ביצירה "לובסטר טלפון" (Lobster telephone) חיבר האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי (Salvador Dali) בין שני דברים שאין ביניהם שום קשר במציאות והשיג תוצאות מעניינות ואפילו מוזרות. בכך הוא גרם לאנשים לחשוב באופן שונה על דברים ואיך הם מתחברים ומתייחסים אחד לשני.

דאלי תמיד התפלא ש"במסעדות מעולם לא הציעו לי טלפון מבושל"... הוא יצר 5 עבודות של "לובסטר טלפון". הוא כל כך אהב את הנושא שהוא גם הכין 6 גירסאות של טלפון לובסטר בצבע שמנת.


משימה יצירתית
==========
נסו לגזור מעיתון או מגזין כל מיני פריטים מצולמים ולחבר ביניהם בצורות מעניינות. אפשר לסובב, להפוך, לחבר בצורה מצחיקה ויצירתית. הפכו אותם ליצירת אמנות קטנה.


הנה לובסטר טלפון, עם שיר מעצבן ברקע:

https://youtu.be/oMvLJx49oMY

ועוד מהיצירות הסוריאליסטיות והמשונות של דאלי:

https://youtu.be/tuADrA-3N6g

יצירתיות, מקוריות, שעשוע ומבט אחר על דברים של יום יום - האמן הבריטי המכונה סלינקאצ'ו (Slinkachu) הוא יוצר בריטי שמרבה להציב דמויות מזעריות על גבי ובסמיכות לאובייקטים שונים, לצלמם ולהעלות חיוך על שפתי המתבוננים בהומור האמנותי שלו.

האמן, ששמו האמיתי הוא סטיוארט פנטול, חי בלונדון ויוצר בסטודיו שלו מיצגים אמנותיים מיניאטוריים. לעתים הוא צובע דמויות קנויות ולא פעם הוא יוצר אותן מאפס. רבים מהמרכיבים של יצירותיו הוא בכלל מוצא בשיטוטיו בעיר.

לאחר מכן הוא בוחר היכן למקמם באנגליה ובעולם, מצלם ואז "זונח" אותם במקומם, מניחן לנפשן, לא מודע לגורלן. בין אם התגלו ונשמרו על ידי עובר אורח או פוספסו ונמעכו בנעליו של אחר.

גם אם מרבית האנשים לא מבחינים במיניאטורות שהוא מותיר, סלינקאצ'ו נרגש מעצם המחשבה על אותו אחד שיעבור וכן יבחין בדמויות שלו. במיוחד ילדים, הוא מעיד, נוטים להיות מרותקים מעבודותיו. הדמיון אצלם, אתם יודעים, עוד לא הוכחד עדיין.

בין המיני יצירות שהוא הותיר במקומו לאחר הצילום זכו חלק מהן לפרסום עולמי. רבים נתקלו ודאי ברשת בצילומים כמו אלה של האיש הזעיר הנאבק לשלוח מעטפה התקועה בחריץ תיבת הדואר, בנזירה המתפללת בחזית כנסייה העשויה מפחית של קוקה קולה, של גולש קליפת הקלמנטינה, של הנדנדה שעל ענף זעיר, של האיש הלכוד בתוך מסטיק לעוס, המבט אל מפל הבקבוק המשפחתי, זה שמנסה להיחלץ ממכסה הביוב או חבורת משכשכי הג'קוזי המיניאטוריים, שהג'קוזי שלהם הוא בעצם פקק של בקבוק.

בימי הסגר והבידוד של הקורונה, זכה לפרסום, כמחווה לאנשי המרפסות, צילום האיש הזעיר המנופף מהמרפסת, שצילם ב-2009.

בבסיס יצירותיו הזעירות והעדינות עומד המבט על האנשים הקטנים בעיר הגדולה. ממש כמו מי שנאבקים לשרוד בחיים האמיתיים, הוא מציב את הדמויות הקטנטנות שלו בנסיבות דומות, בהן הם מוקפים תמיד באנשים רבים, אבל עדיין בודדים, כמעט שקופים ואפילו אבודים.

בעבודתו סלינקאצ'ו משלב טכניקות ורעיונות שונות, מפיסול, אמנות רחוב וצילום, ועד אמנות מיצג ומיניאטורות.

את צילומיו המרהיבים והמקוריים הוא מרבה להעלות אונליין לרשת ואנשים אף משתעשעים בניסיונות לגלות את מיקומן. לא פעם הוא קיבל בתגובה צילום שהציג את המיצג שהותיר ושרד גם שבועות מספר לאחר הצילום.

רבות מעבודותיו מוצגות כיום בשלל מוזיאונים וגלריות בעולם. רבים מהם אף פורסמו בספרי האמנות שהוציא ושהפכו רבי מכר.


הנה עבודות המיניאטורה המצולמות של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/zrLBJDPHL_Y


סלינקצ'ו מספר ומראה כיצד הוא יוצר:

https://youtu.be/VqTSqUOHTtg


והאנשים הזעירים של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/kRNDs1fsgnE

הברווזון הצהוב הענק שצף מאז שנת 2001 במימי נמלים שונים הוא פרי המצאתו של האומן ההולנדי פלורנטין הופמן. מדובר בברווז גומי ענק שהוא למעשה יצירת פופ ארט מוגדלת של הברווזונים שילדים בכל העולם משחקים בהם באמבטיה.

המסר של האמן הוא שמימי העולם הם האמבטיה של בני-האדם ועלינו לשמור עליהם היטב.

הברווזון הצהוב, שגובהו 15 מטרים ומשקלו כ-500 קילוגרם והוא ניצב על דוברה ששוקלת 10 טון ונועדה למנוע את סחיפתו ברוח.


הנה סרטון של הברווז הענק הצהוב והצף במימי הנמל של הונג קונג:

http://youtu.be/rSo5MqQVwCY


והברווז הצהוב הענקי מגיע לפיטסבורג ארה"ב:

http://youtu.be/affuETWhCPE

הבית האוסטרי שנקרא "התקפת בית" אמנם משעשע במראהו אך הוא פרויקט רציני וקשה. העיצוב האדריכלי של הבית שהותקף נראה אמנם משוגע, אבל הביצוע שלו הוא מורכב במיוחד. צריך היה לבנות בית שלם מבחוץ, ולהעלות אותו אל גג הבניין, לייצב ולחבר אותו בצורה שלא תאפשר לו לעולם ליפול ולבצע את הכל בצורה מושלמת.

מדובר בבית ש"תקף" את בניין המוזיאון לאמנות חדישה שבעיר וינה, בניין כהה ומרשים הידוע בכינויו "מומוק" (MUMOK). התקפת הבית עליו הייתה זמנית, שכן כיום הוא אינו מוצג שם יותר.


הנה השלב האחרון בפרויקט המסובך הזה:

http://youtu.be/b8k5mmgOsO4?t=12s

מרסל דושאן (Marcel Duchamp) היה אולי גדול המהפכנים של האמנות המודרנית. גם במאה ה-20 על שלל המהפכות ושבירות המסגרת שלה, הוא מתנשא מעל כולם בחדשנות ובמקוריות המחשבה והאמנות שלו. לא פעם נדמה שאפילו לעצמו הוא לא הירשה להתרגל לקו מחשבה "רגיל". הוא אמר פעם ש"אני סותר את עצמי בכוונה, כדי לא להיגרר אחרי טעמי שלי". ואכן, רבים רואים בו את הממציא המתמיד של עולם האמנות המודרנית.

האמן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן מתנועת הסוריאליזם והדאדא הפך לאחד מחשובי האמנים במאה ה-20 והמורד באמנות, אולי הכי מורד מבין אמני המאה המרדנית ביותר... בין השאר הוא פיתח את מושג ה"רדי מייד", שמתאר אמנות שנוצרת משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים.

יצירת ה'רדי מייד' הידועה במיוחד של דושאן היא "מזרקה" (Fountain), שיצר ב-1917. היצירה היא בעצם משתנה ציבורית שקנה האמן והחליט להציג אותה במוזיאון כיצירת אמנות. הוא טען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה, היא ההחלטה האמנותית ולכן זו יצירת אמנות. אגב, הוא חתם על היצירה בכינוי R.Mutt.

ככל שהדבר נראה מופרך לאמנים ולחובבי האמנות של התקופה, ה"מזרקה" הייתה ליצירה מהפכנית ופורצת דרך, שבעקבותיה יצרו דושאן ואמנים רבים אחרים עבודות רבות בסגנון ה"רדי מייד". היא נבחרה בשנים האחרונות על ידי היסטוריונים של האמנות, כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית.

בהמשך השפיע מושג ה"רדי מייד" על התפתחות אמנות הפופ-ארט (אנדי וורהול הוא נציגה המובהק) ושל האמנות המושגית (קונספטואלית).

אבל דושאן יצר יצירות מעניינות נוספות, ביניהן מונה ליזה עם שפם, שבה הוסיף שפם ליצירה המפורסמת בעולם, או "גלגל של אופניים", שבה הרכיב גלגל על שרפרף עץ פשוט.


60 שניות על מרסל דושן ו"המזרקה" שלו:

https://youtu.be/zDPn6PwUANk


עבודותיו המפורסמות של דושאן בתערוכה מרוכזת:

https://youtu.be/7O9c-wjNW8E


"גלגל האופניים" המפורסם שלו:

https://youtu.be/63yYbOnJt-o


עוד הסבר על ה"מזרקה":

https://youtu.be/ieVw3Mey5GQ


ותכנית חינוכית לילדים על מרסל דושאן (עברית):

https://youtu.be/dPtLneASUwk?long=yes

אד רושה (Ed Ruscha) היה אמן פופ משפיע ביותר, שרבים מגדירים כאמן הפופ ארט השני בחשיבותו אחרי אנדי וורהול. הוא זוכה להערכה עצומה בקרב אמנים ועל אף שהוא תופס את מקומו לאט בתודעת ההמונים, הוא נחשב לאחד החשובים ביוצרי האמנות המודרנית.

כנראה שחלק מה"בעיה" איתו היא שקשה היה לתייג אותו בסגנון מסוים. היו שהתייחסו אליו בתור אמן פופ ארט, אחרים ראו בו אמן קונספטואלי ויש שרואים בו סוריאליסט דווקא. הקושי להגדיר מהו סגנונו נובע בשל המורכבות הרעיונית של יצירתו, כמו גם בגלל הטכניקות הציוריות המגוונות שבהן השתמש ושכללו בין השאר ציור, רישום, צילום, עיצוב גרפי, ספרי אמן, קולנוע ועוד.

כך או כך, רושה הוא זה שיצר את סגנון "אמנות החוף המערבי", שבו נכללו סדרות של שלטי ענק הוליוודיים וציורי תוכניות העיר. הוא הירבה גם לצייר לוגואים של חברות מסחריות, תחנות דלק, נופים מסקרנים ועוד.

רושה גם נהג לצייר מילים וביטויים בהומור, בצבעים שונים ומשונים ששאב מההקשר התכני של נושא המילה או הביטוי, או על רקע שקשור בהם. תמיד היה שם איזה רעיון יצירתי, או קריצה משעשעת. כמו הציור "דאנס?" מ-1973, שבו צייר את המילה Dance ובמקום צבעים הוא השתמש לציור בחומרים כמו חרדל, חלבון של ביצה, קפה, רוטב חריף, גבינה וקטשופ.


משימה יצירתית
==========
בחרו במטבח כמה חומרים ונסו לצייר איתם ציור מופשט בעל נושא מעניין, אם אפשר כזה שקשור בחומרים הללו. בהצלחה!


הנה האמנות של אד רושה:

http://youtu.be/AE9QaXyy3Bk


מומחים מדברים על יצירות שלו, כולל הציור "דאנס":

http://youtu.be/lv0K4uuBWi8


והאמן עצמו - אד רושה:

http://youtu.be/HoNePbo9DD0

רבים רואים ב"כלבים משחקים פוקר" (Dogs Playing Poker) ציור מוכר ואהוב מאד. הציור שצויר על ידי הצייר האמריקאי קסיוס קולידג' עושה "האנשה" לכלבים ומציג אותם כבני-אדם. ולא סתם האנשה, כמו סרטים מצוירים וכאלה - בציור הזה משחקים מספר כלבים במשחק הקלפים פוקר, כשהם מעשנים סיגרים ושותים וויסקי.

לא רבים יודעים שהציור הוא אחד מ-16 ציורים שהוזמנו על ידי חברת סיגרים. החברה רצתה בציורים, עבור לוח שנה שנועד לפרסום הסיגרים של החברה. הוא ידוע בשמו "חבר בצרה" (A Friend in Need). השם הלא-קשור הוא רמז לתדמית הירודה של משחק הפוקר, כמשחק הימורים שאנשים מאבדים בו את נכסיהם ולא פעם גם יותר מכך. גברים שקרו לא פעם לנשותיהם וסיפרו שהם "אצל חברים", בזמן ששיחקו פוקר. ציור אחר בסדרה נקרא "יושבים עם חבר חולה" (Sitting Up with a Sick Friend) ובו רואים חבורת כלבות שהתפרצו למפגש של הגברים, בני זוגם. הפנים הכועסות של הכלבות שמגלות את סיבת הפגישה האמתית אומרות הכל...

הצייר הציג ב-9 מתוך הציורים הללו סצנות של כלבים משחקים פוקר, מסביב לשולחן הביתי. ציורים אחרים בסדרה הציגו פעילויות משפחתיות אחרות, כמו משחק סנוקר, צפייה במשחק בייסבול, תיקון המכונית המשפחתית ועוד.

כנראה שהציור הזה היה נשאר עוד אחד מציורי הפרסומות שלא מעוררים עניין מיוחד, אלא שהחברה ביקשה ממנו במפורש לצייר את הכלבים במצבים יומיומיים, בבתים פרטיים. קולידג' הציג את משחק הפוקר שהתקיים אז בדרך כלל במסבאות, כמשחק שטבעי שיתקיים בבית הפרטי.

כך הפך הציור לאחד הציורים שזכה להכי הרבה חיקויים בתרבות הפופולארית. שוב ושוב הוא מצוטט וזוכה לאיזכורים ומומחים מנתחים אותו ואת התוכן שלו. כך למשל לומדים עליו בהקשר לטעם העיצובי של בתיהם של בני המעמד העובד בתחילת המאה ה-20... כיום תמונת הכלבים המשחקים בפוקר היא אחת התמונות המוכרות ביותר בעולם.


הנה סיפור הציור "כלבים המשחקים פוקר":

http://youtu.be/uNhNp20iCQE


אמן משחזר את הציור המפורסם מהסדרה בציור קיר:

http://youtu.be/rmxNVR3fRVU


כמה מהתמונות האחרות בסדרה שצייר קולידג':

http://youtu.be/PQvdZ0Ts_ug


הומר סימפסון לוקח את זה קשה:

http://youtu.be/cOgo0N62ByM


ולא מעט פרודיות ורעיונות צמחו מהציורים המפורסמים הללו:

http://youtu.be/HaAVZ2yXDBo

הפסל בשם "אטב כביסה" (Clothespin) הוא אחד מהפסלים המפורסמים שפוסלו על ידי הפסל קלאס אולדנבורג.

אולדנבורג הוא אמן שהתמחה בפיסול של גרסאות ענקיות של חפצי יום-יום. חוץ מאטב הכביסה האימתני, שממוקם מול בית עירית פילדלפיה, עבודותיו כוללות גם תפוח אכול ענקי במוזיאון ישראל וכף ענקית עם דובדבן שמהווה גשר קטן בפארק הפסלים של העיר פיטסבורג.


הנה סיפורו של קלאוס אולדנבורג:

http://youtu.be/27-b8LI0WjM


אטב הכביסה שלו:

http://youtu.be/uI709mZI63E


הגשר בצורת כפית עם דובדבן של האמן:

http://youtu.be/7CePLTkmmDc


ועבודות מוקדמות שלו מוצגות במוזיאון לאמנות מודרנית:

http://youtu.be/wASBs16U4g0

האמן רוי ליכטנשטיין היה מראשי זרם הפופ בארה"ב (קראו לזה פופ-ארט). הוא היה בעיקר צייר אמריקאי, אם כי הוא גם פיסל ופסלים שלו נמצאים היום בחוצות ירושלים, ברצלונה וערים גדולות נוספות.

ליכטנשטיין זכה לשם עולמי בשילוב וההשפעה שספג מתרבות הקומיקס והדרך שבה שילב את הקומיקס באמנות שלו.

שיטות כמו שימוש בנקודות בנדיי (נקודות ששימשו למילוי משטחים בדפוס וקומיקס), צבעים בסיסיים כמו אדום וכחול, קווים שחורים עבים, דמויות קומיקס ובועות עם משפטים - כל אלה שולבו ביצירותיו ושימשו בהם בצורה מוגדלת, שריתקה את הקהל האמריקאי והפכה את ליכטנשטיין לאמן ידוע ונערץ. הוא לא ניסה לצייר את המציאות אלא להעבירה "באופן מלאכותי ככל האפשר".

כמו חברו להובלת תנועת ה"פופ ארט", אנדי וורהול, גם ליכטנשטיין לא עסק רק באמנות. בעברו הוא שימש גם כשרטט וכמעצב חלונות ראווה ורכש כלים והיכרות עם חומרים ושיטות עיצוב שהשפיעו מאד על האמנות שייצר מאוחר יותר.

כמו וורהול ויוצרים אחרים בזרם הפופ, גם ליכטנשטיין נהג לתת יחס מרומם לדברים שגרתיים ולזוטות ולהציבם בתערוכה, בתור אמנות. אבל בהבדל מוורהול, שעסק בעיקר בשכפול (רפרודוקציה), לצד ריבוי ועיסוק בצרכנות, הוא היה ונשאר צייר.

לפרסום זכה ליכטנשטיין מאותם ציורים מבוססי קומיקס. יצירתו הראשונה בסגנון זה הייתה "הבט מיקי" (Look Mickey), מ-1961, בה הוא שילב את דמותו של מיקי מאוס, הגיבור הגדול של סרטי האנימציה של וולט דיסני.

כמעט תמיד נלווה לציוריו רעיון סמוי כלשהו (סאב טקסט). בציור "יצירת מופת" (1962) למשל, הוא הציב בפי הגיבורים את שאיפותיו שלו כצייר, כשבלונדינית מצודדת אומרת לצייר החתיך על ציורו המופשט וחסר משמעות "הו בראד יקירי, הציור הזה הוא יצירת מופת! עוד מעט כולם יעמדו בתור לקנות את העבודות שלך!"

לליכטנשטיין שמורה תהילת עולם באמנות המודרנית. בזכותו החלו תמונות קומיקס, שעד אז נחשבו בידור לילדים, לקבל מקום של כבוד על קירות המוזיאונים, באוספים של אספני אמנות מכובדים ובתולדות האמנות בכלל.


הנה סרטון על רוי ליכטנשטיין:

https://youtu.be/6jowA-pH-Y8


עליו ועל עבודתו בסטודיו אל מול רבות מיצירותיו:

http://youtu.be/f1s-nAijk_g?t=26s


סרטון עם המחשה קולית ליצירות של האמן רוי ליכטנשטיין:

http://youtu.be/aPQKI1ejcWA?t=20s


ואנימציה יפה שנעשתה בסגנון של רוי ליכטנשטיין:

http://youtu.be/8jdTNGGj5e4