די ג'יי (DJ) הוא תקליטן. בעבר הוא היה מוסיקאי הבוחר את המוסיקה להשמעה ולריקוד במועדוני ריקודים, מסיבות, מסיבות המונים הנקראות רייב, תכניות רדיו ועוד.

ואכן, המונח דיסק ג'וקי שימש בעבר לתיאור שדרני הרדיו שניגנו תקליטים למאזינים. משם הם יצאו למועדוני הריקודים הגדולים והפכו לכוכבים.

כיום הדי ג'ייז המודרניים והמקצועיים הם לרוב אמני במה מיומנים, שמספקים חוויה דומה למוסיקאים מעולם הרוק והפופ ומגיעים לרמה גבוהה מאד של שליטה טכנולוגית, יצירתיות ולעתים אף ידע מוסיקלי. חלקם הם סופר-סטארים ברמה עולמית ומופיעים במסיבות ענק, עם מבחר אדיר של אמצעים ואפקטים של סאונד, תאורה, וידאו וטכנולוגיה.

מה שהחל עם מערכת סטריאו ותקליטים הפך בימינו למערכת סאונד מטורפת. כמוסיקאי הדי ג'יי המודרני בדרך כלל מנגן ומוסיף למוסיקה המוקלטת שהוא עורך גם סימפולים, שהם קטעי מוסיקה וצליל שנדגמו והוקלטו מראש אל מכשיר אלקטרוני המאפשר לנגן אותם בזמן ההופעה. רבים מהמקצוענים מנגנים גם בסינטסייזרים, מכונות תופים וציוד אלקטרוני מוסיקלי נוסף. יש מהם שיוצרים להיטי פופ והופכים גם למוסיקאים יוצרים.

הכינוי המקצועי די ג'יי בא מאנגלית, בה DJ הוא קיצור של Disc jockey, תקליטן או "מחליף התקליטים".


כך עובד הדי ג'יי:

http://youtu.be/lQ9ZcG2qRxA


מערכת אופיינית לדי ג'יי:

http://youtu.be/fzxaIJM0TVM


בחיוך - הנה טיפוסים של די ג'ייז ומה הם עושים תוך כדי:

https://youtu.be/b0wwwdxz_Lc


צעיר שהוא די ג'יי מסביר מה הוא עושה (מתורגם):

https://youtu.be/nthpwCMrhQw?long=yes


ודי ג'יי ישראלי מהמצליחים בעולם (עברית):

https://youtu.be/n3L-StaS6Ic?long=yes

סקראצ'ינג (Scratching) היא טכניקה של תקליטנים מעולם הדי ג'יי, המתבססת על גירוד ושריטה של תקליטי ויניל, בהנעה של התקליט קדימה ואחורה במהירות. אמנות הסקראצ'ינג מבוססת על צלילי החריקה שנוצרים מהנעת התקליט כנגד המחט, צלילים שהפכו לסימן ההיכר של הדי ג'ייז בתרבות ההיפ הופ.

הסקראצ'ינג נולד משנות ה-70 של המאה ה-20, כשדי ג'יי אמריקאי החל להפעילו בהופעות וקיבל תגובות נלהבות. הרעש הפך לחלק מהסאונד של ההיפ הופ וכשיצא האלבום "הרפתקאותיו של גרנדמאסטר פלאש על גלגלי הפלדה" ברור היה שהוא הופך לחלק מהסאונד החדש ומהכלים והאפקטים של הדי ג'יי המודרני.

בתרבות ההיפ הופ של היום נבחנים די ג'ייז ביכולת הסקראצ'ינג שלהם ונערכות בכל שנה מגוון תחרויות ברחבי העולם, לבחירת ה"סקראצ'רים" הטובים ביותר. טכניקת הסקראצ'ינג יצאה כבר מזמן מעולם ההיפ הופ והתפשטה לסגנונות מוסיקליים נוספים. צליל הסקראץ' מוכר כיום לרוב מאזיני מוסיקת הפופ ובאופן מסוים הוא הפך לצליל של התקופה ולעוד דוגמה מצוינת לרעש שהופך למרכיב במוסיקה המודרנית.


הנה די ג'יי עם סקראץ' מיומן במיקסר דגימות ותקליטים:

https://youtu.be/RuBLTypK9zo


יש גם הרכבים שעושים את זה ביחד:

http://youtu.be/8PT2AA0dHj8?t=9s


וסקראצ'ינג ישראלי מקצועי משולב בסימפולים:

https://youtu.be/o3XaZaXYNlU


סקראץ' פד חדשני לדי ג'ייז מקצועיים:

https://youtu.be/w6o_WQN1WTw


בואו למסיבה עם די ג'יי:

http://youtu.be/j81DDY4nvos?qr=yes

הלהיט "God is a DJ", בעברית "אלוהים הוא די ג'יי" הוא שיר של להקת פיית'לס מסוף שנות ה-90, שהגדיר והנציח באופן מסוים את שינוי התפיסה כלפי אנשי הדיסקים. מטכנאי מוסיקה הם הפכו למוסיקאים יוצרים. ומי הוא גדול היוצרים אם לא ההוא מלמעלה?

אם בשנות ה-70 למשל, נקראו די. ג'יי השדרנים ברדיו, מי שתפקידם היה להחליף תקליטים ודיסקים במהלך השידור ולהפעיל את הצד המוסיקלי של השידור, בהמשך הם החלו להפעיל מוסיקה במועדונים ומסיבות וכך הלך התפקיד הטכני הזה והתפתח לכיוונים שונים, מוסיקליים ואמנותיים יותר.

הפריצה הגדולה של הדי ג'ייז התרחשה במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. במהלכן הפך הדיג'יי מ"זה שמשמיע מוסיקה" לאמן-יוצר בפני עצמו. בשנות ה-90 החלו די ג'ייז מרחבי העולם לעבד מחדש וליצור את הגרסאות שלהם לשירים קיימים, מה שנקרא "רמיקס". מי שממקסס שיר ועושה לו רמיקס, ממציא לו צבעים וצלילים, מקצבים ומהלכים, מכניס לופים, שיאים ועוד. במיקס או רמיקס שכזה ניתן לשנות את המקצבים ולהוסיף שכבות צליל ותוספות המגדילות את האפשרויות לעומת הרצועה המקורית.

הרעב ליצירה אצל הדי ג'ייז הלך וגבר באותה תקופה, עד שלעתים קרובות היה ניתן למצוא דיג'ייז שיצרו מוסיקה מעניינת משלהם. רבים מאנשי הדיסקים שהיו לאמנים יוצרים, הלכו והפכו לכוכבים גדולים, שהגיעו למעמד ולהצלחה כמו של אמני הפופ והרוק הנערצים של העשורים הקודמים. המוסיקה שלהם הייתה בדרך כלל מוסיקה אלקטרונית, כשלא פעם היא לוותה בכלים חיים. היו מהם שעבדו עם אמני היפ-הופ והיו ל"להקת הליווי" שלהם. הודות למיקסים והסימפולים שהוא יוצר, נחשב ה-DJ המודרני של ימינו ל"אמן יוצר" ולמוסיקאי לכל דבר.

אז גם אם אלוהים לא הפך אז לדי ג'יי, יתכן שהדי ג'ייז של שנות ה-90 יכולים היו לחוש לרגע בעצמם כסוג של אלוהים מסוג מסוים, שליטים החדשים של המוסיקה הפופולארית, שיכולים לברוא וליצור משהו חדש שכזה ולהפוך אותו לפופולארי בכל העולם כולו.


הנה "אלוהים הוא די ג'יי":

https://youtu.be/bhSB8EEnCAM


רמיקס שעשה הדי ג'יי היוצר טייסטו לשיר המפורסם:

https://youtu.be/oJwP7v5N3j0


וסרטון שמדגים כיצד אלוהים, כלומר הדי ג'יי, שולט בכל (או לא):

https://youtu.be/BfX-s4dcYBg?end=8m15s

מכונת התופים (Drum Machine) היא כלי נגינה אלקטרוני, מעין סינתסייזר עם צלילי רעשים מסונתזים, שמדמים תופים וכלי הקשה ושבעזרתו יוצרים מקצבי תופים למוסיקה אלקטרונית.

מכונות התופים נולדו בשנות ה-80 ביפן, כחלק מגל המצאות ופיתוחים שהחל כחלק ממהפכת ה-MIDI (ראו בתגית "מידי"). מה שהן הציעו למוסיקאים היא דרך טכנולוגית וברת השגה להלחין ולהשמיע מקצבים, בלי צורך במתופף.

למעשה, מכונות התופים הראשונות פותחו כהמשך לפיתוח של המטרונום האלקטרוני. בתחילה הן הכילו כמה צלילי תופים בסיסיים, שעימם ניתן היה לתכנת מקצבי תופים בסיסיים.

הייתה זו חברת Roland, שהוציאה את מכונת התופים הראשונה, כשחברות מתחרות מיהרו להוציא אחריה מכונות תופים משלהן.

בהמשך השתכללו מכונות התופים והן הציעו "סטים" של צלילי תופים, שביניהם ניתן היה לבחור את הסאונד של מערכת התופים המתאימה לסגנון והאופי של השיר או היצירה האלקטרונית שרוצים להפיק.

עם הזמן יצאו מכונות תופים שאיפשרו למשתמש לערוך את הצלילים ולשנות את מרכיבי הצלילים השונים, כולל משך הזמן של כל צליל ותוף, שליטה במעטפת הצליל שלו, שינוי התדרים והאופי של הצליל ועוד.

בנוסף, החלו היצרנים להוסיף למכונות התופים המשוכללות הללו גם צלילים דגומים של "סאונדים" (צלילים) כמו נקישות, מחיאות כפיים, סקראצ'ים של די ג'ייז ועוד.

בשנות ה-90 הפכו מכונות התופים לחלק מהסאונד של המוסיקה החדשה, מוסיקת ההיפ הופ. הטראפ והטריפ הופ. אבל די מהר תתפתח המוסיקה האלקטרונית, בה לא יהיו כלום אקוסטיים וממילא מעינת התופים תהיה לספקית המקצבים המרכזית.

כיום מכונות התופים כמעט ואינן בשימוש, בעיקר בשל העובדה שאת אותה הפעולה של ערוצי המקצבים ועלי ההקשה עושים הסימפולים (Samples), אותם לופים (loops) מוקלטים, שבהתחלה נוגנו מהמכשירים הדוגמים, הסאמפלרים (Samplers).

הסמפלרים, מכשירים דיגיטליים שידעו לדגום ולהקליט סאונד ים ואז לנגנן מהקלידים, הצטיינו ביכולת לנגן דגימות צליל דיגיטליות מוקלטות.
המכשירים הללו הם כמעט בלתי מוגבלים באפשרויות שהם מציעים ומכונות התופים הם רק חלק קטן מהציוד שהם החליפו. יכולות העריכה שלהם הרבה יותר מתקדמות מאלו שהציעו מכונות התופים ואפשרויות הצלילים והשילובים שביניהם הן עצומות.

בקישורים שלמטה מספר מכונות תופים מקוונות ליצירה ותרגול של מקצבים.


כך פועלת מכונת התופים הקלאסית Roland TR-909:

https://youtu.be/csWlxhzjt2E


כיום יש מכונות תופים משולבות במכשיר אחד עם מכונת הקלטה וסינטסייזר:

https://youtu.be/mud5Vh6ayxQ


מקצבי מכונת התופים Linn LM-1:

https://youtu.be/mO572vANs2Y


היום מסמפלים לתוך תוכנה צלילים ומתופפים אותם באבלטון (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


ומקצבי מכונות תופים שהפכו לקלאסיקות פופ ורוק:

https://youtu.be/ofKyPTXt5co

מסיבות רייב (Rave) הן מסיבות ענק ורבות משתתפים, של צעירים שרוקדים לצלילי די ג'ייז מקצועיים. מסיבות הרייב הן בדרך כלל מסיבות פתוחות הנמשכות כל הלילה וערוכות בצורה שמזכירה פולחן קדום. לעיתים קרובות מתרחש הרייב מתחת לכיפת השמיים. משם כך הוא נקרא גם "מסיבת טבע". מסיבות רייב זכו לשמות נוספים כמו "מסיבות טראנס", "מסיבות יער" ובהשפעת הסמים שצרכו בהם הרוקדים, גם "מסיבות אסיד".

ה"רייברז", כלומר אוהדי הרייב, רואים בו מסורת שממשיכה חגיגות קדומות וטקסים שבטיים, כמו אלה של האינדיאנים, האסקימואים ושבטים ברחבי העולם. מצד שני, יש בו ממד של מרד והתנגדות לעיר ולחוק ולא פעם המשטרה פושטת על הרייבים כדי לאתר שימוש בסמים.

סביב המוסיקה האלקטרונית, שבמרכז המסיבות ההמוניות הללו, נוצרת החוויה המשותפת. המוסיקה הזו רפטטיבית, עם מקצבים שחוזרים שוב שוב ומרגישים כמו פולחן קדום של שבט פרימיטיבי. צליליה הכילו צלילים לא מוכרים, בתדירויות קיצוניות שלא נשמעו כמו רוק או ג'אז או כל מוסיקה מוכרת. היא הצליחה להחזיר למשתתפים משהו פולחני ורוחני שאנשים כבר הספיקו לשכוח שקיים באירועי מוסיקה.

למוסיקת הרייב נוספים האפקטים החזותיים שבם חלק חשוב בהתרחשות. הם יכולים לכלול זרקור אחד או מסכי ענק של וידאו, אפקטים של לייזר, גרפיקה ממוחשבת וסרטי וידיאו מתוכנות וי ג'יי, המייצרות גרפיקה מדהימה שמושפעת מהמוסיקה המנוגנת - כל אלה מעצימים את החוויה המהפנטת ומחזקים את השפעתה של המוסיקה האלקטרונית.

שיאו של עידן הרייב היה בסוף שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90. עם השנים זכה הרייב להיחשב גם לסגנון מוסיקלי, שמשלב מוסיקת טכנו, עם סגנונות נוספים כמו האוס, טראנס ואסיד-טכנו.

משמעות המושג "רייב" היא 'להתלהב'.


הנה אווירת הרייבים:

https://youtu.be/FSZMmhhzQ_w


רייב בארץ:

http://youtu.be/QdyDeV7riIs


ורייב בלילה:

http://youtu.be/dzu934VCQ9s


רייב חוף בישראל:

http://youtu.be/PVvvbMLlunE


רייב מאולתר באזור ירושלים:

http://youtu.be/tlUBl_1YSbw


וממשרד החיוך - פרודיה על סרטי טבע הקשר למסיבות טבע:

https://youtu.be/q8zwIphm5r4

"האדאג'ו לכלי מיתר" (Adagio for Strings) של המלחין האמריקאי סמואל ברבר (Samuel Barber) היא אחת היצירות הקלאסיות היפות שנכתבו באמריקה ומהפופולריות באולמות הקונצרטים.

היצירה הזו היא מופת למיחזור של מלחין את יצירתו האהובה. במקור היא נכתבה כ"אגנוס דאי" - יצירה מקורית למקהלה. בהמשך היא הפכה לפרק שני ברביעייה לכלי מיתר. רק אחר כך היא הייתה לאדאג'ו המפורסם - גרסתו המוכרת שסמואל ברבר עיבד בהמשך לתזמורת כלי מיתר רחבה.

גם בקולנוע רשם האדאג'ו הצלחה רבה ונכלל בין השאר בפסקולים בלתי נשכחים של סרטים כמו "פלאטון", "איש הפיל" ו"אל נורטה". בארצות הברית נוהגים להשמיעו בימי אבל, כמו לאחר מותו של הנשיא קנדי.

מי שהבחין ביופיה המהפנט של המוסיקה הזו ויצר לה גרסה אלקטרונית מסחררת הוא די ג'יי טייסטו, מי שנחשב לאחד הדיג'ייז הטובים בעולם. בנוסף להיותו דיג'יי פורץ דרך ולעובדה שהוא היה התקליטן הראשון בעולם שהופיע באצטדיונים אל מול עשרות אלפי אנשים, טייסטו היה גם הראשון להופיע באולימפיאדה, בטקס הפתיחה באתונה, או אירוע ספורט בינלאומי ברמה זו.

טייסטו העביר את היצירה באחת לעולם הצעיר של רחבות המועדונים ומסיבות הענק. כבר משנות ה-90, הפך ה-Adagio for Strings להיט ענק ובדיעבד מהלהיטים הגדולים של הדיג'יי ההולנדי.

הוא נמשך אל הסקוונצות, רצף התווים שחוזר על עצמו בגבהים שונים בכל פעם, אך העביר את המלודיה ל"אוף ביט", כלומר לא על הפעימות, אלא בעיכוב קבוע של שמינית. טייסטו גם ויתר על ההתחזקות ההדרגתית, מהפתיחה החרישית עד לשיא, והדעיכה בעוצמה, עד לסיום החרישי. אצלו כל הקטע הוא בסאונד אלקטרוני טראנסי, גדול מהחיים.


הנה "אגנוס דאי" - היצירה המקורית למקהלה של סמואל ברבר:

https://youtu.be/fRL447oDId4


"האדאג'יו של ברבר" בקלאסי ואז בגרסה האלקטרונית של די ג'יי טייסטו:

https://youtu.be/_rAj3MwKlC4


כל הרמיקס שעשה היוצר טייסטו ליצירה המפורסמת:

https://youtu.be/8tIgN7eICn4


האדאג'יו למיתרים של ברבר בקטע השיא של הסרט "פלאטון" מ-1986:

https://youtu.be/QEv3zzKyiFQ


והיצירה בביצוע סימפוני - ביחד עם טיאסטו ומקהלה ומה לא:

https://youtu.be/MMwd8SoBirw

מוסיקה אלקטרונית היא מוסיקה שמופקת באמצעים חשמליים ועל ידי כלי נגינה אלקטרוניים. בסגנון זה משמשים המכשירים האלקטרוניים כדי ליצור, לשנות ולחבר צלילים ליצירה שלימה. המלחינים המוכרים ביותר בסגנון זה היו הגרמני קַרְלְהַיִנְץ שטוֹקְהַאוּזֶן והמלחין ההונגרי-אוסטרי ג'רג' ליגטי.

בעשורים האחרונים המוסיקה האלקטרונית הפכה למוסיקה פופולארית גם אצל הצעירים ובפופ העולמי. המוסיקה הזו, שנקראת בשם כולל "אלקטרוניקה", החלה ממוסיקה לריקודים והפכה למגוון עצום של סגנונות משנה וזרמים. במיוחד בולטים ביניהם הזרמים הפופולאריים כמו דאנס, האוס, טכנו, טראנס, אינדאסטריאל, דראם אנד בייס (או ג'אנגל) וסגנון הדאב-סטפ, שכיום הוא בשיאו.


הנה היצירה "ארטיקולציה" של המלחין ההונגרי ג'רג' ליגטי:

http://youtu.be/71hNl_skTZQ


וקטע מ"רביעיית ההליקופטר" הלא-ממש-אלקטרונית של שטוקהאוזן:

http://youtu.be/13D1YY_BvWU

ראיתם פעם בקונצרט, מועדון, פסטיבל או מסיבה, מסכים גדולים, עם צורות ומרכיבים חזותיים מרהיבים? שאלתם את עצמכם מי מייצר את המראות הללו, המסונכרנים כל כך יפה למוסיקה?

אז כמו שהדי ג'יי מחליף את המוסיקה ויוצר את ההתרחשות המוסיקלית של המסיבה, נולד עם הזמן והטכנולוגיה גם ה-VJ, ויז'ואל ג'וקי, או בעברית פשוטה "זה שאחראי על המראות הוויזואליים בזמן המסיבה".

וי ג' יי מקרין בזמן אמת, על גבי מסכים גדולים, רעיונות צורניים, אמנותיים, תמונות, צורות, גרפיקה, סרטונים ומיקס מתמשך של מסרים ויזואליים העובדים עם המוסיקה ומסונכרנים לקצב שלה.

כדי להשלים כך את המוסיקה המושמעת במראות ויזואליים, משתמשים הווי ג'ייז במחשבים, בתוכנות וכלי תלת ממד ובמערבלי תמונה משוכללים - המקבילים ל"מיקסר" של הדי ג'יי המוסיקלי.

גם אם הוא לא נחשב אמנות עצמאית של ממש, יותר ויותר מומחים רואים את תחום ה-VJ כחלק מהאמנות הוויזואלית, או מה שנקרא באנגלית Visual Arts.

וי ג'יי היא יותר אומנות ויזואלית המחברת בין מוסיקה לתמונה, תוך המחשה של המוסיקה באמצעים ויזואליים, בכמה שיותר יצירתיות ומקוריות. הוי ג' ייז המודרניים יוצרים וידאו רמיקס, כלומר מיקסים של וידאו לשירים ולמוסיקה.


הנה הסבר על תחום הווי ג'יי:

https://youtu.be/7nxM6f0B6WA


רמיקס של וי ג'יי פרסי לפרפקט אילוז'ן של ליידי גאגא:

https://youtu.be/HHfUETzxi3c


או תוכנות כאלה:

https://youtu.be/HB54mawAlg4


קבלו סט ארוך של וי ג'יי מקצועי:

https://youtu.be/J1fp9zg6I-I?long=yes


ועוד סט וי ג'יי מוכן:

https://youtu.be/-N0NEGGigd8?long=yes

תוכנת ריזון (Reason) היא תוכנה שמדמה אולפן אלקטרוני שלם של מוסיקה, בתוכנה בלבד. התוכנה הזו מוגדרת כתוכנת "All in one", מה שאומר שהיא מכילה את כל הציוד והכלים שמרכיבים אולפן ליצירת מוזיקה אלקטרונית, אבל המדהים הוא שאין בה אף מכשיר ואפילו אחד. כולה מבוססת תוכנה.

כיצד זה קורה?

הסוד הוא בכך שכל הכלים ב-Reason הם כלים וירטואליים, כלומר כלים שפועלים בתוכנה בלבד. יש בה תוכנה שמדמה הפקת צליל בסינטיסייזרים ובדוגמים (סמפלרים), מכשירים שמנגנים צלילים שנדגמו מהמציאות והפכו לסאונדים ומנוגנים, ממש כאילו היו כלים אמיתיים. תוכנות אחרות משמשות לאפקטים, להקלטה, להלחנה בתבניות, להמרות צלילים וכך הלאה.

היא אפילו נראית בגרפיקה שלה, כמו אולפן של ממש. כשלוחצים על כפתור Tab התוכנה "פותחת" את הארון הווירטואלי שלה ומראה את כל החיבורים, או בשפת המוסיקאים האלקטרוניים "החיווטים", שבין המכשירים. כך ניתן להבין כיצד לתפעל אולפן אמיתי במציאות, מבחינת שרשרת הסאונד.


הנה תוכנת ריזון שמאפשרת לייצר מוסיקה מקצועית בקלות:

https://youtu.be/JZp4ihGyrpM


מדריך למתחילים לעבוד עם ריזון:

https://youtu.be/FWYWmFbyGuY


כך דוגמים בריזון צלילים בזמן אמת:

https://youtu.be/TidO_m4n364


ומדריך מסודר לדגימה בתוכנה:

https://youtu.be/JZp4ihGyrpM

הייתם פעם במסיבה שנסגרה בגלל הרעש? קרה שלא אהבתם את המוסיקה? או שהיא הייתה חזקה לכם? או חלשה?

מסיבת אוזניות (Silent disco) היא מסיבה שאין בה רמקולים. במקום המוסיקה מהרמקולים, מצוידים כל המשתתפים בה בזוג אוזניות אלחוטיות, שאליהן משודרת המוסיקה לריקודים. מסיבות כאלה חביבות על שוחרי איכות הסביבה, שמעדיפים לצמצם כך את "זיהום הרעש" שגורמות מסיבות הרמקולים הרועשות. במסיבות הפתוחות שבחופי גואה בהודו, מקיימים כבר שנים מסיבות כאלה, בשל ההגבלות שהטילה הממשלה על עריכת מסיבות ורעש במקומות פתוחים.

מסיבת הריקודים באוזניות משודרת רק אליהן ובמרבית המקרים לא שומעים מסביב דבר. המעניין הוא שבמסיבה כזו ניתן לשדר לאוזניות במספר ערוצים שונים. כך יכולים לשמוע הרוקדים בטווח השידור מוסיקה שונה, שמשודרת ממספר די ג'ייז שונים. וכך במסיבה אחת ניתן לרקוד בו-זמנית גם טראנס, גם היפ הופ וגם דאבסטפ. כל משתתף יכול להחליש ולחזק כרצונו את המוסיקה באוזניות שלו ולבחור איזו מוסיקה לרקוד ולשמוע - הכל בלחיצה על כפתור באוזניות.

היתרון שבמסיבות אוזניות הוא היכולת לקיימן גם בנסיבות שבהן רעש יפריע לאנשים מסביב. כך הן למשל מאפשרות לקיים מסיבות רחוב נטולות רעש שמתקיימות גם בשעות שבהן רעש פומבי ומוסיקה רועשת עלולים להפריע. הפסקת השימוש במערכות הגברה וברמקולים רועשים היא ברכה גם לשוחרי בריאות, שאינם מעוניינים לפגוע בשמיעה של המשתתפים.

כבר בשנת 1969 חזה סרט מדע-בדיוני פיני את מסיבות האוזניות. הסרט ששמו "Ruusujen Aika" היה הראשון להציג את מה שנחשב מסיבת האוזניות הראשונה אי-פעם.

בישראל מתקיימות לעיתים מסיבות רחוב כמסיבות אוזניות. הן פותרות את בעיית הרעש ולא פעם מהוות פיתרון מצוין להעדפות הסגנון השונות של משתתפים אקראיים ברחוב.


הנה מסיבת האזניות, רק שימו לב שהמוסיקה נוספה רק לסרטון בלבד כי במציאות שומעים דממה:

https://youtu.be/CSUmopDW1GE


די ג'יי מסביר כיצד מפעילים מסיבת אוזניות:

https://youtu.be/ejOWd6QUSaA


הרוקדים מתלוננים שהמסיבה הזו היא לא חברתית:

https://youtu.be/zQUTxirnl4M


ובחיוך - כך היא נשמעת:

http://youtu.be/2v33W2h8HJI

בדרך כלל אנו מקשרים רמיקס (Remix) לגרסה מחודשת לשיר, כזו שמשנה את סגנונו, בדרך כלל לגרסת ריקודים.

האמצעים בדרך כלל הם של הוספת והאצת מקצבים בשיר, או בהוספה של אפקטים, לוּפִּים וסימְפוּלים שונים.

הרמיקס במובן הזה, מיועד בדרך כלל, להשמעה על ידי די ג'ייז במועדונים. הם נוהגים להפתיע את קהל הרוקדים ברמיקסים יצירתיים לשירים ידועים, אם משלהם או שעשו אחרים. ההוספה של המקצבים והאפקטים החדשים יוצרת עניין, מקפיצה ומחדשת באנרגיות ובריקוד ולא פעם משעשעת.

אבל במובן הכללי יותר, "רמיקס" הוא מונח מודרני, שמתייחס לחידוש של שיר באמצעות ציוד אלקטרוני. תמיד ישלב היוצר ברמיקס חלקים מהקלטות המקור, אבל יצור בכך גרסה שונה וחדשה של השיר. ברמיקסים עושים שימוש בכלים כמו מחשבים, תוכנות ואמצעי עריכה דיגיטלית שונים, כמו גם בציוד מוזיקלי כמו סמפלר (בעברית דוֹגֶם), סינתסייזר ועוד.

לרוב מטרת הרמיקס תהיה להתאים סגנון חדש לשיר מיושן, או לשפר את איכות הצליל של שירים ישנים. הרמיקס מעניק לא פעם הזדמנות שנייה, לשיר שלא הצליח. הוא מתאים אותו לסגנון מוסיקלי חדש או משנה אותו לצרכים חדשים.


הנה רמיקס מאש-אפ שיצרו ביוטיוב בין שניים מהצלחות הווידאו ביוטיוב - נטע ברזילי ופסיי עם גנגאם סטייל:

https://youtu.be/dOSGaIbxiJs


דוגמה לרמיקס לשיר ידוע:

https://youtu.be/Bu9ulkuFrlI


אפליקצייה לאנדרואיד ואייפון ליצירת רמיקסים:

https://youtu.be/ADV1yNs2vIo


סקירה של האפליקציה והכלים שבה:

https://youtu.be/sni-Pgxdn0c


רמיקס משעשע ליחצ"ן רהב (עברית):

https://youtu.be/GPDjxM_EiME


והרצאת טד על החשיבות של הרמיקס ונגד זכויות היוצרים, או העוצרים, כמו שאנו נכנה כאן:

https://youtu.be/zd-dqUuvLk4?long=yes

סמפלר (sampler), או "דוגם צלילים", הוא כלי נגינה דיגיטלי שמתבסס על צלילים שנדגמו, כלומר הוקלטו, כדי שניתן יהיה לנגנם באמצעותו. אחרי שמוקלטת דגימה של צליל, ניתן לנגן אותה בפדים, משטחים קטנים שניתן להקיש עליהם, או בעזרת קלידי המקלדת, שיכולים אף לשנות את הגובה המוסיקלי של הדגימה.

בצורה כזו ניתן להקליט למשל מקצבי תופים, ללא שימוש בתופים אמיתיים, לנגן תפקידי פסנתר, בעזרת דגימות של פסנתר אמיתי, תפקיד של תזמורת מיתרים בנגינה פשוטה על מקלדת, הקלטת סולו של חליל צד בדגימה בלבד וכדומה.

סמפלרים הם כיום בעיקר תוכנות או פלאג-אינים של תוכנות הקלטה מקצועיות (DAW), המסייעים כיום להקלטות רבות בתחום המוסיקה הקלה וחוסכים כסף רב לאמנים.

ניתן כיום לקנות אוספי דגימות מקצועיות, שנעשו על ידי אולפנים מקצועיים. בעזרת הדגימות הללו יכול המוסיקאי להשתמש בהקלטות ובהופעות, מבלי שהוא צריך לדגום בעצמו.


כך עובד סמפלר פשוט:

https://youtu.be/JAmw-TTG2Ds


הדגמה של סימפול קול אנושי ונגינה שלו בסמפלר תוכנה (עברית):

https://youtu.be/YdR-B2mMNnk


מה שאפשר לעשות עם הדגימות שבסמפלר:

http://youtu.be/2k3I2Hu2eXM


המלחין הנודע ונגליס מתנסה בסאונדים מהסמפלר באולפן שלו:

https://youtu.be/GWggDMDhwIA


מוסיקת דאב סטפ עם סמפלר:

http://youtu.be/JfbERxr_T40


סמפלר מודרני עם בנקים של צלילים דגומים:

http://youtu.be/r0x5SVY0WVY


סמפלר של די ג'יי שבו ניתן להכניס צלילים ללופ, לולאת צליל חוזרת:

http://youtu.be/xRIGFB4DYfQ


כך ניתן ליצור מקצבי תופים מורכבים:

http://youtu.be/c7V-sli-TJQ


כיום משתמשים רבים בסמפלרים בתוכנה, כמו תוכנת ריזון:

http://youtu.be/Wxuppm8zvpc


או מסמפלים לתוך אבלטון צלילים ומתופפים אותם בה (עברית):

https://youtu.be/kANPBLoCNbY


או באפליקציית סמפלר בטאבלט:

https://youtu.be/zeIxCeJPEkw


דוגמה להמנון האמריקאי שמנוגן בסמפול של צליל מנוע ממכונית מרוץ:

https://youtu.be/8EWTp0Xfksg


הקוליידוסקופ המודרני, שמאפשר סימפול פשוט וידידותי ושימוש בתצוגה ויזואלית של הדגימה:

https://youtu.be/9XMfKYVu_fg


בעזרת טכנולוגיית הסימפול יכול נגן אחד לנגן מוסיקה מורכבת בזמן אמת:

https://youtu.be/rGIK2ew-hEg

כמו קולאז' באמנות חזותית ועם קשר מסוים למונטאז' בקולנוע, או לתקציר החדשות באקטואליה, מאש אפ (Mashup) במוסיקה הוא שילוב מוסיקלי בין כמה קטעים מוסיקליים שונים, ההופכים ליצירה אחת וחדשה.

ככל שהקטעים המקוריים הם רחוקים זה מזה, המאש-אפ ייחשב לגאוני ומעולה יותר והשילוב ביניהן יהיה מדהים ומפתיע.

בסביבות תחילת שנות האלפיים התפתח המאש-אפ לז'אנר בפני עצמו. זאת על אף שכמעט מראשית המוסיקה המוקלטת עשו שילובים של יצירות שונות לכדי יצירה חדשה. מה שחסר הוא היכולת לסמפל מוסיקה, טכנולוגיה שתאפשר לקחת ולשלב דגימות של מוסיקה. היה זה ה"סמפלר" (Sampler), מכשיר ש"דגם" צלילים של כלי נגינה או קטעים משירים ולשלבם בנגינה. הסמפלר איפשר לראשונה את המאש-אפ, כמו שאנו מכירים אותו. ואכן הוא הפך לאחד המרכיבים הבסיסיים של סגנונות כמו ה"היפ-הופ" והמוסיקה האלקטרונית.

כיום נהוגים הרבה מאש-אפים, של מוסיקה ששולבה בתוכנות עריכה והפכה להקלטה שאותה מעלים לאתרי אינטרנט כמו יוטיוב ודומיו. חובבי מוסיקה עושים פלאים בשילובי שירים לכדי מאש-אפים ומעלים אותם לרשת.

על אף שהיו קיימים כבר זמן מה בשוליים, הפכו המאש-אפים פופולאריים לראשונה, כשדי ג'יי אלמוני בשם "דיינג'ר מאוס" הציג מאש-אפ בשם "האלבום האפור". הוא שילב בו, בהמון כישרון, בין "האלבום הלבן" של הביטלס ו"האלבום השחור" של ג'יי-זי. כמובן שחברות התקליטים מיד הסתערו עליו בתביעות על הפרת זכויות יוצרים, הזכות לסמפל ופלגיאט (גניבה), אבל זה כבר נושא אחר.


הנה מאש אפ של 25 הלהיטים הגדולים של שנת 2020:

https://youtu.be/PvWC7V3gGts


משאפ של אלמוני בין שניים מגדולי היוטיוב - נטע ברזילי ופסיי עם גנגאם סטייל:

https://youtu.be/dOSGaIbxiJs


משאפ בין שיר ותיק "החולמים אחר השמש" עם נעימה של הרב קרליבך, בתור מעבר:

https://youtu.be/7Suauxlih4Q


בלדת מאש-אפ מה-70, עם אלטון ג'ון, ג'ים קרוץ, דון מקלין, להקת בוסטון האגדית ועוד:

https://youtu.be/dvNhbB6zN0Y


הנה מאש-אפ של השירים הכי מצליחים מ-2016-17:

https://youtu.be/LeB7psjXIRA


ועוד מאש אפ - עם פרינס, מדונה וקול אנד דה גאנג משנות ה-80:

https://youtu.be/zyLsT65r0UU


מאשאפ לשירים מסרטי בוליווד:

https://youtu.be/bSvc0tTp53M


ומשאפ שירי מרפסת וקווין של תלמידים מתלמה ילין שחיברו אותם אונליין:

https://youtu.be/6fwwT4SSOmw