במנורת פלורסנט מרוח על צידה הפנימי של הזכוכית חומר זורח. חומר זה הוא שמאיר כשמפעילים את הנורה.

בזמן שהנורה מופעלת, נוצרת בה קרינה אולטרה-סגולה, שפוגעת בחומר הזרחני שמצוי על הזכוכית. לאחר שניה ובתגובה לקרינה האולטרה-סגולה, החומר פולט אור, שאותו אנחנו רואים - זהו האור של הפלורסנט.


הנה סרטון שמציג את דרך הפעולה של נורת הפלורסנט:

http://youtu.be/xRTOC0AoTlc

הטלפון הוא מכשיר שמאפשר לדבר עם אנשים שנמצאים רחוק מאיתנו. פעם היה הטלפון מחובר למרכזיה, שאיפשרה לכל אדם לחייג בטלפון החוגה או להקליד על הספרות מספר ואחרי התחברות אליו, לשוחח עם כל בעל טלפון אחר שזהו מספר הטלפון שלו.

הקול של המדבר מתורגם בטלפון לאות חשמלי. אות זה עובר בחוטי הטלפון ומגיע אל המכשרי של מי שנמצא בצדו השני. במכשיר שלו מתורגם האות החשמלי לקול וכך ניתן לשמוע את מה שנאמר על ידי המשוחח עמו.

הטלפון המודרני אפילו לא מחייב חיבור בחוט. טלפונים אלחוטיים בבית מקושרים בקשר אלחוטי (ללא חוט) אל הבסיס שלהם. הם מאפשרים לנהל שיחות טלפון בלי חוט שמחבר בין שפופרת הטלפון ואותו בסיס, שהוא עצמו מחובר בכבל למרכזת של חברת הטלפונים.

הכי ניידים הם הטלפונים הסלולריים. הם מאפשרים לאנשים לדבר זה עם זה, כשכל אחד מהם נמצא במקום שיש ממנו תקשורת אל אנטנה סלולרית קרובה.


הנה סרטון לקטנטנים שמסביר באנגלית איך פועל הטלפון:

https://youtu.be/TVNNXZvaFMk


והסבר על תקשורת בין טלפונים מסוגים שונים:

http://youtu.be/Ygrx3yVeyF0

הסבון, כשמוסיפים אותו למים, הופך את פני המים לגמישים יותר וקלים להתמתחות. הסבון מחליש את מתח הפנים של המים והופך אותם גמישים. כך נשיפה לתוך המים יוצרת בלונים ולא שוברת אותם.

הבלונים האלה נקראים "בועות הסבון". ובועות הסבון הללו מרתקות כי הן בנויות כפרקטלים טבעיים, בהן על כל בועה, יושבות בועות קטנות, שעל כל אחת מהן בועות זעירות יותר וכן הלאה.

רוצים טיפ קטן? - אם משתמשים במים ממזגן או מי גשמים ומוסיפים למים ולסבון מעט חומר שנקרא גליצרין, המים נעשים עוד יותר גמישים ואז אפשר לייצר בנשיפה בלונים ממש, אבל ממש גדולים!


הנה סרטון על הכנת בועות סבון גדולות מאד:

http://youtu.be/Afx7KAWy-Gg


וגברת שפריץ שעושה פלאים עם בועות סבון:

http://youtu.be/mL-qSknzPJE

הגפרורים הם אחד האמצעים הכי נפוצים להדלקת אש. בעבר הדליק האדם הקדמון אש, על ידי שפשוף של אבני צור זו בזו. הניצוץ שיצר בשפשוף, הוא שהדליק את האש.

כיום יש לנו את הגפרור. קצות הגפרורים מצופים בחומר דליק. שפשוף של הגפרור לאורך רסיסי הזכוכית שבדופן קופסת הגפרורים גורם להתחממות קצהו של הגפרור ולהצתה של החומר שבו וכך נדלק הגפרור.


כך הגפרורים נולדו וכך הם פועלים (בעברית):

https://youtu.be/MM5nAuAhtKs


אבל איך מייצרים גפרורים? - הנה תהליך הייצור של הגפרורים:

https://youtu.be/T2-aioCAjOE


וכך ניתן לאטום גפרורים למים, כדי שיידלקו גם אם יירטבו במים (עברית):

https://youtu.be/jo58irWBiTE

איך האינטרנט עובד?
איך עובר המידע באינטרנט?
איך אתרים עולים כשאנו גולשים אליהם?
איך מייל עובר ממקום למקום?


האינטרנט הוא רשת עצומה ומהירה מאד, שמעבירה את המידע בדרכים מעניינות ויעילות מאד. כך למשל, כל אתר שאנו נכנסים אליו עובר אלינו מהשרת שעליו הוא מאוכסן, כשהוא מפורק למרכיבים רבים מאד והמכשיר שלנו הוא שמרכיב את החלקים הרבים הללו לאתר שאנו רואים.

אבל איך הווב עובד? כלומר, איך עובד האינטרנט?

ובכן, התהליך מתחיל כשאנו המשתמשים (Users) מקלידים כתובת של אתר בשורת הכתובת בדפדפן. לכתובת של דף אינטרנט קוראים URL, קיצור של Uniform Resource Location, או בפשטות "מיקום הקובץ בשרת".

אחרי הקלדת הכתובת, כשאנו לוחצים על מקש Enter, שולח המחשב שלנו, נכנה אותו ה"לקוח" (Client) הודעת בקשה (Request) אל שרת קבצים מרוחק (Server). על השרת הזה שמורים קבצי האתר ואולי אף אתרים רבים אחרים.

ה-request הזה שנשלח אל השרת לא מנוסח בשפה רגילה. ההודעה נכתבת בפרוטוקול תקשורת, סוג של שפה שנקראת HTTP (קיצור של Hypertext Transfer Protocol) ושאותה יודעים "להבין" גם דפדפנים וגם שרתי אינטרנט.

לפעמים ההודעות הללו מוצפנות ואז הכתובת תתחיל ב-HTTPS.

בהודעה שמקבל השרת מהקליינט (המחשב שלנו), הוא מתבקש לשלוח אל הלקוח את המידע הדרוש, כלומר את הקבצים הדרושים לו, בכדי שיוכל להציג את דף האינטרנט שהכתובת שנשלחה היא כתובתו.

כשהשרת מקבל את הבקשה מהדפדפן שלנו, הוא מגיב בשליחת תגובה (Response), ב-HTTP גם היא, ובה מה שנקרא בעברית "קוד המקור" של הדף (Page Source).

קוד המקור כולל את כל המידע הדרוש להצגת דף האינטרנט על מסך המחשב של הלקוח, כלומר שלנו. בין המידע הזה ייכללו משאבים להצגת הדף, כמו קבצי HTML, כלומר דפי אינטרנט, לצד תמונות, קבצי וידאו, פונטים וכך הלאה.

כשיתקבל המידע הזה במחשב "הלקוח" שלנו, הדפדפן מקבל את קבצי האתר ומייצר DOM, קיצור של Document Object Model. זהו ייצוג של כל מרכיבי הדף, כולל טקסט, תמונות, סרטונים, לינקים ועוד. במודל הזה ישתמש הדפדפן בכדי לרנדר, כלומר להציג את דף האינטרנט במלואו על המסך.


כך פועלים אתרי אינטרנט (מתורגם):

https://youtu.be/PLJGSr17X4A


כך פועלת הטכנולוגיה שמאחרי הקלעים של האינטרנט (עברית):

https://youtu.be/BS46e9GYHNI


הסבר תהליך הגלישה באינטרנט:

http://youtu.be/w42EsCDAhB4


כך פועל האינטרנט מבחינה טכנית:

https://youtu.be/W2GkugJbKZI


המחשת האופן החכם שבו פועל האינטרנט (עברית):

http://youtu.be/Vjbr-Vr59qg?t=1m3s?long=yes


וכך לימדו בשנות ה-90 מהו האינטרנט ואיך להשתמש בו...

https://www.youtube.com/watch?v=A81IwlDeV6c?long=yes

מנעול המספרים, מנעול קוד, או בשמו המדויק מנעול קומבינציה (Combination Lock), הוא מנעול שבמקום מפתח יש בו נעילה המבוססת על קוד של מספרים או אותיות. רק כשמזינים למנעול את רצף המספרים הנכון, הוא ייפתח.

בדרך כלל מנעולי קומבינציה הם מנעולים קטנים ותלויים, עגולים או מרובעים, המשמשים לנעילת חפצים שונים, כמו אופניים, תיקים וארונות.

יש כמה סוגים של מנעולי קומבינציה. במנעול המספרים הקלאסי יש חוגה מסתובבת של מספר דיסקים עם ספרות. בכל דיסק כזה יש ספרות, מ-0 עד 9.

הדיסקים הללו הם הרכיבים שנועלים או פותחים את הנעילה. סיבוב הדיסקים לקוד הפתיחה הנכון הוא שיפתח את המנעול.


#איך נפתח מנעול המספרים?
במנעול קומבינציה קלאסי אין מפתח. רק ידיעת הקוד שלו (קומבינציית המספרים) היא שמאפשרת את פתיחתו. החוכמה היא המערכת הפנימית שלו שבנויה כך:

בתוך מנעול קומבינציה ישנן מספר טבעות פנימיות, במספר זהה לספרות הקוד של המנעול. הטבעות הללו עוטפות זיזים קטנים, הבולטים מצידו הפנימי והארוך של אנקול או מוט קטן. על כל טבעת יש שקע אחד, שנועד להתייצב מול אחד מהזיזים שעל המוט.

כל אחת מאותן טבעות פנימיות עטופה בטבעת נוספת - טבעת מספרים שאנו רואים בצדו החיצוני של המנעול ויכולים לסובב כדי לבחור את הספרה הנכונה.

ממש כמו במנעול עם מפתח שעליו זיזים קטנים - פתיחת מנעול הקומבינציה תתאפשר רק כשכל השקעים יתיישרו אל מול כל הזיזים, בעת שאנו מסובבים לקוד הנכון את סדרת הטבעות החיצוניות הללו.

מה שיאפשר את יישור השקעים מול הזיזים הללו הוא סיבוב טבעות המספרים לקומבינציה הנכונה, כלומר לאותו קוד נכון של פתיחת המנעול. הקוד הזה הוא שימקם נכון את סדרת הטבעות החיצוניות, מול הטבעות הפנימיות ויפתח את המנעול.

כשהמנעול הסגור נפתח הוא יאפשר את השחלת המנעול החוצה ופתיחת החפץ או הדלת הסגורים.


כך פועל המנעול (מתורגם):

https://youtu.be/sftkP4CjjZs


כך מקודדים את המנעול (עברית):

https://youtu.be/iPF37OHoBRU

שני שלבים לתהליך הקירור:

בשלב הראשון מנוע חשמלי דוחס את גז הקירור והדחיסה גורמת לגז להתחמם. הגז החם מועבר במערכת הצינורות שנמצאת בחלקו האחורי של המקרר ונקראת מקרן, או באנגלית "רדיאטור". זה גורם לחלק גדול מהחום להשתחרר לאוויר, והגז הופך בתהליך הזה לנוזל.

בשלב השני שואבת משאבה חשמלית את הנוזל אל תוך סליל הקירור, שבו הלחץ קטן יותר. הנוזל מקבל אנרגיה מדפנות סליל הקירור ומקרר את הסביבה (ספיגת אנרגיה מקררת תמיד). התהליך גורם לחומר לרתוח ולהפוך בחזרה לגז.

כמובן שיש למקרר עוד מערכות, כמו הבידוד, שנועד לשמור על הקור בפנים. עוד דוגמה היא של מנגנון ההפשרה, שמפשיר את כל הקרח ההולך ומצטבר במקפיא.


הנה סרטון הסבר לפעולת המקרר:

http://youtu.be/qrcEWhurQl4

שעת צהריים בשיא הקיץ. בחוץ לוהט והשמש קופחת. בפנים נעים וקריר להפליא. איזה כיף! אבל איך נוצר כל הטוב הזה, שלא לומר הקור הזה?

מזגן אוויר (Air condition) הוא אחת ההמצאות המדהימות של העידן החדש. מזגנים יש בימינו בבתים רבים במדינות החמות. הסוד שלו הוא סירקולציה - מזגן האוויר אינו מכניס אוויר טרי לחלל הפנימי של הדירה או המשרד, אלא מסחרר את האוויר הקיים בתוכם.

המזגן מצליח לקרר את האוויר, גם בימים הלוהטים ביותר ולייצר אווירה ביתית קרירה ונעימה גם בשיא הקיץ וההתחממות הגלובלית.

היסטוריונים עוד יבדקו בעתיד וייקבעו שהמזגן הצליח לשנות את ההיסטוריה ואת טבע ההתפתחות של הציוויליזציה האנושית.

כיצד עשה זאת מכשיר נוחות שכזה? - למעשה, המזגן איפשר לתושבי האזורים הטרופיים והחמים ביותר בעולם, להיות יעילים ואפקטיביים משהיו אי-פעם.

במזרח הרחוק הוא חולל מהפכה של ממש. היה זה מנהיג סינגפור שקבע שזו ההמצאה שהייתה הכרחית בתהליך הצמיחה של מדינתו והזינוק שלה להצלחה הכלכלית המטורפת שהצליח ליצור בה. עדויות רבות שסינגפור לא לבד ומזגני האוויר יצרו זינוק במקומות רבים בעולם, כולל סין ובירת הטכנולוגיה המצליחה שלה, שנג'ן.

אבל איך המזגן ממזג את האוויר?

ובכן, שני שלבים לתהליך הקירור:

בשלב הראשון המנוע החשמלי דוחס את גז הקירור של המזגן והדחיסה גורמת לגז שבו להתחמם. הגז החם מועבר במדחס שנמצא בחלקו החיצוני של המזגן, הממוקם מחוץ לחלון או על גג הבניין וזה גורם לחלק גדול מהחום להשתחרר לאוויר. בתהליך זה הגז הופך לנוזל.

בשלב השני שואבת משאבה חשמלית את הנוזל אל מסביב לסליל הקירור, שבו הלחץ קטן יותר. הנוזל מקבל אנרגיה מדפנות סליל הקירור, מתקרר (ספיגת אנרגיה מקררת תמיד) והאוויר הקר משוחרר אל חלל החדר.

האוויר החם מורחק החוצה מהמדחס, שמחוץ לבית, והתהליך ממשיך כל הזמן באופן מחזורי.


הנה הסבר לפעולת המזגן (עברית):

https://youtu.be/ilgBOtT13DY


כך פועלים המזגנים:

https://youtu.be/PT38gaGciP4


מצגת פעולת המזגן לילדים (עברית):

https://youtu.be/DtWEj-9Ejmk


עוד הסבר של פעולת המזגן:

http://youtu.be/nKZ2DPvvua8


וההסבר על דרך פעולת המזגן למהנדסים:

https://youtu.be/gVLhrLTF878?long=yes

ההיסטוריה של קירור המזון מתחילה בשמירת דברי מזון בקירור בקרח או בשלג שנאספים מהטבע. אחרים נהגו לקבור אוכל באדמה וכיסו אותו בשכבת קרח, כשהקור המקפיא מונע רקבון והתפתחות של חיידקים במזון.

הבשורה הגיעה עם לידתה של מכונת קירור (Refredgerator machine), המצאה שלראשונה עשתה את העבודה בקירור אקטיבי של האוכל, אבל הייתה ענקית ויקרה להחריד. העשירים המירו אז את קופסאות הקרח (Ice boxes) הגדולות שבמרתף התת-קרקעי בביתם ועברו למכונת הקרח הענקית, שלראשונה קיררה להם מזון בבית ובאמצעות גז, אבל תפסה חלל עצום והייתה יקרה מאוד.

אבל לדירה העממית איש לא הצליח להציע מקרר יעיל וקומפקטי. לא אוֹלִיבֵר אֶבַנְס (Oliver Evans), מי שכבר ב-1805 תכנן את מערכת הקירור הראשונה והפשוטה וגם לא ידידו גֶ'ייְקוֹב פֶּרְקִינְס (Jacob Perkins), שרכש ממנו את שרטוטיו, שיפר את התכנון ורשם ב-1834 פטנט על ההמצאה.

אפילו לא קַארְל פוֹן לִינְדֶה (Carl von Linde) מגרמניה שפיתח מערכות קירור מתקדמות אבל גדולות, ששימשו בעיקר מבשלות בירה גרמניות ושיטתו משרתת עד היום את כל מערכות הקירור המודרניות.

הבתים הפרטיים הסתפקו אז בקופסת הקרח הפשוטה שכל בית החזיק בה. זו נבנתה בצורה של ארגז עץ, עם דפנות מבודדות באמצעות נסורת עץ או קש בדפנותיו. בקופסת הקרח הונח האוכל, כשהוא מקורר בקוביות קרח מסותתות, שנקנו ממוכר הקרח שעבר עם עגלתו ברחוב והציע את הקרח שלו בקול.

המהפך הגדול של הקירור הביתי חל בשנת 1915. בחור צעיר ומבריק בשם אלפרד מלווס ממזג את קופסת הקרח עם העיקרון של מכונת הקירור ועובד על מקרר עצמאי וקטן לבית.

ההתמודדות שלו היא גם עם הצורך להקטין את מערכת הקירור הענקית, אבל גם למצוא פתרון לדליפות גז הקירור המסוכנות שהתרחשו לא מעט בזמנו וחלקן היו אף קטלניות. הממציא היצירתי והמעודכן פותר את הבעיה באמצעות המצאה חדשנית אז - צינורות נחושת קומפקטיים, שהיו גם גמישים וגם בעלי אטימות מציינת, שתמנע דליפות גז ואסונות.

את מערכת הקירור,אגב, הוא מיקם בתחתית המקרר. גם היום המקררים עובדים בצורה דומה.

אבל הייצור ב"גרדיאן", המפעל שהקים לייצור המקררים שלו, הוא איטי. לוקח לו שבוע לבנות כל מקרר, מה שגורם לכך שהוא מייצר מעט, בעוד ההזמנות נערמות. בהדרגה מגיע העסק לסף פשיטת רגל, זאת על אף הביקוש העצום וההתלהבות מהמוצר שלו.

זה מצב משונה ועצוב והייאוש גובר. אבל אז מגיע התעשיין על הסוס השחור - וויליאם דורנט, מייסד חברת ג'נרל מוטורס ומי שמאמין במוצר ויודע לייצר בייצור המוני. דורנט אוהב את המקררים שלו וכל כך הוא מאמין במוצר ובאיש שהמציא אותו שהוא מהמר בגדול וקונה בהמון כסף את החברה של מלווס. הוא עצמו הופך למנהל החברה ומלווס, עכשיו מהנדס ראשי, מתרכז בפיתוח.

הצעד הראשון של דורנט הוא להחליף את שם החברה ל"פריג'ידאייר", בעברית "אוויר קריר". השם הזה יסמן את ההצלחה האדירה שתהיה לשניים מכאן ויהפוך בעתיד למילה נרדפת באנגלית למקרר. המקררים שלהם יימכרו בכמויות עצומות ועם השנים יצוצו המוני מתחרים שיציעו מקררים דומים ויהפכו את המקרר עם השנים ל-must בכל בית מודרני.


על התפתחות המקרר:

https://youtu.be/Bm9fjlYbwhc


תפקידו והתקדמות ההיסטוריה של שימור המזון:

https://youtu.be/T7oQSNKWVh0


מצגת וידאו על תולדות קירור האוכל:

https://youtu.be/z3Eq_EgzG3k


תולדות הקפאת המזון:

https://youtu.be/uWZwncX_4hk


על המקרר ותפקידו בהיסטוריה של שימור המזון:

https://youtu.be/TwUoUQWzBT0?long=yes


והקירור לפני המצאת המקררים:

https://youtu.be/P5lu-dq7agI?long=yes

המזגנים המודרניים כבר מזהים הימצאות אנשים בחדר ויודעים להדליק כשנכנס מישהו לחדר ולכבות את עצמם כשאין אדם בחדר. אבל העתיד מבטיח שהם יהפכו עוד יותר רגישים למצוקה האנושית שלנו ויחסכו חשמל ואנרגיה רבים. הם יעשו זאת באמצעות חיישנים שיגרמו למזגן לכוון את יציאות האוויר שלו לפינת החדר בה אתם יושבים או נמצאים.

דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים בסלון גדול שמחובר למטבח ולפינת טלוויזיה. בכל שלב אתם נמצאים בחלק אחר של הסלון. במקום לקרר את כל המרחב, מזהה המזגן את מיקומכם המדויק ויציאות האוויר מתכווננות לאזור זה בדיוק.

סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון פיתחו מערכת כזו בדיוק. באמצעות חיישנים המערכת יודעת לזהות בדיוק את המיקום של הנמצאים ולמזג באופן מדויק וחסכוני את האזור המתאים ואותו בלבד.


כך המזגן מתכוונן לכיוון האדם:

https://youtu.be/FFZ37H6UBgE

אמנם היו פיתוחים עוד לפניו, אבל כימאי ורוקח אנגלי בשם ג'ון ווקר נחשב למי שהמציא את "הגפרורים השימושיים", גפרורי החיכוך הראשונים. אלו היו גפרורי זרחן, שהורכבו מקיסמי עץ שראשם צופה בתערובת שהכילה זרחן לבן וגופרית. שפשוף של הגפרור בכל משטח, הצית אותו.

ווקר החליט שלא לרשום פטנט על הגפרורים שהמציא ובשנת 1827 הוא החל למכור גפרורים באופן מסחרי. במקביל אליו החלו יצרנים רבים לייצר גם הם גפרורים.

אבל הזרחן הלבן והרעיל, שאותו הכילו הגפרורים של ווקר, הפך אותם למסוכנים ורעילים. גם ההצתה הקלה שלו הייתה מסוכנת, לעיתים אפילו בתוך הקופסה כשנוצר חיכוך מקרי בין הגפרורים..

30 שנה אחר כך החליף השוודי ינס יאקוב ברצליוס (Jöns Jacob Berzelius) את הזרחן הלבן המסוכן בזרחן אדום. הוא כינה את הגפרורים הלא-מסוכנים שלו "גפרורי ביטחון" (Safety matches). אולי היו בטוחים יותר, אך הם עדיין לא היו מספיק אמינים בכדי להפוך למוצרים מצליחים. מפתחים שונים ניסו לשפר אותם. בשנת 1855 הציגו האחים השוודים לינדסטרום את הגפרור הסופי והאמין, שבו אנו משתמשים עד היום.

עוד שלב בשליטה האנושית על האש הושלם.


כך הומצאו ופועלים הגפרורים (בעברית):

https://youtu.be/MM5nAuAhtKs


המצאת הגפרורים:

http://youtu.be/H2a0KHiZhts


וסודות פיתוח הגפרורים של ג'ון ווקר:

http://youtu.be/JRq_7iPkRUs

הקפאת מזון משמרת אותו ושומרת על טריותו מהרגע שהוא מוקפא, למשך זמן רב ומונעת ריקבון. כך הוא יישמר, עד לזמן שבו הוא מופשר ונאכל.

איך זה קורה?

על ידי הפיכת הלחות העודפת לקרח מעכב תהליך ההקפאה את התפתחות מרבית זני החיידקים ומאט את ריקבון המזון.

ההקפאה מונעת מהחיידקים שבמזון להתפשט, הקור הרב מונע את התרבות החיידקים ועוצר את התפחותם ובעצם את תהליך הריקבון.

התהליך הזה מתחדש רק עם הפשרת המזון אבל אז הציפייה היא שהוא ייאכל במהירות יחסית או יבושל.


הנה סרטון על הקפאת מזון להמשך השבוע:

http://youtu.be/MYuzg6IovkU

מהיכן בא החום של המיקרוגל לחימום האוכל?
איך עובד המיקרוגל?


האור מחמם תמיד, כיוון שיש בו קרינה. לכן אפילו אוכל שיונח באור השמש יתחמם לאיטו. אבל גלי המיקרו הם גלים אלקטרו-מגנטיים, שיש בהם קרינה חזקה במיוחד. הם מסוגלים לחמם מזון הרבה יותר מהר מאור השמש וגם להפשיר אוכל קפוא במהירות. כיצד זה קורה?

הפעולה של המיקרוגל, אם נסביר אותה בצורה פשוטה, היא שגלי המיקרוגל דוחפים את מולקולות המים שבאוכל ובכך מחממים אותו.

במיקרוגל משתמשים במגנטרון, מתקן שמייצר גלי רדיו קצרים, שהם גלי המיקרוגל. הגלים מובלים למתקן דמוי מאוורר שדואג לפזר אותם בחלל המכשיר. הם כמובן פוגעים במזון שהונח בו. מכאן יוצרת המגנטיות של גלי הרדיו להטחה עצומה של מולקולות המים שבאוכל מצד לצד ופגיעה שלהן זו בזו מיליארדי פעמים בשניה.

הפגיעה של המולקולות זו בזו וכולן בכולן יוצרת חיכוך מטורף, שיוצר חום גבוה מאד. החום הזה אחראי לחימום המהיר כל כך שבזכותו האוכל שלנו מתחמם ומופשר כל כך מהר במיקרוגל. בתיאבון!

אגב, שמו של המיקרו-גל נובע מהגלים הקצרים, גלי המיקרו שהוא מייצר ושאחראים להתחממות המהירה של המזון.


כך עובד המיקרוגל:

http://youtu.be/MqsDPmnPKEk


כך מחמם המיקרוגל את המזון:

http://youtu.be/FGdwEPEU61U


והסבר מפורט על איך עובד מיקרוגל (מתורגם):

http://youtu.be/yujaL-u_h6I