אנימציה (Animation), בעברית "הנפשה", היא תחום שבו יוצרים אשליה של תנועה על גבי מסך. הנפשות נעשות בקולנוע, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט. מדובר על הרכבה של סרטון מצויר או מצולם עם חפצים דוממים שזזים, על ידי הרצה מהירה של תמונות או ציורים בודדים.

אחד מגדולי אמני ההנפשה היה וולט דיסני, שגם הקים חברת סרטים שנושאת את שמו.

סרט הקולנוע המונפש הראשון באורך מלא היה סרטו של וולט דיסני "שלגיה ושבעת הגמדים". בעקבותיו נוצרו סרטי אנימציה נוספים וביניהם פינוקיו, במבי וסרטונים קצרים כמו פופאי, לוני טונס, טום וג'רי, סרטוני מיקי מאוס ודונלד דאק.


הנה סרטון שמסביר מהי האנימציה (מתורגם):

http://youtu.be/V8A4qudmsX0?t=14s


כך יצרו סרטי אנימציה בשנות ה-30 של המאה ה-20:

https://youtu.be/RxJOw5O0h8o


מגוון סוגי אנימציה שמדגים אמן אנימציה מעבודותיו:

http://youtu.be/8rqJjrKtEHs


סרטון שמערב אנימציה על מראות אמיתיים:

http://youtu.be/9V-kc5Hc1iE


אנימציה שמחברת בין יצירות מודרניות:

http://youtu.be/4drJL-pRTko


תולדות האנימציה בארץ ישראל (עברית):

http://youtu.be/U69ET0qe7P8


אנימציית מוסיקה מופלאה:

https://youtu.be/toXNVbvFXyk


שילוב טכניקות אנימציה בסרט אחד (עברית):

https://youtu.be/aj49Vf-c56g


וידאו קליפ עם אנימציה:

https://youtu.be/LHv3l6jWq4w


לקט מתיק עבודות של אמן אנימציה:

https://youtu.be/QZZIRtDySsM


וסרטון שמדגים מצגת מדהימה שהיא בעצם אנימציה של שיקופיות:

https://youtu.be/bt9F7tKcZcU

קובץ המחשב מסוג אנימייטד גיף (Animated GIF) הוא קובץ אנימציה שזכה להצלחה מסחררת בשנים הראשונות של האינטרנט, בשנות ה-90 של המאה העשרים. באותה תקופה פרץ האינטרנט הגרפי לחיינו והקובץ הזה היה הדבר הקרוב ביותר לאנימציה. הוא היה קל משקל, ניגן שוב ושוב את הלופ של התמונות הבודדות שבו והציג מראות משעשעים לרגע, אבל פשטניים בהמשך והפכו די מעייפים. בשלב מסוים האנימציות האלה די נמאסו על הגולשים ובהדרגה הן החלו להיעלם.

כשהתבגרה הרשת, נכנסו אנימציות הפלאש ונולדו סרטוני הוידאו של יוטיוב ועשרות חקייניו ומתחריו האחרים. כך החלו מרבית התמונות המונפשות של ה-Animated gif להיעלם לבלי שוב.

איכשהו הן חזרו לפתע, עשרים שנה לאחר מכן, באפליקציות הצ'אט הסלולריות ובפורומים. כך שגם היום נראה שאנימציות הגיף מסרבות להיפרד מהתרבות הדיגיטלית ומהמשתמשים שלהן. בכל פעם שהן נעלמות, הן איכשהו חוזרות במדיום אחר או בשימוש חדש כלשהו.


הנה ההיסטוריה של האנימייטד והגיף:

https://youtu.be/y0MSN7MRUcU


תולדות האנימייטד גיפס באנימציה:

https://youtu.be/7poRvO7hzkg


יש מי שמשתמשים בו כדי ליצור אמנות:

https://youtu.be/VVYfk3ySw4Y


והרצאה בנושא:

https://youtu.be/rSLF8ueDu3k

אנימציית חול היא אנימציה שחומר היצירה שלה הוא חול מפוזר על פני שולחן זכוכית.

אמני אנימציית החול מתארים סיפור שנוצר מחו"ל, פיזורו, ציור בו ובאמצעותו, ציורים משתנים ההולכים ונבנים ומספרים סיפור, בתיאום עם מוסיקה ולעיתים קריינות ודיבוב.

הדימויים באנימציית חול משתנים לאורך הסיפור ונוצרים בזמן אמת. כלומר הדימויים הוויזואליים נוצרים בו ברגע, על המקום, בעת שהמוסיקה והקריינות מושמעות.

המראות הללו והדימויים המתחלפים יוצרים מראה מהפנט ומיוחד, שאינו דומה לאנימציות גרפיות רגילות. אנשים שרואים על מסך בזמן אמת את האנימציות הללו מוקסמים לחלוטין. ראו גם אתם למטה.


הנה סיפור חול של ממש:

https://youtu.be/_jfS2rybDOg


אמנות חול הדרגתית ומשתנה:

https://youtu.be/zphbnum0_BY


"מרוקו היפה" שיצרה סימונובה לכבוד נסיכת מרוקו:

http://youtu.be/BIVTBL5r1Hg


וסרטון ארוך של קסניה סימונובה - אמנית אוקראינית מהידועות באנימציות החול שלה:

http://youtu.be/8t8a_k0362A

אנימציית נייר (Paper animation), או הנפשת נייר היא סוג של אנימציה שבה האנימטור, המנפיש, גוזר ומעצב גזירי נייר. את הגזירים הללו הוא מזיז ומצלם, פריים אחרי פריים, בכדי ליצור את האשליה שהם זזים מעצמם.

כמו בהנפשת פלסטלינה או הנפשת בובות, גם הנפשת נייר, או הנפשת קאט-אאוט כמו שהיא עוד נקראת, משתמשת באלמנטים דוממים. אלה מצולמים בתמונות בודדות, שמוצגות בסרט הסופי, סרט האנימציה, במהירות רבה. הדבר יוצר אשליה של תנועה, או הנפשה ונותן חיים לסרט ולגזירי הנייר ה"משתתפים" בו.


כך נראית אנימציית הנייר שמשתמשת בבובות שהוכנו מנייר:

https://youtu.be/b5P2Qmq9r40


וסרטון אנימציה המתאר את 40 אלף השנים של העיר לונדון:

https://youtu.be/ovzoNbUkg6k

פיקסילציה (Pixilation) היא סוג אנימציה שבו הופך גופם של השחקנים למעין בובת סטופ-מושן חיה, המצולמת במקוטע, כדי לספר סיפור מונפש.

זוהי למעשה תת-טכניקה, או סוג, של טכניקת סטופ-מושן. רק שבתת הטכניקה הזו, במקום להזיז ולצלם חפצים דוממים, משתמשים בגופם של שחקנים חיים. פריים אחר פריים, מניעים בטכניקה זו את הגוף, מפוזיציה לפוזיציה, בכדי ליצור את התנועה המונפשת.

אבל למה, יש מי ששואלים ודאי, לצלם באנימציה ולהנפיש את הגוף החי של השחקנים? או, במילים פשוטות, למה להנפיש את מה שיש בו נפש וחיים?

הסיבה היא שטכניקת הפיקסילציה מאפשרת לגוף האנושי תנועה ביחס לעצמו ומגע וקשר עם המרחב ועם עצמים שונים בו, שאינם אפשריים במציאות. מהותה של האנימציה היא לספר סיפור ממקטעים בני פריים אחד, המחוברים זה לזה באופן יצירתי. הפיקסילציה חותכת במכוון את מחוות הגוף האנושי, כך שיספרו סיפור שאי אפשר לספר אחרת.

לגבי השם, אגב, אין שום קשר בין שם השיטה לפיקסלים.


הנה יסודות אנימציית הפיקסילציה (עברית):

https://youtu.be/dq-3JfRrgRM


קליפ נהדר שמשתמש בפיקסילציה:

https://youtu.be/2_HXUhShhmY


כך עשו אותו:

https://youtu.be/Goi2a1JrH-8


אחד שהופך אדם לסקייטבורד:

https://youtu.be/_5IqwECL6bo


עוד אחד יפה:

https://youtu.be/mwX7uEiEWx4


והסרט "שכנים" של חלוץ הפיקסלציה נורמן מקלרן:

https://youtu.be/SZt_d_4OV-Q

אחת הטכניקות הקסומות ביותר באנימציה היא הסטופ מושן (Stop motion). בטכניקה זו מצלמים פריימים בודדים בסרט, פריים אחרי פריים, כשבכל פריים בסצנה מזיזים או משנים קלות ובאופן ידני את צורתם ומיקומם של העצמים.

כשמקרינים לאחר מכן את החומר המצולם כך, במהירות של סרט קולנוע (24, 25 או 30 פריימים לשנייה), נוצרת אשליה של תנועה, "הנפשה" של העצמים, נתינת חיים לחפצים הדוממים. כך נראה שהעצם הדומם נע בכוחות עצמו, כאילו יש לו חיים, או נפש. זו הסיבה שאנימציה בעברית נקראת "הנפשה".

יש כמה סגנונות באנימציית הסטופ מושן. במיוחד בלטו הנפשת דמויות עשויות חימר או פימו (claymation), הנפשת פלסטלינה והנפשה של חפצים קיימים.

בתעשיית הסרטים מופקים גם כיום סרטים עתירי תקציב בסגנון הסטופ מושן. לרוב מייצר אותם צוות גדול של אנימטורים, כשבכל יום של צילומים מפיקים שניות של סרט.


כך מצלמים סרט סטופ מושן (עברית):

https://youtu.be/VMw5w_DkBlw


עוד הדרכה בסטופ מושן:

https://youtu.be/PHTQr0kfA98


כך עובדים עם דמות חימר בסטופ מושן:

https://youtu.be/S0LoYOuC51M


ליצור סטופ מושן עם לגו:

https://youtu.be/ukFWYe-ZeTw


ושיעור וידאו ליצירת אנימציית סטופ מושן בתוכנת מובי מייקר (עברית):

https://youtu.be/yHBA7Mwrmk0?long=yes

בשנים הראשונות של כניסת האינטרנט לחיינו, קובץ התמונה הכי ויזואלי ושימושי באתרי האינטרנט היה קובץ ה-GIF.

הוא פותח על ידי ספקית האינטרנט האמריקאית הראשונה, חברת CompuServe. אבל ממציא ה-GIF היה בעצם סטיבן ווילהייט, מי ששימש אז כראש צוות ב-CompuServe.

את הפיתוח של ה-GIF הוא החל בביתו ובעצמו. אשתו סיפרה פעם שווילהייט נהג לתכנן פיתוחים בראשו ורק אז ניגש לתכנת אותם במחשב. רק כשהפיתוח הבשיל מעט, הוא שיתף את חברי הצוות שלו בקומפיוסרב.

פורמט התמונה שווילהייט וצוותו יצרו היה מתקדם לזמנו. הוא השתמש ב-256 צבעים, וכדי שיעבור במהירות באינטרנט האיטי של אז הוא השתמש באלגוריתם דחיסה, הדוחס ללא אובדן מידע (מה שנקרא Lossless) ומכונה LZW.

זו, אגב, הנקודה הישראלית להיום - אלגוריתם ה-LZW הוא בעצם פיתוח של אלגוריתם דחיסה שפותח בישראל ונקרא אלגוריתם למפל-זיו (LZ). מפתחיו הם הישראלים, שעל שם אותיות שמם הראשונות הוא גם נקרא, אברהם למפל, L בשבילכם ויעקב זיו - Z.

עם הזמן יפותח הקובץ גם לגרסת האנימציה, אנימייטד גיף (Animated gif), תת פורמט של קבצי GIF, שאפשר הצגת אנימציה באתרי האינטרנט של שנות ה-90.

הקובץ הזה נעלם עם הזמן, בחסות עולם עיצוב האתרים שמאס בו. אבל הוא שב בגדול, עם התפתחות אפליקציות המסרים המיידים דוגמת ווטסאפ ומסנג'ר.

וכך מתקיים בהצלחה מרשימה, כבר מעל 30 שנה הקובץ שרצה להציג תמונה בצבעים והפך לפורמט הוידאו האילם של דור ה-Z.

ב-2022, בגיל 74, רק 35 שנה אחרי פיתוח הקובץ שיהפוך את האינטרנט למקום צבעוני ומרצד ולאחר שנדבק בקורונה, הלך ווילהייט לעולמו.





הנה ההיסטוריה של ה-GIF:

https://youtu.be/y0MSN7MRUcU


היתרונות של אז:

https://youtu.be/2qtkcG66Ywk


סטיבן ווילהייט מקבל את פרס ה-Webby על מפעל חייו:

https://youtu.be/DUmVvocbrgQ


תולדות האנימייטד והגיף:

https://youtu.be/y0MSN7MRUcU


והדיון הבלתי נגמר באמריקה, אם זה גיף או ג'יף:

https://youtu.be/GvdAzaMQnHs


או

https://youtu.be/N1AL2EMvVy0

לוטה רייניגר (Lotte Reiniger) הייתה חלוצה קולנועית, יוצרת גרמנייה של סרטי אנימציית צלליות. היא נודעה ביצירת מגוון גדול של סרטי אנימציה קצרים שעשתה בסגנון זה, אך בשנת 1926 היא גם הייתה הראשונה ליצור את סרט האנימציה הראשון באורך מלא - "הרפתקאות הנסיך אחמד" (The Adventures of Prince Achmed).

כבר בילדותה התעניינה רייניגר בתיאטרון בובות ובנתה לעצמה תיאטרון בובות קטן. במקביל היא גם התאהבה בעולם הקולנוע הצעיר ובמיוחד אהבה את סרטיו מלאי הקסם וההמצאה של חלוץ הסרט הבידיוני ז'ורז' מלייס.

בבגרותה היא החלה ליצור אנימציית צלליות, בהשראת מסורת תיאטרון הצלליות של סין ואינדונזיה. בסגנון זה גוזרים דמויות כהות מנייר, דמויות המזכירות צלליות. כשמצלמים אותן נעות, ניתן ליצור סרטוני אנימציה מרתקים.

רייניגר המוכשרת התחברה אל האקספרסיוניסט הגרמני הגדול פול ווגנר, מי שייצר את "הגולם" ובעקבותיו היא הפכה לאמנית אנימציה ברפובליקת ווימאר. כך החלה רייניגר ליצור את הצלליות במו ידיה והסריטה גרסאות צלליות לאגדות וסיפורי עם מגוונים.

בין עבודותיה המפורסמות ניתן למצוא את סינדרלה שיצרה ב-1922 ואת "הנסיך אחמד" המפורסם. לאחר שהיטלר עלה לשלטון, היא ברחה עם בעלה מגרמניה (שניהם היו אנשי שמאל) והם התיישבו בלונדון. בין העבודות הרבות שיצרה בשנות ה-50, ידועים במיוחד סרטי אנימציית צלליות כמו "היפהפייה הנרדמת" ו"שלגייה" ועוד רבים, שעסקו בסיפוריהם של אלאדין, הנזל וגרטל, החתול במגפיים וג'ק והאפונים.


הנה סיפורה של לוטה רייניגר באנימציית צלליות:

https://youtu.be/c3yUyGOBhtg


קטעים מתוך "הרפתקאות הנסיך אחמד":

https://youtu.be/eXG71sTbRgE


כך הכינו את הדודל שלה למנוע החיפוש גוגל:

https://youtu.be/MK1P6RGs6U4


וסרט תיעודי קצר על חייה:

https://youtu.be/LvU55CUw5Ck?long=yes

אנימציית סטופ מושן (Stop motion) היא טכניקת אנימציה שבה מייצרים אשליה שבה עצמים, אובייקטים פיזיים, נעים בכוחות עצמם.

אנימציה מהסוג של "סטופ מושן" היא הנפשה של עצמים שונים, על ידי צילום של פריימים בודדים, כשבכל פריים בסצנה מזיזים או משנים קלות את צורתם של העצמים באופן ידני. כשמקרינים לאחר מכן את החומר המצולם כך, נוצרת אשליה של תנועה.

יש סגנונות שונים באנימציה הזו של הסטופמושן והם בדרך כלל מזוהים עם החומר שאיתו עובדים בסרט. כמו הנפשת דמויות שנבנו מחימר או פימו ומשתמשים בהם כמו בבובות, או הנפשת הפלסטלינה הגמישה הרבה יותר, סטופמושן של גזרי נייר, שמייצרים סרט שלם בדו-ממד ועד הנפשת סטופ מושן, שעושה שימוש בחפצים קיימים.


הנה סיפור אדם ו"כמעט חווה" בסטופמושן פלסטלינה:

https://youtu.be/V5g2_8VIdSE


כך מצלמים סרט סטופ מושן בגזרי נייר וחפצים (עברית):

https://youtu.be/VMw5w_DkBlw


הדרכה לסטופ מושן בתוכנת Canva (עברית):

https://youtu.be/jKnmTKbIK9w


פרסומת שצולמה בסטופ מושן בהנפשת חפצים וגזרי נייר (עברית):

https://youtu.be/5TUetXnv7sA


וקליפ אנימציה כזה לשיר "לאהובי אכפת ממני" של נינה סימון:

https://youtu.be/eYSbUOoq4Vg

אנימה (Anime) היא אנימציה יפאנית שבשנים האחרונות ממש כובשת את העולם. לצד המנגה, הקומיקס היפאני הפופולארי של יפאן, האנימה היא מרכיב מרכזי בתרבות הפופולרית היפאנית ובפריצתה אל התרבות העולמית ובמיוחד לתרבות הפופולרית המערבית.

התכנים באנימה הם לא לילדים בלבד, אלא גם למבוגרים. לא פעם יש באנימה עיסוק בנושאים פילוסופיים ופסיכולוגיים שסדרות טלוויזיה לילדים לא מרבות להתעסק בהם.

גם העיצוב בסדרות האנימה הוא מיוחד ומרתק. הכי בולטות הן העיניים הגדולות של דמויות המאנגה, שמאפשרות לבטא את הרגשות של הדמויות בצורה מוחשית יותר. מעניין גם הריבוי של הדמויות בעלות המראה המערבי, כמו צבע שיער בהיר או אדום, או עיניים כחולות, גם כשהן אוריינטליות ויפאניות. גם המעברים החדים מהרציני אל המשעשע בולטים כאן מאד, שימוש בסמלים גרפיים לרגשות ותחושות ועוד.

המאנגה, ביפאנית "תמונה מגוחכת", התפתחה במקביל לקומיקס המערבי. אבל ביפאן יש לה מאפיינים שונים מאלו המערביים. אם זה במרכיבים הגרפיים, אם במבנה ואם באופן שבו טווים את העלילה בה.

אגב, מעניין לציין שבעוד היפנים משתמשים במילה "מאנגה" לציון כל סוג של קומיקס, מחוץ ליפאן משתמשים במילה לציון של הקומיקס היפאני בלבד.

גם תרבות הסובבת את תעשיית המאנגה היא שונה מזו המערבית.


למתחילי האנימה, סקירה יפה על אנימה לדורותיה (עברית):

https://youtu.be/tzrNZWyEEts


סקירה ויזואלית מהירה של תולדות התחום:

https://youtu.be/nrsIQBkWjUY


יש כבר סגנון חיים של אנימה ויש בני נוער רבים, כולל מחוץ ליפן, שחיים כך:

https://youtu.be/-5Hadn59o5Q


סקירה על תולדות ועולם האנימה (עברית):

https://youtu.be/LTFOjVynFdk?long=yes


וכך השתנה הסגנון והסטייל של האנימה במהלך השנים:

https://youtu.be/dwj2ahYnci4?long=yes

האמן הצרפתי אמיל רנו, או ריינו (Emile Reynaud) היה חלוץ סרטי האנימציה. זה קרה בשנת 1892, שנים ספורות לפני שנוצרו סרטי הראינוע הראשונים של האחים לומייר. אמיל רנו יצר אז סרטים עלילתיים מורכבים וסיפוריים מאד. הוא הציג אותם בעזרת פנס קסם מסתובב שפיתח ונקרא פרקסינוסקופ (Praxinoscope).

בעזרת הפרקסינוסקופ הצליח אמיל רנו להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר. הצלחתו ליצור אשליה של תנועה הייתה מידית והצופים השתאו לראות תנועה מכנית למול עיניהם. אלה היו מראשוני "סרטי ההנפשה", שמם העברי של סרטי האנימציה. אמיל רנו הפך לקוסם בידורי של ממש.

אך 3 שנים לאחר מכן, משהתפרסמה טכנולוגיית הסרט המצולם של האחים לומייר, השתנה במהירות טעמו של הקהל. הקהל העדיף את הסרטים שרואים בהם אנשים ומקומות של ממש והעניין בסרטים המצויירים של אמיל רנו פחת במהירות.

עצוב ומפסיד, הרגיש חלוץ האנימציה הגאון, שחרב עליו עולמו. הוא התכנס בתוך עצמו והשמיד את סיפוריו המצוירים. לסרטי האנימציה צפוי עתיד מזהיר, אבל הוא, החלוץ ומי שהוליד את העולם המצויר והקסום הזה, לא ייהנה ממנו ולא יהיה לו חלק בו.


הנה המצאותיו והאמנות של אמיל רנו:

https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s


כך נראה מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:

https://youtu.be/ChRD0UG0txw


אחד מהסרטונים שאמיל רנו לא הצליח להשמיד בייאושו:

http://youtu.be/A5MXcxaRXNc


"פיירו מסכן", עוד סרטון אנימציה של אמיל רנו משנת 1892:

http://youtu.be/6awj6b9aQ8U


ולהשוואה, האנימציה של העידן המודרני:

http://youtu.be/ezKtQ7LjErw

צביעה אוטומטית של סרטים ישנים שצולמו בשחור לבן (Colorise of old films) היא טכנולוגיה חדשנית, המשתמשת בבינה מלאכותית כדי להחזיר את הצבע לסרטי שחור לבן ישנים.

ההוספה של אפקטים מיוחדים לסרט, עם המודרניזציה שלו והצגת המראה האותנטי של מי ומה שצולמו בו איננה רק טכנולוגיה. מדובר במשהו שמחזיר את החיים למצולמים בו ומאפשרת לצופים להתחבר טוב יותר לתוכן. לפתע הופכות דמויות השחור לבן המרצדות של הסרטים הישנים לאנשים כמונו. זוהי סוג של הנפשה מאוחרת למצולמים בו.


אבל איך זה קורה?

דמיינו שאת סרטי הפילם הישנים ממירים לפורמט דיגיטלי (מה שנקרא "דיגיטציה") ואז נותנים למחשב, שבתוכנה שלו שמור ידע עצום על צבעים אופייניים של מדים בצבא הגרמני, עצים בטבע, מטוסים במלחמת העולם השנייה וכדומה.

בתהליך הצביעה הדיגיטלית צובע המחשב כל אובייקט כזה שמופיע בסרטים. המומחה עובר על הסרטים אחריו וצובע את מה שהמחשב לא ידע לצבוע. אבל המחשב לומד כל אובייקט חדש כזה, שהאדם צבע. בפעם הבאה שאובייקט דומה יופיע על המסך, הוא כבר ייצבע אוטומטית על ידי התוכנה.

מדובר במה שהכרנו בתגית "למידת מכונה".

אם היו צריכים לעשות באופן ידני את התהליך של הוספת צבע לתמונות נעות בצבעי שחור לבן, "פריים אחרי פריים" (Frame הוא תמונה בפילם), זה היה לוקח פרקי זמן עצומים.

אז זה לא שאין יכולת לטכנאי אנושי לעבור בדקדקנות על כל פריים ולצבוע אותו צביעה עשירה ומדויקת. המחשב בימינו פשוט עושה זאת במהירות ובדיוק מדהימים, כש"Frame by Frame", הוא לומד ומשתפר עוד יותר.

טכנולוגיה זו, שפותחה בשנות ה-70 על ידי וילסון מרקל, כצביעה פשוטה וזולה של פריימים בסרטי שחור לבן, רק הראתה את האפשרויות. עם הזמן והמחשב, השתפרה השיטה, כשהטכנאי-צייר נהג לצבוע רק חלק מהתמונה, בעוד המחשב משלים, לפי הכיוון שהוא התווה, את צביעת שאר התמונה.

היום, אגב, הטכנולוגיה כבר עוברת ל"למידה עמוקה". ההבדל הוא שהתוכנה מקבלת עכשיו המוני סרטים צבעוניים ולומדת בעצמה על הצבעים האופייניים לכל סוג של עץ, צבעי המדים של כל צבא, צבע עור של כל אדם לפי תווי פניו וכדומה. בקיצור, את הטכנאי-צייר שלידו, כמעט ולא צריך יותר...


כך החל טרנד צביעת הסרטים הישנים שצולמו בשחור לבן (עברית):

https://youtu.be/Yz2gM9u_kus?end=1m27s


כשצובעים סרטים ישנים - נותנים להם חיים:

https://youtu.be/zRed-Ri9IpI


כתבה על הקסם הצבעוני שמחזיר לחיים את האנשים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה (עברית):

https://youtu.be/9pGkIFGcxUE


כך צובעים היום סרטי שחור לבן בני מאה שנים:

https://youtu.be/_cSXfKSRKz4


10 טכנולוגיות בינה מלאכותית של צביעת סרטים:

https://youtu.be/mUXpxxyThr8?long=yes


התפתחות טכנולוגיית צביעת הסרטים שנולדה מצביעה של תמונות שחור לבן:

https://youtu.be/vubuBrcAwtY?long=yes


והעתיד של צביעת הסרטים באמצעות בינה מלאכותית:

https://youtu.be/SM9YwN_Dvv0?long=yes

בשנים האחרונות הולכת ותופסת את מקומה טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית (AI) שנקראת דיפ פייק (Deepfake). טכנולוגיה זו משמשת לייצור או שינוי תוכן וידאו כך שהיא מציגה מציאות שלמעשה לא התרחשה מעולם. מנאומים שלא ננאמו מעבירים מסרים בדויים מפיהם לכאורה, של אנשים מפורסמים ועד סרטונים "פסאודו-תיעודיים", שמציגים מראות וטקסטים מדוברים, שנראים אמיתיים אך מעולם לא צולמו והוקלטו.

ענף חדש בעולם הדיפ פייק הוא יישום שזכה לשם "דיפ נוסטלגיה" (™Deep Nostalgia), המנפיש את פניהם של אנשים שצולמו בתמונות ישנות או היסטוריות, ומזיז את פניהם, כאילו צולמו בווידאו.

הטכנולוגיה הזו פועלת על כל תמונת סטילס (תמונות קפואות), כולל תמונות בשחור-לבן ותמונות שצולמו בצבע.

השם ניתן ליישום פורץ דרך זה על ידי חברת MyHeritage, שעוסקת בפיתוח טכנולוגיה ליצירת עצי משפחה מקוונים.

סרטוני הדיפ נוסטלגיה התפרסמו כשאנשים שיתפו עם בני משפחתם וחבריהם סרטונים קצרים ומונפשים שנוצרו כך, ובהם קרוביהם ואבותיהם מזיזים את ראשיהם, מצמצים, מחייכים ונעים בצורה ריאליסטית כמעט לחלוטין.


#איך פועלת הדיפ נוסטלגיה?
דיפ נוסטלגיה מחזירה, אם כן, לחיים אנשים שצולמו בצילומי סטילס. זה מתחיל באיתור פני המצולמים בתמונות ואז הפקה של מחוות ותנועות מציאותיות, ממש כאילו צולמו בווידאו. ההנפשה של הפנים בתמונות הסטילס מראה אותם מחייכים, זזים וממצמצים, כאילו צולמו כך במקור.

בבסיס הטכנולוגי של יישום ה"דיפ נוסטלגיה" פועל אלגוריתם למידה עמוקה (Deep Learning), המחבר בין תווי הפנים של המצולמים לבין אוסף מחוות שצולמו בווידאו ושמורים במאגר החברה.

פיתוח וצילום אותן מחוות נעשה כשצילמו אנשי מיי הריטג' מראש שלל מקטעי וידאו של שחקנים ועובדי החברה, המזיזים את ראשיהם ופניהם באורח טבעי, ממצמצים, מחייכים ומפנים את ראשם לכיוונים שונים.

למעשה שכרה חברת MyHeritage רישיון מחברת D-ID, לטכנולוגיה שפותחה בה ומאפשרת שחזור, באמצעות טכנולוגיית למידה עמוקה, של סרטוני וידאו.

על מנת שאפקט ההנפשה יופעל על התמונות, ברזולוציה הכי גבוהה האפשרית, עוברות תמונות מטושטשות חידוד אוטומטי, שמבצעת הטכנולוגיה החדשנית, מה שמעלה באופן דרמטי את איכות הסרטונים המופקים בה.

ההברקה האמיתית של הטכנולוגיה הזו נעוצה בזיהוי והבחירה האוטומטית שמבצע יישום הדיפ נוסטלגיה, מבין מקטעי המחוות בווידאו. ניתוח מהיר של מנח הראש וכיוון העיניים של המצולמים בתמונה מאפשרים ליישום להתאים להם באופן חכם את מחוללי ההנפשה המיטביים ולייצר את הסרטונים המונפשים באופן אופטימלי.


#ממה נמנעו מפתחי הדיפ נוסטלגי?
אנשי חברת MyHeritage ומפתחי היישום המלהיב נמנעו מהוספת דיבור לסרטונים.

לאור העובדה שטכנולוגיית הדיפ פייק ידועה ביכולות המטורפות שלה, גם בתחום הדיבור, נשאלת השאלה מדוע. הרי ניתן היה לשתול בפי המצולמים טקסטים מדוברים, שהיו נשמעים אמיתיים, על אף שמעולם לא צולמו והוקלטו.

ראשית, חשוב לומר שזיהוי קולי של המצולמים, ככל שמדובר באנשים שקרוביהם זוכרים עדיין את קולם האמיתי, היה מפחית את אפקט המציאות שיוצרים הסרטונים הללו.

אבל יש עוד סיבה לכך.

ב-MyHeritage מציינת שההימנעות מאפקטים קוליים של דיבור היא מכוונת. מטרתה, הם מטעימים, היא "למנוע שימושים זדוניים בכלי", דוגמת אלה שנעשים בסרטוני "דיפ פייק" של פוליטיקאים וידוענים שעודם בחיים.

לכן הם גם מבקשים מהמשתמשים לעשות בכלי שימוש רק על תמונות היסטוריות השייכות להם ולהימנע משימוש בתמונות של אנשים חיים, שלא אישרו את השימוש הזה.


הסבר לטכנולוגיה (עברית):

https://youtu.be/O4VPN_YjgIM?t=21s


הנה הדיפ נוסטלגיה:

https://youtu.be/tjBYSnoAWqg


ציורים מפורסמים שקמים לתחייה:

https://youtu.be/TWY1uBK4Zxc


ואפילו דיקטטורים קמים לתחיה עם הדיפ נוסטלגיה של מיי הריטג':

https://youtu.be/a-HR03bToew