בסוף המאה ה-19 התגלתה הקלֶמֶנטינה (Clementine) באלג'יריה, על ידי האב קלמאן רודייה, כומר צרפתי שישב באלג'יריה בתוקף תפקידו בהפצת הנצרות. על שמו של קלמאן נקראת הקלמנטינה עד היום.

האגדה מספרת שרודייה הוא שטיפח את הקלמנטינה ויצר אותה מהכלאה בין מנדרינת הטנג'רין הים-תיכונית לבין חושחש, אותו עץ הדר שאמנם הפרי שלו אינו אכיל, אבל הגזע שלו משמש כבר אלפי שנים בתור "כנה", כלומר בסיס שעליו מבצעים הרכבה של עצי הדר. החוקרים והיסטוריוני המזון, מאידך, סבורים שחלקו של קלמנט רודייה היה רק בגילוי הפרי ובפרסומו בעולם ושההכלאה בין הזנים נעשתה במה שקרוי "מוטציה ספונטנית" וללא התערבות אנושית.

כך או כך, תרם הכומר הצרפתי רודייה לעולם את אחד הפירות האהובים והטעימים וכיום מהוות הקלמנטינות את אחד הפירות הנפוצים בעולם. טעמה המתוק-חמצמץ של הקלמנטינה וקילופה הקל ביחס לתפוז, הפכו אותה לפרי אהוב ופופולרי בעולם כולו. בהדרגה היא הלכה והחליפה את התפוז והמנדרינה שבאו מסין, בתור החטיף הבריא והנייד של פירות ההדר. אבל טעמה לא נחשב תמיד מוצלח במיוחד. עד שבאה קלמנטינת האור הישראלית...

הקלמנטינות מזן "אור" פותחו בארץ על ידי המהנדסים של מכון וולקני. הן משווקות בעולם בהצלחה רבה. הסיבה העיקרית להצלחה הרבה שלהן בעולם, היא היותן של ה"אור" הקלמנטינות הטעימות ביותר. זאת על אף שהן היקרות ביותר לצרכנים.

קלמנטינות אור מכניסות כיום למגדלים יותר מכל זן אחר של פרי הדר, כולל תפוזי השמוטי, אלו שפעם היו תפארת ענף ההדרים בישראל. כיום יש גם זני קלמנטינות נוספים כמו מיכל ונובה, אבל רבים רואים ב"אור" את זן הקלמנטינה הטוב בעולם.

עם זאת, הזן המוצלח הזה חשוף לאיומים מסחריים שונים, מזנים מתחרים, זולים יותר וכאלה שמשתפרים כל העת. גם הפרות וגניבות של הפטנט, פגעו מעט בשיווק של זן האור, כשכמה "תיירים" מספרד גנבו ענף מפרדס ישראלי והפכו אותו לפרדס מניב בספרד.

הפרדס, שהתגלה במקרה, הפך למקרה משפטי ידוע. תוצאותיו היו תשלומי תמלוגים עצומים למכון וולקני, פרסום עולמי לזן המשובח שנוצר כאן ויצירת מגוון של הסכמים לגידולו בעולם, שמכניסים סכומי כסף ניכרים למפתחי זן האור. אולי זה סוג של טוויסט מתוק על מה שנקרא "להפוך את הלימון ללימונדה..."


הנה הקלמנטינה:

https://youtu.be/LAnMegb6ttU


כך מקלפים קלמנטינה:

https://youtu.be/6yg65ZUJQZs


הבדלים בין קלמנטינות למנדרינות:

https://youtu.be/IMzo3fP2wXU


פיסול מקלמנטינות:

https://youtu.be/_OfSUeI_2nc


רגע עם להקה שנקראת קלמנטינה ושרה מחרוזת משיריו של אגדה ישראלית אחרת - אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/hG4kfcR2vVA


וסרט תיעודי על גידול הקלמנטינות בספרד:

https://youtu.be/85LTqTIJGXc?long=yes

שבטי הטוארג הם שבטים עתיקי יומין שחיים במדבריות מערב וצפון אפריקה. מדובר באוסף שבטי רועים נודדים, שמקורם לא ברור לחלוטין, אך הם חיים במדבר סהרה ולמעשה הם מלכי המדבר הזה. אין שיירה שתעבור בו בלי רשותם.

בגלל צבע עורם, הבהיר בהרבה מזה של המקומיים, שבט הטוארג מהסהרה מכונים "הלבנים". לא ברור בדיוק מהו מקורם של הטוארג, שחיים במדבר השייך לארצות טוניס, לוב ואלג'יריה. כיום הם מוסלמים, אך הסברות לגבי עברם נעות ממקורם כנוצרים קדומים ועד לגולים של שבטי היהודים האבודים.

לטוארג תרבות משלהם וגם כתב עתיק שנקרא טיפינאר, אשר שימש אותם במשך מאות שנים. בניגוד לשאר המוסלמים, בטוארג דווקא הגברים הם שמכסים את פניהם, בעוד הנשים הולכות בפנים גלויות.

סימן ההיכר שלהם הוא הצעיף הצבעוני שהגברים עוטפים בו את ראשיהם. בימי חג הצעיף החגיגי שלהם הוא בצבע כחול ומשום כך הצמידו להם האירופים שכבשו את היבשת את הכינוי "האנשים הכחולים של הסהרה".

בימות החול הגברים הטוארגים לובשים צעיפים בצבעים אחרים ופעמים רבות צעיפים לבנים.


הנה בני שבט הטוארג אנשי הסהרה:

http://youtu.be/nqwvnrZi6UY


אנשי המדבר שהם:

http://youtu.be/BNriU5WgB-E


הריקודים האופייניים לטוארג:

http://youtu.be/XFxz2_KCqg4?t=5s


וסרט תיעודי על אנשי המדבר של מדבר סהרה:

https://youtu.be/Mq4QhBLZXfY?long=yes