שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
הגלריה הלאומית
מה מתאר הציור של נישואי הזוג ארנולפיני?
בציור המפורסם משנת 1434 "נישואי הזוג ארנולפיני" מאת יאן ואן אייק מוצג זוג לבוש בהידור שניצב בטקס נישואיו. הציור הזה מפגין את שליטתו והבנתו המעמיקים של הצייר בהולכת האור והבנת התאורה הטבעית.
על אף שכנראה מדובר בדיוקן כפול של בני הזוג ולא בתיעוד של טקס הנישואין האמיתי, הוא נותן הרגשה של רגע מיוחד בחייהם. הם ניצבים בחדר אופייני של בני המעמד. הציור כל כך אמיתי (ריאליסטי) שהוא ממש מעניק הרגשה לצופה שהוא עד בטקס הנישואין. הדמויות ניצבות בחזית ופונות אל הצופה, הכאילו ניצב בטקס השבועה של הזוג. רמת הדיוק בפרטים, בלבוש ובאביזרים היא גבוהה, כמקובל אצל הציירים הריאליסטיים הגדולים. ישנו גם שימוש בסמלים רבים, כמו הנר שמסמל את אש האהבה של בני הזוג, הכלב שמסמל נאמנות, נעלי הבית שמייצגים את הביתיות. גם האישה אוחזת בבטנה, אולי סימן להריון ופוריות.
הצייר ואן אייק העיד על שצייר את הציור והעיד על הנישואין בחתימה שצייר בגוף הציור, מעל המראה העגולה שבמרכז: "יאן ואן אייק היה כאן, 1434". גם דמותו נשקפת במראה שמאחורי הזוג, לצד העד השני בנישואין. הכללת הדיוקן של האמן וחתימתו בגוף התמונה היא שינוי של ממש לעומת הנוהג בתקופה בה צויר הציור, ימי הביניים.
הציור נמצא היום ב"גלריה הלאומית" שבלונדון.
הנה סרטון על ציור נישואי הזוג ארנולפיני (עברית):
https://youtu.be/a-lG-sXxQeY
באנגלית על היצירה:
http://youtu.be/U38V_XwaRxM
תכנית חינוכית על יאן ואן אייק (עברית):
https://youtu.be/3tU24nO6QZk?long=yes
והסבר מעמיק על היצירה:
https://youtu.be/T15Kv6dtYO0?long=yes
בציור המפורסם משנת 1434 "נישואי הזוג ארנולפיני" מאת יאן ואן אייק מוצג זוג לבוש בהידור שניצב בטקס נישואיו. הציור הזה מפגין את שליטתו והבנתו המעמיקים של הצייר בהולכת האור והבנת התאורה הטבעית.
על אף שכנראה מדובר בדיוקן כפול של בני הזוג ולא בתיעוד של טקס הנישואין האמיתי, הוא נותן הרגשה של רגע מיוחד בחייהם. הם ניצבים בחדר אופייני של בני המעמד. הציור כל כך אמיתי (ריאליסטי) שהוא ממש מעניק הרגשה לצופה שהוא עד בטקס הנישואין. הדמויות ניצבות בחזית ופונות אל הצופה, הכאילו ניצב בטקס השבועה של הזוג. רמת הדיוק בפרטים, בלבוש ובאביזרים היא גבוהה, כמקובל אצל הציירים הריאליסטיים הגדולים. ישנו גם שימוש בסמלים רבים, כמו הנר שמסמל את אש האהבה של בני הזוג, הכלב שמסמל נאמנות, נעלי הבית שמייצגים את הביתיות. גם האישה אוחזת בבטנה, אולי סימן להריון ופוריות.
הצייר ואן אייק העיד על שצייר את הציור והעיד על הנישואין בחתימה שצייר בגוף הציור, מעל המראה העגולה שבמרכז: "יאן ואן אייק היה כאן, 1434". גם דמותו נשקפת במראה שמאחורי הזוג, לצד העד השני בנישואין. הכללת הדיוקן של האמן וחתימתו בגוף התמונה היא שינוי של ממש לעומת הנוהג בתקופה בה צויר הציור, ימי הביניים.
הציור נמצא היום ב"גלריה הלאומית" שבלונדון.
הנה סרטון על ציור נישואי הזוג ארנולפיני (עברית):
https://youtu.be/a-lG-sXxQeY
באנגלית על היצירה:
http://youtu.be/U38V_XwaRxM
תכנית חינוכית על יאן ואן אייק (עברית):
https://youtu.be/3tU24nO6QZk?long=yes
והסבר מעמיק על היצירה:
https://youtu.be/T15Kv6dtYO0?long=yes
למה ואן גוך צייר כל כך הרבה חמניות?
כל חובב ציור יודע שהחמניות (Sunflowers) היו הפרח האהוב ביותר על הצייר וינסנט ואן גוך. הוא אהב לצייר אותן והקדיש להן שתי סדרות של ציורים.
את הסדרה הראשונה צייר ואן גוך בשנת 1887, עוד כשהתגורר בפאריס. בסדרה זו מונחות החמניות על הקרקע. הסדרה השנייה כבר צוירה בכפר ארל שבדרום צרפת, ב"בית הצהוב". החמניות מוצגות בה בתוך אגרטל.
יש עדות מסוימת שידידו, הצייר פול גוגן, קנה שתיים מהיצירות מהסדרה שצייר ואן גוך בפאריס. כשגוגן עמד לבקר אצלו בארל, קישט וינסנט את חדר האורחים שבו עמד לישון ידידו, בציורי החמניות. אך החמניות הללו היו מהסדרה השנייה - זו שצויירה בארל.
במהלך השנים שאחרי מותו, הפכו ציורי החמניות של ואן גוך ליצירות הכי מזוהות וקשורות בשמו כאמן. לצד דיוקנותיו העצמיים הרבים, החמניות הן יותר ואן גוך מכל סדרת עבודות שיצר.
הנה סיפור החמניות של ון גוך:
https://youtu.be/SEf7Y8UtEsM
כמה עובדות מעניינות על החמניות שלו:
https://youtu.be/DppVD1i78qU
החמניות מככבות גם ליד מוזיאון ואן גוך:
https://youtu.be/msiR2nynSd4
בתוכו:
https://youtu.be/rpRgK6vvBww
והרצאה על ואן גוך והחמניות:
https://youtu.be/YV4YGUAHPJU?long=yes
כל חובב ציור יודע שהחמניות (Sunflowers) היו הפרח האהוב ביותר על הצייר וינסנט ואן גוך. הוא אהב לצייר אותן והקדיש להן שתי סדרות של ציורים.
את הסדרה הראשונה צייר ואן גוך בשנת 1887, עוד כשהתגורר בפאריס. בסדרה זו מונחות החמניות על הקרקע. הסדרה השנייה כבר צוירה בכפר ארל שבדרום צרפת, ב"בית הצהוב". החמניות מוצגות בה בתוך אגרטל.
יש עדות מסוימת שידידו, הצייר פול גוגן, קנה שתיים מהיצירות מהסדרה שצייר ואן גוך בפאריס. כשגוגן עמד לבקר אצלו בארל, קישט וינסנט את חדר האורחים שבו עמד לישון ידידו, בציורי החמניות. אך החמניות הללו היו מהסדרה השנייה - זו שצויירה בארל.
במהלך השנים שאחרי מותו, הפכו ציורי החמניות של ואן גוך ליצירות הכי מזוהות וקשורות בשמו כאמן. לצד דיוקנותיו העצמיים הרבים, החמניות הן יותר ואן גוך מכל סדרת עבודות שיצר.
הנה סיפור החמניות של ון גוך:
https://youtu.be/SEf7Y8UtEsM
כמה עובדות מעניינות על החמניות שלו:
https://youtu.be/DppVD1i78qU
החמניות מככבות גם ליד מוזיאון ואן גוך:
https://youtu.be/msiR2nynSd4
בתוכו:
https://youtu.be/rpRgK6vvBww
והרצאה על ואן גוך והחמניות:
https://youtu.be/YV4YGUAHPJU?long=yes
מהן האותיות העבריות שבציור משתה בלשאצר?
כמו ציירים רבים בתקופתו, גם הצייר ההולנדי רמברנדט צייר לא פעם עלילות תנ"כיות. הציור "משתה בלשאצר" (Belshazzar's Feast) מתאר משתה שעורך בלשצר, מלך בבל. במהלכו שותים בלשאצר ומקורביו יין מתוך גביעי זהב וכסף קדושים שנבזזו מבית המקדש. המלך גם מוסיף חטא על פשע כשהוא משתמש בגביעים הקדושים להרמת כוס לכבוד אליליו. כשזה קרה הופיעו אצבעות שרשמו על הקיר מסר לא ברור, מסר אלוהי.
הציור המפורסם של רמברנדט "משתה בלשאצר" מציג את הכתוב כשהוא נכתב על הקיר באותיות זהב. בניגוד לאותיות הזהב הקדושות, ניתן לראות החרדה והבהלה של המשתתפים. תווי הפנים הברורים והרגשות שעולים מהם מוצגים באופן מדוייק וברור, בסגנון הריאליזם, שמציג דמויות באופן נאמן למציאות. רמברנדט מדייק בפרטים הקטנים, עד למרקמים והכפלים של בגדי המשתתפים.
אגב, רמברנדט דייק וצייר את המסר האלוהי באותיות עבריות, אבל כדי להדגיש את העובדה שהמסר היה מסר אלוהי ובנוסף גם מסר בלתי מובן למלך ולאנשיו, צייר רמברנדט את הכתובת המופיעה בספר דניאל "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" - כשהאותיות נכתבות מלמעלה למטה ולא מימין לשמאל, כפי שהעברית באמת נכתבת. וכך נראה כאילו הכתובת היא "ממתוס ננקפי אאלרן".
במשך שנים רבות סברו המומחים שחוסר הידע שלו לגבי העברית הוא שהכשיל אותו בציור העברית. אך במחקר מדוקדק הסתבר שהוא ידע כיצד כותבים את האותיות העבריות. רמברנדט צייר את עלילות התנ"ך בציורים רבים ובציור "שבירת הלוחות" למשל, הוא כתב את עשרת הדברות מימין לשמאל, כפי שנכון לעשות.
יותר מכך, הסתבר שהצייר נהג ללמוד יהדות עם חברו הטוב, רב יהודי בשם מנשה בן ישראל. הידע שצבר בלימוד פרשנות הגמרא שימש אותו בין השאר להכנת ציורי התנ"ך המוקפדים שלו. לפי אחת הדעות המופיעה בגמרא במסכת סנהדרין הכתובת במשתה בלשאצר נכתבה כ"ממתוס ננקפי אאלרן", כך שניתן יהיה לפענח את המסר רק בקריאה מלמעלה למטה, והמעניין הוא שרמברנדט בחר להביע את הכתובת בציורו בהתאם לדעה זו.
מעניין שעוד מימי הביניים, זכה הסיפור על המשתה הבבלי הזה להתייחסות בתולדות האמנות. חוץ מהציור של רמברנדט, הוקדשו לסיפור המשתה גם שני שירים שכתב המשורר ביירון ושתי אורטוריות, שהן דרמות מושרות בסגנון האופרה. הראשונה היא האורטוריה "בלשאצר" של המלחין הנדל והשניה, אורטוריית "משתה בלשאצר" של ויליאם וולטון.
הציור מוצג כיום בנשיונל גאלרי בלונדון.
הנה "המשתה של בלשצר" של הצייר רמברנדט:
https://youtu.be/kvh3uY_d_fc
הצגה מוסיקלית מהמאה ה-12 שמציגה את סיפור העלילה:
http://youtu.be/MBDd77rqxaM
והסיפור התנ"כי על בלשאצר והמשתה שלו:
http://youtu.be/ZDeLVn_a6fM
כמו ציירים רבים בתקופתו, גם הצייר ההולנדי רמברנדט צייר לא פעם עלילות תנ"כיות. הציור "משתה בלשאצר" (Belshazzar's Feast) מתאר משתה שעורך בלשצר, מלך בבל. במהלכו שותים בלשאצר ומקורביו יין מתוך גביעי זהב וכסף קדושים שנבזזו מבית המקדש. המלך גם מוסיף חטא על פשע כשהוא משתמש בגביעים הקדושים להרמת כוס לכבוד אליליו. כשזה קרה הופיעו אצבעות שרשמו על הקיר מסר לא ברור, מסר אלוהי.
הציור המפורסם של רמברנדט "משתה בלשאצר" מציג את הכתוב כשהוא נכתב על הקיר באותיות זהב. בניגוד לאותיות הזהב הקדושות, ניתן לראות החרדה והבהלה של המשתתפים. תווי הפנים הברורים והרגשות שעולים מהם מוצגים באופן מדוייק וברור, בסגנון הריאליזם, שמציג דמויות באופן נאמן למציאות. רמברנדט מדייק בפרטים הקטנים, עד למרקמים והכפלים של בגדי המשתתפים.
אגב, רמברנדט דייק וצייר את המסר האלוהי באותיות עבריות, אבל כדי להדגיש את העובדה שהמסר היה מסר אלוהי ובנוסף גם מסר בלתי מובן למלך ולאנשיו, צייר רמברנדט את הכתובת המופיעה בספר דניאל "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" - כשהאותיות נכתבות מלמעלה למטה ולא מימין לשמאל, כפי שהעברית באמת נכתבת. וכך נראה כאילו הכתובת היא "ממתוס ננקפי אאלרן".
במשך שנים רבות סברו המומחים שחוסר הידע שלו לגבי העברית הוא שהכשיל אותו בציור העברית. אך במחקר מדוקדק הסתבר שהוא ידע כיצד כותבים את האותיות העבריות. רמברנדט צייר את עלילות התנ"ך בציורים רבים ובציור "שבירת הלוחות" למשל, הוא כתב את עשרת הדברות מימין לשמאל, כפי שנכון לעשות.
יותר מכך, הסתבר שהצייר נהג ללמוד יהדות עם חברו הטוב, רב יהודי בשם מנשה בן ישראל. הידע שצבר בלימוד פרשנות הגמרא שימש אותו בין השאר להכנת ציורי התנ"ך המוקפדים שלו. לפי אחת הדעות המופיעה בגמרא במסכת סנהדרין הכתובת במשתה בלשאצר נכתבה כ"ממתוס ננקפי אאלרן", כך שניתן יהיה לפענח את המסר רק בקריאה מלמעלה למטה, והמעניין הוא שרמברנדט בחר להביע את הכתובת בציורו בהתאם לדעה זו.
מעניין שעוד מימי הביניים, זכה הסיפור על המשתה הבבלי הזה להתייחסות בתולדות האמנות. חוץ מהציור של רמברנדט, הוקדשו לסיפור המשתה גם שני שירים שכתב המשורר ביירון ושתי אורטוריות, שהן דרמות מושרות בסגנון האופרה. הראשונה היא האורטוריה "בלשאצר" של המלחין הנדל והשניה, אורטוריית "משתה בלשאצר" של ויליאם וולטון.
הציור מוצג כיום בנשיונל גאלרי בלונדון.
הנה "המשתה של בלשצר" של הצייר רמברנדט:
https://youtu.be/kvh3uY_d_fc
הצגה מוסיקלית מהמאה ה-12 שמציגה את סיפור העלילה:
http://youtu.be/MBDd77rqxaM
והסיפור התנ"כי על בלשאצר והמשתה שלו:
http://youtu.be/ZDeLVn_a6fM