שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מאיפה אהבת המוסיקה של ג'מייקה?
האי ג'מייקה (Jamaica) הוא ממלכת אוהבי מוסיקה. כן, ג'מייקה היא ממלכה שנמנית על חבר העמים הבריטי. זוהי מדינת אי השוכנת בים הקריבי, ליד מרכז אמריקה. מצפון לה נמצאת קובה, גם היא שוכנת על אי וממזרח האי היספניולה, אי שבמערב שלו נמצאת האיטי ובמזרח הרפובליקה הדומיניקנית.
אבל ג'מייקה היא גם המדינה המוסיקלית ביותר בעולם, לפחות במספר אולפני ההקלטה שבה. יש בג'מייקה הכי הרבה אולפנים, המון מוסיקאים ודומה שכל אחד שם עושה מוסיקה בשלב כלשהו.
בג'מייקה יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו, כשמוסיקאים מקומיית ערבבו בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. באבולוציה הזו של הסגנונות הללו ואחרים נולד גם הראפ המקומי.
אמנים מקומיים באי ביצעו אז, בסוף שנות ה-60, מעין ראפ על מקצב הרגאיי. לא רבים יודעים שמשם יצא הראפ, בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק. זו הייתה מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
ואז בא המפץ הגדול של האי הקטן, מפץ מוסיקלי עולמי כמעט בלתי נתפס במונחים של הצלחה והשפעה, גם מוסיקלית וגם חברתית - קראו לו בוב מארלי. למשך כמה שנים הוא הפך את ג'מייקה למרכז העולם המוסיקלי הפופולרי.
בשנות ה-90 נכנס הסקא לתרבות המערבית במספר גלים, ולמשך כמה שנים הוא נכנס למיינסטרים. אבל עוד לפניו, מאז שנות ה-80, הפך הרגאיי למקצב עולמי והרגאיי שבוב מארלי הוציא לעולם מג'מייקה הפך למוסיקה פופולרית בצורה שלא תאומן.
עד כדי כך השפעתו חדרה עד שבנובמבר 2018 הכריז ארגון אונסק"ו על מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי. זה היה הישג סמלי אמנם, אבל כזה שההצלחה והכריזמה של מארלי הם הגורמים העיקריים לו.
על האי ג'מייקה וה"רגאיי" - המוסיקה שלו:
https://www.youtube.com/watch?v=olYYISLYLiU
ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:
https://youtu.be/ATobFYV4jQ0
גם הרגאטון יצא מג'מייקה (עברית):
https://youtu.be/AzsrDmMzKBA
והדאב הג'מייקני:
https://youtu.be/5Ci5XTpPq94
קליפ אופייני למוסיקה מהאי:
https://youtu.be/p8HoEvDh70Y
ממראות האי ג'מייקה:
https://youtu.be/fQNp1UTFh50
וסרט תיעודי על המוסיקה של ג'מייקה:
https://youtu.be/wv1Iy26qlLk?long=yes
מהי תנועת הראסטפרי?
תנועת הראסטפרי (Rastafarian) היא תנועה דתית-תרבותית, שמקורה באוכלוסייה השחורה בג'מייקה. התנועה של הראסטפרים נולדה בג'מייקה. רובנו מכירים את הראסטות שמאמיני הראסטפארי מקשרים לשבט יהודה, השבט היהודי שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
התנועה היא מונותאיסטית ורואה בהיילה סלאסי, קיסר אתיופיה המנוח, את ג'ה, התגלמותו של האל, על פני האדמה. היא מושכת אליה מאמינים מכל רחבי העולם. הדת הראסטפארית היא שילוב מרתק של נצרות אתיופית, יהדות ודתות אליליות מאפריקה. הם מחשיבים לספרים קדושים גם את התנ"ך, גם את הברית החדשה וגם את הכברה נגסט, באתיופית "תפארת המלכים". האחרון הוא ספר ההמשך של התנ"ך, הקדוש באתיופיה
מקור השם ראסטפארי הוא מ"ראס טפרי מקונן" - שמו של היילה סלאסי, לפני הכתרתו לקיסר אתיופיה.
האמונה בסילאסי התבססה על נבואות שניבאו את בואו של צאצא מבית שלמה המלך ומלכת שבא, שיוכתר להיות קיסר. הם מציינים שחלק מהנבואות דיברו על כך שהוא יהיה המשיח ויבוא מארץ כוש, אתיופיה של ימינו.
כך רואים מאמיני הדת בסלאסי את ישו השב לעולם. אחרים רואים בו את התגלמות החוכמה של ג'ה, את ישו השחור ואפילו את ג'ה המתגלם בגוף אדם, העושה ניסים.
מאמיני דת ותרבות הראסטאפרי האמינו שהיילה סילאסי יגיע בכדי להושיע אותם מהעבדות של האדם הלבן ומהדיכוי שלו והוא שישיב אותם ליבשת אפריקה.
היה אפילו שלב שבו ממש נראה היה שזה יקרה. אבל גם כשקיבלו הזמנה מממשלת ליבריה לחזור לאפריקה, הם לא נעתרו ולא הגיעו בהמוניהם לשם. הייתה כוונה כזו אבל היא נכשלה לאחר שראש התנועה גרבי, מי שכונה לא פעם "הרצל השחור" ואמור היה להובילם בחזרה לאפריקה, נאסר על עבירות בתנועתו.
וכך, הרעיון הזה אמנם לא התממש וההשראה מהציונות לא פעלה, אבל החלום לשוב אל אפריקה נותר בלבם של הראסטפרים וגם בליבו של בוב מארלי, המאמין המפורסם ביותר שלהם ומי שהכיר לכל העולם את התנועה המרתקת הזו.
הנה תולדות תנועת הרסטפרי:
https://youtu.be/nwMy-GLLxuY
סיפורה של תנועת הראסטפארי:
https://youtu.be/6Lcm6Z6Cn2E
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות שכל כך מזוהות עימם:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
הנה ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
ויש אפילו רסטפרים שחזרו הביתה לאתיופיה:
https://youtu.be/fRY7NRTIFbQ
מי היה מלך הרגאיי בוב מארלי?
מוסיקאי, קדוש, כוכב, אייקון - בוב מארלי (Bob Marley) היה כל אלה. הזמר מג'אמייקה הוא ללא ספק הג'אמייקני המפורסם ביותר בעולם. המוסיקה הפופולרית שלו השפיעה ומשפיעה עד היום, על יוצרים רבים ומגוונים ברחבי העולם. אבל מעמדו המיתולוגי בג'אמייקה ובעולם כולו, התעלה הרבה מעבר לה.
מוסיקת הרגאיי של מארלי פרצה לעולם כולו בשנות השבעים. עם מוסיקה קליטה ומסרים של אחדות ואהבה, זכה בהדרגה מי שנחשב פרחח רחוב בנערותו, להצלחה מסחררת. דמותו השחורה והדקיקה, עם הראסטות הארוכות בסגנון דת הרסטפארי, הקול הנעים והנוקב בו-זמנית והמסרים שהעביר במוסיקה שלו, כל אלה הפכו אותו לנביא מוסיקלי חדש, להמוני צעירים בעולם.
סוד עוצמתה וגדולתה של המוסיקה שלו היה המסר הלוחמני והאמיץ שהיא הכילה, בצד אהבת האדם שבה. מיליוני בני אדם בכל כדור הארץ התחברו אליה וקיבלו ממארלי גם את המנגינות והמקצבים וגם את הכריזמה והמנהיגות הרעיונית שלו. עם מסרים של שלום ואהבה מחד, ולוחמנות אידיאולוגית ברוח דת הראסטפארי מצד שני, שר מארלי והעביר מסרים שקוראים וחולמים על שחרור מה"בבילון" הממסדי, אל החופש והחירות של "ציון" החופשית.
מארלי חיזק את התנועה והדת הרסטפארית של ג'מייקה באופן דרמטי והפך במהירות לאחד מנביאי התנועה ולנציגה המפורסם ביותר. בעזרת שירי הרגאיי הקליטים והקצביים שכתב והלחין, הוא הצליח להפוך אותה למוכרת בעולם כולו.
את פשר החיבור המעניין שבין השחורים של ג'מייקה ובין החזון של שיבת ציון היהודית אפשר למצוא במפגש ההיסטורי, שהתרחש באי שבקאריביים במאה ה-16. במפגש הזה היו מצד אחד יהודים אנוסים מפורטוגל, שברחו אל האי מאימת הרדיפות של האינקוויזיציה הנוצרית אחריהם וההתנכלות הכללית ליהודי אירופה של אותם ימים. מהצד השני, הובאו אז המוני עבדים שחורים, בכפייה מאפריקה. הקולוניאליזם הלבן, שהביא אותם כעבדים אל האי, שלט בהם ביד רמה וחינך אותם לאמונה בנצרות.
החיבור הזה בג'מייקה, שבין היהודים והעבדים, הוא שיוצר את הטויסט הייחודי של ג'מייקה לאמונה הנוצרית. מלכתחילה לא ממש התחברו בני ג'מייקה לישו הלבן, שהובא אליהם על ידי אדוניהם הלבנים. הם היו צריכים מנהיג אחר, דומה להם ובעל חלומות משלהם והם מצאו אותו בתנועה הרסטפארית ובתרבות שלה.
זו הייתה תנועה רוחנית-פוליטית, שדגלה ברעיונות החופש והשחרור, שמאות שנים אחר כך, שוב התאימו - גם לתקופה של סוף שנות ה-60. כך נוצרה תחייה מחודשת של תנועת הראסטפארי בג'מייקה. וממש כמו שבאמריקה הלכה וגדלה תנועת ההיפים, עם השיער הארוך, המרד בממסד, הסמים ומוסיקת הרוק שלהם, גם צעירי ג'מייקה מרדו בממסד - עם מוסיקת רגאיי, ראסטות ארוכות בשיער ועשן גאנג'ה מסביבם. צעירי התרבות הרסטפארית היו לא פחות רוחניים ופוליטיים מההיפים של אמריקה וחלקו גם את האנטי-ממסדיות עימם.
אל התרבות הזו גדל מארלי וכשהתפרסם בעולם כולו, הוא הפך לשליח שלה ולאיש הבשורה של הרגאיי והרסטפארי. בנובמבר 2018 הוכרזה מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי, הישג שניתן לזקוף בראש ובראשונה לפעילותו ולכריזמה של מארלי.
הנה סיפורו של בוב מארלי:
https://youtu.be/GpoVZXKBK14
הנה הוא בתחילת הדרך:
https://youtu.be/2jN1bqGr3ZY
שיר המהפכה שמדגים את רעיונותיו וכיצד עוצבו באי ג'מייקה:
https://youtu.be/V5YvRlQBPSc
מפיץ אהבה בעולם ב"אהבה אחת":
https://youtu.be/eu9fF4_rnPo
בהופעה חיה עם "no woman no cry" ב-1979:
https://youtu.be/jGqrvn3q1oo?t=29s
וסרט תיעודי על הצילומים האייקוניים שהנציחו אותו:
https://youtu.be/mpR06HoVIdc
מיהו הרץ הטוב בעולם?
ללא ספק, האתלט הג'מייקני יוסיין בולט (Usain Bolt), מי שמכונה "הסילון מג'מייקה", הוא הרץ הטוב בעולם ואולי הטוב בכל הזמנים. בולט הוא האלוף האולימפי, בעל 6 מדליות זהב, אלוף העולם, בעל 13 מדליות (מהן 11 זהב) ושיאן העולם, בריצת 100 מטר (9.58 שניות), בריצת 200 מטר (19.19 שניות) ובריצת שליחים 100X4 מטר (36.84 שניות).
ובולט הוא היחיד בהיסטוריה שניצח ב-3 אולימפיאדות שונות בריצה ל-100 מטר וזכה במדליית זהב!
אין פלא שיחס הקהל והתקשורת לבולט הם כאל כוכב רוק. הוא מתקבל בתשואות הכי רמות ובהתלהבות הכי גדולה מכולם.
בתקופה שבה רוב מתחריו הגדולים הושעו בשל נטילת סמי מרץ, בולט ניצב כאחד והיחיד שלא נטל סמים כאלו. בג'מייקה הוא סמל לאומי וקראו רחובות על שמו עוד בחייו!
כבר באולימפיאדת בייג'ינג, ב-2008, הוא הפך לאצן הראשון בהיסטוריה ששבר את שיא העולם בכל אחד משלושת המקצועות באולימפיאדה אחת.
יוסיין הוא גם האתלט הראשון בהיסטוריה שזכה פעמיים ברציפות במשחקים האולימפיים ב-3 מדליות זהב בריצות הנחשבות ל-100 ול-200 מטר ובריצת שליחים 4x100 מטר. הוא עשה זאת באולימפיאדות של בייג'ינג ב-2008 ולונדון 2012.
בולט מדורג במקום הראשון בהיסטוריה במספר המדליות שצבר (10 מדליות!) ובמספר מדליות הזהב שצבר באליפויות העולם (8 מדליות - זהה למספר שצבר גם קרל לואיס מארצות הברית).
הנה סרטון נפלא על חיי יוסיין בולט באנימציה (מתורגם):
https://youtu.be/qTdNkEAX5j0
ספורטאי ענק שיודע לקבל תבוסה לנבל המושלם (עברית):
https://youtu.be/wzMix7Izlu8
השוואה בין ריצתו של בולט לבין ריצת הצ'יטה, שהוא בעל החיים המהיר בטבע:
https://youtu.be/yf2rf4R6ONM
וריצתו האחרונה והטרגית של בולט (עברית):
https://youtu.be/dIeS-rc7zVU
מהן ראסטות?
הפרסום העולמי שלו זכה בשנות ה-70 זמר הרגאיי בוב מארלי, הכיר לעולם כולו את דת הראסטפארי, שהתעוררה בשנות ה-50 של המאה ה-20 בג'מייקה. ההצלחה המסחררת של מארלי הפך לפופולארי גם את התסרוקת שלו, תסרוקת שזכתה לכינוי "ראסטות". התסרוקת הייתה נפוצה בקרב מרבית מאמיניה של דת הראסטפארי. כך נכנסו הראסטות לאופנה המערבית והפכו לתסרוקת המועדפת על צעירים רבים ושוחרי תרבות הניו-אייג' רוחניים.
ראסטות, או דרדלוקס (Dreadlocks), הם קשרים בשיער, שהיו לכינוי של התסרוקת הנוצרת מהם. אלו אותן אסופות שיער מגולגלות, הנראות לעתים מבולגנות ולא מסודרות. בעבר אכן נהגו ליצור רסטות לא נקיות עם בלילות ביצים, אפר ואפילו חול, אבל כיום השיטות נקיות מאד. את הראסטות קולעים במאמץ רב, בעזרת מסרגה קטנה. הראסטות נפוצות בתרבויות שונות בעולם, כמו למשל בהודו, שבה מכנים את הראסטות בשם "ג'טה" (jata). מאמיני הראסטפארי מקשרים את הראסטות לשבט יהודה שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
העדויות הראשונות לראסטות נמצאו בחפירות ארכאולוגית במצרים, אשר חשפו גופות ממצרים העתיקה בעלות סגנון שיער זה ואף פאות נוכריות עם צמות ארוכות. כתבי ודות עתיקים מתארים אף הם סגנון שיער זה וכתבים נוספים מצביעים על שימוש נרחב בתרבויות הקלטים, הויקינגים, האצטקים ושבטים גרמאניים שונים. כתבים נוצרים מתארים את ג'יימס הצדיק, הבישוף הראשון של ירושלים, כעוטה ראסטות עד לקרסוליו.
הנה בוב מארלי עם הראסטות:
http://youtu.be/loFDn94oZJ0
בג'מייקה:
http://youtu.be/2kzAdIOjnEY
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
בעלת הראסטות הארוכות בעולם:
http://youtu.be/wjOAv0esEo8
וסיפורה של בעלת ראסטות חדשות:
http://youtu.be/VV__RH3a7ZI
איך נולד הקסם של גרייס ג'ונס?
"חד פעמית!", "בלתי נתפסת!", "מעולם אחר!" - אם פעם ינסו לחקור למי חייבות מדונה וליידי גאגא את ההופעות המהממות שלהן, ודאי יגלו שההשפעה הניכרת עליהן ועל רבות אחרות היא הדוגמנית ואייקון הזמרה, בעלת המראה האנדרוגיני, גרייס ג'ונס (Grace Jones).
את ג'ונס ניתן להגדיר בפשטות כאם המייסדת של אמניות הזיקית באשר הן - אחת מהאייקונים הגדולים והמרתקים של תקופה שהייתה קיצונית וטווסית בכל מקרה - שנות ה-80.
היא זמרת, שחקנית, מי שהייתה דוגמנית-על, הפוסטר של מותגים כמו איב סן לורן וקנזו טקדה, מוזה של אמנים ומעצבים ואחת מאושיות התרבות המשפיעות והשערורייתיות של השנים ההן, הסוערות, המהודרות והמפונפנות ביותר.
אבל ההתחלה של גרייס ג'ונס הייתה כילדה בג'מייקה, שנולדה בשנת 1948 בתור בוורלי גרייס מנדוזה. הוריה של גרייס מנדוזה עבדו בארצות הברית ולכן גדלה עד גיל 13 אצל סביה. בת 13 היא עברה ביחד עם משפחתה למדינת ניו יורק.
היא למדה משחק אך ב-1966 היא חותמת כדוגמנית עם וילהלמינה מודלס, עוברת לפריז ב-1970 ומשם היא ממריאה די מהר, עם הופעה נועזת ומראה פורץ דרך. כמובן שהיא מתפרסמת כדוגמנית אבל די מהר מופיעה גם בסרטים ובמהלך שנות ה-70 פותחת גם בקריירת זמרה מצליחה.
גבוהה, רזה ועם לוק שכולל תספורות קצרות, מגולפות, וחליפות גבריות שהקנו לה את המראה האנדרוגיני הנודע שלה, בעשור הבא גרייס ג'ונס היא כבר אושיית האייטיז המרתקת ביותר בעולם. אמנית אמיצה, שהפכה לסמל של עמעום המגדריות וחציית גבולות מיניים. "אני נשית ואני גברית, לא אישה נורמלית!" - היא אמרה פעם בווידוי שלא הבהיר סופית אם זו היא והאישיות שלה, או רק התדמית הציבורית שבנתה, חלק מתג ההצלחה המתמשכת של מי שלא היה גבול שלא עברה.
איש לא נשאר אדיש למראה שלה. מאלה שסברו שהיא בעלת פרצוף חייזרי ומאיים מגלקסיה אחרת, ועד אלה שראו בה את בעלת היופי הכי מיוחד וקיצוני בתעשיית הפופ, כולם ידעו ששום דבר לא יהיה רגיל בשום צילום, קליפ או הופעה שלה אי-פעם. היא תמיד תפתיע בבגדים ביזריים שיפארו את גופה המפואר, החד-פעמי, שנראה שאין כמותו לאף כוכב בעולם כולו, ובחן הבלתי נתפס שלה, זה שמצוי בשמה "גרייס" ונראה כאילו הגיע מעולם אחר.
ואולי זה עולם של כל כך הרבה סמים שהיא צרכה, בשנים שבהן רק הם הצליחו לשמור אותה בשליטה, בתוך רכבת ההרים של הצלחה מסחררת. של הערצה מקהילות כל כך מגוונות, מאוהבי מוסיקת הדיסקו, שבה החלה את הקריירה שלה, דרך הקהילה הגאה, שהיא הייתה מהראשונים שנהנו להופיע בשבילה.
היא גם הצליחה בעולם הקולנוע, בו גילמה דמויות מרושעות ומסתוריות, כולל זו שג'יימס בונד מנסה לתפוס במשך סרט שלם ועד למוזה של מעצבי אופנה, צלמי דוגמניות, אמני פופ-ארט ובימאי וידאו קליפים.
זקנתה עשתה לה טוב ולצד זכייה למקום בצמרת הבילבורד ב-2016 היא המשיכה עם החן האופייני לה, מראה צעיר משנותיה, של אישה גדולה מהחיים ומי שלרגע לא מפסיקה להופיע.
הנה גרייס ג'ונס ב"ליבר טנגו" - להיטה הגדול הידוע כ-I've Seen That Face Before:
https://youtu.be/nIN3IE3DHqc
"עבד של הקצב" בהופעה מטורפת שלא מראה את פניה:
https://youtu.be/OXn4mUQIJzk
הקליפ של "Pull Up To The Bumper":
https://youtu.be/Tc1IphRx1pk
ראיון עם אגדה:
https://youtu.be/0GtmHKPfk3Y
"Demolition Man" מ-1981:
https://youtu.be/WwUsuf15P3A
"לא מושלמת, אבל מושלמת בשבילך":
https://youtu.be/EMypXV1YJfw
הקאבר המדהים ל"אהבה היא הסם":
https://youtu.be/CdJiIP3KQfo
הופעה חיה בשנים האחרונות:
https://youtu.be/YMCKj6LDZ2U
וסרט תיעודי על הקריירה שלה:
https://youtu.be/feApc7yWtBU?long=yes
איך נולד הראפ?
נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.
אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20.
מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות.
הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה. עם צמיחתה של תרבות ההיפ הופ וכניסתה למועדונים, הם שימשו כ-MC, קיצור של "מאסטר אוף דה סרמוני", או בקצרה - המנחים... תפקידם העיקרי היה אז להזמין אל הבמה את המלך של המועדון - הדי ג'יי. אבל בהמשך קרה משהו מדהים, כשהם הפכו למלכי הבמה והמסיבה. היה להם מה לומר והצעירים התאהבו במסרים ובגרוב שלהם. הראפר הפך מהמגיש למעדן. כך הפך הראפ לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים בתור היפ הופ.
הנה המעבר מהמקורות של הראפ אל המרכזיות שלו בהיפ הופ:
https://youtu.be/OvxaALJRB7g
הנה תולדות הראפ ושורשיו:
https://youtu.be/RVL_gHjVn5w
אחר כך ד"ר דרה יגלה את אמינם בקלטת אקראית באולפן מבולגן, יאזין לה והראפ יעוף לחלל:
https://youtu.be/wgztAU7p-WM?long=yes
והנה ניתוח של תבניות ראפ מעולות ומה הופך אותן לכל כך טובות:
https://youtu.be/QWveXdj6oZU?long=yes
האי ג'מייקה (Jamaica) הוא ממלכת אוהבי מוסיקה. כן, ג'מייקה היא ממלכה שנמנית על חבר העמים הבריטי. זוהי מדינת אי השוכנת בים הקריבי, ליד מרכז אמריקה. מצפון לה נמצאת קובה, גם היא שוכנת על אי וממזרח האי היספניולה, אי שבמערב שלו נמצאת האיטי ובמזרח הרפובליקה הדומיניקנית.
אבל ג'מייקה היא גם המדינה המוסיקלית ביותר בעולם, לפחות במספר אולפני ההקלטה שבה. יש בג'מייקה הכי הרבה אולפנים, המון מוסיקאים ודומה שכל אחד שם עושה מוסיקה בשלב כלשהו.
בג'מייקה יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו, כשמוסיקאים מקומיית ערבבו בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. באבולוציה הזו של הסגנונות הללו ואחרים נולד גם הראפ המקומי.
אמנים מקומיים באי ביצעו אז, בסוף שנות ה-60, מעין ראפ על מקצב הרגאיי. לא רבים יודעים שמשם יצא הראפ, בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק. זו הייתה מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
ואז בא המפץ הגדול של האי הקטן, מפץ מוסיקלי עולמי כמעט בלתי נתפס במונחים של הצלחה והשפעה, גם מוסיקלית וגם חברתית - קראו לו בוב מארלי. למשך כמה שנים הוא הפך את ג'מייקה למרכז העולם המוסיקלי הפופולרי.
בשנות ה-90 נכנס הסקא לתרבות המערבית במספר גלים, ולמשך כמה שנים הוא נכנס למיינסטרים. אבל עוד לפניו, מאז שנות ה-80, הפך הרגאיי למקצב עולמי והרגאיי שבוב מארלי הוציא לעולם מג'מייקה הפך למוסיקה פופולרית בצורה שלא תאומן.
עד כדי כך השפעתו חדרה עד שבנובמבר 2018 הכריז ארגון אונסק"ו על מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי. זה היה הישג סמלי אמנם, אבל כזה שההצלחה והכריזמה של מארלי הם הגורמים העיקריים לו.
על האי ג'מייקה וה"רגאיי" - המוסיקה שלו:
https://www.youtube.com/watch?v=olYYISLYLiU
ראפ על רגאיי בסגנון הג'מייקני:
https://youtu.be/ATobFYV4jQ0
גם הרגאטון יצא מג'מייקה (עברית):
https://youtu.be/AzsrDmMzKBA
והדאב הג'מייקני:
https://youtu.be/5Ci5XTpPq94
קליפ אופייני למוסיקה מהאי:
https://youtu.be/p8HoEvDh70Y
ממראות האי ג'מייקה:
https://youtu.be/fQNp1UTFh50
וסרט תיעודי על המוסיקה של ג'מייקה:
https://youtu.be/wv1Iy26qlLk?long=yes
תנועת הראסטפרי (Rastafarian) היא תנועה דתית-תרבותית, שמקורה באוכלוסייה השחורה בג'מייקה. התנועה של הראסטפרים נולדה בג'מייקה. רובנו מכירים את הראסטות שמאמיני הראסטפארי מקשרים לשבט יהודה, השבט היהודי שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
התנועה היא מונותאיסטית ורואה בהיילה סלאסי, קיסר אתיופיה המנוח, את ג'ה, התגלמותו של האל, על פני האדמה. היא מושכת אליה מאמינים מכל רחבי העולם. הדת הראסטפארית היא שילוב מרתק של נצרות אתיופית, יהדות ודתות אליליות מאפריקה. הם מחשיבים לספרים קדושים גם את התנ"ך, גם את הברית החדשה וגם את הכברה נגסט, באתיופית "תפארת המלכים". האחרון הוא ספר ההמשך של התנ"ך, הקדוש באתיופיה
מקור השם ראסטפארי הוא מ"ראס טפרי מקונן" - שמו של היילה סלאסי, לפני הכתרתו לקיסר אתיופיה.
האמונה בסילאסי התבססה על נבואות שניבאו את בואו של צאצא מבית שלמה המלך ומלכת שבא, שיוכתר להיות קיסר. הם מציינים שחלק מהנבואות דיברו על כך שהוא יהיה המשיח ויבוא מארץ כוש, אתיופיה של ימינו.
כך רואים מאמיני הדת בסלאסי את ישו השב לעולם. אחרים רואים בו את התגלמות החוכמה של ג'ה, את ישו השחור ואפילו את ג'ה המתגלם בגוף אדם, העושה ניסים.
מאמיני דת ותרבות הראסטאפרי האמינו שהיילה סילאסי יגיע בכדי להושיע אותם מהעבדות של האדם הלבן ומהדיכוי שלו והוא שישיב אותם ליבשת אפריקה.
היה אפילו שלב שבו ממש נראה היה שזה יקרה. אבל גם כשקיבלו הזמנה מממשלת ליבריה לחזור לאפריקה, הם לא נעתרו ולא הגיעו בהמוניהם לשם. הייתה כוונה כזו אבל היא נכשלה לאחר שראש התנועה גרבי, מי שכונה לא פעם "הרצל השחור" ואמור היה להובילם בחזרה לאפריקה, נאסר על עבירות בתנועתו.
וכך, הרעיון הזה אמנם לא התממש וההשראה מהציונות לא פעלה, אבל החלום לשוב אל אפריקה נותר בלבם של הראסטפרים וגם בליבו של בוב מארלי, המאמין המפורסם ביותר שלהם ומי שהכיר לכל העולם את התנועה המרתקת הזו.
הנה תולדות תנועת הרסטפרי:
https://youtu.be/nwMy-GLLxuY
סיפורה של תנועת הראסטפארי:
https://youtu.be/6Lcm6Z6Cn2E
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות שכל כך מזוהות עימם:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
הנה ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
ויש אפילו רסטפרים שחזרו הביתה לאתיופיה:
https://youtu.be/fRY7NRTIFbQ
מוסיקאי, קדוש, כוכב, אייקון - בוב מארלי (Bob Marley) היה כל אלה. הזמר מג'אמייקה הוא ללא ספק הג'אמייקני המפורסם ביותר בעולם. המוסיקה הפופולרית שלו השפיעה ומשפיעה עד היום, על יוצרים רבים ומגוונים ברחבי העולם. אבל מעמדו המיתולוגי בג'אמייקה ובעולם כולו, התעלה הרבה מעבר לה.
מוסיקת הרגאיי של מארלי פרצה לעולם כולו בשנות השבעים. עם מוסיקה קליטה ומסרים של אחדות ואהבה, זכה בהדרגה מי שנחשב פרחח רחוב בנערותו, להצלחה מסחררת. דמותו השחורה והדקיקה, עם הראסטות הארוכות בסגנון דת הרסטפארי, הקול הנעים והנוקב בו-זמנית והמסרים שהעביר במוסיקה שלו, כל אלה הפכו אותו לנביא מוסיקלי חדש, להמוני צעירים בעולם.
סוד עוצמתה וגדולתה של המוסיקה שלו היה המסר הלוחמני והאמיץ שהיא הכילה, בצד אהבת האדם שבה. מיליוני בני אדם בכל כדור הארץ התחברו אליה וקיבלו ממארלי גם את המנגינות והמקצבים וגם את הכריזמה והמנהיגות הרעיונית שלו. עם מסרים של שלום ואהבה מחד, ולוחמנות אידיאולוגית ברוח דת הראסטפארי מצד שני, שר מארלי והעביר מסרים שקוראים וחולמים על שחרור מה"בבילון" הממסדי, אל החופש והחירות של "ציון" החופשית.
מארלי חיזק את התנועה והדת הרסטפארית של ג'מייקה באופן דרמטי והפך במהירות לאחד מנביאי התנועה ולנציגה המפורסם ביותר. בעזרת שירי הרגאיי הקליטים והקצביים שכתב והלחין, הוא הצליח להפוך אותה למוכרת בעולם כולו.
את פשר החיבור המעניין שבין השחורים של ג'מייקה ובין החזון של שיבת ציון היהודית אפשר למצוא במפגש ההיסטורי, שהתרחש באי שבקאריביים במאה ה-16. במפגש הזה היו מצד אחד יהודים אנוסים מפורטוגל, שברחו אל האי מאימת הרדיפות של האינקוויזיציה הנוצרית אחריהם וההתנכלות הכללית ליהודי אירופה של אותם ימים. מהצד השני, הובאו אז המוני עבדים שחורים, בכפייה מאפריקה. הקולוניאליזם הלבן, שהביא אותם כעבדים אל האי, שלט בהם ביד רמה וחינך אותם לאמונה בנצרות.
החיבור הזה בג'מייקה, שבין היהודים והעבדים, הוא שיוצר את הטויסט הייחודי של ג'מייקה לאמונה הנוצרית. מלכתחילה לא ממש התחברו בני ג'מייקה לישו הלבן, שהובא אליהם על ידי אדוניהם הלבנים. הם היו צריכים מנהיג אחר, דומה להם ובעל חלומות משלהם והם מצאו אותו בתנועה הרסטפארית ובתרבות שלה.
זו הייתה תנועה רוחנית-פוליטית, שדגלה ברעיונות החופש והשחרור, שמאות שנים אחר כך, שוב התאימו - גם לתקופה של סוף שנות ה-60. כך נוצרה תחייה מחודשת של תנועת הראסטפארי בג'מייקה. וממש כמו שבאמריקה הלכה וגדלה תנועת ההיפים, עם השיער הארוך, המרד בממסד, הסמים ומוסיקת הרוק שלהם, גם צעירי ג'מייקה מרדו בממסד - עם מוסיקת רגאיי, ראסטות ארוכות בשיער ועשן גאנג'ה מסביבם. צעירי התרבות הרסטפארית היו לא פחות רוחניים ופוליטיים מההיפים של אמריקה וחלקו גם את האנטי-ממסדיות עימם.
אל התרבות הזו גדל מארלי וכשהתפרסם בעולם כולו, הוא הפך לשליח שלה ולאיש הבשורה של הרגאיי והרסטפארי. בנובמבר 2018 הוכרזה מוסיקת הרגאיי כנכס תרבות עולמי, הישג שניתן לזקוף בראש ובראשונה לפעילותו ולכריזמה של מארלי.
הנה סיפורו של בוב מארלי:
https://youtu.be/GpoVZXKBK14
הנה הוא בתחילת הדרך:
https://youtu.be/2jN1bqGr3ZY
שיר המהפכה שמדגים את רעיונותיו וכיצד עוצבו באי ג'מייקה:
https://youtu.be/V5YvRlQBPSc
מפיץ אהבה בעולם ב"אהבה אחת":
https://youtu.be/eu9fF4_rnPo
בהופעה חיה עם "no woman no cry" ב-1979:
https://youtu.be/jGqrvn3q1oo?t=29s
וסרט תיעודי על הצילומים האייקוניים שהנציחו אותו:
https://youtu.be/mpR06HoVIdc
ללא ספק, האתלט הג'מייקני יוסיין בולט (Usain Bolt), מי שמכונה "הסילון מג'מייקה", הוא הרץ הטוב בעולם ואולי הטוב בכל הזמנים. בולט הוא האלוף האולימפי, בעל 6 מדליות זהב, אלוף העולם, בעל 13 מדליות (מהן 11 זהב) ושיאן העולם, בריצת 100 מטר (9.58 שניות), בריצת 200 מטר (19.19 שניות) ובריצת שליחים 100X4 מטר (36.84 שניות).
ובולט הוא היחיד בהיסטוריה שניצח ב-3 אולימפיאדות שונות בריצה ל-100 מטר וזכה במדליית זהב!
אין פלא שיחס הקהל והתקשורת לבולט הם כאל כוכב רוק. הוא מתקבל בתשואות הכי רמות ובהתלהבות הכי גדולה מכולם.
בתקופה שבה רוב מתחריו הגדולים הושעו בשל נטילת סמי מרץ, בולט ניצב כאחד והיחיד שלא נטל סמים כאלו. בג'מייקה הוא סמל לאומי וקראו רחובות על שמו עוד בחייו!
כבר באולימפיאדת בייג'ינג, ב-2008, הוא הפך לאצן הראשון בהיסטוריה ששבר את שיא העולם בכל אחד משלושת המקצועות באולימפיאדה אחת.
יוסיין הוא גם האתלט הראשון בהיסטוריה שזכה פעמיים ברציפות במשחקים האולימפיים ב-3 מדליות זהב בריצות הנחשבות ל-100 ול-200 מטר ובריצת שליחים 4x100 מטר. הוא עשה זאת באולימפיאדות של בייג'ינג ב-2008 ולונדון 2012.
בולט מדורג במקום הראשון בהיסטוריה במספר המדליות שצבר (10 מדליות!) ובמספר מדליות הזהב שצבר באליפויות העולם (8 מדליות - זהה למספר שצבר גם קרל לואיס מארצות הברית).
הנה סרטון נפלא על חיי יוסיין בולט באנימציה (מתורגם):
https://youtu.be/qTdNkEAX5j0
ספורטאי ענק שיודע לקבל תבוסה לנבל המושלם (עברית):
https://youtu.be/wzMix7Izlu8
השוואה בין ריצתו של בולט לבין ריצת הצ'יטה, שהוא בעל החיים המהיר בטבע:
https://youtu.be/yf2rf4R6ONM
וריצתו האחרונה והטרגית של בולט (עברית):
https://youtu.be/dIeS-rc7zVU
ג'מייקה
הפרסום העולמי שלו זכה בשנות ה-70 זמר הרגאיי בוב מארלי, הכיר לעולם כולו את דת הראסטפארי, שהתעוררה בשנות ה-50 של המאה ה-20 בג'מייקה. ההצלחה המסחררת של מארלי הפך לפופולארי גם את התסרוקת שלו, תסרוקת שזכתה לכינוי "ראסטות". התסרוקת הייתה נפוצה בקרב מרבית מאמיניה של דת הראסטפארי. כך נכנסו הראסטות לאופנה המערבית והפכו לתסרוקת המועדפת על צעירים רבים ושוחרי תרבות הניו-אייג' רוחניים.
ראסטות, או דרדלוקס (Dreadlocks), הם קשרים בשיער, שהיו לכינוי של התסרוקת הנוצרת מהם. אלו אותן אסופות שיער מגולגלות, הנראות לעתים מבולגנות ולא מסודרות. בעבר אכן נהגו ליצור רסטות לא נקיות עם בלילות ביצים, אפר ואפילו חול, אבל כיום השיטות נקיות מאד. את הראסטות קולעים במאמץ רב, בעזרת מסרגה קטנה. הראסטות נפוצות בתרבויות שונות בעולם, כמו למשל בהודו, שבה מכנים את הראסטות בשם "ג'טה" (jata). מאמיני הראסטפארי מקשרים את הראסטות לשבט יהודה שהם רואים בו את מוצאם. תסרוקת הראסטות בעיניהם היא נסיון לחקות את רעמת האריה, סמלו של השבט. לכן הם גם רואים בראסטות סמל לרוחניות.
העדויות הראשונות לראסטות נמצאו בחפירות ארכאולוגית במצרים, אשר חשפו גופות ממצרים העתיקה בעלות סגנון שיער זה ואף פאות נוכריות עם צמות ארוכות. כתבי ודות עתיקים מתארים אף הם סגנון שיער זה וכתבים נוספים מצביעים על שימוש נרחב בתרבויות הקלטים, הויקינגים, האצטקים ושבטים גרמאניים שונים. כתבים נוצרים מתארים את ג'יימס הצדיק, הבישוף הראשון של ירושלים, כעוטה ראסטות עד לקרסוליו.
הנה בוב מארלי עם הראסטות:
http://youtu.be/loFDn94oZJ0
בג'מייקה:
http://youtu.be/2kzAdIOjnEY
על המשמעות וההיסטוריה של הרסטות:
http://youtu.be/N7JQ86hlGx0
ראסטה פרי שגידל ראסטות כבר 40 שנה:
http://youtu.be/XYbT5J4i3dc
בעלת הראסטות הארוכות בעולם:
http://youtu.be/wjOAv0esEo8
וסיפורה של בעלת ראסטות חדשות:
http://youtu.be/VV__RH3a7ZI
"חד פעמית!", "בלתי נתפסת!", "מעולם אחר!" - אם פעם ינסו לחקור למי חייבות מדונה וליידי גאגא את ההופעות המהממות שלהן, ודאי יגלו שההשפעה הניכרת עליהן ועל רבות אחרות היא הדוגמנית ואייקון הזמרה, בעלת המראה האנדרוגיני, גרייס ג'ונס (Grace Jones).
את ג'ונס ניתן להגדיר בפשטות כאם המייסדת של אמניות הזיקית באשר הן - אחת מהאייקונים הגדולים והמרתקים של תקופה שהייתה קיצונית וטווסית בכל מקרה - שנות ה-80.
היא זמרת, שחקנית, מי שהייתה דוגמנית-על, הפוסטר של מותגים כמו איב סן לורן וקנזו טקדה, מוזה של אמנים ומעצבים ואחת מאושיות התרבות המשפיעות והשערורייתיות של השנים ההן, הסוערות, המהודרות והמפונפנות ביותר.
אבל ההתחלה של גרייס ג'ונס הייתה כילדה בג'מייקה, שנולדה בשנת 1948 בתור בוורלי גרייס מנדוזה. הוריה של גרייס מנדוזה עבדו בארצות הברית ולכן גדלה עד גיל 13 אצל סביה. בת 13 היא עברה ביחד עם משפחתה למדינת ניו יורק.
היא למדה משחק אך ב-1966 היא חותמת כדוגמנית עם וילהלמינה מודלס, עוברת לפריז ב-1970 ומשם היא ממריאה די מהר, עם הופעה נועזת ומראה פורץ דרך. כמובן שהיא מתפרסמת כדוגמנית אבל די מהר מופיעה גם בסרטים ובמהלך שנות ה-70 פותחת גם בקריירת זמרה מצליחה.
גבוהה, רזה ועם לוק שכולל תספורות קצרות, מגולפות, וחליפות גבריות שהקנו לה את המראה האנדרוגיני הנודע שלה, בעשור הבא גרייס ג'ונס היא כבר אושיית האייטיז המרתקת ביותר בעולם. אמנית אמיצה, שהפכה לסמל של עמעום המגדריות וחציית גבולות מיניים. "אני נשית ואני גברית, לא אישה נורמלית!" - היא אמרה פעם בווידוי שלא הבהיר סופית אם זו היא והאישיות שלה, או רק התדמית הציבורית שבנתה, חלק מתג ההצלחה המתמשכת של מי שלא היה גבול שלא עברה.
איש לא נשאר אדיש למראה שלה. מאלה שסברו שהיא בעלת פרצוף חייזרי ומאיים מגלקסיה אחרת, ועד אלה שראו בה את בעלת היופי הכי מיוחד וקיצוני בתעשיית הפופ, כולם ידעו ששום דבר לא יהיה רגיל בשום צילום, קליפ או הופעה שלה אי-פעם. היא תמיד תפתיע בבגדים ביזריים שיפארו את גופה המפואר, החד-פעמי, שנראה שאין כמותו לאף כוכב בעולם כולו, ובחן הבלתי נתפס שלה, זה שמצוי בשמה "גרייס" ונראה כאילו הגיע מעולם אחר.
ואולי זה עולם של כל כך הרבה סמים שהיא צרכה, בשנים שבהן רק הם הצליחו לשמור אותה בשליטה, בתוך רכבת ההרים של הצלחה מסחררת. של הערצה מקהילות כל כך מגוונות, מאוהבי מוסיקת הדיסקו, שבה החלה את הקריירה שלה, דרך הקהילה הגאה, שהיא הייתה מהראשונים שנהנו להופיע בשבילה.
היא גם הצליחה בעולם הקולנוע, בו גילמה דמויות מרושעות ומסתוריות, כולל זו שג'יימס בונד מנסה לתפוס במשך סרט שלם ועד למוזה של מעצבי אופנה, צלמי דוגמניות, אמני פופ-ארט ובימאי וידאו קליפים.
זקנתה עשתה לה טוב ולצד זכייה למקום בצמרת הבילבורד ב-2016 היא המשיכה עם החן האופייני לה, מראה צעיר משנותיה, של אישה גדולה מהחיים ומי שלרגע לא מפסיקה להופיע.
הנה גרייס ג'ונס ב"ליבר טנגו" - להיטה הגדול הידוע כ-I've Seen That Face Before:
https://youtu.be/nIN3IE3DHqc
"עבד של הקצב" בהופעה מטורפת שלא מראה את פניה:
https://youtu.be/OXn4mUQIJzk
הקליפ של "Pull Up To The Bumper":
https://youtu.be/Tc1IphRx1pk
ראיון עם אגדה:
https://youtu.be/0GtmHKPfk3Y
"Demolition Man" מ-1981:
https://youtu.be/WwUsuf15P3A
"לא מושלמת, אבל מושלמת בשבילך":
https://youtu.be/EMypXV1YJfw
הקאבר המדהים ל"אהבה היא הסם":
https://youtu.be/CdJiIP3KQfo
הופעה חיה בשנים האחרונות:
https://youtu.be/YMCKj6LDZ2U
וסרט תיעודי על הקריירה שלה:
https://youtu.be/feApc7yWtBU?long=yes
נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.
אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20.
מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות.
הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה. עם צמיחתה של תרבות ההיפ הופ וכניסתה למועדונים, הם שימשו כ-MC, קיצור של "מאסטר אוף דה סרמוני", או בקצרה - המנחים... תפקידם העיקרי היה אז להזמין אל הבמה את המלך של המועדון - הדי ג'יי. אבל בהמשך קרה משהו מדהים, כשהם הפכו למלכי הבמה והמסיבה. היה להם מה לומר והצעירים התאהבו במסרים ובגרוב שלהם. הראפר הפך מהמגיש למעדן. כך הפך הראפ לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים בתור היפ הופ.
הנה המעבר מהמקורות של הראפ אל המרכזיות שלו בהיפ הופ:
https://youtu.be/OvxaALJRB7g
הנה תולדות הראפ ושורשיו:
https://youtu.be/RVL_gHjVn5w
אחר כך ד"ר דרה יגלה את אמינם בקלטת אקראית באולפן מבולגן, יאזין לה והראפ יעוף לחלל:
https://youtu.be/wgztAU7p-WM?long=yes
והנה ניתוח של תבניות ראפ מעולות ומה הופך אותן לכל כך טובות:
https://youtu.be/QWveXdj6oZU?long=yes
