ליאונרדו דה וינצ'י היה מהאנשים המבריקים בהיסטוריה. הוא היה חוקר, רופא, מדען ואמן דגול, בן תקופת הרנסאנס. אבל לא כולם יודעים שהוא היה גם מגדולי המתכננים של כלי תעופה. כבר במאה ה-15 הוא שרטט תכניות לכלי טיס אפשריים. בין השאר הוא גם שרטט דגם מוקדם של מסוק.

ליאונרדו לא זכה לבנות את כלי הטיס שתכנן. בתקופתו גם מנועים לא הומצאו עדיין ולכן לא ניתן היה להעלות לאוויר מכונות טיסה דוגמת אלה שתכנן. בנוסף למסוק, הוא הכין גם מאות שרטוטים אחרים, של מעוף הציפורים, מצנחים ומנגנוני תעופה שונים, כמו האורניתופטר שחיקה את מעוף הציפור. נסיונות לבנות את המכונות הללו הסתיימו בדרך כלל בהתרסקות.

ללאונרדו היו מאות רישומים וסיכומים ביומנו שנגעו במחקר התעופה, וכנראה שאחת התשוקות הגדולות ביותר שלו הייתה לטוס בשמים בדיוק כמו ציפור. למעשה, הדגם שעבד עליו כ-"מכונה המעופפת" קיבל את השראתו ממבנה גופם של ציפורים ועטלפים. העיצוב שלו כלל זוג כנפיים ענקיות שמחוברות למסגרת עץ, בתוכה יושב הטייס בשכיבה על הבטן ושולט בכנפיים בעזרת ידיות. למרבה הצער, לאונרדו מעולם לא בנה את המכונה הזו, וגם אם היה מנסה לבנות אותה, היא לא הייתה חווה הצלחה. זאת משום שלמכונה לא היה מנוע, כך שלא ברור כיצד הייתה אמורה להתנתק מהאדמה ולהתחיל את מסעה ברום השמיים. גם אם היו דוחפים את המכונה מקצה צוק, הסבירות שהטייס היה חוזר בריא ושלם לאחר טיסת המבחן, הייתה נמוכה מאוד.

בני האדם היו צריכים לחכות כ-400 שנה עד שבאמת יכלו לעוף, ורק בשנת 1903, בנו האחים ווילבור ואורוויל רייט את הדגם הראשון שהצליח לעוף, ודחפו קדימה את תחום התעופה. כיום מציג מוזיאון דה וינצ'י שבעיר הצרפתית אביניון את מכונות הטיס שהמציא. גם בעירו שבאיטליה, העיר וינצ'י, ישנו מוזיאון שמוקדש להישגיו ובו דגמים רבים שנבנו משרטוטיו של הגאון בן העיר.


הנה סרטון שבו כמה ממכונות הטיסה שתכנן דה וינצ'י מתחילות לעוף:

http://youtu.be/pxBm7eg37MQ


ההמצאות האוויריות של ליאונרדו דה וינצ'י ורישומיו הרבים למכונות מעופפות שונות:

http://youtu.be/ugVB9ih9boQ


האם כך היא הייתה טסה?

https://youtu.be/O6Jn2AK44sg


התכניות של מכונת הטיסה נמצאות במחברות של ליאונרדו שבמוזיאון:

https://youtu.be/vzzNd1VlR3g


נסיון לתאר כיצד היו אמורות לטוס ואת המצנח שתכנן הגאון:

https://youtu.be/AdDWO_uoEuI


וקטע ממשחק המחשב אססין קריד שבו רודפים אחרי מישהו שבורח במכונת הטיסה שדה וינצ'י תכנן:

http://youtu.be/ORGVc1Sg7e8

בגיל 3 עשו לאלקסיס מרטין (Alexis Martin) בדיקת אינטליגנציה. המבחנים הראו תוצאה מדהימה. אלקסיס בת ה-3 התגלתה כבעלת IQ של 160. הממוצע באוכלוסיה הוא של 100 והיא יותר חכמה מ-99.9% מתושבי העולם!

הוריה של אלקסיס, שחיה בפניקס אריזונה שבארצות הברית, הבינו שהיא נבונה באופן קיצוני. הם החליטו לרשום אותה לארגון מנסה (Mensa). זהו ארגון בינלאומי של האנשים המחוננים בעולם. חברי מנסה הם אנשים בעלי מנת משכל גבוהה במיוחד. חברי הארגון נמנים על 2% העליונים של האוכלוסייה, בתוצאות מבחני IQ תקניים. אלקסיס התקבלה לארגון והיא ככל הנראה אחת מהילדים הצעירים ביותר שהיו חברים בו אי-פעם.

במנסה חברים כיום בסביבות 100,000 בני אדם מכל העולם, המשתייכים לשני האחוזים של האנשים הכי נבונים בעולם. חברי מנסה מגיעים כמעט מכל מדינות העולם. נראה שאלקסיס נמצאת בחברה טובה ובילדותה היא הייתה הצעירה ביותר מתוכם.


הנה סיפורה של אלקסה מרטין - הילדה המבריקה שהתקבלה למנסה בגיל 3:

https://youtu.be/3UNMdZLXj6Y


וראיון כמה שנים אחר כך, לרגל המצאה שלה:

https://youtu.be/clHpnTqMbDI

לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci) היה אולי גדול האמנים ומגדולי הממציאים בכל הזמנים. מדובר באדם שעסק בשלל תחומים ובכולם הצטיין והבריק. לא היה בתולדות האנושות אדם שכה הפליא לחקור, ליצור, לגלות ולתכנן כמו לאונרדו דה וינצ'י. הוא האמין שאמנות, מדע וטבע קשורים בקשר הדוק ביניהם.

כך הוא גם ניהל את זמנו. בחייו עסק לאונרדו מהעיר וינצ'י בתחומים מגוונים והתבלט כצייר, פסל, מדען, מהנדס, מתמטיקאי, אנטומאי, ממציא, אדריכל ומוזיקאי מצטיין. רבים רואים בלאונרדו את איש הרנסאנס הקלאסי, שעוסק בתחומים מגוונים ולא בתחום אחד.

כממציא הוא המציא אינספור המצאות, רובן מהפכניות לתקופתו והקדימו את זמנן במאות שנים. ביניהן ניתן למצוא המצאות כמו אופניים, הליקופטר, צוללת, מצנח, טנק, מכונת טיסה, מתקני גלישה לסקי מים, חליפת צלילה, אביר מכני, תוף שמנגן לבד ועוד.

רבים רואים בלאונרדו את אחד הציירים הדגולים בתולדות האמנות. הוא צייר בקושי 20 ציורים אבל הותיר מורשת מופלאה בתולדות הציור ואת הציורים הנודעים ביותר בהיסטוריה. הבולט שבהם הוא כמובן "המונה ליזה" - הציור החשוב והמפורסם ביותר בעולם, שנמצא במוזיאון הלובר בפאריס. גם "הסעודה האחרונה", הציור שצייר לאונרדו על קיר חדר האוכל של מנזר בעיר מילאנו, נחשב לפנינה אמנותית מהחשובות בתקופת הרנסאנס.

שם משפחתו של לאונרדו לא היה שם משפחה, אלא שיוך לעיר שבה גדל: "לאונרדו מהעיר וינצ'י".


הנה סיפור גדולתו של לאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/MzNz-0Aw-vY


כמה מההמצאות החשובות של לאונרדו דה וינצ'י:

https://youtu.be/PwOlIGGDVjE


סקירה על חייו והאמנות שלו:

http://youtu.be/lFN5hRukDlo


בניית דגם של כלי התעופה שלו (עברית):

https://youtu.be/F8a5QdKwTUs


ביל גייטס מייסד מיקרוסופט מסביר שאת כל הישגיו המדעיים לאונרדו השיג לבדו, באין עמיתים מדעיים ראויים בתקופתו:

https://youtu.be/oOUjIcH67y8


סרט תיעודי על אינספור הכישרונות של לאונרדו (עברית):

https://youtu.be/pN2pPhpAxXk?long=yes


ותכנית חינוכית ומשעשעת על האמנות של לאונרדו (עברית):

https://youtu.be/sseW-WNrJmk?long=yes

פיקאסו, מהאמנים המהפכניים במאה ה-20, אמר פעם ש"אמנים טובים מעתיקים, אמנים דגולים גונבים". סטיב ג'ובס, המקביל הטכנולוגי ואחד המוחות המבריקים בתחום המחשבים ומוצרי האלקטרוניקה, הצהיר לא פעם ש“גאונים אמיתיים גונבים".

אפילו אלברט איינשטיין הדגול אמר פעם ש"סוד היצירתיות הוא לדעת להסתיר את מקורותיך."

איך זה מסתדר עם התפיסה שגניבה ויצירתיות הם בעצם דבר והיפוכו? - הרי נאמר לא פעם ואפילו בתורה "לא תגנוב". מצד שני, רבים רואים ביצירה ובגניבה משהו שהולך, מה לעשות, ביחד.

נראה שכל הגאונים הללו ניסו לומר בשפה פשוטה שכשנוצרת יצירה אמיתית, כל המקורות והגניבות שבה מתמזגים אליה ונמסים אל תוכה כך שהמרכיבים הללו לא נראים יותר כפרטים נפרדים ולא נתפסים עוד כהעתקה או כגניבה.

הקלישאה מחוזקת במשפט עממי, שגם הוא נראה גנוב מפיקאסו או ממישהו דומה ואומר "חובבים מעתיקים, גאונים - גונבים!"

אז האם באמת "אמנות היא גניבה" כמו שפסק פיקאסו באמירה אחרת שלו?

קודם כל, התשובה היא כן. בעבודות טובות בלתי אפשרי שלא יהיו דברים שלקוחים ממקומות אחרים. כל אדם יצירתי הוא אדם שמוחו מכיל כל כך הרבה השפעות, רעיונות, מראות, צלילים, חיבורים אסוציאטיביים, מחוות ומה לא, עד שגם אם ירצה, לא יוכל שלא להשתמש, לעיתים קרובות שלא מדעת, בדברים של אחרים.

כל אדם יצירתי באמת משתמש בדברים שמתכתבים, עושים מחווה, או בקיצור ובשם כולל "גונבים" לאחרים. אבל זה טוב ומותר כל הזמן שהיוצר עושה בהם שימוש אישי חכם, מחבר אותם לאמנות שלו, לפרויקט הספציפי, באופן שהופך אותם רלוונטיים ומחוברים היטב ובצורה עדינה והרמונית לנושא.

כך, אגב, פועל המדע, שב-500 השנה האחרונות הביא את האנושות להישגים בלתי נתפסים. שם בהגדרה, כל מדען וחוקר מפרסם את ממצאיו לעיון הקהילה המדעית כולה, תוך שהוא כולל בעבודתו שלל ממצאים של קודמיו. הבאים בתור אחריו ייקחו את עבודתו, ממצאיו ומסקנותיו ויצרפו אותם כרצונם לתזה שהם יחקרו וייבחנו והם ישמשו אז כר לממצאים שיפרסמו בתורם.

כך, כל מדען שמצליח יעשה זאת "על כתפי נפילים", כמו שהטעים פעם אייזיק ניוטון, מי שבעיני רבים נחשב כגדול המדענים בהיסטוריה.

אבל גם המדע וגם התרבות מראים שיש תנאי נוסף ליצירתיות שגונבת - גם אם אתם אוספים ומשתמשים ברעיונות של אחרים, הם צריכים להיות רק חלק ורצוי קטן מהדבר שלכם. קחו כרצונכם השפעות ורעיונות ממקורות אחרים, אבל דאגו שמה שאתם עושים לא יהיה בעצמו כמו של האחרים.

שיהיה רמיקס, שיהיה מושפע, מתבסס, משתמש. שיהיה מצטט, אבל שלא יהיה גנוב. או במילים אחרות, אם ציירתם ציור וגנבתם רעיונות של פיקאסו או מלביץ' - שימו לב שהציור עצמו הוא לא כמו שלהם. הרעיונות או המרכיבים? - אוקיי. אבל הציור - אסור!

אם כתבתם שיר, אין בעיה אם מרכיבים מסוימים מזכירים למאזין שירים מוכרים, כל זמן שהשיר עצמו יהיה מקורי ולא יישמע כמו משהו שעשה מישהו אחר, או סתם מועתק ממישהו... אגב, במקרים רבים זה אפילו עניין משפטי. במוסיקה למשל, אם תעברו מספר מסוים של צלילים, הם כבר לא רק "מזכירים מנגינה של אחר" אלא ממש המנגינה - במקרה כזה, הפרתם זכויות יוצרים ותשלמו על זה ביוקר. קראו דוגמאות לכך באאוריקה, בתגית "זכויות יוצרים".


הנה פיקאסו בעבודה:

https://youtu.be/Nxes8pyHkJc


מקורות ההשפעה על טרנטינו, מגדולי הבמאים בקולנוע ומ יצירתיים שבהם:

https://youtu.be/1czSxBi-O9g


וכך גונבים באופן יצירתי, כמו שעשו הגאונים:

https://youtu.be/i7LBHe5-01Y?long=yes

מה אתם עשיתם כשהייתם בני 6? - אל תקחו את זה קשה אם ויליאם ג'יימס סידיס כתב בגיל הזה ספרים ב-7 שפות שונות...

ילד הפלא המבריק וויליאם סידיס (William Sidis) היה אדם על-אנושי באינטליגנציה שלו ואחת התופעות האנושיות המרתקות בהיסטוריה. מנת המשכל של מי שלמד לקרוא בגיל שנתיים ובגיל 4 כתב שתי עבודות מחקר, הוערכה בבגרותו בטווח שבין 250 ל-300 (כלי המדידה של אינטליגנציה כה גבוהה לא היו אז).

הגאון הצעיר, בן למשפחה יהודית בארצות הברית, נולד ב-1 באפריל 1898 בניו יורק להורים יהודים שהיגרו מאוקראינה. בוריס סידיס, אביו, היה פסיכיאטר מוערך ואימו הרופאה, שרה, שניהם בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות. מרגע לידתו, התמקדו השניים בפיתוח היכולות האינטלקטואליות שלו באופן אינטנסיבי, תוך יישום שיטות חינוך ניסיוניות שאביו פיתח.

התוצאות לא איחרו לבוא: בגיל 18 חודשים, וויליאם הצעיר כבר ידע לקרוא את ה"ניו יורק טיימס". בגיל שלוש למד לכתוב במכונת כתיבה ובגיל שש כבר שלט בשפות אנגלית, לטינית, יוונית, רוסית, צרפתית וגרמנית, עם טענה שלא ברור אם היא מדויקת שגם עברית הוא דיבר. בהמשך חייו הוא למד ושלט ב-25 שפות.

ההישג מדהים הגיע לתקשורת ומשך לו תשומת לב תקשורתית, בעוד העיתונות כינתה אותו "הילד המופלא מבוסטון". בגיל 7 מתקבל ילד הפלא לבית הספר התיכון, לאחר שהוא עובר את בחינות הכניסה. בשל גילו הצעיר הוא נאלץ להמתין עד גיל שמונה, כדי להתחיל את לימודיו... את התיכון הוא סיים תוך שנה וחצי בלבד.

בגיל 11, מתקבל סידיס לאוניברסיטת הרווארד והוא הופך לסטודנט הצעיר ביותר שהתקבל אי פעם למוסד היוקרתי, שגם בגיל בוגר קשה במיוחד להתקבל אליו. ודאי לא יפתיע איש לדעת שהוא סיים את התואר בגיל 16 - בהצטיינות יתרה. כשקיבל את תעודת ההצטיינות הוא האשים את אביו בפני העיתונאים, על שהרס את חייו.

אז למד הציבור שכרופא ופסיכיאטר, אביו של סידיס האמין שהמוח ניתן לפיתוח, ממש כמו שריר. כמעט מלידתו של הילד, הוא גידל אותו במשטר קשוח של לימודים. בין השאר נאסר עליו לשחק עם ילדים בני גילו וכתוצאה מכך גדל סידיס ללא כישורים חברתיים וללא יכולת להסתדר עם בני אדם.

הדבר גרם להתעוררות בעיות נפשיות בילד. והחלו אצלו תופעות של היסטריה וצחוק עצבני וחזק. אגב, עליו התבסס הסרט "סיפורו של וויל האנטינג" בכיכובו של מאט דיימון.

עוד במהלך לימודיו בהרווארד, הוא פיתח תיאוריה מתמטית על הממד הרביעי והרצה בנושא בפני החברה המתמטית האמריקאית. וויליאם גם פיתח שפה מלאכותית משלו שקרא לה "וונדרלנד" והתעמק בחקר תופעות קוסמולוגיות.

השינוי התרחש כשסידיס התבגר וההבטחה המוקדמת לא התממשה כמצופה. גאון העל הלא אנושי סבל מצבר משמעותי של קשיי הסתגלות חברתיים והתקשה למצוא את מקומו בחברה. אף שהמשיך במחקריו האקדמיים, סידיס בחר לחיות חיים פשוטים ומבודדים, החל לעסוק בעבודות פקידות פשוטות והתרחק מהעין הציבורית ומפרסום. בשנת 1920 הוא פרסם את ספרו החשוב "The Animate and the Inanimate", בו הציג תיאוריות מקוריות על תרמודינמיקה והיקום. ספרים נוספים שהוא פרסם, התפרסמו תחת שמות בדויים, כולל ספרים בנושאים אזוטריים, כמו הספר המקיף על תולדות התחבורה בארצות הברית וספר נוסף - על אספנות כרטיסי רכבת...

בשנת 1944 ולאחר שחי בניו יורק בבדידות יחסית, נפטר סידיס משבץ מוח והוא רק בן 46. אנשי חינוך ופסיכולוגים עסקו רבות בסיפור חייו ובקרב על הדרך הנכונה לטפח ילדים מחוננים. לא מעט עיסוק היה גם במחיר הרגשי והחברתי שכרוך בדחיפת ילדים להישגים אקדמיים מוקדמים מדי. וויליאם ג'יימס סידיס נותר סמל למורכבות שבין גאונות אינטלקטואלית להסתגלות חברתית ורגשית.


הנה וויליאם סידיס, האדם עם ה-IQ הגבוה בהיסטוריה (עברית):

https://youtu.be/cT9_HPPkmIA


תולדות חייו והישגיו באנגלית:

https://youtu.be/2A68hLvl7O0


מהי אינטליגנציה, או IQ (עברית):

https://youtu.be/5HYT0-8U29U?long=yes


כך הוא גודל וטופח מגיל צעיר להיות גאון על (מתורגם):

https://youtu.be/Dm6e5OcrU6Y?long=yes


וסיפורו המדהים:

https://youtu.be/L0zOdg7PCkQ?long=yes

ילדים מוכשרים במיוחד למוסיקה הם אינם תופעה חדשה. מוצרט כתב סימפוניה בגיל 6, שופן והפסנתרן הסיני לאנג לאנג (Lang Lang) ניגנו פסנתר בקונצרטים של ממש באותו גיל ושירלי טמפל זכתה באוסקר.

ילד פלא סיני אינו דבר יוצא דופן. לדברי פרופסור אריה ורדי, הפסנתרן הישראלי המפורסם, ילדים פסנתרנים בסין מנגנים בגיל צעיר ברמה גבוהה מאד. לכבודם נפתחה בבייג'ינג שבסין, בשנת 2016, תחרות רובינשטיין לילדים, שנועדה למי שגילם עד גיל 18.

אבל איך זה קורה? - אמנם אפשרי שילדים ינגנו בווירטואוזיות וברמה גבוהה, אבל לרוב מדובר בתופעות נדירות יחסית מאצל מבוגרים. מה שתורם ליכולת המופלאה הזו ובגיל כה מוקדם הם ההתפתחות הגופנית של ילד הפלא, הזמן שהוא מקדיש לתרגול וניסיונו המוסיקלי והכללי.

ההתפתחות הגופנית שלהם היא אחד האתגרים המרכזיים שעמם מתמודדים ילדים בהקשר לנגינה ברמה כהגבוהה של מוסיקה. רבים מכלי הנגינה מחייבים את הילד למיומנות ושליטה פיזית ברמה כה גבוהה, במיוחד לילדים הגדלים ומתפתחים עדיין. האצבעות גמישות והחזקות הנדרשות לנגינה בפסנתר או בגיטרה, כמו גם הקואורדינציה הפיזית והסיבולת הנדרשים לנגינה בתופים וכך הלאה.

גם הזמן שהילדים מקדישים לתרגול ושליטה בכלי הם גורמים חשובים בהצלחתם להגיע לרמה כה גבוהה של נגינה. גם מבלי להיכנס לפירוט מוגזם, ברור שלילד אין את הזמן הנדרש על מנת לתרגל כמו מבוגרים שזה מקצועם והקריירה שלהם. גם ההזדמנויות להופיע או ללמוד ממוסיקאים מנוסים אינן רבות אצלם. מכאן סביר שיידרש להם זמן רב יותר על מנת לפתח את המיומנויות והטכניקה הנחוצות כדי לנגן בווירטואוזיות המדוברת.

ועדיין, היו מקרים, גם אם נדירים יחסית, של ילדים שהגיעו לרמת ביצוע ושליטה יוצאת דופן בכלי הנגינה שלהם. כולם ניחנו ללא ספק בכישרון וזיקה טבעית למוסיקה, שבזכותם הגיעו לרמה גבוהה של מיומנות, על אף שנאלצו להקדיש פחות זמן ממבוגרים מקצועיים לתרגול וחסרו את הניסיון שהיה לאותם מבוגרים מקצועיים.

אך ההכשרה המוקדמת והאינטנסיבית שהם קיבלו במוסיקה, סייעה לילדי הפלא הללו לפתח את כשרונם באופן מהיר ויסודי מבני גילם, כאלו שחסרו את התכונות הנדרשות או שפשוט לא עשו זאת.

כך שגם אם זה פחות נפוץ שילדים ינגנו ברמה כה גבוהה ובנגינה כה וירטואוזית, זה עדיין אפשרי, במיוחד אם עומדים להם ההתפתחות הגופנית, זמן התרגול והניסיון, לצד כישרון נדיר ומעט דחיפה מההורים.

הכירו כמה ילדים כאלה בתגית "ילדי פלא".


ילד הפלא הישראלי בן ה-10 שמנגן ומלחין כמו מקצוען:

https://youtu.be/4-HMPr648d0


הנה הפסנתרן בן 4:

https://youtu.be/omuYi2Vhgjo


הנה פסנתרנית בת 6 שלא רק שמנגנת נפלא, היא גם מחברת מוסיקה יפהפיה:

https://youtu.be/vUx4t4W4eVY


ועוד ילד שמנגן שופן:

https://youtu.be/hIngPGtPYGI

המחלוקת בין אדיסון המפורסם, שרצה להשליט את השימוש בזרם הישר ברשתות העירוניות והתעשייתיות, לבין טסלה, שהגיע מאירופה להצטרף אליו, אך צידד בזרם חילופין, היתה חריפה.

שורשי הריב בין שני הממציאים הגאונים היו נעוצים בריב אישי בין שניהם. הוא נולד כאשר אדיסון ניצל את טסלה, שעבד אצלו לאחר שהגיע מסרביה לאמריקה, כדי לפתור בעיה שהוא עצמו לא הצליח לפתור. אך אדיסון סרב לשלם לו על כך, כפי שהתחייב לפני כן. טסלה מחה על אי הצדק והניצול ופוטר. הוא הקים את החברה שלו ופיתח את הפתרון שלו, זה של זרם החליפין.

כמובן שהנימוק שהכריע בויכוח בין שתי השיטות שהציעו השניים למערכת החשמל של אמריקה היה טכנולוגי. אם במעגל חשמלי יש מתח בגודל מסוים, נניח 10 וולט, שבא להאיר נורת חשמל אחת שצריכתו 10 ואט אחד (נוסחת חוק אום), עצמת הזרם החולף בו היא אמפר אחד. אם נוסיף נורה נוספת במקביל לקודמת תוכפל הצריכה ל-20 וואט ויזרום זרם בעצמה של 2 אמפר.

ככל שנוסיף צרכנים יגדל הזרם והחוט המוליך את החשמל ברשת יצטרך להיות עבה (ויקר יותר). על פי תכנית אדיסון ידרשו תחנות כוח בכל רחוב ורובע בעיר. לעומתה אפשרה היכולת שהציע טסלה, להגביר את המתח של זרם חילופין, להעלות את המתח.

בכך ניתן היה להקטין מאד את עובי החוטים המוליכים ולהעביר חשמל ממפלי מים לאזורים מיושבים. לאדיסון לא הייתה תשובה לאתגר הזה, והויכוח הוכרע לטובת טסלה.


הנה סיפור מאבקם של שני גאוני החשמל וההמצאה, אדיסון וטסלה:

https://www.youtube.com/watch?v=ZInLPe_bezQ


וראפ מחוייך על המאבק הזה:

https://youtu.be/gJ1Mz7kGVf0

משפט הקוף המקליד גורס שבסופה של הקלדת כל רצף ארוך מספיק של תווים אקראיים, יופיע כמעט בוודאות, כל טקסט אפשרי. התאוריה אומרת שאם תהיה ההקלדה אינסופית, יווצר בוודאות כל טקסט שהוא, כולל נבואות, טקסטים של שייקספיר ורשימות מכולת מאתמול. זהו סדר שנוצר מתוך כאוס.

מתמטיקאי צרפתי בשם אמיל בורל היה הראשון שכתב את הדברים. הוא ניסח זאת כך שניתן לומר שאם קוף יקליד תווים אקראיים במכונת כתיבה, לבסוף הוא יקליד גם את כל כתבי וויליאם שייקספיר.

בגישה זו ניתן לענות גם לטענה שנבואות קדומות ניבאו כל מיני אירועים שקרו במאה האחרונה (כולל עלית היטלר, רצח רבין ועוד). הם גורסים בפשטות שבתנ"ך ניתן למצוא "רמזים" לאירועים אלה ואחרים, אם רק מחפשים מספיק...

אבל מה ניתן להפיק מהקלדות אקראיות כמו מה שהקופים מקלידים? - משפט הקוף המקליד הוא ניסוי מחשבתי בלבד. בניסוי שערכו ב-2003 בגן חיות, הסתבר שקופי המקוק שקיבלו 6 מכונות כתיבה למשך חודש כתבו רק 5 עמודים, שרובם היו מלאים באות "S" והרסו את מכונות הכתיבה. אתר שמדמה את הקופים המקלידים בעזרת תוכנה שיוצרת אינספור הקלדות אקראיות, הצליח להפיק 24 אותיות רצופות מתוך המחזה "הנרי הרביעי" של שייקספיר.


על תיאורמת הקוף האינסופי, או משפט הקוף המקליד (ללא מילים):

http://youtu.be/Imd_Vhg8Afk?t=13s


תיאור ציורי של תיאורת הקופים האינסופיים:

http://youtu.be/ipdRhgLWGXo


על תוצאותיו של הניסוי עם קופים ומכונות כתיבה:

http://youtu.be/pDUn7dDigvI


וסימולטור שמדמה את תיאורמת הקופים האינסופיים:

http://youtu.be/iSn8L6Uj5L8

אין הרבה מוסיקאים או אמנים כמו יוהן סבסטיאן באך, מי שהיו אנשי מקצוע מעולים בחייהם, אך נחשבו לסוג של משרתים, בזמן שצוידו בלידתם במוח גאוני מסוגו ועשו את אמנותם הכי טוב בהסיטוריה. מה שמכונה אצל הג'ן זי, דור ה-Z, בכינוי GOAT, ראשי תיבות של "הכי טוב בכל הזמנים" (Greatest of all times).

מי שהחל את דרכו כנער מקהלה, החל לנגן בכינור, הפך לעילוי בנגינת עוגב וצ'מבלו וזכה להיחשב בחייו כאחד מגדולי נגני המקלדת.

אך באך הירבה לחבר יצירות סולו לכינור, חליל ומקלדת ובתור מועסק אצל אציל עשיר, הוא אפילו יצר יצירות קלילות כמו "קנטטת הקפה", מעין פרסומת למשקה האופנתי שפרץ בתקופתו והפך לטרנד מטורף.

בגיל 38, זוכה באך לקבל את המינוי כמלחין והמוסיקאי הראשי בבית הספר של קתדרלת לייפציג. מכאן ועד מותו בגיל 65 הוא עתיד לספק בקביעות יצירות דתיות לכנסיות העיר וללימודי מקהלת הנערים המקומית. כך מחבר באך במהלך השנים יצירות מוסיקליות לפרקים מ"הברית החדשה", ביניהם קנטטות לתפילות יום ראשון ו"פסיונים", העוסקים בסיפורו של ישו.

הוא היה חדשן ונועז לתקופתו, בזמן שמסביב לא הבין איש איזו עבודה מצוינת באופן יוצא דופן הוא עושה. הוא נהג לפרוץ את גבולות הנכון והמקובל של טכניקות ההלחנה של זמנו. הן היו מאוד שמרניות והתבססו על גישה של יופי מגביל לצירופי צלילים נעימים, קונסוננטים בשפת המוסיקה. באך הלך על דיסוננס בלי לפחד וידע לצאת ממנו נהדר. זו רק אחת מפיסות הגאונות שלו.

האגדה מספרת שבמותו הוריש באך את תווי יצירותיו הגדולות לשני בניו. כל אחד מהבנים קיבל לידיו חצי מיצירות האב. אחד הבנים היה רשלן, מוזנח ולא רציני. הוא השתמש בדפי התווים הללו, היום כל אחד מהם יכול היה להיות שווה מיליוני דולרים, כדי לעטוף דגים וחפצים. מורשת אביו הייתה מבחינתו לא יותר מנייר אריזה...

הבן השני שמר באדיקות את כל התווים שקיבל ואחרי מותו הם נתרמו לארכיון. כך נשארה לעולם רק מחצית מהמורשת של גאון המוסיקה, לדעת רבים המלחין החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית.

והכל מפני שהמלחין יוהאן סבסטיאן באך, בקיצור באך, לא התפרסם בחייו בתור מלחין חשוב. הוא היה מלחין מקומי פורה וידוע, אך שמעו יצא ברחבי גרמניה דווקא כנגן עוגב מעולה, בכנסיות שבהן שרת כמלחין.

המוסיקה שלו, לעומת זאת, נתפסה כמיושנת, כבדה ומתוחכמת מדי לתקופה ולעולם המוסיקה ה"חדש" של אותם ימים. לפיכך, עם מותו של יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקה שלו נשכחה לחלוטין.

לחובבי ואוהבי המוסיקה הקלאסית קשה לדמיין עולם שבו לא נוכחת המוסיקה של הגאון הגרמני הצנוע הזה, אבל זה בדיוק היה המצב. המוסיקה שלו, שגם קודם זכתה רק להצלחה מקומית, הייתה צנועה מאוד ולא מוערכת מספיק, היא נעלמה, לא הושרה, כמעט ולא נוגנה או בוצעה ומעטים ידעו על קיומה.

וגם המעטים הללו הלכו והתמעטו.

מי שעתיד להחזיר את באך לעולם המוסיקה ולמעשה לחשוף אותו לעולם, הוא המלחין הגרמני היהודי פליקס מנדלסון, גאון גם הוא שזכה לכינוי "מוצרט היהודי". גילוי באך על ידי מנדלסון התרחש כ-100 שנה אחרי מותו של באך, כשמנדלסון המנצח חיפש יצירות לביצוע עם התזמורת שבראשה הוא עמד.

זוכרים את תווי יצירותיו של באך ששמר והוריש אחד מבניו של באך לארכיון בלייפציג? - אלה אותם תווים שבהם נתקל אז מנדלסון. המלחין והמנצח התפעל מהמוסיקה הנפלאה שאיש לא הכיר והבין שבידיו נמצאת מוסיקה מהרמה הגבוהה ביותר. במרץ 1829 הוא עתיד לבצע באולם הקונצרטים את המתיאוס פסיון, מהיצירות הגדולות והמרשימות של באך, המתארת את סיפורו של ישו בגרסת מתי, שנקרא בלטינית מתיאוס.

לראשונה זכה קהל חילוני לשמוע את המוסיקה הליטורגית, כלומר הדתית של באך. הדי הקונצרט ההוא הדהדו בכל אירופה והביצוע למוסיקה של אותו באך יצר גל של עניין במוזיקה שלו, שלפתע דומה היה שהיא מעניינת את כולם.

כשהחלו לבצע אותה ולפרסמה ברבים, החל העולם להבין את גאוניותו של המלחין הכמעט אלמוני, ש"פוספס" בחייו ועוד יותר במותו. מאז ידוע יוהן סבסטיאן באך כאחד מגאוני המוסיקה ומהמלחינים החשובים בכל הזמנים ולדעת רבים החשוב והטוב שבהם.

היום, כמעט 300 שנה אחרי מותו, שמו של באך נמנה על שורת המלחינים הגדולים בהיסטוריה וכראשון בן שווים במלחיני ה-B, ביחד עם בטהובן, ברהמס ויש המצרפים אליהם גם את הביטלס.

מאז הוא גם המלחין הקלאסי שזוכה להכי הרבה ביצועים, בהכי הרבה סגנונות ודומה שהוא תמיד רלוונטי ומצליח. מבאך בג'ינס ובסינתסייזר ועד באך של "בהיר יותר מחיוורון" בסיקסטיז, של ריפים מהסולואים של ריצ'י בלקמור מ"דיפ פרפל" בסוונטיז וכמובן באך שכל הרכב ג'אז מתכבד בעיבודים ליצירותיו ואפילו באך שאמני היפ הופ ומפיקי אלקטרו סוגדים למהלכים ההרמוניים המטורפים שלו. יחי באך שמת וקם לתחייה.


הנה סוד הגדולה של מי שמרבית המוסיקאים רואים בו את הגדול מכולם:

https://youtu.be/OUNTARNg_3s


תולדות חייו של באך בהיפ הופ:

http://youtu.be/TWwT_taX8N4


מי בא לנגן באך לפילה עיוורת?

https://youtu.be/VOr2O0FfpT8


כמה דוגמאות להשפעת באך על להיטי ענק:

https://youtu.be/4E8HUjxroFA?long=yes


פרטיטות של באך בביצוע הפסנתרן גלן גולד:

https://youtu.be/51dXnVmnrgU?long=yes


ומה קורה כשמנסים לג'נרט מוסיקה של באך בבינה מלאכותית:

https://youtu.be/HS0MXynfstA?long=yes

הצייר ההולנדי יאן וֵֶרמֶר התפרסם במאה ה-17 בהתמחותו בציור של סצינות בית מחיי המעמד הבינוני בהולנד.

במרבית ציוריו מתוארים נשים או גברים בביתם, כשהם עובדים, מנגנים או משוחחים זה עם זה.

יותר מציורים רגילים, נראים ציורים המדהימים של יאן ורמיר יותר כמו צילומים. שום טכנולוגיה ידועה במאה ה-17 לא איפשרה דיוק שכזה. לכן נחשב ורמיר גאון ויש הרואים בו אפילו את הצייר הגדול בכל הזמנים.

מי שיצירותיו עמדו במשך שנים רבות בצילן של עבודות גדולי הציירים ההולנדים דוגמת רמברנדט או פיטר דה הוך, קנה במאה ה-19 את מקומו כאחד מגדולי הציירים.

מרכיב הדגל בשינוי מעמדו של ורמיר היה הציור המפורסם ביותר שלו, "נערה עם עגיל פנינה" - ציור שזכה לכינוי "המונה ליזה ההולנדית".

במאה ה-20 הועצם המיתוס של ורמיר. זאת לאחר שבדיקות רנטגן של ציוריו הניבו מסקנה שאין מתחת לצבעים שום רישומי עיפרון או סקיצות של הכנה לציור עצמו.

אבל לאורך שנים רבות מסתובבת השערה שוורמיר השתמש בטכנולוגיה סודית כלשהי כדי ליצור את ציוריו המושלמים. ספק של ממש עוררה היכולת שלו לפענח את נפילת האור על עצמים שונים ולשחזר זאת בציור מדויק להפליא של המציאות.

רבים חשבו שכדי לצייר בדיוק מופלא שכזה, הוא השתמש בעיקרון ה"קמרה אובסקורה" (בעברית "לשכה אפלה"), הקופסה האפלה ששימשה גם לצילום המוקדם.

היה זה ממציא ואיש עסקים אמריקאי בשם טים ג'ניסון, חובב אמנות שהתעשר בעסקי הייטק, החליט לחקור את העניין ולמצוא את הטכנולוגיה ששימשה את האמן המוערך. הוא הצליח לייצר אותה מחדש, בעזרת מראות ועדשות אופטיות ולצייר את הציור המפורסם של האמן "שיעור במוזיקה".

הפרויקט שלו תועד בסרט והתוצאה המדהימה שצייר ג'ניסון, אדם שאינו צייר מקצועי, העלתה שאלות מעניינות לגבי מקומה של הטכנולוגיה ביצירת אמנות גדולה - האם אדם הוא פחות גאון כיוון שנעזר במכשירים שאיפשרו לו להעתיק את המציאות או שפיתוח הטכנולוגיה היא חלק מהגאונות שלו.

ואם זה בעייתי אצלו אז מה ניתן לומר על לאונרדו דה וינצ'י, שהיה לא פחות ממציא ומדען מאשר אמן וששני התחומים הללו פרחו אצלו דווקא משום שעסק בשניהם (כמו עוד 10 תחומים לפחות) והם תרמו אלה לאלה.


הנה קדימון לסרט של ג'ניסון, שבו הוא לומד לצייר כמו יאן או יוהנס ורמיר:

http://youtu.be/94pCNUu6qFY


הדגמה של טים מצייר עם המראות והעדשות הללו:

http://youtu.be/foG1NIdak7Y


השערות מוקדמות לסוד של ציורי ורמיר, בהם השתמש ככל הנראה בסוג של קאמרה אובסקורה:

http://youtu.be/jruwMMT_bc8


האם כך השתמש ורמיר בקאמרה אובסקורה כדי לצייר חלק מציוריו הגדולים?

https://youtu.be/5SpaJtCv1hI


וסרט תיעודי על יכולותיו המיוחדות של ורמיר לעבוד עם אור בציוריו:

https://youtu.be/DEior-0inxU?long=yes

המלחינה החשובה הראשונה בתולדות המוסיקה המערבית, שידועה לנו זהותה היא הילדגרד מבינגן (Hildegard von Bingen).

מי שהייתה נזירה גרמניה בנדיקטינית, מלחינה, משוררת, מחברת וחוזה מיסטיקנית הייתה ככל הידוע אישיות מגוונת ומרתקת, שחיה בין השנים 1098-1179.

הילדגרד, שעתידה להשאיר חותם במגוון תחומים, מעבר למוסיקה, טענה שראתה בגיל צעיר חזיונות אלוהיים. היא תיארה אותם בכתביה הרבים והחליטה להקדיש את חייה לאמונתה. עם השנים היא הפכה לאם המנזר ברופרטסברג שליד בינגן.

כמלחינה כללו יצירותיה בעיקר מוסיקה ליטורגית, דתית, בדגש על שירי הלל ופיוטים, אך הרבה מעבר לכך. הלחנים שלה עשירים ומורכבים וכללו טווח מלודי נרחב ויוצא דופן לתקופתה. היא גם הייתה יוצאת דופן בתקופתה, כשכתבה גם מילים וגם הלחינה את המוסיקה.

הילדגרד הייתה אישה פורצת דרך, בתקופה בה נשים לא ממש זכו להכרה כיוצרות. השפעתה ניכרת עד היום והיא זוכה להערכה רבה, גם בתחום המוסיקה וגם בתחומים אחרים, כמו רוחניות ורפואה טבעית. בשנת 2012, הוכרזה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-16, כדוקטור של הכנסייה, בהכרה נדירה בחשיבותה הדתית.

בנוסף ליצירותיה המוסיקליות, כתבה הילדגרד ספרים בנושאים תיאולוגיים, ברפואה טבעית ובמדעי הטבע, מה שמעיד על השכלתה הרחבה והתעניינותה במגוון תחומים.

וואו. גם כיום, 900 שנה לאחר שנכתבו, ממשיכות היצירות המוסיקליות שלה להשפיע ולהלהיב מאזינים, מה שמעיד על עומקן ועל איכותן הנצחית. הילדגרד מבינגן נותרת דמות מעוררת השראה בתחומי המוסיקה, הרוחניות והמדע, כשחייה ויצירתה ממשיכים להיות נושא למחקר ולהערצה בקרב חוקרים ואמנים כאחד.


#על יצירותיה
בין יצירותיה החשובות והיפות ביותר נמצאת "Ordo Virtutum" (סדר המידות הטובות), הנחשבת לדרמה מוזיקלית המוקדמת ביותר ששרדה עם מחבר ידוע. יצירה זו מתארת את המאבק בין הטוב לרע על נשמת האדם ומדגימה את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, דרמה ורעיונות תיאולוגיים.

אוסף נוסף של יצירותיה המרשימות נקרא "Symphonia armonie celestium revelationum" (סימפוניה של התגלויות הרמוניות שמימיות), הכולל 77 שירים ליטורגיים. בתוך אוסף זה נמצאת היצירה המפורסמת "O virga ac diadema" (הוי ענף ועטרה), המדגימה את כישרונה הייחודי בחיבור מלודיות מורכבות ועשירות.

שירים אחרים כמו "Ave Generosa", שיר הלל למרים הבתולה, "O viridissima virga" (הוי הענף הירוק ביותר), שיר תהילה לטבע ולאלוהות, ו-"O ignis Spiritus paracliti" (הוי אש רוח הפרקליט), המנון לרוח הקודש, מדגימים את יכולתה של הילדגרד לשלב מוזיקה, שירה ורוחניות באופן מרגש ומקורי.

יצירות אלו משקפות את אהבתה לטבע, את תפיסתה הרוחנית העמוקה ואת כישרונה הפואטי והמוזיקלי.


הנה "רוח הקןדש, המזרזת את החיים" מאת הילדגרד:

https://youtu.be/HYzPR0nwcmY


"הו, האש של רוח הקודש" של הילדגרד:

https://youtu.be/5zdUZ9WEyfM


"הו, כמה מופלא" גם הוא של הילדגרד:

https://youtu.be/u0T3cTTher8

שמו של אלברט איינשטיין הפך למילה נרדפת לגאונות. האיש שאמר שדמיון חשוב יותר מאשר ידע, היה גדול המדענים במאה ה-20 ואולי בכל הזמנים. הוא היה פיזיקאי יהודי שלצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית, נחשב לגדול התאורטיקנים בכל הזמנים.

איינשטיין זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה הגה, ששינתה את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה. תגליותיו פרצו דרכים חדשות להבנת העולם, האנרגיה והחלל. בזכותו נעשתה קפיצה אדירה בהבנת היקום.

הנוסחה המפורסמת שלו E=MC2, שבה קשר בין חומר לאנרגיה והסביר שאנרגיה עצומה אצורה בחומר, פרצה את הדרך לפיתוח תחום האנרגיה הגרעינית ולהישגים יוצאי דופן, גם בתחום האזרחי ובתחום החלל וגם בתחום הצבאי. הוא גם נודע בזכות תרומותיו ליסודות מכניקת הקוונטים, למכניקה סטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי (עליה קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921) ועוד.

מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לניצחון על הנאצים, בזכות השימוש שנעשה בנשק גרעיני במלחמת העולם השנייה. זאת בשל תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוח פצצת האטום בארצות הברית, על אף שהגדיר עצמו כפציפיסט. הסיבה - איינשטיין הבין שאם ארצות הברית לא תפתח נשק כזה שיאפשר את סיום המלחמה, יעשו זאת אויבותיה כנגדה וכנגד העולם החופשי. משהבין שניצחון של דיקטטורות כאלה יביא לסופו של העולם החופשי, הוא נקט עמדה ותרם תרומה גדולה לניצחון הדמוקרטיות.

איינשטיין אהב את מדינת ישראל ותמך בציונות מאד. עם הקמת המדינה הוצע לו התפקיד של נשיא מדינת ישראל הראשון, אך הוא לא ראה עצמו עוזב את המחקר ונאלץ לוותר על התפקיד ההיסטורי והחשוב לטובת המדע שכל כך אהב.


הנה שנת 1905 המופלאה שבה הפציץ איינשטיין ב-4 מאמרים גאוניים (מתורגם):

https://youtu.be/91XI7M9l3no?t=7s


תולדות חייו של איינשטיין:

http://youtu.be/ZMVKvO-gTs8


אלברט איינשטיין עצמו:

http://youtu.be/l-1Z2wi2uSA


שחקן בדמותו של איינשטיין מסביר על התפשטות היקום והמפץ הגדול (עברית):

http://youtu.be/_gRfgWOBg1A


לאן היקום מתפשט (מתורגם):

https://youtu.be/6PiyUjVxukI


התממשות התיאוריה של איינשטיין לגבי נסיעה בזמן (מתורגם):

http://youtu.be/7H3ksmxwpWc


ותכנית חינוכית בעברית על איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/V4YRfaJ1atY?long=yes