שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו העיצוב המופלא של מרכז התעופה TWA?
מרכז התעופה של חברת טי דאבל יו איי (TWA Flight Center) הוא אחד הבניינים המיוחדים בעולם ומעבודות תכנון המבנים המיתולוגיות של גאון האדריכלות הפיני-אמריקאי אירו סארינן (Eero Saarinen).
התכנון העתידני הזה הוא חלק מז'אנר אדריכלי עתידני שזכה לשם "אדריכלות גוגי".
קשה להחליט מה מדהים ויפה בו יותר - המבנה החיצוני, שנראה כמו ציפור ענקית הפורשת כנפיים, או הפנים המעוקל ומסוגנן כמבנה עתידני מרהיב ובלתי נתפס ביופיו ובתכנון הגאוני והמתוחכם אך פשוט שלו.
תשאלו את יוצרי הסרט המצליח "Catch me if you can" בכיכובו של לאונרד דה קפריו, שהמרכז הופיע בו.
האדריכלות של מרכז הטיסה ההיסטורי של TWA משנת 1962 הפכה אותו במהירות לאיקוני והוא זכה לכינוי "קתדרלת התעופה". המתכנן סארינן, אגב, לא זכה לראותו גמור כי שנה קודם לפתיחה הוא הלך לעולמו.
עם השנים פשטה TWA את הרגל וחדלה לפעול. גם חברת התעופה טרנס וורלד איירליינס שקנתה והשתמשו במבנה המופלא אחריה לא שרדה. אחריה הפך המסוף שליד טרמינל 5 בנמל התעופה הניו-יורקי ג'ון פ. קנדי למקום רדום וכמעט מת.
18 שנה אחר כך, המהפך הגיע. בשנת 2019 הפך מבנה מרכז התעופה TWA לבית מלון יוקרתי נוסטלגי. המלון שנפתח אז החליף את מה שכונה "קתדרלת התעופה" אבל שמר על כל הסממנים המקוריים שלו וכיבד את מורשת התעופה של חברת התעופה המיתולוגית שסארינן כה התאמץ לכבד.
העיצוב של המלון הוא בסימן רטרו שיק אלגנטי ומוקפד במיוחד. המון סממנים ופריטים של TWA עליה השלום, כמו גם חלל המלון, המשופע ברהיטים הקלאסיים והאייקוניים שתכנן סארינן. הם מקסימים לא פחות מהמבנים של אירו סארינן ומוצבים במלון הזה גם בחדריו הרבים.
משפצי המלון אף הגדילו והחנו על המסלול שלפניו מטוס TWA ישן ומשופץ, המשמש בתור הבר של המלון. עגלת הדיילים עוברת בין המבלים בו והם מזמינים את המשקאות והקוקטיילים, ממש כמו פעם באוויר. אגב, זה לא הבר היחיד ויש עוד 7 כאלה ו-6 מסעדות במלון, מהטובות שיש.
חמותנו הייתה אומרת על זה "שלא נדע חרפת רעב..."
הנה סיפורו של המסוף המיתולוגי שהפך למלון ברוח הסיקסטיז:
https://youtu.be/3uIA9eFSNzY
המלון שהחליף את "קתדרלת התעופה" של אירו סארינן:
https://youtu.be/xgKFdkZeYBg
בלוגר מסביר על המקום:
https://youtu.be/jX4N0Tg4MMk
ההיסטוריה של מרכז TWA לתעופה:
https://youtu.be/SYyJNexJb9Q
ביקור בתוך מרכז הטיסה של TWA:
https://youtu.be/Zq07DzJIA34
התקנת המטוס TWA שהיה לבר:
https://youtu.be/TTD8-rqFcak
וסרט תיעודי על המלון שהחליף את מסוף הנוסעים המיתולוגי של TWA (מתורגם):
https://youtu.be/h0NY-OCnm6c?long=yes
מהו כסא הטוליפ של סארינן?
מי לא מכיר את כיסא הטוליפ (Tulip chair), בעל המראה העתידני משנות ה-50?
את הכיסא הזה עיצב המעצב הפיני שחי בארצות הברית אירו סארינן (Eero Saarinen). הוא עוצב אז כפריט מתוך סדרת רהיטים ברוח "עידן החלל" בעיצוב של הפיפטיז והסיקסטיז - שנות ה-50, 60 של המאה ה-20.
כיסא הטוליפ הוכרז בשנת 1956 והופץ על ידי חברת Knoll האמריקאית. המעצב הפיני-אמריקאי סארינן סיפר פעם בראיון ל"טיים מגזין", שיצר אותו כחלק מסדרת רהיטים שנועדה לדבריו לנקות את הבית האמריקאי מאינספור רגלי הרהיטים שבו.
ואכן, זהו כיסא קשיח, ללא רגליים, המעוצב בקווים נקיים, מחוסרי זוויות ובעלי מראה מעוגל. הוא עשוי מחומרים שהחלו אז את הזינוק שלהם לתעשיית הרהיטים, כולל בסיס מסתובב עשוי יציקת אלומיניום צבוע, שמעליו מושב פיברגלס לבן הממשיך אותו כיחידה אחת. מעל המושב מותקן ריפוד עור או בד.
הקווים החלקים והקלאסיים של כיסא הטוליפ, בצד הצבע הלבן הבוהק האופייני לו כל כך, הקנו ל"כיסא הצבעוני" מראה עתידני שהפך לסימן ההיכר שלו. אחד הביטויים הבולטים לכך היה המקום המרכזי שניתן לו בסדרה "מסע בין כוכבים", בה הוא בלט בתור הכיסא של העתיד.
הנה כיסא הטוליפ מ-1956:
https://youtu.be/F6h-ODKIV98
פרטים על הכיסא המפורסם של אירו סארינן:
https://youtu.be/54zB-cRUcqo
סיפורו של מעצב כיסא הטוליפ:
https://youtu.be/zQKO00uE2hM
כיסאות טוליפ למכירה:
https://youtu.be/Cx_tQTAB8fY
וסגרת הרהיטים שלו, כולל השולחן המשלים:
https://youtu.be/rdgitye7zXk
מהי קשת השער של מיזורי?
קשת השער (Gateway Arch) שבסנט לואיס, היא קשת ענק, בגובה של 192 מטרים ועם מרחק זהה, בן 192 מטרים, בין שתי רגליה. הקשת האייקונית ועצומת הממדים הזו היא האנדרטה הגדולה באמריקה והיא מוכרת ברחבי ארצות הברית בתור "השער למערב".
הקשת, שממוקמת על הגדה המערבית של נהר המיסיסיפי, היא המבנה המוכר ביותר בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי, ארצות הברית. היא שער כניסה סמלי למערב ארצות-הברית ומוקדשת למתיישבים מהמאה ה-19, שהחלו בסנט לואיס את מסעם למערב ארצות הברית.
קשת מיזורי היא לא רק אנדרטה גדולה ומרשימה. היא גם חלק מאתר ההנצחה להתרחבות האמריקאית מערבה. במבנה התת-קרקעי שמתחתיה נמצא מוזיאון ההתרחבות למערב. עם יותר מ-3 מיליון תיירים בשנה, הקשת נחשבת לאחת מאטרקציות התיירות החשובות בארצות הברית.
הקשת מורכבת מ-71 חוליות נפרדות וחלולות, המחוברות זו לזו ונפגשות בחלקה העליון. החוליות תוכננו ויוצרו במפעל, בנפרד זו מזו, והובאו לאתר, כל אחת בשלב בו הורכבה לקודמתה במעלה הקשת. החוליות עשויות מפלדת אל-חלד, כשבתוך כל חוליה יש שכבת בטון ובמרכזה חלל. בחלל זו נעות כיום קרוניות, המשמשות כמעליות נוסעים ועולות אל תצפית תיירותית שנמצאת בחלל של חוליות הקשת העליונות.
את הקשת תכנן בשנות ה-60 האדריכל הפיני-אמריקאי אירו סארינן. הוא עשה זאת ביחד עם המהנדס האנסקארל באנדל, שתכנן את חוזק השלד של המבנה החדשני לזמנו והקנה לו את היציבות החשובה כל כך. בעקבות בניית הקשת זכו השניים לפרסום בינלאומי.
הקשת של סנט לואיס היא המבנה הגבוה ביותר בעיר והחוק העירוני אוסר לבנות בעיר מבנה יותר גבוה ממנה.
הנה קשת השער של סנט לואיס:
https://youtu.be/0Nxgzulb1ns
ממראות קשת השער של סנט לואיס:
https://youtu.be/iuKrsXLLaHU
וברקים בסערה שנראים מעבר לקשת:
https://youtu.be/dTjV_HmlH3Q
מה זו אדריכלות גוגי?
"אדריכלות גוגי" (Googie architecture) היא סגנון העיצוב האדריכלי של עידן החלל, הז'אנר המודרני של אמצע המאה ה-20.
בהשפעת אדריכלות ה"פופולוקס", סגנון זה הציג אדריכלות פוטוריסטי, עתידני, שהושפע מעידן החלל בעיצוב ומהעידן האטומי.
בתים ומבנים שנבנו בסגנון זה הפכו אייקוניים וחלק גדול מהם שומרו כמו שהם. התכנון העתידני שלהם הציג את הייחוד של הז'אנר האדריכלי חהעתידני הזה.
למרבה הצער, אחד המרכזיים שלא שרדו את הבולדוזרים הוא אותו בית קפה בהוליווד, ששמו היה "גוגי" והוא כבר לא קיים. בית הקפה הזה הוא שנתן לסגנון את שמו ותוכנן במקור על ידי האדריכל הנודע ג'ון לאוטנר.
בית הקפה גוגי נקרא על שם הכינוי של ליליאן ברטון, אשתו של הבעלים המקורי שלו, מורטימר סי ברטון. את השם "גוגי" נתן לו דגלאס האסקל, עורך המגזין "האוס אנד הום" (House and Home), כשראה ב-1952 את בית הקפה, עצר את המכונית והכריז "זו ארכיטקטורת גוגי!". מאמר שכתב בשם זה במגזין שלו השריש לתמיד את השם "אדריכלות גוגי" עבור הסגנון.
בין המבנים בסגנון גוגי ניתן למצוא את מרכז הטיסה של TWA, הטרמינל הראשי בנמל התעופה הבינלאומי של וושינגטון דאלס, את נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס ולא מעט מוטלים בסגנון גוגי שנבנו בארצות הברית באותה תקופה, כמו אלו שנבנו סביב דיסנילנד ואדריכלות הגוגי ב-Tomorrow land של דיסני.
הכירו עוד כמה דוגמאות מרתקות בז'אנר הגוגי בתגית "אדריכלות גוגי".
הנה אדריכלות הגוגי של המאה ה-20:
https://youtu.be/bxQY8b4FGBc
מאבק שלא הצליח נגד הריסת תחנת דלק בסגנון הגוגי:
https://youtu.be/3OMs01DqSIw
על בית הקפה הראשון והחדשני באדריכלות שעל שמו נקרא הסגנון:
https://youtu.be/F_9b-rjmGQI
הסבר על הסגנון ואיתור מבני גוגי:
https://youtu.be/-uZWFEe6z4w?long=yes
אדריכלות ז'אנר גוגי בלוס אנג'לס:
https://youtu.be/OhJVqYbspXc?long=yes
והקופי שופס העתידניים בסגנון החלל:
https://youtu.be/7731QdFHoos?long=yes
אירו סארינן
מרכז התעופה של חברת טי דאבל יו איי (TWA Flight Center) הוא אחד הבניינים המיוחדים בעולם ומעבודות תכנון המבנים המיתולוגיות של גאון האדריכלות הפיני-אמריקאי אירו סארינן (Eero Saarinen).
התכנון העתידני הזה הוא חלק מז'אנר אדריכלי עתידני שזכה לשם "אדריכלות גוגי".
קשה להחליט מה מדהים ויפה בו יותר - המבנה החיצוני, שנראה כמו ציפור ענקית הפורשת כנפיים, או הפנים המעוקל ומסוגנן כמבנה עתידני מרהיב ובלתי נתפס ביופיו ובתכנון הגאוני והמתוחכם אך פשוט שלו.
תשאלו את יוצרי הסרט המצליח "Catch me if you can" בכיכובו של לאונרד דה קפריו, שהמרכז הופיע בו.
האדריכלות של מרכז הטיסה ההיסטורי של TWA משנת 1962 הפכה אותו במהירות לאיקוני והוא זכה לכינוי "קתדרלת התעופה". המתכנן סארינן, אגב, לא זכה לראותו גמור כי שנה קודם לפתיחה הוא הלך לעולמו.
עם השנים פשטה TWA את הרגל וחדלה לפעול. גם חברת התעופה טרנס וורלד איירליינס שקנתה והשתמשו במבנה המופלא אחריה לא שרדה. אחריה הפך המסוף שליד טרמינל 5 בנמל התעופה הניו-יורקי ג'ון פ. קנדי למקום רדום וכמעט מת.
18 שנה אחר כך, המהפך הגיע. בשנת 2019 הפך מבנה מרכז התעופה TWA לבית מלון יוקרתי נוסטלגי. המלון שנפתח אז החליף את מה שכונה "קתדרלת התעופה" אבל שמר על כל הסממנים המקוריים שלו וכיבד את מורשת התעופה של חברת התעופה המיתולוגית שסארינן כה התאמץ לכבד.
העיצוב של המלון הוא בסימן רטרו שיק אלגנטי ומוקפד במיוחד. המון סממנים ופריטים של TWA עליה השלום, כמו גם חלל המלון, המשופע ברהיטים הקלאסיים והאייקוניים שתכנן סארינן. הם מקסימים לא פחות מהמבנים של אירו סארינן ומוצבים במלון הזה גם בחדריו הרבים.
משפצי המלון אף הגדילו והחנו על המסלול שלפניו מטוס TWA ישן ומשופץ, המשמש בתור הבר של המלון. עגלת הדיילים עוברת בין המבלים בו והם מזמינים את המשקאות והקוקטיילים, ממש כמו פעם באוויר. אגב, זה לא הבר היחיד ויש עוד 7 כאלה ו-6 מסעדות במלון, מהטובות שיש.
חמותנו הייתה אומרת על זה "שלא נדע חרפת רעב..."
הנה סיפורו של המסוף המיתולוגי שהפך למלון ברוח הסיקסטיז:
https://youtu.be/3uIA9eFSNzY
המלון שהחליף את "קתדרלת התעופה" של אירו סארינן:
https://youtu.be/xgKFdkZeYBg
בלוגר מסביר על המקום:
https://youtu.be/jX4N0Tg4MMk
ההיסטוריה של מרכז TWA לתעופה:
https://youtu.be/SYyJNexJb9Q
ביקור בתוך מרכז הטיסה של TWA:
https://youtu.be/Zq07DzJIA34
התקנת המטוס TWA שהיה לבר:
https://youtu.be/TTD8-rqFcak
וסרט תיעודי על המלון שהחליף את מסוף הנוסעים המיתולוגי של TWA (מתורגם):
https://youtu.be/h0NY-OCnm6c?long=yes
מי לא מכיר את כיסא הטוליפ (Tulip chair), בעל המראה העתידני משנות ה-50?
את הכיסא הזה עיצב המעצב הפיני שחי בארצות הברית אירו סארינן (Eero Saarinen). הוא עוצב אז כפריט מתוך סדרת רהיטים ברוח "עידן החלל" בעיצוב של הפיפטיז והסיקסטיז - שנות ה-50, 60 של המאה ה-20.
כיסא הטוליפ הוכרז בשנת 1956 והופץ על ידי חברת Knoll האמריקאית. המעצב הפיני-אמריקאי סארינן סיפר פעם בראיון ל"טיים מגזין", שיצר אותו כחלק מסדרת רהיטים שנועדה לדבריו לנקות את הבית האמריקאי מאינספור רגלי הרהיטים שבו.
ואכן, זהו כיסא קשיח, ללא רגליים, המעוצב בקווים נקיים, מחוסרי זוויות ובעלי מראה מעוגל. הוא עשוי מחומרים שהחלו אז את הזינוק שלהם לתעשיית הרהיטים, כולל בסיס מסתובב עשוי יציקת אלומיניום צבוע, שמעליו מושב פיברגלס לבן הממשיך אותו כיחידה אחת. מעל המושב מותקן ריפוד עור או בד.
הקווים החלקים והקלאסיים של כיסא הטוליפ, בצד הצבע הלבן הבוהק האופייני לו כל כך, הקנו ל"כיסא הצבעוני" מראה עתידני שהפך לסימן ההיכר שלו. אחד הביטויים הבולטים לכך היה המקום המרכזי שניתן לו בסדרה "מסע בין כוכבים", בה הוא בלט בתור הכיסא של העתיד.
הנה כיסא הטוליפ מ-1956:
https://youtu.be/F6h-ODKIV98
פרטים על הכיסא המפורסם של אירו סארינן:
https://youtu.be/54zB-cRUcqo
סיפורו של מעצב כיסא הטוליפ:
https://youtu.be/zQKO00uE2hM
כיסאות טוליפ למכירה:
https://youtu.be/Cx_tQTAB8fY
וסגרת הרהיטים שלו, כולל השולחן המשלים:
https://youtu.be/rdgitye7zXk
קשת השער (Gateway Arch) שבסנט לואיס, היא קשת ענק, בגובה של 192 מטרים ועם מרחק זהה, בן 192 מטרים, בין שתי רגליה. הקשת האייקונית ועצומת הממדים הזו היא האנדרטה הגדולה באמריקה והיא מוכרת ברחבי ארצות הברית בתור "השער למערב".
הקשת, שממוקמת על הגדה המערבית של נהר המיסיסיפי, היא המבנה המוכר ביותר בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי, ארצות הברית. היא שער כניסה סמלי למערב ארצות-הברית ומוקדשת למתיישבים מהמאה ה-19, שהחלו בסנט לואיס את מסעם למערב ארצות הברית.
קשת מיזורי היא לא רק אנדרטה גדולה ומרשימה. היא גם חלק מאתר ההנצחה להתרחבות האמריקאית מערבה. במבנה התת-קרקעי שמתחתיה נמצא מוזיאון ההתרחבות למערב. עם יותר מ-3 מיליון תיירים בשנה, הקשת נחשבת לאחת מאטרקציות התיירות החשובות בארצות הברית.
הקשת מורכבת מ-71 חוליות נפרדות וחלולות, המחוברות זו לזו ונפגשות בחלקה העליון. החוליות תוכננו ויוצרו במפעל, בנפרד זו מזו, והובאו לאתר, כל אחת בשלב בו הורכבה לקודמתה במעלה הקשת. החוליות עשויות מפלדת אל-חלד, כשבתוך כל חוליה יש שכבת בטון ובמרכזה חלל. בחלל זו נעות כיום קרוניות, המשמשות כמעליות נוסעים ועולות אל תצפית תיירותית שנמצאת בחלל של חוליות הקשת העליונות.
את הקשת תכנן בשנות ה-60 האדריכל הפיני-אמריקאי אירו סארינן. הוא עשה זאת ביחד עם המהנדס האנסקארל באנדל, שתכנן את חוזק השלד של המבנה החדשני לזמנו והקנה לו את היציבות החשובה כל כך. בעקבות בניית הקשת זכו השניים לפרסום בינלאומי.
הקשת של סנט לואיס היא המבנה הגבוה ביותר בעיר והחוק העירוני אוסר לבנות בעיר מבנה יותר גבוה ממנה.
הנה קשת השער של סנט לואיס:
https://youtu.be/0Nxgzulb1ns
ממראות קשת השער של סנט לואיס:
https://youtu.be/iuKrsXLLaHU
וברקים בסערה שנראים מעבר לקשת:
https://youtu.be/dTjV_HmlH3Q
"אדריכלות גוגי" (Googie architecture) היא סגנון העיצוב האדריכלי של עידן החלל, הז'אנר המודרני של אמצע המאה ה-20.
בהשפעת אדריכלות ה"פופולוקס", סגנון זה הציג אדריכלות פוטוריסטי, עתידני, שהושפע מעידן החלל בעיצוב ומהעידן האטומי.
בתים ומבנים שנבנו בסגנון זה הפכו אייקוניים וחלק גדול מהם שומרו כמו שהם. התכנון העתידני שלהם הציג את הייחוד של הז'אנר האדריכלי חהעתידני הזה.
למרבה הצער, אחד המרכזיים שלא שרדו את הבולדוזרים הוא אותו בית קפה בהוליווד, ששמו היה "גוגי" והוא כבר לא קיים. בית הקפה הזה הוא שנתן לסגנון את שמו ותוכנן במקור על ידי האדריכל הנודע ג'ון לאוטנר.
בית הקפה גוגי נקרא על שם הכינוי של ליליאן ברטון, אשתו של הבעלים המקורי שלו, מורטימר סי ברטון. את השם "גוגי" נתן לו דגלאס האסקל, עורך המגזין "האוס אנד הום" (House and Home), כשראה ב-1952 את בית הקפה, עצר את המכונית והכריז "זו ארכיטקטורת גוגי!". מאמר שכתב בשם זה במגזין שלו השריש לתמיד את השם "אדריכלות גוגי" עבור הסגנון.
בין המבנים בסגנון גוגי ניתן למצוא את מרכז הטיסה של TWA, הטרמינל הראשי בנמל התעופה הבינלאומי של וושינגטון דאלס, את נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס ולא מעט מוטלים בסגנון גוגי שנבנו בארצות הברית באותה תקופה, כמו אלו שנבנו סביב דיסנילנד ואדריכלות הגוגי ב-Tomorrow land של דיסני.
הכירו עוד כמה דוגמאות מרתקות בז'אנר הגוגי בתגית "אדריכלות גוגי".
הנה אדריכלות הגוגי של המאה ה-20:
https://youtu.be/bxQY8b4FGBc
מאבק שלא הצליח נגד הריסת תחנת דלק בסגנון הגוגי:
https://youtu.be/3OMs01DqSIw
על בית הקפה הראשון והחדשני באדריכלות שעל שמו נקרא הסגנון:
https://youtu.be/F_9b-rjmGQI
הסבר על הסגנון ואיתור מבני גוגי:
https://youtu.be/-uZWFEe6z4w?long=yes
אדריכלות ז'אנר גוגי בלוס אנג'לס:
https://youtu.be/OhJVqYbspXc?long=yes
והקופי שופס העתידניים בסגנון החלל:
https://youtu.be/7731QdFHoos?long=yes
