עבודות האמנות של צמד האמנים הסביבתי "קריסטו", המורכב מהאמן הצרפתי ממקור בולגרי קריסטו יבשב (Christo Javacheff) ומבת זוגו ז'אן קלוד, הן מעניינות ביותר. אלה יצירות אמנות ענקיות מבד וחומרים דומים, עבודות שמוקמות לאורך מספר ימים.

במהלכן עוטפים בני הזוג כריסטו בניינים, אתרי טבע וחפצים באמצעות יריעות בד ענקיות שנקשרות מסביבם ומעליהם בחבלים. לאחר פרק זמן, שבו הם מסתירים או מכסים אותם, נחשפים שוב העצמים העטופים והיצירה אינה קיימת יותר. למעשה, היצירה היא לא העצם העטוף, אלא התהליך שכולל את ה"מופע" של ההקמה, התיעוד והפירוק שלו.

בני הזוג, שאגב נולדו בשתי יבשות שונות באותו יום בדיוק, החלו את הקריירה שלהם בעטיפת עצמים וחפצים קטנים בבדי פלסטיק, ביניהם רהיטים, זרי פרחים ושולחנות. השניים לא ניסו לתת מעולם משמעות לעבודתם האמנותית.

הם גורסים שעטיפת בנייני הענק המפורסמים נותנים נקודת מבט חדשה על נופי היום-יום שמקיפים אותנו ועל הקשר שבין מעשה ידי האדם לטבע שמסביבם. לטענתם, הבדים העוטפים בניינים מציתים את הדמיון האנושי ונוצרת סקרנות אצל המתבונן לגבי מה שמוסתר על ידם.

בנוסף הם מייצרים מוטיבים שונים בעצם העטוף, כמו משחקי אור, צל ונפח.

בין המבנים שנעטפו בידי כריסטו נמצאים הרייכסטאג הגרמני בברלין ב-1995 וגשר הפון נף שבפאריס.


הנה ז'אן קלוד מסביר כמה מהעבודות המרשימות שלהם:

https://youtu.be/oY-YVR4_aEc


"גדר הבד" באורך של חצי מייל שיצר הזוג בקליפורניה:

https://youtu.be/nBVpgN4JAsE


כך הם עטפו ב-1995 את הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני בברלין:

https://youtu.be/esiErDm62E4


"איים מוקפים" - עוד עבודה מופלאה של כריסטו:

https://youtu.be/UEecBz3CE7o


בסנטרל פארק בניו יורק הם בנו את "השערים":

https://youtu.be/DOqEX8P9cq0


הפרויקט הראשון של כריסטו, ללא אשתו שהלכה לעולמה, הוא "רציפים צפים" באגם באיטליה:

https://youtu.be/fJ20p1IXG4A


ומקרוב:

https://youtu.be/Le2yLan0o5Y

יצירתיות, מקוריות, שעשוע ומבט אחר על דברים של יום יום - האמן הבריטי המכונה סלינקאצ'ו (Slinkachu) הוא יוצר בריטי שמרבה להציב דמויות מזעריות על גבי ובסמיכות לאובייקטים שונים, לצלמם ולהעלות חיוך על שפתי המתבוננים בהומור האמנותי שלו.

האמן, ששמו האמיתי הוא סטיוארט פנטול, חי בלונדון ויוצר בסטודיו שלו מיצגים אמנותיים מיניאטוריים. לעתים הוא צובע דמויות קנויות ולא פעם הוא יוצר אותן מאפס. רבים מהמרכיבים של יצירותיו הוא בכלל מוצא בשיטוטיו בעיר.

לאחר מכן הוא בוחר היכן למקמם באנגליה ובעולם, מצלם ואז "זונח" אותם במקומם, מניחן לנפשן, לא מודע לגורלן. בין אם התגלו ונשמרו על ידי עובר אורח או פוספסו ונמעכו בנעליו של אחר.

גם אם מרבית האנשים לא מבחינים במיניאטורות שהוא מותיר, סלינקאצ'ו נרגש מעצם המחשבה על אותו אחד שיעבור וכן יבחין בדמויות שלו. במיוחד ילדים, הוא מעיד, נוטים להיות מרותקים מעבודותיו. הדמיון אצלם, אתם יודעים, עוד לא הוכחד עדיין.

בין המיני יצירות שהוא הותיר במקומו לאחר הצילום זכו חלק מהן לפרסום עולמי. רבים נתקלו ודאי ברשת בצילומים כמו אלה של האיש הזעיר הנאבק לשלוח מעטפה התקועה בחריץ תיבת הדואר, בנזירה המתפללת בחזית כנסייה העשויה מפחית של קוקה קולה, של גולש קליפת הקלמנטינה, של הנדנדה שעל ענף זעיר, של האיש הלכוד בתוך מסטיק לעוס, המבט אל מפל הבקבוק המשפחתי, זה שמנסה להיחלץ ממכסה הביוב או חבורת משכשכי הג'קוזי המיניאטוריים, שהג'קוזי שלהם הוא בעצם פקק של בקבוק.

בימי הסגר והבידוד של הקורונה, זכה לפרסום, כמחווה לאנשי המרפסות, צילום האיש הזעיר המנופף מהמרפסת, שצילם ב-2009.

בבסיס יצירותיו הזעירות והעדינות עומד המבט על האנשים הקטנים בעיר הגדולה. ממש כמו מי שנאבקים לשרוד בחיים האמיתיים, הוא מציב את הדמויות הקטנטנות שלו בנסיבות דומות, בהן הם מוקפים תמיד באנשים רבים, אבל עדיין בודדים, כמעט שקופים ואפילו אבודים.

בעבודתו סלינקאצ'ו משלב טכניקות ורעיונות שונות, מפיסול, אמנות רחוב וצילום, ועד אמנות מיצג ומיניאטורות.

את צילומיו המרהיבים והמקוריים הוא מרבה להעלות אונליין לרשת ואנשים אף משתעשעים בניסיונות לגלות את מיקומן. לא פעם הוא קיבל בתגובה צילום שהציג את המיצג שהותיר ושרד גם שבועות מספר לאחר הצילום.

רבות מעבודותיו מוצגות כיום בשלל מוזיאונים וגלריות בעולם. רבים מהם אף פורסמו בספרי האמנות שהוציא ושהפכו רבי מכר.


הנה עבודות המיניאטורה המצולמות של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/zrLBJDPHL_Y


סלינקצ'ו מספר ומראה כיצד הוא יוצר:

https://youtu.be/VqTSqUOHTtg


והאנשים הזעירים של סלינקצ'ו:

https://youtu.be/kRNDs1fsgnE

אמנות ברקוד (Barcode art) היא אמנות שמשתמשת במראה הקווים של הברקוד ליצירה אמנותית. יש יצירות ברקוד מעניינות, שעושים אמנים מודרניסטים. אחדים, כמו סקוט בלייק האמריקני, יוצרים לא מעט יצירות עם ברקוד, עם תפיסה אמנותית וחדשנות טכנולוגית רבה.


הנה דוגמאות של ברקוד שהפך ליצירות אמנות ברקוד:

https://youtu.be/QHoZN2MxwR8


אמן הברקוד סקוט בלייק:

https://youtu.be/OdIEwjLueAo


יצירת ברקוד בהשראת אנדי וורהול, מוביל זרם הפופ ארט:

https://youtu.be/a2M6tVUq0qc


אנימציית ברקוד:

https://youtu.be/jds1nYHHXpU


כך נראית יצירת ברקוד כשמתקרבים אליה מאד:

https://youtu.be/YY3Jp7hsOb4


ויש אפילו אמנות ברקוד לציפורניים:

https://youtu.be/3vNsPEn9GQI

הביאנלה של ונציה, או בקיצור "ביאנלה" (Biennale), הוא שמה של תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת מדי שנתיים בעיר ונציה שבאיטליה. הפירוש? - פירוש המילה "ביאנלה" באיטלקית הוא "דו-שנתי".

כבר שנים שהביאנלה נחשבת לאחת מהתערוכות החשובות והיוקרתיות בעולם האמנות. כל מדינה בוחרת לשלוח אל הביאנלה של ונציה את האמנים הבולטים ביותר שלה. האמנים הנשלחים יוצרים במיוחד לקראתה יצירות אמנות מיוחדות ולרוב משמעותיות בהתפתחותם האמנותית.


#איך הביאנלה פועלת?
למעט חלק קטן של התערוכה, המוצג באזור הארסנאלה, מארחת ונציה את הבינאלה בפארק ג'ארדיני, בעל 30 הביתנים הקבועים שמחזיקות מדינות מאז שנות ה-30. לחלקן ביתן קבוע אף על פי שהן לא במיוחד בולטות באמני האמנות המודרנית שבהן.

מכל מקום, כל מדינה קובעת איך יתנהל הביתן שלה. בדרך כלל המדינות השונות בוחרות באמן יחיד לייצגן במהלך התערוכה, או לפחות כמות זעירה של אמנים המציגים ביחד תערוכה עם נושא משותף.

בשולי הביאנלה אבל כחלק ממנה נערך בוונציה גם פסטיבל הסרטים של ונציה. במקביל נוהגת העיר גם לארח הצגות תיאטרון ומיצגים שונים.


#תולדות הביאנלה
קצת קשה להאמין, אבל הביאנלה הראשונה נולדה בשנת 1895 ובה דווקא התמקדו ב... עיצוב פנים. מתחילת שנות ה-20 התערוכה הופכת בינלאומית ובהדרגה מצטרפות מדינות רבות להציג בה.

בשנת 1938 החלו לחלק בביאנלה פרסים לאמנים ומדינות. אחרי הפסקה, במהלך מלחמת העולם השנייה, היא מתחדשת בשנות ה-50.

אבל העולם השתנה ובשנות ה-50 מתחילים להציג יותר ויותר יצירות אקספרסיוניות מופשטות.

הגל של הפופ ארט שוטף בשנות ה-60 גם את הביאנלה והמון יצירות ברוח זו הופעות שכיחות כאן. קוסאמה יאיואי משתחלת לתערוכה באופן לא חוקי ומחוללת כאן סערה. שנים רבות אחר כך היא תגיע בשיא התהילה, כנציגה אישה ראשונה של יפן וכל הביתן היפני מוקדש לה.

בשנות ה-70 מתחילים להציג אמנות פוסטמודרנית בביאנלה, תופעה שתלך ותתחזק בשנות ה-80. במקביל, תוגדל ההשתתפות של אמנים מאסיה בתערוכה והביא לה תהפוך לתערוכה העולמית המובילה בתחום האמנות העכשווית לסוגיה.


הנה עבודות מהביאנלה בוונציה:

https://youtu.be/kQlTuKk6rTM


עבודה על הבניין כולו:

https://youtu.be/4rLTbiuNRiQ


ראיון עם האמן קודי מהביתן הקוריאני:

https://youtu.be/q6IGvcmTfoU


הביתן הדני:

https://youtu.be/gcoYxRiUlV0


והארגנטיני:

https://youtu.be/IWZHZ288XvE

לעיתים קשה להאמין עד כמה יכול אמן להרחיק ולזעזע ועד כמה שכישרון יכול להיות משולב בפרובוקציה. דמיאן הירסט נחשב כבר שנים לילד הרע, מעורר המחלוקת והמוכשר של עולם האמנות המודרנית, או ליתר דיוק הפוסט מודרנית. הוא אלוף ביחסי ציבור והתקשורת מסקרת אותו באופן שמזכיר יותר כוכב רוק מאשר אמן חזותי.

"אם ובן מחולקות" של דמיאן הירסט היא יצירה מודרנית שבה הכניס הירסט פרה ועגל חתוכים לתוך אקווריומים מלאי פורמלין. המבקרים במוזיאון יכולים "לשוטט בתוך גופם" ולראות פנימה. זוהי דרכו של האמן המודרני להראות משהו מוכר בדרך חדשה.

זוהי עבודה של הירסט שממשיכה את יצירת הכריש בפורמלין המפורסמת שלו. גם בה הוא עסק במוות, כשהכניס כריש מת לתוך מכל של פורמלין, זעזע את הקהילה האמנותית ובתוך כך זכה לפרסום עולמי.

בשנת 2008 הצליח הירסט למכור 223 עבודות שלו במכירה פומבית אחת, שהפכה למכירה המצליחה בהיסטוריה של אמן אחד. הוא מכר בה בסכום דמיוני של 200 מיליון דולר. השיא הקודם היה של 20 מיליון דולר לאמן יחיד.


הנה סקירה על דמיאן הירסט:

http://youtu.be/sRdpV7GqtrA


תערוכה שכוללת את "אמא ובן מחולקות" של דמיאן הירסט:

http://youtu.be/wk-Mbw7BTeI


עבודת הכריש שלו:

http://youtu.be/uDuzy-t7GDA


האמן מספר על יצירות שונות שיצר:

http://youtu.be/YWSb9QMlLoQ


מכירת השיא של עבודותיו ב-200 מליון דולר במכירה פומבית אחת והדיון שהיא יצרה על מחירי אמנות מודרנית ואמנות בכלל:

https://youtu.be/rCT-UL2M8Gc


ועבודה של הירסט בתלת מימד:

http://youtu.be/L1Co5D0ofe4?qr=yes

הברווזון הצהוב הענק שצף מאז שנת 2001 במימי נמלים שונים הוא פרי המצאתו של האומן ההולנדי פלורנטין הופמן. מדובר בברווז גומי ענק שהוא למעשה יצירת פופ ארט מוגדלת של הברווזונים שילדים בכל העולם משחקים בהם באמבטיה.

המסר של האמן הוא שמימי העולם הם האמבטיה של בני-האדם ועלינו לשמור עליהם היטב.

הברווזון הצהוב, שגובהו 15 מטרים ומשקלו כ-500 קילוגרם והוא ניצב על דוברה ששוקלת 10 טון ונועדה למנוע את סחיפתו ברוח.


הנה סרטון של הברווז הענק הצהוב והצף במימי הנמל של הונג קונג:

http://youtu.be/rSo5MqQVwCY


והברווז הצהוב הענקי מגיע לפיטסבורג ארה"ב:

http://youtu.be/affuETWhCPE

ג'ף קונס (Jeff Koons) הוא אולי אמן הקיטש המוכר בעולם וללא ספק אחד האמנים המודרניים המפורסמים בעולם. האמן, שהיה בעבר מנהל השקעות והחליט להיות אמן, מציג בעבודותיו תמיהות ואולי אף ביקורת על תרבות הצריכה והאסתטיקה שמקיפים אותנו. בעבודותיו הוא מצביע על ההרגל שלנו לקבל כמובן מאליו כל מיני דברים וחפצים שהאסתטיקה זועקת מהם, אבל אנחנו לא מבחינים בה.

מצד שני, קונס הוא אמן שיווק בלתי-נתפס שיודע לייצר עבודות שימשכו תשומת לב בינלאומית. הוא מצליח שוב ושוב לזכות בכותרות ענק בכל אמצעי התקשורת ושמו עולה שוב ושוב והפך אותו לאחד האמנים העשירים בתולדות האמנות.

יש שמבקרים את האמנות שלו ורואים בו משווק מצוין ולא דווקא אמן מוצלח, מישהו שהחליף מסחר במניות בתחום רווחי הרבה יותר - אמנות מודרנית ומכניסה במיוחד. אחרים רואים בו יוצר מוכשר ובעל תפיסה אמנותית פוסט-מודרנית מוצקה, שעומד לצד יוצרים גדולים כמו דמיאן הירסט, אנדי וורהול ואחרים.


הנה ג'ף קונס מציג את עצמו:

http://youtu.be/jJLneVEmgu8


עבודותיו מוצגות במוזיאון בילבאו שבספרד:

http://youtu.be/FfHLluhVkkw


כך הוא עובד:

http://youtu.be/nNb4Z-yzzCo


עוד מעט על הקונצים של קונס:

http://youtu.be/oN_kxFmznhY


מצגת וידאו של רבות מעבודותיו:

http://youtu.be/SXgi_CQQ8sI


וסרט ארוך על האמן השנוי במחלוקת ועל דרכו כאמן:

https://youtu.be/-27B8gngS4g?long=yes

בגיל 90 הציירת היפנית יאיואי קוסאמה (Yayoi Kusama) היא האמנית המצליחה ביותר ביפאן והאמנית היפנית המפורסמת והמצליחה ביותר בעולם.

יש לה מיליוני מעריצים באינסטגרם והתורים לתערוכות של עבודותיה האמנותיות ארוכים משל מרבית האמנים החיים כיום.

ציור שלה נמכר במחיר של כמעט 6 מיליון דולרים החזיק במחיר שיא לאמנית חיה. גם ציוריה האחרים נמכרים במחירי עתק, מה שיוצר לחשבון הבנק שלה עומס אדיר של הון, שלא ברור אם יש לה בכלל מה לעשות בו כרגע.

כי תולדות חייה של יאיואי קוסמה הם מפתיעים ומורכבים לא פחות מהיצירות המיוחדות שלה.

בראש ובראשונה הוא קשור במוסד לחולי נפש שבו היא מאושפזת.

יאיוי נחשבת לבעלת סגנון יחודי ונדיר, שכן היא יוצרת ציורים המורכבים תמיד מהמוני נקודות, אותן מציירת אחת אחת על הבד. לא רבים היו נשארים שפויים אחרי עבודה כל כך קשה ומדויקת, אבל קוסאמה יאיוי חייבת את יצירותיה דווקא לעובדה שהיא אינה שפויה.

ציוריה האובססיביים והמדהימים ניתנים לביצוע בזכות מחלת הנפש שלה. המחלה התגלתה לראשונה בימי ילדותה, בזמן מלחמת העולם השנייה. היא ראתה אז חזיונות כמו פרחי סיגליות שהיו בעלי פנים אנושיות המשוחחות עימה ודמיינה לראות אז כיצד החדר נעטף ומתמלא בהן.

בילדותה נהגה אימה, אישה מרירה וקשה איתה, לצבוט אותה ולהשאיר על עורה סימני נקודות ועיגולים רבים. הנקודות הללו יהפכו לסימן ההיכר שלה ומקור הקסם של אמנותה. היא מכנה אותן "נקודות הפולקה" ואומרת שהן סמל של אהבה לנצח ומסמלות את המעגל של האדמה, השמש והירח.

יאיוי מתגוררת בהסכמתה כבר יותר מ-30 שנה בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו ושם היא גם יוצרת. יש לה בבית החולים סטודיו והיא חשה שם בטוחה מאד. כך גם בחיבור הטבעי שהיא עושה בין אמנות לעיצוב אופנה.

כבר בשנות ה-60 היא עיצבה מוצרי אופנה ויצרה מותג משלה, בשם "חברת העירום". גם כיום היא מעצבת בגדים, בשיתוף פעולה מצליח מאד עם בית האופנה לואי ויטון.


הנה עבודותיה של קוסאמה יאיואי מוצגות בתערוכות היוקרתיות בעולם:

https://youtu.be/8-XR6MxkDTs


יאיואי קוסמה בעבודה:

https://youtu.be/rRZR3nsiIeA


פרויקט שעשתה במוזיאון הטייט מודרן בלונדון ובו חדר לבן כוסה במיליוני מדבקות עגולות על ידי הקהל:

https://youtu.be/-xNzr-fJHQw


התיקים האופנתיים שהיא יוצרת עם לואי ויטון מכילים את נקודות הפולקה הידועות שלה:

https://youtu.be/nz2nen1Gtlg


וילדים מגיבים לעבודותיה של קוסאמה:

https://youtu.be/Z4OhwL7WyHg

הבננה (Banana duct taped to wall) שנמכרה במוזיאון במיאמי היא אחת היצירות המעניינות ביותר של האמנות העכשווית. היצירה נוצרה בידי אמן בשם מאוריציו קאטאלן (Maurizio Cattelan), אמן מצוין שנתן לה בתבונה והומור לא קטן את השם "הקומדיאן" (The Comedian).

היצירה הזו נתלתה באירוע התערוכה העצום Art Basel, שמתקיים במיאמי בכל שנה ושיש לו שם עולמי. באירוע הזה מוצגות מאות ואף אלפי יצירות, חלקן ענקיות, מושקעות, עתירות כשרון ותחכום בהרבה מבננה על קיר. בכל זאת, בתוך שעות ספורות הפכה הבננה על הקיר לסנסציה מטורפת. ההמונים שהגיעו לתערוכה נהרו לחדרון שבו היא הוצגה והצטלמו איתה בהמוניהם.

כמובן שהאינסטגרם והרשתות החברתיות האחרות עשו את עבודתן ורבים נוספים נהרו לראות את הפלא. בננה שתלויה על קיר ונמכרת ב-5 עותקים, 2 מהם ב-120 אלף דולר, השלישי ב-150 אלף ועוד שני עותקים מיוחדים שמר האמן לאנשים מיוחסים ששילמו סכומים לא ידועים אבל ככל הנראה גבוהים עוד יותר.

הצלחה מסחררת ליצירה שכל ילד יכול היה ליצור, לא? - כן. אבל אף אחד לא חשב עליה קודם ואיש לא היה מספיק מכובד ונחשב כאמן, כדי לקבל במה מכובדת כל כך ליצירה שכזו.

אבל רגע, מה קנו הרוכשים? - נתחיל במה שהם לא קנו. זו לא הבננה ולא סרט ההדבקה שחיבר אותה אל הקיר שהם קנו. הם אמנם קיבלו אותם כשקנו את היצירה, אבל את המחיר העצום הם שילמו עבור הרעיון שעומד מאחורי היצירה המשונה והמדליקה הזו. הם קיבלו תעודת מקור של היצירה, המאשרת שזו אינה סתם בננה ושסרט ההדבקה אינו סתם סרט הדבקה. התעודה מוכיחה שהם קנו את הרעיון מהמקור שלו - האמן היוצר עצמו. מבחינתם זה שווה בהחלט 150 אלף דולר. היצירה המדוברת כל כך היא שלהם ולא של אחרים.

בעתיד, אגב, הייו בטוחים ששווייה של הבננה יעלה ויאמיר עוד יותר.

אגב, הסיפור לא הסתיים בכך. במהלך התערוכה הסיר אמן מיצג אמריקני ממוצא גיאורגי, ששמו דיוויד דטונה, את הבננה מהקיר ואכל אותה. הנהלת התערוכה היוקרתית והנחשבת שמה בננה חדשה על הקיר וגרשה אותו מהתערוכה אך לא נקטה נגדו צעדים, מכיוון שהוא הבהיר שאכילת הבננה הייתה מיצג אמנותי שלו.

הצעדים שלא ננקטו כנגד האמן הרעב הוכיחו שאכן היצירה היקרה היא ממש לא הבננה וסרט ההדבקה שלה, אלא הרעיון שעומד מאחריה והעניין שהם עוררו. מכאן שכל בננה וכל סרט הדבקה יוכלו להחליף מבחינת בעלי היצירה, את הבננה המקורית, כמו שכל שחקן טוב יכול לשחק את "רומיאו ויוליה" וכל כנר איכותי יכול לנגן את הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון.

אז בתיאבון ואת הקליפות... אולי תשמרו ויום אחד תעשו מהן יצירה?


הנה דיווח על היצירה ועל אכילת הבננה:

https://youtu.be/RV3yyjw0OQ0


תגובות המבקרים ליצירה:

https://youtu.be/WsXmohQcbtQ


האמן "הרעב" שאכל את הבננה במוזיאון:

https://youtu.be/jp5B7llEGGQ


וסיפור הבננה שנמכרה במיאמי:

https://youtu.be/so8sB25IL4o?long=yes

העבודה "כלב עשוי בלונים" (Balloon Dog) היא יצירה מודרנית של האמן ג'ף קונס. זהו פסל של כלב בלון שעשוי בעצם מתכת בגובה 3 מטרים. הכלב העשוי מפלדת אל-חלד ומצופה בצבע שקוף ובוהק, מזכיר כמובן את פסלי הבלון דמויי הנקניק, שיוצרים אמני יום-הולדת ומפעילי מסיבות למול עיניהם המשתאות של ילדים והוריהם..

דווקא הגדלתו של כלב הבלון לממדי ענק והעמדתו במוזיאון הופכת אותו למעניין ואנשים מביטים בו לפתע אחרת לחלוטין. אולי הם אפילו רואים לפתע עד כמה שכלבי הבלונים הללו הם יפים.. אבל מבקרים שונים ראו בו עבודה מטעה.. היו מהם שטענו שהוא נראה תמים, אך הוא מסתיר סטיות ורעיונות אחרים לחלוטין, משנראה במבט ראשון..

הכלב מבלונים הוא למעשה אחד מסדרה של 5 פסלים זהים בצבעים שונים. יש שהוא בצבע זהב ויש שהוא מגנטה, ורוד, כחול או אדום דווקא.. ואולי הוא כתום כמו הכלב שנמכר לאספן פרטי במחיר שיא לעבודה של אמן שעדיין חי, מחיר של כמעט 60 מיליון דולר!

אז אולי שווה להתאמץ מעט ולהגדיל לתערוכה הבאה שלכםעצמים שבאופן רגיל נמכרים במחיר של 5 דולר ברחוב?


הנה סיפורו של הכלב הכחול ורעיון סדרת כלבי הבלונים של קונס:

http://youtu.be/Rmo7jdbPFic


הרחבה של הכלב עשוי הבלונים של ג'ף קונס:

http://youtu.be/dYahe1-isH4


קונס מספר שרצה ליצור בכלב הבלון משהו גדול שייזכר וישרוד, כמו הסוס הטרויאני:

http://youtu.be/DCh6pIuNkfw


ופגישה במוזיאון עם יצירותיו של מי שיצר את היצירה היקרה בעולם לאמן חי (עברית):

https://youtu.be/ZZi7fk3KCXQ

הצלם האמריקני ספנסר טוניק מקדיש את חייו ליצירת צילומי מיצג המוניים של אנשים בעירום. הוא עושה זאת במקומות מגוונים, בטבע ובערים, ובונה בצילומיו מיצגים גדולים שבהם הגוף העירום הוא חומר היצירה או מרכיב פיסולי.

בכל מקום שבו הוא מצלם כיום, מגיעים אלפי אנשים כדי להשתתף בצילומים שהוא עורך ובחלק מהמקומות, כולל ישראל, גם משלמים על הזכות להצטלם מולו.

במקסיקו השתתפו 18 אלף אנשים בצילומים שלו!

בשנים הראשונות הוא נעצר בכל פעם שצילם בערים שונות באמריקה, בשל ההתערטלות (הסרת הבגדים בציבור) שגרם למצולמים שלו, אבל כיום הוא אמן מוערך ומוכר והוא מתקבל בכבוד בכל מקום שאליו הוא מגיע.

סרטונים על ספנסר טוניק וצילומיו כוללים עירום אמנותי אך מוגבלים לצפייה בגיל מתאים.

אמנים מודרניים יוצרים אמנות בשלל צורות ורעיונות. הביטוי העצמי והמקוריות הם ללא גבול באמנית ופעמים רבות עולים רעיונות לא צפויים כדי ליצור אמנות.

למשל אמנית הקיא המודרנית מילי בראון. זוהי אמנית מיצג ויוצרת וידאו ארט שיוצרת אמנות מהבטן, תרתי משמע.

בראון שותה ואז מקיאה צבעי מאכל בגוונים שונים. ההקאות הללו נעשות על קנווסים, בדי ציור או על שמלות לבנות ועוד. לאחר שהיא מקיאה עבודה ומסיימת אותה, העבודה מצורפת למכלול עבודותיה ומוצגת בתערוכות וגלריות נחשבות בעולם.

לא פעם מוכרת מילי בראון את היצירות הצבעוניות שלה לאספני אמנות ומוזיאונים לאמנות חדישה. אלה מגלים עניין בדרך הביטוי המרתקת שלה, שנצבעה על קנווסים שעליהם זוהרים כתמי הקיא הצבעוניים כל כך.

אין ספק שכמו אמנים מודרניים אחרים, בראון בתורה מעמידה גם היא למבחן את השאלה הרגילה לגבי גבולות האמנות. יש מבקרים זועמים אבל מילי בראון מוכרת את ציורי ההקאה שלה באלפי דולרים והעניין בה הולך וגובר.

מעבר לעניין שהיא זוכה לו בחוגי האמנות, היא גם זכתה לפרסום בינלאומי כשכוכבת הפופ ליידי גאגא שיתפה איתה פעולה בקליפ מתגרה (כרגיל) שלה.


הנה מילי בראון האמנית המקיאה בעבודה:

http://youtu.be/V-qKjyHuffE


הקאה על קנווס:

http://youtu.be/LxdaBiWX4uQ


ראיון עם האמנית על עבודות הקיא האמנותי שלה:

http://youtu.be/mVNihRFZ8k8


ועבודת קיא מ-2012 בה היא מביעה דעה פוליטית במיצג של בובה בתיבת נגינה המשתנה מול עינינו:

http://youtu.be/x4h3OPUSbCw

טרנס אם טוטם (Trans Am Totem) הוא שמו של אינסטליישן, עבודת מיצב, של האמן מרקוס בואוקוט (Marcus Bowcott), שהוצבה ברחובות העיר ונקובר, ליד גשר ג'ורג'יה, כחלק מהביאנלה, המוזיאון הפתוח של העיר.

המיצב הוא הצבה בחלל של גופים פיסוליים, שבניגוד לציור או לפסל, אינם מועברים מהסטודיו אלא נבנים בחלל שבו הם יוצגו. מיצבים צומחים בדרך כלל מרישום.

המיצב הזמני הזה, של "טרנס אם טוטם", הוצב בעיר ונקובר שבקנדה בשנת 2015. העבודה, בגובה של כ-10 מטרים, היא סוג של טוטם מודרני, שעליו הוצבו 4 מכוניות מחוצות, זו על גבי זו.


הנה האינסטליישן Trans Am Totem:

https://youtu.be/gQn7fOu0QUI


התוצאה של הצבתו:

https://youtu.be/6dVgzN5xSlQ


וכך הציבו את המיצב במקומו:

https://youtu.be/RuxhKkRbbsA

בנייה בלגו הוא אחד התחביבים האהובים שיש.

נתן סאווייה, אמן מניו-יורק, מפסל פסלים רבים מלבני לגו קטנות. סאווייה יוצר מלבני הלגו פסלים רבים וכיום הוא מציג תערוכה בינלאומית של פסלי לגו בכל העולם.

כמו כולנו, שיחק האמן בלבני לגו מגיל צעיר מאד. אך באותו הגיל החל נתן סאווייה גם לפסל בלגו. הוא הפך לאמן כה מעניין ומרתק שכיום הוא מאמני תרבות הפופ המוכרים בעולם.


הנה האמן נתן סאווייה בסטודיו שלו עם פסלי הלגו שיצר:

http://youtu.be/dLfEz1dMKew?t=3s


הילוך מהיר של האמן ועוזריו בונים מ-87,500 לבנים של לגו את אחד מפסליו המרשימים:

http://youtu.be/pLA50Zrc10M?t=8s


מצגת וידאו של רבים מהפסלים של נתן סאוויה:

http://youtu.be/gZYWwJbcPDg


וסרטון התערוכה של פסלי הלגו של נתן סאווייה:

http://youtu.be/KA-aGYKj2HA?t=4s