שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי כונה "האלוהים של הגיטרה"?
הוא מכונה "יד איטית" (Slowhand), הטכניקה לא מושלמת ובמשך שנים הוא היה מכור כבד לסמים ואלכוהול ובקושי תפקד מחוץ לבמה. בכל זאת הוא נגן הגיטרה החשמלית המוערך ביותר בעולם והאיש שמכונה בפי רבים "האלוהים של הגיטרה".
זהו אריק קלפטון (Eric Clapton), מי שמאז שנות ה-60 עומד בחזית הרוק העולמי ולא מפסיק לייצר עניין. גם המוסיקה שלו והשינויים שהיא עברה, גם להקות הסופר-ג'רופ המיתולוגיות "Cream" וה"Yardbirds" שבהן כיכב, תולדות חייו האישיים - הסוערים ומלאי התהפוכות, החיבורים שלו למוסיקאים החשובים בהיסטוריה של הרוק ולא מעט גם דמותו המסקרנת כאדם - כל אלו רק מגבירים את ההילה שמסביבו ואת האגדה שלו.
כבר מהתחלה לא היו חייו של קלפטון פשוטים. הוא גודל על ידי סבו וסבתו ובגיל 6 גילה שמי שחשב לאמו היא בעצם סבתו, בעוד שזו שסבר שהיא אחותו הגדולה התגלתה כאמו. היא אגב סרבה תמיד שהוא יקרא לה כך.
אביו היה חייל מקנדה ששירת באנגליה ואריק מעולם לא זכה להכיר אותו. לא פלא שקלפטון חש מילדות נטוש בעולם. עם רקע משפחתי שכזה, כשהוא התפרסם והפך לגיטריסט מצליח, קלפטון לא הפסיק להתנקם בבנות זוגו.
במהלך השנים עבר מי שייחשב לאחד מהגיטריסטים המהוללים תהפוכות רבות בחייו. הוא התאהב באשתו של חברו הטוב ג'ורג' האריסון ולאחר שנות חיזור ארוכות הוא יישא אותה לאישה. הוא נשאר, אגב, חבר נאמן של האריסון. אחר כך התאהב קלפטון באישה אחרת ונולד להם ילד. אבל את בנו בן הארבע הוא עתיד לאבד, בנפילה איומה אל מותו מחלון הדירה בקומה ה-53.
האובדן הגדול הוביל את קלפטון ההמום לגמילה קשה מסמים ומאלכוהול, שהיה מכור להם במשך שנים רבות. בשנים שמאז הצליח קלפטון לשמור על מעמדו כאייקון גיטרה ובמקביל להתפייס עם עברו, חייו הלא פשוטים וההצלחה המתמשכת והתובענית של מי שכבר איננו צעיר. הוא נשאר אגדה. עצובה ונקייה מסמים, אבל אגדה.
גיטריסט וזמר - הנה הקריירה של אריק קלפטון:
https://youtu.be/dxE5vCEumHw
רגעים מחייו ושיריו של אריק קלפטון:
https://youtu.be/JN5G334_ujA
אחד מלהיטיו הגדולים "קוקאין":
https://youtu.be/tyw8Hg3jpoA
היחיד שהביס אותו מת מזמן וקראו לו ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/KPJgtQwtVVA
קליפ מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/-gKPuxV3MkY
הנה אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/UPp9_n4xp_Q?long=yes
סרטון תיעודי על האסון שהביא לגמילה מהתמכרויותיו:
https://youtu.be/Py1VzfqxfW4?long=yes
מיהו מעצב הרוקנרול צ'אק ברי?
לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.
הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.
ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.
מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.
הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.
אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.
ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").
ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..
הנה סיפורו של צ'אק ברי:
https://youtu.be/hq_BT1sd7oc
"הליכת הברווז" שלו:
https://youtu.be/BCsfh5ItkEc
הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":
https://youtu.be/UM_PTJCFCQw
ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:
https://youtu.be/kpTpxbnBWYM
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/1vaZnUeZKWY
וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":
https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
מה תרם ליטל ריצ'ארד לרוקנרול?
הוא היה בסך הכל בן 25, כשבאמצע הופעה באוסטרליה הביט ריצ'רד הקטן (Little Richard) לשמיים וראה שם "כדור אש ענקי שפוצץ לי את הראש". כדור האש היה הלוויין הסובייטי ספוטניק ששרידיו נכנסו לאטמוספרה ונשרפו. אבל לליטל ריצ'ארד, זמר הרוקנרול המצליח בעולם, זה הספיק כדי להפסיק ב-1957 את הקריירה המצליחה שלו ולהפוך למאמין נוצרי, שנרשם ללימודי דת והקפיד לשיר רק שירי גוספל ואמונה.
החזרה של ליטל ריצ'ארד לאלוהים היא זו שגם הפכה אותו לפחות נחשב בקרב האבות המייסדים של הרוקנרול, המוסיקה ששינתה את פני התרבות הפופולארית במחצית השניה של המאה ה-20.
אמנם כמה שנים לאחר מכן הוא ישוב להופיע. להקות החימום שלו בהופעותיו הבריטיות יהיו אז שתי הלהקות שעתידות להיות הכורים האטומיים של הרוקנרול בשנות ה-60, "הביטלס" ב-1963 ושנה אחר-כך גם ה"רולינג סטונז". אבל בשלב הזה יהיה כבר ריצ'רד הקטן אחרי השיא שלו ומעריציו יבואו להופעותיו בעיקר כדי להיזכר בימים צעירים יותר.
הזמר עם האנרגיה הלא תיאמן שתרם כמה שנים לפני כן לרוקנרול את הצרחה המטורפת והפראית שלו היה אחד מראשוני הרוקנרול ומהחשובים שבהם. הוא היה צעיר, כריזמתי, סוער ומוכשר להפליא. בשנים הראשונות, לפני החזרה בתשובה, הוא הפציץ שוב ושוב את הרדיו בלהיטי ענק ממכרים, שהפכו את הנוער של אז למעריצים גדולים.
באותה תקופה הוא גם עשה מהפכה חברתית של ממש, שתרמה תרומה משמעותית לביטול ההפרדה הגזעית באמריקה. מבלי משים הוא גרם גם לבני נוער לבנים לקנות תקליטים עם מוסיקה שחורה. עד אז הם קנו תקליטי שירים מתקתקים, של זמרים לבנים ומלוקקים שהג'ל בשיער היה הדבר הכי מבריק בהם.
אבל ליטל ריצ'ארד הוא זה שהוביל את המהפכה המוסיקלית שהביאה את כולם, צעירים לבנים ושחורים גם יחד, להעריץ את אותה המוסיקה, לקנות את אותם להיטים ולרקוד ביחד על רחבת הריקודים, כאילו לא היו אלה צאצאים של עבדים והאחרים - של בעליהם.
"בשתיים וחצי דקות אמר השיר 'טוטי פרוטי' את כל מה שצריך לדעת על אהבה, תשוקה וחופש", הטעים ההיסטוריון המעריץ דייוויד קירבי שכתב ספר על הריצ'רד והתופעה. ואכן, השיר שנפתח בצעקת ג'יבריש לא ברורה אבל נחרצת "א וופ באפ אלומה אלאפ בם בום!" וממשיך בגניחות "טוטי פרוטי!" היה מהפכת השחרור של הרוקנרול מהמוסיקה של סבתא. הוא היה להיט הרוקנרול הכי פרוע ומזמין של הפיפטיז אבל גם סימן את המטאור ששרף את עצמו בכניסה אל האטמוספרה של הרוק המסעיר עוד יותר, זה של שנות השישים.
הנה סיפורו של ליטל ריצ'ארד:
http://youtu.be/XzIXPt7aNAs
בלהיטו הגדול "טוטי פרוטי":
http://youtu.be/3kM1khne_sg
ליטל ריצ'רד ב"סאלי הארוכה והגבוהה":
https://youtu.be/jqxNSvFMkag
וביום ההולדת של מוחמד עלי:
http://youtu.be/AK_jm3Hz1Wk
מה היה הקשר של דיוויד בואי לחלל?
דיוויד בואי (David Bowie) גדל באנגליה וכבר בגיל צעיר הוא הפך מיוחד, כשאגרוף בפניו, במהלך תגרה עם חבר, גרם להגדלת האישון של עינו השמאלית ולמראה חד-פעמי, שאין כמוהו לאיש - אישון מוגדל ומהפנט.
זה היה אולי פרט שולי בביוגרפיה של אדם רגיל, אבל סמלי למי שעתיד להשפיע על מעצבי אופנה וסגנון, מעצבי תדמית וגברים מטרוסקסואלים בדורות הבאים.
מצד שני, רק עם מראה יחודי לא מצליחים להפוך לגאון מוסיקלי, שחקן מחונן, אייקון אופנה, חדשן בלתי נלאה ואדם שיגדיר את מוסיקת הפופ, לא פחות מהביטלס, אלביס או בוב דילן.
כי בואי, שפרץ אל מוסיקת הפופ רגע אחרי שהסתיימה רעידת האדמה המוסיקלית והתרבותית של שנות ה-60, לא הרכין את הראש בפני "הסיקסטיז" המסעירים, אלא לקח את התרבות האנושית אל פריצת גבולות חדשה ושחרור נוסף - הפעם מכבלים של מוסכמות כובלות ודברים שאסור לומר או לפעמים אפילו לחשוב.
הוא היה מודל זוהר ועדכני של כוכב רוק, אך באופן מסוים הוא היה אוונגארד, מקדים את זמנו ואת כולם, גם אם סוג של אוונגארד שמתנגן יפה וקל יחסית לעיכול.
מכל מקום, השיר הראשון שהוציא הזמר והמוסיקאי המשובח הזה נקרא "ספייס אודיטי". השיר היה אחד השירים הטובים בפופ של אותה התקופה ונחשב פורץ דרך בהפקה, בביצוע ובכתיבה שלו. דיוויד בואי כתב אותו אחרי שראה את הסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. מסופר בו על מייג'ור טום, האסטרונאוט הדמיוני שנפלט לחלל ומאבד קשר עם כדור הארץ.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח, ליווה את סיקור המשימה בשידורי ה- "BBC" ועד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969, הוא כבר היה הצלחה מדהימה.
בנוסף, "Space Oddity" סימן לראשונה משהו יחודי נוסף בבואי האמן. הוא עתיד מכאן לזכות בהצלחה מסחררת, אבל בלי אף שיר אהבה, אפילו אחד. אין אמן שלא כותב שירי אהבה ודומה שהפופ כמעט בנוי עליהם - אבל זה דיוויד בואי והוא, כבר אמרנו, לא מחויב לדבר.
בואי כונה "איש הזיקית", איש הדמויות, מי שללא הפסקה ממציא אותן ואת עצמו מחדש. הדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) ממנו היא השפעה של הסרט "2001: A Space Odyssey" של סטנלי קובריק משנת 1968. הוא מספר על שיגורו של האסטרונאוט בשם זה לחלל. כמו מוטיב אהוב ישוב מייג'ור טום לככב בשירים נוספים של בואי, מ-"Ashes to Ashes" בשנת 1980, "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי.
אחרי מייג'ור טום הוא ימציא גם את זיגי סטארדסט, דמות דמיונית שהפכה למלווה נאמנה של הקריירה שלו, עד שיחליט להיפרד ממנה וימשיך הלאה, לחידושים נוספים שיתחלפו גם הם אחרי זמן קצר.
הוא היה מסוגל להחליף במהירות דמויות וזהויות, שבלבלו את המעריצים שלו, שאיכשהו תמיד ניסו להתלבש כמו האדם שנפל אל כדור הארץ, הדוכס הלבן, זיגי סטארדסט ואחרים ולא פעם מצאו את עצמם בהופעה, עומדים מול דמות חדשה ומרגישים מעט מגוחכים.
אבל נשוב רגע ל"ספייס אודיטי", שיצא ב-1969 והתקשר אצל כל המאזינים עם הנחיתה על הירח, שהתרחשה ממש באותו הזמן. הוא היה להיט הבכורה של בואי והציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו.
השיר אפיין את פעילותו מאז - מי שיכונה "הדוכס הלבן" של עולם הרוק. זמר מרתק ובעל הופעה שונה מהמקובל, חדשן תמיד, כותב ומספר סיפורים מעולה, גאון מוסיקלי ואדם ששיריו הם בדרך כלל יצירות מרגשות ושלמות.
לאחרונה ביצע כריס הדפילד, המפקד היוצא של תחנת החלל הבינלאומית, את השיר הזה של דיוויד בואי בחלל. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה שהשיר הקדים את זמנו ואפילו מעט ניבא את העתיד.
כשמת בואי הוא הותיר אחריו הרבה יותר ממוסיקה. הפופ והרוק אחריו השתנו והפכו צבעוניים, מסוגננים ומרהיבים מאי-פעם. האיש שללא משים עתיד להמציא את ה"ארט רוק", הביא אל הבמה את הצבע והמראה הקרקסי והמפתה כל כך. במקום הופעות בחליפות או בבגדי היפים משומשים, החלו בהשראתו האמנים לחגוג את ההופעה שלהם בתלבושות שלא היו מביישות תיאטרון, אופרה או מחול. אחריו ברור היה שפופ הוא לא רק מוסיקה אלא גם מראה.
אפשר לומר שמשחקי הזהויות של בואי הפכו לפתרון משבר הזהות של פופ שלם...
הנה הקריירה של דיוויד בואי:
https://youtu.be/Lan_wotkon0
הקליפ של "ספייס אודיטי" בביצוע של דיוויד בואי:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
מחווה לבואי - מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי":
http://youtu.be/KaOC9danxNo
דיוויד בואי כזיגי בהופעה בשנות ה-70:
https://youtu.be/dLYafk0Lui0
בואי בהופעה ללא מסכות עם "אפר לאפר":
http://youtu.be/lNqo0kIR-TU
בראיון מנבא ב-1999 את מה שהאינטרנט יביא וצודק בכל מילה:
https://youtu.be/8tCC9yxUIdw
הקליפ האחרון של בואי, בו הוא בעצם מבשר בטרם עת על מותו שלו:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה מחווה של מקהלה וקהל לגאון שלא מעט רואים בו את האלוהים של הפופ (או כמו שהוא כינה את עצמו "אליל שקר"):
https://youtu.be/LYl74O0G-fs
קדימון הסרט הנהדר שנעשה עליו ב-2022:
https://youtu.be/QUvjaPIEIBs
אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/5WICgADzDqw?long=yes
מיהו פרנק זאפה שיצר סגנון משלו?
נסו להיזכר מתי שמעתם שיר של פרנק זאפה ברדיו או בטלוויזיה. כנראה שלא תצליחו וגם אם כן, זה יהיה כמעט בוודאות אירוע נדיר או חד-פעמי.
פרנק זאפה, או בקיצור זאפה, היה גאון בלתי רגיל, רב סגנוני בצורה מפחידה, בעל יצירות חריפות ומבריקות, אחד המוסיקאים הפוריים במאה ה-20, תופעה מוסיקלית נדירה, אמן במה שאין דומה לו ולא היה מוסיקאי דומה לו או מקביל עד היום.
בן לאם אמריקאית ממוצא צרפתי-סיציליאני ולאב ממשפחה סיצילאנית ממוצא יווני-ערבי, זאפה היה גיטריסט שנגינת הגיטרה בידיו הייתה לאמנות שהיא הרבה יותר מנגינה ברוכת כישרון. הנגינה שלו הייתה תמיד חלק מעומק אישיותי בלתי רגיל, של יוצר עם שורשים מגוונים ועשירים במיוחד, מי שמאמין וחוקר רעיונות פילוסופיים, אג'נדות חברתיות, תפיסות סוציולוגיות ותיאוריות מדעיות שונות.
כ-30 שנה זאפה פעל ויצר עם סקרנות, יצירתיות, ידע, ביחד עם מרד והטלת ספק, בכל מה שמקובל באמנות ובקשר שלה אל החברה והפוליטיקה. הוא בחן כל הזמן את גבולות השוליים והרחבתם אל המיינסטרים. באופן לא מפתיע הפך הכיוון המוסיקלי שביטא זאפה ב-70 אלבומיו לכמעט קונצנזוס. אך יצא שהוא לא הספיק וזכה להנות מההכרה בחדשנותו בדיעבד.
מי ש"הרולינג סטון" דירג במקום ה-71 ברשימת 100 המוסיקאים הגדולים של כל הזמנים נכנס ב-1995 להיכל התהילה של הרוקנרול ושנתיים אחר כך זכה בגראמי על מפעל חיים. המורשת המוסיקלית והרעיונית שלו הקדימה ללא ספק את זמנה ומאז שהוא עזב את העולם התממשו הרבה דברים שהוא עשה.
עד שמת הגאון המטורף של עולם הפופ מסרטן הערמונית הוא הספיק להוציא 70 אלבומים שעשו לו שם של מוסיקאי ענק וגיבור גיטרה של ממש, תופעה מוסיקלית מרתקת ולא מפוענחת עד הסוף - מוסיקאי שמוסיקאים מעריצים ונשבעים בו מכל עבר.
#מוסיקלית
כמוסיקאי, זאפה היה חלוץ שמיזג בסגנונו מעין מיקס מרהיב ווירטואוזי של עולמות ויכולות טכניות מדהימות. עם לחנים מעולם אחר, משקלים מתחלפים ומורכבים, סולואים שמכשפים את האוזן וכמובן מלודיות מתפתלות ולא פעם בלתי אפשריות, הוא הביא לעולם נגינת גיטרה מהפנטת. הנגינה הזו נעטפה בלהקתו היעילה "אימהות האמצאה" (The Mothers Of Invention), שליוותה אותו בעושר סגנונות - מג'אז ובלוז, דרך רוק ועד השפעות של מוסיקה קלאסית ואוונגרד, מוסיקה מתקדמת וחוקרת.
בתוכן שלו, בטקסטים והחריזה, הוא היה גם מבקר חריף, נשכני ואמיץ של כמה מהרעות החולות שאפיינו את החברה והתרבות האמריקאית, קפיטליסטית. כי הרבה מעבר למוסיקאי רגיל, פרנק זאפה היה ממציא אנטי-קונפורמיסט ובעל כשרונות רבים, מוסיקאי, יוצר ונגן מחונן, פילוסוף, אתאיסט, קולנוען, איש-דאדא ומעין מדען, עם מעבדה בצורת גיטרה ושלל רעיונות עמוקים.
גם אם מסחרית הוא לא זכה להצלחה גדולה, זאפה קנה לו מעריצים רבים ולא מעט מאלבומיו זכו למעמד פולחני. הוא השפיע על אמנים מהגדולים ביותר במוסיקת הפופ, כמו הביטלס וג'ימי הנדריקס. ג'ון לנון, סיפר פעם שגדול אלבומי הביטלס "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" הושפע מאוד מסגנונו של זאפה ומיצירותיו.
הגאון האמיץ השתמש במוסיקה באופן מבריק, ככלי להעברה של מסרים חברתיים ופוליטיים, להתנגדות לשחיתות ולקפיטליזם מושחת של פוליטיקאים. כששאלו אותו פעם למה בחר דווקא ברוק ופופ ככלי ביטוי ולא באוונגרד בנוסח סטרווינסקי וג’ון קייג, הוא ענה ביובש "הבנתי שאיש לא יקשיב למוסיקה כזו".
וכך יצר זאפה, כשבכל שיר, יצירה וסולו שלו אין למאזין ברירה אלא להקשיב לכל צליל, כי המשפט חשוב, אבל גם המילה והאות - וכשהגיטרה שלו מדברת, העולם עצמו חייב להאזין.
הנה סיפורו של פרנק זאפה:
https://youtu.be/S2NSYmzyxSY
"צרות באות כל יום":
https://youtu.be/sOGydWBJ1mE
"הו בשמיים":
https://youtu.be/-hjU2GCKx4g
השיר America Drinks בהקלטה מהופעה:
https://youtu.be/0BXTdThz1ZA
וגם Duke Of Prunes המדהים:
https://youtu.be/rZJg8431i3I
זאפה בהופעה חיה:
https://youtu.be/r7fyyhhuE7c?long=yes
וסרטון תיעודי על החיים הטרגיים של פרנק זאפה:
https://youtu.be/F1zx1Jc9wZI?long=yes
איך הפך ניל יאנג לסנדק הגראנג'?
הוא אחד היוצרים המשפיעים ביותר של עולם הפופ. איש מוכשר, אמיתי, יחודי ואמין, שר ברגיסטר, גובה מוסיקלי שבעיקר נשים שרות בו ולא רואה את השנים ממטר - ניל יאנג (Neil Young) הוא אולי דינוזאור, אבל אם הוא כזה אז הוא בטח הכי טי רקס שיש, זה שכולם יודעים שהוא הכי.
כי עם הקול הייחודי שלו, יאנג מעולם לא הסתפק בלהיות כוכב. האיש הוא אב טיפוס של סינגר-סונגרייטר. כבר 60 שנה שהוא כותב, מקליט וכמובן מלחין בעצמו את כל שיריו. הוא גם מופיע תמיד כשהוא מנגן, בעיקר גיטרה אבל מדי פעם הוא גם יושב על הפסנתר או מנגן כמו דילן במפוחית שתלויה מול פיו ומאפשרת לו ללוות בגיטרה.
כבר בסיקסטיז, בתחילת דרכו, היה יאנג אחד הקולות המעניינים בפולק רוק. עם "קרייזי הורס", להקתו בהמשך הדרך, הוא עוד יעשה את זה בגדול.
את החשיפה הגדולה שלו הוא קיבל עם הלהקה שלו, כשהשתתף בפסטיבל וודסטוק המיתולוגי. הלהקה היא "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג", הרכב קולי שמתקיים פעם בדור וברבות השנים ייחשב לסופר גרופ הווקאלי הגדול של שנות ה-60.
בשנות ה-80 יאנג "מגלה" את הדיסטורשן ומתחיל להקליט שירים חדשניים, בסגנון ה"הארד רוק" אבל עם הצבע הייחודי שלו. השירים הללו היו שילוב מרתק של מלודיות מרגשות ונוגעות, טקסטים אישיים כמו תמיד וליווי "טוחן" וחדש אצלו, של גיטרת דיסטורשן.
מעל הכל המשיך להתנוסס כמו תמיד הקול האותנטי והייחודי של ניל, סימן ההיכר שאי-אפשר היה לטעות בו ושהפיל דורות של מעריצים לרגליו
מפריטת האקורדים החזקה וצליל הגיטרה ה"מלוכלך" שפיתח לעצמו באייטיז יצא שעשור אחר כך, בשנות ה-90 הרועשות, הושפעו ממנו לא מעט יוצרים צעירים ומוכשרים. בזכות השפעתו הענקית על להקות כמו נירוונה ופרל ג'ם, הוא זכה בהמשך אותו עשור לכינוי המחמיא "סנדק הגראנג'".
אבל גם במילניום החדש האריה הזקן לא נרגע. ניל יאנג ממשיך לפוצץ את המעריצים באלבומים משובחים, כשחברתית ובמקביל הוא נלחם במנהיגים כסילים כמו ג'ורג' בוש הבן ודונלד טראמפ. הוא נאבק כדי להעלות את המודעות למשבר האקלים באמריקה ומעיף את עצמו מספוטיפיי, כשהם חותמים עם סטאנדאפיסט מטריד.
כי אחרי הכל האיש הוא אגדה שנולדה בסיקסטיז וממשיכה בשלה. קול חברתי צלול ומדויק וכזה שלא מפסיק להשתמש בהשפעתו כדי ליצור עולם טוב יותר, רגוע, חכם ושומר שלום ואהבה. היפי, אבל בקטע הכי טוב שיש ועם הכישרון הכי גדול ברחוב.
הנה הקריירה של ניל יאנג:
https://youtu.be/4Q1aI7xPo0Y
ה-Harvest Moon המיתולוגי שלו:
https://youtu.be/n2MtEsrcTTs
עם "קרוסבי סטילס נאש ויאנג" בוודסטוק:
את כמו הוריקן, "Like A Hurricane" עמוס הדיסטורשן:
https://youtu.be/qmKrcOB7udA
"Keep On Rockin' in the Free World", ממשיך עם הרוק בעולם החופשי:
https://youtu.be/TnAgc1kgvLc
ו"היי היי מיי מיי" - עוד ניל יאנג בהופעה מהאייטיז:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
מיהו הגיטריסט המדען?
מעט מאד מוסיקאים מוצאים פנאי ורצון לעסוק במדע. אבל בריאן מיי, הגיטריסט של להקת קווין ומי שנחשב בעיני רבים לגיטריסט רוק מהגדולים בהיסטוריה, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה ונשיא אוניברסיטה בליברפול, שאפילו פרסם ספר על ההיסטוריה של היקום.
אבל גיטריסט-העל הזה והמדען המוכשר (פחות ממוסיקה, לטענתו) הוא לא רק אגדה, אלא גם היה נער מוכשר וחרוץ במיוחד. לא רבים יודעים שבגיל 16 הוא בנה עם אביו, מהנדס האלקטרוניקה, את הגיטרה הראשונה והאדומה שלו שזכתה לכינוי "The Red Special", האדומה המיוחדת.
בשל המחסור הכספי בביתו, בן העניים ואביו האנגלי בנו את הגיטרה שלו מרכיבים מעניינים, שכללו עץ משולחן, חלקים מאופניים ואח ישנים. הגיטרה כולה עלתה לו 8 פאונד, המון שעות עבודה וגאונות בשפע.
ה"רד ספיישל" מזכירה גיטרות של פנדר וגיבסון, שלא היה לו כסף לקנות אז ואחר-כך הוא כבר לא רצה.. הצליל האלוהי שלה הפך לסימן ההיכר של הסולואים המדהימים של קווין. כל הניסיונות ליצור גיטרות חדשות שיחליפו את ה"רד" לא צלחו והוא ממשיך לנגן עליה עד היום.
הנה סיפור הגיטרה שלו:
http://youtu.be/cPD7_hQk7hk
הספיישל רד בהופעה:
http://youtu.be/nZ2uMhi3fu4
בריאן מאי מספר על הקריירה האקדמית שלו ואיך אביו החכם בנה גיטרה ונתן לו השראה לשלב את המדע עם המוסיקה:
https://youtu.be/W7s4bEfPq6g
כאן הוא מסביר על המחקר לתכנית עתידית להסיט אסטרואיד שמסכן את כדור הארץ:
https://youtu.be/sJ0wQg_o9Io
כך חבריו המדענים חולקים לו כבוד במקצב מלהיט של קווין:
https://youtu.be/1VoQ49HN-gg
וסיפור הגיטרה האדומה מפיו של מאי על חגיגות ה-50 לגיטרה האגדית:
https://youtu.be/TFssjJKqSQY?long=yes
מי הזמר שעשה מהפכה במוסיקת הפופ וזכה בפרס נובל?
בוב דילן הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם". או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לפרס שבא מאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע זאת היטב.
בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר. שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.
גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שכדי להיות נערצת, זמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה.
והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו.
כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו. אבל הוא עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר.
המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן. גם משום כך היה דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום ועל אף גילו המבוגר מאוד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.
הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
סיפורו של בוב דילן:
https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4
הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:
http://youtu.be/OeP4FFr88SQ
השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":
http://youtu.be/vWwgrjjIMXA
"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):
https://youtu.be/cJpB_AEZf6U
ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו:
https://youtu.be/In6gCrGeZfA
והשיר הוריקן:
https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
מי היה סולן להקת קווין והטווס של עולם הרוק?
שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי, דרך להקת קיס ואפילו צביקה פיק שלנו - כולם התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.
לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בשם פארוק פלוטו בולסרה להורים ממוצא הודי.
בפנימייה בהודו הוא למד לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים.
די מהר פרדי בלט במנעד הקולי המדהים שלו, בפרייזינג של זמרים גדולים, ויברטו יוצא דופן וביכולת לשיר במגוון קולות, טכניקות שירה, בהכפלות הרמוניות מטורפות כמו חמשת הקולות שהקליט לבדו בפתיחה של "רפסודיה בוהמית" ובאינספור הסגנונות שיכול היה לשלב במשפט ובבית אחד של שיר, מבלי להתאמץ.
הוא היה מכונת שירה שעולם הרוק עוד לא ידע שאפשר להמציא, שלא לדבר על הכריזמה, ההופעה המחוצפת שמאז אלביס אף אחד לא ידע לייצר שונה כמוה.
את התהילה קווין החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.
כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!
אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!
חייו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/5bPlgmy9ynY
הנה סיפורה של להקת קווין:
https://youtu.be/diy_J6o0qgQ
"מי רוצה לחיות לעד?" פרדי שר וניבא את העתיד:
https://youtu.be/_Jtpf8N5IDE
מרקורי ולהקת קווין בהופעה אופיינית וגדולה מהחיים:
https://youtu.be/hSTivVclQQ0
"רדיו גא גא" בקליפ שמשתמש בדימויים חזותיים מעולם הקולנוע וההיסטוריה:
https://youtu.be/azdwsXLmrHE
הוא ידע להפעיל את הקהל כמו מנצח של אצטדיונים:
https://youtu.be/jO9C7frk2ss
רפסודיה בוהמית - הלהיט הראשון והגדול ביותר של קווין והישג ווקאלי נדיר:
http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ
כך נראה קליפ אבוד שלו שנמצא לאחרונה (עברית):
https://youtu.be/oSqx8qB_a3o
בסוף חייו יצא הקליפ הזה עם קטעי הופעות וקליפים של קווין ומרקורי:
https://youtu.be/t99KH0TR-J4
סקירה על 10 מהשירים הטובים שלו ושלהם:
https://youtu.be/kVcT4LmiqhI?long=yes
סרט על דרכו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/ssgapPLhWbY?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הכישרון הווקאלי החד-פעמי של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/p3MjsrMNCbU?long=yes
הוא מכונה "יד איטית" (Slowhand), הטכניקה לא מושלמת ובמשך שנים הוא היה מכור כבד לסמים ואלכוהול ובקושי תפקד מחוץ לבמה. בכל זאת הוא נגן הגיטרה החשמלית המוערך ביותר בעולם והאיש שמכונה בפי רבים "האלוהים של הגיטרה".
זהו אריק קלפטון (Eric Clapton), מי שמאז שנות ה-60 עומד בחזית הרוק העולמי ולא מפסיק לייצר עניין. גם המוסיקה שלו והשינויים שהיא עברה, גם להקות הסופר-ג'רופ המיתולוגיות "Cream" וה"Yardbirds" שבהן כיכב, תולדות חייו האישיים - הסוערים ומלאי התהפוכות, החיבורים שלו למוסיקאים החשובים בהיסטוריה של הרוק ולא מעט גם דמותו המסקרנת כאדם - כל אלו רק מגבירים את ההילה שמסביבו ואת האגדה שלו.
כבר מהתחלה לא היו חייו של קלפטון פשוטים. הוא גודל על ידי סבו וסבתו ובגיל 6 גילה שמי שחשב לאמו היא בעצם סבתו, בעוד שזו שסבר שהיא אחותו הגדולה התגלתה כאמו. היא אגב סרבה תמיד שהוא יקרא לה כך.
אביו היה חייל מקנדה ששירת באנגליה ואריק מעולם לא זכה להכיר אותו. לא פלא שקלפטון חש מילדות נטוש בעולם. עם רקע משפחתי שכזה, כשהוא התפרסם והפך לגיטריסט מצליח, קלפטון לא הפסיק להתנקם בבנות זוגו.
במהלך השנים עבר מי שייחשב לאחד מהגיטריסטים המהוללים תהפוכות רבות בחייו. הוא התאהב באשתו של חברו הטוב ג'ורג' האריסון ולאחר שנות חיזור ארוכות הוא יישא אותה לאישה. הוא נשאר, אגב, חבר נאמן של האריסון. אחר כך התאהב קלפטון באישה אחרת ונולד להם ילד. אבל את בנו בן הארבע הוא עתיד לאבד, בנפילה איומה אל מותו מחלון הדירה בקומה ה-53.
האובדן הגדול הוביל את קלפטון ההמום לגמילה קשה מסמים ומאלכוהול, שהיה מכור להם במשך שנים רבות. בשנים שמאז הצליח קלפטון לשמור על מעמדו כאייקון גיטרה ובמקביל להתפייס עם עברו, חייו הלא פשוטים וההצלחה המתמשכת והתובענית של מי שכבר איננו צעיר. הוא נשאר אגדה. עצובה ונקייה מסמים, אבל אגדה.
גיטריסט וזמר - הנה הקריירה של אריק קלפטון:
https://youtu.be/dxE5vCEumHw
רגעים מחייו ושיריו של אריק קלפטון:
https://youtu.be/JN5G334_ujA
אחד מלהיטיו הגדולים "קוקאין":
https://youtu.be/tyw8Hg3jpoA
היחיד שהביס אותו מת מזמן וקראו לו ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/KPJgtQwtVVA
קליפ מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/-gKPuxV3MkY
הנה אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/UPp9_n4xp_Q?long=yes
סרטון תיעודי על האסון שהביא לגמילה מהתמכרויותיו:
https://youtu.be/Py1VzfqxfW4?long=yes
לא רבים יודעים, אבל יותר מכל מוסיקאי אחר מחלוצי הרוקנרול, מי שאחראי לעיצוב שירי הרוקנרול הוא הזמר והגיטריסט היוצר צ'אק ברי (Chuck Berry). ברי, יליד סיינט לואיס, היה פרפומר אגדי ולדעת רבים הגיטריסט הטוב מבין חלוצי הרוק. נגינת הגיטרה שלו הפכה באופן מסוים להיות ספר הלימוד של גדולי הגיטרה החשמלית.
הוא היה הראשון שהבין שהרוקנ'רול מיועד למתבגרים בני-עשרה וייעד אותו בשבילם. הוא כתב במהלך הקריירה שלו עשרות להיטי ענק קלילים אבל מדויקים וטובים להפליא, שבוצעו על ידי גדולי הרוק מאז.
ברי היה גם פרפורמר מופלא, שנע על הבמה באופן חופשי ומקצועי מאד והמציא תנועות משלו, כמו "הליכת הברווז" שלו, תוך כדי שירה ונגינת סולואי גיטרה וירטואוזיים.
מהביטלס ועד ג'ימי הנדריקס, דרך אריק קלפטון, הרולינג הסטונז ואינספור להקות רוק - כמעט כל מי שכיכב בזירת הרוק העמוסה של שנות ה-60 הושפע ממנו וביצע את הימנוני הרוק שלו בחרדת קודש וקצב מקפיץ.
הקצב הזה, אגב, הוליד סגנון ריקוד חדש ומהפכני אז, שנקרא "שייק". הוא היה הריקוד האינדיבידואלי הראשון, ריקוד ללא בני זוג או שותפים, שגם לא כלל תנועות, אלא בעיקר הרעדה של הראש, הרגליים והידיים.
אבל לצ'אק ברי היה גם חלק אפל באישיותו. הוא ישב בכלא פעמיים, מסיבות שונות. במהלך השנים הוא הפך לאדם לא פשוט, שמוסיקאים התקשו לעבוד איתו והקריירה שלו ידעה עליות וירידות. בכל זאת המשיך לעבוד עד לגיל מתקדם והגיח מעת לעת בהופעות טלוויזיה, עם מוסיקאים גדולים שהמשיכו את דרכו וזכרו לו חסד נעורים.
ההערצה של גדולי הרוק למוסיקאי שג'ון לנון אמר עליו ש"אם היו נותנים לרוקנרול שם אחר, זה בטח היה צ'אק ברי" ממשיכה להיות עצומה. בתקליט הזהב שנשלח על החללית וויאג'ר לחלל החיצון ומכיל דוגמאות של יצירות אמנות של המין האנושי, נכלל להיטו הגדול "ג'וני בי גוד" (Johnny B Good), ביחד עם יצירות של בטהובן, באך ושייקספיר (קראו עליו באאוריקה בתגית "תקליט הזהב של וויאג'ר").
ברשימת 50 האמנים החשובים ביותר בכל הזמנים, שהכין המגזין "רולינג סטון", דורג צ'אק ברי במקום החמישי אי-פעם. הוא ממשיך לעשות רוקנרול גם בגיל זקנה. צ'אק ברי הוא אגדת רוק ואגדת גיטרה מובילה, תרתי משמע..
הנה סיפורו של צ'אק ברי:
https://youtu.be/hq_BT1sd7oc
"הליכת הברווז" שלו:
https://youtu.be/BCsfh5ItkEc
הנה מחווה לאגדת הרוק צ'אק ברי בהמנון הרוק הקלאסי "ג'וני בי גוד":
https://youtu.be/UM_PTJCFCQw
ומי שהושפע ממנו מאד, ג'ון לנון, מופיע איתו באותו שיר:
https://youtu.be/kpTpxbnBWYM
מצגת וידאו של תמונותיו:
https://youtu.be/1vaZnUeZKWY
וכאן מארח את גדולי הגיטריסטים ללהיטו "רוקנרול מיוזיק":
https://youtu.be/Iz3gRNNdUC0
הוא היה בסך הכל בן 25, כשבאמצע הופעה באוסטרליה הביט ריצ'רד הקטן (Little Richard) לשמיים וראה שם "כדור אש ענקי שפוצץ לי את הראש". כדור האש היה הלוויין הסובייטי ספוטניק ששרידיו נכנסו לאטמוספרה ונשרפו. אבל לליטל ריצ'ארד, זמר הרוקנרול המצליח בעולם, זה הספיק כדי להפסיק ב-1957 את הקריירה המצליחה שלו ולהפוך למאמין נוצרי, שנרשם ללימודי דת והקפיד לשיר רק שירי גוספל ואמונה.
החזרה של ליטל ריצ'ארד לאלוהים היא זו שגם הפכה אותו לפחות נחשב בקרב האבות המייסדים של הרוקנרול, המוסיקה ששינתה את פני התרבות הפופולארית במחצית השניה של המאה ה-20.
אמנם כמה שנים לאחר מכן הוא ישוב להופיע. להקות החימום שלו בהופעותיו הבריטיות יהיו אז שתי הלהקות שעתידות להיות הכורים האטומיים של הרוקנרול בשנות ה-60, "הביטלס" ב-1963 ושנה אחר-כך גם ה"רולינג סטונז". אבל בשלב הזה יהיה כבר ריצ'רד הקטן אחרי השיא שלו ומעריציו יבואו להופעותיו בעיקר כדי להיזכר בימים צעירים יותר.
הזמר עם האנרגיה הלא תיאמן שתרם כמה שנים לפני כן לרוקנרול את הצרחה המטורפת והפראית שלו היה אחד מראשוני הרוקנרול ומהחשובים שבהם. הוא היה צעיר, כריזמתי, סוער ומוכשר להפליא. בשנים הראשונות, לפני החזרה בתשובה, הוא הפציץ שוב ושוב את הרדיו בלהיטי ענק ממכרים, שהפכו את הנוער של אז למעריצים גדולים.
באותה תקופה הוא גם עשה מהפכה חברתית של ממש, שתרמה תרומה משמעותית לביטול ההפרדה הגזעית באמריקה. מבלי משים הוא גרם גם לבני נוער לבנים לקנות תקליטים עם מוסיקה שחורה. עד אז הם קנו תקליטי שירים מתקתקים, של זמרים לבנים ומלוקקים שהג'ל בשיער היה הדבר הכי מבריק בהם.
אבל ליטל ריצ'ארד הוא זה שהוביל את המהפכה המוסיקלית שהביאה את כולם, צעירים לבנים ושחורים גם יחד, להעריץ את אותה המוסיקה, לקנות את אותם להיטים ולרקוד ביחד על רחבת הריקודים, כאילו לא היו אלה צאצאים של עבדים והאחרים - של בעליהם.
"בשתיים וחצי דקות אמר השיר 'טוטי פרוטי' את כל מה שצריך לדעת על אהבה, תשוקה וחופש", הטעים ההיסטוריון המעריץ דייוויד קירבי שכתב ספר על הריצ'רד והתופעה. ואכן, השיר שנפתח בצעקת ג'יבריש לא ברורה אבל נחרצת "א וופ באפ אלומה אלאפ בם בום!" וממשיך בגניחות "טוטי פרוטי!" היה מהפכת השחרור של הרוקנרול מהמוסיקה של סבתא. הוא היה להיט הרוקנרול הכי פרוע ומזמין של הפיפטיז אבל גם סימן את המטאור ששרף את עצמו בכניסה אל האטמוספרה של הרוק המסעיר עוד יותר, זה של שנות השישים.
הנה סיפורו של ליטל ריצ'ארד:
http://youtu.be/XzIXPt7aNAs
בלהיטו הגדול "טוטי פרוטי":
http://youtu.be/3kM1khne_sg
ליטל ריצ'רד ב"סאלי הארוכה והגבוהה":
https://youtu.be/jqxNSvFMkag
וביום ההולדת של מוחמד עלי:
http://youtu.be/AK_jm3Hz1Wk
דיוויד בואי (David Bowie) גדל באנגליה וכבר בגיל צעיר הוא הפך מיוחד, כשאגרוף בפניו, במהלך תגרה עם חבר, גרם להגדלת האישון של עינו השמאלית ולמראה חד-פעמי, שאין כמוהו לאיש - אישון מוגדל ומהפנט.
זה היה אולי פרט שולי בביוגרפיה של אדם רגיל, אבל סמלי למי שעתיד להשפיע על מעצבי אופנה וסגנון, מעצבי תדמית וגברים מטרוסקסואלים בדורות הבאים.
מצד שני, רק עם מראה יחודי לא מצליחים להפוך לגאון מוסיקלי, שחקן מחונן, אייקון אופנה, חדשן בלתי נלאה ואדם שיגדיר את מוסיקת הפופ, לא פחות מהביטלס, אלביס או בוב דילן.
כי בואי, שפרץ אל מוסיקת הפופ רגע אחרי שהסתיימה רעידת האדמה המוסיקלית והתרבותית של שנות ה-60, לא הרכין את הראש בפני "הסיקסטיז" המסעירים, אלא לקח את התרבות האנושית אל פריצת גבולות חדשה ושחרור נוסף - הפעם מכבלים של מוסכמות כובלות ודברים שאסור לומר או לפעמים אפילו לחשוב.
הוא היה מודל זוהר ועדכני של כוכב רוק, אך באופן מסוים הוא היה אוונגארד, מקדים את זמנו ואת כולם, גם אם סוג של אוונגארד שמתנגן יפה וקל יחסית לעיכול.
מכל מקום, השיר הראשון שהוציא הזמר והמוסיקאי המשובח הזה נקרא "ספייס אודיטי". השיר היה אחד השירים הטובים בפופ של אותה התקופה ונחשב פורץ דרך בהפקה, בביצוע ובכתיבה שלו. דיוויד בואי כתב אותו אחרי שראה את הסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. מסופר בו על מייג'ור טום, האסטרונאוט הדמיוני שנפלט לחלל ומאבד קשר עם כדור הארץ.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח, ליווה את סיקור המשימה בשידורי ה- "BBC" ועד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969, הוא כבר היה הצלחה מדהימה.
בנוסף, "Space Oddity" סימן לראשונה משהו יחודי נוסף בבואי האמן. הוא עתיד מכאן לזכות בהצלחה מסחררת, אבל בלי אף שיר אהבה, אפילו אחד. אין אמן שלא כותב שירי אהבה ודומה שהפופ כמעט בנוי עליהם - אבל זה דיוויד בואי והוא, כבר אמרנו, לא מחויב לדבר.
בואי כונה "איש הזיקית", איש הדמויות, מי שללא הפסקה ממציא אותן ואת עצמו מחדש. הדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) ממנו היא השפעה של הסרט "2001: A Space Odyssey" של סטנלי קובריק משנת 1968. הוא מספר על שיגורו של האסטרונאוט בשם זה לחלל. כמו מוטיב אהוב ישוב מייג'ור טום לככב בשירים נוספים של בואי, מ-"Ashes to Ashes" בשנת 1980, "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי.
אחרי מייג'ור טום הוא ימציא גם את זיגי סטארדסט, דמות דמיונית שהפכה למלווה נאמנה של הקריירה שלו, עד שיחליט להיפרד ממנה וימשיך הלאה, לחידושים נוספים שיתחלפו גם הם אחרי זמן קצר.
הוא היה מסוגל להחליף במהירות דמויות וזהויות, שבלבלו את המעריצים שלו, שאיכשהו תמיד ניסו להתלבש כמו האדם שנפל אל כדור הארץ, הדוכס הלבן, זיגי סטארדסט ואחרים ולא פעם מצאו את עצמם בהופעה, עומדים מול דמות חדשה ומרגישים מעט מגוחכים.
אבל נשוב רגע ל"ספייס אודיטי", שיצא ב-1969 והתקשר אצל כל המאזינים עם הנחיתה על הירח, שהתרחשה ממש באותו הזמן. הוא היה להיט הבכורה של בואי והציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו.
השיר אפיין את פעילותו מאז - מי שיכונה "הדוכס הלבן" של עולם הרוק. זמר מרתק ובעל הופעה שונה מהמקובל, חדשן תמיד, כותב ומספר סיפורים מעולה, גאון מוסיקלי ואדם ששיריו הם בדרך כלל יצירות מרגשות ושלמות.
לאחרונה ביצע כריס הדפילד, המפקד היוצא של תחנת החלל הבינלאומית, את השיר הזה של דיוויד בואי בחלל. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה שהשיר הקדים את זמנו ואפילו מעט ניבא את העתיד.
כשמת בואי הוא הותיר אחריו הרבה יותר ממוסיקה. הפופ והרוק אחריו השתנו והפכו צבעוניים, מסוגננים ומרהיבים מאי-פעם. האיש שללא משים עתיד להמציא את ה"ארט רוק", הביא אל הבמה את הצבע והמראה הקרקסי והמפתה כל כך. במקום הופעות בחליפות או בבגדי היפים משומשים, החלו בהשראתו האמנים לחגוג את ההופעה שלהם בתלבושות שלא היו מביישות תיאטרון, אופרה או מחול. אחריו ברור היה שפופ הוא לא רק מוסיקה אלא גם מראה.
אפשר לומר שמשחקי הזהויות של בואי הפכו לפתרון משבר הזהות של פופ שלם...
הנה הקריירה של דיוויד בואי:
https://youtu.be/Lan_wotkon0
הקליפ של "ספייס אודיטי" בביצוע של דיוויד בואי:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
מחווה לבואי - מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי":
http://youtu.be/KaOC9danxNo
דיוויד בואי כזיגי בהופעה בשנות ה-70:
https://youtu.be/dLYafk0Lui0
בואי בהופעה ללא מסכות עם "אפר לאפר":
http://youtu.be/lNqo0kIR-TU
בראיון מנבא ב-1999 את מה שהאינטרנט יביא וצודק בכל מילה:
https://youtu.be/8tCC9yxUIdw
הקליפ האחרון של בואי, בו הוא בעצם מבשר בטרם עת על מותו שלו:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה מחווה של מקהלה וקהל לגאון שלא מעט רואים בו את האלוהים של הפופ (או כמו שהוא כינה את עצמו "אליל שקר"):
https://youtu.be/LYl74O0G-fs
קדימון הסרט הנהדר שנעשה עליו ב-2022:
https://youtu.be/QUvjaPIEIBs
אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/5WICgADzDqw?long=yes
אגדות רוק
נסו להיזכר מתי שמעתם שיר של פרנק זאפה ברדיו או בטלוויזיה. כנראה שלא תצליחו וגם אם כן, זה יהיה כמעט בוודאות אירוע נדיר או חד-פעמי.
פרנק זאפה, או בקיצור זאפה, היה גאון בלתי רגיל, רב סגנוני בצורה מפחידה, בעל יצירות חריפות ומבריקות, אחד המוסיקאים הפוריים במאה ה-20, תופעה מוסיקלית נדירה, אמן במה שאין דומה לו ולא היה מוסיקאי דומה לו או מקביל עד היום.
בן לאם אמריקאית ממוצא צרפתי-סיציליאני ולאב ממשפחה סיצילאנית ממוצא יווני-ערבי, זאפה היה גיטריסט שנגינת הגיטרה בידיו הייתה לאמנות שהיא הרבה יותר מנגינה ברוכת כישרון. הנגינה שלו הייתה תמיד חלק מעומק אישיותי בלתי רגיל, של יוצר עם שורשים מגוונים ועשירים במיוחד, מי שמאמין וחוקר רעיונות פילוסופיים, אג'נדות חברתיות, תפיסות סוציולוגיות ותיאוריות מדעיות שונות.
כ-30 שנה זאפה פעל ויצר עם סקרנות, יצירתיות, ידע, ביחד עם מרד והטלת ספק, בכל מה שמקובל באמנות ובקשר שלה אל החברה והפוליטיקה. הוא בחן כל הזמן את גבולות השוליים והרחבתם אל המיינסטרים. באופן לא מפתיע הפך הכיוון המוסיקלי שביטא זאפה ב-70 אלבומיו לכמעט קונצנזוס. אך יצא שהוא לא הספיק וזכה להנות מההכרה בחדשנותו בדיעבד.
מי ש"הרולינג סטון" דירג במקום ה-71 ברשימת 100 המוסיקאים הגדולים של כל הזמנים נכנס ב-1995 להיכל התהילה של הרוקנרול ושנתיים אחר כך זכה בגראמי על מפעל חיים. המורשת המוסיקלית והרעיונית שלו הקדימה ללא ספק את זמנה ומאז שהוא עזב את העולם התממשו הרבה דברים שהוא עשה.
עד שמת הגאון המטורף של עולם הפופ מסרטן הערמונית הוא הספיק להוציא 70 אלבומים שעשו לו שם של מוסיקאי ענק וגיבור גיטרה של ממש, תופעה מוסיקלית מרתקת ולא מפוענחת עד הסוף - מוסיקאי שמוסיקאים מעריצים ונשבעים בו מכל עבר.
#מוסיקלית
כמוסיקאי, זאפה היה חלוץ שמיזג בסגנונו מעין מיקס מרהיב ווירטואוזי של עולמות ויכולות טכניות מדהימות. עם לחנים מעולם אחר, משקלים מתחלפים ומורכבים, סולואים שמכשפים את האוזן וכמובן מלודיות מתפתלות ולא פעם בלתי אפשריות, הוא הביא לעולם נגינת גיטרה מהפנטת. הנגינה הזו נעטפה בלהקתו היעילה "אימהות האמצאה" (The Mothers Of Invention), שליוותה אותו בעושר סגנונות - מג'אז ובלוז, דרך רוק ועד השפעות של מוסיקה קלאסית ואוונגרד, מוסיקה מתקדמת וחוקרת.
בתוכן שלו, בטקסטים והחריזה, הוא היה גם מבקר חריף, נשכני ואמיץ של כמה מהרעות החולות שאפיינו את החברה והתרבות האמריקאית, קפיטליסטית. כי הרבה מעבר למוסיקאי רגיל, פרנק זאפה היה ממציא אנטי-קונפורמיסט ובעל כשרונות רבים, מוסיקאי, יוצר ונגן מחונן, פילוסוף, אתאיסט, קולנוען, איש-דאדא ומעין מדען, עם מעבדה בצורת גיטרה ושלל רעיונות עמוקים.
גם אם מסחרית הוא לא זכה להצלחה גדולה, זאפה קנה לו מעריצים רבים ולא מעט מאלבומיו זכו למעמד פולחני. הוא השפיע על אמנים מהגדולים ביותר במוסיקת הפופ, כמו הביטלס וג'ימי הנדריקס. ג'ון לנון, סיפר פעם שגדול אלבומי הביטלס "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" הושפע מאוד מסגנונו של זאפה ומיצירותיו.
הגאון האמיץ השתמש במוסיקה באופן מבריק, ככלי להעברה של מסרים חברתיים ופוליטיים, להתנגדות לשחיתות ולקפיטליזם מושחת של פוליטיקאים. כששאלו אותו פעם למה בחר דווקא ברוק ופופ ככלי ביטוי ולא באוונגרד בנוסח סטרווינסקי וג’ון קייג, הוא ענה ביובש "הבנתי שאיש לא יקשיב למוסיקה כזו".
וכך יצר זאפה, כשבכל שיר, יצירה וסולו שלו אין למאזין ברירה אלא להקשיב לכל צליל, כי המשפט חשוב, אבל גם המילה והאות - וכשהגיטרה שלו מדברת, העולם עצמו חייב להאזין.
הנה סיפורו של פרנק זאפה:
https://youtu.be/S2NSYmzyxSY
"צרות באות כל יום":
https://youtu.be/sOGydWBJ1mE
"הו בשמיים":
https://youtu.be/-hjU2GCKx4g
השיר America Drinks בהקלטה מהופעה:
https://youtu.be/0BXTdThz1ZA
וגם Duke Of Prunes המדהים:
https://youtu.be/rZJg8431i3I
זאפה בהופעה חיה:
https://youtu.be/r7fyyhhuE7c?long=yes
וסרטון תיעודי על החיים הטרגיים של פרנק זאפה:
https://youtu.be/F1zx1Jc9wZI?long=yes
הוא אחד היוצרים המשפיעים ביותר של עולם הפופ. איש מוכשר, אמיתי, יחודי ואמין, שר ברגיסטר, גובה מוסיקלי שבעיקר נשים שרות בו ולא רואה את השנים ממטר - ניל יאנג (Neil Young) הוא אולי דינוזאור, אבל אם הוא כזה אז הוא בטח הכי טי רקס שיש, זה שכולם יודעים שהוא הכי.
כי עם הקול הייחודי שלו, יאנג מעולם לא הסתפק בלהיות כוכב. האיש הוא אב טיפוס של סינגר-סונגרייטר. כבר 60 שנה שהוא כותב, מקליט וכמובן מלחין בעצמו את כל שיריו. הוא גם מופיע תמיד כשהוא מנגן, בעיקר גיטרה אבל מדי פעם הוא גם יושב על הפסנתר או מנגן כמו דילן במפוחית שתלויה מול פיו ומאפשרת לו ללוות בגיטרה.
כבר בסיקסטיז, בתחילת דרכו, היה יאנג אחד הקולות המעניינים בפולק רוק. עם "קרייזי הורס", להקתו בהמשך הדרך, הוא עוד יעשה את זה בגדול.
את החשיפה הגדולה שלו הוא קיבל עם הלהקה שלו, כשהשתתף בפסטיבל וודסטוק המיתולוגי. הלהקה היא "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג", הרכב קולי שמתקיים פעם בדור וברבות השנים ייחשב לסופר גרופ הווקאלי הגדול של שנות ה-60.
בשנות ה-80 יאנג "מגלה" את הדיסטורשן ומתחיל להקליט שירים חדשניים, בסגנון ה"הארד רוק" אבל עם הצבע הייחודי שלו. השירים הללו היו שילוב מרתק של מלודיות מרגשות ונוגעות, טקסטים אישיים כמו תמיד וליווי "טוחן" וחדש אצלו, של גיטרת דיסטורשן.
מעל הכל המשיך להתנוסס כמו תמיד הקול האותנטי והייחודי של ניל, סימן ההיכר שאי-אפשר היה לטעות בו ושהפיל דורות של מעריצים לרגליו
מפריטת האקורדים החזקה וצליל הגיטרה ה"מלוכלך" שפיתח לעצמו באייטיז יצא שעשור אחר כך, בשנות ה-90 הרועשות, הושפעו ממנו לא מעט יוצרים צעירים ומוכשרים. בזכות השפעתו הענקית על להקות כמו נירוונה ופרל ג'ם, הוא זכה בהמשך אותו עשור לכינוי המחמיא "סנדק הגראנג'".
אבל גם במילניום החדש האריה הזקן לא נרגע. ניל יאנג ממשיך לפוצץ את המעריצים באלבומים משובחים, כשחברתית ובמקביל הוא נלחם במנהיגים כסילים כמו ג'ורג' בוש הבן ודונלד טראמפ. הוא נאבק כדי להעלות את המודעות למשבר האקלים באמריקה ומעיף את עצמו מספוטיפיי, כשהם חותמים עם סטאנדאפיסט מטריד.
כי אחרי הכל האיש הוא אגדה שנולדה בסיקסטיז וממשיכה בשלה. קול חברתי צלול ומדויק וכזה שלא מפסיק להשתמש בהשפעתו כדי ליצור עולם טוב יותר, רגוע, חכם ושומר שלום ואהבה. היפי, אבל בקטע הכי טוב שיש ועם הכישרון הכי גדול ברחוב.
הנה הקריירה של ניל יאנג:
https://youtu.be/4Q1aI7xPo0Y
ה-Harvest Moon המיתולוגי שלו:
https://youtu.be/n2MtEsrcTTs
עם "קרוסבי סטילס נאש ויאנג" בוודסטוק:
את כמו הוריקן, "Like A Hurricane" עמוס הדיסטורשן:
https://youtu.be/qmKrcOB7udA
"Keep On Rockin' in the Free World", ממשיך עם הרוק בעולם החופשי:
https://youtu.be/TnAgc1kgvLc
ו"היי היי מיי מיי" - עוד ניל יאנג בהופעה מהאייטיז:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
מעט מאד מוסיקאים מוצאים פנאי ורצון לעסוק במדע. אבל בריאן מיי, הגיטריסט של להקת קווין ומי שנחשב בעיני רבים לגיטריסט רוק מהגדולים בהיסטוריה, הוא גם דוקטור לאסטרופיזיקה ונשיא אוניברסיטה בליברפול, שאפילו פרסם ספר על ההיסטוריה של היקום.
אבל גיטריסט-העל הזה והמדען המוכשר (פחות ממוסיקה, לטענתו) הוא לא רק אגדה, אלא גם היה נער מוכשר וחרוץ במיוחד. לא רבים יודעים שבגיל 16 הוא בנה עם אביו, מהנדס האלקטרוניקה, את הגיטרה הראשונה והאדומה שלו שזכתה לכינוי "The Red Special", האדומה המיוחדת.
בשל המחסור הכספי בביתו, בן העניים ואביו האנגלי בנו את הגיטרה שלו מרכיבים מעניינים, שכללו עץ משולחן, חלקים מאופניים ואח ישנים. הגיטרה כולה עלתה לו 8 פאונד, המון שעות עבודה וגאונות בשפע.
ה"רד ספיישל" מזכירה גיטרות של פנדר וגיבסון, שלא היה לו כסף לקנות אז ואחר-כך הוא כבר לא רצה.. הצליל האלוהי שלה הפך לסימן ההיכר של הסולואים המדהימים של קווין. כל הניסיונות ליצור גיטרות חדשות שיחליפו את ה"רד" לא צלחו והוא ממשיך לנגן עליה עד היום.
הנה סיפור הגיטרה שלו:
http://youtu.be/cPD7_hQk7hk
הספיישל רד בהופעה:
http://youtu.be/nZ2uMhi3fu4
בריאן מאי מספר על הקריירה האקדמית שלו ואיך אביו החכם בנה גיטרה ונתן לו השראה לשלב את המדע עם המוסיקה:
https://youtu.be/W7s4bEfPq6g
כאן הוא מסביר על המחקר לתכנית עתידית להסיט אסטרואיד שמסכן את כדור הארץ:
https://youtu.be/sJ0wQg_o9Io
כך חבריו המדענים חולקים לו כבוד במקצב מלהיט של קווין:
https://youtu.be/1VoQ49HN-gg
וסיפור הגיטרה האדומה מפיו של מאי על חגיגות ה-50 לגיטרה האגדית:
https://youtu.be/TFssjJKqSQY?long=yes
בוב דילן הוא אחד מגדולי הפופ ואולי המוסיקאי הבודד החשוב ביותר במאה ה-20. כשפורסם שהוא זכה בפרס נובל אמר על כך לאונרד כהן ש"לתת לדילן פרס נובל זה כמו לתלות מדליה על האוורסט ולומר שהוא ההר הגבוה בעולם". או בשפה פשוטה, העולם לא זקוק לפרס שבא מאוסלו כדי לדעת שדילן הוא האיש המשמעותי ביותר למוסיקת הפופ במאה האחרונה. העולם יודע זאת היטב.
בוב דילן פרץ לתודעה בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא היה האיש שהכניס למוסיקת הפופ תכנים חדשים, מסרים חברתיים נועזים וחשובים ותכנים נעלים של שירה ופילוסופיה ברמה הגבוהה ביותר. שיריו של דילן הפכו להמנונים של שינוי ושל זכויות אזרח ודמוקרטיה בארה"ב ובמקומות רבים בעולם. הוא הפך את המוסיקה לשפה של הדור הצעיר, שיש לו מה לומר.
גם שירתו המשונה, לא דומה לשום זמר שקדם לו, שינתה את עולם הביטוי של הפופ האמריקני והעולמי. הוא לימד את אוהבי המוסיקה שכדי להיות נערצת, זמרה לא חייבת להיות יפה, אלא מוכרחה להיות אמיתית ואמינה.
והמהפכה שעשה קשורה גם בצליל שלו. כי דווקא כשזכה להערצת כולם, כזמר פולק אמריקאי מובחר, העז בוב דילן ועשה מהפכה עוד יותר קשה - הוא הכניס גיטרות חשמליות ורוק רעשני למוסיקת הפולק שלו.
כשעשה זאת בפסטיבל ניופורט ב-1965 הוא עורר עליו את זעם מעריציו. אבל הוא עמד על דעתו האמנותית שהמוסיקה שלו חייבת להתפתח ולהתעדכן. כך הוא פרץ את הדרך לרוק העולמי, בדרך להפוך למוסיקה משמעותית ועמוקה, עם מסרים חברתיים וגישה רצינית מבעבר.
המעניין שעולם הרוק כולו עבר את המהפך בעקבות דילן. גם משום כך היה דילן לאחד האמנים המוערכים בעולם. גם היום ועל אף גילו המבוגר מאוד, הוא נחשב לאחד מהיוצרים המעניינים בפופ העולמי.
הנה דילן כשלידו לאונרד כהן - מגדולי הכותבים של המאה העשרים (בעברית):
https://youtu.be/BZem7AUfUlA
סיפורו של בוב דילן:
https://youtu.be/VWgJzOzbKQ4
הופעה של דילן הצעיר בתחילת דרכו:
http://youtu.be/OeP4FFr88SQ
השיר "התשובה נישאת ברוח" שהפך להמנון "התנועה לזכויות האזרח":
http://youtu.be/vWwgrjjIMXA
"בפקעת של עצבות" (Tangled Up In Blue):
https://youtu.be/YwSZvHqf9qM
גרסה אקוסטית של "נוקש בשערי שמיים" (Knockin' On Heaven's Door):
https://youtu.be/cJpB_AEZf6U
ניתוח מבריק של האיכויות הליריות שלו:
https://youtu.be/In6gCrGeZfA
והשיר הוריקן:
https://youtu.be/pm6xCwNKtnQ?long=yes
שנות ה-70 של המאה הקודמת היו ימי השיא של עידן המתקשטים במוסיקת הרוק בעולם. מדיוויד בואי, דרך להקת קיס ואפילו צביקה פיק שלנו - כולם התקשטו והתחפשו על הבמה. אבל מעל כולם התנשא מלך השואו, פרדי מרקורי, אגדת הרוק הטווסית והסולן של להקת קווין הבריטית, מהלהקות המצליחות בכל הזמנים.
לא רבים יודעים שהזמר עם הקול העוצמתי, התנועות המהממות על הבמה, התלבושות הפנטסטיות והביצועים התיאטרליים והבלתי נשכחים, התגלגל אל הבמה כמעט במקרה. מרקורי, ללא ספק מזמרי הרוק הגדולים בכל הזמנים, נולד בשם פארוק פלוטו בולסרה להורים ממוצא הודי.
בפנימייה בהודו הוא למד לנגן בפסנתר וכשמשפחתו היגרה לאנגליה הוא פנה ללמוד אמנות ועיצוב גרפי. כשהשותף שלו לחדר במכללה לאמנות, פרש מלהקת רוק זניחה, הוא הציע לחבריה להצטרף אליהם ושכנע אותם לשנות את שמה ל-Queen. הם עוד לא ידעו איזה כוכב הם מקבלים.
די מהר פרדי בלט במנעד הקולי המדהים שלו, בפרייזינג של זמרים גדולים, ויברטו יוצא דופן וביכולת לשיר במגוון קולות, טכניקות שירה, בהכפלות הרמוניות מטורפות כמו חמשת הקולות שהקליט לבדו בפתיחה של "רפסודיה בוהמית" ובאינספור הסגנונות שיכול היה לשלב במשפט ובבית אחד של שיר, מבלי להתאמץ.
הוא היה מכונת שירה שעולם הרוק עוד לא ידע שאפשר להמציא, שלא לדבר על הכריזמה, ההופעה המחוצפת שמאז אלביס אף אחד לא ידע לייצר שונה כמוה.
את התהילה קווין החלו לקצור רק באלבום השלישי, עם השיר שיהפוך לאגדה "Bohemian Rhapsody". הקליפ שלו, מראשוני הקליפים בעולם, השתמש בהכפלות צילום בדיוק כמו הכפלת הקולות שבהן השיר מוקלט. מרקורי הביא המון מהראש היצירתי והתפיסה החזותית שלו ללהקה. הוא אפילו עיצב להם את עטיפות האלבומים המיוחדות כל כך.
כשרון המשחק והשטות שלו היה בלתי נגמר. התיאבון שלו להמצאות וחוסר הבושה שלו לעשות הכל בלי לדפוק חשבון - אלו הפכו את הלהקה בכל שלב לסנסציה של ממש. כל קליפ, הופעה ואלבום שלהם היו חגיגה של קול מדהים ומגוון ביכולותיו, כשרון תיאטרלי מופלא, התכתבויות אמנותיות, תחפושות מקוריות וחסרות בושה, עיצוב מרהיב וגרפיקה מקסימה ממוחו הקודח והמוכשר להפליא, בקיצור - אגדה!
אבל חייו של פרדי מרקורי נקטעו בשל מחלת האיידס שבה לקה. עולם הרוק הבין שהוא איבד את כוכב הצפון שלו ולמד להסתפק ברוקרים עם חולצות טריקו וקסם אישי של פקידי רוק בינוניים. קווין ממשיכה עד היום להופיע, עם סולן מחליף ומשקיע, אבל הרגע החזק באמת בהופעות שלהם הוא הרגע שבו מפציעה דמותו של מרקורי ממסכי הענק והוא מפציץ בשיר מהימים הכי גדולים של הרוק התיאטרלי. המלך מת - יחי קווין!
חייו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/5bPlgmy9ynY
הנה סיפורה של להקת קווין:
https://youtu.be/diy_J6o0qgQ
"מי רוצה לחיות לעד?" פרדי שר וניבא את העתיד:
https://youtu.be/_Jtpf8N5IDE
מרקורי ולהקת קווין בהופעה אופיינית וגדולה מהחיים:
https://youtu.be/hSTivVclQQ0
"רדיו גא גא" בקליפ שמשתמש בדימויים חזותיים מעולם הקולנוע וההיסטוריה:
https://youtu.be/azdwsXLmrHE
הוא ידע להפעיל את הקהל כמו מנצח של אצטדיונים:
https://youtu.be/jO9C7frk2ss
רפסודיה בוהמית - הלהיט הראשון והגדול ביותר של קווין והישג ווקאלי נדיר:
http://youtu.be/fJ9rUzIMcZQ
כך נראה קליפ אבוד שלו שנמצא לאחרונה (עברית):
https://youtu.be/oSqx8qB_a3o
בסוף חייו יצא הקליפ הזה עם קטעי הופעות וקליפים של קווין ומרקורי:
https://youtu.be/t99KH0TR-J4
סקירה על 10 מהשירים הטובים שלו ושלהם:
https://youtu.be/kVcT4LmiqhI?long=yes
סרט על דרכו של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/ssgapPLhWbY?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הכישרון הווקאלי החד-פעמי של פרדי מרקורי:
https://youtu.be/p3MjsrMNCbU?long=yes
למה הנדריקס הוא גיטריסט הרוק הטוב בכל הזמנים?
בספטמבר 1970, מת הגיטריסט האמריקני ג'ימי הנדריקס והוא בן 27. אלה לא היו הסמים או הפסיכדליה ולא דיכאון או קושי להתמודד עם ההצלחה - האבחנה לסיבת מותו הייתה הרעלה מכדורי שינה וחנק מהקיא של עצמו, לאחר שבלע כדורי שינה, שתה יין אדום וישן על הגב.
זה היה מוות משונה למוסיקאי כהנדריקס, מי שנחשב בעיני רבים לנגן הגיטרה הטוב ביותר אי-פעם. את עדיפותו קובעים סקרים ומשאלים בקרב מומחים וחובבי מוזיקה שוב ושוב בעולם. כך גם קבע בסקר השנתי שלו מגזין המוסיקה החשוב ביותר "רולינג סטון".
אבל יש עוד משהו. הנדריקס לא היה רק הנגן הטוב ביותר. הוא גם היה מהפכן ששינה את נגינת הגיטרה החשמלית לחלוטין ולקח את עולם הרוק למחוזות חדשים.
נתחיל בזה שהנדריקס הצעיר, בן העניים, לא יכול היה לרכוש גיטרה לשמאליים. בהיותו איטר, כלומר שמאלי, הוא קנה בזול גיטרה רגילה והפך את המיתרים שלה. הטכניקה שיצר עם הגיטרה ההפוכה הייתה מנצחת, כי הוא החל ללמד את עצמו לנגן ולרגע לא עצר כדי לברר אם הטכניקה שלו הגיונית. היא הייתה לא הגיונית ולא משום שהיא לא הייתה טובה, אלא מפני שהיא הייתה טובה יותר משל כל נגן גיטרה חשמלית אחר.
הנדריקס המציא טכניקות נגינה וסאונד חדשות ותוך כדי פיתוח טכניקת הנגינה המצוינת שלו, מכיוון שלא היה חבר בלהקה, הוא לימד את עצמו בלית ברירה לנגן גם את הליווי וגם את סולו הגיטרה בו-זמנית. זה יהפוך לאחד היתרונות הגדולים ומקור החדשנות שלו, כי בהמשך הוא יקים לראשונה טריו רוק מהמם, The" Experience", שבו ליוו אותו רק באס ותופים, בעוד הוא לא נזקק לגיטריסט ליווי, כי היא ניגן גם סולו, גם ליווי וגם שר. ואת שלושתם הוא עשה נהדר.
אגב, שני הנגנים שאיתו היו מעולים גם הם במיוחד. המתופף מיץ' היה מתופף ג'אז בעצם ונואל הבסיסט היה בעצם גם גיטריסט סולו מוכשר.
בהמשך גילה ג'ימי הנדריקס גם את הצליל המיוחד של האפקטים לגיטרה שיצרו לו מעין מסך של לווי והרמוניה גם בשמח הסולואים שלו. במיוחד הוא התלהב מהדיסטורשן - הצליל המעוות של הגיטרה שבא במקור ממגבר שמגביר חזק מדי, עד לעיוות, באנגלית "דיסטורשן".
ג'ימי נהג להגביר את המגבר שלו למקסימום ושלט בעוצמה מהגיטרה, כך שבניגוד לכל הנגנים שנרתעו מהדיסטורשן, הוא הפך אותו לחלק מטכניקת הנגינה שלו. בזה הוא פתח דלת מוסיקלית לכל רוק הדיסטורשן שיבוא אחריו, כולל הרוק הכבד ושאר הסגנונות הרועמים שנולדו ממנו. אין נגן רוק שלא הולך בדרכים שג'ימי סלל.
הנדריקס גם ניסה גיטרות רבות, אבל התאהב לבסוף בפנדר סטרטוקסטר. לא פעם הוא שינה את כיוון המיתרים והורידם עד טון וחצי למטה. עד היום רואים בצליל הגיטרה שהציג בשירו הגדול "היי ג'ו", צליל שמן ובעל עומק יותר מכל גיטרה שקדמה לו. בבדיקה שעשו פעם מהנדסי חברת "פנדר", הם נוכחו לתדהמתם שהנדריקס הצליח לכוון טוב מכל אדם אחר את הפיק-אפים (מיקרופוני הגיטרה) של הסטראט שלהם.
כל אלה לא הפריעו להנדריקס לאמץ גימיקים זולים, אבל אפקטיביים מבחינת התהילה, כמו לנגן בשיניים ומאחורי הגב ולשרוף את הגיטרה בסוף ההופעה. לפחות 30 גיטרות פנדר סטרטוקסטר שהיום היו שוות הון הוא שרף. כשרצה להפסיק, גילה הגאון שהמעריצים ממשיכים לדרוש את הטקס הזול הזה בהופעות...
אגב, למרות שהיה גיטריסט יוצא דופן, שמאלי שלא ניגן על גיטרה שמאלית, ומוזיקאי מוכשר, הנדריקס מעולם לא למד לקרוא תווים. מצד אחד זה הגביל אותו והוא סרב לשיתופי פעולה עם גאונים ברמה של ענק הג'אז ג'ון קולטריין. אבל מנגד זה גם הפך אצלו ליתרון, כי הוא פיתח את סגנון הנגינה הייחודי שלו, שהתאפיין בחופש רב, באי-היצמדות לכללים מיושנים, באלתור פתוח ויצירתי ובטכניקת נגינה וירטואוזית, חדשנית וייחודית.
אולי בזכות כל אלה נהגו לכנות אותו "יד הגרזן".
גדולתו של הנדריקס על קצה המזלג (עברית):
https://youtu.be/v6S94GbfJwg
סיפורו של גיטריסט-העל ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/5ZtJNfNhhLU
קליפ שמציג אותו מנגן בגיטרה אקוסטית, ללא הגברה:
http://youtu.be/IPtv14q9ZDg?t=15s
רשימת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. בראשם, איך לא, ג'ימי הנדריקס:
http://youtu.be/8ZMOsDT6mfk
המפגש שלו עם אריק קלפטון בלונדון:
https://youtu.be/6t4qXH_YaBs
"לאורך מגדל השמירה" שלו מתורגם, הגיטריסט שלמה מזרחי (עברית):
https://youtu.be/6bnfQIsWFrM
הטכניקה שלו בליווי השירים (עברית):
https://youtu.be/oVLtmMIuYxY
טוטאלי, נערץ ואוהב מוסיקה - חבר שהכיר אותו מספר עליו ועל הטריו האדיר שלו:
https://youtu.be/hbrpcgISFUs?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הגאונות של הגיטריסט שלימד את הרוק לנגן גיטרה:
https://youtu.be/hCLxV1JdHlM?long=yes
בספטמבר 1970, מת הגיטריסט האמריקני ג'ימי הנדריקס והוא בן 27. אלה לא היו הסמים או הפסיכדליה ולא דיכאון או קושי להתמודד עם ההצלחה - האבחנה לסיבת מותו הייתה הרעלה מכדורי שינה וחנק מהקיא של עצמו, לאחר שבלע כדורי שינה, שתה יין אדום וישן על הגב.
זה היה מוות משונה למוסיקאי כהנדריקס, מי שנחשב בעיני רבים לנגן הגיטרה הטוב ביותר אי-פעם. את עדיפותו קובעים סקרים ומשאלים בקרב מומחים וחובבי מוזיקה שוב ושוב בעולם. כך גם קבע בסקר השנתי שלו מגזין המוסיקה החשוב ביותר "רולינג סטון".
אבל יש עוד משהו. הנדריקס לא היה רק הנגן הטוב ביותר. הוא גם היה מהפכן ששינה את נגינת הגיטרה החשמלית לחלוטין ולקח את עולם הרוק למחוזות חדשים.
נתחיל בזה שהנדריקס הצעיר, בן העניים, לא יכול היה לרכוש גיטרה לשמאליים. בהיותו איטר, כלומר שמאלי, הוא קנה בזול גיטרה רגילה והפך את המיתרים שלה. הטכניקה שיצר עם הגיטרה ההפוכה הייתה מנצחת, כי הוא החל ללמד את עצמו לנגן ולרגע לא עצר כדי לברר אם הטכניקה שלו הגיונית. היא הייתה לא הגיונית ולא משום שהיא לא הייתה טובה, אלא מפני שהיא הייתה טובה יותר משל כל נגן גיטרה חשמלית אחר.
הנדריקס המציא טכניקות נגינה וסאונד חדשות ותוך כדי פיתוח טכניקת הנגינה המצוינת שלו, מכיוון שלא היה חבר בלהקה, הוא לימד את עצמו בלית ברירה לנגן גם את הליווי וגם את סולו הגיטרה בו-זמנית. זה יהפוך לאחד היתרונות הגדולים ומקור החדשנות שלו, כי בהמשך הוא יקים לראשונה טריו רוק מהמם, The" Experience", שבו ליוו אותו רק באס ותופים, בעוד הוא לא נזקק לגיטריסט ליווי, כי היא ניגן גם סולו, גם ליווי וגם שר. ואת שלושתם הוא עשה נהדר.
אגב, שני הנגנים שאיתו היו מעולים גם הם במיוחד. המתופף מיץ' היה מתופף ג'אז בעצם ונואל הבסיסט היה בעצם גם גיטריסט סולו מוכשר.
בהמשך גילה ג'ימי הנדריקס גם את הצליל המיוחד של האפקטים לגיטרה שיצרו לו מעין מסך של לווי והרמוניה גם בשמח הסולואים שלו. במיוחד הוא התלהב מהדיסטורשן - הצליל המעוות של הגיטרה שבא במקור ממגבר שמגביר חזק מדי, עד לעיוות, באנגלית "דיסטורשן".
ג'ימי נהג להגביר את המגבר שלו למקסימום ושלט בעוצמה מהגיטרה, כך שבניגוד לכל הנגנים שנרתעו מהדיסטורשן, הוא הפך אותו לחלק מטכניקת הנגינה שלו. בזה הוא פתח דלת מוסיקלית לכל רוק הדיסטורשן שיבוא אחריו, כולל הרוק הכבד ושאר הסגנונות הרועמים שנולדו ממנו. אין נגן רוק שלא הולך בדרכים שג'ימי סלל.
הנדריקס גם ניסה גיטרות רבות, אבל התאהב לבסוף בפנדר סטרטוקסטר. לא פעם הוא שינה את כיוון המיתרים והורידם עד טון וחצי למטה. עד היום רואים בצליל הגיטרה שהציג בשירו הגדול "היי ג'ו", צליל שמן ובעל עומק יותר מכל גיטרה שקדמה לו. בבדיקה שעשו פעם מהנדסי חברת "פנדר", הם נוכחו לתדהמתם שהנדריקס הצליח לכוון טוב מכל אדם אחר את הפיק-אפים (מיקרופוני הגיטרה) של הסטראט שלהם.
כל אלה לא הפריעו להנדריקס לאמץ גימיקים זולים, אבל אפקטיביים מבחינת התהילה, כמו לנגן בשיניים ומאחורי הגב ולשרוף את הגיטרה בסוף ההופעה. לפחות 30 גיטרות פנדר סטרטוקסטר שהיום היו שוות הון הוא שרף. כשרצה להפסיק, גילה הגאון שהמעריצים ממשיכים לדרוש את הטקס הזול הזה בהופעות...
אגב, למרות שהיה גיטריסט יוצא דופן, שמאלי שלא ניגן על גיטרה שמאלית, ומוזיקאי מוכשר, הנדריקס מעולם לא למד לקרוא תווים. מצד אחד זה הגביל אותו והוא סרב לשיתופי פעולה עם גאונים ברמה של ענק הג'אז ג'ון קולטריין. אבל מנגד זה גם הפך אצלו ליתרון, כי הוא פיתח את סגנון הנגינה הייחודי שלו, שהתאפיין בחופש רב, באי-היצמדות לכללים מיושנים, באלתור פתוח ויצירתי ובטכניקת נגינה וירטואוזית, חדשנית וייחודית.
אולי בזכות כל אלה נהגו לכנות אותו "יד הגרזן".
גדולתו של הנדריקס על קצה המזלג (עברית):
https://youtu.be/v6S94GbfJwg
סיפורו של גיטריסט-העל ג'ימי הנדריקס:
https://youtu.be/5ZtJNfNhhLU
קליפ שמציג אותו מנגן בגיטרה אקוסטית, ללא הגברה:
http://youtu.be/IPtv14q9ZDg?t=15s
רשימת הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. בראשם, איך לא, ג'ימי הנדריקס:
http://youtu.be/8ZMOsDT6mfk
המפגש שלו עם אריק קלפטון בלונדון:
https://youtu.be/6t4qXH_YaBs
"לאורך מגדל השמירה" שלו מתורגם, הגיטריסט שלמה מזרחי (עברית):
https://youtu.be/6bnfQIsWFrM
הטכניקה שלו בליווי השירים (עברית):
https://youtu.be/oVLtmMIuYxY
טוטאלי, נערץ ואוהב מוסיקה - חבר שהכיר אותו מספר עליו ועל הטריו האדיר שלו:
https://youtu.be/hbrpcgISFUs?long=yes
וניתוח מוסיקלי על הגאונות של הגיטריסט שלימד את הרוק לנגן גיטרה:
https://youtu.be/hCLxV1JdHlM?long=yes
מהו התקליט הגדול בכל הזמנים?
האלבום המוסיקלי (היום קוראים לזה דיסק ופעם גם תקליט) Pet Sounds של הביץ’ בויז (באנגלית " נערי החוף"), הוא אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים. רבים רואים בו את אלבום השירים הגדול מכולם - יצירת הרוק הגדולה אי-פעם. באלבום 13 שירים. הוא הוקלט במונו ורק שנים לאחר מכן הוא עובד לסטריאו.
לא לכולם ברור מה מיוחד באלבום הזה ורבים ראו בו פשוט תקליט עם שירים יפים. אז ראשית, הוא היה מאלבומי הקונספט הראשונים, דבר חדשני באותם ימים - אלבום שמבוסס על רעיון וחוט מקשר. פט סאונדס הוא אלבום על התבגרות ויציאה מגיל הנעורים התמים, אל העולם המפוכח ומלא השאלות הלא-פשוטות, על אובדן התמימות והמךגש עם המציאות. כל שיר בו מתחבר לאחרים וביחד הם בונים סיפור או רעיון.
אבל היה בו צירוף מרהיב של קולות והרמוניות נפלאות, שירים רכים ומלטפים, עם שירים שחקרו את הרעש שמסביב והלבישו אותו בעטיפה מוסיקלית מעניינת. האלבום הזה סימן מהפיכה בעולם הרוק, שבה הטכנאים שתמיד שלטו באולפן החלו לפנות את מקומם לגאוני הרוק, שמצידם "השתוללו" עם רעיונות יצירתיים, מורכבים ושאפתניים להפליא.
השילוב ב"פט סאונדס" של תופים עם קולות מלאכיים, סולו חלילית והקלטות של חיות, קולות רכבות, נביחות כלבים ושלל סאונדים שמגיעים מהעולם שמחוץ למוסיקה - כל אלה היו שילוב מרתק וחדשני של אוזן רגישה ושל שאפתנות של מנהיג הלהקה, שהלך והשתגע מהרצון להיות מושלם ולנצח את.. הביטלס.
ואיך האלבום קשור ל"חיפושיות"? - ווילסון, המנהיג של הביץ' בויז, שמע את האלבום Rubber Soul שלהם וקינא. האלבום המהפכני הזה היה הפעם הראשונה שבו נעשתה יצירה הדוקה בצורת אלבום. הוא לא היה עוד אוסף שירים, כמו שעשו כולם עד אז. ווילסון התלהב מהרעיון וחש שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה משל מי שנחשבו הלהקה המרתקת והטובה בעולם באותה עת. הוא לחץ את כולם עד הקצה. מספרים שיש תפקידים שהוקלטו מעל 100 פעמים כי ווילסון לא היה מרוצה… הוא כתב טקסטים משכנעים ומוסיקה קסומה והקליט והפיק ללהקה את האלבום המושלם עם עריכת הצליל המשובחת ביותר שנשמעה עד אז.
אפילו האלבום Revolver הגאוני של הביטלס, שייצא כמעט במקביל אליו, לא הצליח לעמעם את זוהרו. האלבום Pet Sounds היה התגובה המרהיבה של אמריקה לרביעייה הנערצת ולכל "הפלישה הבריטית" של נחשול להקות מצויינות וחדשניות מבריטניה. ואכן, העולם מחא כפיים ומוסיקאי-ענק סיפרו אז על גדולתו של "פט סאונדס", מהביטלס עצמם, דרך אלטון ג'ון, אריק קלפטון ומי לא.
האלבום, שמספרים שהטכנאי שהקליט אותו הפטיר "מי יאזין לזבל הזה?", נמכר במיליונים וזכה גם להערצת המאזינים וגם לזו של המבקרים והמוסיקאים. מספרים שג'ון לנון הכתיר אותו כטוב בעולם ושפול מקרטני ישב ולמד אותו, בטרם הוביל את הביטלס ליצירת האלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" (Sgt. Peppers Lonley Hearts Club Band), שיהפוך מאז לזה שמתחרה ולעיתים זה שמנצח את Pet Sounds על התואר "האלבום הטוב אי-פעם".
הנה סיפורו של האלבום המטורף הזה:
https://youtu.be/1MZdf9wr7aU
מצגת שמספרת על הפקת האלבום וחשיבותו:
http://youtu.be/ofByti7A4uM
על גדולתו של האלבום:
https://youtu.be/Fid5aGqDRTk
השיר "God Only Knows" - השיר הפותח מהאלבום וזה שפול מקרטני אמר שהוא השיר הכי אהוב עליו בעולם:
https://youtu.be/nc9kMktodNs
האיש שהביא את האלבום מאמריקה ללונדון והשמיע אותו ללנון ומקרטני:
https://youtu.be/1B18FBcqsZ4
ביקורת מעמיקה על האלבום:
https://youtu.be/SlMQDsb0_oY?long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Pet Sounds" וההשפעה שלו:
https://youtu.be/Q0vAL8dHBxA?long=yes
האלבום המוסיקלי (היום קוראים לזה דיסק ופעם גם תקליט) Pet Sounds של הביץ’ בויז (באנגלית " נערי החוף"), הוא אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים. רבים רואים בו את אלבום השירים הגדול מכולם - יצירת הרוק הגדולה אי-פעם. באלבום 13 שירים. הוא הוקלט במונו ורק שנים לאחר מכן הוא עובד לסטריאו.
לא לכולם ברור מה מיוחד באלבום הזה ורבים ראו בו פשוט תקליט עם שירים יפים. אז ראשית, הוא היה מאלבומי הקונספט הראשונים, דבר חדשני באותם ימים - אלבום שמבוסס על רעיון וחוט מקשר. פט סאונדס הוא אלבום על התבגרות ויציאה מגיל הנעורים התמים, אל העולם המפוכח ומלא השאלות הלא-פשוטות, על אובדן התמימות והמךגש עם המציאות. כל שיר בו מתחבר לאחרים וביחד הם בונים סיפור או רעיון.
אבל היה בו צירוף מרהיב של קולות והרמוניות נפלאות, שירים רכים ומלטפים, עם שירים שחקרו את הרעש שמסביב והלבישו אותו בעטיפה מוסיקלית מעניינת. האלבום הזה סימן מהפיכה בעולם הרוק, שבה הטכנאים שתמיד שלטו באולפן החלו לפנות את מקומם לגאוני הרוק, שמצידם "השתוללו" עם רעיונות יצירתיים, מורכבים ושאפתניים להפליא.
השילוב ב"פט סאונדס" של תופים עם קולות מלאכיים, סולו חלילית והקלטות של חיות, קולות רכבות, נביחות כלבים ושלל סאונדים שמגיעים מהעולם שמחוץ למוסיקה - כל אלה היו שילוב מרתק וחדשני של אוזן רגישה ושל שאפתנות של מנהיג הלהקה, שהלך והשתגע מהרצון להיות מושלם ולנצח את.. הביטלס.
ואיך האלבום קשור ל"חיפושיות"? - ווילסון, המנהיג של הביץ' בויז, שמע את האלבום Rubber Soul שלהם וקינא. האלבום המהפכני הזה היה הפעם הראשונה שבו נעשתה יצירה הדוקה בצורת אלבום. הוא לא היה עוד אוסף שירים, כמו שעשו כולם עד אז. ווילסון התלהב מהרעיון וחש שהוא יכול לעשות מוסיקה יותר מדהימה משל מי שנחשבו הלהקה המרתקת והטובה בעולם באותה עת. הוא לחץ את כולם עד הקצה. מספרים שיש תפקידים שהוקלטו מעל 100 פעמים כי ווילסון לא היה מרוצה… הוא כתב טקסטים משכנעים ומוסיקה קסומה והקליט והפיק ללהקה את האלבום המושלם עם עריכת הצליל המשובחת ביותר שנשמעה עד אז.
אפילו האלבום Revolver הגאוני של הביטלס, שייצא כמעט במקביל אליו, לא הצליח לעמעם את זוהרו. האלבום Pet Sounds היה התגובה המרהיבה של אמריקה לרביעייה הנערצת ולכל "הפלישה הבריטית" של נחשול להקות מצויינות וחדשניות מבריטניה. ואכן, העולם מחא כפיים ומוסיקאי-ענק סיפרו אז על גדולתו של "פט סאונדס", מהביטלס עצמם, דרך אלטון ג'ון, אריק קלפטון ומי לא.
האלבום, שמספרים שהטכנאי שהקליט אותו הפטיר "מי יאזין לזבל הזה?", נמכר במיליונים וזכה גם להערצת המאזינים וגם לזו של המבקרים והמוסיקאים. מספרים שג'ון לנון הכתיר אותו כטוב בעולם ושפול מקרטני ישב ולמד אותו, בטרם הוביל את הביטלס ליצירת האלבום "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" (Sgt. Peppers Lonley Hearts Club Band), שיהפוך מאז לזה שמתחרה ולעיתים זה שמנצח את Pet Sounds על התואר "האלבום הטוב אי-פעם".
הנה סיפורו של האלבום המטורף הזה:
https://youtu.be/1MZdf9wr7aU
מצגת שמספרת על הפקת האלבום וחשיבותו:
http://youtu.be/ofByti7A4uM
על גדולתו של האלבום:
https://youtu.be/Fid5aGqDRTk
השיר "God Only Knows" - השיר הפותח מהאלבום וזה שפול מקרטני אמר שהוא השיר הכי אהוב עליו בעולם:
https://youtu.be/nc9kMktodNs
האיש שהביא את האלבום מאמריקה ללונדון והשמיע אותו ללנון ומקרטני:
https://youtu.be/1B18FBcqsZ4
ביקורת מעמיקה על האלבום:
https://youtu.be/SlMQDsb0_oY?long=yes
וסרט תיעודי על יצירת האלבום "Pet Sounds" וההשפעה שלו:
https://youtu.be/Q0vAL8dHBxA?long=yes
מיהו מלך ומהפכן הרוקנ'רול?
ביום בהיר אחד יורד נהג משאית צעיר ממנה ונכנס לאולפן הקלטות. אלביס פרסלי שמו, בן עניים אמריקאי שנולד בעיר טופלו שבמיסיסיפי וחי בעיר האמריקאית ממפיס, החליט להקליט שיר לאמו האהובה. זה היה באולפן "סאן רקורדס", אולפן קטן וחביב אך לא יותר. שמו של בעל האולפן ומי שהיה גם הטכנאי שהקליט את הבחור הצעיר היה סם פיליפס. אלביס ביצע באולפן את השיר שבחר בשילוב של סגנונות מוסיקליים שונים - בלוז וקאנטרי.
זו הייתה נשארת סתם הפתעה לאימא ואיש לא היה יודע על העניין. אבל רצה הגורל והשיר התגלה על ידי שדרן רדיו אמריקאי. השדרן אהב והתלהב ממנו והחל להשמיעו בהתמדה. השיר הלך וסחף והפך ללהיטו הראשון של אלביס. אלביס יפה התואר, שנע בקלילות על הבמה, אחז גיטרה ושר נהדר, הפך במהירות לכוכב. הוא עתיד כמעט ליצור את הסגנון החדש שלו - רוק נ' רול - סגנון שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אלביס, שהתפרסם כמעט בן לילה, הפך מסתם זמר מצליח למהפכן הגדול של המוסיקה הפופולארית במאה ה-20. בשילוב שעשה בין סגנונות כמו הבלוז הקצבי (רית'ם אנד בלוז), ששמע כנער ברחובות עירו ממפיס, עם מוסיקת הקאנטרי של אמריקה והגוספל ששר בכנסיה, הוא סלל את הדרך למהפכת הרוק הגדולה והשפיע על כל המוסיקה הפופולארית ותרבות הפופ בכלל. הרוק נ' רול נולד אמנם מעט לפניו, אבל הוא היה למלך שלו ולמי שהביא אותו לשיאיו הגדולים הראשונים. זמר לבן עם גרוב שחור!
כי אלביס פרסלי היה מיוחד במינו. כמי שגדל במיסיסיפי בשנות ה-30 וה-40, הוא הרבה להאזין לגוספל שחור. הבחור הצעיר ינק מהסגנון הזה רבות ופיתח את הסגנון האישי שעתיד לחולל סערה ולהצליח באופן כה מרשים. בדיעבד אלביס גם החזיר ותמך במוסיקת הגוספל, כשהיה הזמר הלבן הגדול שחשף אותה לציבור הרחב בהקלטותיו לשירי גוספל שונים, שיזכו לפרסום עצום. כך ניתן לראות בו מי שהחזיר טובה לכור מחצבתו המוסיקלי וסייע לקידומו ברחבי אמריקה והעולם.
לא סתם אלביס הפך לכוכב-על. בנוסף להיותו מהזמרים המצליחים בכל הזמנים, היה "מלך הרוק" גם שחקן קולנוע מצוין שהשתתף ביותר מ-30 סרטים. בשנות ה-50 הוא היה נערץ ואליל המונים של ממש. תנועות הירכיים שלו היו בעיני רבים "מיניות מדי". הורים ראו בו השפעה רבה וארגונים גזעניים תיעבו את השירה "השחורה" שלו.
אבל כשגויס אלביס לצבא האמריקאי בשנת 1957 הוא נאלץ להפסיק את הפעילות המוסיקלית שלו. גם פטירתה של אמו הייתה קשה לו. אלביס הרגיש שהוא חב לה רבות, לאחר שגידלה אותו ואת אחיו לבדה, בשנים שבהן נכלא אביו ורנון על הונאה. שורשיה היו ככל הנראה יהודיים ולאחר מותה אלביס החל לענוד שרשרת עם האותיות "חי".
בעשור שאחריו הוא ניהל קריירה שידעה עליות וירידות. מתוסכל, משמין ועייף הוא ראה את הביטלס משתלטים על הפסגה ומזרימים לאמריקה את "הפלישה הבריטית" - להקות רוק מעולות ובעלות סגנון חדשני ואופנתי משלו. הוא הסתפק בהופעות גדולות בלאס וגאס, המקום שאליו אמריקה שולחת את הזמרים הגדולים שלה, אחרי שירדו מהפסגה. בתחילת שנות ה-70 הוא הצליח לשקם את מעמדו כמלך הרוקנ'רול, אבל לאחר שאשתו, פריסיליה פרסלי, עזבה אותו בשל בגידותיו בה, החמיר מצבו של המלך. הוא מצא את עצמו בודד, הולך ומשמין ומתמכר לתרופות ולאכילה מוגזמת.
לבסוף מת אלביס באחוזתו, לפי גרסה אחת כתוצאה משימוש מוגזם בתרופות מרץ, ולפי אחרת, כתוצאה מאכילת המבורגר מיותר (אלביס היה מכור לאכילה של המבורגרים).
לאחר מותו הפכה האגדה לעצומה. לאחר שניסו לגנוב את גופתו מבית העלמין, הוא הועבר לקבר באחוזת "גרייסלנד" שלו, שהפכה מאז מוקד עליה לרגל. אלפי חקיינים שלו פועלים עד היום ומבצעים את שיריו באופן מקצועי. אגדות קונספירציה מספרות שהוא חי על אי בודד ועל שם אלביס קראו את האסטרואיד בחלל בשם "17059 אלביס".
הנה הקריירה של אלביס פרסלי:
https://youtu.be/Y-8QuIjQ7hE
זוכרים אותו בישראל:
https://youtu.be/7-YfwC--7Zg?t=14s
תכנית אקשן מפעם שמוקדשת למהפכה של אלביס (עברית):
http://youtu.be/6Rm0lhfvi5Y
מלא קסם אישי - אלביס פרסלי בשיאו:
https://youtu.be/xqBdTn3_0Rw
אלביס הבוגר:
https://youtu.be/BeTurYZuY4A
בסוף חייו - עם קצת פחות אנרגיה:
https://youtu.be/0SUC8sdP5eI
קברו של "המלך" באחוזת "גרייסלנד":
https://youtu.be/8WRYu81ceUU
ותכנית חינוכית על המלך של הרוק (עברית):
https://youtu.be/3Doz8FKJwsI?long=yes
ביום בהיר אחד יורד נהג משאית צעיר ממנה ונכנס לאולפן הקלטות. אלביס פרסלי שמו, בן עניים אמריקאי שנולד בעיר טופלו שבמיסיסיפי וחי בעיר האמריקאית ממפיס, החליט להקליט שיר לאמו האהובה. זה היה באולפן "סאן רקורדס", אולפן קטן וחביב אך לא יותר. שמו של בעל האולפן ומי שהיה גם הטכנאי שהקליט את הבחור הצעיר היה סם פיליפס. אלביס ביצע באולפן את השיר שבחר בשילוב של סגנונות מוסיקליים שונים - בלוז וקאנטרי.
זו הייתה נשארת סתם הפתעה לאימא ואיש לא היה יודע על העניין. אבל רצה הגורל והשיר התגלה על ידי שדרן רדיו אמריקאי. השדרן אהב והתלהב ממנו והחל להשמיעו בהתמדה. השיר הלך וסחף והפך ללהיטו הראשון של אלביס. אלביס יפה התואר, שנע בקלילות על הבמה, אחז גיטרה ושר נהדר, הפך במהירות לכוכב. הוא עתיד כמעט ליצור את הסגנון החדש שלו - רוק נ' רול - סגנון שישנה את עולם המוסיקה לתמיד.
אלביס, שהתפרסם כמעט בן לילה, הפך מסתם זמר מצליח למהפכן הגדול של המוסיקה הפופולארית במאה ה-20. בשילוב שעשה בין סגנונות כמו הבלוז הקצבי (רית'ם אנד בלוז), ששמע כנער ברחובות עירו ממפיס, עם מוסיקת הקאנטרי של אמריקה והגוספל ששר בכנסיה, הוא סלל את הדרך למהפכת הרוק הגדולה והשפיע על כל המוסיקה הפופולארית ותרבות הפופ בכלל. הרוק נ' רול נולד אמנם מעט לפניו, אבל הוא היה למלך שלו ולמי שהביא אותו לשיאיו הגדולים הראשונים. זמר לבן עם גרוב שחור!
כי אלביס פרסלי היה מיוחד במינו. כמי שגדל במיסיסיפי בשנות ה-30 וה-40, הוא הרבה להאזין לגוספל שחור. הבחור הצעיר ינק מהסגנון הזה רבות ופיתח את הסגנון האישי שעתיד לחולל סערה ולהצליח באופן כה מרשים. בדיעבד אלביס גם החזיר ותמך במוסיקת הגוספל, כשהיה הזמר הלבן הגדול שחשף אותה לציבור הרחב בהקלטותיו לשירי גוספל שונים, שיזכו לפרסום עצום. כך ניתן לראות בו מי שהחזיר טובה לכור מחצבתו המוסיקלי וסייע לקידומו ברחבי אמריקה והעולם.
לא סתם אלביס הפך לכוכב-על. בנוסף להיותו מהזמרים המצליחים בכל הזמנים, היה "מלך הרוק" גם שחקן קולנוע מצוין שהשתתף ביותר מ-30 סרטים. בשנות ה-50 הוא היה נערץ ואליל המונים של ממש. תנועות הירכיים שלו היו בעיני רבים "מיניות מדי". הורים ראו בו השפעה רבה וארגונים גזעניים תיעבו את השירה "השחורה" שלו.
אבל כשגויס אלביס לצבא האמריקאי בשנת 1957 הוא נאלץ להפסיק את הפעילות המוסיקלית שלו. גם פטירתה של אמו הייתה קשה לו. אלביס הרגיש שהוא חב לה רבות, לאחר שגידלה אותו ואת אחיו לבדה, בשנים שבהן נכלא אביו ורנון על הונאה. שורשיה היו ככל הנראה יהודיים ולאחר מותה אלביס החל לענוד שרשרת עם האותיות "חי".
בעשור שאחריו הוא ניהל קריירה שידעה עליות וירידות. מתוסכל, משמין ועייף הוא ראה את הביטלס משתלטים על הפסגה ומזרימים לאמריקה את "הפלישה הבריטית" - להקות רוק מעולות ובעלות סגנון חדשני ואופנתי משלו. הוא הסתפק בהופעות גדולות בלאס וגאס, המקום שאליו אמריקה שולחת את הזמרים הגדולים שלה, אחרי שירדו מהפסגה. בתחילת שנות ה-70 הוא הצליח לשקם את מעמדו כמלך הרוקנ'רול, אבל לאחר שאשתו, פריסיליה פרסלי, עזבה אותו בשל בגידותיו בה, החמיר מצבו של המלך. הוא מצא את עצמו בודד, הולך ומשמין ומתמכר לתרופות ולאכילה מוגזמת.
לבסוף מת אלביס באחוזתו, לפי גרסה אחת כתוצאה משימוש מוגזם בתרופות מרץ, ולפי אחרת, כתוצאה מאכילת המבורגר מיותר (אלביס היה מכור לאכילה של המבורגרים).
לאחר מותו הפכה האגדה לעצומה. לאחר שניסו לגנוב את גופתו מבית העלמין, הוא הועבר לקבר באחוזת "גרייסלנד" שלו, שהפכה מאז מוקד עליה לרגל. אלפי חקיינים שלו פועלים עד היום ומבצעים את שיריו באופן מקצועי. אגדות קונספירציה מספרות שהוא חי על אי בודד ועל שם אלביס קראו את האסטרואיד בחלל בשם "17059 אלביס".
הנה הקריירה של אלביס פרסלי:
https://youtu.be/Y-8QuIjQ7hE
זוכרים אותו בישראל:
https://youtu.be/7-YfwC--7Zg?t=14s
תכנית אקשן מפעם שמוקדשת למהפכה של אלביס (עברית):
http://youtu.be/6Rm0lhfvi5Y
מלא קסם אישי - אלביס פרסלי בשיאו:
https://youtu.be/xqBdTn3_0Rw
אלביס הבוגר:
https://youtu.be/BeTurYZuY4A
בסוף חייו - עם קצת פחות אנרגיה:
https://youtu.be/0SUC8sdP5eI
קברו של "המלך" באחוזת "גרייסלנד":
https://youtu.be/8WRYu81ceUU
ותכנית חינוכית על המלך של הרוק (עברית):
https://youtu.be/3Doz8FKJwsI?long=yes
מה הפך את ברוס ספרינגסטין ל"בוס" של אמריקה?
זה היה ב-1974, כשאחרי הופעתו הכריז מבקר המוסיקה ג'ון לנדאו: "ראיתי את העתיד של הרוק'נ'רול והשם שלו הוא ברוס ספרינגסטין". ציפיות כל כך גדולות יכולות גם להביא לאכזבה גדולה, אבל ספרינגסטין הצדיק את כל המחמאות והפך לכוכב הרוק החשוב ביותר של אמריקה.
בקריירה מפוארת ואחראית, של אמן מוכשר אבל גם איש עבודה חרוץ, ברוס היה לקול של אמריקה. והוא לא היה סתם מצליח, חשוב ונערץ - ספרינגסטין התגלה ככוכב הכי חברתי והכי רגיש לאמריקה האמיתית, זה שתמיד שר על חייהם של האמריקאים הפשוטים, העובדים המתפרנסים למחייתם, אלו שלא זוהר ולא הדר הם חייהם.
הוא מילא אצטדיונים באנשים שבאו אחרי יום עבודה כדי לשמוע אותו שר את חייהם ולהאזין לו מספר את שירם. ספרינגסטין הכוכב מעולם לא הבליט את כספו ולא חי חיי זוהר מעוררי קנאה. הוא היה ונשאר אמריקאי פטריוט, שלא חשש לומר ולשיר נגד מה שאמריקה חוותה ממנהיגים לא טובים ובעד מה שהיא צריכה הייתה לדעתו להיות.
הם מכנים אותו "הבוס" והם יודעים בדיוק למה. האיש שבמידה רבה החליף את בוב דילן בתור המצפון של אמריקה מנהל קריירה ארוכה ומבריקה, של אינספור אלבומים מוצלחים והמון שירים חשובים. הוא לא מפסיק לחדש ויודע לומר את מה שנכון בעיניהם, אבל הוא קודם כל נאמן לברוס ספרינגסטין הצעיר, זה שהיה בצדק "העתיד של הרוק".
ספרינגסטין, ממשיכם של דילן וקאש, מגדלור של ערכים, אמנות מחויבת, בהירות וחדות כוונות, הוא גם הממשיך שלהם בדמות האמן האמריקאי הגברי והסמכותי, אך גם ההומני והבוער, שמצליח לעשות שימוש בפופולריות העצומה שלו כדי למחות ולסמן את הקו שאמריקה צריכה להיזהר מלחצות.
האופן שבו הוא מתרגם את הנוכחות שלו, כדי לדוור את המטענים התרבותיים והמוסריים שלו ולהיות לטריבון עממי של סיפורים מאמריקה שכמעט ולא מדוברת ברוק האמריקאי, ודאי לא בהקשרים מוסריים, הוא לא פחות מרשים מזה של דילן. אגב, אם לקחת בחשבון את האכפתיות והתקשורת שלו עם הקהל, תכונות שדילן לא מצטיין בהן, אז הוא אפילו עולה עליו.
הנה הקריירה של ברוס ספרינגסטין:
https://youtu.be/PdJXT0PhRVg
קליפ שלו מהאייטיז:
https://youtu.be/lrpXArn3hII
"הנהר" של הבוס הצעיר מאותה תקופה:
https://youtu.be/lc6F47Z6PI4
והופעה מהשנים האחרונות:
http://youtu.be/fYucko7A-8A
כך נראה אמן שאוהב אנשים:
http://youtu.be/sfk0uMLhXqY
ואותו שיר בעבר הרחוק:
http://youtu.be/129kuDCQtHs
פטריוט אמריקאי ב"נולד בארה"ב":
http://youtu.be/EPhWR4d3FJQ
הנה גירסה אקוסטית ל"אני בלהבות":
http://youtu.be/d5PoIrcyd34
וסקירה על 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/ErfgvqcV3Uc?long=yes
זה היה ב-1974, כשאחרי הופעתו הכריז מבקר המוסיקה ג'ון לנדאו: "ראיתי את העתיד של הרוק'נ'רול והשם שלו הוא ברוס ספרינגסטין". ציפיות כל כך גדולות יכולות גם להביא לאכזבה גדולה, אבל ספרינגסטין הצדיק את כל המחמאות והפך לכוכב הרוק החשוב ביותר של אמריקה.
בקריירה מפוארת ואחראית, של אמן מוכשר אבל גם איש עבודה חרוץ, ברוס היה לקול של אמריקה. והוא לא היה סתם מצליח, חשוב ונערץ - ספרינגסטין התגלה ככוכב הכי חברתי והכי רגיש לאמריקה האמיתית, זה שתמיד שר על חייהם של האמריקאים הפשוטים, העובדים המתפרנסים למחייתם, אלו שלא זוהר ולא הדר הם חייהם.
הוא מילא אצטדיונים באנשים שבאו אחרי יום עבודה כדי לשמוע אותו שר את חייהם ולהאזין לו מספר את שירם. ספרינגסטין הכוכב מעולם לא הבליט את כספו ולא חי חיי זוהר מעוררי קנאה. הוא היה ונשאר אמריקאי פטריוט, שלא חשש לומר ולשיר נגד מה שאמריקה חוותה ממנהיגים לא טובים ובעד מה שהיא צריכה הייתה לדעתו להיות.
הם מכנים אותו "הבוס" והם יודעים בדיוק למה. האיש שבמידה רבה החליף את בוב דילן בתור המצפון של אמריקה מנהל קריירה ארוכה ומבריקה, של אינספור אלבומים מוצלחים והמון שירים חשובים. הוא לא מפסיק לחדש ויודע לומר את מה שנכון בעיניהם, אבל הוא קודם כל נאמן לברוס ספרינגסטין הצעיר, זה שהיה בצדק "העתיד של הרוק".
ספרינגסטין, ממשיכם של דילן וקאש, מגדלור של ערכים, אמנות מחויבת, בהירות וחדות כוונות, הוא גם הממשיך שלהם בדמות האמן האמריקאי הגברי והסמכותי, אך גם ההומני והבוער, שמצליח לעשות שימוש בפופולריות העצומה שלו כדי למחות ולסמן את הקו שאמריקה צריכה להיזהר מלחצות.
האופן שבו הוא מתרגם את הנוכחות שלו, כדי לדוור את המטענים התרבותיים והמוסריים שלו ולהיות לטריבון עממי של סיפורים מאמריקה שכמעט ולא מדוברת ברוק האמריקאי, ודאי לא בהקשרים מוסריים, הוא לא פחות מרשים מזה של דילן. אגב, אם לקחת בחשבון את האכפתיות והתקשורת שלו עם הקהל, תכונות שדילן לא מצטיין בהן, אז הוא אפילו עולה עליו.
הנה הקריירה של ברוס ספרינגסטין:
https://youtu.be/PdJXT0PhRVg
קליפ שלו מהאייטיז:
https://youtu.be/lrpXArn3hII
"הנהר" של הבוס הצעיר מאותה תקופה:
https://youtu.be/lc6F47Z6PI4
והופעה מהשנים האחרונות:
http://youtu.be/fYucko7A-8A
כך נראה אמן שאוהב אנשים:
http://youtu.be/sfk0uMLhXqY
ואותו שיר בעבר הרחוק:
http://youtu.be/129kuDCQtHs
פטריוט אמריקאי ב"נולד בארה"ב":
http://youtu.be/EPhWR4d3FJQ
הנה גירסה אקוסטית ל"אני בלהבות":
http://youtu.be/d5PoIrcyd34
וסקירה על 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/ErfgvqcV3Uc?long=yes
מה הקשר בין פינק פלויד לקוסם מארץ עוץ?
האם ידעתם שרבים מאמינים שהאלבום המיתולוגי של הפינק פלויד "Dark Side of the Moon" מסונכרן באופן מדויק עם הסרט "הקוסם מארץ עוץ"?
אתם ודאי שואלים מה הקשר אבל מה שמרתק הוא שאכן יש סינכרון מרשים בין השניים. אם מנגנים את האלבום "Dark Side of the Moon" במקביל לסרט "הקוסם מארץ עוץ", השניים מתואמים בצורה מדהימה, יש שיאמרו אפילו מושלמת. היות והאורך שלהם אינו זהה, על האלבום להתנגן כפעמיים וחצי (2 וחצי פעמים) לכל אורך הסרט.
ההיסטוריה של הרוק מספרת שבשנת 1995, באוגוסט של אותה שנה, התפרסמה לראשונה הטענה על הסינכרוניזציה המושלמת שבין האלבום והסרט. המעריצים שבדקו את התופעה נוכחו שאכן דבר מופלא מתרחש בחיבור הזה והחלו להקים אתרי אינטרנט שהוקדשו לתופעה.
כך הפך הסרט, המבוסס על הספר "הקוסם מארץ עוץ" של פרנק באום, לתואם מעורר תמיהה עם המוסיקה של האלבום "Dark Side of the Moon" של להקת הפינק פלויד.
ב-1997 חשף את העניין להמונים שדרן רדיו אמריקאי ובהמשך מיהרו חדשות הפופ של רשת MTV לדווח על כך.
בשנת 2000 הגדילה רשת TCM ושידרה את הסרט, עם האלבום המתנגן ברקע. תיאוריית הקונספירציה הלכה וצברה תאוצה.
ברם, חברי להקת הפינק פלויד הזימו את כל השמועות והתיאוריות. הם טוענים שאין שום קשר בין האלבום שלהם "Dark Side of the Moon" לבין "הקוסם מארץ עוץ". לדבריהם הסינכרון המדהים הוא צירוף מקרים, אמנם מדהים אבל בהחלט לא כוון על ידיהם.
הנה סצנת הטורנדו מתוך הסרט (ללא מילים):
https://youtu.be/v0pKiMqBbsU
דיון על הסינכרון המופלא שבין הסרט למוסיקה של פינק פלויד:
https://youtu.be/6kzqrPPDfU0?long=yes
והסרט המלא עם דארק סייד אוף דה מון כפסקול:
https://youtu.be/FqacoEnDwLY?long=yes
האם ידעתם שרבים מאמינים שהאלבום המיתולוגי של הפינק פלויד "Dark Side of the Moon" מסונכרן באופן מדויק עם הסרט "הקוסם מארץ עוץ"?
אתם ודאי שואלים מה הקשר אבל מה שמרתק הוא שאכן יש סינכרון מרשים בין השניים. אם מנגנים את האלבום "Dark Side of the Moon" במקביל לסרט "הקוסם מארץ עוץ", השניים מתואמים בצורה מדהימה, יש שיאמרו אפילו מושלמת. היות והאורך שלהם אינו זהה, על האלבום להתנגן כפעמיים וחצי (2 וחצי פעמים) לכל אורך הסרט.
ההיסטוריה של הרוק מספרת שבשנת 1995, באוגוסט של אותה שנה, התפרסמה לראשונה הטענה על הסינכרוניזציה המושלמת שבין האלבום והסרט. המעריצים שבדקו את התופעה נוכחו שאכן דבר מופלא מתרחש בחיבור הזה והחלו להקים אתרי אינטרנט שהוקדשו לתופעה.
כך הפך הסרט, המבוסס על הספר "הקוסם מארץ עוץ" של פרנק באום, לתואם מעורר תמיהה עם המוסיקה של האלבום "Dark Side of the Moon" של להקת הפינק פלויד.
ב-1997 חשף את העניין להמונים שדרן רדיו אמריקאי ובהמשך מיהרו חדשות הפופ של רשת MTV לדווח על כך.
בשנת 2000 הגדילה רשת TCM ושידרה את הסרט, עם האלבום המתנגן ברקע. תיאוריית הקונספירציה הלכה וצברה תאוצה.
ברם, חברי להקת הפינק פלויד הזימו את כל השמועות והתיאוריות. הם טוענים שאין שום קשר בין האלבום שלהם "Dark Side of the Moon" לבין "הקוסם מארץ עוץ". לדבריהם הסינכרון המדהים הוא צירוף מקרים, אמנם מדהים אבל בהחלט לא כוון על ידיהם.
הנה סצנת הטורנדו מתוך הסרט (ללא מילים):
https://youtu.be/v0pKiMqBbsU
דיון על הסינכרון המופלא שבין הסרט למוסיקה של פינק פלויד:
https://youtu.be/6kzqrPPDfU0?long=yes
והסרט המלא עם דארק סייד אוף דה מון כפסקול:
https://youtu.be/FqacoEnDwLY?long=yes
מה הקסם המופלא של הפינק פלויד?
בשנות ה-70 הייתה ללא ספק פינק פלויד (Pink Floyd) להקת הרוק המצליחה בעולם. במיוחד נודעה הלהקה בטקסטים העמוקים והפילוסופיים שלה, בהופעות הענק התיאטרליות שנתנה, באלבומי הקונספט המשובחים ובתמונות האייקוניות שנבחרו להופיע על העטיפות שלהם.
אך את פסגת הצלחתם חייבים חברי הלהקה למוסיקה המרתקת שלהם, ששילבה סגנונות שונים לסגנון שאופייני רק ללהקה, סגנון שהפך לסמלה של הלהקה. המוסיקה של הפינק פלויד שילבה בין הרוק הפסיכדלי, שהלהקה יצרה במיוחד באלבומיה הראשונים, לבין רוק מתקדם, עם השפעות של בלוז וקורטוב של רוק כבד. היה במוסיקה שלהם שילוב מבריק בין מוסיקה איכותית לפופ, מוסיקה שמצד אחד הייתה מורכבת ועמוקה, אך מנגד דיברה אל ההמונים והפכה לפופולארית ביותר.
פינק פלויד, שנבחרה לא אחת ללהקה הטובה בכל הזמנים, היא להקת רוק בריטית שקמה בסוף שנות ה-60 וזכתה להצלחה עצומה בשני העשורים שאחרי כן. ההשפעה של פינק פלויד על עולם הרוק והמוסיקה האלקטרונית היא עצומה ונמשכת עד היום.
רגע הפריצה להצלחה העולמית שלה היה האלבום "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon). הוא בא בסוף התקופה הראשונה של פינק פלויד, לאחר שהלהקה החליפה את סיד בארט, מנהיגה הקודם, שסבל ממחלת נפש והלך והסתגר בעולמו הפסיכדלי, שתודלק בכמויות סמים ענקיות.
האלבום הזה שינה את גורלה של "פינק פלויד". בזכותו היא הפכה מלהקת רוק פסיכדלי, מוערכת אך בעלת הצלחה מסחרית שולית למדי, להרכב-על שיצר רוק מתקדם ומדויק, עם מכירות של אלבומים במיליוני עותקים והצלחה מסחררת בת מאות שבועות במצעדי מכירות התקליטים. בעקבותיו תבוא שרשרת אלבומים משובחים, שהעלו את הלהקה למעמד כמעט מיתי.
מי שהפך אז למנהיג הלהקה והדמות הבולטת ביצירת המוסיקה שלה היה הבאסיסט שלה רוג'ר ווטרס. לצדו הפכה הלהקה למכונה מסונכרנת של נגינה מצוינת ומוסיקת רוק מתקדם פורץ דרך. זה היה רוק של סינתיסייזרים, אותן מקלדות אלקטרוניות שהלכו והשתכללו אז והפכו את הרוק לגדול מהחיים - מוסיקה חזקה, עם סאונד קלאסי, כמעט סימפוני. על כל זה התיישבו הגיטרה של דייב גילמור, שהפיקה סולואים בלתי נשכחים וריפים מדויקים וצובטי-לב, לצד שילובים ווקאליים של קולות אורחים ותפורים להפליא וצלילים מוקלטים, במיטב המסורת שנולדה עשור לפני כן ב-Pet Sounds של הביץ' בויז.
מקומה של פינק פלויד בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם במיוחד, היה מובטח. הסתבר שהמאסטרפיס הראשון, "הצד האפל של הירח", ששהה 741 שבועות בראש מצעדי המכירות, היה רק האות לשרשרת אלבומים מהמשובחים והחשובים בתולדות הרוק. היו בהם אלבום פרידה מסיד בארט בשם "הלוואי שהיית כאן" והאלבום הגדול והכפול, יצירת קונספט מורכבת ועמוקה בשם "החומה" (The Wall), שיא יצירתי שיסמן את פסגת היצירה של ווטרס אך יפרק את הלהקה ממנו ויסמן את תחילת דעיכתה, שתימשך עוד עשור נוסף.
שם הלהקה, שככל הנראה נהגה על ידי המנהיג המקורי שלה סיד בארט, הוא חיבור בין שמותיהם של אמני הבלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל.
הנה סיפורה של פינק פלויד:
https://youtu.be/awbJ2suLneQ
בהופעה:
https://youtu.be/73UMWoXRbjg
דייב גילמור בביצוע עכשווי:
https://youtu.be/_1jL8A20H_k
הנה עשרה מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/lSJ5KGyocOE
קטע מהסרט "החומה" שמבוסס על אלבומם המוצלח The Wall:
https://youtu.be/YR5ApYxkU-U
ואחרי שרוג'ר ווטרס עזב, דייב גילמור מנהיג את הלהקה:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
סרט תיעודי על הלהקה:
https://youtu.be/W6TLg6bkKvo?long=yes
וההופעה האחרונה - איחוד ב-2005 להופעה אחת:
https://youtu.be/2K7TU1Hh_3U?long=yes
בשנות ה-70 הייתה ללא ספק פינק פלויד (Pink Floyd) להקת הרוק המצליחה בעולם. במיוחד נודעה הלהקה בטקסטים העמוקים והפילוסופיים שלה, בהופעות הענק התיאטרליות שנתנה, באלבומי הקונספט המשובחים ובתמונות האייקוניות שנבחרו להופיע על העטיפות שלהם.
אך את פסגת הצלחתם חייבים חברי הלהקה למוסיקה המרתקת שלהם, ששילבה סגנונות שונים לסגנון שאופייני רק ללהקה, סגנון שהפך לסמלה של הלהקה. המוסיקה של הפינק פלויד שילבה בין הרוק הפסיכדלי, שהלהקה יצרה במיוחד באלבומיה הראשונים, לבין רוק מתקדם, עם השפעות של בלוז וקורטוב של רוק כבד. היה במוסיקה שלהם שילוב מבריק בין מוסיקה איכותית לפופ, מוסיקה שמצד אחד הייתה מורכבת ועמוקה, אך מנגד דיברה אל ההמונים והפכה לפופולארית ביותר.
פינק פלויד, שנבחרה לא אחת ללהקה הטובה בכל הזמנים, היא להקת רוק בריטית שקמה בסוף שנות ה-60 וזכתה להצלחה עצומה בשני העשורים שאחרי כן. ההשפעה של פינק פלויד על עולם הרוק והמוסיקה האלקטרונית היא עצומה ונמשכת עד היום.
רגע הפריצה להצלחה העולמית שלה היה האלבום "הצד האפל של הירח" (The Dark Side of the Moon). הוא בא בסוף התקופה הראשונה של פינק פלויד, לאחר שהלהקה החליפה את סיד בארט, מנהיגה הקודם, שסבל ממחלת נפש והלך והסתגר בעולמו הפסיכדלי, שתודלק בכמויות סמים ענקיות.
האלבום הזה שינה את גורלה של "פינק פלויד". בזכותו היא הפכה מלהקת רוק פסיכדלי, מוערכת אך בעלת הצלחה מסחרית שולית למדי, להרכב-על שיצר רוק מתקדם ומדויק, עם מכירות של אלבומים במיליוני עותקים והצלחה מסחררת בת מאות שבועות במצעדי מכירות התקליטים. בעקבותיו תבוא שרשרת אלבומים משובחים, שהעלו את הלהקה למעמד כמעט מיתי.
מי שהפך אז למנהיג הלהקה והדמות הבולטת ביצירת המוסיקה שלה היה הבאסיסט שלה רוג'ר ווטרס. לצדו הפכה הלהקה למכונה מסונכרנת של נגינה מצוינת ומוסיקת רוק מתקדם פורץ דרך. זה היה רוק של סינתיסייזרים, אותן מקלדות אלקטרוניות שהלכו והשתכללו אז והפכו את הרוק לגדול מהחיים - מוסיקה חזקה, עם סאונד קלאסי, כמעט סימפוני. על כל זה התיישבו הגיטרה של דייב גילמור, שהפיקה סולואים בלתי נשכחים וריפים מדויקים וצובטי-לב, לצד שילובים ווקאליים של קולות אורחים ותפורים להפליא וצלילים מוקלטים, במיטב המסורת שנולדה עשור לפני כן ב-Pet Sounds של הביץ' בויז.
מקומה של פינק פלויד בתולדות הרוק בכלל והרוק המתקדם במיוחד, היה מובטח. הסתבר שהמאסטרפיס הראשון, "הצד האפל של הירח", ששהה 741 שבועות בראש מצעדי המכירות, היה רק האות לשרשרת אלבומים מהמשובחים והחשובים בתולדות הרוק. היו בהם אלבום פרידה מסיד בארט בשם "הלוואי שהיית כאן" והאלבום הגדול והכפול, יצירת קונספט מורכבת ועמוקה בשם "החומה" (The Wall), שיא יצירתי שיסמן את פסגת היצירה של ווטרס אך יפרק את הלהקה ממנו ויסמן את תחילת דעיכתה, שתימשך עוד עשור נוסף.
שם הלהקה, שככל הנראה נהגה על ידי המנהיג המקורי שלה סיד בארט, הוא חיבור בין שמותיהם של אמני הבלוז, פינק אנדרסון ופלויד קאונסל.
הנה סיפורה של פינק פלויד:
https://youtu.be/awbJ2suLneQ
בהופעה:
https://youtu.be/73UMWoXRbjg
דייב גילמור בביצוע עכשווי:
https://youtu.be/_1jL8A20H_k
הנה עשרה מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/lSJ5KGyocOE
קטע מהסרט "החומה" שמבוסס על אלבומם המוצלח The Wall:
https://youtu.be/YR5ApYxkU-U
ואחרי שרוג'ר ווטרס עזב, דייב גילמור מנהיג את הלהקה:
https://youtu.be/Fk0V_GGa2XM
סרט תיעודי על הלהקה:
https://youtu.be/W6TLg6bkKvo?long=yes
וההופעה האחרונה - איחוד ב-2005 להופעה אחת:
https://youtu.be/2K7TU1Hh_3U?long=yes
מי הייתה להקת המי?
ההופעה של "המי" (The Who) בוודסטוק התחילה עמוק בחשיכה. כמו תמיד נתנה להקת הרוק, שרבים רואים בה את הלהקה הגדולה בכל הזמנים, הופעה חזקה ומרטיטה, עם שירים שכל אחד מהם לבדו יכול להיחשב משאת נפש כ"הלהיט הגדול", אפילו ללהקות ענק.
ואז, ממש כשההופעה הגיעה לשיאה, החלה השמש להפציע והאירה את הכל... באסיסט הלהקה ג'ון אנטוויסל אמר פעם בהתפעמות על הרגע ההוא של הזריחה על המופע שלהם, ש"בוודסטוק אלוהים היה התאורן שלנו!"
מורדת, רועשת, בועטת, שובבה, חצופה, שוברת מוסכמות ולא רואה ממטר, אבל בעיקר נותנת בראש - להקת "המי" זכתה אמנם למוניטין בשל הוונדליזם וההרס שגרמה לחדרי המלון שבהם התארחה, אבל היא הייתה קודם כל להקת רוק מצוינת ומבריקה.
כל אחד מחבריה היה פצצה של כישרון ענקי. מהגיטריסט, המלחין, התמלילן והאדריכל של הלהקה, פיט טאונסנד, שסגנון הפריטה היחודי שלו השפיע על גיטריסטים רבים ברוק החדש והוא עצמו עומד בשורה אחת עם גדולי הרוק, דרך הבסיסט ג'ון אנטוויסל, שניגן כמו גיטריסט מוביל, עם ליינים של באס שמעולם לא הסתפקו בליווי או בקצב, עם המורשת של מתופף הרוק ההיפראקטיבי ושובר המוסכמות קית מון, שהגדיל את מערכת התופים שלו והפך אותה לסוללת תופים ענקית, מפעל הקָשַה תעשייתי שלעולם לא ישוב לסט התופים הקטן והצנוע שמלך שם קודם ובראש כולם - הסולן האגדי שלהם, רוג'ר דלטרי, שהיה זמר נשמה לבן עם איכויות שחורות, ברנש אנגלי יפה להפליא, בעל כושר ביטוי וקול מהטובים בתולדות הרוק, שגם כתב פה ושם שירים מצוינים.
לפסגת ההישגים של "המי" הם הגיעו כשטאונסנד כתב ביחד עם דאלטרי את "טומי", אופרת הרוק הראשונה אי-פעם. היא הייתה הרגע שבו הרוק עף על עצמו והגיע היישר לשמיים של ואגנר, ורדי ורוסיני ובעט בהם במגפיים של רוקרים, חמוש במשקפיים הענקיים של אלטון ג'ון.
עיקר מעריציה של "Who" היו גברים צעירים. היה בלהקה הזו משהו שהתאים לגבריות הצעירה של הדור ההוא, הדור שמשני צידי האוקינוס האטלנטי. המוסיקה וההתנהגות שלהם התאימו לחספוס, האגרסיות, הבוז לממסד והבעיטה של גיל ההתבגרות למבוגרים שלא הפסיקו להמציא מלחמות וקשיים, במקום להעניק אושר פשוט ומנוחה למערב. באופן מסוים הם היו קצת כמו ג'יימס דין בקולנוע של העשור הקודם - סוג של שיקוף שהעניק הרוקנרול לפצצת ההורמונים של מתבגרי הסיקסטיז והסוונטיז ותמונת ראי לשומן המיותר של ההורים שלהם.
הנה סיפורה של להקת "המי":
https://youtu.be/s0iQRqS1nNE
השיר שהגדיר תקופה "My Generation" (הדור שלי):
https://youtu.be/qN5zw04WxCc
"ראי אותי, הרגישי אותי" והשיר "מקשיב לך", כמו בהופעה בוודסטוק מ-1969:
https://youtu.be/h6qb_voOxHw
"באבא אוריילי" - שיר של "המי" משנת 1975:
https://youtu.be/6ZBhgZBjiLE
בלדת הרוק האולטימטיבית שלהם - "מאחרי עיניים כחולות":
https://youtu.be/MomyaekDrdA
"המי" עם אלטון ג'ון באופרת הרוק "טומי":
https://youtu.be/H_r_dWenKhk
וסקירה על 10 מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/XDfAbR_PgIY?long=yes
ההופעה של "המי" (The Who) בוודסטוק התחילה עמוק בחשיכה. כמו תמיד נתנה להקת הרוק, שרבים רואים בה את הלהקה הגדולה בכל הזמנים, הופעה חזקה ומרטיטה, עם שירים שכל אחד מהם לבדו יכול להיחשב משאת נפש כ"הלהיט הגדול", אפילו ללהקות ענק.
ואז, ממש כשההופעה הגיעה לשיאה, החלה השמש להפציע והאירה את הכל... באסיסט הלהקה ג'ון אנטוויסל אמר פעם בהתפעמות על הרגע ההוא של הזריחה על המופע שלהם, ש"בוודסטוק אלוהים היה התאורן שלנו!"
מורדת, רועשת, בועטת, שובבה, חצופה, שוברת מוסכמות ולא רואה ממטר, אבל בעיקר נותנת בראש - להקת "המי" זכתה אמנם למוניטין בשל הוונדליזם וההרס שגרמה לחדרי המלון שבהם התארחה, אבל היא הייתה קודם כל להקת רוק מצוינת ומבריקה.
כל אחד מחבריה היה פצצה של כישרון ענקי. מהגיטריסט, המלחין, התמלילן והאדריכל של הלהקה, פיט טאונסנד, שסגנון הפריטה היחודי שלו השפיע על גיטריסטים רבים ברוק החדש והוא עצמו עומד בשורה אחת עם גדולי הרוק, דרך הבסיסט ג'ון אנטוויסל, שניגן כמו גיטריסט מוביל, עם ליינים של באס שמעולם לא הסתפקו בליווי או בקצב, עם המורשת של מתופף הרוק ההיפראקטיבי ושובר המוסכמות קית מון, שהגדיל את מערכת התופים שלו והפך אותה לסוללת תופים ענקית, מפעל הקָשַה תעשייתי שלעולם לא ישוב לסט התופים הקטן והצנוע שמלך שם קודם ובראש כולם - הסולן האגדי שלהם, רוג'ר דלטרי, שהיה זמר נשמה לבן עם איכויות שחורות, ברנש אנגלי יפה להפליא, בעל כושר ביטוי וקול מהטובים בתולדות הרוק, שגם כתב פה ושם שירים מצוינים.
לפסגת ההישגים של "המי" הם הגיעו כשטאונסנד כתב ביחד עם דאלטרי את "טומי", אופרת הרוק הראשונה אי-פעם. היא הייתה הרגע שבו הרוק עף על עצמו והגיע היישר לשמיים של ואגנר, ורדי ורוסיני ובעט בהם במגפיים של רוקרים, חמוש במשקפיים הענקיים של אלטון ג'ון.
עיקר מעריציה של "Who" היו גברים צעירים. היה בלהקה הזו משהו שהתאים לגבריות הצעירה של הדור ההוא, הדור שמשני צידי האוקינוס האטלנטי. המוסיקה וההתנהגות שלהם התאימו לחספוס, האגרסיות, הבוז לממסד והבעיטה של גיל ההתבגרות למבוגרים שלא הפסיקו להמציא מלחמות וקשיים, במקום להעניק אושר פשוט ומנוחה למערב. באופן מסוים הם היו קצת כמו ג'יימס דין בקולנוע של העשור הקודם - סוג של שיקוף שהעניק הרוקנרול לפצצת ההורמונים של מתבגרי הסיקסטיז והסוונטיז ותמונת ראי לשומן המיותר של ההורים שלהם.
הנה סיפורה של להקת "המי":
https://youtu.be/s0iQRqS1nNE
השיר שהגדיר תקופה "My Generation" (הדור שלי):
https://youtu.be/qN5zw04WxCc
"ראי אותי, הרגישי אותי" והשיר "מקשיב לך", כמו בהופעה בוודסטוק מ-1969:
https://youtu.be/h6qb_voOxHw
"באבא אוריילי" - שיר של "המי" משנת 1975:
https://youtu.be/6ZBhgZBjiLE
בלדת הרוק האולטימטיבית שלהם - "מאחרי עיניים כחולות":
https://youtu.be/MomyaekDrdA
"המי" עם אלטון ג'ון באופרת הרוק "טומי":
https://youtu.be/H_r_dWenKhk
וסקירה על 10 מהשירים הטובים שלהם:
https://youtu.be/XDfAbR_PgIY?long=yes
מהי להקת מחתרת הקטיפה?
"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.
חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.
הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".
זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".
את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי וורהול וגם היא הפכה לאגדית. הבננה, מסתבר, היא לא פחות אייקוני מהתפוח של הביטלס ושל חברת Apple.
הנה סיפורה של הלהקה:
http://youtu.be/TEkTlu3-9k4
מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":
http://youtu.be/0cWzxJvgWc8
והשיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:
http://youtu.be/AwzaifhSw2c
"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.
חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.
הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".
זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".
את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי וורהול וגם היא הפכה לאגדית. הבננה, מסתבר, היא לא פחות אייקוני מהתפוח של הביטלס ושל חברת Apple.
הנה סיפורה של הלהקה:
http://youtu.be/TEkTlu3-9k4
מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":
http://youtu.be/0cWzxJvgWc8
והשיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:
http://youtu.be/AwzaifhSw2c
