שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו אקספרסיוניזם ומה זה אקספרסיוניזם גרמני?
אקספרסיוניזם (Expressionism) הוא סגנון באמנות שמתמחה בהבעה של רגשות האמן ומצבים נפשיים.
אמנים בסגנון זה, בעיקר ציירים, מדגישים את הביטוי העצמי והפיוט האמנותי, לעתים אפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו של האמן, לנוכח הדברים.
כי אקספרסיוניזם, בהבעת רגשות האמן, הוא ההיפך מהריאליזם, שמתאר את המציאותי בהקפדה על דיוק וכמעט משכפל את המציאות והוא גם שונה מהאימפרסיוניזם שמתרשם מהמציאות.
גם בצורה יש שוני. האקספרסיוניזם, עם קווי היצירה הגסים, הכמעט אלימים, זועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו, גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם.
כי הסגנון הזה לרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה.
הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.
מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.
האקספרסיוניזם כזרם נולד בתחילת המאה ה-20, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות.
בציור היו אמנים כמו ואן-גוך וגוגן ממבשרי הזרם. רבים רואים בצייר ואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.
בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.
הנה מאמר וידאו על האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/ecuQdkBx1ic
הצייר אדוורד מונק ידוע בציוריו האקספרסיוניסטיים (עברית):
https://youtu.be/QgQDwLNGQOY
עבודות אקספריוניסטיות מגרמניה של שנות ה-20 במאה הקודמת:
http://youtu.be/fsyqEX-DlaA
ציור אקספרסיוניסטי מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/fDxYS8GGR3E
בקולנוע נחשב הסרט האקספרסיוניסטי החשוב ביותר "הקבינט של ד"ר קליגרי":
https://youtu.be/IAtpxqajFak
מעט מתוך קדימון הסרט הזה:
https://youtu.be/gkPdvRontMc
וסרט תיעודי על המורשת של האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/EHGla_N7LDE?long=yes
מה משמעותו של הציור הצעקה?
הציור של אדוורד מוּנק "הצעקה" (The scream) מצויר בסגנון אקספרסיוניסטי. הוא ממחיש את הכאב והאימה שמרגיש היוצר, מבלי לחשוש להבהיל את המתבונן.
"הצעקה" הוא חלק מסדרת רישומים וציורים בנושא והוא מבטא את רגשות האמן מבלי לייפות את המציאות או לרכך ולעדן אותה.
בניגוד לסברה שהצעקה היא צעקת הדמות שבציור, אמר הצייר הנורווגי מונק שערב אחד כשהלך עם שני חברים בזמן השקיעה, הוא ראה את השמיים הנצבעים בדם וחש באימה את הצעקה העצומה של הטבע.
בציור הוא ניסה להעביר היטב את האימה הזו, באמצעות ראש דמוי-גולגולת, או הדמויות המרוחקות שמדגישות את בדידותו של היחיד, הקווים המתפתלים שהם מעין הד לרעש הצעקה המאיים והגוונים המנוגדים בין הים הכחול לשמיים האדומים.
אגב, לעומת מצבו של מונק בחייו, כצייר עני שנותן תמונות שלו עבור ארוחות ערב במסעדה, בשנת 2012 נמכר "הצעקה" במכירה פומבית, ב-120 מליון דולר. זה הופך אותו לאחד הציורים הכי יקרים שנמכרו אי פעם. ישנן עוד 3 גירסאות של הציור במוזיאונים שונים בנורווגיה.
במהלך השנים "הצעקה" הפך לאייקון תרבותי ומודרני שמתחרה אפילו ב"מונה ליזה" בתור אחד הציורים המוכרים בעולם.
הציור זוכה לאינספור ציטוטים ומחוות, בכל תחום אפשרי - ממוצרי פנאי ועד לקולנוע. זוכרים את מותחן האימה ההוליוודי "צעקה" עם המסכה שלקוחה מהציור?
סיפורו של הציור "הצעקה":
https://youtu.be/7rDLIM5Ezmk
הסבר על הציור המפורסם:
https://youtu.be/vEqxZGY8VOk
סרטון אנימציה המחזיר לחיים את "הצעקה":
http://youtu.be/bWlNVyFn4qA
כך מתפתחת המסכה בסדרת סרטי "הצעקה" (לא לילדים):
https://youtu.be/_0vZbrO5HpI
דיווח על מכירת הציור ב-120 מיליון דולר:
https://youtu.be/j9yBOiKTSqY
ותכנית חינוכית על מונק (עברית):
https://youtu.be/xZCY4tKotVQ?long=yes
מה מיוחד בגוסטב קלימט?
גוסטב קלימט (Gustav Klimt) מוכר בעולם כאחד היוצרים המרתקים של המאה ה-19. אפשר לקרוא לו "הצייר של הנשים", שכן הוא היטיב לתאר בציוריו נשים, בדרך חושנית ויפה במיוחד.
קלימט נולד באוסטריה, כבנו של חרט ורוקע כסף וזהב. הוא למד אמנם אמנות, אבל כדי להתפרנס נהג לצייר ציורי קיר. די מהר החלו ציוריו למשוך תשומת לב רבה, בעיקר בשל האופן המיוחד שבו צייר נשים. כשהעז והחליט לעסוק רק באמנות, הוא הצליח מעל למשוער.
סגנון ציוריו של קלימט הוא עשיר ומלא בקישוטים. רבים רואים בו את היוצר המובהק של תנועה אמנותית שנקראת בצרפתית "אר-נובו" או ארט-נובו (בעברית "אמנות חדשה"). ואכן, קלימט היה מגדולי היוצרים בסגנון האר-נובו, ששאב השראה מהטבע ומרכיבים טבעיים, ששולבו ביצירות בעלות זרימה מסולסלת ומעוטרת.
ואכן, קלימט צייר עם כל המאפיינים של יוצרי התנועה, שהצטיינה בנטייה החזקה שלה לקישוטיות. אפשר לראות את זה בציור "הנשיקה", שהיווה את שיא "התקופה המוזהבת" של קלימט והפך לאייקון תרבותי מהמוכרים והאהובים במאה ה-20.
לאחר מותו ב-1918, לא נעלם הסגנון הייחודי של קלימט ועד היום ניתן לראות את עקבותיו וההשפעות שלו בעולם האמנות של ימינו.
יש דיוקן שצייר בשם "אדל בלוך-באואר 1", שהיה רק אחד מכמה שהוקדשו לאשת חברה וינאית שיש הטוענים שהייתה המאהבת שלו. הדיוקן הזה הוא מהעבודות החשובות ב"תקופה הזהובה" של קלימט והיא נמכרה בזמנו בסכום הגבוה ביותר שבו נרכש ציור עד אז - לא פחות מ-135 מיליון דולר. השיא כבר נשבר מאז, אבל אם היו ויכוחים עד אז, לגבי מידת כישרונו של קלימט, הרי ששיא זה היה אחת ההוכחות לכך.
הנה סיפורו של הצייר גוסטב קלימט:
https://youtu.be/CXQ7n0ezr_A
ציוריו של קלימט:
https://youtu.be/IuHnyct1dmI
קווים לדמותו:
https://youtu.be/WSZEX3ksUe0
סיפור חייו:
https://youtu.be/UXLiaEJ0yH4
תכנית חינוכית על גוסטב קלימט (עברית):
https://youtu.be/FJ5aSKVXy3I?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/ziy0-BSYB5U?long=yes
מהו הציור הנשיקה של קלימט?
הנשיקה (The kiss) הוא הציור המפורסם ביותר של הצייר האוסטרי גוסטב קלימט (Gustav Klimt). היא הפכה לציור המזוהה איתו ביותר.
המוכר כאחד מציירי האר-נובו המובהקים, אמנים שהרבו בקישוטים, סלסולים, עושר ויזואלי ודוגמאות חוזרות של תבניות שונות. קלימט, בנו של מכשיטן ורוקע זהב, השתמש כאן בריקועי זהב אמיתיים!
"הנשיקה" בולט בפשטות של הנושא, איש רוכן ומנשק אישה, כשהוא חופן את פניה בידיו. אבל הפשטות הזו לא מעידה על המורכבות של העבודה ועל העומק שלה, שבזכותו הפכה לידועה ואהובה בעולם כולו. קלימט, צייר שהצטיין בציור נשים יפות ומפתות, הותיר מסביב לבני הזוג המתנשק רקע כהה וריק לחלוטין. כך הצליח ליטול מהם את ממד הזמן, התקופה וההקשר והצליח להציג נשיקה באשר היא, נשיקה תמידית שמתקיימת לאורך כל הדורות ובכל המקומות והתרבויות.
את הזוג עצמו תאר כשהוא עוטף אותו בזהב ומעניק לו ממד שמזכיר תיאורי קדושים בציורי הרנסאנס. בכך הוא מקדש את האהבה ונותן לה ממד של קדושה, חיבור שאין גדול ממנו, בין גבר לאישה. אפילו את ההילה מסביב לבני הזוג הוסיף האמן...
קלימט יצר פירוט מופלא של בגדי בני הזוג, כשהדביק עלי זהב אמיתיים ליצירתם. הוא יצר מערבולות של דוגמאות ותבניות זהובות, שכמו בני הזוג המתאחדים זה עם זה, מתמזגות ביניהן בכל צורה.
לרגלי הזוג צייר קלימט מרבד מקושט של פרחים ועלעלים דמויי תכשיטים. הם משמשים כמו כן של פסל, כאילו הזוג הוא עבודת האמנות הגדולה מכולן.
לא רבים יודעים מי האישה שבציור. מדובר באלמה, אישתו של המלחין הדגול גוסטב מאהלר, שהיתה בזמנו אהובתו של הצייר גוסטב קלימט. את הנשיקה הראשונה שלה היא נתנה בצעירותה לצייר קלימט וכאן הוא הקדיש לה את הציור "הנשיקה". אגב, מאהלר הקדיש לרעייתו הזו, אלמה מאהלר, את הסימפוניה השמינית שלו.
הנה הסבר על הציור הנודע של קלימט "הנשיקה":
https://youtu.be/JAVlGVG2Jmo
סיפורה של הנשיקה:
https://youtu.be/fwrAdjkTNtw
ומצגת וידאו שמסבירה על הנשיקה של גוסטב קלימט:
https://youtu.be/Qn275pdM_gc
מי המציאה את אנימציות הצלליות?
לוטה רייניגר (Lotte Reiniger) הייתה חלוצה קולנועית, יוצרת גרמנייה של סרטי אנימציית צלליות. היא נודעה ביצירת מגוון גדול של סרטי אנימציה קצרים שעשתה בסגנון זה, אך בשנת 1926 היא גם הייתה הראשונה ליצור את סרט האנימציה הראשון באורך מלא - "הרפתקאות הנסיך אחמד" (The Adventures of Prince Achmed).
כבר בילדותה התעניינה רייניגר בתיאטרון בובות ובנתה לעצמה תיאטרון בובות קטן. במקביל היא גם התאהבה בעולם הקולנוע הצעיר ובמיוחד אהבה את סרטיו מלאי הקסם וההמצאה של חלוץ הסרט הבידיוני ז'ורז' מלייס.
בבגרותה היא החלה ליצור אנימציית צלליות, בהשראת מסורת תיאטרון הצלליות של סין ואינדונזיה. בסגנון זה גוזרים דמויות כהות מנייר, דמויות המזכירות צלליות. כשמצלמים אותן נעות, ניתן ליצור סרטוני אנימציה מרתקים.
רייניגר המוכשרת התחברה אל האקספרסיוניסט הגרמני הגדול פול ווגנר, מי שייצר את "הגולם" ובעקבותיו היא הפכה לאמנית אנימציה ברפובליקת ווימאר. כך החלה רייניגר ליצור את הצלליות במו ידיה והסריטה גרסאות צלליות לאגדות וסיפורי עם מגוונים.
בין עבודותיה המפורסמות ניתן למצוא את סינדרלה שיצרה ב-1922 ואת "הנסיך אחמד" המפורסם. לאחר שהיטלר עלה לשלטון, היא ברחה עם בעלה מגרמניה (שניהם היו אנשי שמאל) והם התיישבו בלונדון. בין העבודות הרבות שיצרה בשנות ה-50, ידועים במיוחד סרטי אנימציית צלליות כמו "היפהפייה הנרדמת" ו"שלגייה" ועוד רבים, שעסקו בסיפוריהם של אלאדין, הנזל וגרטל, החתול במגפיים וג'ק והאפונים.
הנה סיפורה של לוטה רייניגר באנימציית צלליות:
https://youtu.be/c3yUyGOBhtg
קטעים מתוך "הרפתקאות הנסיך אחמד":
https://youtu.be/eXG71sTbRgE
כך הכינו את הדודל שלה למנוע החיפוש גוגל:
https://youtu.be/MK1P6RGs6U4
וסרט תיעודי קצר על חייה:
https://youtu.be/LvU55CUw5Ck?long=yes
מהו סיפורו של הצייר אדוורד מונק?
הוא צייר את אחד הציורים המפורסמים בהיסטוריה, אבל רבים לא שמעו את שמו מעולם. אדוורד מוּנק (Edvard Munch) היה צייר נורווגי שנחשב לאחד מחלוצי האמנות המודרנית והאקספרסיוניזם.
הוא פעל משלהי המאה ה-19 ועד המאה ה-20, כשיצירותיו משפיעות מאוד על האמנות המודרנית.
מונק, ידוע בעיקר בזכות הציור "צעקה" מ-1893. אך יצירות אחרות שלו מרתקות וחשובות לא פחות. ביניהן שווה לציין את "מאדאם פריקוטאן" (1891), "ערביות על גשר" (1901), "הנערה החולה" ועוד.
מונק תרם רבות להתפתחות הסגנון האקספרסיוניסטי, בהבעה מצוינת של רגשות ומצבים נפשיים דרך הדימוי החזותי. יצירותיו מאופיינות בקו מתאר עבה, צבעוניות עזה ומתיחות רגשית.
"הצעקה" כדוגמה, מציג דמות צועקת על רקע נוף טבעי, המבטא תחושות של חרדה וכאב. ציור זה, הממחיש את הכאב והאימה שחש היוצר, לא חושש להבהיל את המתבונן, נחשב לאחת היצירות האיקוניות והחשובות של האמנות המודרנית.
בסגנונו השפיע מונק על אמנים רבים שבאו אחריו.
סיפורו של אדוורד מונק:
https://youtu.be/1w1FDNlztHU
סיפורו של ציור אקספרסיוניסטי מעבודותיו של מונק (עברית):
https://youtu.be/QgQDwLNGQOY
אוצר במוזיאון הטייט גאלרי מספר על עבודותיו של מונק:
https://youtu.be/kL0gRFgUT_M
אוסף מציוריו של מונק:
https://youtu.be/a_ZeGsk4xfs?long=yes
וסיפורו של הציור המפורסם שלו - "הצעקה":
https://youtu.be/7rDLIM5Ezmk?long=yes
מהו מטרופוליס, סרט העתיד הפסימי הראשון?
סרטים בדיוניים נעשו כבר בשנים הראשונות של הראינוע. אבל סרטים בדיוניים פסימיים, שהציגו תחזית אכזרית ורעה לעתיד, הגיעו רק מאוחר יותר. מטרופוליס, הראשון שבהם, יצירתו של פריץ לאנג, יצא בשנת 1926. "מטרופוליס", עיר תחתית ביוונית עתיקה, היה סרט קודר ומדכא, שאפילו שביב התקווה שבו, לאהבה אנושית וזכה, נרמס בידי אנשים חזקים וציניים, עד הסוף המפתיע.
הסרט סיפר על עיר עתידנית בשנת 2026. הוא ניבא עולם תעשייתי מנוכר ואכזרי שבו יחיו מייסדי העיר העשירים בתפנוקים ובחיים טובים, כשמתחתיהם, בעיר התחתית האפילה, עובדים אנשים אומללים, חסרי חיים וחסרי חופש. הסיפור מתפתח למרד של פועלים אומללים ומנוצלים בקפיטליסטים הנצלנים. במרכזו סיפור האהבה בין בנו של מייסד העיר למנהיגת הפועלים מריה, בת המעמד העובד, שדורשת עתיד טוב יותר למסכנים שבעיר התחתית.
מבחינה אסתטית הסרט היה אחד הסרטים המשפיעים בתולדות הקולנוע המוקדם והושפע מהפוטוריזם האיטלקי, זרם שתאר את החיים המודרניים, על האדריכלות, התעשייה והמכונות שבהם.
באמצעות צילומי מראה של דגמי בניינים זעירים, נברא בסרט עולם עתידני, עיר ענק מודרנית וגבוהה. מטוסים קטנים טסים בין בנייני הענק, כמו המכוניות המעטות שנסעו ברחובות הערים בתקופה שבה נעשה הסרט. עבודת תאורה ומשחקי אור וצל אקספרסיוניסטיים יצרו אווירה מדכאת ומתאימה לסיפור ולניגוד בין עניים שחיים באפילה ועשירים, המבלים את זמנם בגנים מלאי אור ושמש.
בדיעבד, השפיע הסרט "מטרופוליס" על עולם האדריכלות שאחריו.
הנה הסרט הבדיוני הפסימי הראשון "מטרופוליס":
https://youtu.be/vLxe92EgT9Y
קדימון הסרט "מטרופוליס":
http://youtu.be/vHPCXuTP0DY?t=8s
ההליכה למפעל של העובדים השחורים:
http://youtu.be/4x_37i79QGg
יש ערים בימינו שנראות כמו העיר העתידנית של מטרופוליס:
https://youtu.be/BLlBehsauR4
רמיקס של קליפ מלהקת קווין משנות ה-80 שהשתמש במראות של מטרופוליס:
http://youtu.be/txd03YZz65s
והיו עוד רעיונות בקשר לעיר העתיד, למשל בשנות ה-50:
https://youtu.be/Yf0yy3gVXnc
מה מיוחד בבית האופרה של סידני?
בית האופרה של סידני, שתוכנן על ידי אדריכל בשם אוטזון, הוא מהמבנים המפורסמים ביותר שנבנו במאה ה-20. הוא שוכן במרכז העיר של סידני, על חצי אי במפרץ ג'קסון שליד הגשר המפורסם של העיר סידני - גשר הנמל. זהו מבנה מודרני אקספרסיוניסטי שמעליו סדרה של מעין "קונכיות" עשויות בטון.
לבית האופרה של סידני צורה שמזכירה מפרשים של אוניה או קונכיות. הוא הפך לאתר תיירות מסקרן לתיירים רבים וסימן ההיכר של סידני ואוסטרליה כולה. כמובן שהוא גם המשכן הקבוע של להקות כמו התזמורת הסימפונית של סידני, הבלט האוסטרלי, להקת התיאטרון של סידני ובית האופרה אוסטרליה.
הנה בית האופרה של סידני בקדימון קצר:
http://youtu.be/aKlVBlu6WyY
סיפורו של בית האופרה המרהיב בעולם:
https://youtu.be/35Jom_dGS0I
סרטון יפה של הבניין המיוחד הזה בשקיעה:
http://youtu.be/Ym3LMxp_LOE
כך בנוי בית האופרה בסידני:
https://youtu.be/dE_tChG941o
בואו עכשיו לנמל סידני
http://youtu.be/aq9nXIVTkug?qr=yes
מהי "אמנות מנוונת"?
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
אקספרסיוניזם (Expressionism) הוא סגנון באמנות שמתמחה בהבעה של רגשות האמן ומצבים נפשיים.
אמנים בסגנון זה, בעיקר ציירים, מדגישים את הביטוי העצמי והפיוט האמנותי, לעתים אפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו של האמן, לנוכח הדברים.
כי אקספרסיוניזם, בהבעת רגשות האמן, הוא ההיפך מהריאליזם, שמתאר את המציאותי בהקפדה על דיוק וכמעט משכפל את המציאות והוא גם שונה מהאימפרסיוניזם שמתרשם מהמציאות.
גם בצורה יש שוני. האקספרסיוניזם, עם קווי היצירה הגסים, הכמעט אלימים, זועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו, גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם.
כי הסגנון הזה לרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה.
הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.
מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.
האקספרסיוניזם כזרם נולד בתחילת המאה ה-20, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות.
בציור היו אמנים כמו ואן-גוך וגוגן ממבשרי הזרם. רבים רואים בצייר ואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.
בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.
הנה מאמר וידאו על האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/ecuQdkBx1ic
הצייר אדוורד מונק ידוע בציוריו האקספרסיוניסטיים (עברית):
https://youtu.be/QgQDwLNGQOY
עבודות אקספריוניסטיות מגרמניה של שנות ה-20 במאה הקודמת:
http://youtu.be/fsyqEX-DlaA
ציור אקספרסיוניסטי מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/fDxYS8GGR3E
בקולנוע נחשב הסרט האקספרסיוניסטי החשוב ביותר "הקבינט של ד"ר קליגרי":
https://youtu.be/IAtpxqajFak
מעט מתוך קדימון הסרט הזה:
https://youtu.be/gkPdvRontMc
וסרט תיעודי על המורשת של האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/EHGla_N7LDE?long=yes
הציור של אדוורד מוּנק "הצעקה" (The scream) מצויר בסגנון אקספרסיוניסטי. הוא ממחיש את הכאב והאימה שמרגיש היוצר, מבלי לחשוש להבהיל את המתבונן.
"הצעקה" הוא חלק מסדרת רישומים וציורים בנושא והוא מבטא את רגשות האמן מבלי לייפות את המציאות או לרכך ולעדן אותה.
בניגוד לסברה שהצעקה היא צעקת הדמות שבציור, אמר הצייר הנורווגי מונק שערב אחד כשהלך עם שני חברים בזמן השקיעה, הוא ראה את השמיים הנצבעים בדם וחש באימה את הצעקה העצומה של הטבע.
בציור הוא ניסה להעביר היטב את האימה הזו, באמצעות ראש דמוי-גולגולת, או הדמויות המרוחקות שמדגישות את בדידותו של היחיד, הקווים המתפתלים שהם מעין הד לרעש הצעקה המאיים והגוונים המנוגדים בין הים הכחול לשמיים האדומים.
אגב, לעומת מצבו של מונק בחייו, כצייר עני שנותן תמונות שלו עבור ארוחות ערב במסעדה, בשנת 2012 נמכר "הצעקה" במכירה פומבית, ב-120 מליון דולר. זה הופך אותו לאחד הציורים הכי יקרים שנמכרו אי פעם. ישנן עוד 3 גירסאות של הציור במוזיאונים שונים בנורווגיה.
במהלך השנים "הצעקה" הפך לאייקון תרבותי ומודרני שמתחרה אפילו ב"מונה ליזה" בתור אחד הציורים המוכרים בעולם.
הציור זוכה לאינספור ציטוטים ומחוות, בכל תחום אפשרי - ממוצרי פנאי ועד לקולנוע. זוכרים את מותחן האימה ההוליוודי "צעקה" עם המסכה שלקוחה מהציור?
סיפורו של הציור "הצעקה":
https://youtu.be/7rDLIM5Ezmk
הסבר על הציור המפורסם:
https://youtu.be/vEqxZGY8VOk
סרטון אנימציה המחזיר לחיים את "הצעקה":
http://youtu.be/bWlNVyFn4qA
כך מתפתחת המסכה בסדרת סרטי "הצעקה" (לא לילדים):
https://youtu.be/_0vZbrO5HpI
דיווח על מכירת הציור ב-120 מיליון דולר:
https://youtu.be/j9yBOiKTSqY
ותכנית חינוכית על מונק (עברית):
https://youtu.be/xZCY4tKotVQ?long=yes
גוסטב קלימט (Gustav Klimt) מוכר בעולם כאחד היוצרים המרתקים של המאה ה-19. אפשר לקרוא לו "הצייר של הנשים", שכן הוא היטיב לתאר בציוריו נשים, בדרך חושנית ויפה במיוחד.
קלימט נולד באוסטריה, כבנו של חרט ורוקע כסף וזהב. הוא למד אמנם אמנות, אבל כדי להתפרנס נהג לצייר ציורי קיר. די מהר החלו ציוריו למשוך תשומת לב רבה, בעיקר בשל האופן המיוחד שבו צייר נשים. כשהעז והחליט לעסוק רק באמנות, הוא הצליח מעל למשוער.
סגנון ציוריו של קלימט הוא עשיר ומלא בקישוטים. רבים רואים בו את היוצר המובהק של תנועה אמנותית שנקראת בצרפתית "אר-נובו" או ארט-נובו (בעברית "אמנות חדשה"). ואכן, קלימט היה מגדולי היוצרים בסגנון האר-נובו, ששאב השראה מהטבע ומרכיבים טבעיים, ששולבו ביצירות בעלות זרימה מסולסלת ומעוטרת.
ואכן, קלימט צייר עם כל המאפיינים של יוצרי התנועה, שהצטיינה בנטייה החזקה שלה לקישוטיות. אפשר לראות את זה בציור "הנשיקה", שהיווה את שיא "התקופה המוזהבת" של קלימט והפך לאייקון תרבותי מהמוכרים והאהובים במאה ה-20.
לאחר מותו ב-1918, לא נעלם הסגנון הייחודי של קלימט ועד היום ניתן לראות את עקבותיו וההשפעות שלו בעולם האמנות של ימינו.
יש דיוקן שצייר בשם "אדל בלוך-באואר 1", שהיה רק אחד מכמה שהוקדשו לאשת חברה וינאית שיש הטוענים שהייתה המאהבת שלו. הדיוקן הזה הוא מהעבודות החשובות ב"תקופה הזהובה" של קלימט והיא נמכרה בזמנו בסכום הגבוה ביותר שבו נרכש ציור עד אז - לא פחות מ-135 מיליון דולר. השיא כבר נשבר מאז, אבל אם היו ויכוחים עד אז, לגבי מידת כישרונו של קלימט, הרי ששיא זה היה אחת ההוכחות לכך.
הנה סיפורו של הצייר גוסטב קלימט:
https://youtu.be/CXQ7n0ezr_A
ציוריו של קלימט:
https://youtu.be/IuHnyct1dmI
קווים לדמותו:
https://youtu.be/WSZEX3ksUe0
סיפור חייו:
https://youtu.be/UXLiaEJ0yH4
תכנית חינוכית על גוסטב קלימט (עברית):
https://youtu.be/FJ5aSKVXy3I?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/ziy0-BSYB5U?long=yes
הנשיקה (The kiss) הוא הציור המפורסם ביותר של הצייר האוסטרי גוסטב קלימט (Gustav Klimt). היא הפכה לציור המזוהה איתו ביותר.
המוכר כאחד מציירי האר-נובו המובהקים, אמנים שהרבו בקישוטים, סלסולים, עושר ויזואלי ודוגמאות חוזרות של תבניות שונות. קלימט, בנו של מכשיטן ורוקע זהב, השתמש כאן בריקועי זהב אמיתיים!
"הנשיקה" בולט בפשטות של הנושא, איש רוכן ומנשק אישה, כשהוא חופן את פניה בידיו. אבל הפשטות הזו לא מעידה על המורכבות של העבודה ועל העומק שלה, שבזכותו הפכה לידועה ואהובה בעולם כולו. קלימט, צייר שהצטיין בציור נשים יפות ומפתות, הותיר מסביב לבני הזוג המתנשק רקע כהה וריק לחלוטין. כך הצליח ליטול מהם את ממד הזמן, התקופה וההקשר והצליח להציג נשיקה באשר היא, נשיקה תמידית שמתקיימת לאורך כל הדורות ובכל המקומות והתרבויות.
את הזוג עצמו תאר כשהוא עוטף אותו בזהב ומעניק לו ממד שמזכיר תיאורי קדושים בציורי הרנסאנס. בכך הוא מקדש את האהבה ונותן לה ממד של קדושה, חיבור שאין גדול ממנו, בין גבר לאישה. אפילו את ההילה מסביב לבני הזוג הוסיף האמן...
קלימט יצר פירוט מופלא של בגדי בני הזוג, כשהדביק עלי זהב אמיתיים ליצירתם. הוא יצר מערבולות של דוגמאות ותבניות זהובות, שכמו בני הזוג המתאחדים זה עם זה, מתמזגות ביניהן בכל צורה.
לרגלי הזוג צייר קלימט מרבד מקושט של פרחים ועלעלים דמויי תכשיטים. הם משמשים כמו כן של פסל, כאילו הזוג הוא עבודת האמנות הגדולה מכולן.
לא רבים יודעים מי האישה שבציור. מדובר באלמה, אישתו של המלחין הדגול גוסטב מאהלר, שהיתה בזמנו אהובתו של הצייר גוסטב קלימט. את הנשיקה הראשונה שלה היא נתנה בצעירותה לצייר קלימט וכאן הוא הקדיש לה את הציור "הנשיקה". אגב, מאהלר הקדיש לרעייתו הזו, אלמה מאהלר, את הסימפוניה השמינית שלו.
הנה הסבר על הציור הנודע של קלימט "הנשיקה":
https://youtu.be/JAVlGVG2Jmo
סיפורה של הנשיקה:
https://youtu.be/fwrAdjkTNtw
ומצגת וידאו שמסבירה על הנשיקה של גוסטב קלימט:
https://youtu.be/Qn275pdM_gc
אקספרסיוניזם
לוטה רייניגר (Lotte Reiniger) הייתה חלוצה קולנועית, יוצרת גרמנייה של סרטי אנימציית צלליות. היא נודעה ביצירת מגוון גדול של סרטי אנימציה קצרים שעשתה בסגנון זה, אך בשנת 1926 היא גם הייתה הראשונה ליצור את סרט האנימציה הראשון באורך מלא - "הרפתקאות הנסיך אחמד" (The Adventures of Prince Achmed).
כבר בילדותה התעניינה רייניגר בתיאטרון בובות ובנתה לעצמה תיאטרון בובות קטן. במקביל היא גם התאהבה בעולם הקולנוע הצעיר ובמיוחד אהבה את סרטיו מלאי הקסם וההמצאה של חלוץ הסרט הבידיוני ז'ורז' מלייס.
בבגרותה היא החלה ליצור אנימציית צלליות, בהשראת מסורת תיאטרון הצלליות של סין ואינדונזיה. בסגנון זה גוזרים דמויות כהות מנייר, דמויות המזכירות צלליות. כשמצלמים אותן נעות, ניתן ליצור סרטוני אנימציה מרתקים.
רייניגר המוכשרת התחברה אל האקספרסיוניסט הגרמני הגדול פול ווגנר, מי שייצר את "הגולם" ובעקבותיו היא הפכה לאמנית אנימציה ברפובליקת ווימאר. כך החלה רייניגר ליצור את הצלליות במו ידיה והסריטה גרסאות צלליות לאגדות וסיפורי עם מגוונים.
בין עבודותיה המפורסמות ניתן למצוא את סינדרלה שיצרה ב-1922 ואת "הנסיך אחמד" המפורסם. לאחר שהיטלר עלה לשלטון, היא ברחה עם בעלה מגרמניה (שניהם היו אנשי שמאל) והם התיישבו בלונדון. בין העבודות הרבות שיצרה בשנות ה-50, ידועים במיוחד סרטי אנימציית צלליות כמו "היפהפייה הנרדמת" ו"שלגייה" ועוד רבים, שעסקו בסיפוריהם של אלאדין, הנזל וגרטל, החתול במגפיים וג'ק והאפונים.
הנה סיפורה של לוטה רייניגר באנימציית צלליות:
https://youtu.be/c3yUyGOBhtg
קטעים מתוך "הרפתקאות הנסיך אחמד":
https://youtu.be/eXG71sTbRgE
כך הכינו את הדודל שלה למנוע החיפוש גוגל:
https://youtu.be/MK1P6RGs6U4
וסרט תיעודי קצר על חייה:
https://youtu.be/LvU55CUw5Ck?long=yes
הוא צייר את אחד הציורים המפורסמים בהיסטוריה, אבל רבים לא שמעו את שמו מעולם. אדוורד מוּנק (Edvard Munch) היה צייר נורווגי שנחשב לאחד מחלוצי האמנות המודרנית והאקספרסיוניזם.
הוא פעל משלהי המאה ה-19 ועד המאה ה-20, כשיצירותיו משפיעות מאוד על האמנות המודרנית.
מונק, ידוע בעיקר בזכות הציור "צעקה" מ-1893. אך יצירות אחרות שלו מרתקות וחשובות לא פחות. ביניהן שווה לציין את "מאדאם פריקוטאן" (1891), "ערביות על גשר" (1901), "הנערה החולה" ועוד.
מונק תרם רבות להתפתחות הסגנון האקספרסיוניסטי, בהבעה מצוינת של רגשות ומצבים נפשיים דרך הדימוי החזותי. יצירותיו מאופיינות בקו מתאר עבה, צבעוניות עזה ומתיחות רגשית.
"הצעקה" כדוגמה, מציג דמות צועקת על רקע נוף טבעי, המבטא תחושות של חרדה וכאב. ציור זה, הממחיש את הכאב והאימה שחש היוצר, לא חושש להבהיל את המתבונן, נחשב לאחת היצירות האיקוניות והחשובות של האמנות המודרנית.
בסגנונו השפיע מונק על אמנים רבים שבאו אחריו.
סיפורו של אדוורד מונק:
https://youtu.be/1w1FDNlztHU
סיפורו של ציור אקספרסיוניסטי מעבודותיו של מונק (עברית):
https://youtu.be/QgQDwLNGQOY
אוצר במוזיאון הטייט גאלרי מספר על עבודותיו של מונק:
https://youtu.be/kL0gRFgUT_M
אוסף מציוריו של מונק:
https://youtu.be/a_ZeGsk4xfs?long=yes
וסיפורו של הציור המפורסם שלו - "הצעקה":
https://youtu.be/7rDLIM5Ezmk?long=yes
סרטים בדיוניים נעשו כבר בשנים הראשונות של הראינוע. אבל סרטים בדיוניים פסימיים, שהציגו תחזית אכזרית ורעה לעתיד, הגיעו רק מאוחר יותר. מטרופוליס, הראשון שבהם, יצירתו של פריץ לאנג, יצא בשנת 1926. "מטרופוליס", עיר תחתית ביוונית עתיקה, היה סרט קודר ומדכא, שאפילו שביב התקווה שבו, לאהבה אנושית וזכה, נרמס בידי אנשים חזקים וציניים, עד הסוף המפתיע.
הסרט סיפר על עיר עתידנית בשנת 2026. הוא ניבא עולם תעשייתי מנוכר ואכזרי שבו יחיו מייסדי העיר העשירים בתפנוקים ובחיים טובים, כשמתחתיהם, בעיר התחתית האפילה, עובדים אנשים אומללים, חסרי חיים וחסרי חופש. הסיפור מתפתח למרד של פועלים אומללים ומנוצלים בקפיטליסטים הנצלנים. במרכזו סיפור האהבה בין בנו של מייסד העיר למנהיגת הפועלים מריה, בת המעמד העובד, שדורשת עתיד טוב יותר למסכנים שבעיר התחתית.
מבחינה אסתטית הסרט היה אחד הסרטים המשפיעים בתולדות הקולנוע המוקדם והושפע מהפוטוריזם האיטלקי, זרם שתאר את החיים המודרניים, על האדריכלות, התעשייה והמכונות שבהם.
באמצעות צילומי מראה של דגמי בניינים זעירים, נברא בסרט עולם עתידני, עיר ענק מודרנית וגבוהה. מטוסים קטנים טסים בין בנייני הענק, כמו המכוניות המעטות שנסעו ברחובות הערים בתקופה שבה נעשה הסרט. עבודת תאורה ומשחקי אור וצל אקספרסיוניסטיים יצרו אווירה מדכאת ומתאימה לסיפור ולניגוד בין עניים שחיים באפילה ועשירים, המבלים את זמנם בגנים מלאי אור ושמש.
בדיעבד, השפיע הסרט "מטרופוליס" על עולם האדריכלות שאחריו.
הנה הסרט הבדיוני הפסימי הראשון "מטרופוליס":
https://youtu.be/vLxe92EgT9Y
קדימון הסרט "מטרופוליס":
http://youtu.be/vHPCXuTP0DY?t=8s
ההליכה למפעל של העובדים השחורים:
http://youtu.be/4x_37i79QGg
יש ערים בימינו שנראות כמו העיר העתידנית של מטרופוליס:
https://youtu.be/BLlBehsauR4
רמיקס של קליפ מלהקת קווין משנות ה-80 שהשתמש במראות של מטרופוליס:
http://youtu.be/txd03YZz65s
והיו עוד רעיונות בקשר לעיר העתיד, למשל בשנות ה-50:
https://youtu.be/Yf0yy3gVXnc
בית האופרה של סידני, שתוכנן על ידי אדריכל בשם אוטזון, הוא מהמבנים המפורסמים ביותר שנבנו במאה ה-20. הוא שוכן במרכז העיר של סידני, על חצי אי במפרץ ג'קסון שליד הגשר המפורסם של העיר סידני - גשר הנמל. זהו מבנה מודרני אקספרסיוניסטי שמעליו סדרה של מעין "קונכיות" עשויות בטון.
לבית האופרה של סידני צורה שמזכירה מפרשים של אוניה או קונכיות. הוא הפך לאתר תיירות מסקרן לתיירים רבים וסימן ההיכר של סידני ואוסטרליה כולה. כמובן שהוא גם המשכן הקבוע של להקות כמו התזמורת הסימפונית של סידני, הבלט האוסטרלי, להקת התיאטרון של סידני ובית האופרה אוסטרליה.
הנה בית האופרה של סידני בקדימון קצר:
http://youtu.be/aKlVBlu6WyY
סיפורו של בית האופרה המרהיב בעולם:
https://youtu.be/35Jom_dGS0I
סרטון יפה של הבניין המיוחד הזה בשקיעה:
http://youtu.be/Ym3LMxp_LOE
כך בנוי בית האופרה בסידני:
https://youtu.be/dE_tChG941o
בואו עכשיו לנמל סידני
http://youtu.be/aq9nXIVTkug?qr=yes
זה היה בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה. תושבי העיר מינכן, עיר שהוכתרה על ידי היטלר כבירת האמנות הגרמנית, הוכרחו לשלם 10 פני ולהיכנס לתערוכה בה יצפו בעבודות של יהודים וקומוניסטים.
התערוכה עסקה במה שהנאצים כינו "אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) או "אמנות דגנרטיבית". היא נועדה להציג את מה שבעיני הנאצים נחשב לאמנות מושחתת, מנוונת וסוטה. אמנות שמראה גרמנים לא יפים, לא הגרמנים ה"ארים", לא בלונדינים, עם עיניים כחולות, גבוהים ומרשימים כמו שהיטלר וגבלס תיארו בתעמולה שלהם.
למעשה נועדה התערוכה להכפיש את האמנות המודרנית ולגרום לאמנים היוצרים אותה להתיישר עם האמנות היפה בעיני הנאצים, האמנות "הנכונה" בעיני היטלר.
בין המושמצים על ידי הנאצים, אגב, היו כמה מהשמות הגדולים של אמנות המאה ה-20, כולל אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, וסילי קנדינסקי ומארק שאגאל.
השמות הללו גם מבהירים מהם הזרמים המודרניסטיים שבהם ראו היטלר ונאמניו אמנות מנוונת - פוביזם, אקספרסיוניזם, דאדא, סוריאליזם, קוביזם ו"האובייקטיביות החדשה".
הנאצים, שרצו להשליט מדיניות תרבותית אחידה, העריצו את האמנות הקלאסית, בנוסח היווני והרומי שלה. במסעם להשליט את האסתטיקה הזו על גרמניה כולה, הם רצו לטהר את המוזיאונים מ"האמנות המנוונת" (Decadent art), או "האמנות הדגנרטיבית" כפי שכינו אותה. הם הפכו את התערוכה לתערוכה נודדת, שעברה מעיר לעיר ברחבי הרייך השלישי.
התערוכה הזו לא הייתה האקט היחיד של הנאצים כנגד האמנות המודרנית, שעליה השתלטו לדבריהם היהודים. הם הוקיעו את האמנות הזו במגוון דרכים אחרות, החריבו יצירות מודרניות ובזזו רבות אחרות.
אבל צחוק הגורל הוא שהתערוכה המקורית, שנאסר על ילדים לצפות בה, בשל "המוסריות הירודה" שהנאצים ראו בה, דווקא חשפה קהל עצום בגרמניה, לאמנות המודרנית ובדיעבד השיגה את ההיפך ממה שהתכוונה. האוצרים בתערוכה הצמידו לכל יצירה תווית שמסבירה אותה ובדיעבד עשו מלאכה מצוינת לקידום ההבנה והאימוץ של המודרניזם. אז בפראפרזה על המשפט הידוע "כך חולף טמטום עולם!"
הנה סיפור התיעוב שחשו היטלר והנאצים כלפי האמנות המודרנית:
https://youtu.be/_0Rm9uZSyvQ
תערוכה של אמנות דגנרטית, כפי שכינו אותה הנאצים:
https://youtu.be/xmyynpSHx_4
וזרם הפוביזם בציור:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
מי היה וינסנט ואן גוך?
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.
היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
כיום ידוע וינסנט ואן גוך כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הכושל.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו וזה היה הדימוי של מי שנחשב אולי לאמן החשוב והמפורסם בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לאחד ממבשרי סגנון האקספרסיוניזם ונגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז. מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובודד, הוא סבל מדיכאון קשה.
היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו ומת. כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
ותכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
