שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איפה ידיה של ונוס ממילו?
ונוס ממילו (Venus de Milo) הוא אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. הפסל, מהיפים שבפסלים היווניים העתיקים, מציג את האלה אפרודיטה, אלת האהבה והיופי מהמיתולוגיה היוונית (ונוס בשמה הרומי).
גובה הפסל עשוי השיש 203 סנטימטרים. על אף שידיה ורגליה של ונוס נעלמו במהלך השנים, היא מרשימה במיוחד והיא שילוב של ריאליזם, ניסיון לתאר את צורתה האמיתית, ביחד עם עקרונות היופי של האמנות היוונית.
החוקרים חושבים שמדובר ב"ונוס המנצחת" - אירוע שבו קיבלה לפי המיתולוגיה היוונית, תפוח זהב מפאריס. זה גם התאים לשמו של האי שבו נמצאה - "מילוס" ביוונית פירושו "תפוח".
לפי הערכות החוקרים, הפַּסָּל שיצר את ונוס ממילו היה אלכסנדרוס איש אנטיוכיה. הוא עבד על הפסל המופלא, בשנת 130 לפני הספירה. הפסל נמצא על ידי דייג מקומי באי מילוס, בשנת 1820. כשהוא נמצא הוא היה מפורק לשני חלקים נפרדים. מאוחר יותר נמצאו לא רחוק ממקום מציאת הפסל, חלקים מהיד של ונוס, כולל התפוח המשוער, אבל הם לא היו מספיקים כדי לשחזר אותה.
אגב, הטורקים ששלטו באותה תקופה באי מילוס החרימו את הממצא. אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז נמצא הפסל המרהיב של ונוס במוזיאון הלובר שבפאריס.
הנה סיפורו של הפסל המיוחד של ונוס ממילו:
https://youtu.be/gs1VWuQEd7Y
ונוס ממילו במוזיאון הלובר, מוקפת בהמון מעריצים:
http://youtu.be/XxWmDaHXDu4
מודל תלת מימדי שמנסה לשער כיצד נראה הפסל לפני שהושחת:
http://youtu.be/sT27rGkg4S0
האי היווני מילו, שבו נמצא הפסל המפורסם:
http://youtu.be/T-ODceTNFmE
אנימציה בסגנון יווני עתיק של האלה אפרודיטה, עם ארוס אל האהבה היורה חיצי אהבה:
https://youtu.be/WHER8FPXvCA
והרצאה ארוכה על ונוס מהאי מילו:
https://youtu.be/6v8s29TubC0?long=yes
איך התפתחה אמנות הפסיפס?
הפסיפס הוא אמנות עתיקה שהתפתחה כבר בתקופות קדומות וראשוניות. בהתחלה, הוא היה סוג של שיטת ריצוף פשוטה, שכללה שימוש באבנים וחרסינה ליצירת דפוסים גיאומטריים.
בתקופה ההלניסטית, הפסיפס הפך לפופולרי ביוון. בהמשך הוא כיכב גם באימפריה הרומית, שם השתמשו בו ליצירת תמונות מפורטות וצבעוניות, במיוחד בארמונות, בווילות ובמקדשים המפוארים שלהם. בפסיפס הרומי נוספים לאבנים גם חלקי שיש במגוון צבעים וגוונים, כשהם יוצרים מראה עשיר, כמעט כמו ציור בצבע מלא.
בתקופה הביזנטית נולדו פסיפסי הזכוכית. הפסיפס בתקופה זו הפך לאמנות המועדפת לקישוט של כנסיות ומבנים ציבוריים, בעיקר תוך שימוש בזכוכיות קטנות, טסראות, המשקפות אור.
במהלך התקופה של ימי הביניים והתקופות שאחריה, אמנות הפסיפס כמעט ונעלמה. הציור והצבעים תפסו את מקום האבנים וההרכבה שלהן לפסיפס וכמעט ולא נוצרו כאלה.
במהלך המאה ה-20, הפסיפס חווה תחייה, המגיעה בעקבות האמנות המודרנית. לפתע החלו אמנים להשתמש בו לביטוי של רעיונות מופשטים ופיגורטיביים. הם משתמשים ליצירת פסיפסים בחומרים ובטכניקות חדשות, תוך חיזוק של מרכיבי המרקם והצבע בהם.
בעידן המודרני גוונו גם המרכיבים וביחד עם אבנים וזכוכית, עושים עד היום שימוש בפסיפסים גם במתכת ואפילו בפלסטיק.
כיום, הפסיפס מצוי בעבודות אמנות עכשוויות ובפרויקטים ציבוריים רבים, והוא נחשב לטכניקה גמישה ובעלת ביטוי משמעותי יחסית בעולם האמנות.
הנה קיצור ההיסטוריה של הפסיפס:
https://youtu.be/Vf1FbXaPJ8w
על התרבויות הקדומות עד היוונים שפיתחו את הפסיפסים:
https://youtu.be/09gVA_REEGg
אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
וסרטון ארוך של תולדות הפסיפס:
https://youtu.be/dp3UDuBBu0o?long=yes
מהו חיתוך עץ?
חיתוך עץ (Woodcut), או הדפס עץ, היא טכניקת הדפסה של ציורים הנחרטים אל תוך משטח עץ. בטכניקה זו מסירים בעזרת מפסלת את החלקים שלא יודפסו ומשאירים את הציור בולט. יש גם שיטה אחרת, של כיסוי הציור בחומר מגן ואז שטיפת המשטח בזרם חול. התהליך משאיר את הציור שלם, בעוד שחלק שנשטף בחול "נחתך" פנימה בשחיקה.
לאחר מכן, כשהחריטה מוכנה, מגלגלים מעל הציור גלגלת דיו וכשמניחים נייר על חיתוך העץ ולוחצים עליו, עובר הדיו מהציור אל הנייר ומתקבל עליו הדפס.
ניתן גם ליצור תמונות בצבעים. עושים זאת על ידי צביעה והדפסה כזו, בנפרד לכל צבע.
היסטורית, הדפסי העץ העתיקים ביותר שהתגלו הם מסין של מהמאה ה-8. השתמשו בהם אז ליצירת בדים מעוטרים ורק בהמשך להדפסה על נייר. בתחילת המאה ה-15, עם החשיפה האירופית לסין וליכולותיה, החלו להשתמש בהדפסי עץ גם באירופה. כשנולד הדפוס, באמצע המאה ה-15, החלו להוסיף הדפסי העץ לספרים ועיתונים, כטכניקה משלימה להדפסת הכתב.
זו הייתה תקופת הרנסאנס והאמנים פיתחו את חיתוך העץ לצרכים אמנותיים. השכלולים שהוסיפו בחיתוכי העץ, הפכו את הדפסי העץ לטכניקה אמנותית חשובה. מהוספת גוני שחור-אפור ומרקמים חדשים שהוסיפו אשליה של צבע, צל ותלת-ממד, שיצר בסוף המאה ה-15 הצייר הגרמני אלברכט דירר, דרך אפקטים המדמים תנועה שפיתח הצייר טיציאן. במאה ה-19 נוצרו ביפאן חיתוכי עץ מתקדמים מאד, ועבודות מרשימות הפכו את חיתוכי העץ היפאניים לשם דבר.
כך יוצרים חיתוך עץ:
https://youtu.be/BAaR9UHsUA0
שלבי חיתוך העץ:
https://youtu.be/2UJ7C2cF-PE
ואמן עובד על חיתוך עץ:
https://youtu.be/GfjIyq74TmM
מהם פסלי הלמסו - הכרובים של חורסבאד?
המלך האשורי סרגון השני הקים את בירתו בעיר דוּר שָׁרוּכִּין, שפירוש שמה מצודת סרגון (חורסבאד). זוהי בירת אשור בסוף המאה ה-8 לפני הספירה.
על חדר הכס, המקום בו ישב המלך בארמון, שמרו פסלי ענק בגובה מרשים. אלו הם פסלי הלמסו (Lamassu), בצורת פרים עם כנפיים וראש אדם, שנועדו להרחיק מזיקים, שדים ורוחות רעות, אבל גם להקטין את המבקרים אצל המלך.
אבל איך מקטינים אנשים? - טוב אז זה לא ממש להקטין אלא לתת הרגשה של קטנים. הכניסה מהחצר אל אולם המלך הייתה דרך 3 שערים, שעל כל אחד שמרו שני פסלי למסו.
הלמסו הללו הם סוג עתיק ואולי ראשוני של גיבורי-על מהעידן הקדום כל כך. יש להם תפקיד תרבותי ושלטוני ברור. הם מקטינים את האדם הפשוט, כדי להגדיל את השליט.
למסו היא ישות מגינה מהמיתולוגיה המסופוטמית, יש לה ראש של אדם, כנפיים של ציפור וגוף של אריה או שור.
גובהם של אותם שוורים מכונפים, הידועים כפסלי הלמסו שבכניסה לארמונו של סרגון השני, היה כ-4 מטרים. תודות להם, אנשים שעברו בשערים האלה התמלאו אימה וכבוד למלך, עוד קודם שראו את פניו.
הנה פסלי קבלת הפנים של מצודת סרגון - דמויות הלמסו הידועות:
https://youtu.be/eaieJdnPMMA?t=19s
הסבר לילדים על הלמסו כגיבורי העל של העולם העתיק:
https://youtu.be/Jit-fTRBA9w
שיר ותקריבים של הלמסו:
https://youtu.be/4QvDyWpyZac
עוד מפסלי הלמסו שנמצאים כיום במוזיאון הלובר בפאריס:
http://youtu.be/v9LgHI2tjB0
דור שרוקין כפי שנראתה בימי התהילה שלה:
http://youtu.be/kKGqJgYtif0
וכך גילו את הכרובים של חורסבאד לראשונה:
http://youtu.be/6Z__XPgAdPw
מהו סוד דמויות הענק בתילים של פרו?
בשנים האחרונות זוהו בצילומי לוויין תלים קדומים בצורות של ברווז, פומה, עוף קונדור, לוויתן אורקה ועוד. תלים כאלה מוכרים מצפון אמריקה אך כעת הם נחשפים גם בפרו.
התלים מצויים לא הרחק מקווי הנסקה המסתוריים, שבהם מופיעים שרטוטי ענק של חיות, שניתן היה לצייר רק עם צפייה מהאוויר. התלים הם בני עד 5000 שנה והם מעוררים פליאה רבה, שכן הם לא זוהו בעבר על ידי חוקרים או טייסים שטסו מעליהם.
מגלה התלים של פרו, האנתרופולוג האמריקאי פרופ' רוברט בנפר (Benfer) אומר שהתלים המסתוריים מייצגים קבוצות הכוכבים בשמיים. לדבריו הדמויות שבכל תל פונות לכיוונים מדויקים בחלל והם חלק מגלגל מזלות קדמוני של תרבות לא ידועה.
באזור החוף המערבי של פרו, מקום בו שכנה בעבר תרבות עתיקה בשם "תרבות פאראקאס" נמצא ציור קרקע באורך של 128 מטרים. זה אולי השריד המפורסם ביותר של התרבות הזו והוא נקרא "קנדלברו" (Candelabro). הקנדלברו מצויר על צלע הר המשקיף אל הים ורואים אותו בעיקר כשמפליגים בים.
באזור הזה כמעט ולא יורדים גשמים, מה ששימר את הגאוגליפים הללו, לאורך אלפי שנים, מבלי שייפגעו על ידי מזג האוויר. הבידוד היחסי שלהם מנע גם פגיעה של בני אדם.
הנה "קנדלברו", דמויות הגיאוגליפים של הפאראקס בפרו:
https://youtu.be/XK7nzb-TBPg
ותמונות הלוויין של פרו, שנועד בכלל למטרות אחרות:
https://youtu.be/4OKA-0PSjY0
מהם ציורי המערות?
ציורי מערות הם הציורים הראשונים בתולדות האנושות. ציורים כאלה נמצאו על קירות ותקרות של מערות ששימשו למגורים בעידן הפרהיסטורי.
באירופה ובאוסטרליה נמצאו הציורים המוקדמים ביותר שנמצאו במערות, ציורים בני יותר מ-40,000 שנים. בצרפת וספרד לבדן קיימות כ-350 מערות עם אמנות מהתקופה הפרהיסטורית. אלה נמצאו במערת אל קסטיו באזור קנטבריה שבספרד. ציורים אחרים ומאוחרים יותר נמצאו במערת אלטאמירה שבספרד ובמערת לאסקו מערת שובה שבצרפת.
החוקרים לא יודעים לציין בדיוק מה הייתה מטרתם של ציורי המערות הקדומים מתקופת האבן. יש המשערים שהם נועדו לטקסים או לשימושים דתיים קדומים, או אפילו לתקשורת בין אנשים שונים. החוקרים משערים שציורי המערות לא נועדו לקישוט סביבת המגורים, כיוון שהציורים נמצאו דווקא במערות שלא חיו בהן זמן רב ומצד שני נמצאו ציורים רבים במערות רחוקות וקשות להגעה.
הנה ציורי המערות הקדומים של מערת לסקו:
http://youtu.be/UnSq0c7jM-A
כך התפתחה האמנות כולה מאותם ציורי מערות:
https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8
ציורי מערות קדומים ממערת שובה שבצרפת:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=16s
הקדומים שבציורי המערות של אירופה הם מתקופת האבן ונמצאו במערת אל קסטיו בספרד:
http://youtu.be/74woCKzVEIc
והמסתורין המרתק של סמלים זהים שחוזרים במערות שונות בכל אירופה (מתורגם):
https://youtu.be/hJnEQCMA5Sg?long=yes
מהי מערת אל קסטיו עם הציורים העתיקים באירופה?
ציורי המערות מהתקופה הפרהיסטורית הם עתיקים מאד ורבים מהם נמצאו באירופה. העתיקים שבהם הם בני יותר מ-40,000 שנים ונמצאו במערת אל קסטיו (La cueva del Castillo) שבאזור קנטבריה בצפון ספרד.
בין ציורי הקיר העתיקים שנמצאו במערה ישנם ציורי מערות מהתקופה הפלאוליתית העליונה, בשנים שלפני 20 אלף עד 40 אלף שנים! במערה נמצא גם ציור בן לפחות 40,000 שנה, שנחשב לציור העתיק ביותר ששרד בעולם כולו. לאחרונה אף נטען שאת הציורים העתיקים ביותר במערה ציירו אנשים ניאנדרטליים.
יש במערה חלק ששמו "פאנל הידיים" (Panel de las Manos) ובו מצוירות כ-40 כפות ידיים עתיקות, ביחד עם עשרות עיגולים אדומים, מעין דיסקים מצוירים. על פי החוקרים נראה שאלו ממצאים עתיקים במיוחד. במיוחד מרשים הוא עיגול אדום שגילו מוערך ביותר מ-40 אלף שנה. יש חוקרים הרואים בו את ציור הקיר הקדום ביותר בתולדות האדם.
הנה הציורים הקדומים ביותר שנמצאו באירופה - במערת אל קסטיו בספרד:
http://youtu.be/74woCKzVEIc
ציור הביזון העומד:
http://youtu.be/FdbMAZgC7VA
במערות העתיקות הללו נולדה למעשה הגרפיקה - תקשורת חזותית, באמצעות ציורים, סמלים וכדומה:
https://youtu.be/-edCo-ZZIiE
איך היו הקרו-מניון לאמנים הראשונים בעולם?
כנראה שהאדם הקרו-מניון הוא הראשון בתולדות האנושות שממש צייר. בציורי מערות שנמצאו בצרפת נמצאו ציורים של בעלי חיים שאותם צדו אנשים קדמונים אלה. ההערכה של החוקרים היא שהם האמינו שהציורים יביאו להם מזל בשעת הציד.
מעריכים שהם יצרו צבעים פשוטים בעזרת אבקה שכתשו מסלעים צבעוניים וערבבו במים או בשומן של חיות שהם צדו. כנראה שמוטות עץ קטנים עם שיער של חיות היו המכחולים הראשונים, שנוצרו על ידם.
גם ציורי ידיים נמצאו במערות. כנראה שהם נעשו על ידי הנחת היד ונשיפה מסביבה של אבקה צבעונית על הקיר שהרטיבו לפני כן. בשביל הנשיפה הם השתמשו בצינורית חלולה, שאולי נעשתה מקנה של צמח או עצם חיה.
הנה ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר:
https://youtu.be/ZjejoT1gFOc
ציורי מערות בני 20 אלף שנה שהתגלו במערת לסקו:
https://youtu.be/QrOQiknOE9w
ציורי מערות ממערת שובה:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM
ובחיוך, הנה האמן הראשון בתולדות האנושות ומבקר האמנות הראשון...
http://youtu.be/W_v_ubcYsTI
מה מיוחד בפסל זורק הדיסקוס?
זורק הדיסקוס הוא פסל שמציג אתלט יווני המטיל דיסקוס בתחרות שהייתה מתקיימת במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.
אנו מכירים את הפסל המפורסם בתור פסל שיש רומי מהתקופה הקלאסית, אך במקור הוא היה פסל ברונזה שפיסל האמן מירון.
פסל השיש שאנו רואים היום הוא העתק שנעשה בתקופה הרומית מהפסל המקורי. רק הוא שרד ולא הפסל המקורי עשוי הברונזה.
אגב, לא רבים יודעים שלצד זורק הדיסקוס הרומי האמיתי מסתובב בעולם פסל שהוא זיוף שלו.
מדובר בפסל שנמכר למיליונר אמריקאי, בתור עוד העתק רומי של הפסל היווני המדובר. תוכלו לזהות את הזיוף בזכות טעות גסה של הזייפן - ראשו של זורק הדיסקוס מביט בו קדימה ולא אל הדיסקוס, כמו בפסל המקורי.
תרגיל בילוש:
==========
היכנסו לגוגל תמונות ונסו למצוא אילו מהפסלים המצולמים של זורק הדיסקוס הם של הפסל המקורי ואילו הם של הפסל המזויף.
הנה סרטון על זורק הדיסקוס המפורסם:
http://youtu.be/OhJKDqZgNXg
ניתוח גדולתו של פסל זורק-הדיסקוס:
http://youtu.be/Cp55h-_F4Wk
הסבר על הפסל המודרני של "זורק הדיסקוס" מאת האמן סוי ג'יאנגואו שמתייחס לפסל העתיק:
http://youtu.be/UeLhz6TdS4k?t=6s
ונוס ממילו (Venus de Milo) הוא אולי הפסל היווני המפורסם ביותר בעולם. הפסל, מהיפים שבפסלים היווניים העתיקים, מציג את האלה אפרודיטה, אלת האהבה והיופי מהמיתולוגיה היוונית (ונוס בשמה הרומי).
גובה הפסל עשוי השיש 203 סנטימטרים. על אף שידיה ורגליה של ונוס נעלמו במהלך השנים, היא מרשימה במיוחד והיא שילוב של ריאליזם, ניסיון לתאר את צורתה האמיתית, ביחד עם עקרונות היופי של האמנות היוונית.
החוקרים חושבים שמדובר ב"ונוס המנצחת" - אירוע שבו קיבלה לפי המיתולוגיה היוונית, תפוח זהב מפאריס. זה גם התאים לשמו של האי שבו נמצאה - "מילוס" ביוונית פירושו "תפוח".
לפי הערכות החוקרים, הפַּסָּל שיצר את ונוס ממילו היה אלכסנדרוס איש אנטיוכיה. הוא עבד על הפסל המופלא, בשנת 130 לפני הספירה. הפסל נמצא על ידי דייג מקומי באי מילוס, בשנת 1820. כשהוא נמצא הוא היה מפורק לשני חלקים נפרדים. מאוחר יותר נמצאו לא רחוק ממקום מציאת הפסל, חלקים מהיד של ונוס, כולל התפוח המשוער, אבל הם לא היו מספיקים כדי לשחזר אותה.
אגב, הטורקים ששלטו באותה תקופה באי מילוס החרימו את הממצא. אבל שגריר צרפת שישב באיסטנבול גרם לכך שצרפת תרכוש אותו מהם ומאז נמצא הפסל המרהיב של ונוס במוזיאון הלובר שבפאריס.
הנה סיפורו של הפסל המיוחד של ונוס ממילו:
https://youtu.be/gs1VWuQEd7Y
ונוס ממילו במוזיאון הלובר, מוקפת בהמון מעריצים:
http://youtu.be/XxWmDaHXDu4
מודל תלת מימדי שמנסה לשער כיצד נראה הפסל לפני שהושחת:
http://youtu.be/sT27rGkg4S0
האי היווני מילו, שבו נמצא הפסל המפורסם:
http://youtu.be/T-ODceTNFmE
אנימציה בסגנון יווני עתיק של האלה אפרודיטה, עם ארוס אל האהבה היורה חיצי אהבה:
https://youtu.be/WHER8FPXvCA
והרצאה ארוכה על ונוס מהאי מילו:
https://youtu.be/6v8s29TubC0?long=yes
הפסיפס הוא אמנות עתיקה שהתפתחה כבר בתקופות קדומות וראשוניות. בהתחלה, הוא היה סוג של שיטת ריצוף פשוטה, שכללה שימוש באבנים וחרסינה ליצירת דפוסים גיאומטריים.
בתקופה ההלניסטית, הפסיפס הפך לפופולרי ביוון. בהמשך הוא כיכב גם באימפריה הרומית, שם השתמשו בו ליצירת תמונות מפורטות וצבעוניות, במיוחד בארמונות, בווילות ובמקדשים המפוארים שלהם. בפסיפס הרומי נוספים לאבנים גם חלקי שיש במגוון צבעים וגוונים, כשהם יוצרים מראה עשיר, כמעט כמו ציור בצבע מלא.
בתקופה הביזנטית נולדו פסיפסי הזכוכית. הפסיפס בתקופה זו הפך לאמנות המועדפת לקישוט של כנסיות ומבנים ציבוריים, בעיקר תוך שימוש בזכוכיות קטנות, טסראות, המשקפות אור.
במהלך התקופה של ימי הביניים והתקופות שאחריה, אמנות הפסיפס כמעט ונעלמה. הציור והצבעים תפסו את מקום האבנים וההרכבה שלהן לפסיפס וכמעט ולא נוצרו כאלה.
במהלך המאה ה-20, הפסיפס חווה תחייה, המגיעה בעקבות האמנות המודרנית. לפתע החלו אמנים להשתמש בו לביטוי של רעיונות מופשטים ופיגורטיביים. הם משתמשים ליצירת פסיפסים בחומרים ובטכניקות חדשות, תוך חיזוק של מרכיבי המרקם והצבע בהם.
בעידן המודרני גוונו גם המרכיבים וביחד עם אבנים וזכוכית, עושים עד היום שימוש בפסיפסים גם במתכת ואפילו בפלסטיק.
כיום, הפסיפס מצוי בעבודות אמנות עכשוויות ובפרויקטים ציבוריים רבים, והוא נחשב לטכניקה גמישה ובעלת ביטוי משמעותי יחסית בעולם האמנות.
הנה קיצור ההיסטוריה של הפסיפס:
https://youtu.be/Vf1FbXaPJ8w
על התרבויות הקדומות עד היוונים שפיתחו את הפסיפסים:
https://youtu.be/09gVA_REEGg
אמנות הפסיפס של הרומים:
https://youtu.be/ER7XjzmAzcw
וסרטון ארוך של תולדות הפסיפס:
https://youtu.be/dp3UDuBBu0o?long=yes
חיתוך עץ (Woodcut), או הדפס עץ, היא טכניקת הדפסה של ציורים הנחרטים אל תוך משטח עץ. בטכניקה זו מסירים בעזרת מפסלת את החלקים שלא יודפסו ומשאירים את הציור בולט. יש גם שיטה אחרת, של כיסוי הציור בחומר מגן ואז שטיפת המשטח בזרם חול. התהליך משאיר את הציור שלם, בעוד שחלק שנשטף בחול "נחתך" פנימה בשחיקה.
לאחר מכן, כשהחריטה מוכנה, מגלגלים מעל הציור גלגלת דיו וכשמניחים נייר על חיתוך העץ ולוחצים עליו, עובר הדיו מהציור אל הנייר ומתקבל עליו הדפס.
ניתן גם ליצור תמונות בצבעים. עושים זאת על ידי צביעה והדפסה כזו, בנפרד לכל צבע.
היסטורית, הדפסי העץ העתיקים ביותר שהתגלו הם מסין של מהמאה ה-8. השתמשו בהם אז ליצירת בדים מעוטרים ורק בהמשך להדפסה על נייר. בתחילת המאה ה-15, עם החשיפה האירופית לסין וליכולותיה, החלו להשתמש בהדפסי עץ גם באירופה. כשנולד הדפוס, באמצע המאה ה-15, החלו להוסיף הדפסי העץ לספרים ועיתונים, כטכניקה משלימה להדפסת הכתב.
זו הייתה תקופת הרנסאנס והאמנים פיתחו את חיתוך העץ לצרכים אמנותיים. השכלולים שהוסיפו בחיתוכי העץ, הפכו את הדפסי העץ לטכניקה אמנותית חשובה. מהוספת גוני שחור-אפור ומרקמים חדשים שהוסיפו אשליה של צבע, צל ותלת-ממד, שיצר בסוף המאה ה-15 הצייר הגרמני אלברכט דירר, דרך אפקטים המדמים תנועה שפיתח הצייר טיציאן. במאה ה-19 נוצרו ביפאן חיתוכי עץ מתקדמים מאד, ועבודות מרשימות הפכו את חיתוכי העץ היפאניים לשם דבר.
כך יוצרים חיתוך עץ:
https://youtu.be/BAaR9UHsUA0
שלבי חיתוך העץ:
https://youtu.be/2UJ7C2cF-PE
ואמן עובד על חיתוך עץ:
https://youtu.be/GfjIyq74TmM
המלך האשורי סרגון השני הקים את בירתו בעיר דוּר שָׁרוּכִּין, שפירוש שמה מצודת סרגון (חורסבאד). זוהי בירת אשור בסוף המאה ה-8 לפני הספירה.
על חדר הכס, המקום בו ישב המלך בארמון, שמרו פסלי ענק בגובה מרשים. אלו הם פסלי הלמסו (Lamassu), בצורת פרים עם כנפיים וראש אדם, שנועדו להרחיק מזיקים, שדים ורוחות רעות, אבל גם להקטין את המבקרים אצל המלך.
אבל איך מקטינים אנשים? - טוב אז זה לא ממש להקטין אלא לתת הרגשה של קטנים. הכניסה מהחצר אל אולם המלך הייתה דרך 3 שערים, שעל כל אחד שמרו שני פסלי למסו.
הלמסו הללו הם סוג עתיק ואולי ראשוני של גיבורי-על מהעידן הקדום כל כך. יש להם תפקיד תרבותי ושלטוני ברור. הם מקטינים את האדם הפשוט, כדי להגדיל את השליט.
למסו היא ישות מגינה מהמיתולוגיה המסופוטמית, יש לה ראש של אדם, כנפיים של ציפור וגוף של אריה או שור.
גובהם של אותם שוורים מכונפים, הידועים כפסלי הלמסו שבכניסה לארמונו של סרגון השני, היה כ-4 מטרים. תודות להם, אנשים שעברו בשערים האלה התמלאו אימה וכבוד למלך, עוד קודם שראו את פניו.
הנה פסלי קבלת הפנים של מצודת סרגון - דמויות הלמסו הידועות:
https://youtu.be/eaieJdnPMMA?t=19s
הסבר לילדים על הלמסו כגיבורי העל של העולם העתיק:
https://youtu.be/Jit-fTRBA9w
שיר ותקריבים של הלמסו:
https://youtu.be/4QvDyWpyZac
עוד מפסלי הלמסו שנמצאים כיום במוזיאון הלובר בפאריס:
http://youtu.be/v9LgHI2tjB0
דור שרוקין כפי שנראתה בימי התהילה שלה:
http://youtu.be/kKGqJgYtif0
וכך גילו את הכרובים של חורסבאד לראשונה:
http://youtu.be/6Z__XPgAdPw
אמנות עתיקה
בשנים האחרונות זוהו בצילומי לוויין תלים קדומים בצורות של ברווז, פומה, עוף קונדור, לוויתן אורקה ועוד. תלים כאלה מוכרים מצפון אמריקה אך כעת הם נחשפים גם בפרו.
התלים מצויים לא הרחק מקווי הנסקה המסתוריים, שבהם מופיעים שרטוטי ענק של חיות, שניתן היה לצייר רק עם צפייה מהאוויר. התלים הם בני עד 5000 שנה והם מעוררים פליאה רבה, שכן הם לא זוהו בעבר על ידי חוקרים או טייסים שטסו מעליהם.
מגלה התלים של פרו, האנתרופולוג האמריקאי פרופ' רוברט בנפר (Benfer) אומר שהתלים המסתוריים מייצגים קבוצות הכוכבים בשמיים. לדבריו הדמויות שבכל תל פונות לכיוונים מדויקים בחלל והם חלק מגלגל מזלות קדמוני של תרבות לא ידועה.
באזור החוף המערבי של פרו, מקום בו שכנה בעבר תרבות עתיקה בשם "תרבות פאראקאס" נמצא ציור קרקע באורך של 128 מטרים. זה אולי השריד המפורסם ביותר של התרבות הזו והוא נקרא "קנדלברו" (Candelabro). הקנדלברו מצויר על צלע הר המשקיף אל הים ורואים אותו בעיקר כשמפליגים בים.
באזור הזה כמעט ולא יורדים גשמים, מה ששימר את הגאוגליפים הללו, לאורך אלפי שנים, מבלי שייפגעו על ידי מזג האוויר. הבידוד היחסי שלהם מנע גם פגיעה של בני אדם.
הנה "קנדלברו", דמויות הגיאוגליפים של הפאראקס בפרו:
https://youtu.be/XK7nzb-TBPg
ותמונות הלוויין של פרו, שנועד בכלל למטרות אחרות:
https://youtu.be/4OKA-0PSjY0
ציורי מערות הם הציורים הראשונים בתולדות האנושות. ציורים כאלה נמצאו על קירות ותקרות של מערות ששימשו למגורים בעידן הפרהיסטורי.
באירופה ובאוסטרליה נמצאו הציורים המוקדמים ביותר שנמצאו במערות, ציורים בני יותר מ-40,000 שנים. בצרפת וספרד לבדן קיימות כ-350 מערות עם אמנות מהתקופה הפרהיסטורית. אלה נמצאו במערת אל קסטיו באזור קנטבריה שבספרד. ציורים אחרים ומאוחרים יותר נמצאו במערת אלטאמירה שבספרד ובמערת לאסקו מערת שובה שבצרפת.
החוקרים לא יודעים לציין בדיוק מה הייתה מטרתם של ציורי המערות הקדומים מתקופת האבן. יש המשערים שהם נועדו לטקסים או לשימושים דתיים קדומים, או אפילו לתקשורת בין אנשים שונים. החוקרים משערים שציורי המערות לא נועדו לקישוט סביבת המגורים, כיוון שהציורים נמצאו דווקא במערות שלא חיו בהן זמן רב ומצד שני נמצאו ציורים רבים במערות רחוקות וקשות להגעה.
הנה ציורי המערות הקדומים של מערת לסקו:
http://youtu.be/UnSq0c7jM-A
כך התפתחה האמנות כולה מאותם ציורי מערות:
https://youtu.be/oZOsR0TzbJ8
ציורי מערות קדומים ממערת שובה שבצרפת:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=16s
הקדומים שבציורי המערות של אירופה הם מתקופת האבן ונמצאו במערת אל קסטיו בספרד:
http://youtu.be/74woCKzVEIc
והמסתורין המרתק של סמלים זהים שחוזרים במערות שונות בכל אירופה (מתורגם):
https://youtu.be/hJnEQCMA5Sg?long=yes
ציורי המערות מהתקופה הפרהיסטורית הם עתיקים מאד ורבים מהם נמצאו באירופה. העתיקים שבהם הם בני יותר מ-40,000 שנים ונמצאו במערת אל קסטיו (La cueva del Castillo) שבאזור קנטבריה בצפון ספרד.
בין ציורי הקיר העתיקים שנמצאו במערה ישנם ציורי מערות מהתקופה הפלאוליתית העליונה, בשנים שלפני 20 אלף עד 40 אלף שנים! במערה נמצא גם ציור בן לפחות 40,000 שנה, שנחשב לציור העתיק ביותר ששרד בעולם כולו. לאחרונה אף נטען שאת הציורים העתיקים ביותר במערה ציירו אנשים ניאנדרטליים.
יש במערה חלק ששמו "פאנל הידיים" (Panel de las Manos) ובו מצוירות כ-40 כפות ידיים עתיקות, ביחד עם עשרות עיגולים אדומים, מעין דיסקים מצוירים. על פי החוקרים נראה שאלו ממצאים עתיקים במיוחד. במיוחד מרשים הוא עיגול אדום שגילו מוערך ביותר מ-40 אלף שנה. יש חוקרים הרואים בו את ציור הקיר הקדום ביותר בתולדות האדם.
הנה הציורים הקדומים ביותר שנמצאו באירופה - במערת אל קסטיו בספרד:
http://youtu.be/74woCKzVEIc
ציור הביזון העומד:
http://youtu.be/FdbMAZgC7VA
במערות העתיקות הללו נולדה למעשה הגרפיקה - תקשורת חזותית, באמצעות ציורים, סמלים וכדומה:
https://youtu.be/-edCo-ZZIiE
כנראה שהאדם הקרו-מניון הוא הראשון בתולדות האנושות שממש צייר. בציורי מערות שנמצאו בצרפת נמצאו ציורים של בעלי חיים שאותם צדו אנשים קדמונים אלה. ההערכה של החוקרים היא שהם האמינו שהציורים יביאו להם מזל בשעת הציד.
מעריכים שהם יצרו צבעים פשוטים בעזרת אבקה שכתשו מסלעים צבעוניים וערבבו במים או בשומן של חיות שהם צדו. כנראה שמוטות עץ קטנים עם שיער של חיות היו המכחולים הראשונים, שנוצרו על ידם.
גם ציורי ידיים נמצאו במערות. כנראה שהם נעשו על ידי הנחת היד ונשיפה מסביבה של אבקה צבעונית על הקיר שהרטיבו לפני כן. בשביל הנשיפה הם השתמשו בצינורית חלולה, שאולי נעשתה מקנה של צמח או עצם חיה.
הנה ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר:
https://youtu.be/ZjejoT1gFOc
ציורי מערות בני 20 אלף שנה שהתגלו במערת לסקו:
https://youtu.be/QrOQiknOE9w
ציורי מערות ממערת שובה:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM
ובחיוך, הנה האמן הראשון בתולדות האנושות ומבקר האמנות הראשון...
http://youtu.be/W_v_ubcYsTI
זורק הדיסקוס הוא פסל שמציג אתלט יווני המטיל דיסקוס בתחרות שהייתה מתקיימת במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.
אנו מכירים את הפסל המפורסם בתור פסל שיש רומי מהתקופה הקלאסית, אך במקור הוא היה פסל ברונזה שפיסל האמן מירון.
פסל השיש שאנו רואים היום הוא העתק שנעשה בתקופה הרומית מהפסל המקורי. רק הוא שרד ולא הפסל המקורי עשוי הברונזה.
אגב, לא רבים יודעים שלצד זורק הדיסקוס הרומי האמיתי מסתובב בעולם פסל שהוא זיוף שלו.
מדובר בפסל שנמכר למיליונר אמריקאי, בתור עוד העתק רומי של הפסל היווני המדובר. תוכלו לזהות את הזיוף בזכות טעות גסה של הזייפן - ראשו של זורק הדיסקוס מביט בו קדימה ולא אל הדיסקוס, כמו בפסל המקורי.
תרגיל בילוש:
==========
היכנסו לגוגל תמונות ונסו למצוא אילו מהפסלים המצולמים של זורק הדיסקוס הם של הפסל המקורי ואילו הם של הפסל המזויף.
הנה סרטון על זורק הדיסקוס המפורסם:
http://youtu.be/OhJKDqZgNXg
ניתוח גדולתו של פסל זורק-הדיסקוס:
http://youtu.be/Cp55h-_F4Wk
הסבר על הפסל המודרני של "זורק הדיסקוס" מאת האמן סוי ג'יאנגואו שמתייחס לפסל העתיק:
http://youtu.be/UeLhz6TdS4k?t=6s
מהם אריחי דלפט ומוצרי הקרמיקה שלה?
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן. ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.
את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן. ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.
גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.
אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.
הנה אריחי דלפט בתצוגה קצרה של חברת התעופה ההולנדית KLM:
https://youtu.be/YR75c8mtGjk
כך מציירים את אריחי דלפט:
https://youtu.be/1Xh8HbrkBds
תערוכה של מאות "אריחי דלפט" עתיקים מצוירים במוזיאון תל אביב:
https://youtu.be/EqVZgDMMx9Q
ומעט מהקסם הכללי של דלפט:
https://youtu.be/OtJB_sd8H8Q
ואלה לא רק אריחים שנוצרו בדלפט:
https://youtu.be/U-FwHdAB40Q
כך יוצרים אותם:
https://youtu.be/VkuvDRJOa_o
ולסיום, כך מסבירה חברת התעופה לנוסעים את הוראות הבטיחות:
https://youtu.be/RGVlLZujgA4
העיר ההולנדית דלפט ידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה. אלו אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן. ההיסטוריה הארוכה של אריחי דלפט משתרעת על פני מאות שנים. האריחים הללו, כמו סוגי כלים מעוטרים נוספים, היו בשימוש רב בארמונות, כנסיות ובבתי עשירים בכל רחבי אירופה.
את אריחי הדלפט המסורתיים יצרו בעיקר בעיר דלפט שבהולנד, במהלך המאות ה־17 וה־18. מקורות ההשראה שלהם היו כלי קרמיקה שהובאו אז על ידי סוחרים מסין ומעט מיפאן. ההולנדים התפעלו אז מכלי החרסינה הסיניים. הם בחנו והחלו לחקות את האגרטלים, הכדים, המגשים וצלחות הפורצלן המעוטרים ומצויירים כל כך יפה. אך הכישרון עשה את שלו ודי מהר קיבלו האריחים והכלים המצויירים סגנון מקומי הולנדי. די מהר הם זכו לשם בכל אירופה ולשלל חיקויים משלהם.
גם נושאי הציורים הפכו לדברים שקשורים בחיים ההולנדיים של אז. ביניהם היו מוטיבים הולנדיים טיפוסיים ותיאורי יום יום. בלטו שם במיוחד ציורים של חיות, פרחים, בעלי מקצוע, משחקי ילדים, חיילים, פרשים, סירות, אוניות, נופים, יצורים מיתולוגיים, מלאכים וסצינות תנ"כיות.
אריחי דלפט זכו להערכה בכל רחבי אירופה. הם היו עשירים בדימויים ויפהפיים בעבודת העיטור הקפדנית של אמני דלפט. לצידם התפתחה תעשייה של כלי חימר לבנים ומזוגגים, המעוטרים בכחול. ואכן כיום, האמנים מייצרים פחות אריחים ויותר מכלי החימר המצויירים. האריחים העתיקים הפכו ליקרי ערך ונסחרים בסכומי כסף גבוהים מאד.
הנה אריחי דלפט בתצוגה קצרה של חברת התעופה ההולנדית KLM:
https://youtu.be/YR75c8mtGjk
כך מציירים את אריחי דלפט:
https://youtu.be/1Xh8HbrkBds
תערוכה של מאות "אריחי דלפט" עתיקים מצוירים במוזיאון תל אביב:
https://youtu.be/EqVZgDMMx9Q
ומעט מהקסם הכללי של דלפט:
https://youtu.be/OtJB_sd8H8Q
ואלה לא רק אריחים שנוצרו בדלפט:
https://youtu.be/U-FwHdAB40Q
כך יוצרים אותם:
https://youtu.be/VkuvDRJOa_o
ולסיום, כך מסבירה חברת התעופה לנוסעים את הוראות הבטיחות:
https://youtu.be/RGVlLZujgA4
מהי אמפורה?
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
איך נשמעה המוסיקה של ימי הביניים?
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
מוסיקת ימי הביניים העממית הייתה בחלקה הגדול מוסיקה קצבית ותוססת ובחלקה מוסיקה דתית חמורה ואיטית. מדובר בתקופה באירופה שבין נפילת האימפריה הרומית ועד לתקופת הרנסאנס.
רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה דתית ועסקה בתכנים דתיים. המוסיקה הדתית החשובה של אז הייתה מוסיקה גרגוריאנית, שכללה שירה איטית בקול אחד. מרבית המלחינים אז היו נזירים ומילות הלחנים הללו באו מהתנ"ך והברית החדשה.
המוסיקה החילונית נעשתה אז בעיקר על ידי אמנים נודדים שנקראו טרובדורים. הם נהגו לחבר ולשיר את שיריהם בעצמם, עם ליווי בכלי נגינה. שירי הטרובדורים היו שירים ששרו זמרים נודדים בימי הביניים - קראו עליהם באאוריקה בתגית "טרובדורים".
על אף שהתפתחו והשתנו מעט או מיוצרים מחומרים אחרים, מרבית כלי הנגינה של ימי הביניים קיימים עד היום. מכלי המיתר של התקופה, שהשתנו במבנה ומספר המיתרים, דרך האורגן שקיבל צורות שונות באזורים שונים בעולם ועד לחליל הצד שהיה אז עשוי מעץ וכיום הוא עשוי מכסף. גם הנבל מיוצר מחומר שונה, אך לא השתנה מאז. לעומתו חליל פאן לא השתנה, אם כי הוא איבד את חשיבותו מאז.
הנה שיר יין מימי הביניים:
https://youtu.be/9Kvy8b2IvHA?t=12s
הרכב שמנגן מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/D34HbFLFwpA
שיר יפה המשלב נגינה עם שירה נאה:
https://youtu.be/NPDCsi1mbhE
קטע אינסטרומנטלי מהמאה ה-14:
https://youtu.be/yzW1P_v6-to
ועוד מוסיקה עממית מימי הביניים:
https://youtu.be/6pEdfwqPFns
מהי אמנות הפיסול?
הפיסול (Sculpture) הוא יצירה בתלת-ממד שתוצאתה היא "פֶּסֶל". הפסל יוצר פסלים, שהם עבודות אמנות תלת-ממדית מאבן, מתכת, חימר ועץ ועד חומרים כמו שעווה, נייר וחומרים מגוונים אחרים.
טכניקות שונות משמשות לפיסול - מפיסול בחומר ושריפתו בתנור, פיסול בתבניות עם חומרים שיוצקים לתוכן, כמו מלט וגבס, ועד לפיסול בגריעה, באבן ובעץ - פיסול שבו הפסל "מוציא" מהחומרים הללו את "הפסל החבוי" שבתוכם. הטכניקה הזו מתפתחת עד לחציבה הישירה בחומר, טכניקה לא פשוטה שגדולי המאסטרים יצרו בה את גדולי הפסלים של תקופת הרנסאנס, הבארוק והעת העתיקה.
כמו תחומים רבים באמנות עבר הפיסול במאה ה-20 שינוי חד. טכניקות מודרניות חדשות שנוצרו במאה זו יצרו שינוי במושג ובתדמית של אמנות הפיסול. מה"רדי מייד" של תנועת הדאדא, דרך אמנות האדמה, אמנות המיצג, המיצב, הווידאו ארט ועוד - מגוון של תוצרים וחומרים חדשים נכנס לעולם הפיסול, כמו גם עבודות שנוצרו משילובי חומרים וטכניקות. כל אלה שינו את אמנות הפיסול. אם בעבר נחשב הפיסול הקלאסי לאמנות נצחית, כיום ברור שחלק מהפסלים ועבודות האמנות הפיסוליות שנוצרים, לא יישמרו לדורות הבאים.
הנה הפיסול הקלאסי מיוון ורומי העתיקות:
https://youtu.be/D9LzdpVi_cw
עבודתו של הפסל באבן:
https://youtu.be/WbLqrsHJEVc
תולדות הפיסול והשינויים שעבר לאורך התקופות:
https://youtu.be/BQ1FWKC_qxE
על תולדות הפיסול - מהפיגורטיבי ועד למופשט:
https://youtu.be/4eNX_xFt-sU
עבודות מודרניות של מודיליאני וג'יאקומטי:
https://youtu.be/aU_bi0Oihy4
פיסול מודרני ומופשט מהטייט מודרן בלונדון:
https://youtu.be/A5J6Qb11UHE
פסל מודרני שמפסל בעזרת תוכנה תלת-ממד בעץ לביד, סנדוויץ':
https://youtu.be/ui4e02Xwz94
פסל מספר על האמנות והפיסול הייחודיים שלו (מתורגם):
https://youtu.be/vJ66jv8ICjc?long=yes
וכמה פסלים מהמדהימים שנוצרו בעולם:
https://youtu.be/Jh5zfgoQOlo?long=yes
הפיסול (Sculpture) הוא יצירה בתלת-ממד שתוצאתה היא "פֶּסֶל". הפסל יוצר פסלים, שהם עבודות אמנות תלת-ממדית מאבן, מתכת, חימר ועץ ועד חומרים כמו שעווה, נייר וחומרים מגוונים אחרים.
טכניקות שונות משמשות לפיסול - מפיסול בחומר ושריפתו בתנור, פיסול בתבניות עם חומרים שיוצקים לתוכן, כמו מלט וגבס, ועד לפיסול בגריעה, באבן ובעץ - פיסול שבו הפסל "מוציא" מהחומרים הללו את "הפסל החבוי" שבתוכם. הטכניקה הזו מתפתחת עד לחציבה הישירה בחומר, טכניקה לא פשוטה שגדולי המאסטרים יצרו בה את גדולי הפסלים של תקופת הרנסאנס, הבארוק והעת העתיקה.
כמו תחומים רבים באמנות עבר הפיסול במאה ה-20 שינוי חד. טכניקות מודרניות חדשות שנוצרו במאה זו יצרו שינוי במושג ובתדמית של אמנות הפיסול. מה"רדי מייד" של תנועת הדאדא, דרך אמנות האדמה, אמנות המיצג, המיצב, הווידאו ארט ועוד - מגוון של תוצרים וחומרים חדשים נכנס לעולם הפיסול, כמו גם עבודות שנוצרו משילובי חומרים וטכניקות. כל אלה שינו את אמנות הפיסול. אם בעבר נחשב הפיסול הקלאסי לאמנות נצחית, כיום ברור שחלק מהפסלים ועבודות האמנות הפיסוליות שנוצרים, לא יישמרו לדורות הבאים.
הנה הפיסול הקלאסי מיוון ורומי העתיקות:
https://youtu.be/D9LzdpVi_cw
עבודתו של הפסל באבן:
https://youtu.be/WbLqrsHJEVc
תולדות הפיסול והשינויים שעבר לאורך התקופות:
https://youtu.be/BQ1FWKC_qxE
על תולדות הפיסול - מהפיגורטיבי ועד למופשט:
https://youtu.be/4eNX_xFt-sU
עבודות מודרניות של מודיליאני וג'יאקומטי:
https://youtu.be/aU_bi0Oihy4
פיסול מודרני ומופשט מהטייט מודרן בלונדון:
https://youtu.be/A5J6Qb11UHE
פסל מודרני שמפסל בעזרת תוכנה תלת-ממד בעץ לביד, סנדוויץ':
https://youtu.be/ui4e02Xwz94
פסל מספר על האמנות והפיסול הייחודיים שלו (מתורגם):
https://youtu.be/vJ66jv8ICjc?long=yes
וכמה פסלים מהמדהימים שנוצרו בעולם:
https://youtu.be/Jh5zfgoQOlo?long=yes
מהם אריחי אַזוּלֵז’וֹ?
קירותיה של תחנת הרכבת סאו בנטו (Sao Bento) שבפורטוגל, מעוטרים בציורים מרהיבים, המצוירים על אריחי קרמיקה בהירים. את קירות חלל אולם הכניסה לתחנה מקשטים לא פחות מ-20,000 אריחי קרמיקת אַזוּלֵז’וֹ. הציורים שעליהם, המתארים אירועים חשובים בתולדות פורטוגל, הופכים את התחנה הזו, שנבנתה על חורבותיו של מנזר קדום, לאחת היפות ובעיני רבים אף התחנה היפה בעולם.
ממש כמו העיר ההולנדית דלפט, הידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה, גם פורטוגל ידועה באַזוּלֵז’וֹש (Azulejos), האריחים המצוירים והאופייניים שלה.
האַזוּלֵז’וֹש הם אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן ולא פעם עם ציורי פרחים. שמם של האריחים המצוירים של פורטוגל, נודע בכל העולם כולו. הם נמכרים בכל פינה ודומה שאין מקום בערי פורטוגל, שבו הם לא נוכחים. מכנסיות, מנזרים וארמונות ועד בתים ובנייני ציבור, ישנים וחדשים, מפוארים ופשוטים - כאן תראו תמיד את גווני הכחול שעל הקיר המרוצף בהם.
לפורטוגל הגיעו האריחים הללו במאה ה-15, דרך ספרד והכובשים המוּרִים, שכבשו אותה ואת פורטוגל ובאו היישר מהעולם הערבי של צפון אפריקה, שבו נקראת אבן חלקה אזולאי. אבל בנוסף למקור הערבי, אריחי האזולז'ו ספגו השפעות תרבותיות וסגנוניות רבות. זאת בזכות היותה של פורטוגל אימפריה, בעלת מושבות וקשרי מסחר ותרבות ברחבי העולם. ההשפעות הללו גרמו לכך שלאריחי האזולז'ו נוספו אלמנטים רבים. זאת ביחס לסגנון המוסלמי המקורי, שהתבסס על צורות גיאומטריות. את הצבעוניות הכחולה, למשל, קיבלו אריחי האזולז'ו מהקרמיקה הסינית, ממש כמו שלקחה הקרמיקה המפורסמת של העיר דלפט שבהולנד. מיבשות אמריקה ואסיה נוספו לאזולז'ו הפרחים הרבים ובעלי החיים שמרבים להופיע על האריחים בפורטוגל.
הנה אריחי קרמיקת אזולז'ו
https://youtu.be/ZumdlxujMb0
כך מציירים אותם ביד:
https://youtu.be/47sE4kxXq5s
אריחי קרמיקת אזולז'ו בתחנת סאו בנטו שבעיר פורטו:
https://youtu.be/tUuHGccfdQ0
במוזיאון:
https://youtu.be/YsbBYybf_NY
ציירי הקרמיקה עובדים כך:
https://youtu.be/4877cB_j4ak
וללא מילים:
https://youtu.be/ft30_oVJsuQ
קירותיה של תחנת הרכבת סאו בנטו (Sao Bento) שבפורטוגל, מעוטרים בציורים מרהיבים, המצוירים על אריחי קרמיקה בהירים. את קירות חלל אולם הכניסה לתחנה מקשטים לא פחות מ-20,000 אריחי קרמיקת אַזוּלֵז’וֹ. הציורים שעליהם, המתארים אירועים חשובים בתולדות פורטוגל, הופכים את התחנה הזו, שנבנתה על חורבותיו של מנזר קדום, לאחת היפות ובעיני רבים אף התחנה היפה בעולם.
ממש כמו העיר ההולנדית דלפט, הידועה באריחי הקרמיקה המצוירים והמיוחדים שלה, גם פורטוגל ידועה באַזוּלֵז’וֹש (Azulejos), האריחים המצוירים והאופייניים שלה.
האַזוּלֵז’וֹש הם אריחי קרמיקה, מעוטרים להפליא, לרוב בגווני כחול לבן ולא פעם עם ציורי פרחים. שמם של האריחים המצוירים של פורטוגל, נודע בכל העולם כולו. הם נמכרים בכל פינה ודומה שאין מקום בערי פורטוגל, שבו הם לא נוכחים. מכנסיות, מנזרים וארמונות ועד בתים ובנייני ציבור, ישנים וחדשים, מפוארים ופשוטים - כאן תראו תמיד את גווני הכחול שעל הקיר המרוצף בהם.
לפורטוגל הגיעו האריחים הללו במאה ה-15, דרך ספרד והכובשים המוּרִים, שכבשו אותה ואת פורטוגל ובאו היישר מהעולם הערבי של צפון אפריקה, שבו נקראת אבן חלקה אזולאי. אבל בנוסף למקור הערבי, אריחי האזולז'ו ספגו השפעות תרבותיות וסגנוניות רבות. זאת בזכות היותה של פורטוגל אימפריה, בעלת מושבות וקשרי מסחר ותרבות ברחבי העולם. ההשפעות הללו גרמו לכך שלאריחי האזולז'ו נוספו אלמנטים רבים. זאת ביחס לסגנון המוסלמי המקורי, שהתבסס על צורות גיאומטריות. את הצבעוניות הכחולה, למשל, קיבלו אריחי האזולז'ו מהקרמיקה הסינית, ממש כמו שלקחה הקרמיקה המפורסמת של העיר דלפט שבהולנד. מיבשות אמריקה ואסיה נוספו לאזולז'ו הפרחים הרבים ובעלי החיים שמרבים להופיע על האריחים בפורטוגל.
הנה אריחי קרמיקת אזולז'ו
https://youtu.be/ZumdlxujMb0
כך מציירים אותם ביד:
https://youtu.be/47sE4kxXq5s
אריחי קרמיקת אזולז'ו בתחנת סאו בנטו שבעיר פורטו:
https://youtu.be/tUuHGccfdQ0
במוזיאון:
https://youtu.be/YsbBYybf_NY
ציירי הקרמיקה עובדים כך:
https://youtu.be/4877cB_j4ak
וללא מילים:
https://youtu.be/ft30_oVJsuQ
מה התגלה במערת שובה?
זה קרה בשנת 1994 כשהצעיר הצרפתי ג'אן-מארי שובה וחבריו גילו מערה ארוכה מאד ולא נגמרת, באורך של 2 קילומטרים. במערה שנקראה על שמו, מערת שוֹבֵה (Chauvet), יש ציורי סלע מהתקופה הפלאוליתית המאוחרת, כלומר מלפני 35 אלף שנה לפחות.
כשגילו את המערה, התקשו החוקרים להאמין שציורים כל כך מושלמים מבחינה אסתטית, נעשו בתקופה קדומה כל כך בהיסטוריה האנושית. הציורים האלה מעידים גם על מיומנות גבוהה של האמנים הקדמונים שציירו אותם וגם על יכולת התבוננות חדה בפרטים.
מאז שהתגלתה מערת שובה בשנת 1994 והסתבר שהציורים שבה הם מלפני יותר מ-30 אלף שנה לפני הספירה, היא הפכה למערה בעלת ציורי המערות, המפורסמת ביותר באירופה. רק גילוי המערה הספרדית "אל קסטיו", שציוריה עוד יותר עתיקים, הוריד במעט את העניין בה.
הנה תיאור של המערה והציורים שבה:
http://youtu.be/3OLaNtKoJFk
וציורי מערת שובה מקרוב:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=18s
זה קרה בשנת 1994 כשהצעיר הצרפתי ג'אן-מארי שובה וחבריו גילו מערה ארוכה מאד ולא נגמרת, באורך של 2 קילומטרים. במערה שנקראה על שמו, מערת שוֹבֵה (Chauvet), יש ציורי סלע מהתקופה הפלאוליתית המאוחרת, כלומר מלפני 35 אלף שנה לפחות.
כשגילו את המערה, התקשו החוקרים להאמין שציורים כל כך מושלמים מבחינה אסתטית, נעשו בתקופה קדומה כל כך בהיסטוריה האנושית. הציורים האלה מעידים גם על מיומנות גבוהה של האמנים הקדמונים שציירו אותם וגם על יכולת התבוננות חדה בפרטים.
מאז שהתגלתה מערת שובה בשנת 1994 והסתבר שהציורים שבה הם מלפני יותר מ-30 אלף שנה לפני הספירה, היא הפכה למערה בעלת ציורי המערות, המפורסמת ביותר באירופה. רק גילוי המערה הספרדית "אל קסטיו", שציוריה עוד יותר עתיקים, הוריד במעט את העניין בה.
הנה תיאור של המערה והציורים שבה:
http://youtu.be/3OLaNtKoJFk
וציורי מערת שובה מקרוב:
http://youtu.be/wZrZxyRBAlM?t=18s
מה הם ציורי הפרסקו?
ציורי פרסקו, או פרסקאות, הם תמשיחי קיר, ציורים בצבע, המצוירים על קיר או על תקרה - כשהטיח עודנו טרי.
מפני שציורי הפרסקו מצוירים על גבי טיח טרי, צריכים אמני הפרסקו המציירים אותם, לצייר במהירות ולסיים לפני שהטיח יתייבש.
מעבר לגודל המרשים של הציורים שנהגו לצייר כך, לציור על הטיח הלח שעל קירות הבניינים היו יתרונות.
אולי היתרון המרכזי שבהם הוא אורך החיים של הציורים. הציורים בטכניקת ה"פרסקו" משתמרים לאורך זמן ארוך הרבה יותר ולא מתקלפים כמו ציור על טיח יבש.
רבים מציורי הפרסקו צוירו על קירות כנסיות ומבני ציבור בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. ציור הפרסקו המפורסם ביותר הוא הציור "בריאת העולם" של מיכאלאנג'לו שעל תקרת הקפלה הסיסטינית, שבקרית הוותיקן ברומא.
הנה סיפורם של ציורי הפרסקו:
http://youtu.be/-prAIz0urTE
מלכת הפרסקו בעולם היא הקפלה הסיסטינית במדינת הוותיקן, עם פרסקו של רפאל, מיכאלאנג'לו ואחרים:
http://youtu.be/PEE3B8Fsuc0
כך נמכרים הפיגמנטים, המשמשים בין השארמלהכנת הצבע לפרסקו:
http://youtu.be/Icrm9sjjfkE
צייר פרסקו מודרני בעבודה:
https://youtu.be/7dZA4aFffLY
ויצירת פרסקו מודרני עם קישור לאינטרנט:
https://youtu.be/6wxT8hGquXY?t=13s
ציורי פרסקו, או פרסקאות, הם תמשיחי קיר, ציורים בצבע, המצוירים על קיר או על תקרה - כשהטיח עודנו טרי.
מפני שציורי הפרסקו מצוירים על גבי טיח טרי, צריכים אמני הפרסקו המציירים אותם, לצייר במהירות ולסיים לפני שהטיח יתייבש.
מעבר לגודל המרשים של הציורים שנהגו לצייר כך, לציור על הטיח הלח שעל קירות הבניינים היו יתרונות.
אולי היתרון המרכזי שבהם הוא אורך החיים של הציורים. הציורים בטכניקת ה"פרסקו" משתמרים לאורך זמן ארוך הרבה יותר ולא מתקלפים כמו ציור על טיח יבש.
רבים מציורי הפרסקו צוירו על קירות כנסיות ומבני ציבור בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. ציור הפרסקו המפורסם ביותר הוא הציור "בריאת העולם" של מיכאלאנג'לו שעל תקרת הקפלה הסיסטינית, שבקרית הוותיקן ברומא.
הנה סיפורם של ציורי הפרסקו:
http://youtu.be/-prAIz0urTE
מלכת הפרסקו בעולם היא הקפלה הסיסטינית במדינת הוותיקן, עם פרסקו של רפאל, מיכאלאנג'לו ואחרים:
http://youtu.be/PEE3B8Fsuc0
כך נמכרים הפיגמנטים, המשמשים בין השארמלהכנת הצבע לפרסקו:
http://youtu.be/Icrm9sjjfkE
צייר פרסקו מודרני בעבודה:
https://youtu.be/7dZA4aFffLY
ויצירת פרסקו מודרני עם קישור לאינטרנט:
https://youtu.be/6wxT8hGquXY?t=13s
מה נהגו אמני הרנסאנס לצייר?
אמנות הציור בתקופת הרנסאנס הביאה לציור את הריאליזם והרגש. כלומר, האמנים של הרנסאנס השתדלו תמיד להציג את דמות האדם ומושאי הציור בכלל, בצורה אמיתית כל הניתן, או במונח המקובל בעולם האמנות - בצורה ריאליסטית.
לשם כך הם השתמשו בשיטות חדשות, כמו המחשת העומק (פרספקטיבה) או החיקוי המדויק של האופן שבו האור הטבעי מוטל על דברים. ההתבוננות של ציירי הרנסאנס בעולם והחקר המתמיד שלו, אפשרו להם לתעד בציוריהם טוב יותר את המציאות.
ציירי הרנסאנס המרכזיים היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. בציוריהם הם ציירו דיוקנאות רבים של אנשים, נופים ותמונות שמתארות את סיפורי התנ"ך, אך הם עשו זאת באופן אחר לחלוטין מאמני ימי הביניים.
כי בעוד אמנות ימי הביניים לא ניסתה לדייק בייצוג המציאות והדגישה דווקא את הסמלים הדתיים של הנצרות, אמני הרנסאנס חזרו לריאליזם הקלאסי שאפיין את אמני העת העתיקה, אלו של יוון ורומי העתיקות, והחשיבו מאד את הקומפוזיציה, הסימטריה, הפרספקטיבה והאור.
ואכן, ההשפעות העיקריות על ציירי הרנסנס באו מאמנות יוון העתיקה ורומי העתיקה.
הנה אמני הרנסאנס:
https://youtu.be/ppgsOXjYZlE
סקירה על אמנות הרנסאנס:
https://youtu.be/xf2G2Il8crw
לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י למד את האנטומיה של גוף האדם:
https://youtu.be/jMTJD5hTx4U
ג'וטו די בונדונה, שהיה גם אדריכל, השתמש בחלל והחל את השימוש בפרספקטיבה:
https://youtu.be/3siMvDQkhoE
והנה תכנית חינוכית על רפאל (עברית):
https://youtu.be/G5y0EmxFme0?long=yes
אמנות הציור בתקופת הרנסאנס הביאה לציור את הריאליזם והרגש. כלומר, האמנים של הרנסאנס השתדלו תמיד להציג את דמות האדם ומושאי הציור בכלל, בצורה אמיתית כל הניתן, או במונח המקובל בעולם האמנות - בצורה ריאליסטית.
לשם כך הם השתמשו בשיטות חדשות, כמו המחשת העומק (פרספקטיבה) או החיקוי המדויק של האופן שבו האור הטבעי מוטל על דברים. ההתבוננות של ציירי הרנסאנס בעולם והחקר המתמיד שלו, אפשרו להם לתעד בציוריהם טוב יותר את המציאות.
ציירי הרנסאנס המרכזיים היו מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. בציוריהם הם ציירו דיוקנאות רבים של אנשים, נופים ותמונות שמתארות את סיפורי התנ"ך, אך הם עשו זאת באופן אחר לחלוטין מאמני ימי הביניים.
כי בעוד אמנות ימי הביניים לא ניסתה לדייק בייצוג המציאות והדגישה דווקא את הסמלים הדתיים של הנצרות, אמני הרנסאנס חזרו לריאליזם הקלאסי שאפיין את אמני העת העתיקה, אלו של יוון ורומי העתיקות, והחשיבו מאד את הקומפוזיציה, הסימטריה, הפרספקטיבה והאור.
ואכן, ההשפעות העיקריות על ציירי הרנסנס באו מאמנות יוון העתיקה ורומי העתיקה.
הנה אמני הרנסאנס:
https://youtu.be/ppgsOXjYZlE
סקירה על אמנות הרנסאנס:
https://youtu.be/xf2G2Il8crw
לצורך ציוריו, לאונרדו דה וינצ'י למד את האנטומיה של גוף האדם:
https://youtu.be/jMTJD5hTx4U
ג'וטו די בונדונה, שהיה גם אדריכל, השתמש בחלל והחל את השימוש בפרספקטיבה:
https://youtu.be/3siMvDQkhoE
והנה תכנית חינוכית על רפאל (עברית):
https://youtu.be/G5y0EmxFme0?long=yes
