פעם קראו לו "ים החולה", אבל אגם החולה שהיה חלק ממערכת נהר הירדן, היה מקור למחלות רבות, במיוחד מחלת המלריה הקטלנית. הרעיון לייבש את אגם החולה עלה כדי לייבש את הביצות וליצור אדמות חדשות לחקלאות.

בשנת 1951 יובש האגם סופית. רק חלק קטן ממנו הושאר, לבקשת אנשי החברה להגנת הטבע. הוא הפך לשמורת טבע - שמורת החולה.

במהלך השנים שמאז ייבוש החולה הסתבר שמרבית מהקרקעות שיובשו אינן מתאימות לחקלאות. בנוסף לכך מצאו החוקרים שהייבוש גרם לזרימת חומרים לא בריאים אל הכנרת ולזיהום ופגיעה בדגה ובאיכות המים שבה. משום כך החלו בשנות ה-90 להציף בחזרה חלק משטחי הביצה לשעבר. כך נוצר אגמון החולה וחלק מהעופות הנודדים החלו שבים לאזור.


הנה סרטון משנת 1951 על ייבוש החולה (עברית):

http://youtu.be/-pn-KsDxnXU


סרטון הסברה שבו הוצג הרעיון של ייבוש אגם החולה (עברית):

http://youtu.be/rijHs9slfj0?t=7s


זכרונות מבעלי החיים שחיו באגם החולה (עברית):

http://youtu.be/MtmjMfhhrq0


ובעלי החיים שחוזרים לאגמון המשוקם בשמורת החולה (עברית):

http://youtu.be/zycAsx86VhY?t=5s