הגמל, שבעבר נהגו לכנות אותו "ספינת המדבר", הוא כלי תחבורה חשוב מאוד ועתיק יומין במדבריות של מצרים ומדינות נוספות במזרח התיכון.

יתרונו הגדול במדבר הוא שהוא יכול להסתדר ללא מים ימים רבים. משום כך הוא הפך כבר בימי קדם לכלי תחבורה מצויין לשיירות המדבר של סוחרים ומעבירי אנשים.

וזה לא שגמל (Camel) לא צריך מים. כל בעל חיים צריך מים. אלא שהגמל מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים מבלי לשתות ובלי שייגרם נזק לגופו.

איך הוא יכול לעשות זאת?

הגמל יכול לשתות 40 גלונים של מים. אגב, אמרו למי שמספר לכם שבדבשת יש לגמלים מים שהוא טועה, כי המים לא מגיעים לשם.

הסוד הוא בכך שכשקיים בגופו מחסור במים, הגמל מפריש שתן מרוכז. שתן מרוכז כזה מכיל כמויות קטנות של מים והדבר מצמצם את פליטת המים מגופו, כמו שקורה בגופם של בעלי חיים אחרים ובכללם בני-האדם.


הנה הגמל הבדואי, שבישראל הוא הולך ונעלם ככל שהבדואים עוברים ליישובי קבע:

https://youtu.be/MMxIiNrwNzY


הגמלים שותים את המים:

http://youtu.be/-Nmg_9HMBAs


על תחרות היופי של הגמלים:

http://youtu.be/ZkDONhWbOWQ


כמה דברים על עולמם של הגמלים והמדבר (עברית):

https://youtu.be/auElWe2C3I0?t=15m20s&end=20m10s


וממשרד החיוך - השמאל ימין של הלעיסות:

https://youtu.be/uqkBeWHkusw

מרוץ גמלים (Camel Race) הוא אחד המנהגים המסעירים של שבטי הבדואים של מדבריות המזרח התיכון. אלו מרוצים שמרתקים אלפים מיושבי המדבר מזה מאות שנים. כל מרוץ כזה הוא הזדמנות להפגין את יוקרת השבט שממנו בא הרוכב וזו גם ההזדמנות להפגין את יכולת הנהיגה של הגמל ואת הגנטיקה והכוח המיוחד שלו. אגב, ככל שהרוכב קטן גוף יהיה הגמל מהיר יותר ולכן ברוב המקרים הרוכבים הם ילדים או רובוטים קלים דמויי-אדם.

מרוץ הגמלים המודרני כולל גמלים שהם תוצר של השבחה גנטית של דורות. לעומת מרוצים במהירויות זהות המרוצי הסוסים, עולם מרוצי הגמלים עובר התקדמות מתמדת. בתוך חצי מאה השתפרה המהירות הממוצעת של גם ליהמרוץ ב-30%. הסיבה לכך היא שהוריהם הם גמלי-על, מהירים וחזקים להחריד. גם שיטות האימון והמקצוענות של המאמנים הולכים ומשתפרים כל הזמן.

המרוץ של היום מתבצע לא פעם ללא רוכבים, על מסלול תחום בין כבישים, שבהם נוסעים השדרנים, המאמנים המהמרים והסקרנים. לכל גמל מחובר שוט אלחוטי, שבעזרתו יכול המאמן להצליף בגמל ולעודד אותו לרכב מהר יותר. שדרנים ופרשני רכובים על ג'יפים משדרים את מהלך המרוץ אל הקהל שבבית.


הנה מרוצי הגמלים והילדים שנוהגים בהם:

http://youtu.be/yFjLFwo_pN8


מירוץ גמלים מודרני, ללא רוכבים, על פרס של מיליון דולר:

http://youtu.be/6ll4-OiLn4E


להשוואה, מרוץ גמלים רכוב בהודו:

http://youtu.be/98W4wQIMxps


ועוד ממרוצי המדבר:

http://youtu.be/pDBGdEZa9eM

גמל כפול דבשת (Bactrian camel), או דו-דבשתי, מקורו במדבריות שבמרכז ובמזרח אסיה.

שערותיו הארוכות מגנות עליו מפני הקור. הפרווה העבה שלו שומרת על חום הגמל מקור הלילה המדברי ובמהלך היום מבודדת את גופו מהחום הלוהט שבמדבר.

רוב הגמלים הדו-דבשתיים הם כיום מבויתים, כלומר מטופלים ועובדים אצל בני אדם, אבל ישנם עדיין מעטים שחיים בטבע.

בניגוד לגמל החד-דבשתי, הגמל הדו-דבשתי מותאם גם לחיים במקומות קרים ואף קרים ביותר, כמו החורף של מדבריות מרכז אסיה, בטמפרטורות נמוכות מאוד, שיורדות לקור נורא של עד מינוס 40° צלזיוס.

הגמל הדו דבשתי יכול לשתות מעל 120 ליטרים של מים בבת אחת. לאחר מכן הוא יכול להתקיים במדבר ימים רבים ללא מים נוספים. כך שהגמל הזה הוא חיית המדבר הטובה ביותר שיש.


הנה הגמל הדו-דבשתי:

https://youtu.be/GY1x23F0B_s


גמלים דו דבשתיים במונגוליה:

http://youtu.be/-cYP58YgtQ0


הגמל כפול הדבשת בקזחסטאן:

http://youtu.be/3Jn-1ZGtzME


רכיבה על גמל כפול דבשת:

http://youtu.be/4uJSRvL9ZBM


וכך הגמל הדו דבשתי בשלג:

http://youtu.be/QarBFxXAhKo?t=6s

גמל הדבשתיים, שאנו מכירים כגמל דו-דבשתי (Bactrian camel), מותאם באופן מושלם לתנאים קיצוניים ובמיוחד למדבריות הקרים במיוחד של אסיה.

בחורף למשל, מגדל גמל הדבשתיים פרווה עבה שתנשור לכשיגיע הקיץ. בקיץ הוא מאפשר לגופו טמפרטורה משתנה, כדי שלא להזיע ולא לאבד נוזלים במדבר היבש והחם.

הגמל הדו-דבשתי נותר כיום רק בסין ובמונגוליה.


הנה תכונות הגמל הדו-דבשתי:

http://youtu.be/zI3gKeKchEo


גמלים דו-דבשתיים האחרונים שחיים בטבע:

https://youtu.be/lrvWWrWhd2g


וחייו של הגמל הדו-דבשתי:

https://youtu.be/L5n0_BwafDo

למה (Llama) היא מעלת גירה ממשפחת הגמליים. בצווארה הארוך יש דמיון בין הלמה לגמל, אך היא קטנה ממנו ואין לה כלל דבשת.

כמו האלפקות, קרובותיהן הקטנות יותר שמעבר לים, הלמות הן חיות יצריות, שבעת מאבק נוהגות לירוק אחת על השניה. בכל פעם שהן חשות מותקפות, גם מצד בני אדם, הן משתמשות ביריקות בכדי להרתיע.

הלמה היא חיה מבויתת באמריקה ומהסמלים של הרי האנדים, כבהמה שחיה בגבהים של 4,000-2,000 מטרים מעל פני הים. עוד לפני גידולה לבשר, היא משמשת לילידים כבהמת המשא העיקרית שלהם. זאת בזכות היכולת שלהן לשאת משקל השקול לכרבע ממשקל גופן.

הלמות הן חיות נבונות יחסית, ובתוך מספר חזרות הן מסוגלות ללמוד משימות פשוטות בעצמן. הן חיות כעדר, ביחד עם למות אחרות.

באזור האנדים מבטאים את שמה לְיָמָה ומקור שמה הוא בשפת הקצ'ואה העתיקה.


הנה עשרה דברים שלא ידעתם על הלמות:

https://youtu.be/Hxy_4O5lceY


ההבדלים בין הלמה והאלפקה:

https://youtu.be/ZAbFzZAPuOE


הלמות המצחיקות ביותר:

https://youtu.be/Tq_MdFz7mlE


מתעצבנת:

https://youtu.be/OMeonBRZH7I


גם כאן:

https://youtu.be/dGinm6KIC4Q


ולד למה בן יומו, ברגעיו הראשונים:

https://youtu.be/mHkxBU_tqLw


והלמה יורקת על ילד:

https://youtu.be/A_6XHB8D9vQ

הגואנקו (Guanaco) הם קרובים לא רחוקים של הלמה והאלפקה, הגמלים של הרי האנדים. הם חיים באזורים כמו פטגוניה, מקומות שיש בהם תנודות קיצוניות של טמפרטורה וקשה להשיג בהם מזון. ההתאמה שלהם לאזור היא מצוינת.

הגוואנקו רץ מהר מאד. מהירותו מגיעה ל-55 קילומטרים לשעה.


הנה סרטון על הגואנקו - הגמלים הפראיים של הרי האנדים שבדרום אמריקה:

http://youtu.be/lRRKYG8M87A

יריד פּוּשְקָר (Pushkar fair), שנקרא בעבר פסטיבל הגמלים של פושקר, הוא מהפסטיבלים הגדולים בהודו. הוא מתקיים מדי שנה בעיר פושקר שבמדינת ראג'סטאן בהודו ומציע ב-9 ימי הפסטיבל הזדמנות מיוחדת ונדירה, לחוות את הצבעוניות, החיוניות והמורשת העשירה של צפון-מערב הודו.

יריד הגמלים ידוע בהודו בשם "מלה פושקר". למעשה, הוא משלב פסטיבל דתי עם שוק מסורתי של בהמות, כשהמוקד העיקרי הוא המסחר בגמלים ומכאן שמו.

זה קורה בכל שנה, במהלך לילות הירח המלא של חודש הקאריטה, שמקביל בערך לחודש נובמבר. אז מתכנסים בפושקר סוחרים, חקלאים ונוודים מרחבי ראג'סטאן וממדינות שכנות בצפון-מערב המדינה. במהלך היריד, הם סוחרים באלפי גמלים, סוסים ובקר, תוך ניהול משא ומתן מורכב ומסורתי.

היריד הזה מציע הצצה נדירה ומיוחדת לאורח החיים הנוודי באזור ולתרבות הראג'סטאנית המסורתית. לצד מרוצי גמלים ותחרויות הקישוט והיופי לגמלים, המשתתפים נהנים מהופעות מוסיקה מסורתית וריקודים עממיים, קניות ומסחר בשווקים צבעוניים בהם נמכרים תכשיטים, יצירות מלאכת יד ואוכל עממי.

לצד המסחר בבעלי חיים היריד מציע את אחד האירועים התרבותיים והמסחריים המרשימים ביותר בהודו. לצד היריד, זהו פסטיבל של ממש, שמציע מגוון פעילויות תרבות ובידור. ההודים ידועים באהבתם לקישוטי נייר, מקשטים את הגמלים בשרשראות ופרחים בכל צבעי הקשת,ץ והופכים אותם לספינות פאר מקושטות בשלל צבעים, שלא מזכירות לרגע את הצבע האופייני והדהוי של ספינות המדבר המוכרות לנו.

ברחבת תצוגת הבקר הגדולה שבקרבת האצטדיון המקומי הגדול הם עורכים גם תחרויות רכיבה, חליבה ותערוכות בקר. באצטדיון עצמו מתקיימים מופעים משעשעים, תחרויות כמו תחרות השפם הארוך וענפי ספורט אקזוטיים, לצד תערוכות של ציורי קיר מסורתיים של נשים ותצוגות של טורבאנים הודים.

בצד הדתי, מושך אליו היריד לא מעט צליינים, הבאים לטבול במימי אגם פושקר, האגם הקדוש של העיר, וגם לבקר במקדשים שמסביבו. אל הפסטיבל בעיר הקדושה מגיעים אז מאמיני האל ברהמה, חלקם הגדול עניים שיגיעו פעם אחת במהלך חייהם, או לפחות בגלגול הנוכחי.

ועדיין, עם השנים הפך יריד הגמלים בפושקר לאטרקציה בינלאומית, המושכת אליה תיירים ומבקרים מרחבי העולם. זה יוצר מרקם עדין בין שימור המסורת והאותנטיות שלו לבין סיפוק והתאמה למבקרים הזרים שבאים לחוות וליהנות בו.


הנה פסטיבל הגמלים של פושקר שברג'סטאן:

https://youtu.be/MgSQfN7SBmg


בפסטיבל הגמלים של פושקר יש הרבה חוויות נוספות:

https://youtu.be/fnrwJJApfOY


וכל פסטיבל הגמלים של פושקר:

https://youtu.be/OipF6M6JwQQ

האוכף (Saddle) הוא מעין מושב שמחברים לגבו של הסוס, או כל בהמה אחרת.

האוכף מיועד בעיקרו לשמירה על יציבות הרוכב על הבהמה. כבר מאות שנים שמייצרים אוכפים עבור סוסים, בעיקר לנוחות הרוכבים עליהם.

בנוסף לחלק עליו יושבים באוכף, יש מספר מתקנים שמהווים חלק מהאוכף עצמו. לארכופים, התלויים משני צידי האוכף, מכניס הרוכב את רגליו.

הקרן, שנמצאת בקדמת האוכף, לפחות באוכפי הרכיבה המערביים, מאפשרת לרוכב לאחוז בה.

המשענת, שבצדו האחורי של האוכף, תומכת בגב הרוכב ומונעת כאבים ברכיבה ארוכה או קשה.


בנוסף. לכך משיג האוכף כמה מטרות נוספות:

נוחות - לאפשר רכיבה נוחה לרוכב ולסוס.

שיווי משקל - לשמירה על שיווי המשקל בעת הרכיבה.

איזון - לאיזן את משקל הרוכב ולהפחית מהסוס מאמץ.


#אילו סוגי אוכפים קיימים בעולם?
קיימים שלל סוגים של אוכפים, כולל סוגים מקומיים, הנהוגים באזורים מסוימים בעולם ולא מוכרים באחרים כלל.

ארבעת הבולטים שבין סוגי האוכפים הם:

#אוכף "ווסטרן"
אוכף בעל קרן, לרוב מסיבי ועשוי עור. אלו האוכפים בסגנון המערב הפרוע, מאלו שרואים במערבונים שבקולנוע. במקור הוא נועד לרעייה של בקר.

#אוכף "טריק ריידינג"
מיועד לרכיבת פעלולים. יש לו קרן מקדימה ורצועות ואלה מאפשרים לרוכב להיאחז בהם בידיו וברגליו היטב, במהלך ביצוע פעלולים או רכיבת רודיאו, בה הסוסים מאתגרים את הרוכב.

#אוכף מרוצים
אוכף קל יחסית, שמטרתו הפחתה מירבית של המשקל על גב הסוס.

#אוכף אנגלי
אוכף שנועד לרכיבה אמנותית, שנקראת "דרסאז'", ולמרוצי מכשולים וקפיצות מעל מכשולים. זהו אוכף קל יחסית ולא מכיל קרן.


הנה בעל מקצוע שמייצר אוכפים לסוסים (עברית):

https://youtu.be/_nGWKY9qJyw


כך מתאימים אוכף לסוס (עברית):

https://youtu.be/DVHE0yfwKWc


אוכפים לגמלים (עברית):

https://youtu.be/GMRw27r07ek


ו"האוכף של נהר הקולורדו", שנקרא כך על שום עיקול הנהר בעל צורת האוכף המרהיבה שלו:

https://youtu.be/AsZdY6Hkc1I

אם כבשים ועיזים בויתו כבר לפני 8,000 שנה וחזירים לפני 7,000 שנה, בהמת המשא הראשונה שהאדם ביית היא החמור. העדויות על כך נמצאו בעמק הנילוס שבמצרים. כבר לפני כ-5,000 שנה השתמשו המצרים הקדמונים בחמורים כבהמות משא. ציורים שנחשפו בקברים מצריים מראים חמורים שבעקבותיהם צועד החמר, אותו אדם שנוהג בהם.

עדויות ארכיאולוגיות מצאו שבתקופה שלאחר מכן בויית הגמל במדבר ערב ובמרכז אסיה בויית הגמל הדו-דבשתי. הסוסים בוייתו לפני כ-4000 שנה

בהמשך, מעידים תבליטים שומריים שחמורים וסוסים החלו מבוייתים גם לשימוש מלחמתי. רכבי מלחמה שאליהם נקשרו נעו בעזרתם. במצרים העתיקה, לפני כ-3,300 שנה, נסעו מרכבות רתומות לסוסים ורדפו אחרי בני ישראל שיצאו ממצרים.

מרכבות כאלה ואחרות היו בשימוש רציף מאז ועד המאה ה-19. אז הומצאה המכונית והשימוש בבהמות משא הלך ופחת.


הנה ההיסטוריה של הסוסים המבויתים (מתורגם):

https://youtu.be/_uhIhkuh6zo


תולדות בהמות המשא:

https://youtu.be/_ODCZOcfNSc


ביות הבהמות והחיות:

https://youtu.be/IuVK6aHZyfQ


שבט הדינקה באפריקה המתמחה בגידול פרות:

https://youtu.be/7z3SsT-FW7Q?t=6s


והאם יכולנו לביית כל בעל חיים?

https://youtu.be/AMV2zE3vaVE

במשך מאות שנים חצו את הסהרה שיירות של סוחרי מלח משבטים ברברים מקומיים שזה היה עיסוקם.

למסע חוצה המדבר הקשה והמסוכן הזה קראו "סחר חוצה סהרה". החוקר הערבי אבן בטוטה סיפר שהיו שיירות שהגיעו למספרים של 12 אלף גמלים בשיירה אחת!

מובילי השיירות נהגו להאכיל את גמלים בכמויות עצומות של אוכל בחודשים שלפני היציאה למסע. זאת כדי שיוכלו לעבור את המסע מבלי לאכול.


הנה סרטון קצר על שיירות המלח העתיקות של הסהרה:

https://youtu.be/TjydQPIuuNA


גם במדבר של אתיופיה התנהלו שיירות דומות:

https://youtu.be/PgDiW2ELx7k


ממלכת גאנה העתיקה שהפכה לאימפריה מהובלת שיירות של מלח וזהב:

http://youtu.be/dyQwEPcqR5U


צילום מהאוויר של המדבר במרוקו ושיירות העוברות בו:

https://youtu.be/JzjHpr7JMr8


ובני הטוארג מקבלים שיירה שחצתה את הסהרה:

http://youtu.be/28y8AgiOhnw

האלפקות הן חיות יצריות, שמאבק ביניהן מלווה ביריקות אחת על השניה. "ויכוחים" בין אלפקות על מעמד בעדר, על מזון או אפילו "ריבים רומנטיים" על בני זוג - כל אלו מתנהלים בעיקר ביריקות אחת על השניה...

אולי הן לא מאד מנומסות אבל הן בהמות משא נאמנות שמסייעות רבות למקומיים בהרי האנדים שבדרום אמריקה. הן קרובות של הגמל, אבל בגלל שהן חיות בהרים גבוהים וקרים, הן נראות הרבה יותר קטנות ממנו ולא נאלצות לשמור מים ומזון לזמן ארוך. מצד שני, הן מלאות בצמר ושומרות היטב על חום גופן.

ואין צורך לדאוג - האלפקות לא יורקות על בני-אדם, אלא אם הם נקלעים בטעות לזירת המריבה שלהן.


הנה האלפקות של פרו:

http://youtu.be/BByOfErgwqA


כך היא יורקת כשהיא חשה מצוקה, אפילו כשמטפלים בה:

https://youtu.be/_R86PmoGMCY


ועוד על האלפקות בדרום אמריקה:

http://youtu.be/TuUcWhxaRY4

"סוסיתא" היא מכונית מתוצרת ישראל, שיוצרה על ידי חברת אוטוקרס בין השנים 1960-1975. היא הייתה מכונית זולה ויעילה, שאפשרה לאזרחים "רגילים" בישראל לרכוש רכב למשפחה גם ללא תקציב גבוה למכונית מיבוא.

היא החלה כמכונית די גרועה ובנוייה רע, עם מנוע אנגלי ממוצע. בהמשך היא השתפרה אך על אף שהייתה מכונית ממוצעת ולא מיוחדת בשום דבר, זכתה הסוסיתא במהלך השנים למעמד מיתולוגי בישראל.

אבל המעמד הזה לא התפתח תודות לנהגים שנהגו בה. הסוסיתא הייתה רכב מועד לתקלות ולא איכותי כמו המכוניות היקרות מתוצרת חוץ. לעגו לה ולבעלים הגאים שרכשו אותה אז, באמירות כמו "סוסיתא קנית - על הכסף בכית!" או "סע וטייל בקרטוני ישראל".

אחד הדברים המעניינים שנקשרו בסוסיתא היא האגדה על כך שגמלים אוהבים לאכול אותה. בניגוד למכוניות שעשויות ממתכת, גופה של הסוסיתא היה עשוי מפיברגלס. לא ידוע מי עשה זאת, אולי מתחרה עסקי, אבל מישהו הפיץ שמועה שגמלים אוהבים ללעוס את הפיברגלס של הסוסיתא. אם זה נכון, הרי שככל הנראה הוא ניסה להניא את הרוכשים מלקנות רכבים כאלה ולהעבירם לטובת המכוניות שהוא מייצר.. האמת היא כמובן שאין שום דבר בשמועה ומעולם לא הזמין שום גמל סוסיתא לארוחת הצהריים שלו..

את השם "סוסיתא" בחרה יצרנית המכונית לאחר שערכה משאל וזכתה לאלפי הצעות לשמות למכונית הישראלית הראשונה. השם, אגב, הוצע בידי 7 אנשים שונים. הוא שילוב של הר סוסיתא שמשקיף על הכנרת, עם כוח הסוס של מנוע הרכב.


הנה סיפורה של הסוסיתא והאם הגמלים באומת אוכלים לה את הפיברגלס (עברית):

https://youtu.be/fjrxc1R_BbE


נסיעה בתוך סוסיתא (עברית):

https://youtu.be/GjhlE-ykPO4


היא נוסעת עד היום (עברית):

https://youtu.be/e1HHgp_FozM


כתבת טלוויזיה מרתקת על הסוסיתא ואספנים אוהבים (עברית):

https://youtu.be/4EI5mIZNzCU?long=yes


ותכנית טלוויזיה משעשעת שהוקדשה לה (עברית):

https://youtu.be/L0ONvpMtRng?long=yes

דרך המשי (Silk road) היא אוסף דרכים יבשתיות וימיות שקישרה בין סין (העיר שי-אן של ימינו) לבין טורקיה (העיר אנטיוכיה). הדרך החלה לפעול בשנת 35 לפני הספירה והיא תרמה רבות לעוצמת האימפריות העתיקות של הרומים, הסינים וההודים. בדרך המשי עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק ואירופה.

דרך המשי הייתה נתיב המסחר המוכר והמשמעותי ביותר בעולם העתיק. לאורך הדרך עברו כמובן סחורות ומוצרים, אך עברו בה גם של מגוון רחב של רעיונות תרבותיים, ידע מדעי, המצאות חדשניות, ואמונות ומנהגים דתיים. שהופצו ושותפו דרכה בין תרבויות שונות, ממלכות שונות ועמים שונים.


שם הדרך מיוחס למסחר במשי שעבר בדרך זו מהמזרח למערב ואת טביעת השם מייחסים לגאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן שחי במאה ה-19.


הנה סיפורה של דרך המשי (מתורגם):

http://youtu.be/vn3e37VWc0k


תולדות דרך המשי:

https://youtu.be/Ccxl9yigi90


על דרך המשי כיום (עברית):

http://youtu.be/y32skvh-hWc


וסרט תיעודי על דרך המשי מאז ועד ימינו:

https://youtu.be/nXptcteCeqg?long=yes