שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זו אכזבה?
אכזבה היא רגש או תחושה של מפח נפש, צער, או עצב גדול על שדברים שציפינו להם, לא קרו כמו שקיווינו. אנשים מתאכזבים מדברים רבים - מדברים שרצו שיקרה ולא קרו, מדברים שקרו ולא היו כמו שקיוו ומאנשים אחרים שעושים דברים שלא ציפו להם.
הנה מתיחה שבה ילדים קיבלו מהוריהם מתנה שלא רצו:
https://youtu.be/q4a9CKgLprQ?t=39s
סרט קצר על ילדה שנוחלת אכזבות:
https://youtu.be/GGJh7IqVjIo
וקורה שגם מטוסים מאכזבים ואפילו מאוד (עברית):
https://youtu.be/F8oOFsDSj74
מי הטיחה בדילן את השיר "יהלומים וחלודה"?
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
מי גילה את כף התקווה הטובה?
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפוטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
אכזבה
אכזבה היא רגש או תחושה של מפח נפש, צער, או עצב גדול על שדברים שציפינו להם, לא קרו כמו שקיווינו. אנשים מתאכזבים מדברים רבים - מדברים שרצו שיקרה ולא קרו, מדברים שקרו ולא היו כמו שקיוו ומאנשים אחרים שעושים דברים שלא ציפו להם.
הנה מתיחה שבה ילדים קיבלו מהוריהם מתנה שלא רצו:
https://youtu.be/q4a9CKgLprQ?t=39s
סרט קצר על ילדה שנוחלת אכזבות:
https://youtu.be/GGJh7IqVjIo
וקורה שגם מטוסים מאכזבים ואפילו מאוד (עברית):
https://youtu.be/F8oOFsDSj74
את השיר שהוא כנראה הכי טוב שלה, "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust), כתבה ג'ואן באאז כשיר מלא כאב ותסכול, לענק של מילים שזלזל במילותיה שלה ובכשרונה.
באאז כתבה את Diamonds and Rust בשנות ה-70, אל ועל בוב דילן. עשור לפני כן הוא היה בן זוגה. היא הייתה ידועה כמי שחידשה שירים רבים שלו. בשיר הזה זו היא שכתבה לו.
האגדה מספרת שבאאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא העריצה וגם שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה כראוי ואולי גם את אהבתה.
גם כשהם היו זוג זה לא היה שווה ביניהם. כי בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ואפילו לא נהג להזמין אותה להופעותיו.
הניגוד הגדול שבין היהלומים היפים והמושכים כל כך, לחלודה המזוהמת והדוחה נועד בשיר לחדד את ההבדלים, אולי אלה שבאישיותו של דילן או לפחות אלה שבהתנהגותו אליה - הפער שבין פסגתו האמנותית לשפל שבהתנהגותו.
וזה לא שהיא לא הצליחה באמנות שלה. במידה רבה, גם היא הפכה לסמל של תקופה. אבל אל מול דילן החווירו כל האחרים באותן שנים והאמת היא שבאופן מסוים זה נמשך עד היום. מי שכמעט מרגע הפריצה שלו לתודעה הציבורית זכה לכינוי "קולו של הדור", הפך לסוג של "אוורסט אמנותי", ענק של מילים ומכונה אנושית של שירי ענק פשוטים ונערצים אחד אחד.
היא מכנה אותו בשיר "אגדה מהרגע הראשון"ֿ, אבל, כאמור, מעבירה את המסר שגם אחד שיש לו תקשורת בינאישית לא פשוטה.
ככל הנראה השיר נולד לאחר שיחת טלפון שיזם הוא אליה, שנים אחרי שנפרדו. היא שרה לו על זה: "הנה מגיחה הרוח שלך..." וזה לא שהשתנה משהו... להיפך, היא מצאה את עצמה נפגעת שוב - שנים רבות אחרי שהוא כבר לא היה בחייה. או במילים שלה: "שומעת קול מוכר, מלפני כמה שנות אור, שמוביל הישר אל הבור".
אחרי זה, היא אומרת לו בשיר "שירתי עלובה, אמרת..."
התסכול מחוסר ההערכה שלו מעולם לא עזב אותה. שיחת הטלפון העירה אותו. מכל מקום, הכעס על הפרידה הישנה שלו ממנה הוא במידה רבה המנוע של המונולוג הקשה שהיא מפנה אליו בתוך השיר:
"שנינו יודעים מה זיכרונות יכולים להביא - יהלומים וחלודה".
השיר הזה נכלל לבסוף באלבום מ-1975, שזה יהיה גם שמו. ג'ואן באאז מסיימת אותו במשפט המצמרר "כן, אהבתי אותך יותר מדי. אם אתה מציע לי יהלומים וחלודה, את המחיר אני כבר שילמתי!"
כי במקום לתמוך ולעודד את בת זוגו, עוד כשהייתה כזו, הוא פגע ואולי אף רמס את כבודה. במקום יהלומים - היא קיבלה חלודה. וממשיכה לקבל.
השיר של ג'ואן באאז לבוב דילן, אהובה לשעבר:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
הוא לא האמין שזה קורה לו. זה עתה גילה רב החובל והנווט המצטיין את המעבר הנחשק מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס ההודי ובכך הגשים את חלומו של כל ספן אירופי, כשהצליח לפצח את סוד המעבר מהמערב למזרח דרך צידה הדרומי של יבשת אפריקה. אך דווקא עכשיו מסרבים הקצינים שלו להמשיך בהפלגה אל עבר הודו ומאלצים אותו לשוב הביתה...
זה היה הרגע הקשה בקריירה של מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאש (Bartolomeu Dias). הוא ירדוף אותו שנים רבות ודיאש ירגיש שהשיבה הביתה לפורטוגל גזלה ממנו את התהילה שכה הגיעה לו. כשהגיע ל"כף התקווה הטובה" הוא היה זה שפתח את השער הימי אל המזרח, אך לא זכה להיות זה שימצא בהמשכו את המסלול הימי הישיר אל הודו.
ואכן, דיאש היה הספן האירופי הראשון שהקיף את "כף התקווה הטובה" שבדרום אפריקה. זה קרה בשנת 1488 והוא כמעט וקיפד את חייו וחיי הצוות במבצע הזה, כשסערה קשה כמעט והטביעה את ספינות הקראוול שהנהיג במסע. מששככה הסערה הוא שט צפונה ולהפתעתו גילה מצפון לו את חופי אפריקה. כך הבין שהגיע לקצה הדרומי של היבשת, מטרת המסע.
אם ימשיך בהפלגה מזרחה, הוא ידע, ממתינה לו אסיה כולה והודו, ארץ התבלינים הכל כך מבוקשים באירופה. אבל אז בא המרד שבו אילץ אותו הצוות העייף והמפוחד, שחשש שזה עתה הגיע אל מעבר לסוף העולם, לשוב הביתה לפורטוגל.
דיאש חזר וזכה אמנם לכבוד, אך לא לתהילה. כשנכנסו ספינותיו של דיאש לנמל ליסבון עמד על הרציף כריסטופר קולומבוס. האחרון בדיוק הגיע לפורטוגל כדי לשכנע את המלך לממן מסע מערבה אל הודו. אך המלך הפורטוגלי סרב, לאחר שמצא דיאש את המעבר המזרחי אל הודו. בכך אילץ את קולומבוס לפנות אל מלך ספרד.
דיאש ניסה לתכנן את המסע הבא אל הודו. אך המלך הפוטוגלי שהתחלף, העדיף לשלוח למסע הזה את וסקו דה גמה, מי שאכן ימצא את הדרך הימית להודו ויזכה בתהילה. דיאש המשיך לשוט בימים, אך יוקרתו נפגעה ו-12 שנים לאחר הגילוי ההיסטורי שלו, הוא טבע ליד ברזיל, בספינה שבה היה קפטן מישנה.
כיום מוצב בכף התקווה הטובה מגדלור הנושא את שמו.
הנה סיפור תגליתו הגדולה של דיאש:
http://youtu.be/2t81wR8vOi4
סיפורו חייו של ברתולומיאו דיאש בקצרה:
http://youtu.be/--lNkdr0s2M
סיפור מסעו לגילוי כף התקווה הטובה:
http://youtu.be/RDUY561LUH4
ומסלול מסעו המפורסם לכף התקווה הטובה:
http://youtu.be/bbtlIIlBbTw
