שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אמנת ז'נבה?
"אמנת ז'נבה" (Geneva Convention) המקורית התחלפה כבר מזמן בשם "אמנות ז'נבה", מיחיד לרבים. אבל מהי בעצם?
אמנות ז'נבה (Geneva Conventions) הן סדרת הסכמים בינלאומיים שמטרתן להגן בזמן מלחמות על מי שלא משתתפים בלחימה, כמו אזרחים, פצועים ושבויים. הן הבסיס למה שנקרא המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המנסה לעשות סדר ולהציב גבולות מוסריים גם בתוך הכאוס של סכסוך מזוין.
הכול התחיל מאיש עסקים שווייצרי בשם אנרי דינן, שראה את הזוועות בשדה הקרב בסולפרינו ב-1859 (ראו בתגית "קרב סולפרינו"). הוא הציע להקים גוף ניטרלי שיסייע לפצועים וכך נולד הצלב האדום, ואחריו אמנת ז'נבה הראשונה ב-1864.
מאז, נוספו עוד אמנות – כשהחשובות ביותר הן ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949:
1. הגנה על פצועים וחולים בשדה הקרב.
2. הגנה על לוחמים פצועים בלחימה ימית.
3. זכויות שבויי מלחמה.
4. הגנה על אזרחים, כולל בשטחים כבושים.
האמנות הללו אומצו כמעט על ידי כל מדינות העולם (כולל ישראל) ונחשבות לבסיס משפטי מחייב. הן חלות לא רק על מלחמות בין מדינות, אלא גם על מלחמות אזרחים, בזכות סעיף 3 המשותף שדורש יחס אנושי בסיסי - בלי עינויים, אלימות או השפלות.
לאורך השנים נוספו שלושה פרוטוקולים שמרחיבים את ההגנות, כולל אחד מ-2005 שמוסיף סמל חדש, את הקריסטל האדום - לשימוש רפואי במקום צלב או סהר.
האמנות הן כלי חשוב בפיקוח על פשעי מלחמה, חקירת עינויים ושמירה על זכויות בסיסיות של בני אדם בזמן סכסוכים. הן גם מתמודדות עם אתגרים חדשים כמו בינה מלאכותית וכלי נשק אוטונומיים.
אז אמנות ז'נבה אולי לא עוצרות מלחמות, אבל הן מנסות למזער את הסבל ולשמור על צלם אנוש, אפילו כשעולם מתפרק מסביב.
הנה אמנת ז'נבה:
https://youtu.be/HwpzzAefx9M
מערכת האמנות של ז'נבה:
https://youtu.be/SCB2bJHjO54
המקור ההיסטורי של אמנת ז'נבה:
https://youtu.be/kEtOXDJl8q0?long=yes
ומהם פשעי מלחמה:
https://youtu.be/f0RydVCnco4?long=yes
באיזו מלחמה החלו להשתמש בגז ככלי נשק?
לוחמת גז החלה במלחמת העולם הראשונה. היא החלה בצורת גזים שאינם ממיתים, כמו גז דמעות, אך תוך זמן קצר התפתחה הלוחמה הכימית במלחמה לשימוש בגזים קטלניים דוגמת גז חרדל.
על אף שכבר במהלך המלחמה פותחו בצבאות השונים אמצעי הגנה כנגד התקפות כימיות בגז, מעריכים שכ-4 אחוזים מהחיילים מהרוגי מלחמת העולם הראשונה מתו משאיפת גז במהלך לוחמה כימית.
בעקבות דעת הקהל שהתנגדה חריפות לנשק כימי נוספו לאמנת ז'נבה סעיפים שאסרו על שימוש בגזים ממיתים בשדה הקרב. במהלך השנים הצטרפו רוב המדינות להסכם אי-התקפה בגז קטלני וכיום נחשב הדבר לפשע מלחמה.
ודאי ישעשע אתכם לדעת שאותו גז חרדל שפעם היה נשק כימי איום, הוא היום... תרופה נגד סרטן.
הנה סיפורו של הגז במלחמה הגדולה:
https://youtu.be/vmir6SxYNII
לוחמת הגז במלחמת העולם הראשונה:
http://youtu.be/o8DH0YtRQMc
תולדות הנשק הכימי החל ממלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/5XM3mPVMlGw
וסרטון תיעודי על לידת הלוחמה בגז במלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/Eosg5RQgMJY?long=yes
מהו קרב סולפרינו ואיך שינה את תולדות הרפואה?
קרב סולפרינו (Battle of Solferino) נערך ב-1859 בחבל לומברדיה. מי שניצח בו היה צבא משותף של מלך צרפת נפוליאון השלישי והמלך ויטוריו עמנואל השני. המנוצח, הקיסרות האוסטרית בראשות הקיסר פרנץ יוזף.
אין הרבה קרבות שיכולים להתהדר בכל כך הרבה תוצאות היסטוריות שיצאו מהן ושאף אחת היא לא של שטחים או ביזה גדולה, כמו קרב סולפרינו.
נהפוך הוא. הקרב הזה, שאולי במונחים צבאיים לא היה מעניין מדי והוא היה כרוך באובדן ענקי בחיי אדם, היה קרב שהוליד הרבה טוב.
ראשית, מדובר באחד הקרבות החשובים בהיסטוריה של איטליה, שכן לא מעט בזכותו היא אוחדה לתמיד, גם אם לא לשביעות רצון מוחלטת של האיטלקים, שכן בדרך לאיחוד הם יפסידו חבלי ארץ שהיו לדעתם שייכים להם.
אבל החלק החשוב יותר בקרב הזה, היה אחר. בעקבות מראות הזוועה של הנפגעים הרבים שבו, הוקם ארגון הצלב האדום וסוכמה אמנת ז'נבה. שתי תוצאות היסטוריות רבות משמעות שהצמיח קרב אחד.
אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים ונעדרים היו בקרב הענק הזה. המספרים היו עצומים, כמעט חסרי תקדים באותה תקופה והקרב היה מזעזע, גם מפני שהגופות לא פונו והן הלכו ונרקבו עם הזמן.
וכאן מגיעה שעתו הגדולה של שווייצרי בשם ז'אן אנרי דינן, שחזה בעשרות אלפי הפצועים ששכבו בחום השמש ללא טיפול, החליט לאסוף עוברי אורח, בעיקר נשים ונערות מהסביבה ולסייע לנפגעים. תוך כדי מאמציו הוא הגה את הרעיון להקים ארגון שיוכל לסייע לנפגעים בקרבות כאלה בעתיד.
דינן פרסם ספר בשם "זכרונות מסולפרינו", שהיכה גלים והבהיר לראשונה את הצורך בשינוי, באשר לאופן שבו מתנהלות מלחמות. הוא החל בקידום רעיונות לשינוי ההתנהלות בשדה הקרב ואלה הובילו בהמשך להקמת ארגון הרפואה "הצלב האדום" ולניסוחה של אמנת ז'נבה לטיפול בפצועים ושבויים.
בעקבות הפעילות החשובה שלו וייסוד ארגון הצלב האדום, זכה דינן בפרס נובל לשלום. למעשה, הוא היה הראשון אי פעם, שזכה בפרס הנובל לשלום. נראה שהפרס הזה בכלל נולד בעקבות ההתרשמות של ראשי קרן נובל מהפעילות החשובה שלו.
וכך הולידו מוראות של קרב נוראי את ארגון הצלב האדום ושימשו השראה לניסוח אמנת ז'נבה.
כך הביא הקרב בסולפרינו ללידת ארגון הרפואה החשוב הצלב האדום (מתורגם):
https://youtu.be/8vK6ceYg1ck
ההנצחה העצובה של הקרב בקפלת אלפי הגולגלות והשלדים של חללי הקרב, שלא זכו לקבורה:
https://youtu.be/T1_ioPxICrg
פעולותיו של ז'אן אנרי דינן, בעקבות הקרב, להקמת הצלב האדום ואמנת ז'נבה:
https://youtu.be/QP3h8HtOj8M
הסיפור המלא של דינן, הצלב האדום ואמנת ז'נבה:
https://youtu.be/XYl2_IoGZl0?long=yes
והרצאה מוסברת בצרפתית על הקמת הצלב האדום והקרב שהוביל לכך:
https://youtu.be/Rr8pRVduqWQ?long=yes
מהו הצלב האדום?
הצלב האדום (Red Cross) הוא ארגון הומניטרי בינלאומי וחשוב שנוסד ב-1863 בשווייץ, במטרה להעניק סיוע רפואי ודחוף לנפגעי מלחמה ולאוכלוסיות במצבי חירום - ללא הבדל דת, לאום או צד בסכסוך.
הסמל שלו – צלב אדום על רקע לבן – נבחר כהיפוך של דגל שווייץ, אות לנייטרליות ולמחויבות הלא-צבאית של הארגון.
הצלב האדום פועל כיום כחלק מתנועה רחבה שכוללת את הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), הפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב האדום והסהר האדום הלאומיות ואגודות לאומיות ביותר מ-190 מדינות.
משימותיו כוללות הגנה על אזרחים במלחמות, סיוע לנפגעי אסונות טבע, קידום זכויות אדם, עידוד תרומות דם והפצה של ערכי הומניזם (אנושיות) וחוק הומניטרי בינלאומי.
אבל איך התחיל הכל ולאן זה התפתח?
הסיפור כולו החל בשדה הקרב. כל מי שהגיע במקרה לעיירה סולפרינו (Solferino) בצפון איטליה ב-24 ביוני 1859, נתקל במחזה מזעזע שהשפיע על מהלך ההיסטוריה ההומניטרית. היה זה ז'אן אנרי דינאן (Jean-Henri Dunant), איש עסקים שווייצרי בן 31, שהגיע באותו יום לאזור כדי לפגוש את הקיסר נפוליאון השלישי בעניין עסקי. במקום זאת, הוא מצא את עצמו עומד מול למעלה מ-36,000 פצועים, הרוגים וגוססים, תוצאות של קרב סולפרינו שהתנהל באותו יום בין הצבאות הצרפתי והאוסטרי.
אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים ונעדרים נמנו בקרב הענק הזה. המספרים היו עצומים, כמעט חסרי תקדים באותה תקופה והקרב היה מזעזע, גם מפני שהגופות לא פונו והן הלכו ונרקבו בשמש.
דינאן נדהם אך לא עמד מנגד. הוא ארגן בבהילות את התושבים המקומיים והם טיפלו בפצועים במשך מספר ימים באזור ראו תגית "קרב סולפרינו". החוויה הזו השפיעה עליו כל כך שהחליט לכתוב עליה ספר. ב-1862 הוא פרסם את הספר "זכר סולפרינו" (A Memory of Solferino) ובו הציע שני רעיונות מהפכניים: הקמת אגודות מתנדבים לסיוע בזמן מלחמה וניסוח אמנה בינלאומית להגנה על צוותים רפואיים, היא תנוסח בהמשך ותיקרא "אמנת ז'נבה".
בפברואר 1863 הקימה החברה הג'נבאית לרווחה ציבורית ועדה של 5 אזרחים שווייצרים כדי לקדם את הרעיונות שלו. ממשלת שווייץ אירחה ועידה בינלאומית בז'נבה, שבה השתתפו נציגים מ-16 מדינות. ב-22 באוגוסט 1864 חתמו נציגי 12 מדינות על האמנה הראשונה של ז'נבה, שקבעה את העקרונות הבסיסיים של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
בחירת הסמל הייתה מעניינת במיוחד: צלב אדום על רקע לבן, שהוא הפוך מהדגל השווייצרי, כהוקרה לדינאן. הבחירה הזו עוררה מחלוקות, כי חלק מהמדינות ראו בצלב סמל נוצרי, אך היא הפכה לסמל הכי מוכר של הסיוע ההומניטרי בעולם ובהמשך נמצאו פתרונות לבני דתות אחרות.
אחרי שהוקם "הצלב האדום" בז'נבה אימצה הוועידה הבינלאומית של 12 המדינות המייסדות את אמנת ז'נבה הראשונה. זה היה מסמך יסוד במשפט ההומניטרי הבינלאומי, שהעניק חסינות לצוותים רפואיים וסימן אחיד (צלב אדום על רקע לבן).
הצלב האדום מילא מאז תפקיד מרכזי בפיתוח חוקי המלחמה המודרניים והיה נוכח כמעט בכל סכסוך צבאי מאז היווסדו. משרדי הארגון הראשיים נמצאים בז'נבה שבשווייץ וכיום הוא כולל עשרות ארגונים לאומיים, כולל הסהר האדום ומגן דוד אדום ופועל כמעט בכל מדינה עם מעל 16 מיליון מתנדבים.
כיום הצלב האדום הוא הארגון ההומניטרי הגדול ביותר בעולם, עם 191 ארגונים לאומיים ויותר מ-16 מיליון מתנדבים. הוא זכה 3 פעמים בפרס נובל לשלום ותרם רבות לעיצוב המשפט ההומניטרי הבינלאומי ולהגנה על קורבנות מלחמה.
כך יכול איש קטן עם לב גדול והחלטה לשנות, לסייע לעולם שלם להתנהל באופן מוסרי ורחום, כלפי לוחמים בשדה הקרב ואנשים שנפגעו.
הנה סיפור הקמתו ותולדותיו של ארגון הצלב האדום ועמיתיו הסהר האדום ומגן דוד אדום (עברית):
https://youtu.be/pXfyXd2uNKs
הקרב בסולפרינו שהביא להקמת הצלב האדום (מתורגם):
https://youtu.be/8vK6ceYg1ck
כך הוקמו הצלב האדום ואמנת ז'נבה:
https://youtu.be/QP3h8HtOj8M
המפעל הבינלאומי המדהים של הצלב האדום בעולם:
https://youtu.be/ReE835-d8vk
והרצאה מוסברת על הקמת הצלב האדום והקרב שהוביל אליה:
https://youtu.be/Rr8pRVduqWQ?long=yes
כיצד אוחדה איטליה מהמון נסיכויות?
לא היה זה אדם אחד שאיחד את איטליה במהלך המאה ה-19 (Risorgimento ובאנגלית Italian Unification). היה זה צירוף של כמה אישים שהתחברו למהלך ההיסטורי המרשים של איחוד נסיכויות וממלכות שונות ולעתים יריבות למדינה מאוחדת וגדולה.
אותם מרכיבים שעתידים להיות איטליה המאוחדת היו דוכסויות, ערי מדינה, רפובליקות וממלכות קטנות שאך לא מזמן אף לחמו זו בזו לא פעם, בהובלת אימפריות אירופה הגדולות.
היסטורית, איחוד איטליה למדינת לאום מודרנית יוולד כרעיון של לאומיות, פועל יוצא ומאוחר מעט לאחר הכישלון באיטליה של "אביב העמים" האירופי, העידן בו עמים דרשו לממש את עצמם ולהפוך למדינות לאום.
כך יתחיל מה שיכונה לימים "המסע של האלף" לאיחוד איטליה בשנת 1860. איטליה עתידה להתאחד על ידי כמה דמויות מרכזיות ששיחקו את התפקידים המרכזיים באיחוד איטליה.
בקיץ 1860 נחת אדם קטן וסוער בחופי סיציליה, לבוש במעיל אדום וכובע ציורי. ג'וזפה גריבלדי (Giuseppe Garibaldi) הגיע עם אלף מתנדבים בלבד, כדי לכבוש ממלכה של מיליון תושבים. הגיבור בן ה-53, שסבל כבר אז מכאבים ראומטיים קשים שילוו אותו עד יום מותו, הוביל אחת ההרפתקאות הפוליטיות המדהימות ביותר בהיסטוריה. בסיומה התגבשה איטליה המודרנית מתוך פסיפס של עשרות נסיכויות ומדינות קטנות.
העולם הטרום-תעשייתי של המאה ה-19 הותיר את חצי האי האיטלקי מפורד לרסיסים. בצפון שלטה אוסטריה על ונציה ולומברדיה, במרכז פרשו המדינות האפיפיוריות על פני רוב השטח, בדרום ובסיציליה שלטה ממלכת שתי הסיציליות הבורבונית, ורק פיימונטה-סרדיניה, ממלכתו של ויטוריו אמנואלה השני (Victor Emmanuel), נותרה כמדינה איטלקית עצמאית אמיתית. בכל מדינה היו מטבעות שונים, חוקים שונים, ולעתים אפילו שפות שונות.
הרעיון של איטליה מאוחדת החל להבשיל בעקבות הכיבושים הנפוליאוניים. חוויית השלטון הצרפתי, למרות קשייה, חשפה את האיטלקים לרעיונות לאומיים מודרניים. כשהסדר הישן הושב ב-1815, מיליוני איטלקים כבר ידעו שאפשר אחרת. המשורר ויטוריו אלפיירי (Vittorio Alfieri) ביטא את תחושת התסכול המשותפת: "איטליה היא רק ביטוי גיאוגרפי".
הנשמה המניעה של התהליך הייתה תנועת הריסורג'ימנטו (Risorgimento) - התקומה מחדש. בראש התנועה עמדו שלושה גברים שונים לחלוטין זה מזה. המפעיל הפוליטי היה קאמילו קאבור (Camillo Cavour), ראש ממשלת פיימונטה, אדם מעשי ורב תחבולות שהבין את המשחק הדיפלומטי באירופה. האידיאולוג היה ג'וזפה מאצ'יני (Giuseppe Mazzini), איש חזון רפובליקני שהקים את תנועת "איטליה הצעירה" וניסח את החזון הרוחני של האומה. הלוחם היה גריבלדי, גיבור רומנטי שלחם בדרום אמריקה לפני שחזר להקדיש את חייו לאיטליה.
הצעד הראשון במאבק היה השתתפות פיימונטה במלחמת קרים (1853-1856). קאבור שכנע את המלך ויטוריו אמנואלה השני לשלוח כוחות פיימונטיים לצד צרפת ובריטניה נגד רוסיה. ההשתתפות הזו הקנתה לפיימונטה מקום בשולחן המנצחים בוועידת פריז וזיכתה אותה בחסותו של נפוליאון השלישי. בוועידה עצמה העלה קאבור בפעם הראשונה את "השאלה האיטלקית" בפני מעצמות אירופה.
ב-1859 פרצה המלחמה השנייה של העצמאות האיטלקית. כוחות צרפת ופיימונטה הדפו את האוסטרים מלומברדיה בקרבות מגנטה וסולפרינו, אך נפוליאון הפתיע את בני בריתו בחתימת הסכם בלא ידיעתם עם האוסטרים בווילה פרנקה. קאבור, שהרגיש נבגד, התפטר מהממשלה. אולם הגלגלים כבר התחילו להסתובב, כשבנסיכויות המרכזיות נערכו משאלי-עם שהביאו לאיחוד עם פיימונטה.
כאן נכנס גריבלדי לתמונה ובדרך הכי דרמטית שאפשר. בליל 5 במאי 1860 הוא הפליג מגנואה עם אלף מתנדבים שכונו "האלף האדומים", רובם צעירים אידיאליסטים שמעולם לא אחזו בנשק. הם נחתו במרסלה שבסיציליה כשכוחותיהם המשולבים כללו בקושי 1,200 רובים ישנים. תוך זמן קצר התברר שהציבור הסיציליאני נואש מהשלטון הבורבוני, המושחת והדכאני מצרפת. האיכרים ראו בגריבלדי מושיע שיביא לחלוקה מחדש של האדמות.
הרגע המרגש ביותר מתרחש ב-26 באוקטובר 1860. זה קורה כשגריבלדי פוגש את המלך ויטוריו אמנואלה השני ליד נהר ולטורנו. הגיבור הרפובליקני, שיכול היה להכריז על עצמו כשליט דרום איטליה, מושיט את ידו למלך ואומר במילים שנכנסו להיסטוריה: "הנה איטליה שלך, הוד מלכותך" (Ecco l'Italia vostra, Maestà). למרות כאביו הראומטיים, מסרב גריבלדי לכל פיצוי ושב לחיים פשוטים באי קפררה.
ב-17 במרץ 1861 מוכרז ויטוריו אמנואלה השני כמלך איטליה בטקס חגיגי בטורינו. אולם המפעל לא מושלם. רומא נותרה בידי האפיפיור תחת הגנה צרפתית, בעוד ונציה עדיין נשלטת על ידי אוסטריה. מסינו דאצ'יליו (Massimo d'Azeglio), מדינאי ואמן איטלקי, מציין אז בחוכמה: "יצרנו איטליה, עכשיו צריך ליצור איטלקים".
ההשלמה תגיע בשני שלבים. ב-1866, בזכות ברית עם פרוסיה במלחמתה נגד אוסטריה, תקבל איטליה את ונציה למרות התבוסות הצבאיות שספגה. ב-1870, כשהכוחות הצרפתיים ייסוגו מרומא בשל המלחמה הפרוסית-צרפתית, תכבוש איטליה את עיר הנצח דרך הפרצה בחומת פורטה פיה. האפיפיור פיוס התשיעי יכריז על עצמו "שבוי הוותיקן", וחילוקי הדעות עם הכנסייה יימשכו עד הסכמי לטראן ב-1929.
מחיר האיחוד היה כבד יותר מהצפוי. הדרום נותר עני ומפגר, הפער בין צפון איטליה לדרום רק הלך והתרחב ומיליוני איטלקים נאלצו להגר לאמריקה בחיפוש אחר פרנסה. בנסיונות להטיל מסים על האוכלוסייה הדרומית פורצות מרידות עקובות מדם שיימשכו שנים. למרות כל הקשיים, הופך בהדרגה הפסיפס הפוליטי הקטן והמפורד למדינה אירופית מאוחדת שבתוך עשרות שנים תהפוך לכוח אזורי משמעותי.
אותו פסיפס פוליטי של נסיכויות עתיד להפוך מכאן לאחת המעצמות התרבותיות המשפיעות בעולם. במאה הבאה היא תיתן לעולם מחד את הקולנוע של פליני ואת המודה של ורסאצ'ה ומנגד את הפשיזם של מוסוליני, שבידיו וידי פשיסטים חקיינים כמו היטלר יהפוך לתופעה המדינית הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית.
איחוד איטליה היה הישג יוצא דופן של דיפלומטיה, מנהיגות חזונית ולוחמה אסטרטגית, שהצליח לשנות את פני חצי האי האיטלקי תוך פחות מעשור ולאחד את כולם סביב ממלכת סרדיניה ולהביאם למעמד של המדינה הלאומית האיטלקית המודרנית והמאוחדת.
איחוד איטליה הצליח במידה רבה תודות לשיתוף הפעולה המוצלח של השלישיה ההיסטורית והחד-פעמית הזו. אף שלא היו דומים ולא מעט מחלוקות היו ביניהם, ניצח בסוף שיתוף הפעולה והשילוב של הדיפלומטיה החכמה של קאבור, הכוח הצבאי של צבא פיימונטה בהובלת ויטוריו אמנואלה השני והפעולה המהפכנית, העממית והצבאית, אך לפני הכל הנחושה והמאוד אמיצה, של גריבלדי.
הסיפור של איחוד איטליה מוכיח גם שלעתים החלומות הגדולים ביותר מתחילים ממעשה קטן אחד - אלף איש לבושים באדום על חופי סיציליה, המובלים על ידי המצביא גריבלדי, הגיבור שדחה כל תגמול אישי למען חזון לאומי והעמיד את ארצו לפני טובתו האישית.
הנה קיצור הגבורה של גריבלדי (מתורגם):
https://youtu.be/jqmEYuN2j9o
ההיסטוריה האיטלקית כולה על המפה:
https://youtu.be/TfZIRavtdV0
מצגת וידאו על האיחוד והמאחד:
https://youtu.be/iDCXtqO9d7E
תחילת סיפורו של מאחד איטליה:
https://youtu.be/q9I54xhUPaI?long=yes
הלוחם, המאהב ומכבד הנשים גריבלדי:
https://youtu.be/Y9aq82j2B60?long=yes
סרט דוקומנטרי על חייו של ג'וזפה גריבלדי:
https://youtu.be/DpvdzLbY56o?long=yes
ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" של פרופ' הרסגור בגל"צ (עברית):
https://youtu.be/qqymCT3mCPo?long=yes
"אמנת ז'נבה" (Geneva Convention) המקורית התחלפה כבר מזמן בשם "אמנות ז'נבה", מיחיד לרבים. אבל מהי בעצם?
אמנות ז'נבה (Geneva Conventions) הן סדרת הסכמים בינלאומיים שמטרתן להגן בזמן מלחמות על מי שלא משתתפים בלחימה, כמו אזרחים, פצועים ושבויים. הן הבסיס למה שנקרא המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המנסה לעשות סדר ולהציב גבולות מוסריים גם בתוך הכאוס של סכסוך מזוין.
הכול התחיל מאיש עסקים שווייצרי בשם אנרי דינן, שראה את הזוועות בשדה הקרב בסולפרינו ב-1859 (ראו בתגית "קרב סולפרינו"). הוא הציע להקים גוף ניטרלי שיסייע לפצועים וכך נולד הצלב האדום, ואחריו אמנת ז'נבה הראשונה ב-1864.
מאז, נוספו עוד אמנות – כשהחשובות ביותר הן ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949:
1. הגנה על פצועים וחולים בשדה הקרב.
2. הגנה על לוחמים פצועים בלחימה ימית.
3. זכויות שבויי מלחמה.
4. הגנה על אזרחים, כולל בשטחים כבושים.
האמנות הללו אומצו כמעט על ידי כל מדינות העולם (כולל ישראל) ונחשבות לבסיס משפטי מחייב. הן חלות לא רק על מלחמות בין מדינות, אלא גם על מלחמות אזרחים, בזכות סעיף 3 המשותף שדורש יחס אנושי בסיסי - בלי עינויים, אלימות או השפלות.
לאורך השנים נוספו שלושה פרוטוקולים שמרחיבים את ההגנות, כולל אחד מ-2005 שמוסיף סמל חדש, את הקריסטל האדום - לשימוש רפואי במקום צלב או סהר.
האמנות הן כלי חשוב בפיקוח על פשעי מלחמה, חקירת עינויים ושמירה על זכויות בסיסיות של בני אדם בזמן סכסוכים. הן גם מתמודדות עם אתגרים חדשים כמו בינה מלאכותית וכלי נשק אוטונומיים.
אז אמנות ז'נבה אולי לא עוצרות מלחמות, אבל הן מנסות למזער את הסבל ולשמור על צלם אנוש, אפילו כשעולם מתפרק מסביב.
הנה אמנת ז'נבה:
https://youtu.be/HwpzzAefx9M
מערכת האמנות של ז'נבה:
https://youtu.be/SCB2bJHjO54
המקור ההיסטורי של אמנת ז'נבה:
https://youtu.be/kEtOXDJl8q0?long=yes
ומהם פשעי מלחמה:
https://youtu.be/f0RydVCnco4?long=yes
לוחמת גז החלה במלחמת העולם הראשונה. היא החלה בצורת גזים שאינם ממיתים, כמו גז דמעות, אך תוך זמן קצר התפתחה הלוחמה הכימית במלחמה לשימוש בגזים קטלניים דוגמת גז חרדל.
על אף שכבר במהלך המלחמה פותחו בצבאות השונים אמצעי הגנה כנגד התקפות כימיות בגז, מעריכים שכ-4 אחוזים מהחיילים מהרוגי מלחמת העולם הראשונה מתו משאיפת גז במהלך לוחמה כימית.
בעקבות דעת הקהל שהתנגדה חריפות לנשק כימי נוספו לאמנת ז'נבה סעיפים שאסרו על שימוש בגזים ממיתים בשדה הקרב. במהלך השנים הצטרפו רוב המדינות להסכם אי-התקפה בגז קטלני וכיום נחשב הדבר לפשע מלחמה.
ודאי ישעשע אתכם לדעת שאותו גז חרדל שפעם היה נשק כימי איום, הוא היום... תרופה נגד סרטן.
הנה סיפורו של הגז במלחמה הגדולה:
https://youtu.be/vmir6SxYNII
לוחמת הגז במלחמת העולם הראשונה:
http://youtu.be/o8DH0YtRQMc
תולדות הנשק הכימי החל ממלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/5XM3mPVMlGw
וסרטון תיעודי על לידת הלוחמה בגז במלחמת העולם הראשונה:
https://youtu.be/Eosg5RQgMJY?long=yes
קרב סולפרינו (Battle of Solferino) נערך ב-1859 בחבל לומברדיה. מי שניצח בו היה צבא משותף של מלך צרפת נפוליאון השלישי והמלך ויטוריו עמנואל השני. המנוצח, הקיסרות האוסטרית בראשות הקיסר פרנץ יוזף.
אין הרבה קרבות שיכולים להתהדר בכל כך הרבה תוצאות היסטוריות שיצאו מהן ושאף אחת היא לא של שטחים או ביזה גדולה, כמו קרב סולפרינו.
נהפוך הוא. הקרב הזה, שאולי במונחים צבאיים לא היה מעניין מדי והוא היה כרוך באובדן ענקי בחיי אדם, היה קרב שהוליד הרבה טוב.
ראשית, מדובר באחד הקרבות החשובים בהיסטוריה של איטליה, שכן לא מעט בזכותו היא אוחדה לתמיד, גם אם לא לשביעות רצון מוחלטת של האיטלקים, שכן בדרך לאיחוד הם יפסידו חבלי ארץ שהיו לדעתם שייכים להם.
אבל החלק החשוב יותר בקרב הזה, היה אחר. בעקבות מראות הזוועה של הנפגעים הרבים שבו, הוקם ארגון הצלב האדום וסוכמה אמנת ז'נבה. שתי תוצאות היסטוריות רבות משמעות שהצמיח קרב אחד.
אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים ונעדרים היו בקרב הענק הזה. המספרים היו עצומים, כמעט חסרי תקדים באותה תקופה והקרב היה מזעזע, גם מפני שהגופות לא פונו והן הלכו ונרקבו עם הזמן.
וכאן מגיעה שעתו הגדולה של שווייצרי בשם ז'אן אנרי דינן, שחזה בעשרות אלפי הפצועים ששכבו בחום השמש ללא טיפול, החליט לאסוף עוברי אורח, בעיקר נשים ונערות מהסביבה ולסייע לנפגעים. תוך כדי מאמציו הוא הגה את הרעיון להקים ארגון שיוכל לסייע לנפגעים בקרבות כאלה בעתיד.
דינן פרסם ספר בשם "זכרונות מסולפרינו", שהיכה גלים והבהיר לראשונה את הצורך בשינוי, באשר לאופן שבו מתנהלות מלחמות. הוא החל בקידום רעיונות לשינוי ההתנהלות בשדה הקרב ואלה הובילו בהמשך להקמת ארגון הרפואה "הצלב האדום" ולניסוחה של אמנת ז'נבה לטיפול בפצועים ושבויים.
בעקבות הפעילות החשובה שלו וייסוד ארגון הצלב האדום, זכה דינן בפרס נובל לשלום. למעשה, הוא היה הראשון אי פעם, שזכה בפרס הנובל לשלום. נראה שהפרס הזה בכלל נולד בעקבות ההתרשמות של ראשי קרן נובל מהפעילות החשובה שלו.
וכך הולידו מוראות של קרב נוראי את ארגון הצלב האדום ושימשו השראה לניסוח אמנת ז'נבה.
כך הביא הקרב בסולפרינו ללידת ארגון הרפואה החשוב הצלב האדום (מתורגם):
https://youtu.be/8vK6ceYg1ck
ההנצחה העצובה של הקרב בקפלת אלפי הגולגלות והשלדים של חללי הקרב, שלא זכו לקבורה:
https://youtu.be/T1_ioPxICrg
פעולותיו של ז'אן אנרי דינן, בעקבות הקרב, להקמת הצלב האדום ואמנת ז'נבה:
https://youtu.be/QP3h8HtOj8M
הסיפור המלא של דינן, הצלב האדום ואמנת ז'נבה:
https://youtu.be/XYl2_IoGZl0?long=yes
והרצאה מוסברת בצרפתית על הקמת הצלב האדום והקרב שהוביל לכך:
https://youtu.be/Rr8pRVduqWQ?long=yes
הצלב האדום (Red Cross) הוא ארגון הומניטרי בינלאומי וחשוב שנוסד ב-1863 בשווייץ, במטרה להעניק סיוע רפואי ודחוף לנפגעי מלחמה ולאוכלוסיות במצבי חירום - ללא הבדל דת, לאום או צד בסכסוך.
הסמל שלו – צלב אדום על רקע לבן – נבחר כהיפוך של דגל שווייץ, אות לנייטרליות ולמחויבות הלא-צבאית של הארגון.
הצלב האדום פועל כיום כחלק מתנועה רחבה שכוללת את הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), הפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב האדום והסהר האדום הלאומיות ואגודות לאומיות ביותר מ-190 מדינות.
משימותיו כוללות הגנה על אזרחים במלחמות, סיוע לנפגעי אסונות טבע, קידום זכויות אדם, עידוד תרומות דם והפצה של ערכי הומניזם (אנושיות) וחוק הומניטרי בינלאומי.
אבל איך התחיל הכל ולאן זה התפתח?
הסיפור כולו החל בשדה הקרב. כל מי שהגיע במקרה לעיירה סולפרינו (Solferino) בצפון איטליה ב-24 ביוני 1859, נתקל במחזה מזעזע שהשפיע על מהלך ההיסטוריה ההומניטרית. היה זה ז'אן אנרי דינאן (Jean-Henri Dunant), איש עסקים שווייצרי בן 31, שהגיע באותו יום לאזור כדי לפגוש את הקיסר נפוליאון השלישי בעניין עסקי. במקום זאת, הוא מצא את עצמו עומד מול למעלה מ-36,000 פצועים, הרוגים וגוססים, תוצאות של קרב סולפרינו שהתנהל באותו יום בין הצבאות הצרפתי והאוסטרי.
אלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים ונעדרים נמנו בקרב הענק הזה. המספרים היו עצומים, כמעט חסרי תקדים באותה תקופה והקרב היה מזעזע, גם מפני שהגופות לא פונו והן הלכו ונרקבו בשמש.
דינאן נדהם אך לא עמד מנגד. הוא ארגן בבהילות את התושבים המקומיים והם טיפלו בפצועים במשך מספר ימים באזור ראו תגית "קרב סולפרינו". החוויה הזו השפיעה עליו כל כך שהחליט לכתוב עליה ספר. ב-1862 הוא פרסם את הספר "זכר סולפרינו" (A Memory of Solferino) ובו הציע שני רעיונות מהפכניים: הקמת אגודות מתנדבים לסיוע בזמן מלחמה וניסוח אמנה בינלאומית להגנה על צוותים רפואיים, היא תנוסח בהמשך ותיקרא "אמנת ז'נבה".
בפברואר 1863 הקימה החברה הג'נבאית לרווחה ציבורית ועדה של 5 אזרחים שווייצרים כדי לקדם את הרעיונות שלו. ממשלת שווייץ אירחה ועידה בינלאומית בז'נבה, שבה השתתפו נציגים מ-16 מדינות. ב-22 באוגוסט 1864 חתמו נציגי 12 מדינות על האמנה הראשונה של ז'נבה, שקבעה את העקרונות הבסיסיים של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
בחירת הסמל הייתה מעניינת במיוחד: צלב אדום על רקע לבן, שהוא הפוך מהדגל השווייצרי, כהוקרה לדינאן. הבחירה הזו עוררה מחלוקות, כי חלק מהמדינות ראו בצלב סמל נוצרי, אך היא הפכה לסמל הכי מוכר של הסיוע ההומניטרי בעולם ובהמשך נמצאו פתרונות לבני דתות אחרות.
אחרי שהוקם "הצלב האדום" בז'נבה אימצה הוועידה הבינלאומית של 12 המדינות המייסדות את אמנת ז'נבה הראשונה. זה היה מסמך יסוד במשפט ההומניטרי הבינלאומי, שהעניק חסינות לצוותים רפואיים וסימן אחיד (צלב אדום על רקע לבן).
הצלב האדום מילא מאז תפקיד מרכזי בפיתוח חוקי המלחמה המודרניים והיה נוכח כמעט בכל סכסוך צבאי מאז היווסדו. משרדי הארגון הראשיים נמצאים בז'נבה שבשווייץ וכיום הוא כולל עשרות ארגונים לאומיים, כולל הסהר האדום ומגן דוד אדום ופועל כמעט בכל מדינה עם מעל 16 מיליון מתנדבים.
כיום הצלב האדום הוא הארגון ההומניטרי הגדול ביותר בעולם, עם 191 ארגונים לאומיים ויותר מ-16 מיליון מתנדבים. הוא זכה 3 פעמים בפרס נובל לשלום ותרם רבות לעיצוב המשפט ההומניטרי הבינלאומי ולהגנה על קורבנות מלחמה.
כך יכול איש קטן עם לב גדול והחלטה לשנות, לסייע לעולם שלם להתנהל באופן מוסרי ורחום, כלפי לוחמים בשדה הקרב ואנשים שנפגעו.
הנה סיפור הקמתו ותולדותיו של ארגון הצלב האדום ועמיתיו הסהר האדום ומגן דוד אדום (עברית):
https://youtu.be/pXfyXd2uNKs
הקרב בסולפרינו שהביא להקמת הצלב האדום (מתורגם):
https://youtu.be/8vK6ceYg1ck
כך הוקמו הצלב האדום ואמנת ז'נבה:
https://youtu.be/QP3h8HtOj8M
המפעל הבינלאומי המדהים של הצלב האדום בעולם:
https://youtu.be/ReE835-d8vk
והרצאה מוסברת על הקמת הצלב האדום והקרב שהוביל אליה:
https://youtu.be/Rr8pRVduqWQ?long=yes
אמנת ז'נבה
לא היה זה אדם אחד שאיחד את איטליה במהלך המאה ה-19 (Risorgimento ובאנגלית Italian Unification). היה זה צירוף של כמה אישים שהתחברו למהלך ההיסטורי המרשים של איחוד נסיכויות וממלכות שונות ולעתים יריבות למדינה מאוחדת וגדולה.
אותם מרכיבים שעתידים להיות איטליה המאוחדת היו דוכסויות, ערי מדינה, רפובליקות וממלכות קטנות שאך לא מזמן אף לחמו זו בזו לא פעם, בהובלת אימפריות אירופה הגדולות.
היסטורית, איחוד איטליה למדינת לאום מודרנית יוולד כרעיון של לאומיות, פועל יוצא ומאוחר מעט לאחר הכישלון באיטליה של "אביב העמים" האירופי, העידן בו עמים דרשו לממש את עצמם ולהפוך למדינות לאום.
כך יתחיל מה שיכונה לימים "המסע של האלף" לאיחוד איטליה בשנת 1860. איטליה עתידה להתאחד על ידי כמה דמויות מרכזיות ששיחקו את התפקידים המרכזיים באיחוד איטליה.
בקיץ 1860 נחת אדם קטן וסוער בחופי סיציליה, לבוש במעיל אדום וכובע ציורי. ג'וזפה גריבלדי (Giuseppe Garibaldi) הגיע עם אלף מתנדבים בלבד, כדי לכבוש ממלכה של מיליון תושבים. הגיבור בן ה-53, שסבל כבר אז מכאבים ראומטיים קשים שילוו אותו עד יום מותו, הוביל אחת ההרפתקאות הפוליטיות המדהימות ביותר בהיסטוריה. בסיומה התגבשה איטליה המודרנית מתוך פסיפס של עשרות נסיכויות ומדינות קטנות.
העולם הטרום-תעשייתי של המאה ה-19 הותיר את חצי האי האיטלקי מפורד לרסיסים. בצפון שלטה אוסטריה על ונציה ולומברדיה, במרכז פרשו המדינות האפיפיוריות על פני רוב השטח, בדרום ובסיציליה שלטה ממלכת שתי הסיציליות הבורבונית, ורק פיימונטה-סרדיניה, ממלכתו של ויטוריו אמנואלה השני (Victor Emmanuel), נותרה כמדינה איטלקית עצמאית אמיתית. בכל מדינה היו מטבעות שונים, חוקים שונים, ולעתים אפילו שפות שונות.
הרעיון של איטליה מאוחדת החל להבשיל בעקבות הכיבושים הנפוליאוניים. חוויית השלטון הצרפתי, למרות קשייה, חשפה את האיטלקים לרעיונות לאומיים מודרניים. כשהסדר הישן הושב ב-1815, מיליוני איטלקים כבר ידעו שאפשר אחרת. המשורר ויטוריו אלפיירי (Vittorio Alfieri) ביטא את תחושת התסכול המשותפת: "איטליה היא רק ביטוי גיאוגרפי".
הנשמה המניעה של התהליך הייתה תנועת הריסורג'ימנטו (Risorgimento) - התקומה מחדש. בראש התנועה עמדו שלושה גברים שונים לחלוטין זה מזה. המפעיל הפוליטי היה קאמילו קאבור (Camillo Cavour), ראש ממשלת פיימונטה, אדם מעשי ורב תחבולות שהבין את המשחק הדיפלומטי באירופה. האידיאולוג היה ג'וזפה מאצ'יני (Giuseppe Mazzini), איש חזון רפובליקני שהקים את תנועת "איטליה הצעירה" וניסח את החזון הרוחני של האומה. הלוחם היה גריבלדי, גיבור רומנטי שלחם בדרום אמריקה לפני שחזר להקדיש את חייו לאיטליה.
הצעד הראשון במאבק היה השתתפות פיימונטה במלחמת קרים (1853-1856). קאבור שכנע את המלך ויטוריו אמנואלה השני לשלוח כוחות פיימונטיים לצד צרפת ובריטניה נגד רוסיה. ההשתתפות הזו הקנתה לפיימונטה מקום בשולחן המנצחים בוועידת פריז וזיכתה אותה בחסותו של נפוליאון השלישי. בוועידה עצמה העלה קאבור בפעם הראשונה את "השאלה האיטלקית" בפני מעצמות אירופה.
ב-1859 פרצה המלחמה השנייה של העצמאות האיטלקית. כוחות צרפת ופיימונטה הדפו את האוסטרים מלומברדיה בקרבות מגנטה וסולפרינו, אך נפוליאון הפתיע את בני בריתו בחתימת הסכם בלא ידיעתם עם האוסטרים בווילה פרנקה. קאבור, שהרגיש נבגד, התפטר מהממשלה. אולם הגלגלים כבר התחילו להסתובב, כשבנסיכויות המרכזיות נערכו משאלי-עם שהביאו לאיחוד עם פיימונטה.
כאן נכנס גריבלדי לתמונה ובדרך הכי דרמטית שאפשר. בליל 5 במאי 1860 הוא הפליג מגנואה עם אלף מתנדבים שכונו "האלף האדומים", רובם צעירים אידיאליסטים שמעולם לא אחזו בנשק. הם נחתו במרסלה שבסיציליה כשכוחותיהם המשולבים כללו בקושי 1,200 רובים ישנים. תוך זמן קצר התברר שהציבור הסיציליאני נואש מהשלטון הבורבוני, המושחת והדכאני מצרפת. האיכרים ראו בגריבלדי מושיע שיביא לחלוקה מחדש של האדמות.
הרגע המרגש ביותר מתרחש ב-26 באוקטובר 1860. זה קורה כשגריבלדי פוגש את המלך ויטוריו אמנואלה השני ליד נהר ולטורנו. הגיבור הרפובליקני, שיכול היה להכריז על עצמו כשליט דרום איטליה, מושיט את ידו למלך ואומר במילים שנכנסו להיסטוריה: "הנה איטליה שלך, הוד מלכותך" (Ecco l'Italia vostra, Maestà). למרות כאביו הראומטיים, מסרב גריבלדי לכל פיצוי ושב לחיים פשוטים באי קפררה.
ב-17 במרץ 1861 מוכרז ויטוריו אמנואלה השני כמלך איטליה בטקס חגיגי בטורינו. אולם המפעל לא מושלם. רומא נותרה בידי האפיפיור תחת הגנה צרפתית, בעוד ונציה עדיין נשלטת על ידי אוסטריה. מסינו דאצ'יליו (Massimo d'Azeglio), מדינאי ואמן איטלקי, מציין אז בחוכמה: "יצרנו איטליה, עכשיו צריך ליצור איטלקים".
ההשלמה תגיע בשני שלבים. ב-1866, בזכות ברית עם פרוסיה במלחמתה נגד אוסטריה, תקבל איטליה את ונציה למרות התבוסות הצבאיות שספגה. ב-1870, כשהכוחות הצרפתיים ייסוגו מרומא בשל המלחמה הפרוסית-צרפתית, תכבוש איטליה את עיר הנצח דרך הפרצה בחומת פורטה פיה. האפיפיור פיוס התשיעי יכריז על עצמו "שבוי הוותיקן", וחילוקי הדעות עם הכנסייה יימשכו עד הסכמי לטראן ב-1929.
מחיר האיחוד היה כבד יותר מהצפוי. הדרום נותר עני ומפגר, הפער בין צפון איטליה לדרום רק הלך והתרחב ומיליוני איטלקים נאלצו להגר לאמריקה בחיפוש אחר פרנסה. בנסיונות להטיל מסים על האוכלוסייה הדרומית פורצות מרידות עקובות מדם שיימשכו שנים. למרות כל הקשיים, הופך בהדרגה הפסיפס הפוליטי הקטן והמפורד למדינה אירופית מאוחדת שבתוך עשרות שנים תהפוך לכוח אזורי משמעותי.
אותו פסיפס פוליטי של נסיכויות עתיד להפוך מכאן לאחת המעצמות התרבותיות המשפיעות בעולם. במאה הבאה היא תיתן לעולם מחד את הקולנוע של פליני ואת המודה של ורסאצ'ה ומנגד את הפשיזם של מוסוליני, שבידיו וידי פשיסטים חקיינים כמו היטלר יהפוך לתופעה המדינית הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית.
איחוד איטליה היה הישג יוצא דופן של דיפלומטיה, מנהיגות חזונית ולוחמה אסטרטגית, שהצליח לשנות את פני חצי האי האיטלקי תוך פחות מעשור ולאחד את כולם סביב ממלכת סרדיניה ולהביאם למעמד של המדינה הלאומית האיטלקית המודרנית והמאוחדת.
איחוד איטליה הצליח במידה רבה תודות לשיתוף הפעולה המוצלח של השלישיה ההיסטורית והחד-פעמית הזו. אף שלא היו דומים ולא מעט מחלוקות היו ביניהם, ניצח בסוף שיתוף הפעולה והשילוב של הדיפלומטיה החכמה של קאבור, הכוח הצבאי של צבא פיימונטה בהובלת ויטוריו אמנואלה השני והפעולה המהפכנית, העממית והצבאית, אך לפני הכל הנחושה והמאוד אמיצה, של גריבלדי.
הסיפור של איחוד איטליה מוכיח גם שלעתים החלומות הגדולים ביותר מתחילים ממעשה קטן אחד - אלף איש לבושים באדום על חופי סיציליה, המובלים על ידי המצביא גריבלדי, הגיבור שדחה כל תגמול אישי למען חזון לאומי והעמיד את ארצו לפני טובתו האישית.
הנה קיצור הגבורה של גריבלדי (מתורגם):
https://youtu.be/jqmEYuN2j9o
ההיסטוריה האיטלקית כולה על המפה:
https://youtu.be/TfZIRavtdV0
מצגת וידאו על האיחוד והמאחד:
https://youtu.be/iDCXtqO9d7E
תחילת סיפורו של מאחד איטליה:
https://youtu.be/q9I54xhUPaI?long=yes
הלוחם, המאהב ומכבד הנשים גריבלדי:
https://youtu.be/Y9aq82j2B60?long=yes
סרט דוקומנטרי על חייו של ג'וזפה גריבלדי:
https://youtu.be/DpvdzLbY56o?long=yes
ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" של פרופ' הרסגור בגל"צ (עברית):
https://youtu.be/qqymCT3mCPo?long=yes
