שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו סגנון אר דקו עם האמנות העיטורית?
סגנון ה'אר-דקו' (Art Deco), או "אמנות עיטורית", הוא סגנון אמנותי שפרץ בשנות העשרים של המאה הקודמת ומאופיין בעיטורים גאומטריים, כמו זיגזגים או משולשים ובאמנות קישוטית, ראוותנית ולא צנועה.
לרוב הסגנון ניכר בצבעיו העזים ובשימוש בחומרים יקרים ואף חדישים לזמנם.
האר, או ארט דקו, הושפע מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם, קונסטרוקטיביזם ופוטוריזם. באדריכלות הוא הציג מבנים גדולים ושאפתניים, עם זוויות, קשתות ועיקולים.
חלקם היו בקווים גיאומטרים נקיים, בעוד אחרים השתמשו בדימויים מעולם החי והצומח, דוגמת פרחים, נוצות של טווסים וכדומה.
אבל ה'אר-דקו' הושפע גם מטכנולוגיה, אופנה, אמנות מצרית ואפילו מסגנון הג'אז. באמנות הוא שאב השראה רבה מסגנונות אמנותיים, אך גם מהסגנונות האדריכליים כמו באוהאוס והסגנון הבינלאומי שהתפתח ממנו.
האדריכל השווייצרי לה קורבוזייה הוא שהשיק את הסגנון הזה בתערוכה בפריז ב-1925, בה הציג לראשונה את הסגנון ורעיונותיו. כך יצא שבשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הוא הפך להברקה החדשנית של הארכיטקטורה והעיצוב.
עם מילות מפתח כמו שאפתנות, עושר וסגנון, האר-דקו התאים בדיוק לשגשוג הכלכלי שבין שתי מלחמות העולם ועד למיתון של שנות ה-30.
בניין קרייזלר בניו יורק הוא דוגמה אדריכלית נהדרת של ארט דקו. גם בניין האמפייר סטייט בילדינג שנבנה אחריו, מככב בסגנון זה וכך גם גשר הזהב בסן פרנסיסקו. רובע 'אר-דקו' במיאמי הוא אולי בירת הסגנון, עם 800 בניינים בצבעי פסטל, שנבנו בשנות ה-20, ומדגימים את ה'אר-דקו' בשיאו.
משם התפשט הסגנון לאמנות, עיצוב ואופנה. כך השפיע ה'אר-דקו' על כל תחומי העיצוב, כולל עיצוב תכשיטים, ריהוט עיצוב גרפי, חפצי חן וחפצים שימושיים ועוד מהאמנויות שהפכו בזכותו דקורטיביות יותר.
היו בו צורות שנשאבו מתרבויות קדומות כמו דגמי פירמידה, לוטוס, פפירוס ועוד. העיטור היווה חלק מהחפץ שאי אפשר לוותר עליו. כך יופיעו לפתע מראות עם קרניים, או מכשירי רדיו עם דוגמת מעויינים.
מוצרי הריהוט והאופנה שעוצבו באר-דקו המוקדם, היו יקרים ויועדו לצרכני עילית עשירים. היוקרה ניכרה בחומר, בצבעוניות, בגימור המלוטש שלהם ובהקפדה על הפרטים הקטנים.
עם הנטייה של הצרכנים הללו למוצרים דקורטיביים, פונקציונליים (שימושיים), מודרניים ובעלי מראה תעשייתי וקווים זורמים, דחו רבים ממעצבי ה"אר דקו" את החומרים המוכרים אז והשתמשו בחומרים יוקרתיים, כמו פלדה, שיש ועצים יקרים.
הנה האר דקו:
https://youtu.be/amVvYPU4Gw8
באמנות:
https://youtu.be/THjB9r2McHA
בקולנוע - מבנה המועדון מהסרט "קסנדו":
https://youtu.be/7lqffg8JAuQ
באדריכלות (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=2m27s&end=8m36s
בעיצוב:
https://youtu.be/GqFaJBn2ybE
ומגוון עצום של דוגמאות:
https://youtu.be/vndL5tTTReE
מהי אמנות דקורטיבית או האמנות הקישוטית?
אמנות קישוטית, או אמנות דקורטיבית (Decorative art), היא אמנות עתיקה של קישוט כלים וחפצים שונים. אמנות זו אפשרה לקשט כדים, תכשיטים, כלי חרס, סירים, רהיטים ועוד.
אמנות דקורטיבית היוותה את אחת מצורות האמנות והאסתטיקה הראשונות והנפוצות בעת העתיקה.
ביוון העתיקה נהגו לקשט כדים וכלי חרס בציורי אלים וגיבורים, בגווני אדום ושחור. היוונים והרומאים הפכו את עיטור העמודים לשיטה אמנותית משוכללת.
דורות אחר-כך הגיעו המוסלמים, שהדת אוסרת עליהם לצייר במסגדים, לרמה גבוהה מאד של קישוט ועיטור בנייני הפאר ומסגדי התפילה שלהם, בצורות גאומטריות ועיטורי פרחים.
במאה ה-20 תחזור האמנות הזו בדמות סגנון ה'אר-דקו' (Art-Deco), האמנות העיטורית החדשה והמרשימה.
הנה אמנות הקישוט של האמפורות ביוון העתיקה:
https://youtu.be/WU1AGu_C6bQ
כך יצרו את האמפורות וקשטו אותן:
https://youtu.be/FpLPx_Akl7Y
העיקר והמרכז של האמנות האסלאמית הם העיטור והתבניות המחזוריות:
https://youtu.be/8ZaujMJjpHE
ודוגמאות לאמנות איסלאמית:
https://youtu.be/pUm5k56zBHs
איפה נמצא גשר הזהב?
גשר הזהב המפורסם, או בשמו המלא "גשר שער הזהב", הוא אחד הגשרים המפורסמים בעולם. הוא נחנך בסן פרנסיסקו בשנת 1937 ובזמנו הוא נחשב לאחד ההישגים הגדולים שבנה האדם. הגשר תועד בסרטים רבים והפך לסמלה של העיר סן פרנסיסקו.
ההתנגדות לגשר לפני בנייתו הייתה רבה. מהנדסים רבים הטילו ספק בעמידותו של גשר ישר מעל המים הלא שקטים של האוקיינוס השקט. תושבים רבים התנגדו אז למה שיהפוך לבסוף לשער הכניסה המרהיב לעיר המקסימה, מחשש שיהרוס את הנוף..
בניגוד למה שרבים חושבים, הגשר לא קרוי על שם צבעו הכתום והבולט. מקור שמו הוא "מיצר גולדן גייט" שמעליו הוא בנוי.
הנה סיפור בניית הגולדן גייט (מתורגם):
https://youtu.be/EPd2w5d_qAk
עוד על גשר הזהב:
https://youtu.be/6HygbD44_j4
עוד על גשר הזהב:
http://youtu.be/m8DXQ-nuzxA
גשר הזהב בסן פרנסיסקו מזוויות לא שגרתיות:
http://youtu.be/Ce4uESM1thQ
סקירה על תולדות גשר הזהב:
http://youtu.be/qhwAzaLCJT0
על אמצעי הבטיחות החדשני שננקט בעת בניית הגשר - רשת שאליה נפלו הפועלים, במקום שיפלו אל הים וימותו. לאלה שנפלו אל הרשת הצמידו אז את הכינוי "מועדון חצי-הדרך אל הגהינום":
http://youtu.be/KLRCZAXfEa4
ובואו לשוט מתחתיו:
http://youtu.be/4wsnYFuijeI?qr=yes
מה מיוחד בתאורה של האמפייר סטייט?
בשנת 2012 הוצגה על גבי הבניין האייקוני מערכת תאורת לד משוכללת שיכולה להציג 60 מיליון צבעים שונים.
1200 סטים של נורות לד החליפו את התאורה הישנה של גורד השחקים, שכדי "לצבוע" אותה צריך היה להחליף ידנית את הצבע של הזכוכיות של כל נורה בנפרד.
כיום, כל מערכות הלדים ביחד מרכיבות מערכת שהיא מעין טלוויזיה ענקית, בגודל עצום. תאורת הלד גם חוסכת כסף ואנרגיה שצורכת תאורת המגדל המפורסם.
הנה סיפור התאורה החדשנית של האמפייר סטייס בילדינג:
http://youtu.be/zzCmbO3Hnk8
מערכת התאורה ההיקפית בפעולה:
http://youtu.be/NDjwyi5UcnE
כך מוצגים בה בעלי חיים בצורה מרגשת:
http://youtu.be/gYd4S-i_yms
וכך היא מסתנכרנת עם מוסיקה:
http://youtu.be/kfyPB1XnWLQ
כיצד הטכנולוגיה פיתחה את הפוסטרים?
הפוסטרים (Posters) נראים לנו כדבר יומיומי ונפוץ כל כך שקשה להתפעל מהם יותר מדי, אבל הפוסטרים הם מסע. טיול יד ביד של אמנות וטכנולוגיה.
כולנו חיים בעולם בו תקשורת חזותית יכולה לספר סיפור, להשפיע על דעת קהל ולשקף רוח של תקופה - זהו בדיוק העולם המרתק של הפוסטר (Poster). הפוסטר הוא, לפני הכל, כלי תקשורתי שנולד מחיבור של טכנולוגיה, אמנות ותרבות ובריקוד מתמיד של מכשור מתפתח, לצד כישרון אנושי מרהיב, הוא מתפתח והולך במסע אבולוציוני, שלא פוסק לרגע.
סיפורו של הפוסטר מתחיל בסוף המאה ה-19, עם המצאת הליתוגרפיה. היה זה האלזאסי אלויס זנפלדר, שפתח צוהר חדש בעולם ההדפסה. הטכניקה המהפכנית שפיתח איפשרה להדפיס תמונות צבעוניות ומורכבות בכמויות גדולות, והפכה את הפוסטר מאובייקט שולי למדיום אמנותי ותקשורתי משמעותי. מבחינה ויזואלית הופכים הפוסטרים אז מושכים ונגישים לקהל רחב יותר.
האמן הצרפתי הנרי דה טולוז לוטרק היה מחלוצי האמנות הזו. ביחד עם עמיתים כמו ז'ול שרה, הוא הפך את הפוסטר לחלון ראווה של תרבות הבילויים והבוהמה הפריזאית של סוף המאה ה-19. על פוסטרים מסחריים הם יצרו יצירות אמנות שלא רק פרסמו אירועים, אלא סיפרו סיפורים שלמים, והכל באמצעות קווים, צבעים וטיפוגרפיה חדשנית.
בתחילת המאה ה-20, תנועת הבאוהאוס הגרמנית הביאה מהפכה נוספת. מעצבים כמו וולטר גרופיוס וואסילי קנדינסקי ראו בפוסטר לא רק כלי אסתטי, אלא גם פריט פונקציונלי, בעל תפקיד. כמו כל מה שעשו בתנועת הבאוהאוס, הם חתרו לפשטות, סימטריה וצורניות, שתשקף את רוח התיעוש. הטיפוגרפיה הפכה בהם למרכיב מרכזי והעיצוב הפך בעיניהם להיות מסר בפני עצמו.
בשנות ה-70 הפוסטרים הולכים ומהווים מרכיב משמעותי בתופעת הערצת הכוכבים ותרבות הפופ, שהתפתחה בעשורים שלפני ובמיוחד בסיקסטיז, עם הצלחתם הפנומנלית של "הביטלס" ותופעת ההערצה חסרת התקדים בעוצמתה של ה"ביטלמניה". בעשור של הסוונטיז חולקו במגזינים של מוסיקה וזמר המוני פוסטרים קטנים שהוקדשו לכוכבי פופ. כוכבי העל של התקופה זכו לא פעם לפוסטר שלם, בו הם נראו "בגודל טבעי". הפוסטר צורף בחלקים שיצאו בהדרגה, שבוע אחר שבוע, במגזינים לבני נוער וכשהיו בידי הצעירים כל החלקים, הוא הורכב בחדר המתבגרים, לתפארת דמותו הנערצת.
המהפכה הדיגיטלית בשנות ה-80 שינתה את עולם העיצוב מן היסוד. תוכנות כמו פייג'מייקר (Aldus PageMaker) ואילוסטרייטור (Adobe Illustrator) הפכו את היכולת היצירתית ממגבלה טכנית לאפשרות בלתי מוגבלת. מעצבים יכלו עתה לשחרר את הדמיון, ליצור שכבות, לשחק עם צבעים ולהעביר מסרים מורכבים בדרכים חדשות ולא אפשריות קודם לכן. ההתנסות עם טיפוגרפיה מגוונת, פריסות שונות ואלמנטים חזותיים חדשים, איפשרה ליצור פוסטרים מרהיבים מבחינה ויזואלית ובעלי השפעה גדולה מבעבר.
עם כניסת האינטרנט, השתנתה גם משמעות ההפצה. אתרים וכלים מקוונים, כמו Behance, Dribbble ו-Instagram, הפכו כל מעצב צעיר לאמן עולמי. פוסטרים יכלו עתה להגיע לקהלים רחוקים תוך שניות, ללא תלות בגבולות גיאוגרפיים או מוסדות מסורתיים. חשובים לא פחות הם שירותי ההדפסה המקוונים שנולדו אז והפכו את הדפסת הפוסטרים לקלים, "דמוקרטיים" וזולים יותר. לפתע יכולים היו כל אחד ואחת ליצור פוסטרים משלהם ובעצמם, תוך שימוש בעיצובים או תבניות שלהם.
בעידן הדיגיטלי נולדו גם הפוסטרים הדיגיטליים, שבמקום להיות מודפסים הם מוצגים על גבי מסכים אלקטרוניים הניצבים במרחב הציבורי, בקמפיינים פרסומיים ובתערוכות. היכולות להציע תוכן דינמי, מעודכן בזמן אמת ומציע אנימציות ומרכיבי מולטימדיה, הפכו אותם פופולריים מאוד בעולם הפרסום.
בעידן הנוכחי, הפוסטר הוא כבר מדיום רב-תחומי. מפוסטרים של סרטים, דרך פוסטרים של הופעות ואירועי תרבות ועד פוסטרים של מערכות בחירות וקמפיינים פרסומיים - הפוסטר משלב כיום לא פעם טכנולוגיות של תלת-ממד, מציאות רבודה (AR) ואנימציה דיגיטלית. הוא מציע בימינו אפשרויות חדשות ומיוחדות לספר סיפור ולעניין קהל. יכולתו להציע שימוש אינטראקטיבי, הופכת אותו במידה רבה למעין קפסולת זמן המשקפת את הרוח התרבותית, הטכנולוגית והאמנותית של תקופתו.
וכך יוצא שמהליתוגרפיה של המאה ה-19 ועד לגרפיקה הדיגיטלית של ימינו, סיפורו של הפוסטר הוא במידה רבה סיפורה של מהפכה חזותית שלמה ועולם שפרץ קדימה בזינוק ובסיפור מסחרר ומרתק שלא עוצר לרגע הוא ממשיך לשלב בין יצירתיות אנושית, חדשנות טכנולוגית ותקשורת חזותית ממוקדת ומגרה.
הנה ההיסטוריה של הפוסטר:
https://youtu.be/VFRyTxcy79k?ץ
הצייר טולוז לוטרק שצייר פוסטרים עוד במאה ה-19:
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
פוסטרים היסטוריים שקידמו את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:
https://youtu.be/n08SoLyX9NE
פוסטרים מזרם האמנות והעיצוב ארט דקו:
https://youtu.be/pUOYdrSuAL4
כך השפיעו הפוסטרים על ההיסטוריה:
https://youtu.be/48k1Dp84xzo
וסרטון תיעודי על טרנדים בצבעי פוסטרים של סרטים:
https://youtu.be/BEbW2fXSShc?long=yes
מהו המגדל המפורסם בעולם?
פעם הוא היה הגבוה בעולם. הוא היה הסמל לכוחה, עושרה ועוצמתה של אמריקה. גם אם מגדלים רבים עברו מאז את גובהו של האמפייר סטייט בילדינג (Empire State Building), בעיני רבים הוא נשאר עדיין המגדל החשוב והמוכר ביותר בעולם. הבניין הגבוה שנחשב כסמל תרבות אמריקאי, נראה שונה בסגנונו ממגדלים מודרניים אחרים, כיוון שהוא בנוי בסגנון "אר דקו" שהיה פופולארי באותן שנים. אגב, צורתו ההולכת ונעשית צרה ככל שעולים בו, נבעה מהחוק בניו-יורק של אותה תקופה, שאסר על גורדי שחקים לחסום את אור השמש ברחוב.
אבל את דרכו החל הבניין, שהיום נחשב כאחד משבעת פלאי העולם המודרני, ככישלון של ממש. העובדה שנפתח בתקופת השפל הגדול של שנות ה-30 ומרחקו מתחנות הרכבת גרמו לכך שחלקו הגדול לא הושכר בשנותיו הראשונות. תושבי ניו יורק נהגו אז לכנותו בחיוך "בניין המדינה הריק" (Empty State Building). רק עשרים שנה לאחר מכן, בגאות הכלכלית של אחרי מלחמת העולם השניה, הוא יהפוך להצלחה כלכלית.
בניין אמפייר סטייט בעל ה-103 קומות, נמצא במנהטן שבעיר ניו-יורק. הוא נבנה בשנות ה-30, תוך שנה וקצת, ונחנך בשנת 1931. אגב, רק כשהוסיפו לו מוט ארוך לקשירת ספינות אוויר הפך האמפייר סטייטס בילדינג באופן רשמי להיות הגבוה ביותר בעולם בתקופתו.
פירוש שמו "בניין מדינת האימפריה", על שם מדינת ניו יורק שכינויה באמריקה היה אז "מדינת האימפריה".
הנה האמפייר סטייט בילדינג:
http://youtu.be/3XLjLx5fvsM
כך בנו אותו:
http://youtu.be/bEnCpWMl91s
כך ניקו בשנות ה-30 את חלונות המגדל הגבוה בעולם:
http://youtu.be/d8Qe07A7DFw
בשנים האחרונות המגדל המפורסם זכה לשיפוץ יקר, שהפך אותו לירוק ויעיל במיוחד מבחינת אנרגיה:
http://youtu.be/PfOqGpL3jlk
ומערכת התאורה ההיקפית שלו היא למעשה מסך טלוויזיה עצום בגודלו:
http://youtu.be/NDjwyi5UcnE
סגנון ה'אר-דקו' (Art Deco), או "אמנות עיטורית", הוא סגנון אמנותי שפרץ בשנות העשרים של המאה הקודמת ומאופיין בעיטורים גאומטריים, כמו זיגזגים או משולשים ובאמנות קישוטית, ראוותנית ולא צנועה.
לרוב הסגנון ניכר בצבעיו העזים ובשימוש בחומרים יקרים ואף חדישים לזמנם.
האר, או ארט דקו, הושפע מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם, קונסטרוקטיביזם ופוטוריזם. באדריכלות הוא הציג מבנים גדולים ושאפתניים, עם זוויות, קשתות ועיקולים.
חלקם היו בקווים גיאומטרים נקיים, בעוד אחרים השתמשו בדימויים מעולם החי והצומח, דוגמת פרחים, נוצות של טווסים וכדומה.
אבל ה'אר-דקו' הושפע גם מטכנולוגיה, אופנה, אמנות מצרית ואפילו מסגנון הג'אז. באמנות הוא שאב השראה רבה מסגנונות אמנותיים, אך גם מהסגנונות האדריכליים כמו באוהאוס והסגנון הבינלאומי שהתפתח ממנו.
האדריכל השווייצרי לה קורבוזייה הוא שהשיק את הסגנון הזה בתערוכה בפריז ב-1925, בה הציג לראשונה את הסגנון ורעיונותיו. כך יצא שבשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 הוא הפך להברקה החדשנית של הארכיטקטורה והעיצוב.
עם מילות מפתח כמו שאפתנות, עושר וסגנון, האר-דקו התאים בדיוק לשגשוג הכלכלי שבין שתי מלחמות העולם ועד למיתון של שנות ה-30.
בניין קרייזלר בניו יורק הוא דוגמה אדריכלית נהדרת של ארט דקו. גם בניין האמפייר סטייט בילדינג שנבנה אחריו, מככב בסגנון זה וכך גם גשר הזהב בסן פרנסיסקו. רובע 'אר-דקו' במיאמי הוא אולי בירת הסגנון, עם 800 בניינים בצבעי פסטל, שנבנו בשנות ה-20, ומדגימים את ה'אר-דקו' בשיאו.
משם התפשט הסגנון לאמנות, עיצוב ואופנה. כך השפיע ה'אר-דקו' על כל תחומי העיצוב, כולל עיצוב תכשיטים, ריהוט עיצוב גרפי, חפצי חן וחפצים שימושיים ועוד מהאמנויות שהפכו בזכותו דקורטיביות יותר.
היו בו צורות שנשאבו מתרבויות קדומות כמו דגמי פירמידה, לוטוס, פפירוס ועוד. העיטור היווה חלק מהחפץ שאי אפשר לוותר עליו. כך יופיעו לפתע מראות עם קרניים, או מכשירי רדיו עם דוגמת מעויינים.
מוצרי הריהוט והאופנה שעוצבו באר-דקו המוקדם, היו יקרים ויועדו לצרכני עילית עשירים. היוקרה ניכרה בחומר, בצבעוניות, בגימור המלוטש שלהם ובהקפדה על הפרטים הקטנים.
עם הנטייה של הצרכנים הללו למוצרים דקורטיביים, פונקציונליים (שימושיים), מודרניים ובעלי מראה תעשייתי וקווים זורמים, דחו רבים ממעצבי ה"אר דקו" את החומרים המוכרים אז והשתמשו בחומרים יוקרתיים, כמו פלדה, שיש ועצים יקרים.
הנה האר דקו:
https://youtu.be/amVvYPU4Gw8
באמנות:
https://youtu.be/THjB9r2McHA
בקולנוע - מבנה המועדון מהסרט "קסנדו":
https://youtu.be/7lqffg8JAuQ
באדריכלות (עברית):
https://youtu.be/HY2SnuBAZaY?t=2m27s&end=8m36s
בעיצוב:
https://youtu.be/GqFaJBn2ybE
ומגוון עצום של דוגמאות:
https://youtu.be/vndL5tTTReE
אמנות קישוטית, או אמנות דקורטיבית (Decorative art), היא אמנות עתיקה של קישוט כלים וחפצים שונים. אמנות זו אפשרה לקשט כדים, תכשיטים, כלי חרס, סירים, רהיטים ועוד.
אמנות דקורטיבית היוותה את אחת מצורות האמנות והאסתטיקה הראשונות והנפוצות בעת העתיקה.
ביוון העתיקה נהגו לקשט כדים וכלי חרס בציורי אלים וגיבורים, בגווני אדום ושחור. היוונים והרומאים הפכו את עיטור העמודים לשיטה אמנותית משוכללת.
דורות אחר-כך הגיעו המוסלמים, שהדת אוסרת עליהם לצייר במסגדים, לרמה גבוהה מאד של קישוט ועיטור בנייני הפאר ומסגדי התפילה שלהם, בצורות גאומטריות ועיטורי פרחים.
במאה ה-20 תחזור האמנות הזו בדמות סגנון ה'אר-דקו' (Art-Deco), האמנות העיטורית החדשה והמרשימה.
הנה אמנות הקישוט של האמפורות ביוון העתיקה:
https://youtu.be/WU1AGu_C6bQ
כך יצרו את האמפורות וקשטו אותן:
https://youtu.be/FpLPx_Akl7Y
העיקר והמרכז של האמנות האסלאמית הם העיטור והתבניות המחזוריות:
https://youtu.be/8ZaujMJjpHE
ודוגמאות לאמנות איסלאמית:
https://youtu.be/pUm5k56zBHs
גשר הזהב המפורסם, או בשמו המלא "גשר שער הזהב", הוא אחד הגשרים המפורסמים בעולם. הוא נחנך בסן פרנסיסקו בשנת 1937 ובזמנו הוא נחשב לאחד ההישגים הגדולים שבנה האדם. הגשר תועד בסרטים רבים והפך לסמלה של העיר סן פרנסיסקו.
ההתנגדות לגשר לפני בנייתו הייתה רבה. מהנדסים רבים הטילו ספק בעמידותו של גשר ישר מעל המים הלא שקטים של האוקיינוס השקט. תושבים רבים התנגדו אז למה שיהפוך לבסוף לשער הכניסה המרהיב לעיר המקסימה, מחשש שיהרוס את הנוף..
בניגוד למה שרבים חושבים, הגשר לא קרוי על שם צבעו הכתום והבולט. מקור שמו הוא "מיצר גולדן גייט" שמעליו הוא בנוי.
הנה סיפור בניית הגולדן גייט (מתורגם):
https://youtu.be/EPd2w5d_qAk
עוד על גשר הזהב:
https://youtu.be/6HygbD44_j4
עוד על גשר הזהב:
http://youtu.be/m8DXQ-nuzxA
גשר הזהב בסן פרנסיסקו מזוויות לא שגרתיות:
http://youtu.be/Ce4uESM1thQ
סקירה על תולדות גשר הזהב:
http://youtu.be/qhwAzaLCJT0
על אמצעי הבטיחות החדשני שננקט בעת בניית הגשר - רשת שאליה נפלו הפועלים, במקום שיפלו אל הים וימותו. לאלה שנפלו אל הרשת הצמידו אז את הכינוי "מועדון חצי-הדרך אל הגהינום":
http://youtu.be/KLRCZAXfEa4
ובואו לשוט מתחתיו:
http://youtu.be/4wsnYFuijeI?qr=yes
בשנת 2012 הוצגה על גבי הבניין האייקוני מערכת תאורת לד משוכללת שיכולה להציג 60 מיליון צבעים שונים.
1200 סטים של נורות לד החליפו את התאורה הישנה של גורד השחקים, שכדי "לצבוע" אותה צריך היה להחליף ידנית את הצבע של הזכוכיות של כל נורה בנפרד.
כיום, כל מערכות הלדים ביחד מרכיבות מערכת שהיא מעין טלוויזיה ענקית, בגודל עצום. תאורת הלד גם חוסכת כסף ואנרגיה שצורכת תאורת המגדל המפורסם.
הנה סיפור התאורה החדשנית של האמפייר סטייס בילדינג:
http://youtu.be/zzCmbO3Hnk8
מערכת התאורה ההיקפית בפעולה:
http://youtu.be/NDjwyi5UcnE
כך מוצגים בה בעלי חיים בצורה מרגשת:
http://youtu.be/gYd4S-i_yms
וכך היא מסתנכרנת עם מוסיקה:
http://youtu.be/kfyPB1XnWLQ
ארט דקו
הפוסטרים (Posters) נראים לנו כדבר יומיומי ונפוץ כל כך שקשה להתפעל מהם יותר מדי, אבל הפוסטרים הם מסע. טיול יד ביד של אמנות וטכנולוגיה.
כולנו חיים בעולם בו תקשורת חזותית יכולה לספר סיפור, להשפיע על דעת קהל ולשקף רוח של תקופה - זהו בדיוק העולם המרתק של הפוסטר (Poster). הפוסטר הוא, לפני הכל, כלי תקשורתי שנולד מחיבור של טכנולוגיה, אמנות ותרבות ובריקוד מתמיד של מכשור מתפתח, לצד כישרון אנושי מרהיב, הוא מתפתח והולך במסע אבולוציוני, שלא פוסק לרגע.
סיפורו של הפוסטר מתחיל בסוף המאה ה-19, עם המצאת הליתוגרפיה. היה זה האלזאסי אלויס זנפלדר, שפתח צוהר חדש בעולם ההדפסה. הטכניקה המהפכנית שפיתח איפשרה להדפיס תמונות צבעוניות ומורכבות בכמויות גדולות, והפכה את הפוסטר מאובייקט שולי למדיום אמנותי ותקשורתי משמעותי. מבחינה ויזואלית הופכים הפוסטרים אז מושכים ונגישים לקהל רחב יותר.
האמן הצרפתי הנרי דה טולוז לוטרק היה מחלוצי האמנות הזו. ביחד עם עמיתים כמו ז'ול שרה, הוא הפך את הפוסטר לחלון ראווה של תרבות הבילויים והבוהמה הפריזאית של סוף המאה ה-19. על פוסטרים מסחריים הם יצרו יצירות אמנות שלא רק פרסמו אירועים, אלא סיפרו סיפורים שלמים, והכל באמצעות קווים, צבעים וטיפוגרפיה חדשנית.
בתחילת המאה ה-20, תנועת הבאוהאוס הגרמנית הביאה מהפכה נוספת. מעצבים כמו וולטר גרופיוס וואסילי קנדינסקי ראו בפוסטר לא רק כלי אסתטי, אלא גם פריט פונקציונלי, בעל תפקיד. כמו כל מה שעשו בתנועת הבאוהאוס, הם חתרו לפשטות, סימטריה וצורניות, שתשקף את רוח התיעוש. הטיפוגרפיה הפכה בהם למרכיב מרכזי והעיצוב הפך בעיניהם להיות מסר בפני עצמו.
בשנות ה-70 הפוסטרים הולכים ומהווים מרכיב משמעותי בתופעת הערצת הכוכבים ותרבות הפופ, שהתפתחה בעשורים שלפני ובמיוחד בסיקסטיז, עם הצלחתם הפנומנלית של "הביטלס" ותופעת ההערצה חסרת התקדים בעוצמתה של ה"ביטלמניה". בעשור של הסוונטיז חולקו במגזינים של מוסיקה וזמר המוני פוסטרים קטנים שהוקדשו לכוכבי פופ. כוכבי העל של התקופה זכו לא פעם לפוסטר שלם, בו הם נראו "בגודל טבעי". הפוסטר צורף בחלקים שיצאו בהדרגה, שבוע אחר שבוע, במגזינים לבני נוער וכשהיו בידי הצעירים כל החלקים, הוא הורכב בחדר המתבגרים, לתפארת דמותו הנערצת.
המהפכה הדיגיטלית בשנות ה-80 שינתה את עולם העיצוב מן היסוד. תוכנות כמו פייג'מייקר (Aldus PageMaker) ואילוסטרייטור (Adobe Illustrator) הפכו את היכולת היצירתית ממגבלה טכנית לאפשרות בלתי מוגבלת. מעצבים יכלו עתה לשחרר את הדמיון, ליצור שכבות, לשחק עם צבעים ולהעביר מסרים מורכבים בדרכים חדשות ולא אפשריות קודם לכן. ההתנסות עם טיפוגרפיה מגוונת, פריסות שונות ואלמנטים חזותיים חדשים, איפשרה ליצור פוסטרים מרהיבים מבחינה ויזואלית ובעלי השפעה גדולה מבעבר.
עם כניסת האינטרנט, השתנתה גם משמעות ההפצה. אתרים וכלים מקוונים, כמו Behance, Dribbble ו-Instagram, הפכו כל מעצב צעיר לאמן עולמי. פוסטרים יכלו עתה להגיע לקהלים רחוקים תוך שניות, ללא תלות בגבולות גיאוגרפיים או מוסדות מסורתיים. חשובים לא פחות הם שירותי ההדפסה המקוונים שנולדו אז והפכו את הדפסת הפוסטרים לקלים, "דמוקרטיים" וזולים יותר. לפתע יכולים היו כל אחד ואחת ליצור פוסטרים משלהם ובעצמם, תוך שימוש בעיצובים או תבניות שלהם.
בעידן הדיגיטלי נולדו גם הפוסטרים הדיגיטליים, שבמקום להיות מודפסים הם מוצגים על גבי מסכים אלקטרוניים הניצבים במרחב הציבורי, בקמפיינים פרסומיים ובתערוכות. היכולות להציע תוכן דינמי, מעודכן בזמן אמת ומציע אנימציות ומרכיבי מולטימדיה, הפכו אותם פופולריים מאוד בעולם הפרסום.
בעידן הנוכחי, הפוסטר הוא כבר מדיום רב-תחומי. מפוסטרים של סרטים, דרך פוסטרים של הופעות ואירועי תרבות ועד פוסטרים של מערכות בחירות וקמפיינים פרסומיים - הפוסטר משלב כיום לא פעם טכנולוגיות של תלת-ממד, מציאות רבודה (AR) ואנימציה דיגיטלית. הוא מציע בימינו אפשרויות חדשות ומיוחדות לספר סיפור ולעניין קהל. יכולתו להציע שימוש אינטראקטיבי, הופכת אותו במידה רבה למעין קפסולת זמן המשקפת את הרוח התרבותית, הטכנולוגית והאמנותית של תקופתו.
וכך יוצא שמהליתוגרפיה של המאה ה-19 ועד לגרפיקה הדיגיטלית של ימינו, סיפורו של הפוסטר הוא במידה רבה סיפורה של מהפכה חזותית שלמה ועולם שפרץ קדימה בזינוק ובסיפור מסחרר ומרתק שלא עוצר לרגע הוא ממשיך לשלב בין יצירתיות אנושית, חדשנות טכנולוגית ותקשורת חזותית ממוקדת ומגרה.
הנה ההיסטוריה של הפוסטר:
https://youtu.be/VFRyTxcy79k?ץ
הצייר טולוז לוטרק שצייר פוסטרים עוד במאה ה-19:
https://youtu.be/TqpJs_hfBQg
פוסטרים היסטוריים שקידמו את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה:
https://youtu.be/n08SoLyX9NE
פוסטרים מזרם האמנות והעיצוב ארט דקו:
https://youtu.be/pUOYdrSuAL4
כך השפיעו הפוסטרים על ההיסטוריה:
https://youtu.be/48k1Dp84xzo
וסרטון תיעודי על טרנדים בצבעי פוסטרים של סרטים:
https://youtu.be/BEbW2fXSShc?long=yes
פעם הוא היה הגבוה בעולם. הוא היה הסמל לכוחה, עושרה ועוצמתה של אמריקה. גם אם מגדלים רבים עברו מאז את גובהו של האמפייר סטייט בילדינג (Empire State Building), בעיני רבים הוא נשאר עדיין המגדל החשוב והמוכר ביותר בעולם. הבניין הגבוה שנחשב כסמל תרבות אמריקאי, נראה שונה בסגנונו ממגדלים מודרניים אחרים, כיוון שהוא בנוי בסגנון "אר דקו" שהיה פופולארי באותן שנים. אגב, צורתו ההולכת ונעשית צרה ככל שעולים בו, נבעה מהחוק בניו-יורק של אותה תקופה, שאסר על גורדי שחקים לחסום את אור השמש ברחוב.
אבל את דרכו החל הבניין, שהיום נחשב כאחד משבעת פלאי העולם המודרני, ככישלון של ממש. העובדה שנפתח בתקופת השפל הגדול של שנות ה-30 ומרחקו מתחנות הרכבת גרמו לכך שחלקו הגדול לא הושכר בשנותיו הראשונות. תושבי ניו יורק נהגו אז לכנותו בחיוך "בניין המדינה הריק" (Empty State Building). רק עשרים שנה לאחר מכן, בגאות הכלכלית של אחרי מלחמת העולם השניה, הוא יהפוך להצלחה כלכלית.
בניין אמפייר סטייט בעל ה-103 קומות, נמצא במנהטן שבעיר ניו-יורק. הוא נבנה בשנות ה-30, תוך שנה וקצת, ונחנך בשנת 1931. אגב, רק כשהוסיפו לו מוט ארוך לקשירת ספינות אוויר הפך האמפייר סטייטס בילדינג באופן רשמי להיות הגבוה ביותר בעולם בתקופתו.
פירוש שמו "בניין מדינת האימפריה", על שם מדינת ניו יורק שכינויה באמריקה היה אז "מדינת האימפריה".
הנה האמפייר סטייט בילדינג:
http://youtu.be/3XLjLx5fvsM
כך בנו אותו:
http://youtu.be/bEnCpWMl91s
כך ניקו בשנות ה-30 את חלונות המגדל הגבוה בעולם:
http://youtu.be/d8Qe07A7DFw
בשנים האחרונות המגדל המפורסם זכה לשיפוץ יקר, שהפך אותו לירוק ויעיל במיוחד מבחינת אנרגיה:
http://youtu.be/PfOqGpL3jlk
ומערכת התאורה ההיקפית שלו היא למעשה מסך טלוויזיה עצום בגודלו:
http://youtu.be/NDjwyi5UcnE
