שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
למה נועד האיחוד האירופי?
פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי (The European Union) מסמנת פרשת דרכים של ממש למסגרת הכלל-אירופית, מסגרת שבימיה הטובים, מאז הוקמה בשנות ה-90, חלמה להוות גוש כלכלי גדול שיתחרה בארצות הברית של אמריקה ובכלכלות החזקות בעולם.
הקמת האיחוד נעשתה מתוך ציפייה שכלכלה אירופית מאוחדת ובעלת כוח, תהפוך את היבשת לשחקן בינלאומי מרכזי במגוון תחומים ויקנה לה השפעה בינלאומית.
האיחוד נולד מהארגון לשיתוף פעולה בין-מדינתי שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה ומטרתו הייתה שיקום של היבשת ההרוסה ומניעה של מלחמות עתידיות בה.
עם חתימת אמנת מאסטריכט בשנת 1992 התאגדו 27 מדינות באירופה לסוג של מדינה מאוחדת, שתכלול פרלמנט משותף, איחוד כלכלי, מטבע אחד, בנק משותף ושלל סממני ריבונות אחרים.
בפועל יצר האיחוד האירופי שוק גדול ומאוחד ולא מוגבל בגבולות מדיניים. בתוך השוק הזה נעים כיום אנשים, סחורות וכספים, באופן חופשי, ללא הגבלות על העברת כספים בין מדינות האיחוד, בלי מכסים ביניהן ואף בלי צורך להציג תעודות זהות. חלק גדול ממדינות האיחוד קיבלו על עצמן את האירו, המטבע הרשמי של האיחוד האירופי, בתור המטבע שלהן.
אך כיום מסתמנת אכזבה לא קטנה מההישגים המדיניים של האיחוד האירופי. מהתחלה לא הסתפקה הקהילה האירופית במיזוג כלכלי בלבד. השאיפה הייתה למזג את המדיניות וליצור מסגרת חוץ וביטחון אחידה ולצידה מסגרת הגנה משותפת כלל-אירופית.
באופן מוזר דווקא ההצלחה ליצור כלכלה אירופית אדירה, עם איחוד מכסים, שוק ומטבע משותפים, מוסדות מוניטריים עליונים למדינות וביטול הגבולות הפנימיים ביניהן, כל אלה הכניסו מדינות שיש להן מעט מהמשותף מבחינה תרבותית וכלכלית ומבחינת אינטרסים, לתוך סד של מדיניות קשוחה ואחידה. הן איבדו את היכולת להתאים את מדיניות המטבע שלהן לכלכלתן ולהגיב בהתאם לתנאים ולנסיבות היחודיות לכל מדינה בנפרד. מרוב שהאיחוד הצליח מצאו עצמן כולן כבולות זו לזו, תלויות זו בזו ואולי קצת זו לצד זו, ללא יכולת להתחרות או לפרוץ קדימה.
גם הציפייה מהאיחוד האירופי, שיקנה השפעה בינלאומית למדינות האיחוד ועל הדרך ייצור גם מסגרת צבאית משותפת לכולן, לא הצליחה להתממש במהירות ובאופן שקיוו מייסדיו.
הנה תולדות האיחוד האירופי:
https://youtu.be/8G1cds52Ko0
הספקות סביב יתרונותיו (מתורגם)
https://youtu.be/XxutY7ss1v4
כך פועל האיחוד האירופי:
https://youtu.be/8fhbYuPT-rw
ה"שיר לשמחה" מתוך הסימפוניה ה-9 של בטהובן נבחר להמנון האיחוד האירופי:
https://youtu.be/kjX9QAGwiK8
כיצד אוחדה איטליה מהמון נסיכויות?
לא היה זה אדם אחד שאיחד את איטליה במהלך המאה ה-19 (Risorgimento ובאנגלית Italian Unification). היה זה צירוף של כמה אישים שהתחברו למהלך ההיסטורי המרשים של איחוד נסיכויות וממלכות שונות ולעתים יריבות למדינה מאוחדת וגדולה.
אותם מרכיבים שעתידים להיות איטליה המאוחדת היו דוכסויות, ערי מדינה, רפובליקות וממלכות קטנות שאך לא מזמן אף לחמו זו בזו לא פעם, בהובלת אימפריות אירופה הגדולות.
היסטורית, איחוד איטליה למדינת לאום מודרנית יוולד כרעיון של לאומיות, פועל יוצא ומאוחר מעט לאחר הכישלון באיטליה של "אביב העמים" האירופי, העידן בו עמים דרשו לממש את עצמם ולהפוך למדינות לאום.
כך יתחיל מה שיכונה לימים "המסע של האלף" לאיחוד איטליה בשנת 1860. איטליה עתידה להתאחד על ידי כמה דמויות מרכזיות ששיחקו את התפקידים המרכזיים באיחוד איטליה.
בקיץ 1860 נחת אדם קטן וסוער בחופי סיציליה, לבוש במעיל אדום וכובע ציורי. ג'וזפה גריבלדי (Giuseppe Garibaldi) הגיע עם אלף מתנדבים בלבד, כדי לכבוש ממלכה של מיליון תושבים. הגיבור בן ה-53, שסבל כבר אז מכאבים ראומטיים קשים שילוו אותו עד יום מותו, הוביל אחת ההרפתקאות הפוליטיות המדהימות ביותר בהיסטוריה. בסיומה התגבשה איטליה המודרנית מתוך פסיפס של עשרות נסיכויות ומדינות קטנות.
העולם הטרום-תעשייתי של המאה ה-19 הותיר את חצי האי האיטלקי מפורד לרסיסים. בצפון שלטה אוסטריה על ונציה ולומברדיה, במרכז פרשו המדינות האפיפיוריות על פני רוב השטח, בדרום ובסיציליה שלטה ממלכת שתי הסיציליות הבורבונית, ורק פיימונטה-סרדיניה, ממלכתו של ויטוריו אמנואלה השני (Victor Emmanuel), נותרה כמדינה איטלקית עצמאית אמיתית. בכל מדינה היו מטבעות שונים, חוקים שונים, ולעתים אפילו שפות שונות.
הרעיון של איטליה מאוחדת החל להבשיל בעקבות הכיבושים הנפוליאוניים. חוויית השלטון הצרפתי, למרות קשייה, חשפה את האיטלקים לרעיונות לאומיים מודרניים. כשהסדר הישן הושב ב-1815, מיליוני איטלקים כבר ידעו שאפשר אחרת. המשורר ויטוריו אלפיירי (Vittorio Alfieri) ביטא את תחושת התסכול המשותפת: "איטליה היא רק ביטוי גיאוגרפי".
הנשמה המניעה של התהליך הייתה תנועת הריסורג'ימנטו (Risorgimento) - התקומה מחדש. בראש התנועה עמדו שלושה גברים שונים לחלוטין זה מזה. המפעיל הפוליטי היה קאמילו קאבור (Camillo Cavour), ראש ממשלת פיימונטה, אדם מעשי ורב תחבולות שהבין את המשחק הדיפלומטי באירופה. האידיאולוג היה ג'וזפה מאצ'יני (Giuseppe Mazzini), איש חזון רפובליקני שהקים את תנועת "איטליה הצעירה" וניסח את החזון הרוחני של האומה. הלוחם היה גריבלדי, גיבור רומנטי שלחם בדרום אמריקה לפני שחזר להקדיש את חייו לאיטליה.
הצעד הראשון במאבק היה השתתפות פיימונטה במלחמת קרים (1853-1856). קאבור שכנע את המלך ויטוריו אמנואלה השני לשלוח כוחות פיימונטיים לצד צרפת ובריטניה נגד רוסיה. ההשתתפות הזו הקנתה לפיימונטה מקום בשולחן המנצחים בוועידת פריז וזיכתה אותה בחסותו של נפוליאון השלישי. בוועידה עצמה העלה קאבור בפעם הראשונה את "השאלה האיטלקית" בפני מעצמות אירופה.
ב-1859 פרצה המלחמה השנייה של העצמאות האיטלקית. כוחות צרפת ופיימונטה הדפו את האוסטרים מלומברדיה בקרבות מגנטה וסולפרינו, אך נפוליאון הפתיע את בני בריתו בחתימת הסכם בלא ידיעתם עם האוסטרים בווילה פרנקה. קאבור, שהרגיש נבגד, התפטר מהממשלה. אולם הגלגלים כבר התחילו להסתובב, כשבנסיכויות המרכזיות נערכו משאלי-עם שהביאו לאיחוד עם פיימונטה.
כאן נכנס גריבלדי לתמונה ובדרך הכי דרמטית שאפשר. בליל 5 במאי 1860 הוא הפליג מגנואה עם אלף מתנדבים שכונו "האלף האדומים", רובם צעירים אידיאליסטים שמעולם לא אחזו בנשק. הם נחתו במרסלה שבסיציליה כשכוחותיהם המשולבים כללו בקושי 1,200 רובים ישנים. תוך זמן קצר התברר שהציבור הסיציליאני נואש מהשלטון הבורבוני, המושחת והדכאני מצרפת. האיכרים ראו בגריבלדי מושיע שיביא לחלוקה מחדש של האדמות.
הרגע המרגש ביותר מתרחש ב-26 באוקטובר 1860. זה קורה כשגריבלדי פוגש את המלך ויטוריו אמנואלה השני ליד נהר ולטורנו. הגיבור הרפובליקני, שיכול היה להכריז על עצמו כשליט דרום איטליה, מושיט את ידו למלך ואומר במילים שנכנסו להיסטוריה: "הנה איטליה שלך, הוד מלכותך" (Ecco l'Italia vostra, Maestà). למרות כאביו הראומטיים, מסרב גריבלדי לכל פיצוי ושב לחיים פשוטים באי קפררה.
ב-17 במרץ 1861 מוכרז ויטוריו אמנואלה השני כמלך איטליה בטקס חגיגי בטורינו. אולם המפעל לא מושלם. רומא נותרה בידי האפיפיור תחת הגנה צרפתית, בעוד ונציה עדיין נשלטת על ידי אוסטריה. מסינו דאצ'יליו (Massimo d'Azeglio), מדינאי ואמן איטלקי, מציין אז בחוכמה: "יצרנו איטליה, עכשיו צריך ליצור איטלקים".
ההשלמה תגיע בשני שלבים. ב-1866, בזכות ברית עם פרוסיה במלחמתה נגד אוסטריה, תקבל איטליה את ונציה למרות התבוסות הצבאיות שספגה. ב-1870, כשהכוחות הצרפתיים ייסוגו מרומא בשל המלחמה הפרוסית-צרפתית, תכבוש איטליה את עיר הנצח דרך הפרצה בחומת פורטה פיה. האפיפיור פיוס התשיעי יכריז על עצמו "שבוי הוותיקן", וחילוקי הדעות עם הכנסייה יימשכו עד הסכמי לטראן ב-1929.
מחיר האיחוד היה כבד יותר מהצפוי. הדרום נותר עני ומפגר, הפער בין צפון איטליה לדרום רק הלך והתרחב ומיליוני איטלקים נאלצו להגר לאמריקה בחיפוש אחר פרנסה. בנסיונות להטיל מסים על האוכלוסייה הדרומית פורצות מרידות עקובות מדם שיימשכו שנים. למרות כל הקשיים, הופך בהדרגה הפסיפס הפוליטי הקטן והמפורד למדינה אירופית מאוחדת שבתוך עשרות שנים תהפוך לכוח אזורי משמעותי.
אותו פסיפס פוליטי של נסיכויות עתיד להפוך מכאן לאחת המעצמות התרבותיות המשפיעות בעולם. במאה הבאה היא תיתן לעולם מחד את הקולנוע של פליני ואת המודה של ורסאצ'ה ומנגד את הפשיזם של מוסוליני, שבידיו וידי פשיסטים חקיינים כמו היטלר יהפוך לתופעה המדינית הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית.
איחוד איטליה היה הישג יוצא דופן של דיפלומטיה, מנהיגות חזונית ולוחמה אסטרטגית, שהצליח לשנות את פני חצי האי האיטלקי תוך פחות מעשור ולאחד את כולם סביב ממלכת סרדיניה ולהביאם למעמד של המדינה הלאומית האיטלקית המודרנית והמאוחדת.
איחוד איטליה הצליח במידה רבה תודות לשיתוף הפעולה המוצלח של השלישיה ההיסטורית והחד-פעמית הזו. אף שלא היו דומים ולא מעט מחלוקות היו ביניהם, ניצח בסוף שיתוף הפעולה והשילוב של הדיפלומטיה החכמה של קאבור, הכוח הצבאי של צבא פיימונטה בהובלת ויטוריו אמנואלה השני והפעולה המהפכנית, העממית והצבאית, אך לפני הכל הנחושה והמאוד אמיצה, של גריבלדי.
הסיפור של איחוד איטליה מוכיח גם שלעתים החלומות הגדולים ביותר מתחילים ממעשה קטן אחד - אלף איש לבושים באדום על חופי סיציליה, המובלים על ידי המצביא גריבלדי, הגיבור שדחה כל תגמול אישי למען חזון לאומי והעמיד את ארצו לפני טובתו האישית.
הנה קיצור הגבורה של גריבלדי (מתורגם):
https://youtu.be/jqmEYuN2j9o
ההיסטוריה האיטלקית כולה על המפה:
https://youtu.be/TfZIRavtdV0
מצגת וידאו על האיחוד והמאחד:
https://youtu.be/iDCXtqO9d7E
תחילת סיפורו של מאחד איטליה:
https://youtu.be/q9I54xhUPaI?long=yes
הלוחם, המאהב ומכבד הנשים גריבלדי:
https://youtu.be/Y9aq82j2B60?long=yes
סרט דוקומנטרי על חייו של ג'וזפה גריבלדי:
https://youtu.be/DpvdzLbY56o?long=yes
ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" של פרופ' הרסגור בגל"צ (עברית):
https://youtu.be/qqymCT3mCPo?long=yes
למה פרצה מלחמת האזרחים באמריקה?
מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה מלחמה קשה שהחלה בשנות השישים של המאה ה-19. היא פרצה בעיקר בשל פערים כלכליים, בין 25 מדינות "האיחוד" האמריקניות, מדינות עשירות, בעלות אוכלוסייה רבה ותעשייה מפותחת ל-11 מדינות "הקונפדרציה", מדינות הדרום החקלאיות בעיקרן, שהתבססו בכלכלה שלהם על גידול כותנה לייצוא והתבססו על עבדים.
כמובן שהיה שם גם עניין אידאולוגי. זה מקרוב נבחר לינקולן לנשיאות. האיש הצהיר שברצונו לבטל את העבדות באמריקה. בחירתו הייתה מה שמכונה "סמרטוט אדום" למדינות הדרום. בשבילן העבדות הייתה עניין בסיסי והכרחי. זה ממש לא היה רק עניין של כלכלה. הגזענות בדרום ארצות הברית הייתה מושרשת.
המלחמה התקיימה בשנים 1861-1865, לאחר ש-11 המדינות בדרום ארצות הברית שתמכו בעבדות, הכריזו על פרישה מארצות הברית. מדינות אלה הקימו את "הקונפדרציה", שהונהגה על ידי ג'פרסון דיוויס. הקונפדרציה דרשה עצמאות מארצות הברית ונלחמה על רצונה לפרוש ממנה.
נגד כוחות הקונפדרציה הגן על האחדות הממשל הפדרלי, כלומר הממשל המרכזי של כל מדינות הברית. הממשל נתמך בידי 25 מדינות, שנקראו "האיחוד". מדינות אלה היו בשלבים של ביטול העבדות. 25 מדינות האיחוד נאבקו למעשה על הדמוקרטיה האמריקאית ונלחמו בדרום כדי למנוע פילוג בין חברות הקונפדרציה (איחוד המדינות שבברית האמריקאית).
לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם, נכנעה הקונפדרציה לכוחות האיחוד, העבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית ומלחמת האזרחים היחידה בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית הביאה לאחדות שנשמרת עד היום. לקח לגזענות עוד המון שנים עד שבוטלה חוקית, אבל העבדות תמה.
הנה סרטון על מלחמת האזרחים באמריקה (מתורגם):
http://youtu.be/3G6WjBIv_34?t=24s
הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית (מתורגם):
https://youtu.be/XP0_wnaW-a0
סיפורו של השינוי הקטן בחוק שהביא למלחמת אזרחים עצומה (מתורגם):
http://youtu.be/oWww0YIf-JE
וסרט תיעודי מקיף על המלחמה שקרעה את אמריקה:
https://youtu.be/Pu-Fcc5vFlE?long=yes
מה קרה כשנפלה חומת ברלין?
גרמניה שנכבשה בתום מלחמת העולם השניה חולקה למעשה בין רוסיה לבין בנות הברית, בראשות ארה"ב. לאחר שנים שבהן רבים הצליחו לברוח ממזרח ברלין למערבה, החליטה בשנת 1961 הממשלה במזרח גרמניה, לבנות חומה שאורכה עשרות רבות של קילומטרים. חומת ברלין מנעה בריחה של תושבים אל העולם החופשי, המתקדם, עולם השפע.
עם חומת בטון בחלקה וגדרות תיל בחלקים אחרים, שדות מוקשים וחיילים מזרח גרמניים שהצטוו לירות באזרחים מזרח גרמניים שמנסים לברוח למערב, הפכה החומה להתגלמות העריצות והתוקפנות של ברית המועצות, המעצמה הרוסית בראשות סטאלין וממשיכיו.
הפלת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989, כ-28 שנים לאחר שהוקמה, סימנה את נפילת המשטר הקומוניסטי בגרמניה המזרחית והייתה האות לאיחוד מחדש של גרמניה המחולקת. היא גם הייתה אחד הסימנים המשמעותיים ביותר לנפילת הגוש הקומוניסטי ונצחון המערב במה שנקרא "המלחמה הקרה". מצד שני, האיחוד הגרמני שהביאה נפילת החומה גרם לדאגה לא קטנה מפני עתיד שבו עלולה חלילה גרמניה לשוב ולהיות מעצמה שתאיים על העולם החופשי.
הנה תולדות חומת ברלין עד שהיא הופלה (מתורגם):
https://youtu.be/A9fQPzZ1-hg
כך נפלה החומה בברלין (עברית):
http://youtu.be/u9sVsOvkbR8
סרט תיעודי קצר על הלילה של נפילת חומת ברלין (מתורגם):
http://youtu.be/bA14hAuQuLc?long=yes
ותכנית חינוכית על החומה הכי מפורסמת באירופה (עברית):
https://youtu.be/n5O1lYFQV8A?long=yes
מי היה קנצלר הברזל אוטו פון ביסמרק?
המנהיג הגרמני אוטו פון ביסמרק (Otto von Bismarck), יכול להיחשב בקלות לאיש החזק ביותר באירופה שאחרי נפוליאון.
מי שנולד למשפחת אצולה פרוסית, למד משפטים ופוליטיקה באוניברסיטת ברלין, הוא למעשה האב המייסד והסמכותי של האומה הגרמנית. מי שיזכה לכינוי "קנצלר הברזל" עתיד לאחד במאה ה-19 את כל גרמניה לאומה אחת ולהיחשב לגדול מנהיגי גרמניה בכל הזמנים.
פון ביסמרק הוא גם המגשים הגדול של מושג או עיקרון ה"ריאל-פּוֹליטיק". זה מושג שמבטא ניהול פוליטיקה אפשרית, או מה שנהוג להגדיר כ"אמנות האפשרי". הרעיון בפשטות הוא שכמנהיג אתה עושה את מה שניתן בנסיבות שלפניך ולא ממתין להגשמת כל החלומות והאידיאולוגיות שלך בזמן עתיד כלשהו, שאולי לא יגיע.
האמצעי העיקרי של ביסמרק להגשמת השאיפות הלאומיות שלו היה המלחמה. לפי התפיסה שלו ענייני מדינה המשמעותיים נפתרו באמצעות "ברזל ודם" ולא בנאומים או בהחלטות של רוב.
הישגו הגדול של האיש היה ההצלחה באיחוד של הנסיכויות הגרמניות השונות, תחת הנהגתה של נסיכות פרוסיה, בראשה עמד. זה היה ב-1867, כשבביטוי של לאומיות חבויה הוא יצר את הקונפדרציה החדשה, זו שהוא כינה "הברית הצפון גרמנית".
הברית הזו היא דוגמה לריאל פוליטיקה שלו. כי עצם האפשרות לאחד את הנסיכויות הגרמניות צצה עם הניצחון שלו על אוסטריה בשנת 1866.
הניצחון הזה סיים את ההגמוניה, או השליטה של אוסטריה על האיחוד הגרמני של 1815.
כנראה שלביסמארק היה חוש הומור, כי את הקונפדרציה החדשה הוא כינה "גרמניה הקטנה", אף שהיא הייתה גדולה.
והיא הלכה וגדלה עוד יותר, כשהוא יצא לשלוש מלחמות שבהן ניצח וכבש שטחים גדולים. הניצחון על דנמרק זיכה אותו בחבל שלזוויג-הולשטיין שנוסף לאיחוד ב-1864. אז הביס את אוסטריה, הקיסרות הגרמנית החזקה, ובכך הפך את. פרוסיה למובילה. את חבלי אלזס ולורן כבש ביסמרק, אחרי שהביס את צרפת.
ומכאן להפוך לאימפריה הדרך כבר לא הייתה ארוכה. בשנת 1871, לאחר שורה של מלחמות ותמרונים פוליטיים, מכריז ביסמרק על האימפריה הגרמנית. מרגע זה היא תלך ותהפוך למעצמה תעשייתית וצבאית מרכזית באירופה ולא יישאר ספק לגבי מיהו הכוח הגדול והחזק ביותר בה.
ב-20 השנים הבאות, עד 1890, יכהן ביסמרק כקנצלר הראשון של האימפריה הגרמנית. הוא פוליטיקאי חריף, חד ומדויק, פרגמטי ובעל יכולות תמרון אגדיות.
הוא ינהיג זכות בחירה אוניברסלית לגברים, ינהל מדיניות חוץ אגרסיבית, ירחיב את מדינת הרווחה הגרמנית ויקדם את האינטרסים הגרמניים במישור הבינלאומי.
ביסמרק גם יבנה את הבסיס לרשת המתוחכמת של הבריתות שתוביל שני עשורים אחריו לפריצת מלחמת העולם הראשונה.
סופו הפוליטי הגיע כשהקיסר החדש וילהלם השני התמנה לקיסר גרמניה הגדולה. וילהלם חסר הניסיון פחד לשלוט בצלו של ביסמרק הענק. במקום להיעזר בגאון הפוליטי והמנהיג המתוחכם בתולדות גרמניה, הוא גרם להתפטרותו של "קנצלר הברזל".
וילהלם חלם על גרמניה גדולה עוד יותר. אבל 20 שנה אחר כך ובדיוק כפי שניבא לו ביסמרק, נחל הקייזר הגרמני תבוסה במלחמת העולם הראשונה, מידי מי שהיו בעבר בעלות הברית של ביסמרק והפכו עתה ליריבות של וילהלם.
הקיסר המובס הודח מהמלוכה, רדוף ומושפל מהתבוסה הצורבת. ארצו הפכה ענייה מרודה, עם חוב עצום למנצחות, אינפלציה איומה ואיש אחד שכבר הסתובב ברחובותיה ושמו היטלר.
הנה סיפורו של אוטו פון ביסמרק (מתורגם):
https://youtu.be/zc3Y-dU_GjM
באנימציה:
https://youtu.be/mz9Cy0xUH0E
הראפ על ביסמרק (עברית):
https://youtu.be/mKz9wIu45rc
ופרק על הגאון והאידיוט בפודקסט הראשון בישראל "שעה היסטורית" של הפרופ' הרסגור (עברית):
https://youtu.be/-gbZaWHdvu4?long=yes
פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי (The European Union) מסמנת פרשת דרכים של ממש למסגרת הכלל-אירופית, מסגרת שבימיה הטובים, מאז הוקמה בשנות ה-90, חלמה להוות גוש כלכלי גדול שיתחרה בארצות הברית של אמריקה ובכלכלות החזקות בעולם.
הקמת האיחוד נעשתה מתוך ציפייה שכלכלה אירופית מאוחדת ובעלת כוח, תהפוך את היבשת לשחקן בינלאומי מרכזי במגוון תחומים ויקנה לה השפעה בינלאומית.
האיחוד נולד מהארגון לשיתוף פעולה בין-מדינתי שנוסד לאחר מלחמת העולם השנייה ומטרתו הייתה שיקום של היבשת ההרוסה ומניעה של מלחמות עתידיות בה.
עם חתימת אמנת מאסטריכט בשנת 1992 התאגדו 27 מדינות באירופה לסוג של מדינה מאוחדת, שתכלול פרלמנט משותף, איחוד כלכלי, מטבע אחד, בנק משותף ושלל סממני ריבונות אחרים.
בפועל יצר האיחוד האירופי שוק גדול ומאוחד ולא מוגבל בגבולות מדיניים. בתוך השוק הזה נעים כיום אנשים, סחורות וכספים, באופן חופשי, ללא הגבלות על העברת כספים בין מדינות האיחוד, בלי מכסים ביניהן ואף בלי צורך להציג תעודות זהות. חלק גדול ממדינות האיחוד קיבלו על עצמן את האירו, המטבע הרשמי של האיחוד האירופי, בתור המטבע שלהן.
אך כיום מסתמנת אכזבה לא קטנה מההישגים המדיניים של האיחוד האירופי. מהתחלה לא הסתפקה הקהילה האירופית במיזוג כלכלי בלבד. השאיפה הייתה למזג את המדיניות וליצור מסגרת חוץ וביטחון אחידה ולצידה מסגרת הגנה משותפת כלל-אירופית.
באופן מוזר דווקא ההצלחה ליצור כלכלה אירופית אדירה, עם איחוד מכסים, שוק ומטבע משותפים, מוסדות מוניטריים עליונים למדינות וביטול הגבולות הפנימיים ביניהן, כל אלה הכניסו מדינות שיש להן מעט מהמשותף מבחינה תרבותית וכלכלית ומבחינת אינטרסים, לתוך סד של מדיניות קשוחה ואחידה. הן איבדו את היכולת להתאים את מדיניות המטבע שלהן לכלכלתן ולהגיב בהתאם לתנאים ולנסיבות היחודיות לכל מדינה בנפרד. מרוב שהאיחוד הצליח מצאו עצמן כולן כבולות זו לזו, תלויות זו בזו ואולי קצת זו לצד זו, ללא יכולת להתחרות או לפרוץ קדימה.
גם הציפייה מהאיחוד האירופי, שיקנה השפעה בינלאומית למדינות האיחוד ועל הדרך ייצור גם מסגרת צבאית משותפת לכולן, לא הצליחה להתממש במהירות ובאופן שקיוו מייסדיו.
הנה תולדות האיחוד האירופי:
https://youtu.be/8G1cds52Ko0
הספקות סביב יתרונותיו (מתורגם)
https://youtu.be/XxutY7ss1v4
כך פועל האיחוד האירופי:
https://youtu.be/8fhbYuPT-rw
ה"שיר לשמחה" מתוך הסימפוניה ה-9 של בטהובן נבחר להמנון האיחוד האירופי:
https://youtu.be/kjX9QAGwiK8
לא היה זה אדם אחד שאיחד את איטליה במהלך המאה ה-19 (Risorgimento ובאנגלית Italian Unification). היה זה צירוף של כמה אישים שהתחברו למהלך ההיסטורי המרשים של איחוד נסיכויות וממלכות שונות ולעתים יריבות למדינה מאוחדת וגדולה.
אותם מרכיבים שעתידים להיות איטליה המאוחדת היו דוכסויות, ערי מדינה, רפובליקות וממלכות קטנות שאך לא מזמן אף לחמו זו בזו לא פעם, בהובלת אימפריות אירופה הגדולות.
היסטורית, איחוד איטליה למדינת לאום מודרנית יוולד כרעיון של לאומיות, פועל יוצא ומאוחר מעט לאחר הכישלון באיטליה של "אביב העמים" האירופי, העידן בו עמים דרשו לממש את עצמם ולהפוך למדינות לאום.
כך יתחיל מה שיכונה לימים "המסע של האלף" לאיחוד איטליה בשנת 1860. איטליה עתידה להתאחד על ידי כמה דמויות מרכזיות ששיחקו את התפקידים המרכזיים באיחוד איטליה.
בקיץ 1860 נחת אדם קטן וסוער בחופי סיציליה, לבוש במעיל אדום וכובע ציורי. ג'וזפה גריבלדי (Giuseppe Garibaldi) הגיע עם אלף מתנדבים בלבד, כדי לכבוש ממלכה של מיליון תושבים. הגיבור בן ה-53, שסבל כבר אז מכאבים ראומטיים קשים שילוו אותו עד יום מותו, הוביל אחת ההרפתקאות הפוליטיות המדהימות ביותר בהיסטוריה. בסיומה התגבשה איטליה המודרנית מתוך פסיפס של עשרות נסיכויות ומדינות קטנות.
העולם הטרום-תעשייתי של המאה ה-19 הותיר את חצי האי האיטלקי מפורד לרסיסים. בצפון שלטה אוסטריה על ונציה ולומברדיה, במרכז פרשו המדינות האפיפיוריות על פני רוב השטח, בדרום ובסיציליה שלטה ממלכת שתי הסיציליות הבורבונית, ורק פיימונטה-סרדיניה, ממלכתו של ויטוריו אמנואלה השני (Victor Emmanuel), נותרה כמדינה איטלקית עצמאית אמיתית. בכל מדינה היו מטבעות שונים, חוקים שונים, ולעתים אפילו שפות שונות.
הרעיון של איטליה מאוחדת החל להבשיל בעקבות הכיבושים הנפוליאוניים. חוויית השלטון הצרפתי, למרות קשייה, חשפה את האיטלקים לרעיונות לאומיים מודרניים. כשהסדר הישן הושב ב-1815, מיליוני איטלקים כבר ידעו שאפשר אחרת. המשורר ויטוריו אלפיירי (Vittorio Alfieri) ביטא את תחושת התסכול המשותפת: "איטליה היא רק ביטוי גיאוגרפי".
הנשמה המניעה של התהליך הייתה תנועת הריסורג'ימנטו (Risorgimento) - התקומה מחדש. בראש התנועה עמדו שלושה גברים שונים לחלוטין זה מזה. המפעיל הפוליטי היה קאמילו קאבור (Camillo Cavour), ראש ממשלת פיימונטה, אדם מעשי ורב תחבולות שהבין את המשחק הדיפלומטי באירופה. האידיאולוג היה ג'וזפה מאצ'יני (Giuseppe Mazzini), איש חזון רפובליקני שהקים את תנועת "איטליה הצעירה" וניסח את החזון הרוחני של האומה. הלוחם היה גריבלדי, גיבור רומנטי שלחם בדרום אמריקה לפני שחזר להקדיש את חייו לאיטליה.
הצעד הראשון במאבק היה השתתפות פיימונטה במלחמת קרים (1853-1856). קאבור שכנע את המלך ויטוריו אמנואלה השני לשלוח כוחות פיימונטיים לצד צרפת ובריטניה נגד רוסיה. ההשתתפות הזו הקנתה לפיימונטה מקום בשולחן המנצחים בוועידת פריז וזיכתה אותה בחסותו של נפוליאון השלישי. בוועידה עצמה העלה קאבור בפעם הראשונה את "השאלה האיטלקית" בפני מעצמות אירופה.
ב-1859 פרצה המלחמה השנייה של העצמאות האיטלקית. כוחות צרפת ופיימונטה הדפו את האוסטרים מלומברדיה בקרבות מגנטה וסולפרינו, אך נפוליאון הפתיע את בני בריתו בחתימת הסכם בלא ידיעתם עם האוסטרים בווילה פרנקה. קאבור, שהרגיש נבגד, התפטר מהממשלה. אולם הגלגלים כבר התחילו להסתובב, כשבנסיכויות המרכזיות נערכו משאלי-עם שהביאו לאיחוד עם פיימונטה.
כאן נכנס גריבלדי לתמונה ובדרך הכי דרמטית שאפשר. בליל 5 במאי 1860 הוא הפליג מגנואה עם אלף מתנדבים שכונו "האלף האדומים", רובם צעירים אידיאליסטים שמעולם לא אחזו בנשק. הם נחתו במרסלה שבסיציליה כשכוחותיהם המשולבים כללו בקושי 1,200 רובים ישנים. תוך זמן קצר התברר שהציבור הסיציליאני נואש מהשלטון הבורבוני, המושחת והדכאני מצרפת. האיכרים ראו בגריבלדי מושיע שיביא לחלוקה מחדש של האדמות.
הרגע המרגש ביותר מתרחש ב-26 באוקטובר 1860. זה קורה כשגריבלדי פוגש את המלך ויטוריו אמנואלה השני ליד נהר ולטורנו. הגיבור הרפובליקני, שיכול היה להכריז על עצמו כשליט דרום איטליה, מושיט את ידו למלך ואומר במילים שנכנסו להיסטוריה: "הנה איטליה שלך, הוד מלכותך" (Ecco l'Italia vostra, Maestà). למרות כאביו הראומטיים, מסרב גריבלדי לכל פיצוי ושב לחיים פשוטים באי קפררה.
ב-17 במרץ 1861 מוכרז ויטוריו אמנואלה השני כמלך איטליה בטקס חגיגי בטורינו. אולם המפעל לא מושלם. רומא נותרה בידי האפיפיור תחת הגנה צרפתית, בעוד ונציה עדיין נשלטת על ידי אוסטריה. מסינו דאצ'יליו (Massimo d'Azeglio), מדינאי ואמן איטלקי, מציין אז בחוכמה: "יצרנו איטליה, עכשיו צריך ליצור איטלקים".
ההשלמה תגיע בשני שלבים. ב-1866, בזכות ברית עם פרוסיה במלחמתה נגד אוסטריה, תקבל איטליה את ונציה למרות התבוסות הצבאיות שספגה. ב-1870, כשהכוחות הצרפתיים ייסוגו מרומא בשל המלחמה הפרוסית-צרפתית, תכבוש איטליה את עיר הנצח דרך הפרצה בחומת פורטה פיה. האפיפיור פיוס התשיעי יכריז על עצמו "שבוי הוותיקן", וחילוקי הדעות עם הכנסייה יימשכו עד הסכמי לטראן ב-1929.
מחיר האיחוד היה כבד יותר מהצפוי. הדרום נותר עני ומפגר, הפער בין צפון איטליה לדרום רק הלך והתרחב ומיליוני איטלקים נאלצו להגר לאמריקה בחיפוש אחר פרנסה. בנסיונות להטיל מסים על האוכלוסייה הדרומית פורצות מרידות עקובות מדם שיימשכו שנים. למרות כל הקשיים, הופך בהדרגה הפסיפס הפוליטי הקטן והמפורד למדינה אירופית מאוחדת שבתוך עשרות שנים תהפוך לכוח אזורי משמעותי.
אותו פסיפס פוליטי של נסיכויות עתיד להפוך מכאן לאחת המעצמות התרבותיות המשפיעות בעולם. במאה הבאה היא תיתן לעולם מחד את הקולנוע של פליני ואת המודה של ורסאצ'ה ומנגד את הפשיזם של מוסוליני, שבידיו וידי פשיסטים חקיינים כמו היטלר יהפוך לתופעה המדינית הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית.
איחוד איטליה היה הישג יוצא דופן של דיפלומטיה, מנהיגות חזונית ולוחמה אסטרטגית, שהצליח לשנות את פני חצי האי האיטלקי תוך פחות מעשור ולאחד את כולם סביב ממלכת סרדיניה ולהביאם למעמד של המדינה הלאומית האיטלקית המודרנית והמאוחדת.
איחוד איטליה הצליח במידה רבה תודות לשיתוף הפעולה המוצלח של השלישיה ההיסטורית והחד-פעמית הזו. אף שלא היו דומים ולא מעט מחלוקות היו ביניהם, ניצח בסוף שיתוף הפעולה והשילוב של הדיפלומטיה החכמה של קאבור, הכוח הצבאי של צבא פיימונטה בהובלת ויטוריו אמנואלה השני והפעולה המהפכנית, העממית והצבאית, אך לפני הכל הנחושה והמאוד אמיצה, של גריבלדי.
הסיפור של איחוד איטליה מוכיח גם שלעתים החלומות הגדולים ביותר מתחילים ממעשה קטן אחד - אלף איש לבושים באדום על חופי סיציליה, המובלים על ידי המצביא גריבלדי, הגיבור שדחה כל תגמול אישי למען חזון לאומי והעמיד את ארצו לפני טובתו האישית.
הנה קיצור הגבורה של גריבלדי (מתורגם):
https://youtu.be/jqmEYuN2j9o
ההיסטוריה האיטלקית כולה על המפה:
https://youtu.be/TfZIRavtdV0
מצגת וידאו על האיחוד והמאחד:
https://youtu.be/iDCXtqO9d7E
תחילת סיפורו של מאחד איטליה:
https://youtu.be/q9I54xhUPaI?long=yes
הלוחם, המאהב ומכבד הנשים גריבלדי:
https://youtu.be/Y9aq82j2B60?long=yes
סרט דוקומנטרי על חייו של ג'וזפה גריבלדי:
https://youtu.be/DpvdzLbY56o?long=yes
ופרק מהפודקסט "שעה היסטורית" של פרופ' הרסגור בגל"צ (עברית):
https://youtu.be/qqymCT3mCPo?long=yes
מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה מלחמה קשה שהחלה בשנות השישים של המאה ה-19. היא פרצה בעיקר בשל פערים כלכליים, בין 25 מדינות "האיחוד" האמריקניות, מדינות עשירות, בעלות אוכלוסייה רבה ותעשייה מפותחת ל-11 מדינות "הקונפדרציה", מדינות הדרום החקלאיות בעיקרן, שהתבססו בכלכלה שלהם על גידול כותנה לייצוא והתבססו על עבדים.
כמובן שהיה שם גם עניין אידאולוגי. זה מקרוב נבחר לינקולן לנשיאות. האיש הצהיר שברצונו לבטל את העבדות באמריקה. בחירתו הייתה מה שמכונה "סמרטוט אדום" למדינות הדרום. בשבילן העבדות הייתה עניין בסיסי והכרחי. זה ממש לא היה רק עניין של כלכלה. הגזענות בדרום ארצות הברית הייתה מושרשת.
המלחמה התקיימה בשנים 1861-1865, לאחר ש-11 המדינות בדרום ארצות הברית שתמכו בעבדות, הכריזו על פרישה מארצות הברית. מדינות אלה הקימו את "הקונפדרציה", שהונהגה על ידי ג'פרסון דיוויס. הקונפדרציה דרשה עצמאות מארצות הברית ונלחמה על רצונה לפרוש ממנה.
נגד כוחות הקונפדרציה הגן על האחדות הממשל הפדרלי, כלומר הממשל המרכזי של כל מדינות הברית. הממשל נתמך בידי 25 מדינות, שנקראו "האיחוד". מדינות אלה היו בשלבים של ביטול העבדות. 25 מדינות האיחוד נאבקו למעשה על הדמוקרטיה האמריקאית ונלחמו בדרום כדי למנוע פילוג בין חברות הקונפדרציה (איחוד המדינות שבברית האמריקאית).
לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם, נכנעה הקונפדרציה לכוחות האיחוד, העבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית ומלחמת האזרחים היחידה בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית הביאה לאחדות שנשמרת עד היום. לקח לגזענות עוד המון שנים עד שבוטלה חוקית, אבל העבדות תמה.
הנה סרטון על מלחמת האזרחים באמריקה (מתורגם):
http://youtu.be/3G6WjBIv_34?t=24s
הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית (מתורגם):
https://youtu.be/XP0_wnaW-a0
סיפורו של השינוי הקטן בחוק שהביא למלחמת אזרחים עצומה (מתורגם):
http://youtu.be/oWww0YIf-JE
וסרט תיעודי מקיף על המלחמה שקרעה את אמריקה:
https://youtu.be/Pu-Fcc5vFlE?long=yes
גרמניה שנכבשה בתום מלחמת העולם השניה חולקה למעשה בין רוסיה לבין בנות הברית, בראשות ארה"ב. לאחר שנים שבהן רבים הצליחו לברוח ממזרח ברלין למערבה, החליטה בשנת 1961 הממשלה במזרח גרמניה, לבנות חומה שאורכה עשרות רבות של קילומטרים. חומת ברלין מנעה בריחה של תושבים אל העולם החופשי, המתקדם, עולם השפע.
עם חומת בטון בחלקה וגדרות תיל בחלקים אחרים, שדות מוקשים וחיילים מזרח גרמניים שהצטוו לירות באזרחים מזרח גרמניים שמנסים לברוח למערב, הפכה החומה להתגלמות העריצות והתוקפנות של ברית המועצות, המעצמה הרוסית בראשות סטאלין וממשיכיו.
הפלת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989, כ-28 שנים לאחר שהוקמה, סימנה את נפילת המשטר הקומוניסטי בגרמניה המזרחית והייתה האות לאיחוד מחדש של גרמניה המחולקת. היא גם הייתה אחד הסימנים המשמעותיים ביותר לנפילת הגוש הקומוניסטי ונצחון המערב במה שנקרא "המלחמה הקרה". מצד שני, האיחוד הגרמני שהביאה נפילת החומה גרם לדאגה לא קטנה מפני עתיד שבו עלולה חלילה גרמניה לשוב ולהיות מעצמה שתאיים על העולם החופשי.
הנה תולדות חומת ברלין עד שהיא הופלה (מתורגם):
https://youtu.be/A9fQPzZ1-hg
כך נפלה החומה בברלין (עברית):
http://youtu.be/u9sVsOvkbR8
סרט תיעודי קצר על הלילה של נפילת חומת ברלין (מתורגם):
http://youtu.be/bA14hAuQuLc?long=yes
ותכנית חינוכית על החומה הכי מפורסמת באירופה (עברית):
https://youtu.be/n5O1lYFQV8A?long=yes
איחוד
המנהיג הגרמני אוטו פון ביסמרק (Otto von Bismarck), יכול להיחשב בקלות לאיש החזק ביותר באירופה שאחרי נפוליאון.
מי שנולד למשפחת אצולה פרוסית, למד משפטים ופוליטיקה באוניברסיטת ברלין, הוא למעשה האב המייסד והסמכותי של האומה הגרמנית. מי שיזכה לכינוי "קנצלר הברזל" עתיד לאחד במאה ה-19 את כל גרמניה לאומה אחת ולהיחשב לגדול מנהיגי גרמניה בכל הזמנים.
פון ביסמרק הוא גם המגשים הגדול של מושג או עיקרון ה"ריאל-פּוֹליטיק". זה מושג שמבטא ניהול פוליטיקה אפשרית, או מה שנהוג להגדיר כ"אמנות האפשרי". הרעיון בפשטות הוא שכמנהיג אתה עושה את מה שניתן בנסיבות שלפניך ולא ממתין להגשמת כל החלומות והאידיאולוגיות שלך בזמן עתיד כלשהו, שאולי לא יגיע.
האמצעי העיקרי של ביסמרק להגשמת השאיפות הלאומיות שלו היה המלחמה. לפי התפיסה שלו ענייני מדינה המשמעותיים נפתרו באמצעות "ברזל ודם" ולא בנאומים או בהחלטות של רוב.
הישגו הגדול של האיש היה ההצלחה באיחוד של הנסיכויות הגרמניות השונות, תחת הנהגתה של נסיכות פרוסיה, בראשה עמד. זה היה ב-1867, כשבביטוי של לאומיות חבויה הוא יצר את הקונפדרציה החדשה, זו שהוא כינה "הברית הצפון גרמנית".
הברית הזו היא דוגמה לריאל פוליטיקה שלו. כי עצם האפשרות לאחד את הנסיכויות הגרמניות צצה עם הניצחון שלו על אוסטריה בשנת 1866.
הניצחון הזה סיים את ההגמוניה, או השליטה של אוסטריה על האיחוד הגרמני של 1815.
כנראה שלביסמארק היה חוש הומור, כי את הקונפדרציה החדשה הוא כינה "גרמניה הקטנה", אף שהיא הייתה גדולה.
והיא הלכה וגדלה עוד יותר, כשהוא יצא לשלוש מלחמות שבהן ניצח וכבש שטחים גדולים. הניצחון על דנמרק זיכה אותו בחבל שלזוויג-הולשטיין שנוסף לאיחוד ב-1864. אז הביס את אוסטריה, הקיסרות הגרמנית החזקה, ובכך הפך את. פרוסיה למובילה. את חבלי אלזס ולורן כבש ביסמרק, אחרי שהביס את צרפת.
ומכאן להפוך לאימפריה הדרך כבר לא הייתה ארוכה. בשנת 1871, לאחר שורה של מלחמות ותמרונים פוליטיים, מכריז ביסמרק על האימפריה הגרמנית. מרגע זה היא תלך ותהפוך למעצמה תעשייתית וצבאית מרכזית באירופה ולא יישאר ספק לגבי מיהו הכוח הגדול והחזק ביותר בה.
ב-20 השנים הבאות, עד 1890, יכהן ביסמרק כקנצלר הראשון של האימפריה הגרמנית. הוא פוליטיקאי חריף, חד ומדויק, פרגמטי ובעל יכולות תמרון אגדיות.
הוא ינהיג זכות בחירה אוניברסלית לגברים, ינהל מדיניות חוץ אגרסיבית, ירחיב את מדינת הרווחה הגרמנית ויקדם את האינטרסים הגרמניים במישור הבינלאומי.
ביסמרק גם יבנה את הבסיס לרשת המתוחכמת של הבריתות שתוביל שני עשורים אחריו לפריצת מלחמת העולם הראשונה.
סופו הפוליטי הגיע כשהקיסר החדש וילהלם השני התמנה לקיסר גרמניה הגדולה. וילהלם חסר הניסיון פחד לשלוט בצלו של ביסמרק הענק. במקום להיעזר בגאון הפוליטי והמנהיג המתוחכם בתולדות גרמניה, הוא גרם להתפטרותו של "קנצלר הברזל".
וילהלם חלם על גרמניה גדולה עוד יותר. אבל 20 שנה אחר כך ובדיוק כפי שניבא לו ביסמרק, נחל הקייזר הגרמני תבוסה במלחמת העולם הראשונה, מידי מי שהיו בעבר בעלות הברית של ביסמרק והפכו עתה ליריבות של וילהלם.
הקיסר המובס הודח מהמלוכה, רדוף ומושפל מהתבוסה הצורבת. ארצו הפכה ענייה מרודה, עם חוב עצום למנצחות, אינפלציה איומה ואיש אחד שכבר הסתובב ברחובותיה ושמו היטלר.
הנה סיפורו של אוטו פון ביסמרק (מתורגם):
https://youtu.be/zc3Y-dU_GjM
באנימציה:
https://youtu.be/mz9Cy0xUH0E
הראפ על ביסמרק (עברית):
https://youtu.be/mKz9wIu45rc
ופרק על הגאון והאידיוט בפודקסט הראשון בישראל "שעה היסטורית" של הפרופ' הרסגור (עברית):
https://youtu.be/-gbZaWHdvu4?long=yes
