שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך היה הנס כריסטיאן אנדרסן לסופר ילדים?
מהו מבחן המרשמלו ומה הקשר שלו לכוח רצון?
"מבחן המרשמלו" (The marshmallow test) או "ניסוי המרשמלו", הוא שמו של ניסוי מפורסם שנערך באוניברסיטת סטנפורד האמריקאית ועוסק בכוח הרצון ובדחיית סיפוקים.
את הניסוי ביצע החוקר וולטר מישל, על ילדים בני שנתיים עד ארבע. בניסוי הוכנסו הילדים בתורם לחדר ריק, וישבו על כיסא כשמולם סוכריית מרשמלו אחת. לפני שהנסיין יצא מהחדר, הוא הסביר לילד שהוא יכול לאכול את המרשמלו, אבל אם יחכה עד שהוא, הנסיין, ישןב לחדר, הוא יקבל שתי סוכריות.
הממצאים היו ששניים מתוך כל שלושה ילדים לא עמדו בפיתוי ואכלו את המרשמלו. שליש מהילדים התאפקו, עמדו בפיתוי ולא אכלו את המרשמלו. הם בהו, הריחו ומששו את המרשמלו, אבל לא אכלו אותו לפני הזמן.
המדהים הוא שבמחקר המשך, 14 שנה אחר כך, כשנבדקו אותם הילדים, הסתבר לחוקרים שאחוזים גבוהים מאוד מאותם הילדים, שהצליחו בילדותם לדחות סיפוקים ולא אכלו את המרשמלו, הראו בבגרותם יכולות חברתיות ולימודיות מפותחות משל קבוצת הילדים שלא התאפקו בתחילת הניסוי ואכלו בילדותם את המרשמלו, כבר בהתחלה. הממצא המעניין עוד יותר היה ש"דוחי הסיפוקים" בילדותם, התמודדו בבגרותם, טוב יותר, עם תסכול ולחץ.
בניסוי המפורסם הצליח החוקר להראות שמעבר לאינספור החלטות ובחירות שעושה האדם הבוגר, כמו תזונה בריאה לעומת אכילת יתר, הימנעות או הפסקה של עישון, אלכוהול או סמים, לעומת התמכרות בלתי נשלטת, ניהול כלכלה מאופקת, מבוססת חיסכון והפקדה לפנסיה, לעומת בזבוז וחיי "אכול ושתה, כי מחר נמות", ואפילו אופן ההתמודדות של הבוגר עם פרידה או לב שבור, יש לדחיית סיפוקים חשיבות רבה בחיים, לכוח הרצון בלימודים, בעבודה וליכולת לדחות סיפוקים רגשיים מיידים.
אבל המחקר הראה גם שבנוסף להישגים לימודיים וציונים גבוהים יותר, להערכה עצמית גבוהה יותר ולתפקוד חברתי וקוגניטיבי משופר, מסייעת היכולת של ילד לדחות סיפוקים בילדותו, להתמודדות בבגרותו עם לחצים, תסכולים וכאבים רגשיים, לעמידה במתחים ולחתירה טובה יותר אל היעדים שקבע לעצמו בחייו.
ויש גם את השורה התחתונה והחינוכית - לילד, להורים ולמערכת החינוך. המחקר הראה לכולם כמה חשוב ללמד ילדים לדחות סיפוקים, כבר מהגיל הרך. ההורים צריכים לקחת מכאן את הביטחון שלומר "לא" לילדים, זה לא רק חשוב לבריאותם או למשמעת המיידית שלהם, אלא גם להצלחתם העתידית, לכשיהיו מבוגרים - שנים אחרי שהמרשמלו ההוא כבר יישכח.
אגב, מחקר המשך משנות האלפיים, של חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת קליפורניה, הראה שבניסוי המקורי היו בעיות. מסתבר שהילדים בו היו ילדים של המרצים מאוניברסיטת סטנפורד, בה נערך הניסוי. החשד היה שהקשר בין דחיית סיפוקים בגיל הרך להצלחה בחיים, הוא ממש לא עניין. לטענתם, ילד עני יתקשה יותר לעמוד בפיתוי המרשמלו, מאשר ילד מבית עשיר ולכן ניסוי כזה לא יכול להתבסס רק על ילדי מרצים באוניברסיטה יוקרתית.
ואכן, כשחזרו על המחקר, עם 900 ילדים ממעמד כלכלי ומקבוצות אתניות שונים בארה"ב, מצאו החוקרים שאין שום קשר בין היכולת להתאפק מלאכול את המרשמלו לבין ההצלחה שיחוו בהמשך חייהם. דווקא היכולת של ההורים לתמוך בילדיהם ולתת להם נקודת התחלה משופרת, היא שניבאה את ההצלחה.
הנה דוגמה למבחן המרשמלו:
https://youtu.be/QX_oy9614HQ
ועוד במבחן המרשמלו:
https://youtu.be/Uwmv2cwDSz4
מיהם הילידים הדיגיטליים?
"ילידים דיגיטליים" (Digital natives) הוא הכינוי שנתן החוקר והמדען מארק פרנסקי לצעירים שנולדו אחרי שנת 1980. צעירים אלו, עוד מעט בני 40, בילו את ילדותם ונעוריהם בסביבה שבה נולדו טכנולוגיות מחשוב אישיות, נולדה מהפכת המידע והופיעו לראשונה הרשתות החברתיות ברשת. סביבות כמו Usenet ו-Bulletin Boards היו הראשונות שבהן, כשאחריהן מגיעות סביבות כמו MySpace ו-Facebook.
כיום גדלים "הילידים הדיגיטליים" בסביבה דיגיטלית עתירת גירויים, שכוללת אפליקציות ואתרים של רשתות חברתיות הכוללות גם את סנאפצ'ט, טוויטר ואינסטגרם, את עולם הווידאו המקוון, דרך יוטיוב וערוצי היוטיוברים המצליחים, אתרי ואפליקציות סטרימינג של מוסיקה, בלוגים מסוגים שונים והמון משחקי מחשב, מציאות מדומה ועולמות וירטואליים שונים ומשונים.
כל אלה הופכים את העולם הדיגיטלי לחלק בלתי נפרד מחייהם ובניגוד להוריהם, דוברים הם את השפה הדיגיטלית באופן מלא, רהוט ושוטף. הדורות Y ו-Z הם הדורות שעליהם נמנים הילידים הדיגיטליים הללו.
יש מסקנות חשובות וחינוכיות מההבנה הנכונה של עולם הילידים הדיגיטליים. כשדור ההורים, למשל, מודאג מזה שהילדים הפרטיים משחקים במשחקי מחשב כל כך הרבה, כדאי לשקול שוב את הדברים. מסתבר שמרבית האנשים הצעירים שעומדים בראש החברות המצליחול בעולם היו פריקים של משחקי מחשב בילדותם.
בקיצור, אם הילדים שלכם כבר מתחרים בכם או אפילו החרימו כבר מזמן את הטאבלט או הסמארטפון שלכם, לטובת אפליקציות ומשחקי מחשב ילדותיים, יתכן שכדאי דווקא לעודד אותם להמשיך ולא לדרוש ש"תפסיקו כבר עם האינטרנט הזה...", לטובת משחק עם חברים, קריאת ספר או הכנת שיעורי בית.
למה? - כי יתכן שמי שיצליחו במשימתם וילדיהם אכן ישחקו בשכונה או יכינו שיעורים, מגדלין בעצם את אלו שיעבדו בעתיד בחברות המצליחות של אלה ששיחקו במחשב ולא התנתקו מהאפליקציות, כולל החברתיות והבידוריות שבמכשירים הניידים.
הנה הילידים הדיגיטליים:
https://youtu.be/jAtJEZLAfhE
זה מתחיל מגיל שנה:
https://youtu.be/KQ45r05mvSc
הדעה המקובלת לגבי החשיפה שלהם ל"מסכים":
https://youtu.be/xWktyxtkjTo
והצורך לשמור עליהם מייצר שירותים כאלו:
https://youtu.be/OAJ5-HIAAfE
מולם מדברים על "מהגרים דיגיטליים", מי שלא נולדו עם הטכנולוגיה הזו:
https://youtu.be/w2FysgEiJXM
סרטון תיעודי קצר על הילידים והשינויים במוחם:
https://youtu.be/-0KqvieRgnU?long=yes
והרצאת וידאו קצרה על ההבדלים בין ילידים דיגיטליים ומהגרים דיגיטליים:
https://youtu.be/n_9gI0B4nS4?long=yes
הגיל הרך
#
הסופר הדני המפורסם הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) היה אחד מגדולי סופרי הילדים בכל הזמנים. הוא כתב מאות סיפורים נפלאים לילדים והיטיב להבין את עולמם, אך בעצמו לא זכה להקים משפחה ולהיות לאב לילדים.
ילד גבוה ורזה, בעל אף ארוך, הנס נחשב בילדותו לנער כעור ולא מושך. הוא היה אומלל מאוד מהילדים שמסביבו, אלו שנהגו ללעוג לו. לא רבים יודעים ש"הברווזון המכוער", אחד מסיפוריו היפים ביותר וללא ספק מהידועים שבהם, הוא סוג של אוטוביוגרפיה סמלית בה הוא מספר בעצם את סיפור חייו שלו.
בתור מי שבא מבית עני מאוד ובשל מחסור בכסף, אנדרסן הוצא בגיל צעיר מבית הספר. כדי לסייע בפרנסת משפחתו הענייה, הוא נאלץ לצאת לעבוד בגיל צעיר ולא למד באופן מסודר כשאר בני גילו.
הנס סבל שנים של רעב והשפלה, עד שבגיל 14 הוא עזב את ביתו ויצא לבדו לקופנהגן. הוא התקבל ללימודים בבית הספר המלכותי ואף קיבל מלגה ממלך דנמרק שמימנה לו טיול באירופה.
בשנת 1835 והוא בן 30 הוא פרסם אוסף אגדות ראשון. רק אז הוא הצליח לשנות את מצבו וכשרונו החל להקנות לו הערכה והצלחה הולכים וגדלים.
מעתה יחל אנדרסן לכתוב מחזות, ספרי מסע ואפילו שירים. אבל אין ספק שלתהילה עולמית הוא זכה בזכות כמעט 170 אגדות שהוא פרסם ושחלקן עובד לילדים וזכה לפרסום עולמי.
בסיפוריו של אנדרסן מורגשת השפעה של חייו המוקדמים, בעיירת ילדותו אודנסה. ההשפעה הזו באה מהעוני שאפיין את מרבית תושבי אודנסה, דרך המסורות המקומיות שקוימו בה ועד תיאטרון הבובות המקומי וההצגות שהוא זכה לראות בו. הנס יצא למסעות בעולם והתארח בבתי אצולה ובארמונות של מלכים, אבל נשאר תמיד מספר הסיפורים המוכשר ההוא, מהבית העני וקשה היום.
במוזיאון לתולדות חייו, שקרוי על שמו בקופנהגן, אפשר עד היום לראות חלק מכתבי היד המקוריים של סיפוריו הידועים. הם מוצגים לצד מהדורות הבכורה והעותקים הראשונים של כמה מספריו האהובים והמוכרים ביותר.
הנס לא זכה להקים משפחה ונשאר ערירי עד יומו האחרון. הוא אהב לרקוד, לשיר, לתפור בגדים ולעשות תאטרון בובות.
בשנת 1875 והוא בן 70, מת מספר האגדות המהולל. אבל סיפוריו לילדים היו לירושה הנפלאה שהוא יכול היה להותיר לעולם כולו, כי מי לא היה ילד ושמע לפחות אחד מהסיפורים של הנס כריסטיאן אנדרסן?
הנה סקירה על חיי הסופר:
https://youtu.be/MxZvMePNPps
השחקן דני קיי מגלם את דמותו בסרט:
https://youtu.be/KJzwC_8f6nA
המוזיאון שהוקדש לו בעיר הולדתו:
https://youtu.be/acyZu01vofg
פסל "בת הים הקטנה" בקופנהגן, על פי אחד מסיפוריו הידועים:
https://youtu.be/PkoUtZ3whZA
הצגה על חייו (עברית):
https://youtu.be/2rEPQ1SAElc?long=yes
ותכנית על ספריו של אנדרסן (עברית):
https://youtu.be/OaU3F32DcQc?long=yes
הסופר הדני המפורסם הנס כריסטיאן אנדרסן (Hans Christian Andersen) היה אחד מגדולי סופרי הילדים בכל הזמנים. הוא כתב מאות סיפורים נפלאים לילדים והיטיב להבין את עולמם, אך בעצמו לא זכה להקים משפחה ולהיות לאב לילדים.
ילד גבוה ורזה, בעל אף ארוך, הנס נחשב בילדותו לנער כעור ולא מושך. הוא היה אומלל מאוד מהילדים שמסביבו, אלו שנהגו ללעוג לו. לא רבים יודעים ש"הברווזון המכוער", אחד מסיפוריו היפים ביותר וללא ספק מהידועים שבהם, הוא סוג של אוטוביוגרפיה סמלית בה הוא מספר בעצם את סיפור חייו שלו.
בתור מי שבא מבית עני מאוד ובשל מחסור בכסף, אנדרסן הוצא בגיל צעיר מבית הספר. כדי לסייע בפרנסת משפחתו הענייה, הוא נאלץ לצאת לעבוד בגיל צעיר ולא למד באופן מסודר כשאר בני גילו.
הנס סבל שנים של רעב והשפלה, עד שבגיל 14 הוא עזב את ביתו ויצא לבדו לקופנהגן. הוא התקבל ללימודים בבית הספר המלכותי ואף קיבל מלגה ממלך דנמרק שמימנה לו טיול באירופה.
בשנת 1835 והוא בן 30 הוא פרסם אוסף אגדות ראשון. רק אז הוא הצליח לשנות את מצבו וכשרונו החל להקנות לו הערכה והצלחה הולכים וגדלים.
מעתה יחל אנדרסן לכתוב מחזות, ספרי מסע ואפילו שירים. אבל אין ספק שלתהילה עולמית הוא זכה בזכות כמעט 170 אגדות שהוא פרסם ושחלקן עובד לילדים וזכה לפרסום עולמי.
בסיפוריו של אנדרסן מורגשת השפעה של חייו המוקדמים, בעיירת ילדותו אודנסה. ההשפעה הזו באה מהעוני שאפיין את מרבית תושבי אודנסה, דרך המסורות המקומיות שקוימו בה ועד תיאטרון הבובות המקומי וההצגות שהוא זכה לראות בו. הנס יצא למסעות בעולם והתארח בבתי אצולה ובארמונות של מלכים, אבל נשאר תמיד מספר הסיפורים המוכשר ההוא, מהבית העני וקשה היום.
במוזיאון לתולדות חייו, שקרוי על שמו בקופנהגן, אפשר עד היום לראות חלק מכתבי היד המקוריים של סיפוריו הידועים. הם מוצגים לצד מהדורות הבכורה והעותקים הראשונים של כמה מספריו האהובים והמוכרים ביותר.
הנס לא זכה להקים משפחה ונשאר ערירי עד יומו האחרון. הוא אהב לרקוד, לשיר, לתפור בגדים ולעשות תאטרון בובות.
בשנת 1875 והוא בן 70, מת מספר האגדות המהולל. אבל סיפוריו לילדים היו לירושה הנפלאה שהוא יכול היה להותיר לעולם כולו, כי מי לא היה ילד ושמע לפחות אחד מהסיפורים של הנס כריסטיאן אנדרסן?
הנה סקירה על חיי הסופר:
https://youtu.be/MxZvMePNPps
השחקן דני קיי מגלם את דמותו בסרט:
https://youtu.be/KJzwC_8f6nA
המוזיאון שהוקדש לו בעיר הולדתו:
https://youtu.be/acyZu01vofg
פסל "בת הים הקטנה" בקופנהגן, על פי אחד מסיפוריו הידועים:
https://youtu.be/PkoUtZ3whZA
הצגה על חייו (עברית):
https://youtu.be/2rEPQ1SAElc?long=yes
ותכנית על ספריו של אנדרסן (עברית):
https://youtu.be/OaU3F32DcQc?long=yes
"מבחן המרשמלו" (The marshmallow test) או "ניסוי המרשמלו", הוא שמו של ניסוי מפורסם שנערך באוניברסיטת סטנפורד האמריקאית ועוסק בכוח הרצון ובדחיית סיפוקים.
את הניסוי ביצע החוקר וולטר מישל, על ילדים בני שנתיים עד ארבע. בניסוי הוכנסו הילדים בתורם לחדר ריק, וישבו על כיסא כשמולם סוכריית מרשמלו אחת. לפני שהנסיין יצא מהחדר, הוא הסביר לילד שהוא יכול לאכול את המרשמלו, אבל אם יחכה עד שהוא, הנסיין, ישןב לחדר, הוא יקבל שתי סוכריות.
הממצאים היו ששניים מתוך כל שלושה ילדים לא עמדו בפיתוי ואכלו את המרשמלו. שליש מהילדים התאפקו, עמדו בפיתוי ולא אכלו את המרשמלו. הם בהו, הריחו ומששו את המרשמלו, אבל לא אכלו אותו לפני הזמן.
המדהים הוא שבמחקר המשך, 14 שנה אחר כך, כשנבדקו אותם הילדים, הסתבר לחוקרים שאחוזים גבוהים מאוד מאותם הילדים, שהצליחו בילדותם לדחות סיפוקים ולא אכלו את המרשמלו, הראו בבגרותם יכולות חברתיות ולימודיות מפותחות משל קבוצת הילדים שלא התאפקו בתחילת הניסוי ואכלו בילדותם את המרשמלו, כבר בהתחלה. הממצא המעניין עוד יותר היה ש"דוחי הסיפוקים" בילדותם, התמודדו בבגרותם, טוב יותר, עם תסכול ולחץ.
בניסוי המפורסם הצליח החוקר להראות שמעבר לאינספור החלטות ובחירות שעושה האדם הבוגר, כמו תזונה בריאה לעומת אכילת יתר, הימנעות או הפסקה של עישון, אלכוהול או סמים, לעומת התמכרות בלתי נשלטת, ניהול כלכלה מאופקת, מבוססת חיסכון והפקדה לפנסיה, לעומת בזבוז וחיי "אכול ושתה, כי מחר נמות", ואפילו אופן ההתמודדות של הבוגר עם פרידה או לב שבור, יש לדחיית סיפוקים חשיבות רבה בחיים, לכוח הרצון בלימודים, בעבודה וליכולת לדחות סיפוקים רגשיים מיידים.
אבל המחקר הראה גם שבנוסף להישגים לימודיים וציונים גבוהים יותר, להערכה עצמית גבוהה יותר ולתפקוד חברתי וקוגניטיבי משופר, מסייעת היכולת של ילד לדחות סיפוקים בילדותו, להתמודדות בבגרותו עם לחצים, תסכולים וכאבים רגשיים, לעמידה במתחים ולחתירה טובה יותר אל היעדים שקבע לעצמו בחייו.
ויש גם את השורה התחתונה והחינוכית - לילד, להורים ולמערכת החינוך. המחקר הראה לכולם כמה חשוב ללמד ילדים לדחות סיפוקים, כבר מהגיל הרך. ההורים צריכים לקחת מכאן את הביטחון שלומר "לא" לילדים, זה לא רק חשוב לבריאותם או למשמעת המיידית שלהם, אלא גם להצלחתם העתידית, לכשיהיו מבוגרים - שנים אחרי שהמרשמלו ההוא כבר יישכח.
אגב, מחקר המשך משנות האלפיים, של חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת קליפורניה, הראה שבניסוי המקורי היו בעיות. מסתבר שהילדים בו היו ילדים של המרצים מאוניברסיטת סטנפורד, בה נערך הניסוי. החשד היה שהקשר בין דחיית סיפוקים בגיל הרך להצלחה בחיים, הוא ממש לא עניין. לטענתם, ילד עני יתקשה יותר לעמוד בפיתוי המרשמלו, מאשר ילד מבית עשיר ולכן ניסוי כזה לא יכול להתבסס רק על ילדי מרצים באוניברסיטה יוקרתית.
ואכן, כשחזרו על המחקר, עם 900 ילדים ממעמד כלכלי ומקבוצות אתניות שונים בארה"ב, מצאו החוקרים שאין שום קשר בין היכולת להתאפק מלאכול את המרשמלו לבין ההצלחה שיחוו בהמשך חייהם. דווקא היכולת של ההורים לתמוך בילדיהם ולתת להם נקודת התחלה משופרת, היא שניבאה את ההצלחה.
הנה דוגמה למבחן המרשמלו:
https://youtu.be/QX_oy9614HQ
ועוד במבחן המרשמלו:
https://youtu.be/Uwmv2cwDSz4
"ילידים דיגיטליים" (Digital natives) הוא הכינוי שנתן החוקר והמדען מארק פרנסקי לצעירים שנולדו אחרי שנת 1980. צעירים אלו, עוד מעט בני 40, בילו את ילדותם ונעוריהם בסביבה שבה נולדו טכנולוגיות מחשוב אישיות, נולדה מהפכת המידע והופיעו לראשונה הרשתות החברתיות ברשת. סביבות כמו Usenet ו-Bulletin Boards היו הראשונות שבהן, כשאחריהן מגיעות סביבות כמו MySpace ו-Facebook.
כיום גדלים "הילידים הדיגיטליים" בסביבה דיגיטלית עתירת גירויים, שכוללת אפליקציות ואתרים של רשתות חברתיות הכוללות גם את סנאפצ'ט, טוויטר ואינסטגרם, את עולם הווידאו המקוון, דרך יוטיוב וערוצי היוטיוברים המצליחים, אתרי ואפליקציות סטרימינג של מוסיקה, בלוגים מסוגים שונים והמון משחקי מחשב, מציאות מדומה ועולמות וירטואליים שונים ומשונים.
כל אלה הופכים את העולם הדיגיטלי לחלק בלתי נפרד מחייהם ובניגוד להוריהם, דוברים הם את השפה הדיגיטלית באופן מלא, רהוט ושוטף. הדורות Y ו-Z הם הדורות שעליהם נמנים הילידים הדיגיטליים הללו.
יש מסקנות חשובות וחינוכיות מההבנה הנכונה של עולם הילידים הדיגיטליים. כשדור ההורים, למשל, מודאג מזה שהילדים הפרטיים משחקים במשחקי מחשב כל כך הרבה, כדאי לשקול שוב את הדברים. מסתבר שמרבית האנשים הצעירים שעומדים בראש החברות המצליחול בעולם היו פריקים של משחקי מחשב בילדותם.
בקיצור, אם הילדים שלכם כבר מתחרים בכם או אפילו החרימו כבר מזמן את הטאבלט או הסמארטפון שלכם, לטובת אפליקציות ומשחקי מחשב ילדותיים, יתכן שכדאי דווקא לעודד אותם להמשיך ולא לדרוש ש"תפסיקו כבר עם האינטרנט הזה...", לטובת משחק עם חברים, קריאת ספר או הכנת שיעורי בית.
למה? - כי יתכן שמי שיצליחו במשימתם וילדיהם אכן ישחקו בשכונה או יכינו שיעורים, מגדלין בעצם את אלו שיעבדו בעתיד בחברות המצליחות של אלה ששיחקו במחשב ולא התנתקו מהאפליקציות, כולל החברתיות והבידוריות שבמכשירים הניידים.
הנה הילידים הדיגיטליים:
https://youtu.be/jAtJEZLAfhE
זה מתחיל מגיל שנה:
https://youtu.be/KQ45r05mvSc
הדעה המקובלת לגבי החשיפה שלהם ל"מסכים":
https://youtu.be/xWktyxtkjTo
והצורך לשמור עליהם מייצר שירותים כאלו:
https://youtu.be/OAJ5-HIAAfE
מולם מדברים על "מהגרים דיגיטליים", מי שלא נולדו עם הטכנולוגיה הזו:
https://youtu.be/w2FysgEiJXM
סרטון תיעודי קצר על הילידים והשינויים במוחם:
https://youtu.be/-0KqvieRgnU?long=yes
והרצאת וידאו קצרה על ההבדלים בין ילידים דיגיטליים ומהגרים דיגיטליים:
https://youtu.be/n_9gI0B4nS4?long=yes
