שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם ריקודי רחוב?
ריקודי רחוב הם ריקודים שהתפתחו ברחוב ובמועדוני ריקודים ומשמשים בדרך כלל להופעה ברחוב. תחילת האמנות הזו בתרבות של בני נוער אפרו-אמריקניים מהשוליים. בשנות ה-70 הם החלו לרקוד ריקודי ברייק דאנס ברחובות ניו יורק ולהפליא את הצופים בשליטה גופנית מדהימה. אמני הברייקדאנס היו חלק מתרבות ההיפ-הופ, שכוללת גם שירת ראפ, ציור גרפיטי ועוד.
סגנונות נוספים של ריקוד רחוב הם האלקטרו-דאנס, ריקוד על מוסיקת האוס ומוסיקה אלקטרונית שהתפתח במועדוני פאריס צרפת וריקוד הקריפ-ווק, שנולד בלוס אנג'לס ארה"ב.
הנה סרטון עם מיקס של ריקודי רחוב בכרמיאל:
http://youtu.be/aCib1cbf9BY
ריקוד בגשם של צעירים מוכשרים:
http://youtu.be/JQRRnAhmB58
ורקדן רחוב מדהים בפאריס:
http://youtu.be/ivzh2PDT298
למה אנשים מנגנים ברחוב?
אנשים רבים שמנגנים ברחוב עושים זאת כדי להתפרנס. האמת היא שאפשר להרוויח די יפה מנגינה כזו. הטיפים של העוברים והשבים לנגני הרחוב לא רעים וחלקם גם מאזין בקשב לאמנות של הנגן.
רבים מאמני הרחוב רואים בזה עיסוק רציני וקבוע ויש כאלה שעושים זאת כל חייהם הבוגרים. בסקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות מערביות מסתבר שהרוב רואה בעבודה הזו מקצוע שמכבד את בעליו.
אמנים רבים רואים בעיסוק הזה דרך טובה לפתח את עצמם ואת יכולות הביצוע שלהם, לגבור על פחד במה או פחד קהל ועוד. נגנים צעירים רוכשים בטחון עצמי בנגינה ברחוב ולא מעטים החלו כנגני רחוב והפכו לאמנים מוכרים.
אהוד בנאי הישראלי הוא מהאמנים הטובים בישראל וניגן שנים רבות, עוד לפני שהתפרסם, בתור נגן רחוב ברחבי אירופה.
הנה נגן רחוב בהודו:
http://youtu.be/9rxzu0NvjME
מתופף רחוב מדהים בעל סט של אריזות פלסטיק:
http://youtu.be/FqJdzYY_Fas
והרכב שמנגן מוסיקה עממית ברחוב:
http://youtu.be/o0-rPKIxfrA
מהי להקה של איש אחד?
להקה של איש אחד היא מושג שמתייחס לנגן שמנגן בו-זמנית בהרבה כלים שונים. רוב האמנים של "להקת איש-אחד" מופיעים ברחוב, כנגני רחוב.
להקות של איש אחד הם נגנים מצוינים, וירטואוזים שמנגנים בו בזמן בידיהם, רגליהם, ברכיהם, כפות רגליהם וכמובן פיהם!
הנה סרטון של להקה של איש-אחד בלובליאנה:
http://youtu.be/gToWQGedLHU
להקת איש אחד שמנגן רוק, עם מערכת תופים שלמה שבנה על גבו:
http://youtu.be/nDLrpG0DCqI
נגן ג'אז שמבצע לבדו בכל הכלים חוץ מהצופים, קטעי ג'אז מורכבים לתזמורת ג'אז:
https://youtu.be/ZpiCEVHtHXM
איש מקרואטיה שהוא להקה-של-איש-אחד:
http://youtu.be/uXMuWi0dUBc
ועם הלופרים והסמפלרים של היום יש גם כאלה שמייצרים שיר לבדם:
https://youtu.be/qafTgd4e2TI
איפה נמכרו ברחוב בגרושים ציורים ששווים הון?
בנקסי הוא אמן הגרפיטי החשוב והמוכר בעולם. יצירותיו נמכרות בעשרות ומאות אלפי דולרים. הוא נערץ מאד בניו-יורק ורבים מחשיבים את עבודות הגרפיטי שלו כיצירות חשובות ומזדרזים להנציחן בצילומים, לפני שיימחקו על ידי בעלי הנכסים שעליהם הוא מצייר את הגרפיטי שלו (בעלי הנכסים החכמים באמת משאירים את נכסי האמנות הללו, שמעלים מיד את שווי הבניין שלהם, או מפרקים את הקיר ומוכרים אותו עם הציור במאות אלפי דולרים).
אבל כשבנקסי פתח בחשאי דוכן ברחוב בניו יורק ולמכור את יצירותיו ב-60 דולרים בלבד, מבלי לספר מיהו ומה שווי היצירות שהוא מוכר, הוא עורר את הדיון הקבוע על מקומו של הכסף באמנות והשווי האמיתי של היצירה האמנותית, כשלא יודעים מי יצר אותה.
בנקסי, שם העט של הצייר ואמן הרחוב, שהוא גם פעיל חברתי, הוא שם שמוכר יצירות לאספנים, על אף שזהותו האמיתית לא ידועה. כשאמן בסדר גודל כזה מחליט למכור בסכומים זעומים את יצירותיו ורק 6 אנשים רוכשים אותן, הוא מצליח להראות עד כמה שווי האמנות תלוי בשמו של היוצר ובמה שאנו יודעים עליו, על הצלחתו ועל שווי עבודותיו.
הנה הדוכן עם הרישומים החתומים של בנקסי וכמה מעט מהם נמכרו:
http://youtu.be/7mxJT2uXtrE
האישה ברת המזל שקנתה תמונות של בנקסי באותה מכירה ברחוב:
https://youtu.be/D0ajKa5GGy0
והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
מהי ההחמצה של איימי בל?
מבין אגדות הרוקנרול לדורותיהן, הסיפור על הפספוס של איימי בל (Amy Belle) הוא אולי העצוב ביותר, שלא לומר הבלתי נתפס, על החמצה שלא הייתה אמורה להתרחש בעולם המוסיקה הפופולארית. יש דברים, יהיה מי שיאמר, שפשוט לא צריכים לקרות.
האמנם? - שמעו סיפור.
זה היה ב-2004, כשהזמר הסקוטי האלמותי רוד סטיוארט, נתן הופעה חד-פעמית בבית המקדש של הרוק הבריטי, "הרויאל אלברט הול". במופע הוא ביצע את כל להיטיו הגדולים והקהל נמרח מהאיש הצעיר נצחי הזה, שלא איבד כהוא זה מהקול הצרוד שלו, מאז שנות ה-70.
כאילו שקול צרוד אמור להיעלם, אתם אומרים ודאי. אז כן - הצרידות של סטיוארט היא משהו מיוחד, לא מהעולם הזה, אבל זה כבר סיפור לערך אחר.
כך או כך, כשהגיע ללהיט האלמותי שלו, קאבר שהקליט לשיר הפולק-רוק שפרסמו ה"קרייזי הורס", בשם "I don't wanna talk about it", הוא הזמין אל הבמה זמרת לא מוכרת. הקהל לא ידע מי הבחורה האלמונית, צעירה מאד, תמירה, דקיקה ויפה, שעלתה אל הבמה והוצגה בשם איימי בל.
סטיוארט פתח במילים הסתמיות "אוקיי, הנה זה" והחל לשיר את הבית הראשון. איימי בל עמדה בצד, קצת אבודה על הבמה שבה הופיעו כל גדולי הזמר של המאה האחרונה. היא הייתה יפה להפליא אבל נבוכה, במיוחד שסטיוארט שר לה את השורה "אני יכול לומר לפי עינייך שבכית המון".
ואז הגיע הפזמון. בל פתחה את הפה וכמו בל מ"היפה והחיה" לקחה את ההזדמנות הראשונה שלה בפריים טיים ותקתקה את אחד הפזמונים המרגשים בתולדות המוסיקה הפופולארית. גם בשני היא הדהימה את הקהל בקול הבשל, בגזרה המושלמת ובחיוך היפה והנבוך להפליא שלה ואז הקהל לקח את הפזמון השלישי ושר אותו בעצמו.
ניכר שבל הייתה בעננים וכך גם הקהל, שבסוף השיר הזדקף לסטנדינג אוביישן, עמידת התרועה של קהל, שמאז ימי האימפריה הרומית נוהגים להביע באמצעותה הערכה יוצאת דופן לאמנים, אקט מרגש, במיוחד לאמן חדש, כמו שכולנו כבר יודעים מהריאליטיז של הזמרה.
רוד היה מאושר. איימי הייתה בעננים והקהל התפוצץ מעונג.
ועכשיו, ואנחנו דווקא כן רוצים לדבר על זה, נדבר על היום שאחרי. מה שקרה מאז הוא פשוט לא יאמן.
אבל קודם כל העובדות - רוד סטיוארט לא סתם עשה מעשה יפה ולקח זמרת צעירה לדואט בשיר המרגש הזה. מדובר בחוב מוסרי ישן שהוא חב לאלוהי הרוק ולצדיק בשם לונג ג'ון בולדרי, שמצא אותו בצעירותו כשהוא שר ברחוב והביא אותו לאולפן, כדי להשיק את אחת הקריירות המדהימות של המאה.
את החוב הוא החזיר כשחבר של רוד סיפר לו על איימי בל, לאחר שראה אותה מופיעה ברחוב. סטיוארט הזמין אותה לפגישה, שמע אותה ונדהם מהקול, מהאישיות וכן, גם מהיופי. סטיוארט תמיד אהב נשים יפות...
הוא החליט להכיר את ההומלסית הצעירה לקהל, באמצעות אותו דואט ב"אלברט הול". הקהל אכן התפעל. העתיד נראה של בל ולמחרת הוא אכן החל. היא הקליטה המון וניסתה לפרוץ, מאמינה שהדרכון שקיבלה אל האושר יסייע לה להגיע ולהמשיך לפלס את דרכה למעלה.
אבל הקסם, אותו קסם שהיה שם על הבמה באלברט הול, לא הצליח לעבוד. איימי בל, מסתבר, זכתה רק באותן 15 דקות של תהילה. עוד ניסיון ועוד אחד והיא נאלצה בהדרגה לשוב אל מופעי הרחוב, בעיקר כדי להתפרנס אבל גם כדי שיקשיבו לה. תעשיית המוסיקה לא פינתה לה מקום.
אותו קליפ עם סטיוארט, אגב, כבר נושק בזמן הכתיבה ל-25 מיליון צפיות, אבל הקריירה של בל זוכה בקושי לכמה עשרות צפיות בכל הופעה ברחוב. אז כן, סוף סוף אפשר לדעת למה נשבר הלב במילים של השיר ההוא. אותו לב נשבר כי בעולם של כל כך הרבה זמרי אינסטנט, בינוניים וחסרי השראה, באה בחורה מהרחוב, לוקחת את האלברט הול ולא מצליחה לעשות את זה שוב, אפילו לא באולמות קטנים. עצוב.
הנה איימי בל מתארחת אצל רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
כנראה איימי בל בימים שלפני - בתחנת המטרו:
https://youtu.be/ueW6gDMv7JE
שרה סולו עם גיטרה:
https://youtu.be/aEG4jO8ZZb8
קליפ סולו שהוציאה ולא התרומם:
https://youtu.be/luzY53Btmc0
גרסת הסולו שהוציאה לשיר ההוא לא עזרה גם היא:
https://youtu.be/owXb8Pqc0tE
הנה הגרסה המקורית לשיר הנפלא הזה:
https://youtu.be/AR3Al4hPKYs
ושלמה ארצי, שעשה מחווה דומה לעטרה:
https://youtu.be/7E2R2YQA_1I
מהי אמנות הציור על אורז?
בהודו יש אמנים שמתמחים ביצירת ציורים ואפילו פסלים זעירים במיוחד. הם עושים זאת על החומר הזול ביותר והזמין להם ביותר - גרגר אורז.
המומחיות של ציור בגדלים כה קטנים, היא כה גדולה שחלקם מגיעים לציורים שקשה להאמין שעין אדם מצליחה לראות, כל שכן לצייר. חלקם הגדול עושה זאת ללא מכשירים, בעוד שאחרים משתמשים בעדשות ואף במיקרוסקופ.
הנה ציור על גרגר אורז בהודו:
http://youtu.be/JkGO7277ct4
אמן רחוב מצייר על גרגרי אורז:
http://youtu.be/NOdqVHQD49A
ופסל שמפסל בגרגרי אורז:
http://youtu.be/NYOfoqWUZUw
מהי אמנות הרחוב?
אמנות רחוב (Street Art) כשמה כן היא - אמנות המתבצעת ברחוב.
יש אמני רחוב ופרפורמרים המנגנים, משחקים, רוקדים או מציגים, אחרים עושים קסמים ולהטים, מרקידים נחשי קוברה או יוצרים אמנות חזותית, כשחלק מהם מציירים, אחרים מפסלים או יוצרים אמנות בתלת-ממד.
זה תחום ענק ומרתק שמהווה בית ליוצרים ובעלי כישרון בכל תחום. חלקם עוסקים באמנות רחוב כל חייהם, בעוד אחרים החלו כנערים שמנסים להרוויח מעט כסף והפכו לאמנים מפורסמים, כמו ראפרים, רקדנים ועושי לטעם ידועים.
לא מעט מאמני רחוב אלו הם ברמה גבוהה יותר מאמנים בינלאומיים ומצליחים במיוחד. הכירו את אמנות ואמני הרחוב לסוגיהם בתגית "אמנות רחוב".
הנה אמני הרחוב והפעילות המדהימה של הטובים שבהם:
https://youtu.be/9rMo-MKy6xc
דוגמאות מדהימות לאמנות רחוב חזותית:
https://youtu.be/2PaPNWVQcco
אמנות רחוב בתלת ממד:
https://youtu.be/mDdqq_6OpyU
פסטיבל אמנות רחוב בגאנה שבאפריקה:
https://youtu.be/jvGxUdR_xbg
ציורי קיר שמקדמים עסקים קטנים בקהילה:
https://youtu.be/B4RPUAiub34
יצירות אמנות הרחוב המשובחות של המפורסם שבציירי הרחוב, האמן הבריטי האנונימי בנקסי:
https://youtu.be/sSsjC-F9bwk
וכך יוצרים יצירות רחוב מהמדהימות ביותר שנוצרו:
https://youtu.be/y6XQ2GFow9g?long=yes
מהן מריונטות?
מריונטה (marionette) היא בובה על חוט, המופעלת באמצעות חוטים הקשורים אליה. מריונטות משמשות למשחק ולהצגות בתיאטרון בובות. ברחובות אירופה יש גם אמני רחוב המתפרנסים מהופעות רחוב של מריונטות מנגנות, שרות ומרקדות.
מריונטות אינן דבר חדש. כבר ביוון העתיקה שימשו "בובות על חוט" לטקסים דתיים. בקברים רומיים נמצאו בובות כאלה שהופעלו על ידי מוטות. בתקופת הרנסאנס הן שמשו באיטליה בקומדיה דל'ארטה, לתיאטרון של מה שכונה אז "תרבות זולה".
גם אחרי כן המשיכו המריונטות להיות פופולאריות כבידור זמין וזול, מצרפת שבה ניתן להן השם "מריונטה" ועד לאנגליה של התקופה הוויקטוריאנית במאה ה-19. בעידן המודרני הלכו המריונטות והפכו לבידור לילדים ועם הזמן הן פינו את מקומן לצורות בידור חדשות, כמו הטלוויזיה, הקולנוע והצגות הילדים.
בעידן המודרני משתמשים במריונטות כמשל. אם שליט לא עומד ברשות עצמו והוא זקוק לכוח ממישהו מישהו בעל כוח והשפעה, כדי לשלוט, אומרים עליו שהוא "מריונטה" או "שליט בובה"..
הנה מריונטה בגובה של יותר מ-7 מטרים:
https://youtu.be/syQT4PbfXEU
העיר שרלוויל-מזייר, בירת המריונטות של צרפת:
https://youtu.be/Vzkuec4jolE
יצרן מריונטות:
https://youtu.be/zWri57zjHRA
המריונטות בתיאטרון גלויות לצופים כמובן, בעוד המפעילים נסתרים או לבושים בשחור, כדי שהקהל לא יראה אותם:
https://youtu.be/65pkLxJXm2g
תיאטרון המריונטות של זלצבורג:
https://youtu.be/UBGYZFTlzCE?t=3s
ובובות על מוט, שאינן מריונטות:
https://youtu.be/Tx1XIm6q4r4
איך מנגנים על כוסות יין?
כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.
השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".
הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:
http://youtu.be/lAEXH9DAH98
ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":
https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188
ריקודי רחוב הם ריקודים שהתפתחו ברחוב ובמועדוני ריקודים ומשמשים בדרך כלל להופעה ברחוב. תחילת האמנות הזו בתרבות של בני נוער אפרו-אמריקניים מהשוליים. בשנות ה-70 הם החלו לרקוד ריקודי ברייק דאנס ברחובות ניו יורק ולהפליא את הצופים בשליטה גופנית מדהימה. אמני הברייקדאנס היו חלק מתרבות ההיפ-הופ, שכוללת גם שירת ראפ, ציור גרפיטי ועוד.
סגנונות נוספים של ריקוד רחוב הם האלקטרו-דאנס, ריקוד על מוסיקת האוס ומוסיקה אלקטרונית שהתפתח במועדוני פאריס צרפת וריקוד הקריפ-ווק, שנולד בלוס אנג'לס ארה"ב.
הנה סרטון עם מיקס של ריקודי רחוב בכרמיאל:
http://youtu.be/aCib1cbf9BY
ריקוד בגשם של צעירים מוכשרים:
http://youtu.be/JQRRnAhmB58
ורקדן רחוב מדהים בפאריס:
http://youtu.be/ivzh2PDT298
אנשים רבים שמנגנים ברחוב עושים זאת כדי להתפרנס. האמת היא שאפשר להרוויח די יפה מנגינה כזו. הטיפים של העוברים והשבים לנגני הרחוב לא רעים וחלקם גם מאזין בקשב לאמנות של הנגן.
רבים מאמני הרחוב רואים בזה עיסוק רציני וקבוע ויש כאלה שעושים זאת כל חייהם הבוגרים. בסקרים שנערכו בקרב אוכלוסיות מערביות מסתבר שהרוב רואה בעבודה הזו מקצוע שמכבד את בעליו.
אמנים רבים רואים בעיסוק הזה דרך טובה לפתח את עצמם ואת יכולות הביצוע שלהם, לגבור על פחד במה או פחד קהל ועוד. נגנים צעירים רוכשים בטחון עצמי בנגינה ברחוב ולא מעטים החלו כנגני רחוב והפכו לאמנים מוכרים.
אהוד בנאי הישראלי הוא מהאמנים הטובים בישראל וניגן שנים רבות, עוד לפני שהתפרסם, בתור נגן רחוב ברחבי אירופה.
הנה נגן רחוב בהודו:
http://youtu.be/9rxzu0NvjME
מתופף רחוב מדהים בעל סט של אריזות פלסטיק:
http://youtu.be/FqJdzYY_Fas
והרכב שמנגן מוסיקה עממית ברחוב:
http://youtu.be/o0-rPKIxfrA
להקה של איש אחד היא מושג שמתייחס לנגן שמנגן בו-זמנית בהרבה כלים שונים. רוב האמנים של "להקת איש-אחד" מופיעים ברחוב, כנגני רחוב.
להקות של איש אחד הם נגנים מצוינים, וירטואוזים שמנגנים בו בזמן בידיהם, רגליהם, ברכיהם, כפות רגליהם וכמובן פיהם!
הנה סרטון של להקה של איש-אחד בלובליאנה:
http://youtu.be/gToWQGedLHU
להקת איש אחד שמנגן רוק, עם מערכת תופים שלמה שבנה על גבו:
http://youtu.be/nDLrpG0DCqI
נגן ג'אז שמבצע לבדו בכל הכלים חוץ מהצופים, קטעי ג'אז מורכבים לתזמורת ג'אז:
https://youtu.be/ZpiCEVHtHXM
איש מקרואטיה שהוא להקה-של-איש-אחד:
http://youtu.be/uXMuWi0dUBc
ועם הלופרים והסמפלרים של היום יש גם כאלה שמייצרים שיר לבדם:
https://youtu.be/qafTgd4e2TI
בנקסי הוא אמן הגרפיטי החשוב והמוכר בעולם. יצירותיו נמכרות בעשרות ומאות אלפי דולרים. הוא נערץ מאד בניו-יורק ורבים מחשיבים את עבודות הגרפיטי שלו כיצירות חשובות ומזדרזים להנציחן בצילומים, לפני שיימחקו על ידי בעלי הנכסים שעליהם הוא מצייר את הגרפיטי שלו (בעלי הנכסים החכמים באמת משאירים את נכסי האמנות הללו, שמעלים מיד את שווי הבניין שלהם, או מפרקים את הקיר ומוכרים אותו עם הציור במאות אלפי דולרים).
אבל כשבנקסי פתח בחשאי דוכן ברחוב בניו יורק ולמכור את יצירותיו ב-60 דולרים בלבד, מבלי לספר מיהו ומה שווי היצירות שהוא מוכר, הוא עורר את הדיון הקבוע על מקומו של הכסף באמנות והשווי האמיתי של היצירה האמנותית, כשלא יודעים מי יצר אותה.
בנקסי, שם העט של הצייר ואמן הרחוב, שהוא גם פעיל חברתי, הוא שם שמוכר יצירות לאספנים, על אף שזהותו האמיתית לא ידועה. כשאמן בסדר גודל כזה מחליט למכור בסכומים זעומים את יצירותיו ורק 6 אנשים רוכשים אותן, הוא מצליח להראות עד כמה שווי האמנות תלוי בשמו של היוצר ובמה שאנו יודעים עליו, על הצלחתו ועל שווי עבודותיו.
הנה הדוכן עם הרישומים החתומים של בנקסי וכמה מעט מהם נמכרו:
http://youtu.be/7mxJT2uXtrE
האישה ברת המזל שקנתה תמונות של בנקסי באותה מכירה ברחוב:
https://youtu.be/D0ajKa5GGy0
והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
אמני רחוב
מבין אגדות הרוקנרול לדורותיהן, הסיפור על הפספוס של איימי בל (Amy Belle) הוא אולי העצוב ביותר, שלא לומר הבלתי נתפס, על החמצה שלא הייתה אמורה להתרחש בעולם המוסיקה הפופולארית. יש דברים, יהיה מי שיאמר, שפשוט לא צריכים לקרות.
האמנם? - שמעו סיפור.
זה היה ב-2004, כשהזמר הסקוטי האלמותי רוד סטיוארט, נתן הופעה חד-פעמית בבית המקדש של הרוק הבריטי, "הרויאל אלברט הול". במופע הוא ביצע את כל להיטיו הגדולים והקהל נמרח מהאיש הצעיר נצחי הזה, שלא איבד כהוא זה מהקול הצרוד שלו, מאז שנות ה-70.
כאילו שקול צרוד אמור להיעלם, אתם אומרים ודאי. אז כן - הצרידות של סטיוארט היא משהו מיוחד, לא מהעולם הזה, אבל זה כבר סיפור לערך אחר.
כך או כך, כשהגיע ללהיט האלמותי שלו, קאבר שהקליט לשיר הפולק-רוק שפרסמו ה"קרייזי הורס", בשם "I don't wanna talk about it", הוא הזמין אל הבמה זמרת לא מוכרת. הקהל לא ידע מי הבחורה האלמונית, צעירה מאד, תמירה, דקיקה ויפה, שעלתה אל הבמה והוצגה בשם איימי בל.
סטיוארט פתח במילים הסתמיות "אוקיי, הנה זה" והחל לשיר את הבית הראשון. איימי בל עמדה בצד, קצת אבודה על הבמה שבה הופיעו כל גדולי הזמר של המאה האחרונה. היא הייתה יפה להפליא אבל נבוכה, במיוחד שסטיוארט שר לה את השורה "אני יכול לומר לפי עינייך שבכית המון".
ואז הגיע הפזמון. בל פתחה את הפה וכמו בל מ"היפה והחיה" לקחה את ההזדמנות הראשונה שלה בפריים טיים ותקתקה את אחד הפזמונים המרגשים בתולדות המוסיקה הפופולארית. גם בשני היא הדהימה את הקהל בקול הבשל, בגזרה המושלמת ובחיוך היפה והנבוך להפליא שלה ואז הקהל לקח את הפזמון השלישי ושר אותו בעצמו.
ניכר שבל הייתה בעננים וכך גם הקהל, שבסוף השיר הזדקף לסטנדינג אוביישן, עמידת התרועה של קהל, שמאז ימי האימפריה הרומית נוהגים להביע באמצעותה הערכה יוצאת דופן לאמנים, אקט מרגש, במיוחד לאמן חדש, כמו שכולנו כבר יודעים מהריאליטיז של הזמרה.
רוד היה מאושר. איימי הייתה בעננים והקהל התפוצץ מעונג.
ועכשיו, ואנחנו דווקא כן רוצים לדבר על זה, נדבר על היום שאחרי. מה שקרה מאז הוא פשוט לא יאמן.
אבל קודם כל העובדות - רוד סטיוארט לא סתם עשה מעשה יפה ולקח זמרת צעירה לדואט בשיר המרגש הזה. מדובר בחוב מוסרי ישן שהוא חב לאלוהי הרוק ולצדיק בשם לונג ג'ון בולדרי, שמצא אותו בצעירותו כשהוא שר ברחוב והביא אותו לאולפן, כדי להשיק את אחת הקריירות המדהימות של המאה.
את החוב הוא החזיר כשחבר של רוד סיפר לו על איימי בל, לאחר שראה אותה מופיעה ברחוב. סטיוארט הזמין אותה לפגישה, שמע אותה ונדהם מהקול, מהאישיות וכן, גם מהיופי. סטיוארט תמיד אהב נשים יפות...
הוא החליט להכיר את ההומלסית הצעירה לקהל, באמצעות אותו דואט ב"אלברט הול". הקהל אכן התפעל. העתיד נראה של בל ולמחרת הוא אכן החל. היא הקליטה המון וניסתה לפרוץ, מאמינה שהדרכון שקיבלה אל האושר יסייע לה להגיע ולהמשיך לפלס את דרכה למעלה.
אבל הקסם, אותו קסם שהיה שם על הבמה באלברט הול, לא הצליח לעבוד. איימי בל, מסתבר, זכתה רק באותן 15 דקות של תהילה. עוד ניסיון ועוד אחד והיא נאלצה בהדרגה לשוב אל מופעי הרחוב, בעיקר כדי להתפרנס אבל גם כדי שיקשיבו לה. תעשיית המוסיקה לא פינתה לה מקום.
אותו קליפ עם סטיוארט, אגב, כבר נושק בזמן הכתיבה ל-25 מיליון צפיות, אבל הקריירה של בל זוכה בקושי לכמה עשרות צפיות בכל הופעה ברחוב. אז כן, סוף סוף אפשר לדעת למה נשבר הלב במילים של השיר ההוא. אותו לב נשבר כי בעולם של כל כך הרבה זמרי אינסטנט, בינוניים וחסרי השראה, באה בחורה מהרחוב, לוקחת את האלברט הול ולא מצליחה לעשות את זה שוב, אפילו לא באולמות קטנים. עצוב.
הנה איימי בל מתארחת אצל רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
כנראה איימי בל בימים שלפני - בתחנת המטרו:
https://youtu.be/ueW6gDMv7JE
שרה סולו עם גיטרה:
https://youtu.be/aEG4jO8ZZb8
קליפ סולו שהוציאה ולא התרומם:
https://youtu.be/luzY53Btmc0
גרסת הסולו שהוציאה לשיר ההוא לא עזרה גם היא:
https://youtu.be/owXb8Pqc0tE
הנה הגרסה המקורית לשיר הנפלא הזה:
https://youtu.be/AR3Al4hPKYs
ושלמה ארצי, שעשה מחווה דומה לעטרה:
https://youtu.be/7E2R2YQA_1I
בהודו יש אמנים שמתמחים ביצירת ציורים ואפילו פסלים זעירים במיוחד. הם עושים זאת על החומר הזול ביותר והזמין להם ביותר - גרגר אורז.
המומחיות של ציור בגדלים כה קטנים, היא כה גדולה שחלקם מגיעים לציורים שקשה להאמין שעין אדם מצליחה לראות, כל שכן לצייר. חלקם הגדול עושה זאת ללא מכשירים, בעוד שאחרים משתמשים בעדשות ואף במיקרוסקופ.
הנה ציור על גרגר אורז בהודו:
http://youtu.be/JkGO7277ct4
אמן רחוב מצייר על גרגרי אורז:
http://youtu.be/NOdqVHQD49A
ופסל שמפסל בגרגרי אורז:
http://youtu.be/NYOfoqWUZUw
אמנות רחוב (Street Art) כשמה כן היא - אמנות המתבצעת ברחוב.
יש אמני רחוב ופרפורמרים המנגנים, משחקים, רוקדים או מציגים, אחרים עושים קסמים ולהטים, מרקידים נחשי קוברה או יוצרים אמנות חזותית, כשחלק מהם מציירים, אחרים מפסלים או יוצרים אמנות בתלת-ממד.
זה תחום ענק ומרתק שמהווה בית ליוצרים ובעלי כישרון בכל תחום. חלקם עוסקים באמנות רחוב כל חייהם, בעוד אחרים החלו כנערים שמנסים להרוויח מעט כסף והפכו לאמנים מפורסמים, כמו ראפרים, רקדנים ועושי לטעם ידועים.
לא מעט מאמני רחוב אלו הם ברמה גבוהה יותר מאמנים בינלאומיים ומצליחים במיוחד. הכירו את אמנות ואמני הרחוב לסוגיהם בתגית "אמנות רחוב".
הנה אמני הרחוב והפעילות המדהימה של הטובים שבהם:
https://youtu.be/9rMo-MKy6xc
דוגמאות מדהימות לאמנות רחוב חזותית:
https://youtu.be/2PaPNWVQcco
אמנות רחוב בתלת ממד:
https://youtu.be/mDdqq_6OpyU
פסטיבל אמנות רחוב בגאנה שבאפריקה:
https://youtu.be/jvGxUdR_xbg
ציורי קיר שמקדמים עסקים קטנים בקהילה:
https://youtu.be/B4RPUAiub34
יצירות אמנות הרחוב המשובחות של המפורסם שבציירי הרחוב, האמן הבריטי האנונימי בנקסי:
https://youtu.be/sSsjC-F9bwk
וכך יוצרים יצירות רחוב מהמדהימות ביותר שנוצרו:
https://youtu.be/y6XQ2GFow9g?long=yes
מריונטה (marionette) היא בובה על חוט, המופעלת באמצעות חוטים הקשורים אליה. מריונטות משמשות למשחק ולהצגות בתיאטרון בובות. ברחובות אירופה יש גם אמני רחוב המתפרנסים מהופעות רחוב של מריונטות מנגנות, שרות ומרקדות.
מריונטות אינן דבר חדש. כבר ביוון העתיקה שימשו "בובות על חוט" לטקסים דתיים. בקברים רומיים נמצאו בובות כאלה שהופעלו על ידי מוטות. בתקופת הרנסאנס הן שמשו באיטליה בקומדיה דל'ארטה, לתיאטרון של מה שכונה אז "תרבות זולה".
גם אחרי כן המשיכו המריונטות להיות פופולאריות כבידור זמין וזול, מצרפת שבה ניתן להן השם "מריונטה" ועד לאנגליה של התקופה הוויקטוריאנית במאה ה-19. בעידן המודרני הלכו המריונטות והפכו לבידור לילדים ועם הזמן הן פינו את מקומן לצורות בידור חדשות, כמו הטלוויזיה, הקולנוע והצגות הילדים.
בעידן המודרני משתמשים במריונטות כמשל. אם שליט לא עומד ברשות עצמו והוא זקוק לכוח ממישהו מישהו בעל כוח והשפעה, כדי לשלוט, אומרים עליו שהוא "מריונטה" או "שליט בובה"..
הנה מריונטה בגובה של יותר מ-7 מטרים:
https://youtu.be/syQT4PbfXEU
העיר שרלוויל-מזייר, בירת המריונטות של צרפת:
https://youtu.be/Vzkuec4jolE
יצרן מריונטות:
https://youtu.be/zWri57zjHRA
המריונטות בתיאטרון גלויות לצופים כמובן, בעוד המפעילים נסתרים או לבושים בשחור, כדי שהקהל לא יראה אותם:
https://youtu.be/65pkLxJXm2g
תיאטרון המריונטות של זלצבורג:
https://youtu.be/UBGYZFTlzCE?t=3s
ובובות על מוט, שאינן מריונטות:
https://youtu.be/Tx1XIm6q4r4
כוסות מוסיקליות, או "נבל זכוכית" כמו שמכנים זאת, היא אוסף של כוסות זכוכית שניתן לנגן עליהן ממש כמו כלי נגינה. סוד הגבהים של הצלילים המופקים מהכוסות הוא במילוי הכוסות - בכל כוס כמות שונה של מים, שמייצרת כמות אוויר אחרת ולפיכך עמודי האוויר השונים מייצרים גבהי צליל שונים. הנגן, באמצעות חיכוך של אצבעותיו הרטובות בשפת הכוסות, מפיק את הצלילים ומנגן מנגינות קסומות.
השיטה הזו יצרה עם הזמן גם כלי נגינה של ממש, שנקרא "הרמוניקת זכוכית" או בקיצור ארמוניקה (יש המכנים אותו גם הידרוקריסטלופון). בכלי זה מחליפות קערות ניצבות של מים את הכוסות המוסיקליות של "נבל הזכוכית".
הנה אמן נגינה על כוסות בביצוע לא נתפס של השיר "הללויה" של לאונרד כהן:
http://youtu.be/lAEXH9DAH98
ודוגמה מקסימה מהסרט "מוצרט בג'ונגל":
https://youtu.be/zSuXfpsxqoY?t=108&end=188
איך נולד הראפ?
נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.
אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20.
מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות.
הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה. עם צמיחתה של תרבות ההיפ הופ וכניסתה למועדונים, הם שימשו כ-MC, קיצור של "מאסטר אוף דה סרמוני", או בקצרה - המנחים... תפקידם העיקרי היה אז להזמין אל הבמה את המלך של המועדון - הדי ג'יי. אבל בהמשך קרה משהו מדהים, כשהם הפכו למלכי הבמה והמסיבה. היה להם מה לומר והצעירים התאהבו במסרים ובגרוב שלהם. הראפר הפך מהמגיש למעדן. כך הפך הראפ לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים בתור היפ הופ.
הנה המעבר מהמקורות של הראפ אל המרכזיות שלו בהיפ הופ:
https://youtu.be/OvxaALJRB7g
הנה תולדות הראפ ושורשיו:
https://youtu.be/RVL_gHjVn5w
אחר כך ד"ר דרה יגלה את אמינם בקלטת אקראית באולפן מבולגן, יאזין לה והראפ יעוף לחלל:
https://youtu.be/wgztAU7p-WM?long=yes
והנה ניתוח של תבניות ראפ מעולות ומה הופך אותן לכל כך טובות:
https://youtu.be/QWveXdj6oZU?long=yes
נראה שהמקור והשורשים של שירת הראפ נעוצים בטקסים שבטיים אפריקאים שקדמו לעבדות. בטקסי השבטים באפריקה נהגו משוררי השבט לספר סיפורים על גבורת הלוחמים ובני השבט. ממש כמו הראפרים של היום, נהגו המשוררים האפריקאים בשבט לספר אותם בקצב ובליווי של תופים.
אחרי שחרור העבדים באמריקה, התפתחו סגנונות שונים שתמכו בשירת הדיבור הקצבית שתהפוך לראפ. הבלוז של השחורים, אותה שירה יומיומית עתירת סבל ותסכול, הכילה לא פעם קטעי ראפ. זה היה כבר בתחילת המאה ה-20.
מאוחר יותר באי ג'מייקה, ערבבו מוסיקאים מקומיית בשנות ה-50 סגנונות מוסיקליים מקומיים כמו הקליפסו והמנטו, עם הג'אז והבלוז האמריקאים. הם יצרו את סגנון ה"סקא" ואת ה"רגאיי" שבא אחריו. באבולוציה הזו על הסגנונות עבר גם הראפ המקומי והיו אמנים שבסוף שנות ה-60 בצעו ראפ על מקצב הרגאיי. משם יוולד הראפ בגרסת השכונות הלא-נכונות של ניו-יורק, מעין שירת מחאה קצבית, ללא מנגינה, אך שנונה ומהירה מאד.
המילה "ראפ" עצמה הייתה בשימוש כבר באנגליה של המאה ה-16. אז הייתה משמעותה "לומר" (to say). בשנות השישים היא אומצה על ידי השחורים באמריקה. הם החלו להשתמש במונח "לעשות ראפ" כדי לתאר בסלנג את השיחה (אם תרצו, זה משהו כמו "הדיבור" של תל-אביב 2014). משם המילה נכנסה לדיבור של כנופיות הנערים והפשע מהשכונות.
הצעירים האלה הולידו את זרם ההיפ-הופ בניו-יורק ובערים של אמריקה. עם צמיחתה של תרבות ההיפ הופ וכניסתה למועדונים, הם שימשו כ-MC, קיצור של "מאסטר אוף דה סרמוני", או בקצרה - המנחים... תפקידם העיקרי היה אז להזמין אל הבמה את המלך של המועדון - הדי ג'יי. אבל בהמשך קרה משהו מדהים, כשהם הפכו למלכי הבמה והמסיבה. היה להם מה לומר והצעירים התאהבו במסרים ובגרוב שלהם. הראפר הפך מהמגיש למעדן. כך הפך הראפ לסגנון המוסיקלי הפופולארי כל כך, שאנו מכירים בתור היפ הופ.
הנה המעבר מהמקורות של הראפ אל המרכזיות שלו בהיפ הופ:
https://youtu.be/OvxaALJRB7g
הנה תולדות הראפ ושורשיו:
https://youtu.be/RVL_gHjVn5w
אחר כך ד"ר דרה יגלה את אמינם בקלטת אקראית באולפן מבולגן, יאזין לה והראפ יעוף לחלל:
https://youtu.be/wgztAU7p-WM?long=yes
והנה ניתוח של תבניות ראפ מעולות ומה הופך אותן לכל כך טובות:
https://youtu.be/QWveXdj6oZU?long=yes
מהם תופי המתכת של טרינידד?
תופי מתכת (Steel Drum) הומצאו באי טרינידד. בעבר היו תופי המתכת בנויים מחביות גדולות שבחלקן העליון יש ריקועים. כל ריקוע הוא שונה ולכן כל הקשה מפיקה צליל בגובה שונה. הנגינה על תופי המתכת היא באמצעות מקלות.
הסיפור ההיסטורי המעניין הוא שתופי המתכת נוצרו בטרינידד לאחר שהצבא האמריקאי עזב את האי והשאיר אחריו חביות דלק רבות.
הנה הרכב של נגני רחוב על תופי מתכת:
http://youtu.be/K4-QC3tOUaM
הרכב תופי המתכת בטרינידד שממנה באו התופים הללו:
http://youtu.be/bQ30uDqOlNs
והרכב יפאני מדהים שמתמחה בנגינת סטיל דראמס:
http://youtu.be/6rRTcqSzWQs
תופי מתכת (Steel Drum) הומצאו באי טרינידד. בעבר היו תופי המתכת בנויים מחביות גדולות שבחלקן העליון יש ריקועים. כל ריקוע הוא שונה ולכן כל הקשה מפיקה צליל בגובה שונה. הנגינה על תופי המתכת היא באמצעות מקלות.
הסיפור ההיסטורי המעניין הוא שתופי המתכת נוצרו בטרינידד לאחר שהצבא האמריקאי עזב את האי והשאיר אחריו חביות דלק רבות.
הנה הרכב של נגני רחוב על תופי מתכת:
http://youtu.be/K4-QC3tOUaM
הרכב תופי המתכת בטרינידד שממנה באו התופים הללו:
http://youtu.be/bQ30uDqOlNs
והרכב יפאני מדהים שמתמחה בנגינת סטיל דראמס:
http://youtu.be/6rRTcqSzWQs
מהו הציור בתלת-מימד ברחוב?
ציורי תלת-ממד על המדרכות העירוניות הם אמנות לטווח קצר. הרי תוך ימים אחדים תימחק העבודה כולה וירדו לטמיון מאמצים רבים והשקעה אדירה של מאמץ וכישרון.. אז מדוע משקיעים אמנים מוכשרים כל כך הרבה מאמץ בציורי המדרכות הללו בתלת-מימד?
דומה שהתשובה היא שאמני רחוב, כמו ציירי גראפיטי ונגני רחוב, מוצאים את המקום הטבעי ליצירתם ברחוב. רובם לא עושים זאת בלית-ברירה אלא מאהבה אמיתית של רחובות הערים שבהן הם פועלים. להמיר את ציורי הענק בתלת ממד הם הרי לא יוכלו בציורים על בד... לכן, כמו בעיסוקים נוספים באמנות, ציורי המדרכות הם אמנות של הרגע, שכל המשמעות שלה היא בהווה של האמן ושל הצופים בעבודתו.
מצד שני, לא פעם העניין בתלת ממד הוא הצללית או הצל שמטילים גופים שמצוירים. הצל יוצר תחושה של מרחק מהמשטח שעליו מציירים. אם זה מעניין אתכם - בסוף יש מדריכים קצרים לתרגול מתחילים של הציור בתלת-ממד.
הנה חלק מהציורים הכי יצירתיים בציורי הרחוב בתלת-מימד:
https://youtu.be/qtmp2lgjr5o
הציורים הללו עובדים הכי טוב כשצופים בהם מנקודה מסוימת (עם תרגום):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
כך מציירים ציור רחוב בתלת-מימד:
http://youtu.be/3SNYtd0Ayt0
ועוד אוסף ציורי רחוב תלת מימדיים:
http://youtu.be/KtcoUNlaO4s
#פעילויות אאוריקה
הנה מדריכים פשוטים לתרגול ראשוני של ציור בתלת-ממד.
רוצים ללמוד איך לצייר בתלת מימד? - התחילו כך:
https://youtu.be/Ah-lB4bM7Ug
והמשיכו בזה:
https://youtu.be/t4MT1yvLBkc
ציורי תלת-ממד על המדרכות העירוניות הם אמנות לטווח קצר. הרי תוך ימים אחדים תימחק העבודה כולה וירדו לטמיון מאמצים רבים והשקעה אדירה של מאמץ וכישרון.. אז מדוע משקיעים אמנים מוכשרים כל כך הרבה מאמץ בציורי המדרכות הללו בתלת-מימד?
דומה שהתשובה היא שאמני רחוב, כמו ציירי גראפיטי ונגני רחוב, מוצאים את המקום הטבעי ליצירתם ברחוב. רובם לא עושים זאת בלית-ברירה אלא מאהבה אמיתית של רחובות הערים שבהן הם פועלים. להמיר את ציורי הענק בתלת ממד הם הרי לא יוכלו בציורים על בד... לכן, כמו בעיסוקים נוספים באמנות, ציורי המדרכות הם אמנות של הרגע, שכל המשמעות שלה היא בהווה של האמן ושל הצופים בעבודתו.
מצד שני, לא פעם העניין בתלת ממד הוא הצללית או הצל שמטילים גופים שמצוירים. הצל יוצר תחושה של מרחק מהמשטח שעליו מציירים. אם זה מעניין אתכם - בסוף יש מדריכים קצרים לתרגול מתחילים של הציור בתלת-ממד.
הנה חלק מהציורים הכי יצירתיים בציורי הרחוב בתלת-מימד:
https://youtu.be/qtmp2lgjr5o
הציורים הללו עובדים הכי טוב כשצופים בהם מנקודה מסוימת (עם תרגום):
https://youtu.be/wujEE3PRVUo
כך מציירים ציור רחוב בתלת-מימד:
http://youtu.be/3SNYtd0Ayt0
ועוד אוסף ציורי רחוב תלת מימדיים:
http://youtu.be/KtcoUNlaO4s
#פעילויות אאוריקה
הנה מדריכים פשוטים לתרגול ראשוני של ציור בתלת-ממד.
רוצים ללמוד איך לצייר בתלת מימד? - התחילו כך:
https://youtu.be/Ah-lB4bM7Ug
והמשיכו בזה:
https://youtu.be/t4MT1yvLBkc
מיהו בנקסי?
אפילו בעולם העמוס באמנים מודרניים, מקוריים, נועזים ומעוררי עניין, השם בנקסי (Banksy) כבר מזמן הפך לאגדה.
כי מזמן רב שבנקסי הוא אמן המעורר עניין חריג. העניין בו הוא לא רק כאמן הגרפיטי המפורסם בעולם, אלא בשל העובדה הפשוטה שאיש לא יודע מיהו והוא מצליח זמן רב לשמור על אנונימיות מוחלטת. בעולם של מצלמות בכל מקום ואובדן הפרטיות, מדובר בהישג יוצא דופן לידוען בינלאומי כה מסקרן ומפורסם.
האמן המצליח התפרסם בזכות ציורי הרחוב היצירתיים והמושקעים שהוא מותיר בין לילה על קירות מקריים ברחבי העולם. אבל העובדה שציורי הקיר שהוא מותיר הופכים מיידית לבעלי ערך כספי עצום, הופכת את האמנות שלו למתנה לכל מי שהאמן הנעלם צייר על הקיר שלו. וכך הפך האמן, שמבהיר דרך אמנותו את דעותיו בנושאים חברתיים ופוליטיים, למי שמצייר על קירות שהם לא רק מעוררי עניין, אלא גם תורמים לבעלי הקיר תרומה כספית חשובה.
בנקסי מציג אמנות דעתנית, רצופת ביקורת חברתית-אנושית. את חיציו הוא נוהג לכוון אל העולם השבע, החזק והמסואב, שמעודד תרבות צריכה מטורפת ויוצר קיטוב חברתי קשה. כך הוא נוהג לצייר על קירות בעלי משמעות חברתית, ממוסדות סעד ורווחה, כמו בתי יתומים וסוכנויות לעזרה לנזקקים, ועד מוקדי מחלוקת בעלי משמעות פוליטית, כמו חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון או קירות של חורבות והריסות בעזה. כל קיר כזה הופך מיד לבעל ערך עצום ולרוב נמכר לגלריות שמציגות ומוכרות לבעלי הון המעוניינים ב"בנקסי בבית". צדק חברתי או רובין הוד בגרסת האמנים.
לאחרונה הועלתה הסברה שבנקסי הוא רוברט דל נג'ה, חבר בלהקת "מאסיב אטאק". עיתונאי בריטי בחן את העובדות ושם לב שעבודות של בנקסי צצו פעמים רבות בערים ובזמנים שבהן הופיעה הלהקה בהן.
הנה בנקסי:
https://youtu.be/Xoe3Nn5vuBg
סיפורו של האמן החמקמק:
http://youtu.be/WKXcsg3uRkw
כמה מהעבודות הידועות שלו:
https://youtu.be/ntSAJhsY4g8
כך הוא צולם בעבודה:
http://youtu.be/UgdHeac4bsM
וממה הוא עושה את הכסף הגדול שלו?
https://youtu.be/8QS-HN1Wfyg?long=yes
אפילו בעולם העמוס באמנים מודרניים, מקוריים, נועזים ומעוררי עניין, השם בנקסי (Banksy) כבר מזמן הפך לאגדה.
כי מזמן רב שבנקסי הוא אמן המעורר עניין חריג. העניין בו הוא לא רק כאמן הגרפיטי המפורסם בעולם, אלא בשל העובדה הפשוטה שאיש לא יודע מיהו והוא מצליח זמן רב לשמור על אנונימיות מוחלטת. בעולם של מצלמות בכל מקום ואובדן הפרטיות, מדובר בהישג יוצא דופן לידוען בינלאומי כה מסקרן ומפורסם.
האמן המצליח התפרסם בזכות ציורי הרחוב היצירתיים והמושקעים שהוא מותיר בין לילה על קירות מקריים ברחבי העולם. אבל העובדה שציורי הקיר שהוא מותיר הופכים מיידית לבעלי ערך כספי עצום, הופכת את האמנות שלו למתנה לכל מי שהאמן הנעלם צייר על הקיר שלו. וכך הפך האמן, שמבהיר דרך אמנותו את דעותיו בנושאים חברתיים ופוליטיים, למי שמצייר על קירות שהם לא רק מעוררי עניין, אלא גם תורמים לבעלי הקיר תרומה כספית חשובה.
בנקסי מציג אמנות דעתנית, רצופת ביקורת חברתית-אנושית. את חיציו הוא נוהג לכוון אל העולם השבע, החזק והמסואב, שמעודד תרבות צריכה מטורפת ויוצר קיטוב חברתי קשה. כך הוא נוהג לצייר על קירות בעלי משמעות חברתית, ממוסדות סעד ורווחה, כמו בתי יתומים וסוכנויות לעזרה לנזקקים, ועד מוקדי מחלוקת בעלי משמעות פוליטית, כמו חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון או קירות של חורבות והריסות בעזה. כל קיר כזה הופך מיד לבעל ערך עצום ולרוב נמכר לגלריות שמציגות ומוכרות לבעלי הון המעוניינים ב"בנקסי בבית". צדק חברתי או רובין הוד בגרסת האמנים.
לאחרונה הועלתה הסברה שבנקסי הוא רוברט דל נג'ה, חבר בלהקת "מאסיב אטאק". עיתונאי בריטי בחן את העובדות ושם לב שעבודות של בנקסי צצו פעמים רבות בערים ובזמנים שבהן הופיעה הלהקה בהן.
הנה בנקסי:
https://youtu.be/Xoe3Nn5vuBg
סיפורו של האמן החמקמק:
http://youtu.be/WKXcsg3uRkw
כמה מהעבודות הידועות שלו:
https://youtu.be/ntSAJhsY4g8
כך הוא צולם בעבודה:
http://youtu.be/UgdHeac4bsM
וממה הוא עושה את הכסף הגדול שלו?
https://youtu.be/8QS-HN1Wfyg?long=yes
מי האמן שהופך עצים לשיער?
אמן הרחוב פאביו גומס טרינדאדה (Fábio Gomes Trindade) מצא לעצמי הברקה ונישה אמנותית מרתקת ומלאת חיים גם יחד - הוא מוצא לו עצים הסמוכים לחומות או מציצים מאחרי קירות והופך אותם לשיער מרשים של דיוקנאות שהוא מצייר על הקיר.
דיוקנאות הרחוב המרהיבים שלו מציעים בדרך כלל פורטרטים של בנות או נשים, מה שמוצדק במיוחד כשיש פריחה על העץ ואז הן נראות כמי שקלעו פרחים לשערן. אבל פה ושם גם גברים זוכים לשפעת שיער ירוקה, כמו בתמונת הערך שלמעלה, בה הוא הלביש לענק הג'אז לואי ארמסטרונג "פאה", עם שפעת שיער ירוקה ומרשימה.
השילוב הנפלא בין ציור לטבע מאפשר לאמן הברזילאי ליצור יצירות אמנות ייחודיות ששלמותן נובעת מעצם השילוב שהוא עושה, בין הטבע לאמנות.
אחת העבודות המפורסמות של טרינדאדה היא זו של הצעירה היפה עם שיער האפרו ובו פרחים ורודים אמיתיים. מסייעים לו ביצירת היופי הזה, מצד אחד צבע הריסוס וכשרונו כצייר רחוב מוכשר ויצירתי להפליא ומצד שני העץ הנהדר. העץ הזה הוא שיוצר כאן את תסרוקת האפרו השופעת והמיוחדת של הצעירה והיצירה.
הנה פריחת הבוגניבליאה כתסרוקת האפרו הססגונית:
https://youtu.be/pgX-mWXQQQk
דיוקנאות נוספים של טרינדאדה:
https://youtu.be/FKOjFsqD9Kg
בכל העולם מדברים עליו:
https://youtu.be/WVccMjgsDoY
ועבודה על קיר פרטי שזכתה לתגובה מהבעלים:
https://youtu.be/ZSmVhOWtxIQ
אמן הרחוב פאביו גומס טרינדאדה (Fábio Gomes Trindade) מצא לעצמי הברקה ונישה אמנותית מרתקת ומלאת חיים גם יחד - הוא מוצא לו עצים הסמוכים לחומות או מציצים מאחרי קירות והופך אותם לשיער מרשים של דיוקנאות שהוא מצייר על הקיר.
דיוקנאות הרחוב המרהיבים שלו מציעים בדרך כלל פורטרטים של בנות או נשים, מה שמוצדק במיוחד כשיש פריחה על העץ ואז הן נראות כמי שקלעו פרחים לשערן. אבל פה ושם גם גברים זוכים לשפעת שיער ירוקה, כמו בתמונת הערך שלמעלה, בה הוא הלביש לענק הג'אז לואי ארמסטרונג "פאה", עם שפעת שיער ירוקה ומרשימה.
השילוב הנפלא בין ציור לטבע מאפשר לאמן הברזילאי ליצור יצירות אמנות ייחודיות ששלמותן נובעת מעצם השילוב שהוא עושה, בין הטבע לאמנות.
אחת העבודות המפורסמות של טרינדאדה היא זו של הצעירה היפה עם שיער האפרו ובו פרחים ורודים אמיתיים. מסייעים לו ביצירת היופי הזה, מצד אחד צבע הריסוס וכשרונו כצייר רחוב מוכשר ויצירתי להפליא ומצד שני העץ הנהדר. העץ הזה הוא שיוצר כאן את תסרוקת האפרו השופעת והמיוחדת של הצעירה והיצירה.
הנה פריחת הבוגניבליאה כתסרוקת האפרו הססגונית:
https://youtu.be/pgX-mWXQQQk
דיוקנאות נוספים של טרינדאדה:
https://youtu.be/FKOjFsqD9Kg
בכל העולם מדברים עליו:
https://youtu.be/WVccMjgsDoY
ועבודה על קיר פרטי שזכתה לתגובה מהבעלים:
https://youtu.be/ZSmVhOWtxIQ
איזה כלי נגינה נראה ככלי לאפיית פיתות?
תוף המתכת שנקרא "הנג" (Hang) ובעברית מכנים אותו "פאנטם" מיוצר בשווייץ על ידי שני אנשים, פליקס וסאבינה רוהנאר, שמייצרים כמות מוגבלת ממנו בכל שנה - הכל בעבודת יד.
זהו תוף לכל דבר, אך בניגוד לתוף רגיל הוא מסוגל להפיק צלילים בגבהים שונים, מה שמאפשר לנגן עליו מנגינות. הוא הושפע מתופי המתכת שנבנו בטרינידד ובטובגו, אך מנגנים בו באמצעות הידיים.
הנה אמנית רחוב בנגינה על הפאנטם השווייצרי:
https://youtu.be/U7qXqnHUkag
תבניות חוזרות, או לופים, הם דבר מהפנט בהנג:
https://youtu.be/8nEZpJL-b2A
דואט יפה של שני נגנים פאנטם:
http://youtu.be/xk3BvNLeNgw
ואותו נגן בדואט עם נגן פאנטם נוסף:
http://youtu.be/Z_DhNLCyVss
למעשה מדובר במשפחה של כלים - האפי, קייזן, ראב והנד פאן:
https://youtu.be/a32Bd1F7y9g
וקטע ארוך של נגינת האנג מרגיעה:
https://youtu.be/Sp5dgy8UDKs
תוף המתכת שנקרא "הנג" (Hang) ובעברית מכנים אותו "פאנטם" מיוצר בשווייץ על ידי שני אנשים, פליקס וסאבינה רוהנאר, שמייצרים כמות מוגבלת ממנו בכל שנה - הכל בעבודת יד.
זהו תוף לכל דבר, אך בניגוד לתוף רגיל הוא מסוגל להפיק צלילים בגבהים שונים, מה שמאפשר לנגן עליו מנגינות. הוא הושפע מתופי המתכת שנבנו בטרינידד ובטובגו, אך מנגנים בו באמצעות הידיים.
הנה אמנית רחוב בנגינה על הפאנטם השווייצרי:
https://youtu.be/U7qXqnHUkag
תבניות חוזרות, או לופים, הם דבר מהפנט בהנג:
https://youtu.be/8nEZpJL-b2A
דואט יפה של שני נגנים פאנטם:
http://youtu.be/xk3BvNLeNgw
ואותו נגן בדואט עם נגן פאנטם נוסף:
http://youtu.be/Z_DhNLCyVss
למעשה מדובר במשפחה של כלים - האפי, קייזן, ראב והנד פאן:
https://youtu.be/a32Bd1F7y9g
וקטע ארוך של נגינת האנג מרגיעה:
https://youtu.be/Sp5dgy8UDKs
מיהם ילדי הנחשים?
שעשועי הנחשים בהודו ובארצות המזרח בכלל, הם מהנפוצים והעתיקים שיש. ההודים אוהבים למצוא את נחשי הקוברה המסוכנים בטבע, לעקר מהם את הארס ולהפוך אותם ללא ארסיים.
לאחר מכן, הם מייצרים מופעי רחוב ולהטוטי נחשים לתיירים. לוכדי הנחשים הללו הם אנשים אמיצים ומבוגרים. אבל לא פעם מתגנבים למקצוע הזה גם ילדים, "ילדי נחשים".
קאג'ול ההודית היא "ילדת נחשים" כזו. במקום ללכת לבית הספר, היא מעדיפה ללכת עם אביה ללכוד נחשי קוברה אימתניים ולהביא אותם הביתה.
נחשי הקוברה הם חלק מבידור הרחוב ההודי, של "מקסימי הנחשים", נגני הרחוב עם נחשי הקוברה המרקדים לצלילי חלילם.
ללכוד את הנחשים הללו זה מקצוע וניתן להרוויח בהודו לא מעט כסף מהעבודה המסוכנת הזו. אבל היא אוהבת את זה. יש לה 6 נחשי קוברה בבית והיא מעידה שהם חבריה הטובים.
לא פעם מכיש נחש הקוברה את קאג'ול. אביה המיומן והמאמין, לא מתרגש ונותן לה במהירות את הנוגדן. זו תרופה שמביסה את הארס של הנחש. הוא אומר שהוא סומך על המורה שלו, מי שלימד אותו את סודות התרופה הזו, ועל אלוהים. "אם אלוהים ירצה שתמות - אין לנו מה לעשות!" - אומר האב.
הנה ילדת הנחשים מהודו:
https://youtu.be/ZMz7DOcwUpg
הנה לוכדי הקוברות המבוגרים לוכדים וממצים את הארס - ראו כמה זה מפחיד:
https://youtu.be/g6dSn7Q-SLQ
כשתגדל קאג'ול, היא תוכל להשתולל עם הקוברה שלה כך:
https://youtu.be/mVOG6TTR5M4
ודוגמה למופעי קוברות מהסוג שנפוץ מאד במזרח:
https://youtu.be/YhS2tTl1Yks
שעשועי הנחשים בהודו ובארצות המזרח בכלל, הם מהנפוצים והעתיקים שיש. ההודים אוהבים למצוא את נחשי הקוברה המסוכנים בטבע, לעקר מהם את הארס ולהפוך אותם ללא ארסיים.
לאחר מכן, הם מייצרים מופעי רחוב ולהטוטי נחשים לתיירים. לוכדי הנחשים הללו הם אנשים אמיצים ומבוגרים. אבל לא פעם מתגנבים למקצוע הזה גם ילדים, "ילדי נחשים".
קאג'ול ההודית היא "ילדת נחשים" כזו. במקום ללכת לבית הספר, היא מעדיפה ללכת עם אביה ללכוד נחשי קוברה אימתניים ולהביא אותם הביתה.
נחשי הקוברה הם חלק מבידור הרחוב ההודי, של "מקסימי הנחשים", נגני הרחוב עם נחשי הקוברה המרקדים לצלילי חלילם.
ללכוד את הנחשים הללו זה מקצוע וניתן להרוויח בהודו לא מעט כסף מהעבודה המסוכנת הזו. אבל היא אוהבת את זה. יש לה 6 נחשי קוברה בבית והיא מעידה שהם חבריה הטובים.
לא פעם מכיש נחש הקוברה את קאג'ול. אביה המיומן והמאמין, לא מתרגש ונותן לה במהירות את הנוגדן. זו תרופה שמביסה את הארס של הנחש. הוא אומר שהוא סומך על המורה שלו, מי שלימד אותו את סודות התרופה הזו, ועל אלוהים. "אם אלוהים ירצה שתמות - אין לנו מה לעשות!" - אומר האב.
הנה ילדת הנחשים מהודו:
https://youtu.be/ZMz7DOcwUpg
הנה לוכדי הקוברות המבוגרים לוכדים וממצים את הארס - ראו כמה זה מפחיד:
https://youtu.be/g6dSn7Q-SLQ
כשתגדל קאג'ול, היא תוכל להשתולל עם הקוברה שלה כך:
https://youtu.be/mVOG6TTR5M4
ודוגמה למופעי קוברות מהסוג שנפוץ מאד במזרח:
https://youtu.be/YhS2tTl1Yks
מהו הציור של בנקסי שנגרס וערכו האמיר?
העולם משתאה בכל פעם שבנקסי עושה מעשים יצירתיים של אמנות ומחאה, מה שכבר זכה לכינוי "בינקסוס" של הממסד. אבל המעשה האחרון הוא אחד היצירתיים שבהם ואחד המושקעים והמחושבים של אמן מתריס ומתוחכם, שהפך כבר מזמן מעוד אמן רחוב לתופעה תרבותית בינלאומית.
הסיפור נראה בהתחלה כמתיחה, או עוד משהו משעשע ותו לא, שעושה האמן וגאון השיווק הבריטי בנקסי. אבל האיש הכין את האקט האמנותי-הצהרתי הזה במשך שנים רבות.
האירוע התמצה בכך שבדיוק ברגע שבו הסתיימה מכירה פומבית של גרסת הקנווס של אחד הציורים המוכרים שלו, "הנערה עם הבלון האדום", בסכום של 1.4 מיליון דולר, התחיל לפתע הציור המדובר להיגרס אל תוך המסגרת שלו. המגרסה הותקנה במסגרת שנים לפני כן ופשוט "המתינה" להוראה בשלט רחוק. הציור היקר הפך לפיסות נייר גרוסות היטב...
ההלם על פני הנוכחים באולם המכירות הפומביות היה עצום. מבחינתם מדובר בחילול הקודש. כשיצירת אמנות יקרה כל כך, מחוללת באופן כה בוטה ולעגני - לכסף ולקהילת המחזיקים בו, זה כבר יותר מדי. החתרנות היא עניין אחד, אבל הלעג והבוז שרוחש האמן הסודי הזה כבר שנים לכסף, לממסד, לעשירים ולסוחרי האמנות, כולם הגיעו כאן לשיא.
רבים שאלו מה יקרה עם המכירה. האם היא תבוטל, כמו שכל קונה לא מרוצה היה עושה? - אבל הקונה הודיעה שלא זו בלבד שהיא אינה נסוגה מהקנייה, אלא שהיא שמחה בה מאד. מדובר בקונה חכמה מאד. שוויו של הציור הגרוס, לאחר הגריסה, לא זו בלבד שלא ירד אלא להיפך. השווי שלו גדל בעוד 7 מיליון דולר וזה ודאי ימשיך כך גם בעתיד. הסיפור, אתם כבר יודעים, שווה לעתים יותר מהדבר עצמו. גם באמנות.
הנה סיפורו של הוונדליזם היקר בהיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/2kTwpOxEgzM
דיווח בטלוויזיה על הציור הנגרס של בנקסי:
https://youtu.be/GM4s_VdHJxE
ההקשר של הציור הזה:
https://youtu.be/X-6jMi4e-0Q
והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
העולם משתאה בכל פעם שבנקסי עושה מעשים יצירתיים של אמנות ומחאה, מה שכבר זכה לכינוי "בינקסוס" של הממסד. אבל המעשה האחרון הוא אחד היצירתיים שבהם ואחד המושקעים והמחושבים של אמן מתריס ומתוחכם, שהפך כבר מזמן מעוד אמן רחוב לתופעה תרבותית בינלאומית.
הסיפור נראה בהתחלה כמתיחה, או עוד משהו משעשע ותו לא, שעושה האמן וגאון השיווק הבריטי בנקסי. אבל האיש הכין את האקט האמנותי-הצהרתי הזה במשך שנים רבות.
האירוע התמצה בכך שבדיוק ברגע שבו הסתיימה מכירה פומבית של גרסת הקנווס של אחד הציורים המוכרים שלו, "הנערה עם הבלון האדום", בסכום של 1.4 מיליון דולר, התחיל לפתע הציור המדובר להיגרס אל תוך המסגרת שלו. המגרסה הותקנה במסגרת שנים לפני כן ופשוט "המתינה" להוראה בשלט רחוק. הציור היקר הפך לפיסות נייר גרוסות היטב...
ההלם על פני הנוכחים באולם המכירות הפומביות היה עצום. מבחינתם מדובר בחילול הקודש. כשיצירת אמנות יקרה כל כך, מחוללת באופן כה בוטה ולעגני - לכסף ולקהילת המחזיקים בו, זה כבר יותר מדי. החתרנות היא עניין אחד, אבל הלעג והבוז שרוחש האמן הסודי הזה כבר שנים לכסף, לממסד, לעשירים ולסוחרי האמנות, כולם הגיעו כאן לשיא.
רבים שאלו מה יקרה עם המכירה. האם היא תבוטל, כמו שכל קונה לא מרוצה היה עושה? - אבל הקונה הודיעה שלא זו בלבד שהיא אינה נסוגה מהקנייה, אלא שהיא שמחה בה מאד. מדובר בקונה חכמה מאד. שוויו של הציור הגרוס, לאחר הגריסה, לא זו בלבד שלא ירד אלא להיפך. השווי שלו גדל בעוד 7 מיליון דולר וזה ודאי ימשיך כך גם בעתיד. הסיפור, אתם כבר יודעים, שווה לעתים יותר מהדבר עצמו. גם באמנות.
הנה סיפורו של הוונדליזם היקר בהיסטוריה של האמנות:
https://youtu.be/2kTwpOxEgzM
דיווח בטלוויזיה על הציור הנגרס של בנקסי:
https://youtu.be/GM4s_VdHJxE
ההקשר של הציור הזה:
https://youtu.be/X-6jMi4e-0Q
והרצאת טד מעולה שמסבירה כיצד ערך של דברים קשור במידע שיש לנו עליהם (מתורגם):
https://youtu.be/RPicL1AWrs8?long=yes
