דומה שבכל תולדות הג'אז אין הרבה סיפורים מדהימים ועצובים כמו זה של ג'אקו פסטוריוס (Jaco Pastorius). מנער מוכשר הוא היה לאגדת ג'אז מובילה שתועפות של הערצה נשפכו עליה מכל עבר, אבל הוא הלך והתמכר לסמים, השתגע ולבסוף מת, בתגרת שיכורים עלובה.

מי שיהיה הבסיסט החשוב בהיסטוריה, החל את דרכו כמתופף בכלל. ג'אקו נולד ב-1951 בפנסילבניה, לאב שהיה זמר ג'אז בביג בנד מקומי. אבל כשהוא הגיע ללהקה שבה ניגן מתופף מעולה, החליט ג'אקו לנגן באס. זה היה כלי שהוא מעולם לא ניגן בו. אבל הוא ניגן בהשפעת נגנים גדולים, הלך והשתפר וגיבש לו כישורי נגינה וכתיבת שירים מעולים.

כשעברה המשפחה לפלורידה, הוא נחשף לסגנונות שונים של ג'אז והחל לנגן גיטרה בס חשמלית. היה שלב שהוא קנה קונטרבס, אבל אחרי שהכלי נסדק, בגלל הלחות הגבוהה במקום, התמסר ג'אקו לבס החשמלית, כלי שאיתו הוא עתיד לעשות דרך מרהיבה אל הפסגה.

הוא ניגן בתחילה בלהקות שונות, בעיקר מוסיקת R&B וג'אז. בשנת 1974 התחבר והחל לנגן עם גיטריסט ג'אז צעיר, שעתיד גם הוא להפוך לאגדה, שמו פט מתיני. ביחד הם הקליטו את אלבום הפיוז'ן הראשון של שניהם, Bright Size Life.

כבר אז הבין ג'אקו שהוא משהו מיוחד. אבל בניגוד לענקים אחרים, שנותנים לאחרים להכתיר אותם, הוא פיתח את היהירות המפורסמת שלו. למוסיקאים שהוא הכיר אז הוא נהג לומר ביובש "אני הבסיסט הטוב בעולם". בסרט תיעודי שנעשה עליו סיפרו כמה נגני ג'אז ידועים על החוויה המשותפת שמתחילה מהרגע שבו ג'אקו מספר לך שהוא הבסיסט הטוב בעולם ועד לרגע שבו אתה מבין שהוא לא הגזים...

כך גם הציג את עצמו פסטוריוס לג'ו זאווינול, המנהיג של Weather Report, להקת הפיוז'ן הטובה בעולם בשנות ה-70. זה היה לאחר שראה הופעה של הלהקה המצוינת והחליט שהיא טובה לו. זאווינול, יוצר דגול ונגן מליגת העל של עולם הג'אז-רוק והפיוז'ן, הביט בג'אקו בזלזול ולא התייחס לשחצנות שלו בחיוב. הוא סירב לקבל אותו ללהקה.

"תחזית מזג אוויר" כמו שקראו לה אז בארץ, הייתה סופרגרופ, שהכילה נגני-על שלא חסרים כישרון ווירטואוזיות. רבים רואים בה את להקת הפיוז'ן הטובה בכל הזמנים. אבל לפסטוריוס הצעיר וממוקד המטרה לקח רק ימים ספורים, עד שהוא הוחתם כבסיסט הגדול של להקת הפיוז'ן הטובה בכל הזמנים והפך, כמה צפוי באגדות, לכוכב הבלתי מעורער שלה.

צריך להזכיר שהוא היה באסיסט, נגן של גיטרה בס, כלי ליווי שעד אז נחשב אפרפר יחסית? שהוא לא ניגן אפילו בקונטרבס? - אבל ג'אקו של אותם ימים התגלה כבסיסט המוכשר והיצירתי ביותר שנראה בג'אז. מעבר ל-feel שלו, לתזמון, לפרייזינג ולטכניקה הבלתי נתפסת, אחרי הוירטואוזיות, המקצבים האפרו-קובניים, הנגינה והגרוב ששאב מעולמות ה-R&B וה-Fאנק, הנגינה מלאת האוברטונים, המלודיות דמויות כלי הנשיפה שייצר מהפרטלס שלו - מאחרי כל אלה עמד מוח של גאון, פרוע, תזזיתי וחושני, אבל מדויק ומחושב להפליא, איש שהוא הבס שלו והיא ההמשך של עצמו.

לרבים הזכיר פסטוריוס, בהתלהבות, ההנאה והאנרגיה שלו, ענק מהפכני אחר בשם ג'ימי הנדריקס. כמו הנדריקס, גם ג'אקו היה מטאור והוא החל את מסעו בדרך להיות הבסיסט המשפיע ביותר בתולדות הג'אז ולפתוח לבסיסטים אחרים אופקים חדשים. אבל ממש כמו עילוי הגיטרה הגדול, גם ג'אקו היה כוכב שביט, שההשערה מסביבו הייתה שגורלו הטרגי יהיה ליפול מהר ולמות צעיר.

בינתיים, כשיוציא את אלבום הסולו שלו "ג'אקו פסטוריוס", הוא יטלטל לחלוטין את עולם הג'אז ואת תחום הבס. פעם הוא סיפר בראיון כמה היה מתוסכל לגלות שאחרי שהאלבום יצא, נעלמו כל הבסיסטים הגדולים למשך חודשיים. "הם ישבו ולמדו את האלבום בבית ואז הגיחו, כשהם מנגנים ג'אקו יותר טוב מג'אקו..." הוא התלונן.

כך או כך, ג'אקו בן ה-24 היה בנסיקה אל הנצח. ההצלחה הייתה חזקה ומהירה כל כך, שיתכן שכאן נזרע הזרע שיוביל לנפילה האיומה, שתבוא בעוד מספר שנים. אבל בינתיים ג'אקו ימשיך להכות גלים, גם ב"וודר ריפורט", במיוחד באלבום המוצלח והמצליח Heavy Weather והן באלבום הבכורה המופתי של חברו פט מתיני, פרי עבודה משותפת של השניים. יותר ויותר יבוא לידי ביטוי גם התפקיד המרכזי של פסטוריוס בבום של הג'אז-רוק, אותו חיבור מופלא בין שני סגנונות שפרצו והתחברו להם לפתע יחדיו והיו חלק ממהפכת הפיוז'ן המלאה.

אבל היחסים המעורערים בין פסטוריוס לג'ו זאווינול, מנהיג הלהקה, גרמו לו לעזוב את Weather Report. הוא נשאר לבד. ג'אקו ימשיך לנגן ולהופיע, אבל מעתה הלך מצבו והתדרדר. הוא עתיד להפוך לצל חיוור של המוסיקאי שהוא היה. בהדרגה הוא יהפוך להומלס, מכור לאלכוהול ולסמים.

מותו ב-1987 היה לא יאומן בסתמיות שלו. ג'אקו פסטוריוס נתפס כשעלה לבמה בהופעה של קרלוס סנטנה. הוא הורחק מהמופע והגיע למועדון, שגם ממנו הורחק. הוא נאבק בשומרים ואחד המאבטחים חבט בו בכוח והכניס אותו לתרדמת. בתוך ימים אחדים נפח את נשמתו גדול נגני הבס בכל הזמנים.

בבקשה, שמרו על עצמכם מאלכוהול ואל תשתמשו בסמים!


הנה ג'קו פסטוריוס בצעירותו מנגן את Purple Haze של ג'ימי הנדריקס:

https://youtu.be/vELtNFZHqEc


בלהקת Weather Report:

https://youtu.be/i8q6sR6yZCE


ג'אקו בנגינת אוברטונים ב-Portrait of Tracy:

https://youtu.be/25DXcFg1TFo


הנה הקטע הכי מפורסם שלו "דה צ'יקן":

https://youtu.be/TgntkGc5iBo


זה אולי מה שנקרא "לנגן פסטוריוס יותר טוב מפסטוריוס" (לא באמת...) נגן באס בשם ריקרדו אוליבה עם ההרכב שלו עם "The Chicken":

https://youtu.be/ST9--HWOTA8


סולו אופייני של פסטוריוס לבד:

https://youtu.be/lEKwLwbrYnM


וקדימון לסרט תיעודי עליו:

https://youtu.be/xYE-tm8UBSM

"ווקינג באס" (Walking Bass), בתרגום חופשי "באס מהלך", הוא סגנון נגינה בו נגן הבס מנגן תווים בעלי משך של 1/4 ועוצמה דומה.

השם בא מהצלילים בעת נגינה המזכירים צעדי הליכה ומכאן גם האנרגיה של צלילי הבאס המהלך, הנותנים תחושה של תנועה, תנועה קדימה, השומרת על קצב יציב.

הצלילים המנוגנים בנגינת "ווקינג באס" הם של באסים מתווי האקורדים והגוונים שלהם.

כשנגני פסנתר מנגנים את הנגינה הזו, זה כמובן כאשר אין נגן בס. הם ינגנו זאת כמובן ביד שמאל, המנגנת תמיד את תפקיד הבס, כשיד ימין חופשית לנגן את המנגינה, לאלתר או לנגן סולו כתוב.


הנה ווקינג באס בג'אז:

https://youtu.be/zGQN8vdwVrI


כך מנגנים ווקינג באס:

https://youtu.be/N3eoVsdDseU


מהבלוז הוא עבר גם לרוקנ'רול המקורי:

https://youtu.be/zk_WpqVFYZg


הגיטריסט ג'ו פאס נהג לשלב Walking Bass בקטעי הסולו והאילתור שלו:

https://youtu.be/0f_Z4-25HI8


בג'אז המודרני הווקינג באס כמעט ונעלם - הנה אספרנזה ספלדינג הנפלאה:

https://youtu.be/aZ4uarjLsKg

ראיתם פעם נגן גיטרה באס מצליף באגודל שלו, ממש מכה באגודל על מיתרי הגיטרה באס ומייצר מהלכי באס בקצב מדויק ומודגש?

להצלפה הזו על המיתרים יש היסטוריה. קוראים לטכניקה הזו "סלאפינג" והמציא אותה לארי גרהם, הבסיסט של להקת סליי ומשפחת סטון. ההמצאה הנפלאה הזו הפכה לנחלת נגני באס בכל העולם, אבל היא נולדה כתוצאה מבעיה.

את הסלאפינג, הקפצות האגודל (Slap bass) גרהם פיתח עוד בילדותו, כשליווה את אימו בגיטרה באס. זה נולד ביום אחד שבו גילה שהיא פיטרה את המתופף. לא היה ברור אם זה בגלל מחסור בכסף או שלא אהבה את הבחור, אבל לארי הרגיש שהקצב של תוף הבאס והסנייר חסרים לו. הוא צריך קצב שיעבוד עם ועל הבאס שלו.

גרהם חשב וחיפש פתרון. די מהר הוא עלה על טריק. כשהקיש באגודל שלו על מיתרי הבאס, הוא שם לב שהוא הצליח להפיק צליל של באס שנשמע כאילו הוא מנוגן בו זמנית עם תוף הבאס. כך מצא עצמו לארי מתחיל להקיש על גיטרת הבאס שלו, במקום לפרוט סתם. כשהוסיף הקפצות עם האצבע על המיתרים הנוספים, הוא שם לב שנוצר גם תחליף מסוים לסאונד של תוף הסנייר.

לארי גרהם הצליח ליצור קצב כמו של תופים - ללא תופים!

הטכניקה הזו שימשה אותו בילדות אבל בבגרותו הוא מיעט לנגן בה. הרי היו בכל ההרכבים מתופפים... אבל כשניגן עם להקת הFאנק האגדית "סליי ומשפחת סטון", הוא החל לשעשע את חברי הלהקה בנגינה כזו. הם התלהבו והחמיאו לו. כך יצא שכשחשף את הנגינה הזו על הבמה, כנגן מקצועי, היא התאימה בול לסגנון הFאנק הקצבי.

די מהר החלו נגני באס בכל העולם לחקות אותו. כולם החלו לנגן בה וההתלהבות הייתה אדירה. גם בלייב וגם בהקלטות, ה"סלאפינג" הפך לאחת השיטות הפופולריות לתת גרוב וסאונד באס גרובי לביצועי פאנקי מיוזיק. סאונד נולד!


הבסיסט לארי גרהם מספר על לידת הסלאפינג:

https://youtu.be/_lIbvj2EBqM


סלאפינג מטורף:

https://youtu.be/eteFo483GUs


להקת סליי ומשפחת סטון:

https://youtu.be/yH1FHrwLYZw


בשנות ה-70 וה-80 הבאסיסטים הרבו להקפיץ בטכניקת Slap:

http://youtu.be/wVtRDxm0txw


יוסי פיין בתזמורת הג'אז הישראלית:

https://youtu.be/xCG5bPF7EGs


אושיית הטיק טוק באס בלו דטייגר:

https://youtu.be/waQbA2hB67w


ושיעור ראשון בסלאפינג:

https://youtu.be/En1U1P9di64

הגיטרה הזו נראית כמו כינור, כמעט איש אינו מנגן בה כיום והיא נכנסה אל ההיסטוריה בזכות הביטלס. בכלל, ה"הופנר באס" היא אולי כלי הנגינה הכי "ביטלסי" שיש. היא גם אייקון עיצובי וגם כלי נגינה נפלא ובעל צליל רך ועגול, שפול מקרטני מנגן בו עד היום, כמעט 60 שנה ברציפות.

הרעיון לייצר גיטרה באס בצורת כינור עלה בראשו של יצרן הכינורות וולטר הופנר בשנת 1955. הוא המציא גיטרה באס חצי אקוסטית, כלומר בעלת תיבת תהודה, שכללה גם הגברה עצמית. הגיטרה הפכה להצלחה מסחררת ונחשבה גיטרה טובה בשנות ה-50.

החיבור של ההופנר הזו אל הביטלס התרחש כבדרך אגב. בשנת 1961, בעת שהביטלס הופיעו בהמבורג, עזב נגן הבאס של הלהקה והלך ללמוד אמנות. פול מקרטני החליט לעבור לנגינת באס בלהקה. הוא נכנס לחנות מוסיקה בהמבורג ורכש את גיטרת הבאס Höfner הראשונה שלו. משכו אותו בעיקר שתי תכונות - היא הייתה סימטרית ונראתה אותו דבר גם כשהופכים אותה והיא הייתה היחידה שהתאימה לשמאליים ולא הכריחה אותם לחפש גיטרות במיוחד שהוזמנו עבורם.

מקרטני עתיד להשתמש בהופנר במרבית הופעותיו על הבמה, גם במסגרת הלהקה וגם בקריירת הסולו שלו לאורך השנים. ההופנר גם מנגנת בלא מעט מההקלטות של הביטלס, כולל בשירי האלבום "Let it be".

בראיונות סיפר מקרטני שבמהלך שנות ה-60 נגנבה ממנו הגיטרה הראשונה. אחריה נגנבו עוד כמה גיטרות כאלה שרכש. מאז הקפיד מקטרני להחזיק ברשותו תמיד 2 גיטרות הופנר, אחת ששימשה אותו בקביעות ועוד אחת לגיבוי.

ההופנר, חשוב לומר, הפכה לסמלו המסחרי ומדגישה בכל הופעותיו את הקשר שלו ללהקה האגדית שהוביל בשנות ה-60. אז נכון שהוא ניגן במהלך השנים לא מעט גם בדגמים אחרים של גיטרה באס, כמו הריקנבייקר 4001S ששימשה אותו גם בלהקת "כנפיים" וגיטרה ה-WAL בשנים שאחר-כך, אבל הוא תמיד נשאר נאמן להופנר שלו ושב והקליט ומנגן בה לא פעם בהופעותיו.


הנה סיפורה של ההופנר האגדית:

http://youtu.be/oEQkdQpSbSk


פול מנגן בה בשיר "Paperback Writer":

https://youtu.be/yYvkICbTZIQ


על ההופנר בס:

http://youtu.be/eEnA-eWPj8Q


הבאס של פול בהופעה עם רינגו ב-2009:

http://youtu.be/awBy_K30Pe8


היום יש מהדורות חדשות וחיקויים שלה:

http://youtu.be/xeFTe59PoME

הקוֹנְטְרַבָּאס (Bass Guitar) הוא הגדול במשפחת כל הקשת וזה שמנגן את תפקיד הבס הנמוך. זהו כלי נגינה ענק שמזכיר כינור עומד, בגובה של איש גבוה.

כשמו כן הוא - זהו כלי שמנגן צלילי בס, הצלילים הנמוכים, הנגדיים למנגינה, שנותנים לה קונטרה ויוצרים הרמוניה מושלמת.

מכיוון שצליליו של הקונטרבס נמוכים מאוד, הוא לא מבצע תפקידי סולו במסגרת תזמורתית, אלא לעתים רחוקות. הקונטרבס גם אינו חבר בהרכבי מוסיקה קאמרית, כמו שאר כלי הקשת.

במוסיקה סימפונית, תפקיד הקונטרבסים חשוב, כשלרוב הם מנגנים תפקיד זהה לזה של הצ'לו, באוקטבה נמוך ממנו ומוסיפים עומק לביצוע היצירה.

בטהובן הפקיד בידי הקונטרבס את הנושא המפורסם בסימפוניה התשיעית. ב"קרנבל החיות" של סן-סאנס הוא מייצג את הפילים.

היסטורית, הקונטרבס ירש כמה תכונות ייחודיות מקודמו העתיק, הבס-ויול. משום כך הופעתו ומאפייניו שונים במקצת מאלה של שאר בני משפחתו. במראהו, למשל, ההבדל הבולט ביותר שלו לעומת הצ'לו, הוא בכתפי הכלי. הכתפיים הללו בקונטרבס משתפלות יותר כלפי מטה.


#קונטרבס בג'אז
אם במוסיקה קלאסית מנגנים בדרך כלל באמצעות הקשת, במוסיקת הג'אז נוהגים נגני הקונטרבאס לנגן בנגינת פִּיצִיקָטוֹ (pizzicato), כלומר לנגן בפריטה על מיתריו של הכלי, במקום בנגינה עם הקשת.

במוסיקת הג'אז הקונטרבס מקובל הרבה יותר ומשמעותי יותר בתפקידיו, אם כי בהרכבי ג'אז מודרניים, הרבה נגני באס מנגנים כיום בגיטרה בס.

הליווי של הקונטרבס בג'אז הקלאסי התאפיין במהלך שנקרא "Walking Bass", בו הבאסים מנוגנים במעין צעדים למעלה ולמטה בגובה, על פי ההרמוניה. כיום נגני באס פיתחו את הנגינה בבס והיא הרבה יותר מעניינת ומתוחכמת.

בין הקונטרבסיסטים המפורסמים בג'אז העולמי נמצאים רון קרטר וסטנלי קלארק האמריקאים ואבישי כהן הישראלי.


נגינת פיציקטו בקונטרבס:

https://youtu.be/YMZZtQ1v1fc


ההרכב של סטנלי קלארק עם "רכבת אחרונה לשפיות":

https://youtu.be/jsCGkInBn3I


קונטרבס מחזיק לבדו הרכב קולי ששר א-קפלה:

https://youtu.be/MDBgOyEN2OU


נגן קלאסי מציג את הכלי ומספר עליו - כולל הקשת:

https://youtu.be/nUUVSxZ4ohI


"חתולי הרחוב" - להקת הרוק הכי ידועה שהיה בה קונטרבס:

https://youtu.be/zk_WpqVFYZg


נגן הבאס של להקת "ג'יין בורדו" מנגן קונטרבס:

https://youtu.be/Xc83jmVtiBQ


במוסיקת הפופ הגיטרה באס החליפה אותו:

https://youtu.be/ST9--HWOTA8


ואחת היצירות הקלאסיות היחידות בכיכובו - קונצ'רטו לקונטרבס של ואנהל:

https://youtu.be/Dt-bNf6h0tI?long=yes

האוס (House) הוא סגנון אלקטרוני שמקורו בשיקגו, בתחילת שנות ה-80. ההאוס של שיקגו הוא המקור לכל מוסיקת ההאוס ומשיקאגו הוא התפשט הסגנון לכל רחבי ארצות הברית ומשם לאירופה, שגם בה הפך פופולארי מאוד.

המקצב של סגנון ההאוס הוא בן ארבעה רבעים, בקצב שמזכיר את הדיסקו. המוסיקה של ההאוס מתאפיינת בתוף באס דומיננטי, פעמים רבות במנגינת באס מסונתז, תופים אלקטרוניים, סאמפלים (דגימות) של קטעי פאנק ופופ, הרבה אפקטים, במיוחד בשירה עם הרבה הדהוד, בשימוש רב באפקטים כמו דיליי (Delay) וריוורב (Reverb).

בתוך עשור אחד הפכה המוסיקה הזו את המילה "האוס" מהמקום שממנו אתה בא (בית) לריקוד שאותו אתה רוקד והמוסיקה שלה האזינו רבים. הישג לא קטן למוסיקה שהחלה בתור מוסיקה ניסיונית במרתפים של שיקגו.

עם השנים התפתחו סגנונות משנה בהאוס, כמו הצ'יל האוס הנינוח, דיפ האוס המשלב האוס, ג'אז-פאנק ומוזיקת נשמה, דיסקו האוס שבו דגמו שירי דיסקו והלבישו עליהם תופים אלקטרוניים של האוס, ניו-דיסקו שהוא האוס צרפתי עם סאונד עתידני, ניו יורק האוס עם ההרמוניה הג'אזית והשירה המסונתזת, טרייבל האוס שהוא האוס מינימליסטי בסגנון שבטי, עתיר כלי הקשה עממיים מאפריקה ודרום אמריקה ומכיל שירה פראית ופרוגרסיב האוס האירופי, שהציע יצירות מוסיקליות במקום שירים.


הנה הדרך שעשתה מוסיקת ההאוס מהמרתפים בשיקגו אל פסגת המוסיקה האלקטרונית - דרך שנאת הדיסקו:

https://youtu.be/FrqIA0PpAv8


מצגת וידאו של תולדות ההאוס:

https://youtu.be/wFtJ3PPz2K4


התפתחו גם צעדי ריקוד מתאימים:

https://youtu.be/uGwzoJ7LFMs


ודי ג'יי באבו דאבי מרקיד נופשים בהאוס:

https://youtu.be/GQxLMinuyJw

נקודת עוגב (Pedal point) היא שיטה מוזיקלית בה המלחין מציב במהלך מוזיקלי צליל ארוך ומתמשך, בדרך כלל בקול הבס, כלומר צליל נמוך, כשמעליו מתחלפים אקורדים שונים.

הצליל הזה מתחיל בדרך כלל כאחד מצלילי האקורד, אבל הוא יישאר וינוגן שוב ושוב, בזמן שמעליו יתחלפו האקורדים והמהלכים בשאר הקולות וההרמוניה תזרום למולו.

המהלך של צליל העוגב קצת מזכיר יסודות של בניין, שאמורים להיות מוצקים וקבועים, בעוד המבנה יכול להיות בצורות שונות ועם פיתוחים משתנים.

ואם מדברים על יסודות, אכן צליל העוגב הוא לרוב צליל הדרגה הראשונה בסולם (הטוניקה) או החמישית (צליל הדומיננטה). זה גם מסביר את תחושת המשיכה הטונאלית המשמעותית מאוד של נקודת העוגב. נקודות עוגב נוטות למשוך את ההרמוניה אל הפתרון, לבסיס הסולם.

מוזיקלית, לא פחות מעניין הוא שמול אקורדים שבהם הוא נחשב לצליל "זר", הצליל הזה ייצור לא פעם דיסוננסים ומתח הרמוני מסוים, אם כי מעט מעומעם לעומת הדומיננטה למשל, מסיבות שונות. במילים פשוטות, כמו אדם שעובר תקופה לא קלה וחווה קושי, שבימים רגילים היה מרעיד ומוציא אותו מהדעת ודווקא בתקופה המורכבת הוא כמעט ולא מתרגש ממנו - כך הדיסוננס בנקודת עוגב נשמע בדרך כלל בסדר, גם אם הוא קצת מתוח.

המתח ההרמוני שכן מתקיים בה ייפתר בדרך כלל לקראת סיום נקודת העוגב, כשיגיע אקורד שצליל העוגב ייחשב לאחד מצליליו. התחושה לאוזנו של השומע תהיה של פתרון הרמוני, רוגע מזוכך, או מה שנקרא בלטינית "קתרזיס".

כמי בהרבה דברים במוסיקה, יוהן סבסטיאן באך היה ענק במהלכים כאלו ויש לכך סיבה. צליל העוגב הגיע מטכניקת נגינה בעוגב, בה נהג הנגן להחזיק צליל באס, בעזרת אחד ה"פדאלים", דוושות הרגליים, שבכלי זה מנגנות באסים. תוך כדי נגינת הצליל הארוך היה נגן העוגב חופשי לנגן מנגינות ומהלכים מלודיים מאולתרים, בצלילים הגבוהים.

ומי מתאים לככב בסצנה זו, אם לא ענק העוגב שבחייו נחשב לאחד מנגני העוגב הטובים בגרמניה?

בלא מעט ז'אנרים ניתן למצוא נקודות עוגב. במוסיקה עממית מוצאים אותן במוסיקה הקלטית של האירים ובחמת החלילים הסקוטית, עם הצליל המתמשך שמנגן מול המלודיה, צליל המכונה בסקוטלנד "דרון" (Drone).

במוסיקה הקלסית התפתחה נקודת העוגב החל מתקופת הבארוק. מוצאים אותה לא פעם בסיומי פרקים (למשל בסיום הפרלוד והפוגה הראשונים מתוך "הפסנתר המושווה" של באך), אבל גם במהלך יצירות ולעתים, כמו במתיאוס פסיון של באך, ממש בפתיחה.


הנה הדגמה של נקודת עוגב על דו נמוך, כשההרמוניה משתנה:

https://youtu.be/qAcTmpTB4KI


הכוראל הפותח את המתיאוס פסיון של באך - עם נקודת עוגב על מי:

https://youtu.be/ECWPpJjGK7k


רה נמוך בתור נקודת עוגב בקטע מהפרק הראשון של הסיפוניה מספר 7 של ברוקנר:

https://youtu.be/zO6rTT5Dr1o

נקודת עוגב על רה בגיטרה אצל להקת Yes בשיר Ritual בהופעה חיה, מתוך האלבום "סיפורים מהאוקיינוס הטיפוגרפי" (אחרי כמה צלילי פתיחה):

https://youtu.be/YKQQ6X5bPA8?t=22


ושימו לב לצליל ה"דרון", נקודת העוגב בנגינת חמת החלילים הסקוטית:

https://youtu.be/OzOjc7jounI

בתחילת שנות השבעים פיתח נגן ג'אז בשם אמת' צ'מפן כלי נגינה חדשני ומסקרן, שאותו הוא כינה "צ'פמן סטיק" (Chapman stick), או סתם "סטיק" יש לכלי נגינה הזה מיתרים רבים, שמקיפים את המנעד שנע מאלו של גיטרה באס ועד לכל צלילי הגיטרה. כך יכול, למעשה, נגן אחד לנגן את תפקידי הבאס והגיטרה החשמלית, על כלי אחד.

אבל המסקרן ב"סטיק" הייתה שיטת הפקת הצליל ממנו. בניגוד לגיטרה, שבה פורטים, או לכלי הקשת, שעליהם מעבירים את קשת השיער והיא שמפיסקה את הצליל, על הסטיק מנגנים בטאפינג, כלומר בהקשה ישירה על המיתרים, עם האצבעות. וזו לא סתם הקשה, כמו שגיטריסטים מנגנים בטאפינג של יד שמאל על הגריף, צוואר הגיטרה. ההקשה בסטיק היא באמצעות האצבעות של שתי הידיים ועל הכלי לא פורטים כלל!

למעשה גיטריסטים מנגנים לא פעם בטאפינג של שתי ידיים על הגיטרה, אבל צ'פמן היה הראשון שחשב על השילוב של מיתרי הגיטרה והבאס, ביחד על אותו כלי. יצירתיות מופלאה!


הנה הסטיק של צ'פמן:

https://youtu.be/AGdUlRRQm4Y


כך זה עובד:

https://youtu.be/2GS0nKIebCc


כך משלבים את תפקידי הבאס והגיטרה באותו כלי:

https://youtu.be/RtXe5T7NFrE


טוקטה ופוגה ברה מינור של באך בסטיק:

https://youtu.be/qM2oFkQmyPk


וטוני לווין מנגן בסטיק בהופעה של להקת Liquid Tension Experiment:

https://youtu.be/edqH0ofRQrM

פאנק (Funk), פאנקי או Fאנק, כמו שאנו רושמים כדי שלא לבלבל עם סגנון ה-Punk השונה כל כך, הוא סגנון מוסיקלי ריקודי וקצבי במיוחד, שהעניין בו הוא המקצב הקופצני אך לא מהיר ולא רועש.

הוא מאופיין בגיטרות קצב דומיננטיות שמצטרפות לבאס ותופים ברקע מאוד יציב, שעליו מצטרפים לא פעם כלי נשיפה במשפטים ופראזות קצביים, מהירים ולא פעם מורכבים.

מבחינה מוסיקלית מדובר במעבר להדגשת הפעימה הראשונה, במקום השנייה והרביעית, כמו שהיה מקובל בסגנונות הקודמים של מוזיקאים שחורים, דוגמת הסול, רית'ם אנד בלוז והרוקנ'רול ובהמשך מעבר גם להדגשה על השלישית מתוך 4.

ה-Fאנק התפתח במהלך שנות ה-60-70 ברבעים השחורים של ערי ארצות הברית הגדולות. הסגנון הזה הוא שילוב של המון השפעות מוזיקליות מרתקות. ההתחלה ברורה למדי - כמו סגנונות רבים של האפרו אמריקאים בארצות הברית, שורשיו המקוריים הם כמובן מאפריקה ואם להיות מדויקים אז ממערב אפריקה. אבל יש בו השפעות ברורות של סגנונות נוספים ומאוחרים הרבה יותר, כמו הרית'ם אנד בלוז האמריקאי ולא מעט השפעות של מוסיקת ג'אז ורוק של שנות ה-60. אנו נעיז ונעריך שאם ג'ימי הנדריקס היה מאריך ימים, הוא היה אוהב את סגנון הFאנק ובטח תורם לו כמה פנינים משלו.

ליוצר הסגנון נחשב המוזיקאי ג'יימס בראון כבר ב-1964, שיצר אותו כסוג של פיתוח ממוסיקת הנשמה (Soul). הFאנקי מיוזיק נוצרה כשהוא החל לחבר את כל מרכיבי הנגינה והמוסיקה על ולטובת המקצב.

בהמשך כיכבו בו לא מעט אושיות פופ, כמו הנסיך המוכשר ורב הפנים של המוסיקה הפופולרית - פרינס, להקות פופ כמו "אדמה רוח ואש" ואפילו מהנדסי המוסיקה העילאיים והמוכשרים בטירוף של להקת "סטילי דן".


הנה יסודות הפאנקי כפי שיצר אותם ג'יימס בראון:

https://youtu.be/wUVs9JAI3jg


לידתו של הפאנק השחור:

https://youtu.be/AihgZv1D5-4


ג'יימס בראון עם Fאנק:

https://youtu.be/c5BL4RNFr58


סליי ומשפחת סטון:

https://youtu.be/YUUhDoCx8zc


לארי גרהם הבסיסט של סליי והפמילי סטון המציא ל-fאנק את ההקפצות בבאס:

https://youtu.be/Cusns4PcUcM


אדמה רוח ואש:

https://youtu.be/rl-WSmryfSY


אחד משירי הFאנק הטובים שנעשו אצלנו בהפקת יוסי פיין:

https://youtu.be/Syjb99ed5xg


ופאנק יהודי וכיפי עם כיפה:

https://youtu.be/1SHLLLnykXw