שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה עוברים מוצרי הפלסטיק בתהליך המיחזור?
כשאנו מקפידים להשליך את בקבוקי פלסטיק ואריזות מפלסטיק לסלי המיחזור הגדולים שמוצבים בשכונה, אנו עושים טובה גדולה לכדור הארץ. התפרקות של פלסטיק לוקחת מאות שנים ומאד מזיקה בינתיים לסביבה.
תהליך המיחזור של פסטיק הוא כזה: מכלובי המיחזור הללו נאספים הבקבוקים אחת לכמה ימים ומועברים במשאית למפעל הפלסטיק או למפעל המיחזור. שם הם ימויינו לסוגי וצבעי הפלסטיק, ינוקו מהנוזלים שנשארו בהם, יעובדו ויותכו לפלסטיק גולמי. מהחומר הפלסטי הזה יוכלו מפעלים בתעשייה לייצר מוצרי פלסטיק חדשים.
הנה איסוף האריזות ובקבוקי הפלסטיק למפעל (עברית):
http://youtu.be/52rqhEnkqgs?t=17s
כך ממחזרים בקבוקי פלסטיק:
https://youtu.be/zyF9MxlcItw
גם על מיחזור הפלסטיק יש דעות לכאן ולכאן (עברית):
https://youtu.be/752HjGLfDCg
וגם אתם יכולים למחזר פלסטיק בבית - קחו פקקים והתחילו:
https://youtu.be/n3XvtZWPvUA
למה חשוב למחזר בקבוקים ואריזות פלסטיק?
אחד העניינים הבוערים כיום בעולם הוא ההשחתה המהירה שעובר כדור הארץ. המין האנושי פיתח לעצמו תעשייה מדהימה, שמעניקה ומפנקת אותנו בנוחות והנאה, אך בצידה התפתח גם תהליך הרסני במיוחד של זיהום והרס הכוכב שעליו אנו חיים.
קחו למשל את הפלסטיק, שהומצא רק במאה הקודמת, אבל כבר הפך למקור זיהום בלתי נתפס. רבים מאיתנו לא מודעים לכמות הפלסטיק העצומה שמשרתת את האדם, אך בהמשך הורסת את הסביבה. נתון מעניין שכדאי לדעת - מחצית מכול הפלסטיק המיוצר בעולם הופך לזבל - אחרי פחות מארבע שנות שימוש.
הפלסטיק, חשוב להבין, הוא חומר מזהם מאוד. כשמשליכים כמויות בלתי נתפסות של בקבוקים ואריזות מפלסטיק לטבע אנו מזמינים השפעות ובעיות בריאות קשות במיוחד. זאת מפני שהפלסטיק הוא חומר עיקש, שלוקח לו מאות שנים להתפרק.
וכשפלסטיק מתפרק זה לחלקיקים זעירים שנקראים מיקרו פלסטיק וקצת מזכירים מזון דגים. כשזה קורה בים, למשל, אוכלים הדגים את פיסות המיקרו פלסטיק הללו ובתוך כך בולעים את אותם חלקיקי פלסטיק שמפוזרים במים. כשאנו דגים בהמשך את אותם דגים, מגיעים איתם חלקיקי הפלסטיק הללו לצלחת שלנו.
ולכן, זו לא רק בעיה אסתטית של ערימות הזבל שאנו יוצרים בכל שנה. זו גם העובדה שחומרים מזהמים מפסולת הפלסטיק האינסופית שלנו חוזרים אלינו בצלחת, תוך כדי אכילת הדגים ומעדני פירות הים.
אז זה לא רק שזבל פלסטיק מזהם את צידי הכבישים ואת רחובות הערים ומתעופף בתור שקיות ניילון ברוח. הוא גם מושלך אל השטחים הפתוחים והחופים בכמויות גדולות, ויוצר שם כמויות ענק של זבל פלסטי.
הפלסטיק הזה נדחס בין שכבות של זבל, כשמי גשמים זורמים דרך הפסולת הזו וסופגים את התרכובות המסיסות, כולל את הרעילות שבו, מה שיוצר את הליצ'ייט, מעין רוטב מזיק שמגיע אל מי-התהום, פוגע בחיות בר, חודר לאדמה ולנחלים ופשוט מרעיל את הסביבה.
זה מה שיקרה לאריזות הפלסטיק ובקבוקי הפלסטיק בטבע (מתורגם):
https://youtu.be/_6xlNyWPpB8
הפלסטיק שמצטבר בים ובאוקיינוס:
https://youtu.be/YFZS3Vh4lfI
כך זה נראה:
https://youtu.be/ju_2NuK5O-E
מי שסובל מזה הן בעיקר מדינות עם כלכלה חלשה שמתקשות להתמודד עם כמויות הזבל והזיהום:
https://youtu.be/HQTUWK7CM-Y
כך ממחזרים בקבוקי פלסטיק:
https://youtu.be/nRU-pCQ5Qak
חברות כמו אדידס מייצרות ממנו מוצרים מפתיעים, כמו נעליים:
https://youtu.be/pJBRqespiOA
והפלסטיק שאמור להתכלות ממש לא עושה זאת (עברית):
https://youtu.be/uTJ5TN8eWBw?long=yes
איך ממחזרים נייר?
ייצור הנייר הוא תהליך תעשייתי שבו כורתים עצים על מנת לספק נייר לשוק. כדי להקטין את הנזק הסביבתי שכרוך בכריתת עצים מתבצע תהליך של מיחזור נייר משומש. כל אחד מאיתנו משליך את פסולת הנייר שלו, כולל עיתונים ישנים, אריזות קרטון וכדומה, אל סל המיחזור. חברת המיחזור אוספת ממיכלי המיחזור את הפסולת ומעבירה אותה במשאיות אל המפעל. במקביל נאספת פסולת כזו גם ממקומות שמייצרים פסולת בכמות גדולה, כמו בתי דפוס, משרדים ומפעלי תעשייה.
במפעל מתבצע מיון קפדני שבמהלכו מופרדת מהנייר פסולת שמעורבת בנייר, דבוקה אליו ואף נוזלים שנשארו באריזות הקרטון. לאחר מכן עוברים הנייר והקרטונים שטיפה בחומרים כימיים, כדי לנקות את שרידי הדפוס שהיה עליהם.
עתה דוחסים את פסולת הנייר לתוך מכבש ענק ומוציאים אותה כקוביות ענק במשקל של חצי טון ויותר. אלה יועברו אל מפעלי ייצור הנייר ויומסו במכלי מים, כדי שיהפכו לסיבי נייר. לאחר החדרה של מים רבים תיווצר מהם עיסה דביקה שאליה יוסיפו תוספות מחזקות ליצירת נייר חדש וצבע לבן, שיאפשר לנייר להיראות חדש ונקי לחלוטין.
לאחר סחיטת המים העודפים מהעיסה, באמצעות רשת שעליה מותזת העיסה, מחממים את הסיבים בקיטור ומייבשים אותם לחלוטין. כך מקבלים נייר ממוחזר - כחדש.
כך נראה תהליך מיחזור הנייר:
https://youtu.be/jODl07akVHM
פרסומת למיחזור של נייר (עברית):
https://youtu.be/luOX3ZIISbc
כך הופכים עיתונים ישנים לנייר חדש:
נסו למחזר נייר בבית (עברית):
https://youtu.be/wCA62-a89lk
וכך ממחזרים נייר במפעל:
https://youtu.be/isEV-mCFPiY
מהי המציאות המדומה מקרטון?
חברת גוגל פיתחה בשנים האחרונות התקן משונה ששמו קארד בורד (Google Cardboard) שעשוי מקרטון ועולה פחות מ-100 ש"ח. הקארד בורד הוא התקן מציאות מדומה, אבל הוא מאפשר להכניס לתוכו סמארטפון רגיל ולהיכנס לעולם מדומה שצולם באמצעות אפליקציה מיוחדת, בחוויה דומה למכשירים היקרים והמורכבים ביותר בתחום המציאות המדומה כיום. החוויה שמעניק התקן המציאות המדומה הזה היא מדהימה ומרגישה ממש כאילו עברת למקום אחר. באמצעות אפליקציות טיולים וירטואליים כמו Expeditions אפשר ממש לטייל במקומות, באופן וירטואלי כמובן.
המדהים ביותר הוא שאת ה-Google Cardboard ניתן אפילו לבנות לבד, באמצעות קרטון רגיל ועדשות פלסטיות שקונים בגרושים. מכניסים לתושבת התואמת שלו, כל מכשיר שיש לו מסך זעיר בגודל של עד 6 אינץ' והוטענה בו אחת ממאות האפליקציות שתומכות באפשרות הזו, כולל האתר יוטיוב, ומתחילים להישאב לעולם המדומה והתלת מימדי שלו.
הנה הדרך שבה משתמשים ב-Google Cardboard:
https://youtu.be/TVGM3ko9fGY
שימוש חינוכי בקארד בורד, כדי לבקר עם הכיתה במקומות רחוקים:
https://youtu.be/tNE0v4MOr90
וצפו בסרטון מציאות מדומה בסמארטפון שלכם:
https://youtu.be/7IaYJZ2Usdk?qr=yes
למה ואיך הפכו מיכלי הפח לעציצים?
היום שותלים בעיקר בעציצי פלסטיק, אבל פעם רווח השימוש בעיקר בעציצי חימר. ומי שלא היו מצוידים בתקציבים גדולים השתמשו לא פעם בקופסאות שימורים ומיכלי פח (Tin Can Plant Pot) של חמוצים, בעיקר בגדולות שבהן.
לא ברור איפה החל המנהג של להפוך פחי זיתים וגבינות לעציצים מעוצבים לחצר ולמרפסת. אבל צמחים כמו גרניום (Geranium), עגבניה ופלפלים, למשל, גדלים נהדר בעציץ פח שכזה.
גם צמחי תבלין ומרפא שונים, גדלים יפה ובקלות בעציצי הפח. דומה גם שהחלודה שמצטברת על העציצים הללו עם הזמן, היא רק עושה טוב לצמחים.
עיצובית, לא פעם העציצים הללו נראים יפה יותר אפילו מעציצי החימר היקרים יותר. התוויות האקזוטיות, מארצות רחוקות, משמשות לא פעם חלק חשוב בעיצוב הכללי.
לא פעם אף צובעים בעלי העציצים, את הפחים שישמשו כמיכלי גידול לצמחים, בצבעים אותנטיים לעיצוב הרצוי, כמו כחול, לבן או פוקסיה לגינה או למרפסת בבית ים תיכוני ויווני, או בצבעי פסטל, או מבוססי חום לעיצוב בריאד מרוקאי.
הנה מיכלי פח וקופסאות פח מודפסות שהופכים לעציצים:
https://youtu.be/EZArgJWdNtE
כך צובעים קופסת שימורים:
https://youtu.be/MKvUFc-xHtY
וכך צובעים עציצים בכלל:
https://youtu.be/8Aox4eFRNdc
ואפשר לצבוע כך כל מיכל קיים או קנוי:
https://youtu.be/nV8GP7ys5FM
מה מיוחד בעטיפות התקליטים של פעם?
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש. מספיק אם תביטו בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן ובעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שעטיפתו, שיצר האמן פיטר בלייק, היא המושקעת והמדהימה מכולן, באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
זה, אגב, גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהביא יצר לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
ביקור בהיכל התהילה או בית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
מהי יצירת הברילו של אנדי וורהול?
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
כשאנו מקפידים להשליך את בקבוקי פלסטיק ואריזות מפלסטיק לסלי המיחזור הגדולים שמוצבים בשכונה, אנו עושים טובה גדולה לכדור הארץ. התפרקות של פלסטיק לוקחת מאות שנים ומאד מזיקה בינתיים לסביבה.
תהליך המיחזור של פסטיק הוא כזה: מכלובי המיחזור הללו נאספים הבקבוקים אחת לכמה ימים ומועברים במשאית למפעל הפלסטיק או למפעל המיחזור. שם הם ימויינו לסוגי וצבעי הפלסטיק, ינוקו מהנוזלים שנשארו בהם, יעובדו ויותכו לפלסטיק גולמי. מהחומר הפלסטי הזה יוכלו מפעלים בתעשייה לייצר מוצרי פלסטיק חדשים.
הנה איסוף האריזות ובקבוקי הפלסטיק למפעל (עברית):
http://youtu.be/52rqhEnkqgs?t=17s
כך ממחזרים בקבוקי פלסטיק:
https://youtu.be/zyF9MxlcItw
גם על מיחזור הפלסטיק יש דעות לכאן ולכאן (עברית):
https://youtu.be/752HjGLfDCg
וגם אתם יכולים למחזר פלסטיק בבית - קחו פקקים והתחילו:
https://youtu.be/n3XvtZWPvUA
אחד העניינים הבוערים כיום בעולם הוא ההשחתה המהירה שעובר כדור הארץ. המין האנושי פיתח לעצמו תעשייה מדהימה, שמעניקה ומפנקת אותנו בנוחות והנאה, אך בצידה התפתח גם תהליך הרסני במיוחד של זיהום והרס הכוכב שעליו אנו חיים.
קחו למשל את הפלסטיק, שהומצא רק במאה הקודמת, אבל כבר הפך למקור זיהום בלתי נתפס. רבים מאיתנו לא מודעים לכמות הפלסטיק העצומה שמשרתת את האדם, אך בהמשך הורסת את הסביבה. נתון מעניין שכדאי לדעת - מחצית מכול הפלסטיק המיוצר בעולם הופך לזבל - אחרי פחות מארבע שנות שימוש.
הפלסטיק, חשוב להבין, הוא חומר מזהם מאוד. כשמשליכים כמויות בלתי נתפסות של בקבוקים ואריזות מפלסטיק לטבע אנו מזמינים השפעות ובעיות בריאות קשות במיוחד. זאת מפני שהפלסטיק הוא חומר עיקש, שלוקח לו מאות שנים להתפרק.
וכשפלסטיק מתפרק זה לחלקיקים זעירים שנקראים מיקרו פלסטיק וקצת מזכירים מזון דגים. כשזה קורה בים, למשל, אוכלים הדגים את פיסות המיקרו פלסטיק הללו ובתוך כך בולעים את אותם חלקיקי פלסטיק שמפוזרים במים. כשאנו דגים בהמשך את אותם דגים, מגיעים איתם חלקיקי הפלסטיק הללו לצלחת שלנו.
ולכן, זו לא רק בעיה אסתטית של ערימות הזבל שאנו יוצרים בכל שנה. זו גם העובדה שחומרים מזהמים מפסולת הפלסטיק האינסופית שלנו חוזרים אלינו בצלחת, תוך כדי אכילת הדגים ומעדני פירות הים.
אז זה לא רק שזבל פלסטיק מזהם את צידי הכבישים ואת רחובות הערים ומתעופף בתור שקיות ניילון ברוח. הוא גם מושלך אל השטחים הפתוחים והחופים בכמויות גדולות, ויוצר שם כמויות ענק של זבל פלסטי.
הפלסטיק הזה נדחס בין שכבות של זבל, כשמי גשמים זורמים דרך הפסולת הזו וסופגים את התרכובות המסיסות, כולל את הרעילות שבו, מה שיוצר את הליצ'ייט, מעין רוטב מזיק שמגיע אל מי-התהום, פוגע בחיות בר, חודר לאדמה ולנחלים ופשוט מרעיל את הסביבה.
זה מה שיקרה לאריזות הפלסטיק ובקבוקי הפלסטיק בטבע (מתורגם):
https://youtu.be/_6xlNyWPpB8
הפלסטיק שמצטבר בים ובאוקיינוס:
https://youtu.be/YFZS3Vh4lfI
כך זה נראה:
https://youtu.be/ju_2NuK5O-E
מי שסובל מזה הן בעיקר מדינות עם כלכלה חלשה שמתקשות להתמודד עם כמויות הזבל והזיהום:
https://youtu.be/HQTUWK7CM-Y
כך ממחזרים בקבוקי פלסטיק:
https://youtu.be/nRU-pCQ5Qak
חברות כמו אדידס מייצרות ממנו מוצרים מפתיעים, כמו נעליים:
https://youtu.be/pJBRqespiOA
והפלסטיק שאמור להתכלות ממש לא עושה זאת (עברית):
https://youtu.be/uTJ5TN8eWBw?long=yes
ייצור הנייר הוא תהליך תעשייתי שבו כורתים עצים על מנת לספק נייר לשוק. כדי להקטין את הנזק הסביבתי שכרוך בכריתת עצים מתבצע תהליך של מיחזור נייר משומש. כל אחד מאיתנו משליך את פסולת הנייר שלו, כולל עיתונים ישנים, אריזות קרטון וכדומה, אל סל המיחזור. חברת המיחזור אוספת ממיכלי המיחזור את הפסולת ומעבירה אותה במשאיות אל המפעל. במקביל נאספת פסולת כזו גם ממקומות שמייצרים פסולת בכמות גדולה, כמו בתי דפוס, משרדים ומפעלי תעשייה.
במפעל מתבצע מיון קפדני שבמהלכו מופרדת מהנייר פסולת שמעורבת בנייר, דבוקה אליו ואף נוזלים שנשארו באריזות הקרטון. לאחר מכן עוברים הנייר והקרטונים שטיפה בחומרים כימיים, כדי לנקות את שרידי הדפוס שהיה עליהם.
עתה דוחסים את פסולת הנייר לתוך מכבש ענק ומוציאים אותה כקוביות ענק במשקל של חצי טון ויותר. אלה יועברו אל מפעלי ייצור הנייר ויומסו במכלי מים, כדי שיהפכו לסיבי נייר. לאחר החדרה של מים רבים תיווצר מהם עיסה דביקה שאליה יוסיפו תוספות מחזקות ליצירת נייר חדש וצבע לבן, שיאפשר לנייר להיראות חדש ונקי לחלוטין.
לאחר סחיטת המים העודפים מהעיסה, באמצעות רשת שעליה מותזת העיסה, מחממים את הסיבים בקיטור ומייבשים אותם לחלוטין. כך מקבלים נייר ממוחזר - כחדש.
כך נראה תהליך מיחזור הנייר:
https://youtu.be/jODl07akVHM
פרסומת למיחזור של נייר (עברית):
https://youtu.be/luOX3ZIISbc
כך הופכים עיתונים ישנים לנייר חדש:
נסו למחזר נייר בבית (עברית):
https://youtu.be/wCA62-a89lk
וכך ממחזרים נייר במפעל:
https://youtu.be/isEV-mCFPiY
חברת גוגל פיתחה בשנים האחרונות התקן משונה ששמו קארד בורד (Google Cardboard) שעשוי מקרטון ועולה פחות מ-100 ש"ח. הקארד בורד הוא התקן מציאות מדומה, אבל הוא מאפשר להכניס לתוכו סמארטפון רגיל ולהיכנס לעולם מדומה שצולם באמצעות אפליקציה מיוחדת, בחוויה דומה למכשירים היקרים והמורכבים ביותר בתחום המציאות המדומה כיום. החוויה שמעניק התקן המציאות המדומה הזה היא מדהימה ומרגישה ממש כאילו עברת למקום אחר. באמצעות אפליקציות טיולים וירטואליים כמו Expeditions אפשר ממש לטייל במקומות, באופן וירטואלי כמובן.
המדהים ביותר הוא שאת ה-Google Cardboard ניתן אפילו לבנות לבד, באמצעות קרטון רגיל ועדשות פלסטיות שקונים בגרושים. מכניסים לתושבת התואמת שלו, כל מכשיר שיש לו מסך זעיר בגודל של עד 6 אינץ' והוטענה בו אחת ממאות האפליקציות שתומכות באפשרות הזו, כולל האתר יוטיוב, ומתחילים להישאב לעולם המדומה והתלת מימדי שלו.
הנה הדרך שבה משתמשים ב-Google Cardboard:
https://youtu.be/TVGM3ko9fGY
שימוש חינוכי בקארד בורד, כדי לבקר עם הכיתה במקומות רחוקים:
https://youtu.be/tNE0v4MOr90
וצפו בסרטון מציאות מדומה בסמארטפון שלכם:
https://youtu.be/7IaYJZ2Usdk?qr=yes
אריזות
היום שותלים בעיקר בעציצי פלסטיק, אבל פעם רווח השימוש בעיקר בעציצי חימר. ומי שלא היו מצוידים בתקציבים גדולים השתמשו לא פעם בקופסאות שימורים ומיכלי פח (Tin Can Plant Pot) של חמוצים, בעיקר בגדולות שבהן.
לא ברור איפה החל המנהג של להפוך פחי זיתים וגבינות לעציצים מעוצבים לחצר ולמרפסת. אבל צמחים כמו גרניום (Geranium), עגבניה ופלפלים, למשל, גדלים נהדר בעציץ פח שכזה.
גם צמחי תבלין ומרפא שונים, גדלים יפה ובקלות בעציצי הפח. דומה גם שהחלודה שמצטברת על העציצים הללו עם הזמן, היא רק עושה טוב לצמחים.
עיצובית, לא פעם העציצים הללו נראים יפה יותר אפילו מעציצי החימר היקרים יותר. התוויות האקזוטיות, מארצות רחוקות, משמשות לא פעם חלק חשוב בעיצוב הכללי.
לא פעם אף צובעים בעלי העציצים, את הפחים שישמשו כמיכלי גידול לצמחים, בצבעים אותנטיים לעיצוב הרצוי, כמו כחול, לבן או פוקסיה לגינה או למרפסת בבית ים תיכוני ויווני, או בצבעי פסטל, או מבוססי חום לעיצוב בריאד מרוקאי.
הנה מיכלי פח וקופסאות פח מודפסות שהופכים לעציצים:
https://youtu.be/EZArgJWdNtE
כך צובעים קופסת שימורים:
https://youtu.be/MKvUFc-xHtY
וכך צובעים עציצים בכלל:
https://youtu.be/8Aox4eFRNdc
ואפשר לצבוע כך כל מיכל קיים או קנוי:
https://youtu.be/nV8GP7ys5FM
התקליטים הם סיפור של מאה שנה. בתחילה היו להם עטיפות פשוטות ושימושיות, שתפקידן היה לשמור את התקליט משריטות. החומרים של העטיפות היו נייר חום או קרטון פשוט. איש לא חשב שהתקליט הוא יותר מהמוסיקה שמושמעת ממנו.
רק משנת 1938 החלו לעצב אותן באופן מקצועי. היו מי שהבינו אז שעטיפה מעוצבת תביא להגדלת המכירות. כך אכן היה. מעצב בשם אלכס סטיינווייס נשכר על ידי חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והיה למנהל האמנותי של עטיפות התקליטים של החברה.
התוצאות המרשימות במכירות של חברת קולומביה הבהירו לכל תעשיית התקליטים שהעטיפות המעוצבות של סטיינווייס נותנות לתקליטים הרבה יותר מאשר צבע. הם הפכו אותם למוצרי צריכה נחשקים. הצד הוויזואלי, הם עתידים ללמוד יותר ויותר, מגדיל את התשוקה לתקליט, למוסיקה ולאמן.
בהמשך יופיעו גם העטיפות עם צילומי האמנים עליהן. הן יקבלו את הכינוי "עטיפה פרסונלית" ויחזקו את ההערצה לאמנים. יתכן שזה אחד המאיצים הגדולים להערצה של אמנים כמו גלן מילר הג'אזיסט ואלביס פרסלי, כוכב הרוק הראשון, שתמונותיהן הופיעו כמעט תמיד על התקליטים והתקליטונים (תקליט של שני שירים) שלהם והפכו אותם לכוכבי ענק.
עם השנים הפכו יותר ויותר עטיפות התקליטים להצהרה עיצובית, דרך ביטוי נוספת לאמנים וללהקות. בהן הם נהגו לבטא את הרעיונות הוויזואליים שלהם, לגבי המוסיקה, סיפור המסגרת במקרה של מוסיקה פרוגרסיבית, רוק מתקדם וכדומה. הן הכילו תמונה מההופעה, במקרה של אלבום מהופעה חיה וכך הלאה.
אבל בדרך קרו כמה דברים, עם להקה אחת, בריטית, רצינית ומוכשרת מאין כמותה. הביטלס היו מהפכנים של ממש. מי שבוחן את עטיפות התקליטים שלהם רואה כיצד הם הפכו במו תקליטיהם את העטיפות ממקדמי מכירות ליצירות אמנות של ממש. מספיק אם תביטו בעטיפות של אלבומים כמו "Revolver", שיצר להם האמן שהיה חבר שלהם, קלאוס וורמן ובעטיפת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" - האלבום שעטיפתו, שיצר האמן פיטר בלייק, היא המושקעת והמדהימה מכולן, באמירה החברתית, בהצהרה האמנותית ובהיבטים התרבותיים שבה, כמו גם בעניינים הביוגרפיים של הלהקה, ההשפעות עליה ועוד.
זה, אגב, גם היה הרגע שנולדו האלבומים, התקליטים בעלי העטיפה הכפולה, שנפתחת כמו אלבום. כן, הראשון מביניהם היה אכן האלבום סרג'נט פפר, אלבום מהפכני שפרץ דרך בהרבה תחומים. בהקשר שלנו, הוא היה הראשון שאכן נפתח כאלבום, מה שהביא יצר לראשונה את השם Album לתקליט. לפני כן הם נקראו פשוט Records.
עוד להקה שעטיפות האלבומים שלה היו יצירות אמנות של ממש, הייתה להקת YES הבריטית. בשנות ה-70 הציגו העטיפות הללו, שצייר האמן רוג'ר דין, נופים דמיוניים ואקזוטיים מעולמות, כוכבים ונופים רחוקים ולא קיימים. הציורים שעל העטיפות של "יס" היו כל כך מיוחדים עד שהעיצוב שלהם זכה להגדרה אמנותית של "עיצוב קוסמי-אורגני".
דומה שעם ירידת התקליטים, כשנכנסו הדיסקים הקומפקטיים, הלכו גם העטיפות המושקעות, האמנותיות, בעלות האמירה והחד-פעמיות. הן פינו את מקומן לעטיפות קטנות, בגודל של דיסק, משעממות ברובן וחסרות השראה. כנראה שהגודל, אחרי הכל, כן קובע...
הנה קיצור ההיסטוריה של עטיפות האלבומים (עברית):
https://youtu.be/S5Yu1vTPigg
תולדות עיצוב עטיפות התקליטים ובמיוחד אלה של הביטלס:
https://youtu.be/_st4diqjpis
עטיפות האלבומים האמנותיות של להקת "יס":
http://youtu.be/LfdkrOMOwkw
כך יצרו ב-Blue Note את "המראה של הג'אז" דרך עטיפות האלבומים שלהם:
https://youtu.be/KNgA7dDs90E
ביקור בהיכל התהילה או בית העלמין של עטיפות אלבומי שנות ה-70:
https://youtu.be/DWqCEEOYZY4
פרויקט יצירתי כדרכו, שעשה הבמאי הישראלי וניה היימן עם עטיפות תקליטים (עברית):
https://youtu.be/wbNFk-4HCno?t=6m8s&end=7m30s?long=yes
האם הוא הושפע מהסרטון הזה?
https://youtu.be/sidgjFCnCXk
ומדריך מגניב לניסוח פרומפטים ל-AI ליצירת עטיפות אלבומים משולב בתולדות עיצוב התקליטים:
https://youtu.be/bhZIL2Q8SAY?long=yes
כמו "פחיות המרק של קמפבל", כך גם ביצירה "קופסאות ברילו" (Brillo Boxes) העתיק אנדי וורהול מוצר מהסופרמרקט והפך אותו ליצירה.
זה היה ב-1964 כשהאמן המשיך בחיפושיו אחרי דרכים מפתיעות להביע את רעיונותיו על אמנות וצריכה. הוא יוצר אז ערימה של קופסאות עץ, בצבעים אדום, כחול ולבן, שהוצבו במוזיאון. הקופסאות נראות בדיוק כמו קופסאות הקרטון הרגילות של חברת סבונים.
אגב, וורהול אף התקין בחלק מהתצוגות של האינסליישן הזה גם קופסת ברילו צהובה ואותנטית, מהמפעל המקורי של ברילו...
אז כן, ברוח יצירות ה”רדי מייד" (Ready Made) של תנועת הדאדא ובהמשך ישיר לאמן מרסל דושאן, שהביא חצי מאה לפני כן משתנה למוזיאון וכינה אותה ”מזרקה”, השתמש אמן הניכוס הגאוני וורהול שוב בחפץ מזדמן בו הוא נתקל בחיי היום יום שלו, ליצירת אמנות מעוררת מחלוקת, אבל בדיעבד אהובה ומקובלת על אוהבי האמנות המודרנית.
הפעם זו ערימת קופסאות אריזה של מוצרי סבון של חברת “ברילו”. לא ברור אם הוא בחר בה כדי ליצור אמנות מתריסה או קורצת. אבל ממש כמו יצירות פופ רבות שלו, גם הקופסאות של ברילו נשלפות מסביבתן והקשרן הטבעיים והופכות בידיו ליצירת "אמנות גבוהה” ועל הדרך לעוד התגרות, מכוונת או לא, בהגדרה המקובלת אז של “מהי אמנות?”
היצירה, שלא לומר היציאה, עוררה כרגיל באותה תקופה פליאה והרמת גבה של רבים. אבל היא נכנסה בקלות רבה לפנתאון של יצירות זרם הפופ. עם הזמן היא הפכה למוצג מוזיאוני מקובל ומוכר. בשוק האספנות לעומת זאת, היא לא נכחה.
במשך קרוב לחצי מאה שוק האמנות לא ראה את קופסאות הברילו נמכרות לאספנים. רק בשנת 2010 הוצעה למכירה קופסת “ברילו” אחת מהערימה של וורהול, שהייתה שייכת לאספן פרטי, במכירה פומבית של חברת "כריסטיס". בתום המכירה היא נמכרה במחיר מדהים.
קופסת עץ ב-3 מיליון דולר...
אנקדוטה משעשעת היא של יוצרת סרט דוקומנטרי שאביה רכש את קופסת הברילו ההיא באלף דולר. אחרי כמה שנים הוא החליף אותה עם אספן אחר, תמורת עבודה אחרת. בכך הוא הפסיד שלושה מיליון דולר פחות שווי העבודה האחרת, שהוא ודאי אפילו לא זוכר איפה הניח אותה...
וורהול מתפקע ודאי מצחוק ומהנאה בקברו ולא רק בגלל העסקה הזו, אלא בגלל שצדק. קופסאות הברילו נחשבות כיום כבר לאחת היצירות החשובות בקנון של זרם הפופ-ארט (אמנות הפופ) שאנדי וורהול הוא מחוללו העיקרי. אין ספק שגם התרגיל הזה הצליח לו. קופסה אחת בשלושה מיליון דולר איש לא הצליח למכור לפניו.
הנה סיפורה של קופסת הברילו ששווה האמיר למיליוני דולרים (מתורגם):
https://youtu.be/n15wmRK2asQ
זה היה חלק מסגנון שרווח אצלו מאוד:
https://youtu.be/SPAV0hQe4Bk
הסבר על העבודה הזו:
https://youtu.be/A8nr79K0QsA
הגאונות של וורהול כפי שהתבטאה בניכוס האמנותי שיצר למוצרי צריכה:
https://youtu.be/7VH5MRtk9HQ
וכמה מעבודות הפופ ארט המפורסמות של וורהול:
http://youtu.be/jza2rkcIQcg
