גלשן אוויר (hang glider), שיש המכנים "גלשון אוויר", הוא מתקן תעופה ספורטיבי לא ממונע. הוא מציע שילוב של תחביב לשעות הפנאי וספורט תחרותי. גולשים מיומנים יודעים לספר שגלישה אווירית בגלשון האוויר היא החוויה הקרובה ביותר למעוף הציפור.

גלשן האוויר בנוי משלד אלומיניום קל ובדים המתוחים עליו. הגולש תלוי על המתקן בעזרת רתמה המחוברת לשלד הגלשן. השליטה בכיוון המעוף של גלשן האוויר מתבצעת על ידי הטיית הגוף ימינה ושמאלה, בעוד שהאטה והאצה של המהירות מתבצעת על ידי תנועת הגוף של הגולש קדימה ואחורה.

בגלישה האווירית ניתן לגמוע מרחקים גדולים מאד. אם בתחילת עידן גלשני האוויר ניתן היה לגלוש רק במורד, כיום עושים גולשי אוויר מיומנים מרחקים של מאות קילומטרים בגלישה אווירית אחת. בישראל למשל, גמא גולש מרחק של 200 קילומטרים בתוך 6 שעות גלישה, מאופקים ועד לעיר אילת. גלישה כזו נקראת "קרוס" (מלשון Cross Country, שהיא "חוצה המדינה"). לטיסות כאלה נדרשת בדרך כלל המראה בגרירה, שמתבצעת על ידי גרירה של הגלשן באמצעות כלי רכב. הרכב הממונע מאפשר לגולש להמריא ולטפס לגובה ואז להשתחרר ולגלוש הלאה באופן עצמאי.

גולשי אוויר מיומנים יודעים לנצל את ה"תרמיקות", שהם זרמי אוויר חמים העולים למעלה, בכדי להגיע לגובה רב. גולש אוויר ישראלי הגיע לגובה של כמעט 5 קילומטרים במעוף שכזה.


הנה גלשן אוויר בגלישה בהרים:

https://youtu.be/S2b4IL1or7I


מעל הים:

https://youtu.be/9URS7fLd_K4


גולש אווירי שהחליט לנחות על דאון:

https://youtu.be/OIk0XzAfbs0


והפעלולן בוב ווילס שחיבר אופנוע לגלשן אוויר ובדק אם יצליח לגלוש עם משקל כזה:

https://youtu.be/lLygZUrLv9M