זו אחת התופעות המרתקות בעולם הטבע ואחד הפלאים של עולם החי. ההחתמה (Imprinting) היא תופעה מדהימה, שלפיה מי שגידל אווזים אפורים מרגע בקיעתם, זכה מהם לייחס של אמא אווזה. לא זו בלבד שהם יעקבו אחריו, גם כשיגיעו לבגרות, הם ימשיכו להעדיפו על פני כל האווזים האחרים בלהקה או בסביבה.

במילים אחרות, מרגע שאווז או ברווז שנולד התקבע על דמות מסוימת, עתידה הדמות הזו להיות בשבילו אימו.

את ההחתמה גילה קונרד לורנץ, חוקר הטבע האוסטרי הנודע שחקר את התנהגות בעלי החיים. לורנץ הבחין אז שהדבר הראשון שקולט האווז מרגע בקיעתו, נחתם מיד ונכנס אל מוחו. לכן הוא נתן לתופעה את השם "הטבעה", שמאוחר יותר הוסב למושג מדויק יותר של "החתמה".

בהמשך הניסויים שלו, הוכיח קונרד לורנץ שלא רק בני אדם יכולים להיחתם אצל האווזים ברגע לידתם. בהחתמתו קבוצת אווזים על תמרור צהוב הוא הוכיח שהם יכולים להיחתם לא רק על יצורים חיים כמו אווזים ובני אדם, אלא גם על ידי חפצים דוממים שונים.

ממצאיו הראו שרק סמוך מאוד ללידה, כשרשת הנוירונים במוחם לא קובעה עדיין, יכולה להתקיים ההחתמה במיטבה. חלון הזמן הקצר שלאחר הבקיעה, השונה בין מין למין, קובע עד את מידת היעילות של ההחתמה.

לורנץ היה מהראשונים שעיצבו את התחום המחקרי המרתק של חקר ההתנהגות אצל בעלי חיים, תחום שהפך לענף מדעי בשם "אתולוגיה". הוא היה חוקר דגול, שבמהלך חייו זכה בפרס נובל. מנגד לורנץ גם זכור כמי ששיתף פעולה עם הרשע ונסחף לחברות במפלגה הנאצית בגרמניה.

במהלך מחקריו גידל לורנץ עצמו ברווזים כאלה והראה את ההחתמה במיטבה. הוא התפרסם בכל העולם בכך שהיה "אם לכל דבר", לחבורת אווזים שגידל כך. כולם עקבו אחריו לכל מקום והוא נהג ללכת ולשחות איתם, כשהוא משמש להם הורה לכל דבר.


כך ברווזונים עוקבים אחרי הצלם:

https://youtu.be/u6O4ZpXUAD4


החתמת חוף הלידה של צבי הים:

https://youtu.be/fpAObF1B_sI


מעט חפרנות על ההחתמה (עברית):

https://youtu.be/mbwpBEr3ff4?long=yes


וכך החתמה מדהימה מגדלת משפחת עופות והאדם מלמד אותם את מסלול הנדידה השנתי (מתורגם):

https://youtu.be/Rxo-IbAF7kQ?long=yes

לאווז (Goose) שמגעגע בקול יש בכפות רגליו קרומי שחייה, ההופכים את הרגליים למשוטים יעילים. עוד יותר ייעול מקנה להם המיקום בחלקו האחורי של הגוף, כמו בירכתיים שבהם ממוקמים גם מדחפי אוניות וספינות.

גם לברווז יש קרומים כאלה ברגליו וגם הוא מגעגע ומתקדם כך במים. אולי בגלל זה אנחנו קצת מתבלבלים ביניהם לפעמים. עופות נוספים שיש להם בכפות רגליהם קרומי שחיה כאלו הם ברבורים ושחפים.

כך מאפשרות רגלי המשוט לעופות המים תנועה חלקה בתוך המים. בעזרתם הם שוחים במים ומתקדמים קדימה. על פני היבשה, אגב, הן קצת פחות יעילות, מה שגורם לעופות הללו להתנדנד בהליכה, מצד לצד.


הנה אווזים צעירים בשיעור שחייה:

http://youtu.be/i7XH3YXvaHg


האווז שוחה:

http://youtu.be/0WJJpL-nRg4


ואווזים נאמנים ששבים כל יום לבקר אצל מי שהצילו אותם:

https://youtu.be/2fU4WF40W74

במשך מאות שנים חשבו שקול הברווז אינו מייצר הד. איש לא הבין כיצד באותם תנאים שכל הקולות המוכרים השמיעו הד, רק קולם של הברווזים, אותו געגע משונה, דווקא הוא לא מייצר הד. חוקרים בריטיים בראשות פרופ' טרוור קוקס, מומחה לאקוסטיקה, החליטו לבחון האם אכן אין הד לברווז. העניין של המומחה היה לא רק למטרות מדעיות, אלא גם כדי ללמוד מהברווזים את השיטה שבה הם הצליחו להחליש או אף להעלים את ההד. כך יוכלו בעתיד לבנות אולמות קונצרטים עם צליל טוב יותר וכללית הרבה יותר טובים מבחינה אקוסטית.

המחקר התבצע בעזרת תא "אנאקואי" שבולע את ההדים ותוכנת מחשב, שסייעה בניתוח קולות דייזי הברווזה. ראשית, הממצאים הוכיחו שגם געגועי הברווזים זוכים להד, בדיוק כמו כל הצלילים בטבע. אבל החוקרים גם גילו שיש אמת במיתוס על ההד הנעלם של קול הברווז - לדבריהם הברווז מגעגע בקול המסתיים בצליל "אאאקקק". צליל זה מייצר מעין מיסוך של הקול ומחליש מאד את ההד שנוצר. מחליש, אומר החוקר, ולא מעלים את הצליל!


הנה סרטון שמדגים את זה בחדר מהדהד:

http://youtu.be/Tzmqp55H0uM