Greta Garbo) הייתה כוכבת ענק הוליוודית, בתקופת הסרט האילם. כשנולד הסרט המדבר חוו שחקנים רבים נפילה בקריירה שלהם. קולותיהם לא עבדו בסרטים, לעומת המראה המצודד שלהם והם מצאו את עצמם עם קריירה שפחות או יותר הסתיימה.
גרבו, ששמה האמיתי היה גרטה לואיזה גוסטפסון, עברה תהליך הפוך. אבל מי זו גרטה גרבו?
היא הייתה שחקנית ראינוע וקולנוע משבדיה שהפכה לאחת המצליחות בתולדות הוליווד ובהיסטוריה של הקולנוע. אך בשיא תהילתה פרשה מעולם הקולנוע.
גרטה גרבו נולדה כבת למשפחה ענייה. לאחר שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר, היא החלה לפרנס את עצמה בעבודות שונות ובמקביל שיחקה בתפקיד משני בסרט. כך התגלתה והתקבלה ללמוד תיאטרון. היא התגלתה על ידי במאי שבשלב מסוים עבר להוליווד ולקח אותה איתו.
בעידן הראינוע (הסרט האילם) היא הפכה לשחקנית מבוקשת בהוליווד, בתפקידים מסתוריים וטרגיים. כשהסרטים החלו לדבר, החלה גרבו להופיע בסרטי קולנוע שאינם סרטים אילמים והצלחתה הפכה עוד יותר משמעותית. איך זה קרה?
הקול נמוך והמיוחד שלה והמבטא השבדי הבולט - שניהם משכו את הקהל, במיוחד את הגברים שראו בה אישה מושכת ומושלמת, עם קול סקסי ואקזוטי. המבטא והקול המיוחד שלה הפכו מעתה לכרטיס ביקור של השחקנית הגדולה שהיא הייתה והיקנו לה חסינות מגורלם של שחקני ראינוע שדווקא נחשפו כבעלי קול לא מושך.
מכאן היא הופיעה בסרטים גדולים והפכה לשחקנית המובילה בעולם כולו. אבל בשנת 1941, בעקבות סרט כושל, היא חדלה מהופעות בסרטים. כך היה עד שהגיעה לגיל 84, בו מתה בניו יורק.
אחדים מסרטיה הגדולים ביותר היו "אנה קרנינה" משנת 1935, "מאטה הארי" (1931), "אנה כריסטי" (1930), "רומאנס" (1930), "קאמיל" (1937) והקומדיה הראשונה שלה "נינוצ'קה" (1939). היא הייתה תמיד האישה הנחשקת, המיוחדת, העמוקה, לעתים המתוסבכת מעט, אבל תמיד אישה ותמיד כוכבת נערצת במיוחד.
הנה תמונות וקטעים מסרטיה של גרטה גרבו:
http://youtu.be/W44y_HbT9ys
סצנה מסרט של גרבו משנת 1933:
http://youtu.be/jH4STASYVes
עוד מפניה של גרטה גרבו:
http://youtu.be/vdR74mwmTzg?t=25s
וקליפ עם שיר צווחני שמזכיר את שמה (עברית):
https://youtu.be/LtoIxhxbxzM
מהו הסרט המדבר הראשון בתולדות הקולנוע?
הסרט המציין את נקודת המפנה בעולם הקולנוע, המעבר מהראינוע, מה שנקרא "הקולנוע של הסרט האילם" אל הטוקיז, כלומר "הסרט המדבר", הוא "זמר הג'אז" משנת 1927.
הסרט הזה היה מהסרטים הראשונים שכללו פסקול שהוקלט על הסט, ביחד עם הצילום. בסרט מגלם השחקן אל ג'ולסון את בנו של חזן יהודי שרוצה להיות זמר ג'אז. אביו החזן לא מסכים ודורש ממנו שימשיך את דרכו הדתית, אך הוא בורח מהבית, צובע את פניו בשחור כדי להיראות כזמר שחור וזוכה להצלחה גדולה.
חשוב לציין שעל אף ש"זמר הג'אז" הוא הסרט הראשון שבו יש דיבור ושירה מוקלטים, הסרט מכיל מעט שירה ודיבור ומרבית הדיאלוגים (השיחות) שבו מוצגים עדיין בכתוביות בנוסח הסרט האילם. הטכנולוגיה הייתה עדיין ראשונית והשימוש בה היה מורכב למדי. לכן היוצרים לקחו אותה בזהירות והחלו בתהליך, אבל לא בכל הכוח. זה המחיר שלעתים משלמים "מאמצים מוקדמים" (Early adopters) על הבחירה להתחיל עם טכנולוגיה חדשנית, כשהיא עדיין לא בשלה לחלוטין.
הנה סיפורו של הסרט "זמר הג'אז":
https://youtu.be/ZlAt2lcg5ZM
הצורה בה התקבל הסרט המדבר בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם (עברית):
https://youtu.be/q6G1klkKdv4
וקטע בביצועו של אל ג'ולסון, כוכב הסרט "זמר הג'אז":
http://youtu.be/VNqKUpCjD7w
מי המציאו את הסרט המדבר?
הסרט המדבר הראשון הוא למעשה לא "זמר הג'אז" של האחים וורנר מ-1927, אלא סרט שהופק מחוץ להוליווד, כבר ב-1923 והוצג בתור הדגמה של שיטת ה"פונופילם" (Phonofilm). הוא היה חלק מסדרת הדגמות כאלה.
"פונופילם" הייתה ההמצאה של הממציא לי דה-פורסט (Lee De Forest) וחברו הכימאי תיאודור קייס (Theodore Case). הטכנולוגיה שפיתחו אפשרה לראשונה להקליט את הקול על גבי הסרט, בתאום מושלם עם התמונה. דה-פורסט הקים את חברת "פונופילם" ("Phonofilm") שעסקה בשיווק המצאתו שאיפשרה הוספת ערוץ שמע לסרטים.
הטכנולוגיה של דה פורסט וקייס הקדימה משמעותית את ה"ויטאפון" - הפיתוח המתחרה של חברת AT&T, שהצליחה לשכנע את האחים וורנר להשתמש בפיתוח שלה. הם הקליטו את הקול על תקליט, שהושמע מגרמופון שניצב בסמוך למקרנה של הסרט. יעברו עוד כמה שנים עד שה"מוביז", התמונות הנעות, יהפכו סופית ל"טוקיז" (Talkies) שבהם השחקנים ידברו, ישירו וינגנו - אבל הטכנולוגיה יצאה אל הדרך.
הנה סיפורו של ה"פונופילם" - ההמצאה של לי דה-פורסט ותיאודור קייס:
https://youtu.be/h72eaorcwAA
אחד הסרטים הראשונים שהוצגו לניסוי ב-1923 בטכנולוגיית הפונופילם:
https://youtu.be/pE2TxLwcvK8
והקדימון של הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז" בטכנולוגיית הויטאפון:
https://youtu.be/FpjhEj9R_qU
מתי צ'ארלי צ'אפלין התחיל לדבר?
צ'ארלי צ'אפלין היה הגיבור הבלתי מעורער של הסרט האילם. גם אחרי שהתחילו לצאת ה"טוקיז", הסרטים המדברים, הוא עדיין המשיך לעשות סרטים אילמים.
חלק מכוכבי הראינוע הגדולים לא הצליחו לשרוד את המעבר לסרט המדבר והקריירה שלהם התרסקה. חלק מהם בגלל שקולותיהם לא היו נעימים לצופים וחלק מפני שהדיבור הסגיר את זרותם או את חוסר כשרונם בקולנוע החדש הזה.
אבל גם כשצ'אפלין אוזר אומץ ומחליט ליצור סרט מדבר, הוא עושה זאת בזהירות. הפעם הראשונה שצ'אפלין מדבר תהיה רק בשיר האחרון שבסוף הסרט המפורסם שלו "אורות הכרך".
הדמות הראשית, שהוא מגלם בסרט, מאבדת את מילות השיר שהיא אמורה לשיר. צ'ארלי צ'אפלין שר בג'יבריש, כאילו הוא רוצה לומר "רציתם דיבור וקולות בסרט, הנה מה שאני חושב על זה..."
זה לא עזר לו. הסרט הצליח וקולו של צ'ארלי צ'אפלין החל להישמע בסרטיו הבאים ונחל הצלחה גם בטוקיז המדברים.
הנה צ'ארלי צ'אפלין בשיר ג'יבריש נונסנס מתוך "אורות הכרך":
https://youtu.be/HJJ5I8TQY5g
ונאום הדיקטטור הגדול (בעיבוד מודרני מהיוטיוב), אחד הנאומים הגדולים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/Uizz0W9ynuk
איך הרג הסרט המדבר את האיט גירל הראשונה קלרה בואו?
הטוקיז (Talkies), או הסרטים המדברים היו המצאה טכנולוגית מדהימה, שבתוך שנתיים הפכה להצלחה עסקית וקולנועית מסחררת. לפתע יכול היה קהל הצופים לשמוע את השיחות בין הדמויות ולחוות את המתרחש, ממש כמו בחיים.
אבל היו להצלחה הזו גם קורבנות.
קלרה בואו או קלרה בו (Clara Bow) הייתה אחת הכוכבות הגדולות של הסרט האילם. היא הייתה שחקנית יפהפייה, עם שפתיים בצורת "קשת קופידון" שנחשבו למושלמות, אבל לא זה היה העניין. היא הייתה פשוט מבריקה בתקופת הסרט האילם. שחקנית כובשת, אקספרסיבית וכריזמטית במיוחד, It girl כמו שאמרו אז עליה ומאז יאמרו על שכמותה.
בסוף שנות ה-20 קלרה בואו לא רק כיכבה בסרטים האילמים - במידה רבה היא הייתה הסרט האילם. באותה תקופה לא הייתה כוכבת גדולה ממנה. כל דבר שהיא עשתה אז הפך להצלחה מדהימה.
דמותה בסרט It מ-1927 יצקה לתרבות את המונח "It girl", מישהי שיש לה את "זה". כלומר את אותו ניצוץ של כריזמה נשית, שגורם לגברים לרצות להיות אתה ולנשים לרצות להיות כמוה.
באותה שנה בואו גם הופיעה בסרט "כנפיים", שעתיד לזכות באוסקר הראשון בהיסטוריה והיא עצמה זכתה בגרי קופר, שחקן נערץ שכיכב בו לצידה ושמדורי הרכילות לא פסקו לסקר את הרומן שלהם.
אבל "מלכת הוליווד" לא הצליחה להסתגל למעבר אל הסרט המדבר. אמנם בתחילה נראה היה שזה קורה ושכניסת הסרט המדבר לא תפגע בקריירה שלה, אבל הקול שלה ובמיוחד המבטא המתנגן שלה הדגיש את מוצאה מברוקלין הענייה של בואו בת מעמד הפועלים. המיקרופון פגם בקסם שלה.
היא לא הייתה היחידה שהסרט המדבר ניפץ את ההצלחה והתדמית שלהם. כמוה היו עוד שחקנים, כמו קארל דיין (Karl Dane) למשל, שפשוט לא הצליחו להשלים את המעבר אליו.
היו שמצאו שהדיאלוגים בסרטים הסגירו את חולשותיהם. אם זה הקול המעצבן, המבטא הלא פופולרי, האותיות השורקות או אלו שלא הצליחו לשנן טקסטים ארוכים בעל-פה.
כשקולם מתחיל לקלקל את הקריירה הקולנועית המצליחה שלהם, הם גילו שהם כבר לא מבוקשים כבעבר והתפקידים ממאנים להגיע.
לעתים הם גם פיתחו רגש נחיתות, שרק הלך ופגע בביצועי המשחק שלהם. וכך, בהדרגה, הלכו השחקנים הללו ונעלמו מהמסך.
כך ראו קלרה בואו וחבריה כיצד הולכים ומחליפים אותם שחקנים מהתיאטרון, מי שקולם ברור ומוצק, שמסוגלים לנהל דיאלוגים ארוכים שהם שיננו בקלות רבה וכאלה שלא רק נתוניהם הגופניים או יופיים הביאו אותם אל המסך.
אולי המפורסם מאותם כוכבים חדשים היה אל ג'ונסון, שחקן מנוסה שהופיע בברודווי והיה לשחקן הראשי בסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז".
ובואו? - מתחילת שנות ה-30 היא החלה להיעלם מהמסך. התדלדלות הסרטים ומנגד - שערוריות ציבוריות ומשפטיות פגעו קשות בתדמיתה הציבורית. לאחר שפרשה מהמשחק פתחה קלרה בואו בית קפה בשדרות הוליווד וקראה לו "It cafe".
אבל מצבה לא היה טוב. עם הזמן התערערה מי שגם אימה לקתה בנפשה ומתה כשהייתה בת 18. בשנות ה-50 החלה שרשרת אשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים וב-1965 היא הלכה לעולמה מהתקף לב.
הנה קלרה בואו:
https://youtu.be/iCIZgrvmT58
הקול שלא התאים לטוקיז:
https://youtu.be/Ipbkx8DtSo0
סרט אילם שלה בצבע:
https://youtu.be/SM_pfYTx71Q
בביקור באנגליה:
https://youtu.be/9kCpl1SiQHQ
בבית הקפה שלה בהוליווד "It cafe":
https://youtu.be/5Lp5x4590Ts
השחקנית לואיז ברוקס מספרת עליה:
https://youtu.be/bwIc8FjuRdc
לעומתה נולדו כוכבים חדשים בקולנוע המדבר, כמו אל ג'ולסון שבא מברודווי:
https://youtu.be/ZATUZ66EKaA
סיפורה של קלרה בואו:
https://youtu.be/_SeOhQPvy_0?long=yes
עובדות מעניינות על מלכת שנות ה-20:
https://youtu.be/eZ01KQM-NNM?long=yes
ו"It" - הסרט שהפך אותה כוכבת וממנו בא הביטוי "איט גירל":
https://youtu.be/S4MOQSRC_bM?long=yes
איך השמיעו את פסקול הסרטים בדרייב-אין?
כשהדרייב-אין הראשון נולד, בניו ג'רסי של 1933, הציגו בו רק סרטי ראינוע, אילמים. עם המצאת הטוקיז, "הסרטים המדברים", נוצרה בעיה, שחייבה להשמיע את הקולות והדיאלוגים שבין השחקנים. לשם כך הותקנו ליד כל מכונית רמקולים מחוברים לכבל. הכבל אפשר לצופים לשאת את הרמקולים אל תוך רכבם ולשמוע את הסרט בתוכו, גם כשהחלונות סגורים. כך התאפשר להקרין מעתה בדרייב אין גם את ה"טוקיז" - הסרטים המדברים.
ההצלחה העצומה של קולנועי הדרייב-אין איפשרה להוסיף להם בשנות ה-50 טכנולוגיית רדיו. מעתה החלו הדרייב אינז לשדר את פסקולי הסרט בשידור רדיו בתדר AM או FM. הנהגים כיוונו את הרדיו של המכונית לערוץ המתאים ושמעו את הפסקול של הסרט ברמקולים של הרכב.
כך התפתח הסאונד בקולנועי הדרייב-אין במהלך השנים:
https://youtu.be/G0eKNDgMIhM
כך נראו הרמקולים של הדרייב אין:
https://youtu.be/yFiFhINwLKA
בשנות המלחמה הקרה הצמידו גם לטכנולוגיית הרדיו הזו את השם "רדיו אקטיב"...
https://youtu.be/ZSLuz4sJqx0
ועדיין יש דרייב-אינז מודרניים שמשתמשים ברמקולים הישנים והטובים:
https://youtu.be/OMgwb3htDxc
איך נולדו הטוקיז, הסרטים המדברים?
הסרט המדבר הוליד את המהפכה הגדולה של עולם הקולנוע. זה קרה בשנת 1927 במתחמי ברבנק, באולפני האחים וורנר, שם צולם "זמר הג'אז" - הטוקי (Talkie), הסרט המסחרי המדבר הראשון שפתח את עידן הקולנוע.
זה קרה אחרי הרבה שכנועים, כשהסכימו אולפני "האחים וורנר" להשתמש בטכנולוגיית ה"ויטאפון" של חברת AT&T. זו הייתה טכנולוגיה שהתחרתה ב"פונופילם" (Phonofilm), ההמצאה של לי דה-פורסט (Lee De Forest) ותיאודור קייס (Theodore Case), שהייתה הראשונה להקליט קול על הסרט.
וכך, משהאחים וורנר הלכו ראשונים על החידוש הטכני המסעיר - סרט שבו לא רק רואים את השחקנים, אלא גם שומעים אותם, הפכו בבת אחת ה"מוביז", התמונות הנעות, ל"טוקיז" (Talkies) שבהם השחקנים מדברים, שרים ומנגנים.
ובכל זאת, על אף שהטוקי המפורסם הראשון, הסרט "זמר הג'אז", היה מהפכני, עדיין רק השירים הושרו בו בקול. הדיאלוגים שבו היו כולם אילמים. לקח עוד זמן מה שהאחים וורנר ושאר האולפנים העיזו והחלו להפיק סרטים מדברים לחלוטין, שגם הדיאלוגים בין השחקנים יהיו בקול.
כך נעשה המעבר בשנות ה-20 מהסרט האילם, מהמובי אל הטוקי, הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז":
https://youtu.be/urhctHRoY5g
וכך נראה מובי אמיתי, סרט אילם לפני הולדת הטוקיז:
https://youtu.be/mpjEyBKSfJQ
הנה סקירה תיעודית קצרה על העשור שבו נולדו הטוקיז - שנות ה-20 של המאה הקודמת:
https://youtu.be/pXmpg7Cb-4E?long=yes
מיהו באסטר קיטון, כוכב הסרט האילם שלא חייך?
רבים מכירים את צ'ארלי צ'אפלין כשחקן הקומדיה הגדול ביותר מתקופת הסרט האילם וכלל לא מכירים את המתחרה הגדול שלו ומי שבעיני רבים נחשב אז לגדול השחקנים והיוצרים בתחום הקומדיה של אותם ימים, או כמו שאורסון וויילס כינה אותו פעם "הליצן הגדול בתולדות הקולנוע".
קראו לו באסטר קיטון (Buster Keaton) וסרטו "הגנרל" הוא מהסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע. הוא כתב, ביים ושיחק בסרטיו בצורה גאונית והיה אולי המלך של שחקני הקומדיה בעידן הסרט האילם.
באסטר קיטון ידע להפיק קטעי קומדיה מצולמים ומורכבים, שהיו חסרי תקדים בסרטים הקומיים של ה"מוביז", הסרטים האילמים של תחילת המאה העשרים. המצבים הקומיים שהוא ידע ליצור בסרטיו היו מתוחכמים ומסונכרנים באופן מדהים ומשעשע במיוחד.
כמו צ'אפלין, היו לו רעיונות מדהימים ויצירתיים והוא עשה קולנוע מלא דימיון, פעולה ובידור - במלוא הרצינות.
סמלו המסחרי של קיטון היו הפנים החתומות שלו. הקומדיה שלו היתה גופנית והוא היה אלוף הביצועים המצחיקים. אבל הוא סירב לחייך ותמיד עשה הכל עם פני "פוקר פייס". נים לא נע בפניו, כשמסביב הכל אחוז טירוף וצחוק. זה היה חלק מהקסם שלו. חלק מכריע כנראה.
אז נכון שגדול שחקני הקומדיה הזה לא חייך מעולם בסרטיו והבעת פניו החתומה לא השתנתה אפילו בסצנות המשעשעות ביותר, אבל הקהל התפוצץ מצחוק.
כי דווקא הניגוד שבין פניו הקפואות וללא ההבעה ובין הביצועים ה"מפילים" שלו הוא שהפך אותו לאגדה ולענק קומדיה מטורף.
אבל בניגוד לצ'אפלין, לא הצליח קיטון לצלוח את המעבר לסרט המדבר. כל סרטיו המדברים נכשלו והוא לא חזר לעצמו. מדי פעם זכה לתפקידים קטנים בסרטים של גדולי הקולנוע, כולל צ'ארלי צ'אפלין עצמו, אבל אלה היו תפקידים זעירים שניתנו לו יותר מרחמים ומתוך כבוד למי שהיה, מאשר מתוך הערכה למשחקו בהווה.
רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת גילו את באסטר קיטון מחדש והחלו לחפש עותקים ישנים של סרטיו, כדי לתת לו את הכבוד המגיע לו כאחד מגדולי הראינוע.
בסרטיו הגדולים מתקופת הסרט האילם, באסטר קיטון גם לא נעזר בכפילים או פעלולנים. הוא עצמו עשה את כל הפעלולים והפעולות המסוכנות, המפחידות והיצירתיות שכל כך אפיינו את סרטיו - לגמרי בעצמו.
הנה באסטר קיטון וההשפעה שלו על תולדות הקולנוע והקומדיה הקולנועית:
https://youtu.be/UWEjxkkB8Xs
קטעים מצחיקים מתוך סרטיו:
http://youtu.be/LWEo4M8nZQQ
פעלולים מטורפים שעשה בעצמו וללא כפילים:
https://youtu.be/yOo_ZUVU_O8
חברים מספרים עליו:
https://youtu.be/frYIj2FGmMA
באסטר קיטון לומד איגרוף:
https://youtu.be/2IKEJcVE_M0
קיתון בקטע רציני מתוך סרטו "הצלם":
http://youtu.be/3a69Ek4KWts
וסיפורו המלא של ענק הסרט האילם שסירב לחייך:
https://youtu.be/72FQIV-jpEk?long=yes
אחת המהפכות הגדולות של עולם הקולנוע הייתה טכנולוגיית ה"טוקיז", הסרטים המדברים.
המהפכה הזו החלה בשנת 1927 במתחמי ברבנק, באולפני האחים וורנר, שם נולד הקולנוע המדבר. כשהסרט התחיל לדבר הפכו ה"מוביז" ל"טוקיז" והחלה המהפכה של הקולנוע עם הצליל.
הסרט המדבר נולד לאחר שנים שעולם הקולנוע השתמש בסרטי ראינוע, אותם סרטים ללא קול שהיו הסרטים הראשונים של הקולנוע האילם.
הקולנוע המדבר, שבארץ נקרא אז "שֶמַענוע" ובאמריקה "טוקיז" (Talkies) דיבר וניגן לפתע ממש כמו תיאטרון. זו הייתה טכנולוגיה חדשנית ומהפכנית. בניגוד למוסיקה החיה שנוגנה בכל בית קולנוע עם סרטי הראינוע האילמים, בטוקיז הסאונד הגיע לבית הקולנוע כשהוא מוקלט מראש בגוף הסרט.
וכשהסרט החל לדבר, השתנתה תעשיית הקולנוע די מהר. בהדרגה פוטרו נגני התזמורות והפסנתרנים שליוו את סרטי הראינוע. מרגע שהופקו סרטים עם פסקול מוקלט, הם הרי כבר לא היו נחוצים יותר.
אגב, גם בכותבי הכתוביות של הדיאלוגים (שיחות בין הדמויות) לא היה צורך יותר.
אבל הדרמה הגדולה הייתה בקרב רבים מכוכבי הסרט האילם, מי שאיבדו גם הם את עבודתם. הם הלכו ונדחקו מתעשיית הקולנוע. זאת לאחר שהסתבר שהקהל לא אוהב את קולם, או שהמשחק המוגזם שהתרגלו לשחק בראינוע לא התאים לסרט המדבר והמציאותי יותר.
הסרט המדבר הראשון היה "זמר הג'אז" שנעשה בשנת 1927. הדמות הראשית בסרט הייתה למרבה השעשוע, דמותו של חזן יהודי שהופך לזמר ג'אז. ג'אז באותה תקופה היא המוסיקה הכי פופולרית ולא היה מתאים מסרט כזה להיות הראשון שיכלול צלילים.
ו"זמר הג'אז" אכן כלל פסקול שהוקלט ממש ביחד עם הצילום. אבל על אף ההתלהבות ממנו, עדיין רק השירים היו בו עם קול, בעוד הדיאלוגים עדיין הוצגו בו אילמים, עם כתוביות. המהפכה המלאה והמעבר לקול יבואו בסרטים שאחריו.
מהפכת הסרט המדבר בישראל, כמו שתוארה בכתבה על קולנוע עדן, הקולנוע הראשון של תל אביב (עברית):
https://youtu.be/b3-hzFa9CzM?t=37s
הנה ג'ואן קרופורד מתוך סרט מדבר מהראשונים שהופקו על ידי MGM, כבר בשנת 1929:
https://youtu.be/3fyiSRc5tQE
בטי דיוויס האגדית מדברת גם היא:
https://youtu.be/aqiOPrV2sZk
כך הדביקו בטוקי'ז צחוקים זרים לסרט אילם של "השמן והרזה":
https://youtu.be/baEDJvy5O9s
ובאווירה משועשעת, סצנה מהסרט "שיר אשיר בגשם", בה המקליט מדריך את השחקנית איך לדבר למיקרופון, אביזר שהפך למרכיב מרכזי בסרט המדבר:
https://youtu.be/OTFCctdiS04
גרטה גרבו (Greta Garbo) הייתה כוכבת ענק הוליוודית, בתקופת הסרט האילם. כשנולד הסרט המדבר חוו שחקנים רבים נפילה בקריירה שלהם. קולותיהם לא עבדו בסרטים, לעומת המראה המצודד שלהם והם מצאו את עצמם עם קריירה שפחות או יותר הסתיימה.
גרבו, ששמה האמיתי היה גרטה לואיזה גוסטפסון, עברה תהליך הפוך. אבל מי זו גרטה גרבו?
היא הייתה שחקנית ראינוע וקולנוע משבדיה שהפכה לאחת המצליחות בתולדות הוליווד ובהיסטוריה של הקולנוע. אך בשיא תהילתה פרשה מעולם הקולנוע.
גרטה גרבו נולדה כבת למשפחה ענייה. לאחר שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר, היא החלה לפרנס את עצמה בעבודות שונות ובמקביל שיחקה בתפקיד משני בסרט. כך התגלתה והתקבלה ללמוד תיאטרון. היא התגלתה על ידי במאי שבשלב מסוים עבר להוליווד ולקח אותה איתו.
בעידן הראינוע (הסרט האילם) היא הפכה לשחקנית מבוקשת בהוליווד, בתפקידים מסתוריים וטרגיים. כשהסרטים החלו לדבר, החלה גרבו להופיע בסרטי קולנוע שאינם סרטים אילמים והצלחתה הפכה עוד יותר משמעותית. איך זה קרה?
הקול נמוך והמיוחד שלה והמבטא השבדי הבולט - שניהם משכו את הקהל, במיוחד את הגברים שראו בה אישה מושכת ומושלמת, עם קול סקסי ואקזוטי. המבטא והקול המיוחד שלה הפכו מעתה לכרטיס ביקור של השחקנית הגדולה שהיא הייתה והיקנו לה חסינות מגורלם של שחקני ראינוע שדווקא נחשפו כבעלי קול לא מושך.
מכאן היא הופיעה בסרטים גדולים והפכה לשחקנית המובילה בעולם כולו. אבל בשנת 1941, בעקבות סרט כושל, היא חדלה מהופעות בסרטים. כך היה עד שהגיעה לגיל 84, בו מתה בניו יורק.
אחדים מסרטיה הגדולים ביותר היו "אנה קרנינה" משנת 1935, "מאטה הארי" (1931), "אנה כריסטי" (1930), "רומאנס" (1930), "קאמיל" (1937) והקומדיה הראשונה שלה "נינוצ'קה" (1939). היא הייתה תמיד האישה הנחשקת, המיוחדת, העמוקה, לעתים המתוסבכת מעט, אבל תמיד אישה ותמיד כוכבת נערצת במיוחד.
הנה תמונות וקטעים מסרטיה של גרטה גרבו:
http://youtu.be/W44y_HbT9ys
סצנה מסרט של גרבו משנת 1933:
http://youtu.be/jH4STASYVes
עוד מפניה של גרטה גרבו:
http://youtu.be/vdR74mwmTzg?t=25s
וקליפ עם שיר צווחני שמזכיר את שמה (עברית):
https://youtu.be/LtoIxhxbxzM
הסרט המציין את נקודת המפנה בעולם הקולנוע, המעבר מהראינוע, מה שנקרא "הקולנוע של הסרט האילם" אל הטוקיז, כלומר "הסרט המדבר", הוא "זמר הג'אז" משנת 1927.
הסרט הזה היה מהסרטים הראשונים שכללו פסקול שהוקלט על הסט, ביחד עם הצילום. בסרט מגלם השחקן אל ג'ולסון את בנו של חזן יהודי שרוצה להיות זמר ג'אז. אביו החזן לא מסכים ודורש ממנו שימשיך את דרכו הדתית, אך הוא בורח מהבית, צובע את פניו בשחור כדי להיראות כזמר שחור וזוכה להצלחה גדולה.
חשוב לציין שעל אף ש"זמר הג'אז" הוא הסרט הראשון שבו יש דיבור ושירה מוקלטים, הסרט מכיל מעט שירה ודיבור ומרבית הדיאלוגים (השיחות) שבו מוצגים עדיין בכתוביות בנוסח הסרט האילם. הטכנולוגיה הייתה עדיין ראשונית והשימוש בה היה מורכב למדי. לכן היוצרים לקחו אותה בזהירות והחלו בתהליך, אבל לא בכל הכוח. זה המחיר שלעתים משלמים "מאמצים מוקדמים" (Early adopters) על הבחירה להתחיל עם טכנולוגיה חדשנית, כשהיא עדיין לא בשלה לחלוטין.
הנה סיפורו של הסרט "זמר הג'אז":
https://youtu.be/ZlAt2lcg5ZM
הצורה בה התקבל הסרט המדבר בישראל, כמו גם במקומות אחרים בעולם (עברית):
https://youtu.be/q6G1klkKdv4
וקטע בביצועו של אל ג'ולסון, כוכב הסרט "זמר הג'אז":
http://youtu.be/VNqKUpCjD7w
הסרט המדבר הראשון הוא למעשה לא "זמר הג'אז" של האחים וורנר מ-1927, אלא סרט שהופק מחוץ להוליווד, כבר ב-1923 והוצג בתור הדגמה של שיטת ה"פונופילם" (Phonofilm). הוא היה חלק מסדרת הדגמות כאלה.
"פונופילם" הייתה ההמצאה של הממציא לי דה-פורסט (Lee De Forest) וחברו הכימאי תיאודור קייס (Theodore Case). הטכנולוגיה שפיתחו אפשרה לראשונה להקליט את הקול על גבי הסרט, בתאום מושלם עם התמונה. דה-פורסט הקים את חברת "פונופילם" ("Phonofilm") שעסקה בשיווק המצאתו שאיפשרה הוספת ערוץ שמע לסרטים.
הטכנולוגיה של דה פורסט וקייס הקדימה משמעותית את ה"ויטאפון" - הפיתוח המתחרה של חברת AT&T, שהצליחה לשכנע את האחים וורנר להשתמש בפיתוח שלה. הם הקליטו את הקול על תקליט, שהושמע מגרמופון שניצב בסמוך למקרנה של הסרט. יעברו עוד כמה שנים עד שה"מוביז", התמונות הנעות, יהפכו סופית ל"טוקיז" (Talkies) שבהם השחקנים ידברו, ישירו וינגנו - אבל הטכנולוגיה יצאה אל הדרך.
הנה סיפורו של ה"פונופילם" - ההמצאה של לי דה-פורסט ותיאודור קייס:
https://youtu.be/h72eaorcwAA
אחד הסרטים הראשונים שהוצגו לניסוי ב-1923 בטכנולוגיית הפונופילם:
https://youtu.be/pE2TxLwcvK8
והקדימון של הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז" בטכנולוגיית הויטאפון:
https://youtu.be/FpjhEj9R_qU
הסרט המדבר
צ'ארלי צ'אפלין היה הגיבור הבלתי מעורער של הסרט האילם. גם אחרי שהתחילו לצאת ה"טוקיז", הסרטים המדברים, הוא עדיין המשיך לעשות סרטים אילמים.
חלק מכוכבי הראינוע הגדולים לא הצליחו לשרוד את המעבר לסרט המדבר והקריירה שלהם התרסקה. חלק מהם בגלל שקולותיהם לא היו נעימים לצופים וחלק מפני שהדיבור הסגיר את זרותם או את חוסר כשרונם בקולנוע החדש הזה.
אבל גם כשצ'אפלין אוזר אומץ ומחליט ליצור סרט מדבר, הוא עושה זאת בזהירות. הפעם הראשונה שצ'אפלין מדבר תהיה רק בשיר האחרון שבסוף הסרט המפורסם שלו "אורות הכרך".
הדמות הראשית, שהוא מגלם בסרט, מאבדת את מילות השיר שהיא אמורה לשיר. צ'ארלי צ'אפלין שר בג'יבריש, כאילו הוא רוצה לומר "רציתם דיבור וקולות בסרט, הנה מה שאני חושב על זה..."
זה לא עזר לו. הסרט הצליח וקולו של צ'ארלי צ'אפלין החל להישמע בסרטיו הבאים ונחל הצלחה גם בטוקיז המדברים.
הנה צ'ארלי צ'אפלין בשיר ג'יבריש נונסנס מתוך "אורות הכרך":
https://youtu.be/HJJ5I8TQY5g
ונאום הדיקטטור הגדול (בעיבוד מודרני מהיוטיוב), אחד הנאומים הגדולים בתולדות הקולנוע:
http://youtu.be/Uizz0W9ynuk
הטוקיז (Talkies), או הסרטים המדברים היו המצאה טכנולוגית מדהימה, שבתוך שנתיים הפכה להצלחה עסקית וקולנועית מסחררת. לפתע יכול היה קהל הצופים לשמוע את השיחות בין הדמויות ולחוות את המתרחש, ממש כמו בחיים.
אבל היו להצלחה הזו גם קורבנות.
קלרה בואו או קלרה בו (Clara Bow) הייתה אחת הכוכבות הגדולות של הסרט האילם. היא הייתה שחקנית יפהפייה, עם שפתיים בצורת "קשת קופידון" שנחשבו למושלמות, אבל לא זה היה העניין. היא הייתה פשוט מבריקה בתקופת הסרט האילם. שחקנית כובשת, אקספרסיבית וכריזמטית במיוחד, It girl כמו שאמרו אז עליה ומאז יאמרו על שכמותה.
בסוף שנות ה-20 קלרה בואו לא רק כיכבה בסרטים האילמים - במידה רבה היא הייתה הסרט האילם. באותה תקופה לא הייתה כוכבת גדולה ממנה. כל דבר שהיא עשתה אז הפך להצלחה מדהימה.
דמותה בסרט It מ-1927 יצקה לתרבות את המונח "It girl", מישהי שיש לה את "זה". כלומר את אותו ניצוץ של כריזמה נשית, שגורם לגברים לרצות להיות אתה ולנשים לרצות להיות כמוה.
באותה שנה בואו גם הופיעה בסרט "כנפיים", שעתיד לזכות באוסקר הראשון בהיסטוריה והיא עצמה זכתה בגרי קופר, שחקן נערץ שכיכב בו לצידה ושמדורי הרכילות לא פסקו לסקר את הרומן שלהם.
אבל "מלכת הוליווד" לא הצליחה להסתגל למעבר אל הסרט המדבר. אמנם בתחילה נראה היה שזה קורה ושכניסת הסרט המדבר לא תפגע בקריירה שלה, אבל הקול שלה ובמיוחד המבטא המתנגן שלה הדגיש את מוצאה מברוקלין הענייה של בואו בת מעמד הפועלים. המיקרופון פגם בקסם שלה.
היא לא הייתה היחידה שהסרט המדבר ניפץ את ההצלחה והתדמית שלהם. כמוה היו עוד שחקנים, כמו קארל דיין (Karl Dane) למשל, שפשוט לא הצליחו להשלים את המעבר אליו.
היו שמצאו שהדיאלוגים בסרטים הסגירו את חולשותיהם. אם זה הקול המעצבן, המבטא הלא פופולרי, האותיות השורקות או אלו שלא הצליחו לשנן טקסטים ארוכים בעל-פה.
כשקולם מתחיל לקלקל את הקריירה הקולנועית המצליחה שלהם, הם גילו שהם כבר לא מבוקשים כבעבר והתפקידים ממאנים להגיע.
לעתים הם גם פיתחו רגש נחיתות, שרק הלך ופגע בביצועי המשחק שלהם. וכך, בהדרגה, הלכו השחקנים הללו ונעלמו מהמסך.
כך ראו קלרה בואו וחבריה כיצד הולכים ומחליפים אותם שחקנים מהתיאטרון, מי שקולם ברור ומוצק, שמסוגלים לנהל דיאלוגים ארוכים שהם שיננו בקלות רבה וכאלה שלא רק נתוניהם הגופניים או יופיים הביאו אותם אל המסך.
אולי המפורסם מאותם כוכבים חדשים היה אל ג'ונסון, שחקן מנוסה שהופיע בברודווי והיה לשחקן הראשי בסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז".
ובואו? - מתחילת שנות ה-30 היא החלה להיעלם מהמסך. התדלדלות הסרטים ומנגד - שערוריות ציבוריות ומשפטיות פגעו קשות בתדמיתה הציבורית. לאחר שפרשה מהמשחק פתחה קלרה בואו בית קפה בשדרות הוליווד וקראה לו "It cafe".
אבל מצבה לא היה טוב. עם הזמן התערערה מי שגם אימה לקתה בנפשה ומתה כשהייתה בת 18. בשנות ה-50 החלה שרשרת אשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים וב-1965 היא הלכה לעולמה מהתקף לב.
הנה קלרה בואו:
https://youtu.be/iCIZgrvmT58
הקול שלא התאים לטוקיז:
https://youtu.be/Ipbkx8DtSo0
סרט אילם שלה בצבע:
https://youtu.be/SM_pfYTx71Q
בביקור באנגליה:
https://youtu.be/9kCpl1SiQHQ
בבית הקפה שלה בהוליווד "It cafe":
https://youtu.be/5Lp5x4590Ts
השחקנית לואיז ברוקס מספרת עליה:
https://youtu.be/bwIc8FjuRdc
לעומתה נולדו כוכבים חדשים בקולנוע המדבר, כמו אל ג'ולסון שבא מברודווי:
https://youtu.be/ZATUZ66EKaA
סיפורה של קלרה בואו:
https://youtu.be/_SeOhQPvy_0?long=yes
עובדות מעניינות על מלכת שנות ה-20:
https://youtu.be/eZ01KQM-NNM?long=yes
ו"It" - הסרט שהפך אותה כוכבת וממנו בא הביטוי "איט גירל":
https://youtu.be/S4MOQSRC_bM?long=yes
כשהדרייב-אין הראשון נולד, בניו ג'רסי של 1933, הציגו בו רק סרטי ראינוע, אילמים. עם המצאת הטוקיז, "הסרטים המדברים", נוצרה בעיה, שחייבה להשמיע את הקולות והדיאלוגים שבין השחקנים. לשם כך הותקנו ליד כל מכונית רמקולים מחוברים לכבל. הכבל אפשר לצופים לשאת את הרמקולים אל תוך רכבם ולשמוע את הסרט בתוכו, גם כשהחלונות סגורים. כך התאפשר להקרין מעתה בדרייב אין גם את ה"טוקיז" - הסרטים המדברים.
ההצלחה העצומה של קולנועי הדרייב-אין איפשרה להוסיף להם בשנות ה-50 טכנולוגיית רדיו. מעתה החלו הדרייב אינז לשדר את פסקולי הסרט בשידור רדיו בתדר AM או FM. הנהגים כיוונו את הרדיו של המכונית לערוץ המתאים ושמעו את הפסקול של הסרט ברמקולים של הרכב.
כך התפתח הסאונד בקולנועי הדרייב-אין במהלך השנים:
https://youtu.be/G0eKNDgMIhM
כך נראו הרמקולים של הדרייב אין:
https://youtu.be/yFiFhINwLKA
בשנות המלחמה הקרה הצמידו גם לטכנולוגיית הרדיו הזו את השם "רדיו אקטיב"...
https://youtu.be/ZSLuz4sJqx0
ועדיין יש דרייב-אינז מודרניים שמשתמשים ברמקולים הישנים והטובים:
https://youtu.be/OMgwb3htDxc
הסרט המדבר הוליד את המהפכה הגדולה של עולם הקולנוע. זה קרה בשנת 1927 במתחמי ברבנק, באולפני האחים וורנר, שם צולם "זמר הג'אז" - הטוקי (Talkie), הסרט המסחרי המדבר הראשון שפתח את עידן הקולנוע.
זה קרה אחרי הרבה שכנועים, כשהסכימו אולפני "האחים וורנר" להשתמש בטכנולוגיית ה"ויטאפון" של חברת AT&T. זו הייתה טכנולוגיה שהתחרתה ב"פונופילם" (Phonofilm), ההמצאה של לי דה-פורסט (Lee De Forest) ותיאודור קייס (Theodore Case), שהייתה הראשונה להקליט קול על הסרט.
וכך, משהאחים וורנר הלכו ראשונים על החידוש הטכני המסעיר - סרט שבו לא רק רואים את השחקנים, אלא גם שומעים אותם, הפכו בבת אחת ה"מוביז", התמונות הנעות, ל"טוקיז" (Talkies) שבהם השחקנים מדברים, שרים ומנגנים.
ובכל זאת, על אף שהטוקי המפורסם הראשון, הסרט "זמר הג'אז", היה מהפכני, עדיין רק השירים הושרו בו בקול. הדיאלוגים שבו היו כולם אילמים. לקח עוד זמן מה שהאחים וורנר ושאר האולפנים העיזו והחלו להפיק סרטים מדברים לחלוטין, שגם הדיאלוגים בין השחקנים יהיו בקול.
כך נעשה המעבר בשנות ה-20 מהסרט האילם, מהמובי אל הטוקי, הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז":
https://youtu.be/urhctHRoY5g
וכך נראה מובי אמיתי, סרט אילם לפני הולדת הטוקיז:
https://youtu.be/mpjEyBKSfJQ
הנה סקירה תיעודית קצרה על העשור שבו נולדו הטוקיז - שנות ה-20 של המאה הקודמת:
https://youtu.be/pXmpg7Cb-4E?long=yes
רבים מכירים את צ'ארלי צ'אפלין כשחקן הקומדיה הגדול ביותר מתקופת הסרט האילם וכלל לא מכירים את המתחרה הגדול שלו ומי שבעיני רבים נחשב אז לגדול השחקנים והיוצרים בתחום הקומדיה של אותם ימים, או כמו שאורסון וויילס כינה אותו פעם "הליצן הגדול בתולדות הקולנוע".
קראו לו באסטר קיטון (Buster Keaton) וסרטו "הגנרל" הוא מהסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע. הוא כתב, ביים ושיחק בסרטיו בצורה גאונית והיה אולי המלך של שחקני הקומדיה בעידן הסרט האילם.
באסטר קיטון ידע להפיק קטעי קומדיה מצולמים ומורכבים, שהיו חסרי תקדים בסרטים הקומיים של ה"מוביז", הסרטים האילמים של תחילת המאה העשרים. המצבים הקומיים שהוא ידע ליצור בסרטיו היו מתוחכמים ומסונכרנים באופן מדהים ומשעשע במיוחד.
כמו צ'אפלין, היו לו רעיונות מדהימים ויצירתיים והוא עשה קולנוע מלא דימיון, פעולה ובידור - במלוא הרצינות.
סמלו המסחרי של קיטון היו הפנים החתומות שלו. הקומדיה שלו היתה גופנית והוא היה אלוף הביצועים המצחיקים. אבל הוא סירב לחייך ותמיד עשה הכל עם פני "פוקר פייס". נים לא נע בפניו, כשמסביב הכל אחוז טירוף וצחוק. זה היה חלק מהקסם שלו. חלק מכריע כנראה.
אז נכון שגדול שחקני הקומדיה הזה לא חייך מעולם בסרטיו והבעת פניו החתומה לא השתנתה אפילו בסצנות המשעשעות ביותר, אבל הקהל התפוצץ מצחוק.
כי דווקא הניגוד שבין פניו הקפואות וללא ההבעה ובין הביצועים ה"מפילים" שלו הוא שהפך אותו לאגדה ולענק קומדיה מטורף.
אבל בניגוד לצ'אפלין, לא הצליח קיטון לצלוח את המעבר לסרט המדבר. כל סרטיו המדברים נכשלו והוא לא חזר לעצמו. מדי פעם זכה לתפקידים קטנים בסרטים של גדולי הקולנוע, כולל צ'ארלי צ'אפלין עצמו, אבל אלה היו תפקידים זעירים שניתנו לו יותר מרחמים ומתוך כבוד למי שהיה, מאשר מתוך הערכה למשחקו בהווה.
רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת גילו את באסטר קיטון מחדש והחלו לחפש עותקים ישנים של סרטיו, כדי לתת לו את הכבוד המגיע לו כאחד מגדולי הראינוע.
בסרטיו הגדולים מתקופת הסרט האילם, באסטר קיטון גם לא נעזר בכפילים או פעלולנים. הוא עצמו עשה את כל הפעלולים והפעולות המסוכנות, המפחידות והיצירתיות שכל כך אפיינו את סרטיו - לגמרי בעצמו.
הנה באסטר קיטון וההשפעה שלו על תולדות הקולנוע והקומדיה הקולנועית:
https://youtu.be/UWEjxkkB8Xs
קטעים מצחיקים מתוך סרטיו:
http://youtu.be/LWEo4M8nZQQ
פעלולים מטורפים שעשה בעצמו וללא כפילים:
https://youtu.be/yOo_ZUVU_O8
חברים מספרים עליו:
https://youtu.be/frYIj2FGmMA
באסטר קיטון לומד איגרוף:
https://youtu.be/2IKEJcVE_M0
קיתון בקטע רציני מתוך סרטו "הצלם":
http://youtu.be/3a69Ek4KWts
וסיפורו המלא של ענק הסרט האילם שסירב לחייך:
https://youtu.be/72FQIV-jpEk?long=yes
