כל כך התרגלנו לשלטי-רחוק במכשירים שלנו, שזה לא יאומן. הרי המכשיר המופלא וזולל הסוללות הזה מאפשר לנו להפוך לבטטות של ממש. מול הטלוויזיה, המזגן ומערכת הסאונד שלנו אנחנו שולחים יד וזה קורה.

איפה אנחנו ואיפה ההורים שלנו, שהיו צריכים לכתת רגליים למכשיר ולכפתוריו?

אז השלט שאנו משתמשים בו עובד כך: כשאנו לוחצים על כפתור, השלט שולח אור אינפרה-אדום לעבר המכשיר שבו הוא שולט. את האור הזה אי אפשר לראות בעיניים רגילות, אם כי במצלמות רבות ניתן לצלמו. כל פקודה של השלט מועברת בצירוף כלשהו של הבהובים והמכשיר הקולט אותה מתוכנת לבצע פעולה מסוימת בכל קידוד של הבהובים. כלומר, הוא מתוכנת לדעת מה לבצע מכל כפתור ולחיצה.


הנה תולדות השלט הרחוק ואיך הוא הלך והסתבך עם השנים (עברית):

https://youtu.be/V0wDUZbYQqM


כך פועל השלט-רחוק (עברית):

http://youtu.be/gKl6n0YaO8E


סרטון אנימציה משעשע שמתאר כל כך יפה מה היה קורה אם הייתה טכנולוגיה פרעונית שמבוססת על שלט רחוק ולידה גמל עם לעיסות מההווה:

https://youtu.be/j6PbonHsqW0


וממשרד החיוך - מה קורה כששלט רחוק יוצא משליטה:

http://youtu.be/X4SM1q66E0s

מנעול המספרים, מנעול קוד, או בשמו המדויק מנעול קומבינציה (Combination Lock), הוא מנעול שבמקום מפתח יש בו נעילה המבוססת על קוד של מספרים או אותיות. רק כשמזינים למנעול את רצף המספרים הנכון, הוא ייפתח.

בדרך כלל מנעולי קומבינציה הם מנעולים קטנים ותלויים, עגולים או מרובעים, המשמשים לנעילת חפצים שונים, כמו אופניים, תיקים וארונות.

יש כמה סוגים של מנעולי קומבינציה. במנעול המספרים הקלאסי יש חוגה מסתובבת של מספר דיסקים עם ספרות. בכל דיסק כזה יש ספרות, מ-0 עד 9.

הדיסקים הללו הם הרכיבים שנועלים או פותחים את הנעילה. סיבוב הדיסקים לקוד הפתיחה הנכון הוא שיפתח את המנעול.


#איך נפתח מנעול המספרים?
במנעול קומבינציה קלאסי אין מפתח. רק ידיעת הקוד שלו (קומבינציית המספרים) היא שמאפשרת את פתיחתו. החוכמה היא המערכת הפנימית שלו שבנויה כך:

בתוך מנעול קומבינציה ישנן מספר טבעות פנימיות, במספר זהה לספרות הקוד של המנעול. הטבעות הללו עוטפות זיזים קטנים, הבולטים מצידו הפנימי והארוך של אנקול או מוט קטן. על כל טבעת יש שקע אחד, שנועד להתייצב מול אחד מהזיזים שעל המוט.

כל אחת מאותן טבעות פנימיות עטופה בטבעת נוספת - טבעת מספרים שאנו רואים בצדו החיצוני של המנעול ויכולים לסובב כדי לבחור את הספרה הנכונה.

ממש כמו במנעול עם מפתח שעליו זיזים קטנים - פתיחת מנעול הקומבינציה תתאפשר רק כשכל השקעים יתיישרו אל מול כל הזיזים, בעת שאנו מסובבים לקוד הנכון את סדרת הטבעות החיצוניות הללו.

מה שיאפשר את יישור השקעים מול הזיזים הללו הוא סיבוב טבעות המספרים לקומבינציה הנכונה, כלומר לאותו קוד נכון של פתיחת המנעול. הקוד הזה הוא שימקם נכון את סדרת הטבעות החיצוניות, מול הטבעות הפנימיות ויפתח את המנעול.

כשהמנעול הסגור נפתח הוא יאפשר את השחלת המנעול החוצה ופתיחת החפץ או הדלת הסגורים.


כך פועל המנעול (מתורגם):

https://youtu.be/sftkP4CjjZs


כך מקודדים את המנעול (עברית):

https://youtu.be/iPF37OHoBRU

למעט מפתחות מאסטר, הפותחים מנעולים רבים, כל מפתח פותח מנעול אחד וכל מנעול נפתח במפתח אחד בלבד.

במנעול מפתח יש צילינדרים. אלו רכיבים פנימיים שרק סידור מסוים שלהם יאפשר פתיחה של המנעול.

המנעול שאנו מכירים פועל כך שרק במפתח מסוים מגיעים כל הצילינדרים לגובה שווה ובכך מאפשרים לו להיפתח.

שיטת המפתח מאפשרת לנעול בביטחון את הדלת ולדעת שמי שאין לו את המפתח המתאים, לא יוכל לפתוח אותה.


הנה אנימציה פשוטה המראה את דרך הפתיחה של המפתח את המנעול:

http://youtu.be/QiYIYXEX9Ko


הסבר מלא של פעולת המנעול והמפתח בו (מתורגם):

https://youtu.be/smIdInCQ-kU


וכך פועל צילינדר הדלת, החלק אליו נכנס המפתח לנעילה (עברית):

https://youtu.be/jEa4hfrD7VU

כוסות הנייר (Paper Cups) הומצאו כדי לשמור על הבריאות ולהילחם בהתפשטות המחלות. כיום קשה לדמיין את החברה המודרנית ללא כוסות הנייר הללו. הן קלות, חסכוניות, נקיות ואפשר לזרוק אותן מיד בתום השימוש או למחזר אותן כנייר תעשייתי, לייצור חוזר.

ההכנה מתועשת לחלוטין. היא כוללת את חיתוך הנייר לדפים שמהם יוכנו הכוסות, הדפסת הכיתובים שעליהן ובמכונה מיוחדת עובר הנייר מעין פיסול של ספל נייר, כולל הדבקה של הקצוות. חומר מיוחד על הנייר אוטם אותו לנוזלים וכך מאפשר לאחוז אותו ביד, עם משקה שאינו נוזל.

מידע נוסף על ייצור כוסות הנייר ומוצרי נייר בכלל, ראו בתגית "נייר".


הנה תהליך הייצור של כוסות הנייר החד-פעמיות:

https://youtu.be/uwLIU23sqO8


ועוד מפס הייצור:

https://youtu.be/GPA8_f4kA2k

פותחן קופסאות השימורים בנוי משתי ידיות המחוברים ביניהם בקצה, שיש בו גם להב חיתוך וגלגל עם ידית סיבוב. כשמניחים את גלגל החיתוך החד על שוליה של קופסת השימורים, תוך לחיצה על שתי הידיות הנועלות את הפותחן אל הקופסה, אפשר להתחיל את פתיחת הקופסה. מסובבים את ידית הסיבוב והלהב החד מתחיל לנקב את שולי החלק העליון של קופסת השימורים ולסובב את הקופסה עד שכל המכסה נחתך לגמרי.
כמובן שהיום יש גם פותחני קופסאות חשמליים. פותחן קופסאות חשמלי חוסך את הצורך בסיבוב הידני של מפתח הלהב ועושה זאת בקלות ובמהירות.





הנה סרטון על פעולת הפותחן:

http://youtu.be/qPfGC2-f5x0


ופותחן חדש ומודרני:

http://youtu.be/PNMSVw6gSgU

במנורת פלורסנט מרוח על צידה הפנימי של הזכוכית חומר זורח. חומר זה הוא שמאיר כשמפעילים את הנורה.

בזמן שהנורה מופעלת, נוצרת בה קרינה אולטרה-סגולה, שפוגעת בחומר הזרחני שמצוי על הזכוכית. לאחר שניה ובתגובה לקרינה האולטרה-סגולה, החומר פולט אור, שאותו אנחנו רואים - זהו האור של הפלורסנט.


הנה סרטון שמציג את דרך הפעולה של נורת הפלורסנט:

http://youtu.be/xRTOC0AoTlc

הפנס מופעל על ידי חשמל מהסוללות שבתוכו. החשמל העובר מהסוללה מגיע אל הנורה של הפנס. בזכותו נדלקת הנורה.

האור של הנורה מתחזק אף יותר בזכות מראה המקיפה את בית הנורה. המראה הזו מחזירה את האור ומגדילה את אלומת האור של הפנס, כשבמיוחד בולט הדבר בחשיכה.


הנה סרטון אנימציה שמסביר את פעולת הפנס:

http://youtu.be/QQ6aRfJKODE

כיום רדיו משודר באינטרנט וקל לקלוט אותו במחשב שלנו, בכל מקום בעולם. אבל עד לפני כמה שנים היית חייב להיות מצויד במכשיר רדיו עם אנטנה, כדי לקלוט את תחנת הרדיו האהובה עליך. אם לא היית מתגורר בטווח השידור של התחנה - לא יכולת לקלוט את שידוריה ולהאזין להם..

איך זה עובד? איך תחנות רדיו משדרות שידורים למכשיר הרדיו שלנו?

ובכן, תחנת הרדיו משדרת בתדר שבחרה לה, באמצעות אנטנת שידור, את גלי הרדיו עם התכניות שלה. כל מכשיר רדיו שכוון לתדר של התחנה, קולט דרך האנטנה שלו את גלי הרדיו עם שידורי התחנה ואנו יכולים לשמוע את שידוריה במכשיר.


הנה סרטון שמציג את התהליך של שידור הרדיו (מתורגם):

http://youtu.be/4K7PloSKXGU


כך עובד הרדיו:

https://youtu.be/CU8cVH8YYuo


תכניות אקטואליה משעשעות כאלה לא תראו הרבה (עברית):

https://youtu.be/kh4ZdzkZLiA


וסקירה של כל עולם הרדיו וכיצד הכל עובד:

https://youtu.be/drLxfjqZHVo?long=yes

הטלפון הוא מכשיר שמאפשר לדבר עם אנשים שנמצאים רחוק מאיתנו. פעם היה הטלפון מחובר למרכזיה, שאיפשרה לכל אדם לחייג בטלפון החוגה או להקליד על הספרות מספר ואחרי התחברות אליו, לשוחח עם כל בעל טלפון אחר שזהו מספר הטלפון שלו.

הקול של המדבר מתורגם בטלפון לאות חשמלי. אות זה עובר בחוטי הטלפון ומגיע אל המכשרי של מי שנמצא בצדו השני. במכשיר שלו מתורגם האות החשמלי לקול וכך ניתן לשמוע את מה שנאמר על ידי המשוחח עמו.

הטלפון המודרני אפילו לא מחייב חיבור בחוט. טלפונים אלחוטיים בבית מקושרים בקשר אלחוטי (ללא חוט) אל הבסיס שלהם. הם מאפשרים לנהל שיחות טלפון בלי חוט שמחבר בין שפופרת הטלפון ואותו בסיס, שהוא עצמו מחובר בכבל למרכזת של חברת הטלפונים.

הכי ניידים הם הטלפונים הסלולריים. הם מאפשרים לאנשים לדבר זה עם זה, כשכל אחד מהם נמצא במקום שיש ממנו תקשורת אל אנטנה סלולרית קרובה.


הנה סרטון לקטנטנים שמסביר באנגלית איך פועל הטלפון:

https://youtu.be/TVNNXZvaFMk


הסבר על תקשורת בין טלפונים מסוגים שונים:

http://youtu.be/Ygrx3yVeyF0


והסבר על הטלפון לילדים גדולים יותר:

http://youtu.be/1v6XvjjfkUI

איך האינטרנט עובד?
איך עובר המידע באינטרנט?
איך אתרים עולים כשאנו גולשים אליהם?
איך מייל עובר ממקום למקום?


האינטרנט הוא רשת עצומה ומהירה מאד, שמעבירה את המידע בדרכים מעניינות ויעילות מאד. כך למשל, כל אתר שאנו נכנסים אליו עובר אלינו מהשרת שעליו הוא מאוכסן, כשהוא מפורק למרכיבים רבים מאד והמכשיר שלנו הוא שמרכיב את החלקים הרבים הללו לאתר שאנו רואים.

אבל איך הווב עובד? כלומר, איך עובד האינטרנט?

ובכן, התהליך מתחיל כשאנו המשתמשים (Users) מקלידים כתובת של אתר בשורת הכתובת בדפדפן. לכתובת של דף אינטרנט קוראים URL, קיצור של Uniform Resource Location, או בפשטות "מיקום הקובץ בשרת".

אחרי הקלדת הכתובת, כשאנו לוחצים על מקש Enter, שולח המחשב שלנו, נכנה אותו ה"לקוח" (Client) הודעת בקשה (Request) אל שרת קבצים מרוחק (Server). על השרת הזה שמורים קבצי האתר ואולי אף אתרים רבים אחרים.

ה-request הזה שנשלח אל השרת לא מנוסח בשפה רגילה. ההודעה נכתבת בפרוטוקול תקשורת, סוג של שפה שנקראת HTTP (קיצור של Hypertext Transfer Protocol) ושאותה יודעים "להבין" גם דפדפנים וגם שרתי אינטרנט.

לפעמים ההודעות הללו מוצפנות ואז הכתובת תתחיל ב-HTTPS.

בהודעה שמקבל השרת מהקליינט (המחשב שלנו), הוא מתבקש לשלוח אל הלקוח את המידע הדרוש, כלומר את הקבצים הדרושים לו, בכדי שיוכל להציג את דף האינטרנט שהכתובת שנשלחה היא כתובתו.

כשהשרת מקבל את הבקשה מהדפדפן שלנו, הוא מגיב בשליחת תגובה (Response), ב-HTTP גם היא, ובה מה שנקרא בעברית "קוד המקור" של הדף (Page Source).

קוד המקור כולל את כל המידע הדרוש להצגת דף האינטרנט על מסך המחשב של הלקוח, כלומר שלנו. בין המידע הזה ייכללו משאבים להצגת הדף, כמו קבצי HTML, כלומר דפי אינטרנט, לצד תמונות, קבצי וידאו, פונטים וכך הלאה.

כשיתקבל המידע הזה במחשב "הלקוח" שלנו, הדפדפן מקבל את קבצי האתר ומייצר DOM, קיצור של Document Object Model. זהו ייצוג של כל מרכיבי הדף, כולל טקסט, תמונות, סרטונים, לינקים ועוד. במודל הזה ישתמש הדפדפן בכדי לרנדר, כלומר להציג את דף האינטרנט במלואו על המסך.


כך פועלים אתרי אינטרנט (מתורגם):

https://youtu.be/PLJGSr17X4A


כך פועלת הטכנולוגיה שמאחרי הקלעים של האינטרנט (עברית):

https://youtu.be/BS46e9GYHNI


הסבר תהליך הגלישה באינטרנט:

http://youtu.be/w42EsCDAhB4


כך פועל האינטרנט מבחינה טכנית:

https://youtu.be/W2GkugJbKZI


המחשת האופן החכם שבו פועל האינטרנט (עברית):

http://youtu.be/Vjbr-Vr59qg?t=1m3s?long=yes


וכך לימדו בשנות ה-90 מהו האינטרנט ואיך להשתמש בו...

https://www.youtube.com/watch?v=A81IwlDeV6c?long=yes

הסבון, כשמוסיפים אותו למים, הופך את פני המים לגמישים יותר וקלים להתמתחות. הסבון מחליש את מתח הפנים של המים והופך אותם גמישים. כך נשיפה לתוך המים יוצרת בלונים ולא שוברת אותם.

הבלונים האלה נקראים "בועות הסבון". ובועות הסבון הללו מרתקות כי הן בנויות כפרקטלים טבעיים, בהן על כל בועה, יושבות בועות קטנות, שעל כל אחת מהן בועות זעירות יותר וכן הלאה.

רוצים טיפ קטן? - אם משתמשים במים ממזגן או מי גשמים ומוסיפים למים ולסבון מעט חומר שנקרא גליצרין, המים נעשים עוד יותר גמישים ואז אפשר לייצר בנשיפה בלונים ממש, אבל ממש גדולים!


הנה סרטון על הכנת בועות סבון גדולות מאד:

http://youtu.be/Afx7KAWy-Gg


וגברת שפריץ שעושה פלאים עם בועות סבון:

http://youtu.be/mL-qSknzPJE

הגפרורים הם אחד האמצעים הכי נפוצים להדלקת אש. בעבר הדליק האדם הקדמון אש, על ידי שפשוף של אבני צור זו בזו. הניצוץ שיצר בשפשוף, הוא שהדליק את האש.

כיום יש לנו את הגפרור. קצות הגפרורים מצופים בחומר דליק. שפשוף של הגפרור לאורך רסיסי הזכוכית שבדופן קופסת הגפרורים גורם להתחממות קצהו של הגפרור ולהצתה של החומר שבו וכך נדלק הגפרור.


כך הגפרורים נולדו וכך הם פועלים (בעברית):

https://youtu.be/MM5nAuAhtKs


אבל איך מייצרים גפרורים? - הנה תהליך הייצור של הגפרורים:

https://youtu.be/T2-aioCAjOE


וכך ניתן לאטום גפרורים למים, כדי שיידלקו גם אם יירטבו במים (עברית):

https://youtu.be/jo58irWBiTE

שני שלבים לתהליך הקירור:

בשלב הראשון מנוע חשמלי דוחס את גז הקירור והדחיסה גורמת לגז להתחמם. הגז החם מועבר במערכת הצינורות שנמצאת בחלקו האחורי של המקרר ונקראת מקרן, או באנגלית "רדיאטור". זה גורם לחלק גדול מהחום להשתחרר לאוויר, והגז הופך בתהליך הזה לנוזל.

בשלב השני שואבת משאבה חשמלית את הנוזל אל תוך סליל הקירור, שבו הלחץ קטן יותר. הנוזל מקבל אנרגיה מדפנות סליל הקירור ומקרר את הסביבה (ספיגת אנרגיה מקררת תמיד). התהליך גורם לחומר לרתוח ולהפוך בחזרה לגז.

כמובן שיש למקרר עוד מערכות, כמו הבידוד, שנועד לשמור על הקור בפנים. עוד דוגמה היא של מנגנון ההפשרה, שמפשיר את כל הקרח ההולך ומצטבר במקפיא.


הנה סרטון הסבר לפעולת המקרר:

http://youtu.be/qrcEWhurQl4

בשנות ה-70 הפכו השעונים הדיגיטליים לפופולאריים בכל העולם. השעון הדיגיטלי מורה את השעה באמצעות ספרות, במקום המחוגים ששימשו בכל השעונים, מאז המצאת השעון.

בשעון הדיגיטלי יש מערכת אלקטרונית שמודדת את הזמן, במקום המערכת המכנית שעשתה זאת בשעוני המחוגים. הספרות בשעון הדיגיטלי הוצגו בתחילה בעזרת מערכת מכנית שהרכיבה את הספרות מלוחיות מתכת.

בהמשך השנים החלו שעונים חדישים יותר להציג את הספרות באופן אלקטרוני ונורות לד הציגו את הספרות גם בחושך. כיום שעונים דיגיטליים הם דבר נפוץ פחות והאמת ששעונים בכלל הפכו פחות פופולריים. הסיבה היא הסמארטפון ובעקבותיו השעון החכם, בהם החליפו אפליקציות משוכללות לא מעט מכשירים שבעבר עלו כסף רב.


הנה השעון הדיגיטלי המעורר הראשון של סוני משנת 1968:

https://youtu.be/7KmNC58Jl-8


דגם האור של השעון הדיגטלי משנת 1975:

https://youtu.be/ZDGll2MUSuk


שעון מכני מהשעונים הדיגיטליים של שנות ה-70:

https://youtu.be/ZZSAQ9wI43U


שעון דיגיטלי מעץ שקשה להבין כיצד הוא עובד:

https://youtu.be/8i8wWq4amO4


עוד שעון דיגיטלי חכם ומודרני שמגביר בהדרגה את התאורה:

https://youtu.be/l9dts8Zpqok


ולמתקשים לקום:

http://youtu.be/eyanSta5aPI

המזגנים המודרניים כבר מזהים הימצאות אנשים בחדר ויודעים להדליק כשנכנס מישהו לחדר ולכבות את עצמם כשאין אדם בחדר. אבל העתיד מבטיח שהם יהפכו עוד יותר רגישים למצוקה האנושית שלנו ויחסכו חשמל ואנרגיה רבים. הם יעשו זאת באמצעות חיישנים שיגרמו למזגן לכוון את יציאות האוויר שלו לפינת החדר בה אתם יושבים או נמצאים.

דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים בסלון גדול שמחובר למטבח ולפינת טלוויזיה. בכל שלב אתם נמצאים בחלק אחר של הסלון. במקום לקרר את כל המרחב, מזהה המזגן את מיקומכם המדויק ויציאות האוויר מתכווננות לאזור זה בדיוק.

סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון פיתחו מערכת כזו בדיוק. באמצעות חיישנים המערכת יודעת לזהות בדיוק את המיקום של הנמצאים ולמזג באופן מדויק וחסכוני את האזור המתאים ואותו בלבד.


כך המזגן מתכוונן לכיוון האדם:

https://youtu.be/FFZ37H6UBgE

הקפאת מזון משמרת אותו ושומרת על טריותו מהרגע שהוא מוקפא, למשך זמן רב ומונעת ריקבון. כך הוא יישמר, עד לזמן שבו הוא מופשר ונאכל.

איך זה קורה?

על ידי הפיכת הלחות העודפת לקרח מעכב תהליך ההקפאה את התפתחות מרבית זני החיידקים ומאט את ריקבון המזון.

ההקפאה מונעת מהחיידקים שבמזון להתפשט, הקור הרב מונע את התרבות החיידקים ועוצר את התפחותם ובעצם את תהליך הריקבון.

התהליך הזה מתחדש רק עם הפשרת המזון אבל אז הציפייה היא שהוא ייאכל במהירות יחסית או יבושל.


הנה סרטון על הקפאת מזון להמשך השבוע:

http://youtu.be/MYuzg6IovkU

ההיסטוריה של קירור המזון מתחילה בשמירת דברי מזון בקירור בקרח או בשלג שנאספים מהטבע. אחרים נהגו לקבור אוכל באדמה וכיסו אותו בשכבת קרח, כשהקור המקפיא מונע רקבון והתפתחות של חיידקים במזון.

הבשורה הגיעה עם לידתה של מכונת קירור (Refredgerator machine), המצאה שלראשונה עשתה את העבודה בקירור אקטיבי של האוכל, אבל הייתה ענקית ויקרה להחריד. העשירים המירו אז את קופסאות הקרח (Ice boxes) הגדולות שבמרתף התת-קרקעי בביתם ועברו למכונת הקרח הענקית, שלראשונה קיררה להם מזון בבית ובאמצעות גז, אבל תפסה חלל עצום והייתה יקרה מאוד.

אבל לדירה העממית איש לא הצליח להציע מקרר יעיל וקומפקטי. לא אוֹלִיבֵר אֶבַנְס (Oliver Evans), מי שכבר ב-1805 תכנן את מערכת הקירור הראשונה והפשוטה וגם לא ידידו גֶ'ייְקוֹב פֶּרְקִינְס (Jacob Perkins), שרכש ממנו את שרטוטיו, שיפר את התכנון ורשם ב-1834 פטנט על ההמצאה.

אפילו לא קַארְל פוֹן לִינְדֶה (Carl von Linde) מגרמניה שפיתח מערכות קירור מתקדמות אבל גדולות, ששימשו בעיקר מבשלות בירה גרמניות ושיטתו משרתת עד היום את כל מערכות הקירור המודרניות.

הבתים הפרטיים הסתפקו אז בקופסת הקרח הפשוטה שכל בית החזיק בה. זו נבנתה בצורה של ארגז עץ, עם דפנות מבודדות באמצעות נסורת עץ או קש בדפנותיו. בקופסת הקרח הונח האוכל, כשהוא מקורר בקוביות קרח מסותתות, שנקנו ממוכר הקרח שעבר עם עגלתו ברחוב והציע את הקרח שלו בקול.

המהפך הגדול של הקירור הביתי חל בשנת 1915. בחור צעיר ומבריק בשם אלפרד מלווס ממזג את קופסת הקרח עם העיקרון של מכונת הקירור ועובד על מקרר עצמאי וקטן לבית.

ההתמודדות שלו היא גם עם הצורך להקטין את מערכת הקירור הענקית, אבל גם למצוא פתרון לדליפות גז הקירור המסוכנות שהתרחשו לא מעט בזמנו וחלקן היו אף קטלניות. הממציא היצירתי והמעודכן פותר את הבעיה באמצעות המצאה חדשנית אז - צינורות נחושת קומפקטיים, שהיו גם גמישים וגם בעלי אטימות מציינת, שתמנע דליפות גז ואסונות.

את מערכת הקירור,אגב, הוא מיקם בתחתית המקרר. גם היום המקררים עובדים בצורה דומה.

אבל הייצור ב"גרדיאן", המפעל שהקים לייצור המקררים שלו, הוא איטי. לוקח לו שבוע לבנות כל מקרר, מה שגורם לכך שהוא מייצר מעט, בעוד ההזמנות נערמות. בהדרגה מגיע העסק לסף פשיטת רגל, זאת על אף הביקוש העצום וההתלהבות מהמוצר שלו.

זה מצב משונה ועצוב והייאוש גובר. אבל אז מגיע התעשיין על הסוס השחור - וויליאם דורנט, מייסד חברת ג'נרל מוטורס ומי שמאמין במוצר ויודע לייצר בייצור המוני. דורנט אוהב את המקררים שלו וכל כך הוא מאמין במוצר ובאיש שהמציא אותו שהוא מהמר בגדול וקונה בהמון כסף את החברה של מלווס. הוא עצמו הופך למנהל החברה ומלווס, עכשיו מהנדס ראשי, מתרכז בפיתוח.

הצעד הראשון של דורנט הוא להחליף את שם החברה ל"פריג'ידאייר", בעברית "אוויר קריר". השם הזה יסמן את ההצלחה האדירה שתהיה לשניים מכאן ויהפוך בעתיד למילה נרדפת באנגלית למקרר. המקררים שלהם יימכרו בכמויות עצומות ועם השנים יצוצו המוני מתחרים שיציעו מקררים דומים ויהפכו את המקרר עם השנים ל-must בכל בית מודרני.


על התפתחות המקרר:

https://youtu.be/Bm9fjlYbwhc


תפקידו והתקדמות ההיסטוריה של שימור המזון:

https://youtu.be/T7oQSNKWVh0


מצגת וידאו על תולדות קירור האוכל:

https://youtu.be/z3Eq_EgzG3k


תולדות הקפאת המזון:

https://youtu.be/uWZwncX_4hk


על המקרר ותפקידו בהיסטוריה של שימור המזון:

https://youtu.be/TwUoUQWzBT0?long=yes


והקירור לפני המצאת המקררים:

https://youtu.be/P5lu-dq7agI?long=yes

שעת צהריים בשיא הקיץ. בחוץ לוהט והשמש קופחת. בפנים נעים וקריר להפליא. איזה כיף! אבל איך נוצר כל הטוב הזה, שלא לומר הקור הזה?

מזגן אוויר (Air condition) הוא אחת ההמצאות המדהימות של העידן החדש. מזגנים יש בימינו בבתים רבים במדינות החמות. הסוד שלו הוא סירקולציה - מזגן האוויר אינו מכניס אוויר טרי לחלל הפנימי של הדירה או המשרד, אלא מסחרר את האוויר הקיים בתוכם.

המזגן מצליח לקרר את האוויר, גם בימים הלוהטים ביותר ולייצר אווירה ביתית קרירה ונעימה גם בשיא הקיץ וההתחממות הגלובלית.

היסטוריונים עוד יבדקו בעתיד וייקבעו שהמזגן הצליח לשנות את ההיסטוריה ואת טבע ההתפתחות של הציוויליזציה האנושית.

כיצד עשה זאת מכשיר נוחות שכזה? - למעשה, המזגן איפשר לתושבי האזורים הטרופיים והחמים ביותר בעולם, להיות יעילים ואפקטיביים משהיו אי-פעם.

במזרח הרחוק הוא חולל מהפכה של ממש. היה זה מנהיג סינגפור שקבע שזו ההמצאה שהייתה הכרחית בתהליך הצמיחה של מדינתו והזינוק שלה להצלחה הכלכלית המטורפת שהצליח ליצור בה. עדויות רבות שסינגפור לא לבד ומזגני האוויר יצרו זינוק במקומות רבים בעולם, כולל סין ובירת הטכנולוגיה המצליחה שלה, שנג'ן.

אבל איך המזגן ממזג את האוויר?

ובכן, שני שלבים לתהליך הקירור:

בשלב הראשון המנוע החשמלי דוחס את גז הקירור של המזגן והדחיסה גורמת לגז שבו להתחמם. הגז החם מועבר במדחס שנמצא בחלקו החיצוני של המזגן, הממוקם מחוץ לחלון או על גג הבניין וזה גורם לחלק גדול מהחום להשתחרר לאוויר. בתהליך זה הגז הופך לנוזל.

בשלב השני שואבת משאבה חשמלית את הנוזל אל מסביב לסליל הקירור, שבו הלחץ קטן יותר. הנוזל מקבל אנרגיה מדפנות סליל הקירור, מתקרר (ספיגת אנרגיה מקררת תמיד) והאוויר הקר משוחרר אל חלל החדר.

האוויר החם מורחק החוצה מהמדחס, שמחוץ לבית, והתהליך ממשיך כל הזמן באופן מחזורי.


הנה הסבר לפעולת המזגן (עברית):

https://youtu.be/ilgBOtT13DY


כך פועלים המזגנים:

https://youtu.be/PT38gaGciP4


מצגת פעולת המזגן לילדים (עברית):

https://youtu.be/DtWEj-9Ejmk


עוד הסבר של פעולת המזגן:

http://youtu.be/nKZ2DPvvua8


וההסבר על דרך פעולת המזגן למהנדסים:

https://youtu.be/gVLhrLTF878?long=yes

הטלוויזיה (Television) היא ללא ספק אחת הטכנולוגיות המשפיעות ביותר על חיינו בעידן המודרני. יש הרואים בה, ביחד עם פצצת האטום, את ההמצאה המרכזית של המאה ה-20. אבל גם אם לא עד כדי כך, ניכר שזו טכנולוגיה מהפכנית, שהשפעתה על כל תחומי החיים והתודעה היא משמעותית וארוכת טווח.

מעצם תחושת האינטימיות שהוא משרה על הצופים בו, מקנה מכשיר הטלוויזיה למדיום הטלוויזיוני כוח רב והשפעה עצומה על ההמונים, על טעמם ועל דעותיהם בתחומים רבים. הטלוויזיה משלה את הצופה שהיא מציעה גישה מיידית לאמת ולמציאות ובכך היא זכתה לכוח רב במשך שנים רבות, יותר מכל מדיום אחר בתרבות הפופולרית.

האמת היא שאת הטלוויזיה לא המציא אדם בודד, אלא מספר ממציאים שכל אחד קידם אותה בעוד צעד לכיוון של המכשיר המוצלח שאנו מכירים כיום.

על אף נסיון מוקדם, כבר בשנת 1884, של מודל ראשון ופרימיטיבי של טלוויזיה לא ממש מוצלחת, נבנתה בין השנים 1907-1910 הטלוויזיה האלקטרו-מכנית הראשונה, על ידי הרוסי בוריס רוזינג וולדימיר זוורקין.

בשנת 1925 הוצגה בפעם הראשונה תמונת טלוויזיה בציבור. זה עדיין לא היה שידור מתחנת טלוויזיה, אבל המהנדס הסקוטי ג'ון לוגי ביירד הצליח להציג תמונה בשחור-לבן של צילום מציאותי, גם אם מהבהב ולא ממש ברור. הוא נחשב לממציא הטלוויזיה האמיתית.

בשנת 1927 המציא צעיר אמריקאי בשם פיילו פארנסוורת' טלוויזיה אלקטרונית שהייתה מוצלחת יותר וברורה מהטלוויזיה המכנית של ג'ון לוגי ביירד.

בשנת 1936 החלו לראשונה שידורי טלוויזיה, על ידי שירות השידור הבריטי ה-BBC, שמאז ועד היום נחשב לאחת מרשתות הטלוויזיה הטובות בעולם.

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, הפכה תעשיית הטלוויזיה לחזקה מאוד. גם כלכלית וגם בהשפעתה על החיים ועל העולם, תעשיית הטלוויזיה הפכה מאז לאחת החזקות והמשפיעות בתרבות הפופולרית.

המדיום הטלוויזיוני הצטיין בשתי יכולות כמעט מנוגדות. מצד אחד הטלוויזיה היטיבה להציג תיעוד חי של המציאות, בעיקר בשידורי חדשות וסיקור "חי" ממקומות ההתרחשות ומצד שני - ביכולת שלה לבדר ולהציע בריחה מסוימת מהמציאות, בעזרת תכנים מהנים לשעות הפנאי. שעשועונים, דיווחים, תכניות אירוח, אירועי מדיה ותכניות ריאליטי - הטלוויזיה לימדה אותנו שכל עוד יש רייטינג, אין לה שום בעיה לערבב בין הגבוה לנמוך, בין המשמעותי לסתמי ובין הטוב לרע.

בשנים האחרונות הטלוויזיות הפכו לשטוחות והטכנולוגיות מתפתחות במהירות עצומה. מכשירי טלוויזיית פלזמה, LCD וטלוויזיה המבוססת על נורות לד - כל טכנולוגיה כזו מספיקה לכמה שנים ואז מגיעה טכנולוגיה חדשה והופכת לפופולרית יותר.


הנה סיפורו של ג'ון לוגי ביירד, ממציא הטלוויזיה:

https://youtu.be/YdfhcHZEkFU


דוגמה של הטלוויזיה המיכנית שלו עם הצגה של סרט אנימציה של פליקס החתול:

http://youtu.be/llP-uy2rzKE


כאן ממציא הטלוויזיה המיכנית ג'ון לוגי ביירד, מציג את מצלמת הטלוויזיה שפיתח:

https://youtu.be/MuXhV78z0ck



בירד מציג את ההמצאה:

https://youtu.be/PmjXwU0pYao


סרטים אותנטיים שבהם הוא נראה עובד על ההמצאה:

https://youtu.be/nwJ2bMATIAM


על ממשיכו בפיתוח הטלוויזיה, פיילו פרסנוורת' האמריקאי:

https://youtu.be/i9g3KQOEsa0


ותולדות הטלוויזיה (עברית):

https://youtu.be/p8zKhNKVidw?long=yes

מהיכן בא החום של המיקרוגל לחימום האוכל?
איך עובד המיקרוגל?


האור מחמם תמיד, כיוון שיש בו קרינה. לכן אפילו אוכל שיונח באור השמש יתחמם לאיטו. אבל גלי המיקרו הם גלים אלקטרו-מגנטיים, שיש בהם קרינה חזקה במיוחד. הם מסוגלים לחמם מזון הרבה יותר מהר מאור השמש וגם להפשיר אוכל קפוא במהירות. כיצד זה קורה?

הפעולה של המיקרוגל, אם נסביר אותה בצורה פשוטה, היא שגלי המיקרוגל דוחפים את מולקולות המים שבאוכל ובכך מחממים אותו.

במיקרוגל משתמשים במגנטרון, מתקן שמייצר גלי רדיו קצרים, שהם גלי המיקרוגל. הגלים מובלים למתקן דמוי מאוורר שדואג לפזר אותם בחלל המכשיר. הם כמובן פוגעים במזון שהונח בו. מכאן יוצרת המגנטיות של גלי הרדיו להטחה עצומה של מולקולות המים שבאוכל מצד לצד ופגיעה שלהן זו בזו מיליארדי פעמים בשניה.

הפגיעה של המולקולות זו בזו וכולן בכולן יוצרת חיכוך מטורף, שיוצר חום גבוה מאד. החום הזה אחראי לחימום המהיר כל כך שבזכותו האוכל שלנו מתחמם ומופשר כל כך מהר במיקרוגל. בתיאבון!

אגב, שמו של המיקרו-גל נובע מהגלים הקצרים, גלי המיקרו שהוא מייצר ושאחראים להתחממות המהירה של המזון.


כך עובד המיקרוגל:

http://youtu.be/MqsDPmnPKEk


כך מחמם המיקרוגל את המזון:

http://youtu.be/FGdwEPEU61U


והסבר מפורט על איך עובד מיקרוגל (מתורגם):

http://youtu.be/yujaL-u_h6I

מִיקְרוֹסְקוֹפְּ (Microscope) הוא מכשיר שבאמצעותו ניתן להתבונן בהגדלה, בעצמים קטנים וזעירים, שיכולת העין האנושית לא מאפשרת לראותם ללא הגדלה.

המצאת המיקרוסקופ הובילה למהפכה המדעית של חצי האלף האחרון. המיקרוסקופ איפשר התקדמות אדירה במחקר המדעי. מדובר במכשיר שמאפשר לצפות בגופים זעירים ולהציג תמונה מוגדלת שלהם, מה שהיה ונשאר הכרחי במחקר של מדעי החיים, ביולוגיה, כימיה ועוד.

להמצאת המכשיר שאנו מכירים כמיקרוסקופ קדמה המצאת זכוכית המגדלת, שגם היא נקראה בזמנו מיקרוסקופ. היות וזכוכית מגדלת מכילה רק זכוכית קמורה היא סוג של מיקרוסקופ פשוט ביותר, המאפשר הגדלה צנועה.

המיקרוסקופ המורכב, שהומצא בהולנד בסוף המאה ה-16, השתמש בשתי עדשות והשיג לפיכך הגדלה משמעותית. במיקרוסקופ כזה עדשה אחת מציגה דמות מוגדלת של העצם שאותו בוחנים ועדשה שנייה מגדילה את המראה שלו עוד יותר.

במיקרוסקופ הפשוט של ימינו יש קבוצת עדשות במקום כל אחת משתי העדשות של המיקרוסקופ המוקדם. המיקרוסקופ הזה מציג תמונה מדויקת ומוגדלת פי כמה.

המיקרוסקופ האלקטרוני המודרני מציע אפשרויות מדהימות בהרבה ויכול להביא להגדלה של עד פי 100,000 מהגודל של המרכיב הנחקר. זו הגדלה שפתחה למדענים צוהר לבחינה של מרכיבים שהיו עד להמצאתו רק תיאורטיים ובעזרתו המדענים זכו לבחון אותם לראשונה.


הנה דברים מוכרים שאנו מכירים כפי שהוגדלו דרך המיקרוסקופ:

http://youtu.be/P-n5TbifUIQ


היצורים המופלאים וזעירים שעל גופנו, כפי שהוגדלו במיקרוסקופ אלקטרוני:

http://youtu.be/QrmashOX5EU


והגדלה מיקרוסקופית שלא תאומן של עצמים זערוריים:

https://youtu.be/ZyXrtODhJEA