אלמנה שחורה (Black widow) הוא מין של עכביש ארסי ומסוכן מאד. שמו של העכביש הזה, או ליתר דיוק לעכבישה שלו, ניתן לו בשל העובדה שנקבת האלמנה השחורה, הגדולה משמעותית מהזכר, הורגת אותו לאחר ההזדווגות.

זו הסיבה שמכנים אותה לא פעם "גברת מוות". מעכבישה זו נוצר בתרבות המערבית הדימוי של האלמנה השחורה כרוצחת סדרתית וטורפת גברים. אגב, המעניין הוא שנקבות מרבית מיני העכבישים עושות בדיוק את אותו הדבר...

במציאות מדובר בעכביש ארסי שהארס הקטלני שלו שימש כבר בימי קדם את האינדיאנים, שמשחו אותו על ראשי החיצים שלהם. הם השתמשו בהם בציד ובהגנה על השבט והארס עשה מבחינתם פלאים והכניע חיות או את האויב.

גם במאה ה-20 מצאו לאלמנה השחורה שימושים חשובים. קורי העכביש החזקים והדקיקים של ה"אלמנה" שימשו במלחמת העולם השנייה לייצור של כוונות וצלבי כיוון של טלסקופים, משקפות ומכשירי מדידה מדויקים.

בתרבות משתמשים לא פעם באלמנה השחורה לצרכים שונים, מסיפורים, סרטים, משחקי מחשב ועד דימויים שונים. למשל משחק ארקייד מצליח של חברת אטארי, שהשתמש באלמנה השחורה כדי לאפשר לשחקנים להגן על הרשת שטוותה האלמנה, מחרקים פולשים. על שמה גם נקראה דמות הקומיקס של חברת מארוול לגיבורת-על נשית ומיומנת בלוחמה. קיראו עליה באאוריקה בתגית "האלמנה השחורה".


הנה האלמנה השחורה:

https://youtu.be/wcdKlgFOPsQ


קרב בין שניים מהארסיים שיש, עקרב צהוב ואלמנה שחורה - מי ינצח לדעתכם?

https://youtu.be/1-7HEhf3tw8


מישהו שמסתכן ונותן לאלמנה שחורה לטייל על ידיו. אתם לא תנהגו כך, נכון?

http://youtu.be/r4OftWZn5BU


הרפתקן שמחפש לפגוש את האלמנה השחורה בטבע:

https://youtu.be/Q7HXfgZ2Qmw


ודיון על האלמנות השחורות:

http://youtu.be/W42xShK0h8o

כל שנה בתחילת האביב, מספר ימים קבוע לאחר שהירח המלא וכמו בטקס קדמוני, מגיעים דגי הגרוניון הכי קרוב שהם יכולים אל החוף. במעין טקס המוני של אביב, הם מזדווגים על קו המים. לאחר מכן, מנצלות הנקבות את הגלים וממש תופסות גל, אל החול שמעט מחוץ למים. הן מטמינות את ביציהן בעומק של 5-6 סנטימטרים בתוך החול וממהרות לחזור אל המים, בהתפתלות מהירה על פני החול הלח.

בתוך החול נשמרות הביצים למשך זמן מה, רחוקות מטורפים ימיים ומתחממות מהחול הלח. לאחר שבועיים, כשבוקעות הביצים והים מגיע שוב לאזור החוף הגבוה שבו הוטמנו, יוצאים הדגיגים שבקעו מתוכן אל הים הגדול.


הנה סרטון מרהיב של נחילי הגרוניון שבחוף וכיצד מנצלים השקנאים את העניין לסעודה טובה:

http://youtu.be/YkGyB04Dbh8

הציקדה המחזורית (Magicicada) היא מין אחד של הציקדות הנפוצות בכל העולם. אבל מין מיוחד זה של הציקדה, שנפוץ בצפון אמריקה, הוא מיוחד באורח חייו המשונה. ציקדה מחזורית מתרבה אחת ל-13 או 17 שנה. הציקדות הללו מסתתרות במשך כל השנים הללו מתחת לאדמה ואז, בלילה אחד, יוצאים מיליארדי ציקדות בו-זמנית, בנחילי ענק רועשים במיוחד, כדי לחפש בן-זוג ולהתרבות. הן משילות את הנשל ובעזרת הכנפיים החדשות שלהן, הן מתחילות לחפש בן זוג. הכנפיים משמשות גם למשיכת הזכרים, בצליל שהן יוצרות באמצעות הקשתן זו בזו. התהליך הזה של ההזדווגות נמשך שבועות אחדים ואז מטילות הציקדות את הביצים מתחת לאדמה ומתות בהמוניהן.

הציקדות מיועדות לצאת שוב החוצה בשנת 2030.


הנה סיפורן של הציקדות (מתורגם):

https://youtu.be/8iaoEkpnvVk


שיא חייהן של הציקדות:

https://youtu.be/tjLiWy2nT7U


תיאור קצר בעברית:

https://youtu.be/Kl16_L93C3M?t=11s&end=1m03s


וסיפורה של פטריה טפילה שמפלחת את הבטן של הציקדות בתקופת ההתרבות:

https://youtu.be/IDBkj3DjNSM


והנה אדם שיוצר באצבעותיו צליל דומה להקשת הכנפיים של נקבת הציקדה וגורם לזכר "לשיר”:

https://youtu.be/Vi7CBVAuBek

ריקוד העקרבים המפורסם הוא אחת הדוגמאות הטובות בטבע לטריפת בני זוג ולאופן שבו בעלי חיים מודעים לזהירות הנדרשת מהזדווגות עם בעלי עוקץ.

העקרב הזכר משאיר על הקרקע נרתיק זרע שאותו צריכה הנקבה להפרות. אך הוא חושש שתפרש את החיזור וההכוונה שלו לנרתיק הזרע כתקיפה ותעקוץ אותו.

לכן תופס הזכר את צבתות הנקבה ובו בזמן מכוון אותה אל שק הזרע. כך נראים השניים כאילו הם רוקדים ריקוד זוגי, שמזכיר ריקוד של בני זוג אנושיים.


הנה ריקוד החיזור של העקרבים:

http://www.youtube.com/watch?v=UX-jk1H2aDM

דְּבוֹרָנִית הַדְּבוֹרָה היא פרח ממשפחת הסחלביים. אבל עיקר פרסומה בא לה מפני שהיא אולי המתחזה הגדולה של עולם הצמחים. באמצעות פרחיה, שהם העתק מדויק של דבורה נקבה, מתחפשת הדבורנית לדבורה. היא אפילו מדיפה ריח שאופייני לדבורים נקבות. זכרי הדבורה נמשכים אל הריח ומנסים להזדווג עם פרח הדבורנית, שדומה במדויק לנקבת הדבורה. עד שהם מגלים שלא מדובר בנקבה, הם מספיקים להתחכך ולהיצמד מספיק כדי שהאבקה של הפרח תדבק אל גופם. כשהם עפים אל הפרחים הבאים, הם מעבירים אליהם את האבקה ומפרים אותם.

פרחי הדבורנית הם פרחים חסרי צוף, בעוד שפרחים בעלי צוף משתמשים בצוף על מנת למשוך אליהם חרקים, פרחי הדבורנית משתמשים בתרמית "ההתחזות" על מנת למשוך אליהם חרקים. כך הם מתאפשר להם לחסוך את האנרגיה והמשאבים הנדרשים לצורך הפקת הצוף.

את הדבורנית מזהים בארץ לפי כתם בהיר שצורתו כמו האות H, שנמצא במרכז השפית הכהה.


הנה דבורנית הדבורה בפעולה:

http://youtu.be/yFftHXbjEQA


והסבר מלומד:

http://youtu.be/GV0oLYLgSJs

דג הַחַכַּאי (Angler fish), שיש המכנים "שד הים", הוא מהחקיינים הטובים בטבע ומהציידים המצוידים ביותר. החכאי, דג מעמקים שחי בעומק של 1500 מטרים, נראה כמו אבן שמונחת לתומה על קרקעית הים. ממש מעל פיו, יוצאת מעין אנטנה שדומה לחכה מגופו.

החכאי מזיז את חתיכת הבשר הזו, שמזכירה תולעת, מצד לצד וכך הוא מפתה דגים קטנים לנסות לאכול אותה. אבל ממש ברגע שהם מנסים לנגוס ב"תולעת" של החכאי, הוא מקדים וטורף אותם.

גם החיזור של החכאים מעניין. הנקבות גדולות והזכרים זעירים. הזכר נצמד אל הנקבה וגופו מתחבר לגופה, עד סוף חייו. הם הופכים להיות לגוף אחד שיחיה כך לתמיד. עד סוף חייהם יעביר הזכר זרעים לנקבה, בכל אימת שהיא תוכל להפרות אותם.


הנה סרטון על החכאים המוזרים ומעניינים כל כך:

http://youtu.be/XUVerZsbYiw


החכאי משתמש באור כדי למשוך אליו, תכונה הנקראת ביו-לומינציה (מתורגם):

http://youtu.be/oKjFVBVGad0


ומצגת על דג החכאי:

http://youtu.be/Z-BbpaNXbxg

חשבתם שרק אצלנו בני האדם, יש מי שאוכלים את הראש? - קשה להיות אבא בעולם של גמלי שלמה, כי שם הנקבות אוכלות את הראש מילולית ולא מטפורית.

רוצים לדעת איך?

טוב ששאלתם. אז אצל הזכר של גמל שלמה המוח הוא החלק שאחראי לעיכוב השפיכה החיונית הזדווגות. זו הסיבה שנקבת גמלי שלמה אוכלת לזכר את הראש כדי שההפריה תתקיים. רק כשהיא אוכלת ועורפת את שאריות ראשו של הזכר, מתחזקת פליטת הזרע של גוף הזכר, שלמרבה הפלא עדיין פעיל גם בלי הראש, והנקבה מופרית.

אגב, נקבת גמל השלמה כנראה נהנית מהסעודה הקניבלית שהיא ארגנה לעצמה מגופו של הזכר. גם אחרי שההפריה מתקיימת, היא ממשיכה ואוכלת אחרי הראש את שאר גופו של הזכר האומלל.

בתיאבון מאמי, אבל המדהים הוא שמבחינת תפקידו של הזכר בפריון ובקיום המין שלו בטבע, הצלחתו היא בעצם חיסולו על ידי הנקבה הקטלנית. וואו!


הנה הסבר הארוחה הקטלנית שמביאה לפריון:

https://youtu.be/ZLkyWe-63do


נקבת הגמל אוכלת את בן זוגה:

https://youtu.be/Os3OBJSlpUc


לפעמים זו נראית ממש כמו תקיפה באלימות של הזכר בידי הנקבה:

https://youtu.be/JgUAX5rmXNY


יש זכרים שלא מוכנים לכך...

https://youtu.be/znUqEvMQzmE

אולי תתקשו להאמין, אנשים תרבותיים ואוהבי אדם שכמותנו, אבל לכולנו יש אזור במוח שמעודד את התוקפנות והאלימות. קוראים לאזור הזה הִיפּוֹתָלָמוּס (Hypothalamus) והוא שמביא אותנו להתפוצץ לפעמים.

ההיפותלמוס נמצא בקדמת מוח הביניים שלנו, מתחת לתלמוס. מה שהוליד את שמו ביוונית. מערכת כלי דם ועצבים מקשרת בינו ובין בלוטת יותרת המוח שמתחתיו.

ההיפותלמוס, למרות שחלקו בגודל המוח מזערי, אחראי על ויסות של תפקודים רבים וחיוניים בו. בין השאר יש לו חלק גם באכילה, בשתייה, בעוררות מינית והרבייה, בוויסות חום הגוף ובתגובות שלנו למצבי לחץ

אגב, באותו אזור במוחנו גילו החוקרים גם את התאים שמקודדים אהבה ותשוקה.

את ההיפותלמוס מרכיבים כמה גרעינים. הם אחראים על ויסות תהליכים פיזיולוגיים, כלומר בגופנו, המעורבים בהתנהגויות הקשורות במוטיבציה.

כמו כל איבר שאחראי על מגוון פעולות ותפקידים, תפקודו של ההיפותלפוס בגוף הוא מורכב. אבל סכמטית נתאר שהכל מתחיל ממידע המתאר גירויים בסביבה.

את המידע הזה, שנאסף מאמצעי החישה שבגופנו, מקבל ההיפותלמוס מה"תָלָמוּס", שאוסף את ההתראות מהחושים שלנו ומהווה מעין תחנת ממסר במוחנו.

ההיפותלפוס קיבל את המידע, מעבד אותו ושולח הלאה, דרך האמיגדלה וקליפת המוח הארובתית-מצחית (Orbitofrontal cortex-OFC) המקושרים אליו.

מכאן מגיע המידע היישר אל הרשת שאחראית על מנגנונים הקשורים לעוררות ולשינה. כמובן שלחץ והתקפה מייצרים עוררות והרשת הזו מכילה מבנים שמעורבים בשליטה המוטורית שלנו.

המידע שהתקבל מהאמיגדלה גורם להם לייצר את מגוון הפעולות שלנו, כולל התוקפניות ואפילו האלימות שבהן. זו התגובה שלנו שמייצר המוח.


הנה ניסויים מרתקים שנעשו על ההיפותלמוס וגילו את מנגנון התוקפנות (עברית):

https://youtu.be/PFhvx2_Wc30


מה שעושה אלכוהול להיפותלמוס אצל ילדים:

https://youtu.be/_pFq477c648


וההיפותלמוס במחקר:

https://youtu.be/M-mZ1obbP9M