השעונים החכמים של חברת אפל הם לא בהכרח השעונים החכמים הטובים ביותר. אבל אפל אינה בהכרח חברה שמייצרת את המוצר הטוב ביותר ומעולם לא הייתה כזו. חברת Apple ניסתה תמיד לייצר את המוצרים הנוחים והמהנים ביותר לשימוש וגם בשעונים החכמים שלה היא מתיימרת להציג את הדרך הנכונה להשתמש בשעון חכם.

ואפל מובילה גם בעוד היבט של המוצר - היא החברה שיודעת לדחוף ולשווק את מוצריה בצורה מופלאה. אין כמו החברה הזו מי שיודעים לקחת מוצר ולהפוך אותו לנחשק ומבוקש בקרב הצרכנים.

כך הצליחה אפל בעבר לרכוש את ליבם של מיליונים רבים ולהפוך את מוצריה למוצרים נחשבים, שמי שמשתמש בהם רואה את עצמו כשייך לקהל שונה של צרכנים, כאדם שמעריך עיצוב ופשטות ומתמקד בעיקר. זו תדמית שהחברה הזו יודעת לטפח ולבנות מוצרים לפיה ואז לשווקם כך. היא עובדת ועבדה לה גם בתחום השעונים החכמים.


הנה השעון החכם של אפל:

http://youtu.be/GvXmfj2lzAo


סקירה של השעון על הזרוע:

http://youtu.be/Hn8jj9KuKDc


עיתונאים בוחנים את שעון אפל:

http://youtu.be/zQ_zlDEyaX4


וכך זה לחיות איתו:

http://youtu.be/SAXRJPbT-5M

האייפוד (iPod) לא היה נגן ה-mp3 הראשון בעולם. הוא אפילו לא היה הטוב שבהם, או הזול, או המתוחכם, הקטן או המלהיב. הוא פשוט היה נגן mp3 של חברת אפל ובשנת 2001 הוא החל לא פחות ממהפכה.

זה החל כשחברת המחשבים הצומחת מחדש, חברת אפל, הוציאה באיחור את נגן המוסיקה שלה. בשוק כבר היו רבים כאלה, חלקם מצוינים. ועדיין אפל עשתה את מה שהיא תמיד ידעה לעשות.

האייפוד היה נגן מוסיקה מעוצב למשעי, עם איכות צליל מעולה ומסך טקסט שגלגל ניווט מכני שימש לגלול בו את רשימת השירים והתיקיות. בצידי הגלגל היו כפתורי ההפעלה, לנגינת השירים.

האייפוד היה נוח להפעלה והיה בו מקום ליותר מ-1,000 שירים. זה לא קרה סתם, אלא בשילוב המצוין של כונן קשיח קטנטן וחדשני, עם "עיצוב אפלי" ואיכות צליל נהדרת.

אבל אפל עשתה עוד מעשה גאוני. סטיב ג'ובס והמעצב הראשי שלו, ג'ונתן אייבס, שני אלופים בהבנת השיווק והמיתוג, החליטו על צבעו הלבן של האייפוד, צבע של טוהר וניקיון. סטיב ג'ובס, המינימליסט וחובב הזן, ביחד עם ג'ונתן אייבס, המעצב שהוכיח את גאוניותו בעיצוב מחשב ה-iMac, הפליאו להצמיד לאייפוד גם אוזניות בצבע לבן.

מה העניין, אתם ודאי שואלים. ובכן, בתקופה שבה כל יצרן קוריאני או יפאני שיווק נגני mp3, לא בלט אף נגן לטובה. כולם היו טובים פחות או יותר, אבל היו טמונים בכיס והאוזניות שלהם היו לרוב שחורות.

כמו האיימק, המחשב המעוצב שהוציאו שנים ספורות לפני כן ושבלט מול כל המחשבים צבועי הקרם והמשעממים, בלטו לפתע לעיני כולם האוזניות המעוצבות, עם החוט הלבן של האייפוד. הלבן של האוזניות הבליט את המשתמש בהם כבעלים גאה של אייפוד וכמי ששוחר איכות ויוקרה.

למה יוקרה, מיינד יו? - כי האייפוד היה יקר.

אבל כולם רצו אותו ולרבים מהם היה מספיק כסף כדי לקנות את המכשיר הנחשק, הטכנולוגי והמתומחר בהתאם.

האייפוד, מיותר לציין, הפך להיט היסטרי. בארצות הברית השתמשו בו מעל 60% מבעלי הנגנים וגם בשאר העולם רכשו אותו כמו לחמניות חמות. בדור השני שלו הגיע גלגל המגע. אחר כך למדה אפל לשלב בגלגל המגע גם לחיצה ובדור הרביעי נכנסו הכפתורים לתוך הגלגל עצמו. המינימליזם האהוב כל כך על ג'ובס הושלם.

כשהוצג ה"אייפוד פוטו" הסתבר שהאייפוד הפך גם לאלבום תמונות אישי וה"אייפוד וידאו" שאחריו, אייפוד מהדור החמישי, החל לנגן גם סרטוני וידאו.

שלמות. לא פחות.

על הדרך הצליחה אפל לעשות מהפכה גם בהרגלי ההורדה. אם כל הנגנים אפשרו לנגן קבצי מוסיקה שרובם היו לא חוקיים, מהורדות באיכות נמוכה מהרשת או המרות של דיסקים שנעשו בבית, אפל פתחה את חנות המוסיקה המקוונת שלה, iTunes, שבניגוד לכל התחזיות הפכה ללהיט היסטרי.

הנוחות בה ניתן היה לקנות שיר במחיר של דולר ולקבלו מיידית, באיכות שמע מעולה ובלי חיפושים או המתנה, "פיתתה" רבים מבעלי האייפוד לרכוש מוסיקה באופן חוקי.

העולם, מיותר לציין, הופתע. הסתבר שאנשים כן מוכנים לשלם על מוסיקה להורדה, אם רק נותנים להם לעשות את זה בנוחות, במהירות, בסטייל ובמחיר הוגן. אחת ההברקות של אפל הייתה שהם אפשרו לרכוש שירים בודדים ולא דרשו שהמשתמש יקנה אלבום שלם בשביל לשמוע שיר אהוב אחד. שינוי קטן זה, אגב, עתיד לשנות את הרגלי ההאזנה של הדורות הבאים וליצור מודל עסקי מטורף לתעשיית הסטרימינג שתצמח ממנו. שירים בודדים, פלייליסטים שיוצרים משתמשים או ידוענים - כל אלה יחליפו את האלבומים, שהפכו לזיכרון מתקופות אחרות.

והייתה גם סדרת האייפוד נאנו, של מכשירים זעירים וזולים יחסית למוצרי אפל. אלה אפשרו לכולם ליהנות מהתפוח האיכותי של ג'ובס.

ועדיין, דומה שההפתעה הגדולה הגיעה דווקא מהאייפון, הטלפון הסלולארי של אפל שיצא מעט אחר כך ושינה גם את האייפוד. כי כשאפל ראתה את ההצלחה האדירה של מסך המגע באייפון וההתנפלות על האפליקציות שלו, היא החליטה שמה שטוב לטלפון החכם יהיה טוב גם לנגני המוסיקה שלה.

התוצאה המשעשעת הייתה שהאייפון, שהוצג בהכרזה עליו כ"טלפון סלולארי משולב אייפוד", הפך להשראה לאייפוד טאץ', נגן משוכלל עם ממשק מולטי-טאץ' כמו של האייפון, שאפשר היה להתקין בו אפליקציות, לשלוח מיילים, לשמוע מוסיקה, לצפות בסרטונים ואפילו לגלוש באינטרנט.

הכל היה בו, מלבד שיחות טלפון. כי הלכו גלגל הניווט והתפריטים עם הספריות, נעלמו רשימת האמנים והשירים ברשימה - הטאץ' הציע פשוט אייפון, ללא הטלפון.


הנה סיפורו של האייפוד:

http://youtu.be/z3G45_GnNco


האבולוציה של האייפוד:

http://youtu.be/kVX-Ko1NLAc


וכל דגמי האייפוד לדורותיהם:

http://youtu.be/YtD3pLDBcuQ

לא הרבה פעמים קרה שמכשיר חדש מצליח, מיד עם צאתו, לחולל סערה בשוק שלם ולקחת אותו בסערה. זה מה שקרה ביום שבו הוכרז האייפון (iPhone) של חברת Apple. על הבמה עמד המנכ"ל האגדי של החברה, סטיב ג'ובס, והציג את הפלא ששינה את עולם הטלפון לתמיד.

המדהים הוא שהאייפון לא היה הראשון בשום דבר. לא הסמארטפון הראשון, לא הראשון שהיה לו מסך מגע, לא הטלפון הראשון עם מצלמה, או זה שמאפשר למשתמש להוריד ולקנות אפליקציות - אבל המכשיר הזה היה מגובש ומהודק והציע מכלול שסכומו היה גדול, הרבה יותר גדול מסכום כל המרכיבים שהוא הכיל. אה, והוא היה מעוצב להפליא... אבל זה הרגיל של Apple, לא?

בתחילה, המכשיר לא אמור היה להיות אלא אבולוציה של האייפוד, נגן המוסיקה המצליח של חברת אפל. סטיב ג'ובס בכלל לא רצה לייצר טלפון, אבל בכירי החברה לא הפסיקו לנדנד לו והוא נעתר.

המודל הראשון של האייפון לא היה טלפון טוב. רבים התלוננו שפשוט לא שומעים בו טוב. הגלישה באינטרנט הייתה איטית, הוא לא תמך בטכנולוגיות פלאש, היה יקר להחריד וכל האפליקציות בו היו של היצרנית עצמה. אבל זה לא הפריע לו להפוך להצלחה מסחררת ולסמל של כל מה שנחשק ב-2007.

בפרספקטיבה, האייפון הרעיד את עולם הטלפונים הניידים ושינה אותו לחלוטין. הוא הוליד תעשיות חדשות, הזניק את הכלכלה השיתופית ובכך שינה את הכלכלה העולמית ואת העולם כולו. בד בבד, חיסל האייפון את ענקיות המובייל הוותיקות. מי סופר היום את סוני אריקסון, את פאלם, את Windows phone, בלאקברי או נוקיה? - פעם הן היו ענקיות מובייל ומובילות שוק והיום - חברות שמנסות להחזיק מעמד מעל פני המים.

ההברקה הגדולה של האייפון הייתה הגלישה באינטרנט הרגיל. לא זה של ה-WAP, המוגבל והמקובל בכל הטלפונים הניידים עד אז. הגלישה הזו הפכה את הטלפון הנייד למה שהוא היום - מחשב בתנועה. היא גם יצרה מהר מאד את "כלכלת האפליקציות", שבתוך שנים ספורות הפכה לאחת הכלכלות החזקות בעולם. גם כאן התנגד בתחילה ג'ובס לפתוח את שוק האפליקציות למפתחים עצמאיים. אבל מרגע שנעתר, נפתח הסכר. אפליקציות מובייל, בנות שנים אחדות, שוות כיום יותר מתאגידים ותיקים ואדירים מהכלכלה הרגילה. הוליווד כולה לא מתקרבת לשווי של 5 האפליקציות המצליחות של ימינו. מותגים כמו ווטסאפ, Waze, גט טקסי או סנאפצ'ט, הם הקוקה קולה והלוויס החדשים. מעל מיליארד בני אדם פוקדים בכל יום את האפליקציות שנולדו באייפון והפכו ליומיום של כולנו ולמרכיב מרכזי בתרבות המודרנית.

וזה לא שאפל ניצחה בשוק כולו. אנדרואיד, מערכת הפעלה שגוגל קנתה ושחררה לכל היצרניות באופן חופשי, ניצחה אותה מזמן. המכשירים של המתחרים חזקים יותר ומכילים יותר פיצ'רים. גם סמסונג ולא אפל, היא יצרנית הסמארטפונים הגדולה בעולם. אבל האייפון ואפל הם עדיין מובילי השוק, אלו שכולם מביטים לראות מה החידושים שלהם, כדי לדעת מה המכשירים שלהם יכילו בשנה הבאה. הם עדיין המעוצבים ביותר, היקרים ביותר והנחשקים מכולם.


הנה האייפון והשינוי הבלתי נתפס שחולל (עברית):

https://youtu.be/7aT6Lbvm7Io


כך הוא הוצג האייפון הראשון:

https://youtu.be/vZYlhShD2oQ


מבט על המכשיר המהפכני, 10 שנים אחרי:

https://youtu.be/386sZZbzEc4


עוד מבט:

https://youtu.be/TtFQgqe3ZFA


מה שהוא חולל מאז:

https://youtu.be/pzlePBVu_Bs


הפרסומת הראשונה שלו:

https://youtu.be/6Bvfs4ai5XU


אחת הפרודיות שהמתחרים עושים על משתמשי האייפון:

https://youtu.be/SbmgV7Oyp0w


וכתבה נהדרת על השינויים שיוצרת ההתמכרות הזו באנושות:

https://youtu.be/RmVJ1acLGic?long=yes

המחשב היפה בעולם היה כנראה מחשב ה-iMac של חברת אפל משנת 1998, ה-iMac G3. מדובר ביצירת אמנות מודרניסטית של ממש - מחשב צבעוני ושקוף, ששבר את כל המוסכמות של איך שצריך או יכול להיראות מחשב בסוף המילניום. בפשטות רבה ניתן לומר שמחשבי האיימק היו "ממתקי מחשוב".

אחת הסיבות לכך הייתה שלראשונה מדובר היה במחשב שנבנה בשביל האינטרנט ובשביל דור חדש של משתמשי מחשב. ככזה הוא היה צריך להיראות אחרת ולהתנהג אחרת. לכן גם הוא היה המחשב הראשון שלא כלל כונן דיסקטים. הוא גם התבסס על מראה מינימליסטי, שבו המחשב כולו נדחס לתוך המסך של עצמו, כמעט ללא כבלים שיוצאים ממנו.

את האיימק עיצב ג'ונתן אייבס, מעצב צעיר שהציע אבטיפוס של מחשב שקוף, בצבע טורקיז והדהים את המנכ"ל שחזר לחברה ומי שייסד אותה, סטיב ג'ובס.

מאז ומתמיד ג'ובס החשיב עיצוב כמרכיב חשוב מאד בחוויית השימוש במחשב. היות והוא קיבל את החברה שהקים שוב לידיו, כשהיא על סף קריסה, הוא החליט לעשות את מה שהוא ידע מאז ומתמיד לעשות - להדהים את העולם.

מחשב האיימק לא זו בלבד שנמכר מצוין לא היה האחרון בשורת המכשירים המעוצבים והמיוחדים של אפל, הוא היה זה שהתחיל לבנות מחדש את קהל המעריצים הנאמן של החברה ואיפשר לה בתוך פחות מעשור להפוך לחברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם!


הנה סרטון שמספר כיצד נולד מחשב ה-iMac המהפכני:

https://youtu.be/Ov8H31ZhuKg


הפרסומת של הדור הבא של האיימק, ה-iMac rainbow מרובה הצבעים:

https://youtu.be/awZv4Ok4rlc


לא רבים זוכרים שהיו גם ניידים כאלה:

https://youtu.be/ZWA4-CAUUBw


ואז באו גם הפרודיות, כמו ארונות המתים של אפל:

https://youtu.be/IRoGhu5I5Cg


ילדים של היום מגיבים למראה המחשבים המשעממים שלפני מהפכת ה-iMac:

http://youtu.be/PF7EpEnglgk


ההצגה של האיימק לראשונה על ידי סטיב ג'ובס:

https://youtu.be/Ouqg4XzvkUo


האבולוציה של ה-iMac - מהראשון ועד המתקדם:

https://youtu.be/Rl3VbqGIdDs


ותולדות האיימק:

https://youtu.be/obhHMbnDpNk?long=yes

"מנורת השולחן של ג'ובס" היה עיצוב מרטיט שהוענק על ידי המעצב ג'ונתן אייב מחברת "אפל" למחשב ה-iMac הראשון שהכיל מסך שטוח. זה קרה כשסטיב ג'ובס, המנכ"ל האגדי ומייסד אפל הכריז שהגיע הזמן שתעשיית המחשבים האישיים תקבור את המסכים הגדולים והמסורבלים שרווחו עד אז במחשבים האישיים.

שמו הרשמי היה iMac G4, אבל הליצנים כינו אותו iLamp. הוא הזכיר את נורת השולחן האייקונית שהופיעה בסרטי חברת Pixar, של ג'ובס גם היא, נורת ה-Luxo Jr. בתחתיתו הייתה כיפה שהכילה את כל רכיביו וממנה יצא המסך השטוח, על רגל גמישה שהזכירה לרבים מנורת שולחן. התוצאה הייתה מבריקה ורבים אמרו שמחשב כה יפה יעבור מחדר העבודה אל סלון הבית. אבל העיצוב החדשני של המחשב עורר גם לא מעט ביקורת, אצל מי שחששו שג'ובס, כמו תמיד, מקדים את זמנו ואת העיצוב על פני הכל. כמובן שמאז נוכחו שוב ושוב שגישתו היא שניצחה. אפל הפכה לחברה המצליחה בהיסטוריה ומוצריה המעוצבים משכו את כל התעשייה קדימה.

אגב, בפעם ההיא גם המבקרים צדקו. מחשב "מנורת השולחן" לא ממש הצליח ובשרשרת דגמיה של החברה הוא נחשב לאחד היפים והמתוקים שבדגמי ה-iMac ובכלל, אך לא מהמצליחים במכירות.


כך הוצג המחשב הזה בפרסומות:

https://youtu.be/UGuRGPsIZiQ


סטיב ג'ובס מכריז על ה-iMac החדש:

https://youtu.be/k74NgDbR7gI?t=1h5m2s&end=1h5m2s


כך הודגמו בפרסומות פיצ'רים מרכזיים, כמו נגן ה-DVD המובנה:

https://youtu.be/RgKkPA5gS8g


אחד ממקורות ההשראה היה מהנורה הדינמית של חברת האנימציה "Pixar", גם היא של סטיב ג'ובס:

https://youtu.be/-WHxatDr9Qg

המוטו של המעצב האגדי דיטר ראמס (Dieter Rams) הוא "אתה לא יכול להבין עיצוב טוב, אם אתה לא מבין אנשים”.

המעצב הגרמני הנודע הוא מהדמויות הבולטות בעולם העיצוב התעשייתי. הוא גורס שמרכיבי עיצוב טוב הם צורה, צבע, חומר ומבנה.

דיטר ראמס נולד בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת בגרמניה. את ילדותו הוא העביר בצל מלחמת העולם השנייה ובנעוריו הוא חווה את תבוסת גרמניה ובהמשך את פלישת הצבא האמריקאי לארצו.

ראמס הצעיר הושפע מסבו הנגר והרבה לבלות באותה תקופה בנגרייה שלו. הוא אהד את תנועת הבאוהאוס ובהמשך את בית הספר לעיצוב בעיר אולם (Ulm).

משסיים את לימודי האדריכלות ב-1953 הוא החל לעבוד במשרד אדריכלים בפרנקפורט. שנתיים אח"כ גייסה אותו חברת בראון (Braun) ובשנת 1961 מינו אותו לראש מחלקת העיצוב בחברה. בתפקיד הזה הוא החזיק ב-34 השנים הבאות והחשובות בקריירה שלו.

"לא תוכל להבין עיצוב טוב, אם אינך מבין אנשים” הוא אמר פעם.

מערכות סטריאו, מוצרי קול, מכונות גילוח, מחשבונים ועוד ועוד - במשך 40 שנה הוא עיצב או ניהל צוותי עיצוב שיצרו מעל 500 מוצרים של Braun, יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית, ושל רהיטי חברת Vitsoe, בה השתלב החל משנת 1995.

אם האדריכל והמעצב הנודע לודוויג מיז ון דר רוהה נהג לומר ש-"less is more", כלומר "פחות הוא יותר", ראמס טבע את הביטוי שלו "less, but better", כלומר "פחות, אבל יותר טוב". ואכן, האיש שעולם העיצוב מביט עליו בהערצה, היה הגאון של ה"פחות" (Less) ואביר המינימליזם העיצובי החכם.

שנים אחר כך, אגב, ובהתייחסו לטלפונים הסלולריים שהתפשטו בכל העולם, הוא ישנה את המוטו שלו ל“פחות יהיה טוב בכל מקום”.

בשנות השבעים, הוא פרסם מניפסט שבו הציג את" עשרת הדברות" המפורסמות שלו לעיצוב טוב (good design). האחרונה הייתה פורצת דרך: "עיצוב טוב", נכתב בה, "...הוא כמה שפחות עיצוב."

ראמס גם השפיע מאוד על ג'ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, מהמקינטוש ועד לאייפוד והאייפון ומי שלימים יהפוך לאחד המעצבים הידועים בעולם.

בסוף המאה ה-20 היה ראמס המעצב התעשייתי המשפיע והחשוב ביותר. רבים מעיצוביו מוצגים במוזיאוני עיצוב ואמנות ברחבי העולם ונכללים באוספים הקבועים של המוזיאונים החשובים שבהם.


הנה דיטר ראמס וסיפורו:

https://youtu.be/epEWrycjNXc


עשרת העקרונות של ראמס לעיצוב נכון:

https://youtu.be/-mlAdcQZZAM


העיצוב שיצר לחברת בראון היה זה שהשפיע יותר מכל על העיצוב של Apple:

https://youtu.be/yLbItWERwqQ


מערכת הסטריאו האייקונית שעיצב ראמס ל"בראון" מככבת במוזיאון העיצוב בלונדון:

https://youtu.be/flSB1wZuXwA


ומוצגת בימינו במוזיאון לאמנות מודרנית ה-MOMA בניו-יורק:

https://youtu.be/Ln-oBY1sIlg