שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היו מלחמות האופיום שעיצבו את סין המודרנית?
מלחמות האופיום (Opium wars) היו סדרת עימותים צבאיים בין סין לאירופה, שהתנהלו על אדמת סין. תחילתה בהחלטת האימפריה הבריטית לכפות את כוחה על סין ולהגיע לשליטה מוחלטת במסחר בסמים לא חוקיים ואפילו בתה.
למעשה, מלחמות האופיום, בין סין לבריטניה (ובהמשך בין סין לברית מדינות סביב בריטניה), היו שתי התנגשויות צבאיות משמעותיות שניהלו שתי האימפריות, הבריטית והסינית, בשנים 1839-1860. חשיבותן של המלחמות הללו נובעת מהעובדה שהן עתידות להשפיע באופן דרמטי על מהלך ההיסטוריה הסינית.
נסביר אותן בכמה חלקים:
#הסיבה
סיפורן של מלחמות האופיום מתחיל בתשוקה האירופית במאה ה-19 לסחורות סיניות. מוצרים מסין כמו תה, משי וחרסינה מבוקשים מאוד באירופה. אך הם יקרים להפליא ועולים כסף רב. תאוות הכסף של סין באותם ימים הלכה ובססה את מעמדה הכלכלי האדיר.
בריטניה, שבאותה תקופה היא המעצמה הגדולה בעולם, מחפשת דרך להפחית את הגירעון המסחרי שלה מול סין - אימפריה חלשה יחסית שהולכת ומתעשרת מהכסף האירופי והבריטי במיוחד והופכת חזקה יותר ויותר.
הפתרון שהבריטים מוצאים הוא סם האופיום.
האופיום הוא סם נרקוטי שצומח בהודו, מושבה בריטית באותם ימים. במאה ה-19 מתחילים סוחרים בריטים למכור את האופיום לסין בכמויות עצומות. הסינים הפשוטים מתלהבים מהאופיום ודי מהר נוצר דור של מכורים סיניים לאופיום.
כשמכירות האופיום מטות את מאזן הסחר לטובת בריטניה, מבינה הממשלה הסינית בראשות שושלת צ'ינג (Qing) את הסכנה העצומה. האיום של סם האופיום הממכר על החברה והכלכלה הסינית הוא לא רק כלכלי אלא גם חברתי.
בשנת 1839 שלחה ממשלת סין את הנציב לין צ'ה-שו (Lin Zexu) לקנטון כדי להפסיק את הסחר. לין צ'ה-שו פועל בנחישות. הוא מחרים ומשמיד יותר מ-20 אלף תיבות של אופיום. במקביל הוא גם כותב לממשלה הבריטית מכתב ובו הוא מבקש להפסיק את הסחר הלא מוסרי בסמים.
#המלחמות
התגובה הבריטית למכתב היא מהירה, קשוחה ומוחצת. האימפריה הגדולה בעולם שולחת צי מלחמתי לסין ב-1840 ומתחילה מלחמת האופיום הראשונה.
הפער הטכנולוגי בין הצדדים היה עצום. ספינות הקרב הבריטיות מצוידות בתותחים חדישים והן מביסות בקלות את הצי הסיני המיושן. ב-1842, אחרי שנתיים של קרבות, סין נכנעת וחותמת על אמנת ננג'ינג (Treaty of Nanjing). זו תהיה האמנה הלא שוויונית הראשונה מבין כמה שייכפו עליה בהמשך.
על פי אמנת ננג'ינג, סין נאלצת להעביר את הונג קונג לשליטה בריטית. במשך מאות שנים הייתה סין מבודדת ולאירופים הייתה גישה אליה דרך נמל אחד בלבד. במסגרת ההסכם של "Treaty Port System" סין מחויבת עתה לפתוח 5 נמלים לסחר זר, לשלם פיצויים עצומים לבריטניה בסך 21 מיליון דולר כסף ולהעניק לזרים חסינות מפני החוק הסיני. האמנה לא מתייחסת ישירות לנושא האופיום, מה שיאפשר את המשך הסחר בו ואף את הרחבתו.
המלחמה תמה אך המתחים המשיכו להתגבר. בשנת 1856 פורצת מלחמת האופיום השנייה. הפעם חוברות לבריטניה גם צרפת, ארה"ב ומדינות אירופיות נוספות. ב-1860 משתלטים הכוחות המשולבים על בייג'ינג (Beijing).
בתגובה לעינויים ולהריגתם של שליחים מערביים, שורפים הכוחות הזרים את ארמון הקיץ (Yuan Ming Yuan). שריפת הארמון היא פעולת נקמה מכוונת ואירוע שנחשב בסין עד היום לסמל להשפלה הלאומית שלה באותם ימים.
בשנת 1858 נחתמת אמנת טיינג'ין (Treaty of Tianjin), אך המלחמה ממשיכה ותסתיים רשמית רק עם אמנת בייג'ינג ב-1860. אמנות אלו עתידות להרחיב עוד יותר את ההשפעה הזרה בסין. נמלים נוספים ייפתחו לסחר, הדת הנוצרית תותר בסין וסחר האופיום יוכשר רשמית.
#התוצאה
ההשפעות של מלחמות האופיום העקובות מדם על סין והתבוסה בהן היו מרחיקות לכת. הן עתידות להותיר חותם בל יימחה על ההיסטוריה של המדינה הענקית ועל מעמדה העולמי. הן חשפו את חולשת השלטון האימפריאלי בסין ותוצאתם הייתה ניצחון אירופי ברור.
המלחמות הללו החלישו מאוד את שושלת צ'ינג והאיצו את התפוררותה. הן גם עוררו תנועות לאומיות סיניות כמו מרד הטאיפינג (Taiping Rebellion) ומהפכת 1911 שעתידה להפיל את המשטר הקיסרי.
המלחמות שפתחו את הדלת להשפעה מערבית בסין, יצרו בסין טראומה לאומית עמוקה ותחושת עוינות כלפי המערב. תחושה זו תמשיך ולמעשה היא ממשיכה עד היום להדהד במדינה הענקית.
אירועי מלחמות האופיום מהווים את תחילתה של תקופה שהסינים מכנים "מאה שנות ההשפלה", תקופה שהחלה ב-1839 עם מלחמת האופיום הראשונה והסתיימה רק עם הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1949.
סיפור מלחמות האופיום מהווה עד היום חלק חשוב בזהות הלאומית של סין. המלחמות הללו שבות ומזכירות לסינים את הסכנות שבחולשה צבאית ופוליטית. הן מחזקות את נחישותם של הסינים להבטיח שסין לעולם לא תהיה שוב פגיעה להתערבות זרה.
ההשפעה של אירועים אלה על יחסי סין עם המערב נותרה משמעותית גם במאה ה-21. וזו, כולנו יודעים, מאה בה סין הופכת לכוח אדיר שקשה לראות כיצד הוא לא מתממש בעתיד והופך אותה לאחת המעצמות השולטות בעולם.
הנה סיפורן של מלחמות האופיום:
https://youtu.be/f32MPPBJOjU
כך פרצו המלחמות על האופיום:
https://youtu.be/8sWCLIoGv6c
הסבר של מלחמות האופיום:
https://youtu.be/DTTJmSyJw60?long=yes
סרטון תיעודי על מלחמת האופיום הראשונה (עברית):
https://youtu.be/Xcy7gXXwjrI?long=yes
והרס האימפריה הסינית שנגרם מהמלחמות הללו:
https://youtu.be/62BABCgJSO8?long=yes
כיצד יסד גדעון מנטל את מדע הדינוזאורים?
זו המאה ה-19 וגדעון מנטל (Gideon Mantell) הוא רופא נשים בריטי מכפר באנגליה שעתיד לחולל מהפכה של ממש בהבנה של העולם הפרהיסטורי ולגלות את הדינוזאורים הראשונים שאותם יתאר באופן מדעי ומעמיק באופן חסר תקדים.
הסיפור מתחיל בשנת 1822, כאשר מנטל הרופא גינקולוג מטפל בחולה, או מיילד אותה בצד הדרך. אשתו, מרי מנטל (Mary Mantell), מזתכלת סביבה ולפתע היא מבחינה במאובנים מוזרים בין האבנים שלידה. סביר להניח באבנים הללו הביטו רבים לפניה, אבל היא מגלה עניין באבנים שמזכירות לה מעין שיניים משונות. מרי אוספת אותן וכשבעלה מסיים היא מראה לו אותן.
התחביב האהוב על מנטל הוא גאולוגיה והוא החל להתעניין במחקר של מאובנים מסביבתו, בהשראת הגילוי המפורסם של מאובן חיה שנראה כשל קרוקודיל ענק ויזוהה בהמשך כאיכטיוזאוריה (ראו בתגית "מארי אנינג").
מנטל ואשתו מבינים שמדובר במשהו מעניין, אבל כשמנטל חוקר הוא מבין שמדובר בהרבה יותר מזה. השיניים הללו עומדות לעשות היסטוריה. הן יהפכו לאבן הפינה של הפליאונטולוגיה המודרנית, בדגש על חקר הדינוזאורים.
כי מנטל, שהוא חובב מאובנים מושבע, מבין מיד שבידיו דבר יוצא דופן. השיניים הללו לא תואמים לשיני חיה מוכרת כלשהי. הן גדולות מדי, משוננות באופן ייחודי ויש עליהן סימני שחיקה המעידים בדרך כלל על בעל חיים צמחוני. הוא שולח את ממצאיו לגאולוג צרפתי מפורסם בשם ז'ורז' קיווייה, אך הצרפתי מזלזל ומגדיר אותם כשיני קרנף.
למנטל מצידו יש תיאוריה שהשיניים שייכות ללטאה צמחונית מעידן הזוחלים הקדום. במשך שנים הוא ממשיך להשוות את הממצאים למיני חיות שונים, עובר במוזיאונים ומתייעץ בעמיתיו, עד שלבסוף הוא מגלה דמיון מפתיע לשיני האיגואנה המודרנית. הן ממש זהות, אבל בקנה מידה ענק.
בשנת 1825 מנטל מעז ומפרסם את תגליתו. הוא קורא ליצור הקדום ובעל השיניים "איגואנודון" (Iguanodon), שפירושו "שן של איגואנה". התגלית מעוררת עניין רב. זו אחת התגליות המדעיות והמהפכניות של התקופה ולראשונה מזהה ומגדיר מישהו בעל חיים ענקי שחי לפני מיליוני שנים ונכחד לחלוטין מכדור הארץ.
ההערכה אליו גוברת עוד יותר כשהוא מזהה עוד מין של דינוזאור, שיקבל את השם הילאוזאורוס. מנטל ומחקריו הופכים לשם דבר במחקר הזוחלים הפרהיסטוריים.
הגילוי של מנטל מגיע בתקופה שבה המדע עובר תהליך של שינוי משמעותי ועמוק. עד אז, התפיסה המקובלת הייתה שהעולם נשאר די זהה לאורך ההיסטוריה ושהמינים הקיימים היו ונשארו כאלה מאז בריאת העולם. מנטל וכמה מהחוקרים בני זמנו, כמו מרי אנינג (Mary Anning) וויליאם בקלנד (William Buckland), העזו לחשוב אחרת וצדקו.
אך מה שהפך את גדעון אלג'רנון מנטל למיוחד לא היה רק הגילוי עצמו, אלא גם הגישה המדעית הקפדנית שלו. מנטל אוסף מאובנים, מתעד אותם בקפידה, יוצר שחזורים של כיצד האיגואנודון עשוי היה להיראות. אמנם היום אנו יודעים שככל הנראה חלק מהשחזורים שלו שגויים - למשל, הוא הניח שהקרן שמצא הייתה על אפו של בעל החיים, בעוד שלמעשה היה זה האגודל שלו - אבל המתודולוגיה, השיטה בה חקר והייתה שיטה ייחודית שגיבש, הייתה פורצת דרך.
אך כמו שקורה לא פעם ולמרות תרומתו הענקית, מנטל לא זכה להכרה מספיקה בחייו. היה זה מדען בעל קשרים פוליטיים חזקים בשם ריצ'רד אוון (Richard Owen), שבדרך כלל קיבל את הקרדיט על המושג "דינוזאוריה" (Dinosauria), שהוא טבע ב-1842. היחסים בין מנטל לאוון הם מורכבים באופן כללי ומאופיינים בתחרות מדעית שהיא אמנם מקובלת בתקופה זו, אף שאנו יודעים היום שאוון אכן ייחס לעצמו לא פעם, או לקח את הקרדיט על עבודתו של מנטל.
במקביל, המרפאה שלו סובלת מירידה ובהכנסות ובשלב מסוים ומחוסר ברירה הוא מוכר את אוסף המאובנים שלו למוזיאון הבריטי, עבור 4,000 פאונד. הוא גם נפגע קשה בתאונת כרכרות ונגרם לו נזק בלתי הפיך בעמוד השדרה.
ומנטל עצמו סובל בשלב זה מכאבי גב כרוניים והוא מתמכר למורפיום שמשכך את כאביו. החוקר המפורסם הולך לעולמו ב-1852 בגיל 62, אחרי חיים שלמים שבהם הוא שינה את ההבנה האנושית של העבר הפרהיסטורי של כדור הארץ וסלל את הדרך לתחום שלם של חקר החיים הפרהיסטוריים.
בשנת 2000 מכירים באזור מגוריו בתרומתו האדירה למדע הפלאונטולוגיה ובמקום בו נמצאו שיני האיגואנדון הראשונים הוקמה לזכרו אנדרטה.
הנה מגלה הדינוזאורים וחלוץ הדינוזאוריה:
https://youtu.be/Fl1LV769I5Q
סיפורו של הפלאונטולוג האוטודידקט גדעון מנטל:
https://youtu.be/_wUUkJyHGt0
סיפור תגלית האיגואנדון:
https://youtu.be/YMZnj2X_Sjs
האיגואנודון שהוא גילה:
https://youtu.be/frGFVL2aHfI
מצגת וידאו על האיגואנודון:
https://youtu.be/f6OmUUnjcp4
וסיפור חייו של האיש שגילה את הדינוזאורים:
https://youtu.be/Ymx7_u845yY?long=yes
אופיואידים
מלחמות האופיום (Opium wars) היו סדרת עימותים צבאיים בין סין לאירופה, שהתנהלו על אדמת סין. תחילתה בהחלטת האימפריה הבריטית לכפות את כוחה על סין ולהגיע לשליטה מוחלטת במסחר בסמים לא חוקיים ואפילו בתה.
למעשה, מלחמות האופיום, בין סין לבריטניה (ובהמשך בין סין לברית מדינות סביב בריטניה), היו שתי התנגשויות צבאיות משמעותיות שניהלו שתי האימפריות, הבריטית והסינית, בשנים 1839-1860. חשיבותן של המלחמות הללו נובעת מהעובדה שהן עתידות להשפיע באופן דרמטי על מהלך ההיסטוריה הסינית.
נסביר אותן בכמה חלקים:
#הסיבה
סיפורן של מלחמות האופיום מתחיל בתשוקה האירופית במאה ה-19 לסחורות סיניות. מוצרים מסין כמו תה, משי וחרסינה מבוקשים מאוד באירופה. אך הם יקרים להפליא ועולים כסף רב. תאוות הכסף של סין באותם ימים הלכה ובססה את מעמדה הכלכלי האדיר.
בריטניה, שבאותה תקופה היא המעצמה הגדולה בעולם, מחפשת דרך להפחית את הגירעון המסחרי שלה מול סין - אימפריה חלשה יחסית שהולכת ומתעשרת מהכסף האירופי והבריטי במיוחד והופכת חזקה יותר ויותר.
הפתרון שהבריטים מוצאים הוא סם האופיום.
האופיום הוא סם נרקוטי שצומח בהודו, מושבה בריטית באותם ימים. במאה ה-19 מתחילים סוחרים בריטים למכור את האופיום לסין בכמויות עצומות. הסינים הפשוטים מתלהבים מהאופיום ודי מהר נוצר דור של מכורים סיניים לאופיום.
כשמכירות האופיום מטות את מאזן הסחר לטובת בריטניה, מבינה הממשלה הסינית בראשות שושלת צ'ינג (Qing) את הסכנה העצומה. האיום של סם האופיום הממכר על החברה והכלכלה הסינית הוא לא רק כלכלי אלא גם חברתי.
בשנת 1839 שלחה ממשלת סין את הנציב לין צ'ה-שו (Lin Zexu) לקנטון כדי להפסיק את הסחר. לין צ'ה-שו פועל בנחישות. הוא מחרים ומשמיד יותר מ-20 אלף תיבות של אופיום. במקביל הוא גם כותב לממשלה הבריטית מכתב ובו הוא מבקש להפסיק את הסחר הלא מוסרי בסמים.
#המלחמות
התגובה הבריטית למכתב היא מהירה, קשוחה ומוחצת. האימפריה הגדולה בעולם שולחת צי מלחמתי לסין ב-1840 ומתחילה מלחמת האופיום הראשונה.
הפער הטכנולוגי בין הצדדים היה עצום. ספינות הקרב הבריטיות מצוידות בתותחים חדישים והן מביסות בקלות את הצי הסיני המיושן. ב-1842, אחרי שנתיים של קרבות, סין נכנעת וחותמת על אמנת ננג'ינג (Treaty of Nanjing). זו תהיה האמנה הלא שוויונית הראשונה מבין כמה שייכפו עליה בהמשך.
על פי אמנת ננג'ינג, סין נאלצת להעביר את הונג קונג לשליטה בריטית. במשך מאות שנים הייתה סין מבודדת ולאירופים הייתה גישה אליה דרך נמל אחד בלבד. במסגרת ההסכם של "Treaty Port System" סין מחויבת עתה לפתוח 5 נמלים לסחר זר, לשלם פיצויים עצומים לבריטניה בסך 21 מיליון דולר כסף ולהעניק לזרים חסינות מפני החוק הסיני. האמנה לא מתייחסת ישירות לנושא האופיום, מה שיאפשר את המשך הסחר בו ואף את הרחבתו.
המלחמה תמה אך המתחים המשיכו להתגבר. בשנת 1856 פורצת מלחמת האופיום השנייה. הפעם חוברות לבריטניה גם צרפת, ארה"ב ומדינות אירופיות נוספות. ב-1860 משתלטים הכוחות המשולבים על בייג'ינג (Beijing).
בתגובה לעינויים ולהריגתם של שליחים מערביים, שורפים הכוחות הזרים את ארמון הקיץ (Yuan Ming Yuan). שריפת הארמון היא פעולת נקמה מכוונת ואירוע שנחשב בסין עד היום לסמל להשפלה הלאומית שלה באותם ימים.
בשנת 1858 נחתמת אמנת טיינג'ין (Treaty of Tianjin), אך המלחמה ממשיכה ותסתיים רשמית רק עם אמנת בייג'ינג ב-1860. אמנות אלו עתידות להרחיב עוד יותר את ההשפעה הזרה בסין. נמלים נוספים ייפתחו לסחר, הדת הנוצרית תותר בסין וסחר האופיום יוכשר רשמית.
#התוצאה
ההשפעות של מלחמות האופיום העקובות מדם על סין והתבוסה בהן היו מרחיקות לכת. הן עתידות להותיר חותם בל יימחה על ההיסטוריה של המדינה הענקית ועל מעמדה העולמי. הן חשפו את חולשת השלטון האימפריאלי בסין ותוצאתם הייתה ניצחון אירופי ברור.
המלחמות הללו החלישו מאוד את שושלת צ'ינג והאיצו את התפוררותה. הן גם עוררו תנועות לאומיות סיניות כמו מרד הטאיפינג (Taiping Rebellion) ומהפכת 1911 שעתידה להפיל את המשטר הקיסרי.
המלחמות שפתחו את הדלת להשפעה מערבית בסין, יצרו בסין טראומה לאומית עמוקה ותחושת עוינות כלפי המערב. תחושה זו תמשיך ולמעשה היא ממשיכה עד היום להדהד במדינה הענקית.
אירועי מלחמות האופיום מהווים את תחילתה של תקופה שהסינים מכנים "מאה שנות ההשפלה", תקופה שהחלה ב-1839 עם מלחמת האופיום הראשונה והסתיימה רק עם הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1949.
סיפור מלחמות האופיום מהווה עד היום חלק חשוב בזהות הלאומית של סין. המלחמות הללו שבות ומזכירות לסינים את הסכנות שבחולשה צבאית ופוליטית. הן מחזקות את נחישותם של הסינים להבטיח שסין לעולם לא תהיה שוב פגיעה להתערבות זרה.
ההשפעה של אירועים אלה על יחסי סין עם המערב נותרה משמעותית גם במאה ה-21. וזו, כולנו יודעים, מאה בה סין הופכת לכוח אדיר שקשה לראות כיצד הוא לא מתממש בעתיד והופך אותה לאחת המעצמות השולטות בעולם.
הנה סיפורן של מלחמות האופיום:
https://youtu.be/f32MPPBJOjU
כך פרצו המלחמות על האופיום:
https://youtu.be/8sWCLIoGv6c
הסבר של מלחמות האופיום:
https://youtu.be/DTTJmSyJw60?long=yes
סרטון תיעודי על מלחמת האופיום הראשונה (עברית):
https://youtu.be/Xcy7gXXwjrI?long=yes
והרס האימפריה הסינית שנגרם מהמלחמות הללו:
https://youtu.be/62BABCgJSO8?long=yes
זו המאה ה-19 וגדעון מנטל (Gideon Mantell) הוא רופא נשים בריטי מכפר באנגליה שעתיד לחולל מהפכה של ממש בהבנה של העולם הפרהיסטורי ולגלות את הדינוזאורים הראשונים שאותם יתאר באופן מדעי ומעמיק באופן חסר תקדים.
הסיפור מתחיל בשנת 1822, כאשר מנטל הרופא גינקולוג מטפל בחולה, או מיילד אותה בצד הדרך. אשתו, מרי מנטל (Mary Mantell), מזתכלת סביבה ולפתע היא מבחינה במאובנים מוזרים בין האבנים שלידה. סביר להניח באבנים הללו הביטו רבים לפניה, אבל היא מגלה עניין באבנים שמזכירות לה מעין שיניים משונות. מרי אוספת אותן וכשבעלה מסיים היא מראה לו אותן.
התחביב האהוב על מנטל הוא גאולוגיה והוא החל להתעניין במחקר של מאובנים מסביבתו, בהשראת הגילוי המפורסם של מאובן חיה שנראה כשל קרוקודיל ענק ויזוהה בהמשך כאיכטיוזאוריה (ראו בתגית "מארי אנינג").
מנטל ואשתו מבינים שמדובר במשהו מעניין, אבל כשמנטל חוקר הוא מבין שמדובר בהרבה יותר מזה. השיניים הללו עומדות לעשות היסטוריה. הן יהפכו לאבן הפינה של הפליאונטולוגיה המודרנית, בדגש על חקר הדינוזאורים.
כי מנטל, שהוא חובב מאובנים מושבע, מבין מיד שבידיו דבר יוצא דופן. השיניים הללו לא תואמים לשיני חיה מוכרת כלשהי. הן גדולות מדי, משוננות באופן ייחודי ויש עליהן סימני שחיקה המעידים בדרך כלל על בעל חיים צמחוני. הוא שולח את ממצאיו לגאולוג צרפתי מפורסם בשם ז'ורז' קיווייה, אך הצרפתי מזלזל ומגדיר אותם כשיני קרנף.
למנטל מצידו יש תיאוריה שהשיניים שייכות ללטאה צמחונית מעידן הזוחלים הקדום. במשך שנים הוא ממשיך להשוות את הממצאים למיני חיות שונים, עובר במוזיאונים ומתייעץ בעמיתיו, עד שלבסוף הוא מגלה דמיון מפתיע לשיני האיגואנה המודרנית. הן ממש זהות, אבל בקנה מידה ענק.
בשנת 1825 מנטל מעז ומפרסם את תגליתו. הוא קורא ליצור הקדום ובעל השיניים "איגואנודון" (Iguanodon), שפירושו "שן של איגואנה". התגלית מעוררת עניין רב. זו אחת התגליות המדעיות והמהפכניות של התקופה ולראשונה מזהה ומגדיר מישהו בעל חיים ענקי שחי לפני מיליוני שנים ונכחד לחלוטין מכדור הארץ.
ההערכה אליו גוברת עוד יותר כשהוא מזהה עוד מין של דינוזאור, שיקבל את השם הילאוזאורוס. מנטל ומחקריו הופכים לשם דבר במחקר הזוחלים הפרהיסטוריים.
הגילוי של מנטל מגיע בתקופה שבה המדע עובר תהליך של שינוי משמעותי ועמוק. עד אז, התפיסה המקובלת הייתה שהעולם נשאר די זהה לאורך ההיסטוריה ושהמינים הקיימים היו ונשארו כאלה מאז בריאת העולם. מנטל וכמה מהחוקרים בני זמנו, כמו מרי אנינג (Mary Anning) וויליאם בקלנד (William Buckland), העזו לחשוב אחרת וצדקו.
אך מה שהפך את גדעון אלג'רנון מנטל למיוחד לא היה רק הגילוי עצמו, אלא גם הגישה המדעית הקפדנית שלו. מנטל אוסף מאובנים, מתעד אותם בקפידה, יוצר שחזורים של כיצד האיגואנודון עשוי היה להיראות. אמנם היום אנו יודעים שככל הנראה חלק מהשחזורים שלו שגויים - למשל, הוא הניח שהקרן שמצא הייתה על אפו של בעל החיים, בעוד שלמעשה היה זה האגודל שלו - אבל המתודולוגיה, השיטה בה חקר והייתה שיטה ייחודית שגיבש, הייתה פורצת דרך.
אך כמו שקורה לא פעם ולמרות תרומתו הענקית, מנטל לא זכה להכרה מספיקה בחייו. היה זה מדען בעל קשרים פוליטיים חזקים בשם ריצ'רד אוון (Richard Owen), שבדרך כלל קיבל את הקרדיט על המושג "דינוזאוריה" (Dinosauria), שהוא טבע ב-1842. היחסים בין מנטל לאוון הם מורכבים באופן כללי ומאופיינים בתחרות מדעית שהיא אמנם מקובלת בתקופה זו, אף שאנו יודעים היום שאוון אכן ייחס לעצמו לא פעם, או לקח את הקרדיט על עבודתו של מנטל.
במקביל, המרפאה שלו סובלת מירידה ובהכנסות ובשלב מסוים ומחוסר ברירה הוא מוכר את אוסף המאובנים שלו למוזיאון הבריטי, עבור 4,000 פאונד. הוא גם נפגע קשה בתאונת כרכרות ונגרם לו נזק בלתי הפיך בעמוד השדרה.
ומנטל עצמו סובל בשלב זה מכאבי גב כרוניים והוא מתמכר למורפיום שמשכך את כאביו. החוקר המפורסם הולך לעולמו ב-1852 בגיל 62, אחרי חיים שלמים שבהם הוא שינה את ההבנה האנושית של העבר הפרהיסטורי של כדור הארץ וסלל את הדרך לתחום שלם של חקר החיים הפרהיסטוריים.
בשנת 2000 מכירים באזור מגוריו בתרומתו האדירה למדע הפלאונטולוגיה ובמקום בו נמצאו שיני האיגואנדון הראשונים הוקמה לזכרו אנדרטה.
הנה מגלה הדינוזאורים וחלוץ הדינוזאוריה:
https://youtu.be/Fl1LV769I5Q
סיפורו של הפלאונטולוג האוטודידקט גדעון מנטל:
https://youtu.be/_wUUkJyHGt0
סיפור תגלית האיגואנדון:
https://youtu.be/YMZnj2X_Sjs
האיגואנודון שהוא גילה:
https://youtu.be/frGFVL2aHfI
מצגת וידאו על האיגואנודון:
https://youtu.be/f6OmUUnjcp4
וסיפור חייו של האיש שגילה את הדינוזאורים:
https://youtu.be/Ymx7_u845yY?long=yes
